בעניין הדלקת נ"ח, שאין הידור להדליק בשמן זית ואין הדלקתם זכר לנס פך השמן[3]
איתא בגמ' שבת (כג.): "א"ר יהושע בן לוי כל השמנים כולן יפין לנר ושמן זית מן המובחר. אמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי, אמר, האי משך נהורי טפי, כיון דשמע לה להא דרבי יהושע בן לוי מהדר אמשחא דזיתא, אמר, האי צליל נהוריה טפי". ופרש"י: "משוך נהוריה: אינו ממהר לכלות כשמן זית. צליל נהוריה: צלול ומאיר". ומבואר שכל מעלת השמן זית הוא משום שאורו צלול יותר וא"כ שמנים אחרים שאורם צלול כשמן זית יהיו שוים במעלתם כשמן זית. וכ"כ הרמ"א בדרכי משה סימן תרעג (אות א) שהמנהג פשוט וכ"כ במנהגים [ר"א טירנא] דשעוה מצוה מן המובחר כמו בשמן זית וכתב מה"ר אברהם מפראג וטעמא כי בודאי צליל נהוריה טפי מכל השמנים. עכ"ל. וז"ל ספר המנהגים: "ושמן זית מצוה מן המובחר או שעוה".וע"ש בדרכי משה, שסיים בדברי הכל בו שכתב: "אמנם המצוה המובחרת בשמן זית לפי שבו היה הנס" [וכ"כ בארחות חיים הל' חנוכה אות ז], וכ"כ המאירי וז"ל: "ממה שכתבנו למדת שנרות של שעוה מותרות לנר חנוכה, ומ"מ נויי מצוה הוא לעשות בשמן אחר שהנס היה בשמן, והוא שאמרו למטה כל השמנים יפים לנר ושמן זית מן המובחר, ואע"פ שקצת מפרשים פירשוה לענין שבת, בתוס' פירשוה לענין חנוכה ומטעם שכתבנו". עכ"ל. גם המהר"ל מפראג בספרו נר מצוה כתב שהמדקדקים מדליקים בשמן זית (ולא בשעוה) מפני שהוא זכר לנס שנעשה בבית המקדש.
ולכאורה יש להקשות, שהרי בגמ' מבואר שהטעם ששמן זית עדיף הוא משום שאורו צלול ולא משום שבו נעשה הנס. ושו"ר שכן הקשה בשו"ת בנין עולם (סימן לד) ולכן כתב שיותר עדיף להדליק נרות שעוה כמהדרין מאשר להדליק נר אחד כל יום משמן זית, והסתמך על ספר המנהגים הנ"ל שדבריו נראים יותר.
♦
א. ב.
כמו כן, יש להוסיף שהרמב"ם לא הזכיר כלל שיש הידור להדליק בשמן זית, וכן הרי"ף והרא"ש לא הזכירו דין זה, וכנראה ס"ל שדין זה נאמר על שבת. ונראה שטעמם משום שבגמ' שם כתוב שבתחילה היה מר מהדר אחר שמן שומשומין, משום שאינו מתכלה מהר ודולק יותר זמן, ואם איתא שמדובר על נ"ח מה ענין שידלק הרבה זמן, הא כל המצוה היא עד שתכלה רגל מן השוק, אלא ע"כ לומר דאיירי לגבי שבת, וקמ"ל שעדיף אור צלול שדולק פחות זמן מאשר אור פחות צלול שדולק הרבה זמן.♦
והנה הב"י הביא בשם הרקח ששמן זית מן המובחר, מיהו הרקח רק העתיק את המימרא בגמ' אך לא כתב מה הטעם דהוי מצוה מן המובחר, ובהחלט י"ל שהוא משום שאורו צלול כמבואר בגמ'. וכן מש"כ שהמרדכי כתב בשם מהר"ם שנהג להדליק בשמן זית מ"מ לא כתוב שם אם העדיפו בדוקא ע"פ שעוה. גם בדרכי משה הנ"ל כתב שמהרי"ל נהג להדליק בשמן זית אך לא כתוב שם אם העדיפו בדוקא ע"פ שעוה, אך יש לציין שבכתב יד וינה נמצא תוספת בזה"ל: "שהוא יוקר במדינת ריינוס משאר שמן", אך גם לפ"ז יש לומר ששאר השמנים לא היו כ"כ צלולים כמו שמן זית ולכן העדיפו.
