הערות על מאמרו של הבה"ח חיים מלין "חידושים ובירורי הלכות בענייני הימים נוראים" (עמוד ע"א)

הערה א'

בעמוד פא - פב בנידון אם יש ענין ללמוד הלכות שופר בר"ה שחל בשבת קודש.
נשמט מכל הכותבים דברים נפלאים שכתב בלקט יושר לתלמיד התרומת הדשן באו"ח, עמוד 125, וז"ל: "וזאת השנה יש ר"ה בשבת שאין תוקעין ולכן טוב שיקרא בהלכות תקיעה וכשרוצה לדרוש בר"ה אחר מנחה ידרוש בהלכות שופר כיון שהוא יומו, וכן מצינו במגילה כשחל פורים בשבת שדורשים בהלכות מגילה, משום דהזכירה עולה במקום קריאה, וכן גבי שופר מה לי קול שופר מה לי קול קריאה, אבל גבי לולב אינו כן משום דלגבי לולב יש מעשה וקריאה אינה עולה במקום מעשה" עכ"ל.
וביארתי בשיעורים דכוונתו במש"כ דשאני לולב שיש בו מעשה, והיינו דשופר אין בו מעשה, ומשום דהמצוה היא השמיעה ולא התקיעה וכידוע. ועוד ביארתי דבשופר יש ענין של רצוי, כמש"כ הריטב"א בסוכה לא, ויש בתקיעת שופר גם ענין תפילה, כמש"כ בשלה"ג בר"ה דף ט מדפ"ה [ונתבאר בספרי משא יד ח"ד פ' אמור], להכי גם בלימוד ההלכות מתקיים ענין זה ואכמ"ל.
כתיבה וחתימה טובה
הרב יעקב דוד אילן
מח"ס משא יד ד"ח

