מח"ס חמדת משה
בני ברק
הדלקת נרות חנוכה בע"ש מפלג המנחה, כשמדליק בפנים ויוצא מביתו
בס"ד. יום שני כ"ג טבת. 'הרימו מכשול מדרך עמי' לפ"ק.לכבוד ידידי הדגול רב הפעלים לתורה ולתעודה, אוצר כלי חמדה, עמו עוז ותושיה, להגדיל תורה ולהאדירה, כש"ת הרב הגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א. מח"ס גם אני אודך ושאר ספרים.
שלום וישע רב. אודות שאלתו על דבר אדם הנוהג להדליק נ"ח על שלחנו, כשעת הסכנה, וכמנהג רבים מקהילות החסידים ועדות המזרח גם כיום, או שהוא גר בקומה גבוהה, וליכא פרסומי ניסא לבני רשות הרבים. ועתה בא הוא להדליק בע"ש זמן ניכר קודם שקיעת החמה, ואח"כ ללכת מביתו להתארח אצל הוריו או הורי אשתו, ולשוב בשעת לילה מאוחרת, אחר שכבר כבו הנרות. ולכאורה י"ל דאע"פ שמעשה ההדלקה היה מבעוד יום, מ"מ קיום המצוה הוא בלילה, ובשעה זו ליכא פרסום הנס מהנרות שהדליק.
הנה, גם אנכי נסתפקתי בשאלה זו, ומקרוב ערכתי תשובה בזה, ואציגה נא בזה מה שהעלתה מצודתי בסיעתא דשמיא, בתוספת נופך עתה.
♦
א. בפשטות נראה דכיון שעיקר המצוה הוא רק בצאת הכוכבים אינו יוצא י"ח ואינו רשאי לברך על הדלקה זו
בתרומת הדשן (סי' קב) עלה ונסתפק בהא דקיי"ל כבתה אין זקוק לה, אם כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת, אם זקוק לה כהאי גוונא או לא. וכתב דנראה דאין זקוק לה אפילו בכה"ג, כי אע"פ שהמרדכי בשבת (סי' תנה) כתב דמצות נר חנוכה מסוף שקיעת החמה ואילך, והיינו צאת הכוכבים ולא קודם, משום דשרגא בטיהרא מאי אהני ליה, וא"כ עיקר מצות הדלקת נ"ח אינה בשעת הדלקה מבעוד יום, אלא בשיהוי ההדלקה אחר חשיכה, וא"כ י"ל שאם כבתה קודם התחלת קיום המצוה, זקוק לה. אמנם כיון שמברכים מבעוד יום אקב"ו להדליק נר חנוכה, אע"ג דאכתי ליכא מצוה, ע"כ היינו טעמא משום דאי אפשר בענין אחר, ולכן חשיבא הכשר מצוה, והוי כמצוה, וכמבואר מדברי התו' ביבמות דף פא ע"ב (ד"ה דברי), דאפילו בהכשר מצוה בעי למימר התם דלידחי ל"ת שיש בו כרת, ולכן מברך ע"ז, דחשיב כמצוה עצמה, ומשו"ה נמי אם כבתה אין זקוק לה, שכבר התחילה המצוה בהכשר. והביא עוד ראיה לזה מהא דשרי רב להדליק בחנוכה בין בחול בין בשבת, בפתילות ושמנים שאסרו חכמים להדליק בהם נרות שבת וכו'. ע"ש.ומבואר שגם בערב שבת עיקר זמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים, אלא דמפלג המנחה חשיבא ההדלקה כהכשר מצוה, ולכן יכול הוא לברך על ההדלקה מאותו הזמן, ואם כבתה אין זקוק לה. ולפי"ז נראה, שאם בצאת הכוכבים ליכא פרסומי ניסא לשום אדם, אינו יוצא י"ח בהדלקה זו, כיון דזהו עיקר זמן המצוה. וכן מוכח מדברי הגאון מאמר מרדכי (סי' תרעט סק"ב), שכתב שאם לא נתן שמן בשיעור עד שתכלה רגל מן השוק, לא יצא כלל, דכל שלא חשך היום אינו זמן מצותה. וכן נראה מדברי המג"א (שם סק"ב). ואע"פ שאין העולם נזהרים בזה, מ"מ ראוי ליזהר בזה. ואין זה ענין להא דאמרינן כבתה אין זקוק לה, דמ"מ צריך שבשעת ההדלקה יהיה שמן כשיעור. עכת"ד. וכ"כ החיי אדם (כלל קנד סי"ח), שאם לא נתן בע"ש שמן כשיעור שתהיה החנוכיה דולקת שיעור חצי שעה בליל שבת, לא קיים המצוה, והוי ברכתו לבטלה, וצריך לחזור ולהדליק. וכ"כ בקיצור ש"ע (סי' קלט סי"ז). וכ"כ הפמ"ג (שם בא"א סק"ב) להוכיח מדברי המג"א (שם), ותמה על מנהג העולם שאינם נזהרים בזה. וכ"כ המחצית השקל (שם), ודלא כהחמד משה (שם). וכ"כ המשנ"ב (שם סק"ב). וכן פסק מרן רבנו הגדול זיע"א בס' חזון עובדיה (חנוכה עמ' ע). ע"ש. וע"ע לו (שבת ח"א עמ' קפז). וכ"כ בס' אור לציון (ח"ד פמ"ג ס"ח). ע"ש[2].