♦
ג. ד.
והנה, מש"כ הכלבו והמאירי שיש הידור בשמן זית "לפי שבו נעשה הנס", יש להעיר הערה גדולה, דהן אמת דמבואר ברבותינו הראשונים שהטעם שתקנו שמנה ימים הוא משום נס פך השמן, וע"ז הקשו [והיא קושית הב"י המפורסמת] דהלא הנס היה רק שבעה ימים ותירצו כל אחד לפי דרכו, ולפ"ז הבינו שגם הדלקת נ"ח הם זכר לנס פך השמן. אולם החיד"א בספרו דברים אחדים בדרשתו לחנוכה (דרוש לב) כתב לתמוה על דברי הראשונים שהרי במגילת תענית איתא טעם אחר וז"ל: "בעשרין וחמשא בה חנכת יומין תמניא דלא למספד, שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן הגדול שלא נטמא. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעו שמונה ימים טובים. ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים, והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעה ימים וכו' וכן מצינו בחנוכה שעשה שלמה שלא עשה אלא שבעה ימים וכו' ומה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים. אלא בימי מלכות יון נכנסו בית חשמונאי להיכל, ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת, והיו מתעסקין בו שמונה ימים. ומה ראו להדליק את הנרות, אלא בימי מלכות יון שנכנסו בני חשמונאי להיכל, ושבעה שפודין של ברזל בידם, וחיפום בבעץ [נ"א בעץ] והדליקו בהם את המנורה". עכ"ל[4].ומבואר שכל תקנת שמונה ימים היתה זכר לכך שתקנו את המזבח וכלי השרת וחנכום שמנה ימים. וכתב שם עוד שכ"כ הרב אליה רבה (סי' תרע) בשם השלטי גבורים שהטעם הוא משום שאז חנכו הבית מעבודה שביטלו היונים, וכתב הא"ר שבספר מכבי ובפיוט דשבת שני דחנוכה ובמגילת תענית איתא להדיא שחנכוה באלו שמונת ימים. ועיין למהר"א הלוי בפירושו למגילת תענית שכתב בפירושו השני כהחיד"א, ומש"כ בפירושו הראשון דחוק כיעו"ש.
וכן נמי מוכח בגמ' שבת (כא:) דנחלקו בית שמאי ובית הלל בדין המהדרין מן המהדרין דב"ש אמרי פוחת והולך, וטעמם כנגד פרי החג או כנגד ימים הנכנסים, וב"ה אמרי מוסיף והולך, וטעמם כנגד ימים היוצאים או מעלין בקודש ואין מורידין, ואם איתא שמדליקים נרות זכר לנס פך השמן היו צריכים לומר טעם זה ולהיות מוסיף והולך, כי בכל יום התוסף נס מחדש.
ולפי זה יש לישב מדוע בנוסח "על הנסים" לא מוזכר שום זכר מנס פך השמן אלא רק "והדליקו נרות בחצרות קדשך" ותו לא, אך ע"פ הנ"ל מובן היטב שאין תקנת ימי החנוכה זכר לנס פך השמן.
עוד כתב החיד"א שמהסיפא "מה ראו להדליק את הנרות" וכו' משמע שלא תקנו הדלקת נרות זכר לנס פך השמן אלא זכר למצוה הראשונה שבה התעסקו והיא הדלקת נרות המנורה, וכתב לחלוק בזה על מהר"א הלוי והא"ר (אות ט) וכתב והדר דקושית המגילה נרות למה לי, היא משום דלא משמע ליה שבשביל נס מקריי בפך ההוא יתקנו לדורות עולם נרות. ותימה על הראשונים[5]. עכת"ד.
נמצא לפ"ז שמש"כ הראשונים הנ"ל שיש ענין להדליק בשמן זית משום שבו נעשה הנס הוא משום שלא ראו את דברי מגילת תענית, יתכן שאם היו רואים היו חוזרים בהם.