תגובת המחבר

בס"ד, ערב סוכות תשפ"א
הנה בס"ד במאמרי בירחון האוצר הקודם (עמ' פא, פב) דנתי בארוכה בר"ה שחל בשבת אם יש ענין ללמוד הלכות תקיעת שופר שיעלה במקום מצות התקיעה שביטלוה חז"ל, והארכתי בכמה צדדים ואופנים. וכעת האירני הגאון המופלג רבי יעקב דוד אילן שליט"א שכן מבואר להדיא בלקט יושר, וכמו שהביא דבריו למעלה, ויישר כוחו.
ובאמת ששו"מ אח"כ שהגה"צ רבי שריה דבילצקי זצ"ל היה מרבה להביא את דברי התרוה"ד הנ"ל, יעויין בספרו אוצר נחמד (דרשה לר"ה תש"מ, עמ' עב): "כבר אמרנו בשנים הקודמות כשהיה חל ר"ה בשבת, שבשבת יש חיוב יותר להתעורר ע"י דרשה ודברי התעוררות מאשר כשחל ר"ה בחול, כי בחול הלא עצם השופר כבר מעורר, משא"כ בשבת שאין לנו שופר בזה"ז. וכיוצא בזה מצאתי כעת בלקט יושר לרבנו התרוה"ד וכו'... עכ"ד הק'. ואף שדבריו צריכים ביאור דלכאורה אינו מובן כלל מה שכתב 'מה לי קול שופר מה לי קול קריאה', דלפרש כפשוטו בודאי אי אפשר, דאם צריך שופר אינם יוצאים בשאר קולות היוצאים מהפה. ואם נאמר שזה מדובר לענין ההתעוררות לתשובה שהשופר מעורר, מי יאמר לן דגם קריאה בדיני שופר תעורר לתשובה. והלא זהו דוקא סגולת השופר ויחודו שטבעו לעורר, וכמ"ש היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. והנה אין העת כעת להתעמק בבירור ענין זה, אבל עכ"פ למדנו מדברי גאון קדמון התרה"ד זצ"ל שיש ענין לעסוק בדיני שופר בר"ה שחל בשבת", עכ"ל (וכן נדפס בספרו לנפש תדרשנו ח"א עמ' קיג, ובספר עת לדרוש עמ' כד).
ובאמת שבעצם הערת הגר"ש זצ"ל על דברי הלקט יושר, י"ל דאה"נ, אבל מ"מ תשובה שייך לעשות גם ללא שופר, ורק שופר מעורר לתשובה, משא"כ בלולב, שללא הלולב אין כלום (כן העירני ידידי הגר"ר סויד שליט"א).
והגאון רבי אברהם צבי הכהן שליט"א (רב דקה"ח שיכון ה', ובעמח"ס שו"ת ויצב אברהם) הראני מש"כ הבני יששכר בהקדמה, וז"ל:
"בני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, דקדשינהו לזמנים, והן המה כלי שרת לקבל קדושתם, על כן נפשם יודעת מאד בהתחלפות העתים לטובה ונפשם מרגשת בידידות עריבות נעימות נזילות שפע הקדושה כפי סדר זמנים הנאהבים והנעימים, והן המה הנבזבזין סגיאין דיהיב קוב"ה לנשמתהון דישראל.
והנה הקודש העליון הנשפע בהנפש כפי עתות הזמן יורגש ע"י אותיות התורה, דהנה גם הנפש היא אותיות רוחניות, על כן מנהג אבותינו תורה בהתאסף יחידי סגולה בעתותי קודש לקבל פני רבם, המנהג הנהוג שיאמר להם הרב איזה דברי תורה בכדי שע"י אותיות התורה יושפע שפע קודש העליון הנשפע בתוספות אל הרב ממנו ישקו העדרים עדרי צאן קדשים, והאותיות המה יהיו לצינורות אשר על ידם תהיה המשכת שפע הקודש, ממילא הדברי תורה שמזמין הש"י לבניו הן המה כפי קדושת הזמן וכפי הכנת הנפש המיוחדת אין זמן זה דומה לזה ואין נפש דומות לחברתה".
וסיים הגרא"צ שליט"א: "מדברי הבניי"ש עולה, שע"י לימוד הפרשיות העוסקות בענייני המועד, במועד עצמו, זוכים לקבל את ההשפעות המיוחדות שמושפעות משמים על הנשמות בזמן המועד. [עיקר דבריו שם, שהצדיקים זוכים לזה ביותר, ולכן ראוי להקביל פני רבו ברגל]", עכ"ל.
וראיתי למו"ר מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א בספרו חשוקי חמד (מגילה ד, א. עמ' נה) שכתב להסתפק בתינוק שא"א למולו ביום הח', דחולה הוא, האם יש ענין שילמד וידרוש האב בהלכות המילה. והביא דברי הלקט יושר הנ"ל שמחלק בין לולב שעיקרו מעשה לגבי שופר שמה לי קול שופר מה לי קול קריאה, וכתב שם דלכאורה בעניננו מילה דמיא ללולב, שהיא מצוה שיש בה מעשה, וקריאה אינה עולה במקום מעשה.