ומוכח שעיקר זמן המצוה אינו בשעת ההדלקה בפלג המנחה ולמעלה, אלא בצאת הכוכבים (או בשקיעת החמה), ולכן צריך ליתן בה שמן בשיעור שתדלק חצי שעה אחר צאת הכוכבים, דאל"כ לא יצא י"ח. וא"כ ה"נ בנ"ד, כיון שעיקר המצוה הוא בצאת הכוכבים, ובאותה שעה כבר לא יהיה הוא בביתו, וליכא פרסום הנס לשום אדם, אינו יוצא י"ח, וממילא גם פשוט שאינו רשאי לברך על הדלקה זו.
♦
ב. העצה היחידה היא שיתן שמן בשיעור שידלק עד שיחזור לביתו
וכן מצאתי בס' פניני חנוכה (עמוד קעא) שכתב בשם הגרי"ש אלישיב, שאם מדליק בפנים אחר פלג המנחה, ותכף אחר ההדלקה יוצא מביתו, א"כ כיון שבזמן שקיעת החמה אין איש שרואה את הנרות, הו"ל כמו שלא נתן בה שמן כשיעור. ואפילו בערב שבת, אם מדליק בפנים אחר פלג המנחה, ומיד אח"כ יוצא מביתו, באופן שכשיחזור לביתו כבר יכבו הנרות, אינו מדליק בברכה. ע"ש.וכן ראיתי בס' פסקי תשובות (סי' תרעז אות ד ד"ה וכן, ובהערה 33) שכתב שאם הוא מהנוהגים להדליק בפנים, ואיש מאנשי הבית לא נשאר שם, ידליק במקום שהולך שם לשבות, דבעינן פרסומי ניסא לאחר צאה"כ. ע"ש. וכן שמעתי מהרה"ג רבי יעקב כהן שליט"א, שכן מזהיר בזה הגאון הנאמ"ן שליט"א. וכן שמעתי מהגרי"מ שטרן שליט"א (בעל אמרי יעקב), שיש בזה חשש ברכה לבטלה. [וכן גם בהדלקת נרות שבת יש להזהר בזה, אא"כ התחיל להחשיך מעט, וכמש"כ המג"א (סי' רסג ס"ק יז). ע"ש][3]. ע"כ. ולכן לכאורה העצה היחידה היא (אם מוכרח לצאת מביתו קודם צאת הכוכבים, או קודם השקיעה להנוהגים כן), שיתן שמן כשיעור שידלק עד שישוב לביתו בשעה מאוחרת, ועכ"פ יעשה כן לכל הפחות בנר אחד. וכן הלום מצאתי להרה"ג רבי אופיר מלכא שליט"א בקונ' הליכות מועד (חנוכה עמ' נד) שכתב שאם מדליק בפנים ויוצא מביתו אחר ההדלקה, חייב להניח שמן בשיעור שידלק עד שיחזרו לביתם. ע"ש. ושוב דברתי בזה עם הרה"ג הנ"ל, ואמר לי שאם יוצא מביתו תכף אחר ההדלקה בע"ש, וכשיחזור לביתו כבר יכבו הנרות, הוי ברכתו לבטלה. ע"כ. וכן מבואר בתשו' ברית אברהם (דניאל ח"א סי' כג), שרק אם מדליק בחוץ, רשאי להדליק בחול ובשבת מפלג המנחה, ולצאת מביתו. ע"ש.