ויש נפק"מ בכל זה גבי מש"כ מרן בסימן תרעו סעיף ה' שיש לברך בכל יום על הנר הנוסף משום שבכל יום התוסף הנס, ומקורו מדברי המהר"י קולון ז"ל (שורש קפד) שהביא בב"י. אולם לפי המבואר לעיל שלא תקנו הדלקת נרות זכר לנס פך השמן א"צ לברך על הנוסף בדוקא.
♦
בסיכום:
אין עניין להחמיר להדליק בשמן זית, ואין לו עדיפות על פני שמן סויה וקנולה, שגם אורן צלול כשמן זית.
כמו כן, למדנו שחז"ל תקנו שמונה ימי חנוכה משום שלקח שמונה ימים לתקן את המזבח ולחנוך את המקדש, ולא זכר לנס פך השמן.
גם תקנת מצות הדלקת הנר היתה משום שהמצוה הראשונה שקיימו ביום הראשון שנכנסו למקדש היתה הדלקת הנרות, ולא עשו שום זכר לנס פך השמן כי עיקר קביעתם היתה להודות ולהלל על ניסי המלחמה שנצחו מועטים את המרובים וחזרה עטרה ליושנה ע"י חנוכת המקדש, ולכן נס פך השמן לא מוזכר בנוסח על הניסים כלל. ובזה סרה קושיית הראשונים והב"י.
ואסיים בהערה חשובה. הנה, הרבה אנשים מדקדקים להדליק בשמן זית, ויש המקפידים שהוא יהיה ראוי לאכילה וכתית ומקורי ואמיתי וכו'. כמו כן, יש המשקיעים אלפי שקלים לקנות מנורה מכסף טהור מהודרת (שאין לה זכר בחז"ל מדין חנוכה אלא מדין זה אלי ואנוהו, ואשריהם). אך דא עקא שאת מצות הדלקת הנרות מקיימים בתוך ביתם, כי הם נוקטים שלכתחילה מדליקים היום בתוך הבתים, או שהם גרים בקומות הגבוהות ומדליקים בחלון כנגד הבנינים שממול (שהיא סברא קצת קשה שיוצאים בזה יד"ח), או שהם מדליקים על פתח הבית כדי להיות מסובבים במצוות. וכבר כתבתי שנה שעברה בירחון זה שלפי שורת הדין יש להדליק בפתח הבנין כתקנת חז"ל, ואם ירצו ידליקו אח"כ גם בביתם ללא הפסק של דיבור מהברכה שברכו למטה בפתח הבנין. והמדליקים בביתם יתכן מאד שאינם יוצאים יד"ח והוי ברכה לבטלה דהלא גמ' מפורשת היא הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא יצא יד"ח. וכל הראשונים שכתבו שמדליקים בפנים הוא מדין הסכנה. וכבר כתבנו מאמר ע"ז בירחון יתד המאיר (כסלו תשע"ט) ע"ש.
זאת, מלבד המחלוקת על זמן ההדלקה שרבים מדליקים בצאת הכוכבים, ולהלכה יש להדליק בשקיעה, כמש"כ בגמ' "מצותה משתשקע החמה", ורק ר"ת כתב דהיינו צה"כ, לפי שיטתו שיש שתי שקיעות, אבל אנן דפסקינן כהגאונים יש לנו להדליק בשקיעה. ובפרט דהרשב"א והריטב"א (שבת כא:) ס"ל שיש להדליק בשקיעה על אף דס"ל כר"ת בענין צה"כ, וכן היא ודאי דעת מרן השו"ע שהעתיק את לשון הרמב"ם למעיין היטב בב"י. וכ"כ בספר משחא דרבותא בדעת מרן דסוף שקיעה היינו בין השמשות. ועיין מש"כ בזה בירחון אור תורה כסלו תשע"ז סימן כג ובמש"כ שם הרב עמנואל מולקנדוב הי"ו שם סי' כב[6]. ע"ש. נמצא א"כ דעל אף שמצות נ"ח היא מצוה קלה עד מאד וקבעו בה חז"ל הידורים, מ"מ מהדרים במה שלא תקנו להדר ואין בו חובה, ומה שתקנו מעיקר הדין לא מקיימים לכתחילה. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתרותו נפלאות אכי"ר.
♦ ♦ ♦