וסיים שם: "ונראה שבלאו הכי אין צריך לדרוש מענינו של יום, שכל מה שמצינו שצריך לדרוש מעניינו של יום אינו אלא במצוות שהיום גורם למצוה, כגון בפורים או בשאר ימים טובים, אבל במילה שאין היום גורם למצוה, אלא שצריך למולו ביום השמיני, ובאקראי זה חל באותו יום, כשנדחה המילה אין למצוה שייכות עם היום", עכ"ל.
וע"ע במש"כ מו"ר מרן הגרי"ז שליט"א בחשוקי חמד (יבמות עא, א. עמ' תקסא) במי שאינו יכול לאכול מצה בליל הסדר אם ילמד הלכות אכילת מצה, וכתב שם נמי דכיון דהעיקר זה מעשה א"כ אין הלימוד עולה במקום המצוה, אך סיים דמסתבר ש"ענין" יש בזה. וע"ע במש"כ בחשוקי חמד (ר"ה כח, א. עמ' שנג) מספר תולדות רבינו חיים ברלין (שבסו"ס נשמת חיים, עמ' שעה) ששנה אחת לא היה להגר"ח שופר (דהשופר היחיד שהיה לו עמו נסדק לכל ארכו, ונפסל). ובליל ר"ה ישב ולמד כל אותו הלילה הלכות שופר, כתחליף לשופר שאיננו. יעוי"ש העובדא שבסוף למחרת נתגלגל לידו בדרך נס שופר. אך עכ"פ חזינן דמעיקרא – חישב הגר"ח ללמוד הלכות במקום המצוה שאיננה.
והנה ראיתי בספר מועדי יעקב (להג"ר יעקב כוכב זצ"ל, ר"ה עמ' יט) שהביא סמך לדברי הלקט יושר מהמבואר בר"ה (כט, ב), דאמרי' בגמ' מנא הני מילי דאם חל יו"ט של ר"ה בשבת אין תוקעין במדינה: "מנא הני מילי, אמר רבי לוי בר לחמא אמר רבי חמא בר חנינא כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה, וכתוב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם, לא קשיא כאן ביום טוב שחל להיות בשבת, כאן ביום טוב שחל להיות בחול". ופירש"י שם: "זכרון תרועה. ולא תרועה ממש, אלא מקראות של תרועה יאמרו", עכ"ל. הרי חזינן מדברי רש"י דמקראות של תרועה – היינו פסוקי שופרות שבתפילה – עולים כתקיעה. ומבואר שע"י לימוד ענין השופר יש ג"כ התעוררות של קול שופר.
ולסיומא דמילתא אביא בזה דבר פלא שמצאתי במכתב בכת"י של הגה"צ רבי שריה דבילצקי זצ"ל (מתאריך ה' שבט תשס"ט) שכתב שם בזה"ל: "... את מאמרו היקר קבלתי פעמיים בדואר ובפקס, קשה לי כעת להתרכז בזה. ולכן אני מניחו במקום שאניח, ואם הית"ש יתן לי חיים עד חג הסוכות הבעל"ט שחל בשבת אלמד בל"נ המאמר בשבת א' דסוכות וכמו שכתב התרה"ד בלקט יושר ללמוד בר"ה שחל בשבת דיני שופר, וא"כ ה"ה בסוכות, ורמז לזה פורים שחל בשבת שואלין וכו', ואף שיש לחלק מ"מ סמך איכא, בברכה וכו'", עכ"ל הגר"ש זצ"ל.
והוא פלא והפלא דהרי הלקט יושר עצמו כתב שם דכ"ז בשופר דווקא אבל בלולב דבעינן "מעשה" ממש לא מועיל מה שילמד ההלכות, והוא להיפך ממש ממה שכתב הגר"ש כאן. ומו"ז הגררא"י מלין שליט"א כתב לי ע"ז בזה"ל : "אכן זה פלא גדול וכאילו אישתמיטתיה באותו שעה דברי הלק"י. ואולי סבר, דבלק"י איכא תרי חידושא, חדא דיש ענין לא רק במגילה אלא בכל מצוה של כל חג וחג. ושנית, שלולב לא מהני. ולזה הראה מקום לחידוש הראשון של הלק"י, ולגבי חילוקו לענין ללולב סיים "ואף דיש לחלק מ"מ סמך איכא". ואולי נקט דאין בחילוק זה לבטל ה"סמך" לדבר. אך יותר נראה שבאותו שעה ל"ה הלק"י לנגד עיניו", עכ"ל. ויש עוד להאריך בכ"ז, ועוד חזון למועד.
ואסיים בברכת מועדים לשמחה
ובתודה וברכה מרובה על זיכוי הרבים העצום שיש ע"י הקובץ היקר
חיים מלין
פעיה"ת מודיעין עילית
♦