♦
ג. אם יש להקל בזה לפ"ד האחרונים שכתבו דבע"ש עקרו את זמן ההדלקה משבת לע"ש
אמנם יש מקום ללמד זכות בזה, כי מדברי כמה אחרונים נראה שחז"ל עקרו את מצות ההדלקה משבת לע"ש וכמש"כ כיוצא בזה בתשו' מהר"ש ענגיל (ח"ב סי' ג אות יא ד"ה עכ"פ), דאחר בין השמשות כבר עבר זמן מצותה, כיון שבערב שבת קבעו חז"ל את זמן הדלקה קודם השקיעה, ולכן אם הדליק בודאי לא יצא י"ח. וכ"כ בתשו' פני מבין (או"ח סי' רכז) ובתשו' מטעמי יצחק (בורשטיין ח"א או"ח סי' מז, דף קיג סע"ג). ע"ש. [ובתשובה אחרת הארכתי בזה בס"ד]. וכן משמע קצת מדברי הגאון חתם סופר בתשובה (ח"ו סי' ז), ובחידושיו לשבת דף כא ע"ב (ד"ה ע"כ נראה). ע"ש. [וי"ל]. ומבואר דס"ל דבערב שבת עיקר המצוה הוא מפלג המנחה.ועפי"ז יש ליישב את מה שתמהו האחרונים על דברי הנמוק"י בב"ק (דף י מדפי הרי"ף) שכתב דהטעם שמותר להדליק נרות בע"ש, אע"פ שאשו משום חציו, וחשיב כאילו הבעירה הוא בעצמו בשבת, היינו משום דהא דאמרינן אשו משום חציו, היינו דחשבינן ליה כאילו משעה שהוציא החץ מידו, נעשה הכל, ולכן גם כשמדליק נרות בע"ש, חשיב כמי שנגמרה כל ההדלקה באותה שעה. עכת"ד. והקשו ע"ז משבת חנוכה, דאי נימא דחשיב כאילו נדלק כולו ביום, היאך יוצא בזה י"ח, הרי מצותה שתדלק בלילה. והובא בס' מקראי קדש (פראנק חנוכה סי' יב אות ב). ע"ש. ולפי האמור אתי שפיר, דבערב שבת המצוה היא מבעוד יום ולא בלילה, ולכן לא אכפ"ל דחשיב שנגמרה כל ההדלקה ביום. וי"ל.
[מיהו באמת יש לתמוה על דברי האחרונים הנ"ל, שהרי עיקר המצוה הוא פרסומי ניסא, ושרגא בטיהרא מאי אהני. וכן העיר בס' הליכות שלמה (חנוכה פי"ג הערה 43) בשם הגרשז"א. ע"ש].
ולפי דבריהם שפיר מהני מה שנמצא בביתו כמה רגעים אחר ההדלקה בע"ש, אע"פ שאינו נמצא בביתו אחר צאת הכוכבים (או השקיעה). [וכ"כ כיוצא בזה בס' נטעי גבריאל (חנוכה פמ"ד סכ"ב ובהערה מה) עפ"ד החתם סופר הנ"ל, ושכן יש להעמיס בדברי הרמב"ן (בשבת דף כא ד"ה הא דאמרינן) שכתב דבשבת לכ"ע כבתה אין זקוק לה, ואין לך בה אלא מצות הדלקה בלבד. ע"כ. ע"ש]. ועכ"פ אם עבר ובירך, אין ברכתו לבטלה. ומכל מקום לכתחילה נראה פשוט, שאינו רשאי לברך על הדלקה זו, דספק ברכות להקל. מיהו מסתברא שגם לדעת האחרונים הנ"ל, אינו רשאי לעשות כן, דשמא היינו דוקא לענין עצם מעשה ההדלקה, שיותר אין מקום למעשה ההדלקה אחר השקיעה, אבל את עיקר המצוה אינו מקיים אלא בצאת הכוכבים (או בשקיעה), וכיון שבאותה שעה ליכא פרסומי ניסא כלל, אינו יוצא בזה י"ח כלל. [ובזה ניחא תמיהת הגרשז"א הנ"ל]. וצ"ע.
