הערה על מאמרו של הרב משה יוחאי רז "שהחיינו על רימון בליל ראש השנה אחרי ששתה את מימיו" (עמוד נ"ז)
לכבוד מערכת וקוראי הירחון הנכבד האוצר. שלום וברכה וכט"ס!במש"כ ידידי, הרה"ג רבי יוחאי רז שליט"א, בענין ברכת שהחיינו על פרי ששתה מהמשקה שלו. הנה, מרן זיע"א בחזו"ע ברכות (עמ' קכו והלא') ובשו"ת יחו"ד ח"ז הנד"מ (סי' לד), תוך דיונו האם מברכים על מיץ הפירות שהחיינו, הביא שבספר אות היא לעולם (דף מג ע"ג) כתב דלפי מה דפשיט"ל להחיד"א דכל היכא שאינו מברך אלא שהכל, דלא חשיב פרי, אין לברך עליו שהחיינו, נראה דהוא הדין למי פירות דקי"ל שמברכים עליהם שהכל, דזיעה בעלמא נינהו, אין לברך עליהם שהחיינו. ואם אחר ששתה מי הפירות (בלי שהחיינו) אח"כ בא לידו אותו פרי חדש, יברך על הפרי חדש ברכת שהחיינו. ע"ש. ולפי"ז צדקו דבריהם.
אלא דהעירני ידי"נ רבי יותם גוליאן שליט"א דכיון שטעמו של מרן זיע"א שפסק שם דלא יברך על מיץ פירות שהחיינו הוא משום מח' הפוס' וסב"ל, א"כ גם בנ"ד איכא ספק דשמא יש לברך על מיץ הפירות שהחיינו, וא"כ כעת שאוכל מהפרי הוא כמי שאכל מהפרי כבר ולא בירך, דשוב אינו יכול לברך שהחיינו (עי' חזו"ע שם עמ' פ-פא, ועמ' תלח). ודפח"ח. ועי' בזה עוד בתור הזהב (גליון 154). שו"ר מה שכתב שבקונ' קרן אור פני משה (שמואל דיין, מהדו"ב סי' כב). והנלע"ד כתבתי.
בברכה רבה ובכבוד רב
יהודה בן-דוד
ירושלים