הערה ב'

שלום וברכה.
הנני במספר הערות והארות בהנכתב בירחון האחרון:
א. באשר העיר הבה"ח חיים מלין (אות טו) נר"ו על נוסח הבקשה "שנהיה מלאים מצוות כרימון" דהא אפי' ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון. יש לציין בזה למ"ש מרן הגרע"י זלה"ה בספרו חזון עובדיה ימים נוראים (עמ' צז) שם ציין שהערה זו שאלוהו רבותיו כד הוי טליא, והוא תירץ שפושעי ישראל כל ימי חייהם מלאים כרימון אחד ואילו אנו מבקשים על כל שנה כן, וכתב שכ"כ בפר"ח (ציין לו הנ"ל). ועוד אמר שאצל פושעי ישראל נאמר "כפלח" היינו חלק מהרימון והכא כוליה רימון קאמר. ושכ"כ לתרץ בחוקי חיים גאגין ובס' פקודת אלעזר. ע"כ. ובזה תירץ גם את ההערה השניה ששאל הה"כ הנ"ל מאי רבותייהו דאנשי טבריא דוקא, ע"ש.
ב. מ"ש הנ"ל באות יא, לענין בדיקת אולטרא סאונד לבדיקת מין העובר דדעת הגרח"ק לימנע מזה. יש להוסיף שכן ג"כ דעת הגר"י זלברשטיין שליט"א עצמו שדן לענין הכפרות שם, וכמו שהארכתי והבאתי בזה בקונטרס ויולד בנים ובנות, יעו"ש.
ג. עוד כתב הר' הנ"ל (בעמ' פח) מדברי הגמ' מגילה (כ, ב) שעיצומו של יום מכפר ביוה"כ וכו'. ואנא לא אשכחנא כהאי סימנא כלל בגמ' שם, רק איתא דכפרה ביממא הוא, דבאמת כידוע ענין זה של "עיצומו של יום" מכפר לבדו הוא שנוי במחלוקת רבי ורבנן אי בעי תשובה יחד עם עיצומו של יום, ואנן קיי"ל כרבנן דאינו מכפר לבד. והארכתי בזה ע"ד רבנו הפלא יועץ ערך כיפור דמשמע מיניה להיפך, ראה בהערות דמשק אליעזר שם.
ד. עוד אזכיר במ"ש שם (עמ' צו) מדברי רבנו הפלא יועץ דלא סגי במחילת הנפגע מעצמו, דכבר האריכו בזה הספרים בעיקר הדין ובראיותיו, והבאתים בס"ד להביא בהגהות דמשק אליעזר שם באורך.
וממוצא דבר אזכיר גם במ"ש בירחון הנ"ל באותו ענין הרב אורי אהרן מוריוסף שליט"א (עמ' קיא) להוכיח מרבי זירא בגמ' יומא, בעצם מוכח כן גם מרב הנזכר שם והארכנו בדמש"א הנ"ל.
בברכת שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה
יחזקאל אליעזר מועלם

הערה ג'