♦
ד. אין ראיה מדין כבתה קודם קבלת שבת דאינו זקוק לה, דהתם ה"ט משום שכבר התחילה המצוה בהכשר, אבל עיקר המצוה בצאת הכוכבים
ואין להביא ראיה מדברי מרן בש"ע (סי' תרעג ס"ב) שכתב שאפילו אם כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת, שעדיין הוא מבעוד יום, אינו זקוק לה. ע"כ. ומשמע לכאורה דעיקר המצוה היא בע"ש. וא"כ י"ל דאין צריך שיהיה לו פרסומי ניסא בחצי שעה אחר צאה"כ. אולם א"ז ראיה, שהרי מקור דברי מרן בש"ע הנ"ל הוא מדברי התרומת הדשן (סי' קב), ושם הביא לזה ראיה ממה שמברכים על הדלקת נ"ח בערב שבת מבעוד יום, אע"פ שעדיין לא הגיע זמן המצוה. וע"כ דכיון דאי אפשר בענין אחר, חשיבא ההדלקה בערב שבת הכשר מצוה, ולכן מברכים ע"ז. וא"כ אם כבתה אין זקוק לה, כיון שכבר התחילה המצוה בהכשר. עכת"ד. וא"כ י"ל דדוקא לענין כבתה אמרינן דכיון שהתחילה המצוה בהכשר, אין זקוק לה, משא"כ לענין עיקר מצות ההדלקה, אין המצוה אלא כשיגיע זמנה, וא"כ אם לא יהיה פרסומי ניסא בזמן צאת הכוכבים (או בשקיעה לנוהגים להדליק אז), אינו רשאי להדליק בברכה.♦
ה. ראיה מהא דבשעת הדחק יכול להדליק מפלג המנחה, אע"פ שבזמן המצוה ליכא פרסומי ניסא כלל
והן אמת כי לכאורה יש להעיר בזה ממש"כ מרן בש"ע (סי' תרעב ס"א), וז"ל ויש מי שאומר שאם הוא טרוד, יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק. ע"כ. והיינו שמדליק בברכה, וכמש"כ הלבוש (שם). וכן כתבו הב"ח והפר"ח (שם). וכן הובא להלכה בשכנה"ג (שם בהגה"ט סק"א). וכ"כ החיי אדם (כלל קנד סי"ח). וכ"כ המשנ"ב (שם סק"ג). וכן נראה דעת מרן רבנו הגדול זיע"א בס' חזון עובדיה (חנוכה עמ' סט) ובתשו' יביע אומר (חי"א או"ח סי' עג אות ז) ובתשו' יחוה דעת (ח"ז סי' קג אות ב). ע"ש. [וע' בס' תורת המועדים (חנוכה עמ' צח בביאורים) מ"ש בשם מר אביו, מרן רבנו הגדול זיע"א. וצ"ע]. וע"ע בתשו' שבט הלוי (ח"ג סי' פא, וח"ד סי' סו, וח"ט סי' קמב) מ"ש בזה. ולכאורה מיירי באדם שצריך לצאת מביתו קודם השקיעה (או צאת הכוכבים), ולכן רשאי הוא להדליק מפלג המנחה. ומשמע דהיינו אפילו אם מדליק הוא בפנים, שהרי לא כתב שצריך להדליקה בחוץ, כדי שיהיה פרסומי ניסא לבני רה"ר בעיקר זמנה. ומוכח דאע"פ שאין פרסומי ניסא אחר צאת הכוכבים, מ"מ בשעת הדחק יוצא בזה י"חג. ומזה יש ללמוד בכל שכן לענין הדלקת נ"ח בערב שבת, שיכול להדליק מפלג המנחה (בברכה), אע"פ שבצאת הכוכבים לא יהיה פרסו"נ לבני רה"ר.♦[4]
ו. יש לדחות דמרן אזיל לשיטתיה שמדליקים בחוץ ואיכא פרסו"נ לבני רה"ר
אולם יש לדחות, כי מסתימת דברי מרן בש"ע (סי' תרעא ס"ה וס"ז) משמע שגם בזמן הזה מדליקים בחוץ, ורק בשעת הסכנה, שאינו רשאי לקיים המצוה, מניחו על שלחנו ודיו. ע"ש. וא"כ נראה דלשיטתיה ליכא ראיה כלל. תדע, דאל"כ אמאי ידליק בפלג המנחה, הרי מסתמא מיירי באופן שהוא חוזר לביתו בלילה לישן, דאל"כ אזלינן בתר מקום שינתו, וא"כ אמאי לא ידליק כשישוב לביתו, הרי בדיעבד זמנה כל הלילה, וכמש"כ מרן בש"ע (סי' תרעב ס"ב), ומסתברא שעדיף להדליק בלילה מלהדליק מפלג המנחה, וכמש"כ כמה מגדולי פוסקי זמנינו. והובאו בקובץ אליבא דהלכתא (גליון צט עמוד נ). ע"ש. אלא ודאי דכיון שלדעת מרן מדליקים בחוץ, ובשעה מאוחרת כבר לא יהיה פרסומי ניסא לבני רה"ר, משו"ה עדיף שידליק בפלג המנחה.מיהו אכתי יש להעיר מדברי מרן בב"י (סי' תרעה ד"ה מצאתי כתוב) בשם מהר"י אבוהב, שכתב (בתוך דבריו) וז"ל ועוד שאפילו בבית אין אנו מדליקין עכשיו אלא מפני בני הבית, וא"כ לפי"ז אין לחוש לעוברים ושבים כל כך וכו'. ע"כ. ומזה שלא העיר על דבריו כלום, משמע שהוא מסכים לזה שמדליקים בפנים. ואע"פ שבש"ע לא כתב דבר זה שמדליקים בפנים, מ"מ י"ל דבש"ע לא כתב אלא את עיקר דינא דגמרא, אבל שפיר מקיימים את המצוה גם בבית. וכ"כ בתשו' ברית אברהם (דניאל ח"א סי' כב אות ב) בדעת מרן הש"ע. ע"ש. ולפי"ז שוב יש להעיר מדברי מרן בש"ע הנ"ל, דעכ"פ הו"ל למימר שאם הוא טרוד ורוצה לצאת מביתו אחר פלג המנחה, רשאי להדליק בתנאי שידליק בחוץ. וע"כ דאפילו אם הוא מדליק בפנים, רשאי הוא להדליק מפלג המנחה, אע"פ שבחצי שעה אחר צאת הכוכבים, לא יהיה פרסומי ניסא לאף אדם. ושמא י"ל שהיה פשוט לו כן, ולא הוצרך לומר דבר זה לרוב פשיטותו.