הרב חיים מלין שליט"א הביא לקט חידושים, ובאות ד' דיבר בענין תקיעות אם מי שמכוין למצוה דרבנן יכול יהיה להוציא למי שצריך מדאורייתא, ודבר זה נוגע לדעת הש"ע דמי שכבר יצא אינו יכול להוציא לבקי. והביא ראיה מביכורי יעקב דכתב דמי שמכוין במצוה מן התורה שהוא חייב רק מדרבנן הרי הוא עובר בבל תגרע. וזה אינו שייך לכאן כי ודאי מי שמגרע בערך המצוה הרי הוא עובר בלאו, אבל מי שעושה מצוה כראוי מדרבנן רק מוציא למי שחייב מן התורה אין בזה שום חסרון.
באות ז' דיבר מלימוד הלכות שופר בר"ה שחל בשבת. ויכול להיות כי יש לחשוש שיבוא לתקוע, וכמו הו"א בגמרא גבי פורים, והתם אין החשש כי רק דורשים ברבים אגרת פורים ולא שקובעים ללמוד כל אחד הלכות מגילה.
ובתוך דבריו הזכיר את דברי יעקב אבינו שקיים תרי"ג מצוות, והרי יש מצוות השייכות רק במקדש. ונראה כי כמו שאין לישראל את מצוות הכהנים כן אין לכהנים מצוות הפרשת תרומות וכו'. אלא באמת יש הרבה יותר מתרי"ג מצוות, כי יש כללים מה למנות, ובספר חרדים קיבץ הרבה מצוות יותר מתרי"ג, ולכן מנין תרי"ג מצוי לכל אחד מישראל ואפילו בזמנינו.
וכן הא שמקשים הרי יעקב אבינו נשא ב' אחיות, נראה כי אבות הקדושים דרשו בתורה כפי סברתם, וכיון דכתיב "לצרור" הרי אם אחת מסכימה להביא אחותה אין איסור וכמו שהיה אצל רחל, ולכן חשב שקיים תרי"ג מצוות, אבל להלכה אינו כן.
עוד הובא בתוך מאמרו כי בשנה זו אמרו יום זכרון תרועה, ויש להעיר כי ברוב הראשונים ומחזורים ישנים נראה שאמרו "זכרון תרועה" לחוד בלי הוספת "יום", אלא בפירוש המילים נראה יותר לומר יום זכרון תרועה, דאל"כ נשמע שהוא פירוש ליום הזכרון שהוא רק זכרון תרועה.
באות י"ד דן אם מותר להתיר נדרים לפני התפילה, ויש לציין כי בבית מדרשו של הגרי"י פישר זצ"ל נוהגים דאם יש נשאר זמן בין הסליחות והתפילה עורכים התרת נדרים, ויכול להיות כיון שאינו דבר הנמשך, וגם הוי כמו שעדיין לא הגיע זמן תפילה, לכן מקילים בזה.
באות ט"ז דיבר משפיכת יין ביקנה"ז, ונראה לומר כיון שיש כאן גם קידוש לכן הוא מכריע על דיני הבדלה, וכמו שמצינו לגבי הבדלה על הפת ובישיבה, דכאן הולכים לפי דיני קידוש. וכמו שאין אומרים פסוקי הצלחה הנה קל ישועתי וכו' כמו שאומרים במוצאי שבת. ועוד י"ל טעם הגון שסימנים להצלחה עושים בתחילת ימי החול שנכנסים לימי עבודה, אבל כאן, שבא לפני יו"ט, אין ענין לעשותו עכשיו. ומה שהביא מזקינו דכאן הוא רק רומז לעניני גשמיות, יש לכוונו גם לתורת הסוד שיין מרמז לה.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס ארץ דשא על מ"ב
♦

הערה ד'

במה שהביא הרב חיים מלין מפסק הגרי"ז שליט"א לגבי אמו ואשתו מי קודם לתקיעה, יש להבחין בין ב' הנימוקים שהזכיר שם, שלנימוק הראשון שכיבוד אב משל אב ולא משל בן, אז אינו חייב לתקוע לאימו קודם, אבל יכול לתקוע לאמו קודם, דהבן אינו חייב לתת משלו לאב אבל יכול לתת משלו לאב, ולנימוק השני אז חייב להקדים את אשתו בגלל התחייבותו. ובגוף הנימוקים שכתב יש להעיר, לגבי זה שמחשיב את כעס אשתו כהוצאה משלו, לכאורה מה שנאמר שמשל אב ולא משל בן היינו בהוצאת ממון ולא בשאר דברים, שהרי כל כיבוד אב יש בזה טירחא ולא נקרא משל בן. לגבי הנימוק השני שהתחייב לתת סיפוקיה, לכאורה כיון שאין חובה על האשה לשמוע תקיעת שופר ל"ה בכלל התחייבותו.
אמנם, לכאורה נראה בשאלה זו, שמבחינה הלכתית יכול לעשות כרצונו, שאין מחובת כיבוד אב ואם לדאוג לצורך קיום מצוותיהם, ויש צרכים מסוימים שהם נכללים בכלל חובה זו, רק יש לדון מבחינת מה ראוי לאדם להקדים, ובזה נראה שקשה לקבוע מסמרות כיון שאין הנושא נושא הלכתי ברור, יש לחשב כל מקרה לפי עניינו.
אהרן הכהן פרידמן
מודיעין עילית
♦