♦
ז. עוד יש לדחות דכוונת מרן שיכול להדליק בפלג המנחה אליבא דר"ת ולא דהגאונים
ועוד יש מקום בראש לומר, דהנה באמת הדבר תמוה לומר דסגי במה שרואה הוא את הנרות מפלג המנחה, דשרגא בטיהרא מאי אהני, וכמש"כ הטור (סי' תרעב) ובס' המנהיג (הלכות חנוכה סי' קמז), דמטעם זה אין מדליקים ביום. וכ"כ הארחות חיים (הלכות חנוכה אות טו). וכ"כ המאירי (שבת דף כא ע"ב). וכ"כ במחזור ויטרי (סי' רלו, עמוד קצט) ובתרומת הדשן (סי' קב). וכן מבואר בתו' במנחות דף כ כ"ב (ד"ה נפסל). ע"ש. וא"כ יש לתמוה על מרן הש"ע, היאך פסק דבטרוד מהני הדלקה מבעוד יום. ובפשטות י"ל דכיון שצריך ליתן בה שמן כשיעור שידלק עד שתכלה רגל מן השוק, וכמש"כ מרן בש"ע (שם ס"א), וגם מדליקים בחוץ, א"כ ליכא למימר שרגא בטיהרא מאי אהני, שהרי הנר הולך ודולק גם אחר צאת הכוכבים, עד שתכלה רגל מן השוק. וכל החידוש הוא, דכיון שהוא טרוד, יכול להקדים את זמן ההדלקה עצמה[5].אמנם יש לומר עוד, דהיינו טעמא דלא חיישינן בהא לשרגא בטיהרא מאי אהני, משום דמרן אזיל לשיטתיה (סי' רסא ס"א) שפסק כדעת רבינו תם. והרי בפלג המנחה אליבא דרבינו תם, כבר כמעט שקיעת החמה לדעת הגאונים, דפלג המנחה הוא שלש דקות לפני השקיעה שלנו, וכמש"כ המשנ"ב בביאור הלכה (ס"א ד"ה להקדים). ע"ש. ומשו"ה אם הוא טרוד רשאי להדליק מזמן זה, דליכא למימר שרגא בטיהרא מאי אהני, שהרי כבר מתחיל להחשיך. וא"כ אין מזה ראיה לדידן, שיכול יהיה להדליק בפלג המנחה אליבא דהגאונים, דשרגא בטיהרא מאי אהני. ושוב ראיתי שכבר העיר בזה בתשו' ברית אברהם (דניאל ח"א סי' כג אות טו). ושוב כתב שמדברי הגר"א (שם) לא משמע כן. ע"ש.
♦
ח. אם יש ראיה מסתימת דברי הרמ"א ושאר הפוסקים
מיהו אכתי יש להעיר, שהרי לא מצינו מי מהפוסקים שיאמר כן, דהא דבשעת הדחק מדליק מפלג המנחה ולמעלה, היינו דוקא אם מדליק בחוץ, אבל אם מדליק בפנים, אינו יוצא בזה י"ח, כיון דליכא פרסומי ניסא בזמנה. וע"כ דזהו זמנה בדיעבד. וגדולה מזו שמעתי מהגאון רבי נתן מחפוד שליט"א, דאם איתא שאם מדליקה בפנים, אינו רשאי להדליקה מפלג המנחה, א"כ אמאי הרמ"א לא כתב על דברי מרן, דלדידן שמדליקים בפנים, אינו רשאי להדליק מפלג המנחה, אא"כ ישארו שם בני ביתו, שיהיה להם פרסום הנס אחר השקיעה או צאה"כ, וכמש"כ כיוצא בזה הרמ"א בכמה דוכתי (סי' תרעא ס"ז וס"ח, וסי' תרעב ס"א, וסי' תרעז ס"א), שמנהגם להדליק בפנים. ע"ש. אלא ודאי דס"ל שאפילו אם מדליקה בפנים, רשאי להדליק מפלג המנחה ולמעלה, אע"פ שבשקיעה אין פרסומי ניסא לשום אדם. עכת"ד.אולם לפע"ד יש לפקפק קצת בזה, די"ל דהרמ"א הבין בדעת מרן דהוי סתם ויש, והיש מי שאומר פליג על הסתם, וכמש"כ מרן החיד"א בס' כסא רחמים (פ"כ ה"ד) בדעת מרן. ע"ש. [וחזר בו ממש"כ בברכ"י (סי' תרעב סק"א ד"ה אמנם). ע"ש]. וא"כ דעת מרן לפסוק כדעת הסתם, כמו בכל מקום בשלחנו הטהור. ולכן לא הוצרך הרמ"א להגיה כן על דברי מרן השו"ע, כיון דבלא"ה לא נקטינן הכי לדינא. [ובאמת יש לעיין בדעת הרמ"א, אם דרכו להגיה על דברי מרן, במקום שמרן הביא סתם וי"א, והרמ"א בא להכריע כדעת הי"א. ואכתי י"ל שאין ללמוד מזה לנ"ד. ודו"ק]. מיהו אכתי יש להעיר אמאי בדרכי משה (שם), לא העיר כלום על דברי מרן בב"י (שם) בשם הארחות חיים (הלכות חנוכה אות טו), שהרי הביא דבריו בשתיקה בלא שום חולק. ומשמע דהכי ס"ל לדינא. וכ"כ בס' חזון עובדיה (חנוכה עמ' סט). ע"ש. וא"כ היה לו להרמ"א לומר, דלדידן שמדליקים בפנים, אינו רשאי להדליק מפלג המנחה. ולפי"ז היה לו להעיר גם בש"ע מזה, כיון שבב"י משמע שדעת מרן דהיש מי שאומר לא פליג על הסתם, וא"כ הו"ל למימר דלדידן שמדליקים בפנים, אינו רשאי לעשות כן. [וצ"ע].
וכן יש להוכיח קצת מדברי המשנ"ב (סי' תרעב סק"ד) שכתב שאם הדליק בפלג המנחה, ונתן בה שמן רק כשיעור חצי שעה כנהוג בכל יום, יחזור ויתן בה שמן וידליק, ומ"מ לא יחזור ויברך. ע"כ. ולכאורה קשה אמאי לא יחזור ויברך, הרי אין הדלקתו נחשבת כלל, שהרי הוא הדליק קודם הזמן, ולא נתן בה שמן כדי שידלוק אחר שיגיע זמנה. וכן תמה בקובץ אליבא דהלכתא (גליון פט עמוד עו אות ו). ע"ש. וע"כ צריך לומר דמפלג המנחה חשיב זמנה בדיעבד, ולכן יחזור להדליק בלא ברכה. וא"כ כ"ש דבערב שבת חשיב זמנה מפלג המנחה, ויוצא י"ח אע"פ שהוא הולך מביתו תכף אחר ההדלקה (קודם שיגיע עיקר זמנה). אולם באמת אין מזה ראיה לנ"ד, שיהיה רשאי לכתחילה לברך על הדלקה זו, דאיכא למימר דהתם לא יחזור ויברך משום סב"ל, כי חשש לדברי הפמ"ג (סי' תרעב בא"א סק"א). ע"ש. ומשא"כ בנ"ד.
♦
ט. כמה צידודים להקל בנידון דידן שידליק בברכה
ולפע"ד יש להעיר עוד בזה מדברי מרן בש"ע (סי' תרעט ס"א), שלא כתב דכשמדליק בע"ש צריך ליתן בה שמן כשיעור שידלק חצי שעה אחר צאת הכוכבים (וכמש"כ האחרונים הנ"ל), וכמו שכתב הוא עצמו (סי' תרעב ס"א) לענין הדלקה בפלג המנחה כשהוא טרוד. וע"כ דשאני ערב שבת דזהו זמנה לכתחילה. ודוחק לומר דסמך על מה שכתב לעיל, שהרי מסברא יש מקום לחלק בזה, וכמש"כ הפמ"ג (שם בא"א סק"א) הנ"ל. וכן משמע מדברי מרן בש"ע (סי' תרעג ס"ב) הנ"ל, דאמאי לא כתב כן גם לעיל (סי' תרעב ס"א), שאם הדליקה מפלג המנחה (כשהיה טרוד) וכבתה, אין זקוק לה. אלא ודאי דשאני ערב שבת, דזהו זמן המצוה לכתחילה, ומשא"כ אם הדליקה מפלג המנחה וכבתה, אפשר דבאמת זקוק לה. וע' בביאור הלכה (שם ד"ה ובלבד). וע"ע במשנ"ב (סי' תרעג ס"ק כז). ודו"ק. וע"ע בתשו' יחוה דעת (ח"ז סי' קג).ועוד יש לצדד בזה (לולי דמסתפינא), דכיון שכל הטעם שאין להדליק נרות חנוכה מבעוד יום, היינו משום דשרגא בטיהרא מאי אהני, וכמש"כ הראשונים הנ"ל, א"כ כיון שמדליקים בפנים, ובלא"ה בזמנינו יש אור החשמל גם בלילה, ולא ניכר כ"כ אור הנרות, א"כ אף ביום יכול להדליק עכ"פ מפלג המנחה, וזהו זמנה אליבא דרבי יהודה ובערב שבת, וא"כ כיון שהדליק אחר פלג המנחה יצא י"ח, אע"פ שבזמן צאת הכוכבים לא היה פרסומי ניסא לשום אדם. וזו לא שמענו.
ושוב דברתי בזה עם הגאון רבי גדעון בן משה שליט"א, ואמר לי שכן שמע כמה פעמים מרבו, הגאון חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל, שרשאי להדליק נ"ח בע"ש ולצאת מביתו, ואינו חייב להישאר ליד הנרות, כיון שבע"ש היתה תקנת חכמים להדליק מפלג המנחה, וכיון שבאותה שעה היה לו פרסומי ניסא יצא י"ח. ולא דמי למ"ש הפוסקים שצריך ליתן שמן בשיעור שידלק חצי שעה אחר צאת הכוכבים, דתקנת חכמים שיהיה דלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים לא זזה ממקומה, ולכן צריך ליתן שמן בשיעור זה. עכת"ד. [ואכתי צ"ב]. וכן דעת הגאון רבי נתן מחפוד שליט"א, שיש להקל בזה. וכן שמעתי ממו"ר הגר"ש בן שמעון שליט"א (ליל ש"ק וארא התש"פ), דנראה שרשאי להדליק בתוך הבית, אע"פ שבצאת הכוכבים לא יהיה פרסומי ניסא לשום אדם. ואמרתי לו מה ששמעתי בשם הגאון חכם בן ציון הנ"ל, ואמר לי שכן מסתבר. וכן מצאתי בתשו' שערי יושר (חנניה ח"ד סי' פח אות ד) שכתב להקל בזה בהדלקת נ"ח בביהכנ"ס. ע"ש.
ויש לצרף עוד את דברי הפמ"ג (סי' תרעב בא"א סק"א) הנ"ל, שכתב דבערב שבת אם לא נתן רק שיעור חצי שעה מצומצם, יש לומר שיצא, שהרי אם כבתה ערב שבת קודם הדלקה אין זקוק לה, ומשא"כ בחול כהאי גוונא וכו'. ע"כ [וע' בתשו' שבט הלוי (ח"ג סי' פט). וע"ע בתשו' ברית אברהם (דניאל ח"א סוף סימן כג) מה שהשיב על דבריו].
אולם אחר העיון נראה שקשה לסמוך ע"ז להקל בנידון דידן, שהרי כלל גדול בידינו ספק ברכות להקל, וסברת חכם בן ציון לא ידענו, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ולכן נראה דהנכון הוא שישתתף בפרוטות במקום שמתארח שם בליל שבת, או שיתן שמן בנרות בשיעור עד שיחזור לביתו, או שיחזור לביתו בעוד הנרות דולקות, כדי שיהיה לו ולבני ביתו פרסומי ניסא.
♦
י. אם מועיל שיבקש מאחד השכנים שיכנס לביתו אחר צאת הכוכבים
אמנם לכאורה י"ל שיכול הוא לבקש מאחד השכנים שלו בבנין, שיכנס לביתו בחצי שעה שאחר צאת הכוכבים, ויהיה לו פרסומי ניסא מהנרות, ובזה יבא הכל על מקומו בשלום. והאירני לזה ידידנו הגאון רבי אליהו מאדאר שליט"א.והן אמת כי הרשב"א בתשובה (ח"א סי' יח) כתב דהטעם שאין מברכים על מצות צדקה הוא משום שאין מברכים על מצוה שתלויה בדעת אחרים, ואם העני לא יקבל, ליכא מצוה. ע"ש. וא"כ ה"נ י"ל דכיון שהוא תלוי באותו שכן שיכנס לביתו בזמן ההדלקה, חשיב שהמצוה תלויה בדעת אחרים, וא"כ לא יכול יהיה לברך על הדלקה זו. אולם א"ז מוכרח, כי יש לפרש בדעת הרשב"א, דהטעם שאין מברכים על מצות צדקה, היינו משום דכיון שהמצוה תלויה בדעת אחרים, ואינה תלויה כולה ביד העושה אותה, אין המצוה חשובה כדי לברך עליה, וכמו שאין בכח מצוה זו לדחות ל"ת, וכמו שהוכיח הרשב"א שם, ה"נ אין לברך עליה, ואין הטעם משום דחיישינן שהשני ימלך ותהא ברכתו לבטלה. וכ"כ הגאון חידושי הרי"ם (חו"מ סי' צז) בדעת הרשב"א. והובא בתשו' הר צבי (או"ח ח"ב דף רכו). ע"ש. וע"ע לו (שם דף רלה). וע' בתשו' חתן סופר (סי' עא) ובתשו' באר שרים (ח"א סי' סב אות ד ד"ה איברא) ובס' צמח יהודה (סגל ח"ד סי' לא).
ולפי"ז נראה, שדוקא במצוה שתלויה בדעת אחרים, לא תיקנו ברכה, כיון שאינה מצוה חשובה לתקן עליה ברכה. אבל מצות הדלקת נ"ח, הרי תיקנו עליה ברכה, וא"כ י"ל שאפילו אם קיום המצוה עתה תלוי באחרים, שפיר יש לברך עליה, כיון שהיא מצוה חשובה כדי לברך עליה. מיהו אכתי יש להעיר בזה מדברי הרשב"א בתשובה אחרת (ח"א סי' שפב) שכתב דברכת להכניסו אם האב הוא המוהל, מברך ברכה אחת להכניסם קודם שימול, אבל אם המוהל אינו האב, ממתין לאחר מילת שניהם, שמא ימלך המוהל ולא ימול. ומ"מ אם בירך האב בין קודם המילה בין באמצען יצא, שלא אמרו שהאב יברך אחר המילה, אלא משום חשש שמא ימלך המוהל, ונמצאת ברכת האב לבטלה, אבל אם הקדים יצא, דעיקר ברכה זו קודם המילה, ככל הברכות שמברך עובר לעשייתן. ע"ש. וא"כ ה"נ יש לחוש שמא ימלך חבירו או ישכח, ונמצאת ברכתו לבטלה. אולם מרן בב"י (יו"ד סי' רסה ד"ה וכתב עוד) הביא את דברי הרשב"א הנ"ל, וכתב וז"ל ואנו בארץ ישראל נהגנו שלא לחוש לשמא ימלך, שהרי אנו מברכים ברכת אירוסין קודם קידושין. עכ"ל. ומבואר דיש לברך ברכת להכניסו קודם המילה, כיון דלא חיישינן שמא ימלך, וכמו שאנו מברכים ברכת אירוסין קודם הקידושין, ואין אנו חוששים שמא האשה תמלך. וכ"כ הש"ך (שם סק"א) בדעת מרן בש"ע (שם ס"א). ע"ש [ובחידושי הש"ע (שם) כתבתי בזה]. וא"כ ה"נ אין לחוש שמא חבירו ימלך ולא יכנס לביתו. ואכתי יש מקום לפלפל בזה. וצ"ע.
♦
יא. מסקנה
המורם מכל האמור שאדם היוצא מביתו בערב שבת אחר פלג המנחה להתארח בבית הוריו וכיו"ב, וחוזר לביתו בשעה מאוחרת אחר שיכבו הנרות, ישתתף בפרוטות במקום שמתארח שם, ויהיה נוכח שם בזמן ההדלקה, או שיתן שמן בנרות (ועכ"פ בנר אחד) בשיעור שידלקו עד שיחזור לביתו, או שיחזור לביתו בעוד הנרות דולקות, כדי שיהיה פרסומי ניסא לו ולב"ב [ואפשר גם שיכול לבקש מאחד השכנים שיכנס לביתו אחר צאת הכוכבים ויראה הנרות. וצ"ע]. ואם אינו עושה אחת מהדרכים הנ"ל, קרוב הדבר להיות ברכתו לבטלה. הנלענ"ד כתבתי והיעב"א.ביקרא דאורייתא
משה שמואל דיין
♦ ♦ ♦