הרב שלמה זאב פיק
מחבר ספר אהבת שלמה

בעניין אף הן היו באותו נס

מצאנו בשלשה מקומות בתלמוד הבבלי שחז"ל חייבו נשים במצוה מסוימת מפני שאף הן היו באותו נס[2]: בארבע כוסות בליל הסדר, בקריאת מגילה בפורים[3], ובנרות חנוכה. בפירוש הביטוי "אף הן היו באותו נס" יש שני פירושים: הפירוש הראשון נמצא במיוחס לרש"י לפרק ערבי פסחים וברשב"ם שם (בריש דף קח ע"ב), וכן הוא בחלק שני של פירוש רש"י לסוגיא במסכת שבת (דף כג ע"א ד"ה היו). והוא, שנשים גרמו לנס ובלעדיהן לא היה נס. הפירוש השני נמצא ברש"י במסכת מגילה (דף ד ע"א ד"ה שאף), וכן הוא הפירוש הראשון שם במסכת שבת וכן פירשו תוס' ורוב הראשונים, שנשים סבלו באותה סכנה ונצלו כמו הגברים[4].
ויש נפק"מ פשוטה בין שני טעמים אלו. אי אמרינן "שאף הן היו באותו נס" פירושו שהן היו באותה סכנה, ה"ה לעבד כנעני, שיש לו דין ישראל, וא"כ גם הוא היה באותה סכנה ויהיה חייב בשלוש מצוות אלו. וכן משמע מן הטור סי' תרפט שכתב "עבדים" סתם, וכלל בזה עבד כנעני, והסביר הבית יוסף על אתר שגם עבדים היו בספק סכנה כיון דמולים היו. אבל אי אמרינן שהכוונה ב"אף הן היו באותו נס" היא, שהן גרמו לעצם התהוות הנס, צ"ל שרק נשים יהיו חייבות ולא עבד כנעני, שהרי הם לא גרמו לכלום. ואכן כך למד הרמב"ם (פ"א מהל' מגילה, הל' א), שרק עבדים משוחררים חייבים בקריאת מגילה, והסביר הלחם משנה (ע"פ הצד השני בהמשך דברי הב"י הנ"ל): "דדוקא עבדים משוחררים, ואין לדמותם [= עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות] לנשים, דשאני נשים שע"י אשה נעשה הנס"[5].
כמדומני שאפשר להוסיף עוד נפקותא: אם הכוונה בזה היא שהן היו שותפות לאותה סכנה והצלה, אז גם במקומות אחרים שהיה נס ונשים נהנו ממנו, יש לחייב נשים מטעם אף הן היו באותו נס. וכן למד ר"ת שנשים חייבות בסעודה שלישית ובלחם משנה בשבתות, מטעם שאף הן היו באותו נס של המן: "ונשים אם חייבות [בשלש סעודות בשבת]? נראה דאף הם היו באותו הנס דמן ולחם משנה של המן היה לכולם, וכן חייבות לבצוע על שתי ככרות"[6]. וכמו כן, משמע אף מדברי התוס' במגילה (ג ע"א ד"ה שאף), ששאלו מסברה זאת לחייב נשים באכילת מצה, והרי הם לשיטתם שדחו את שיטת הרשב"ם ולמדו שהן היו באותו סכנה ונס, ולכן מפני זה הן יהיו חייבות באכילת מצה. אבל אי אמרינן שהפשט בזה הוא שהן גרמו לנס להתרחש, אז במן הן היו רק שותפות ולא הגורמות[7], ולכן הן לא יהיו חייבות.
♦

א. ב.

הרב מבריסק זצ"ל[8] חקר בעצם הדין 'אף הן היו באותו נס': האם "נשים הוא חיוב מיוחד מפני שנעשה על ידן נס... וזהו עיקר הטעם שהם מחוייבות" או שזה "טעם שלא לפטור אותם מצד מצות עשה שהזמן גרמא והם מחויבות כמו אנשים". אמנם משתמע שדברי הגרי"ז זצ"ל הם לפי הצד של הרשב"ם וסיעתיה שנשים גרמו לנס, שהרי הוא פירש לפי דברי הרמב"ם הנ"ל שחייב רק עבדים משוחררים, ואליבא דלחם משנה. אי-לכך, הוא הגיע למסקנא שבדברי הרמב"ם צ"ל שיש חיוב מיוחד דווקא לנשים מפני שהנס נעשה על ידן, משא"כ בעבדים לא משוחררים, שלא שייך בהם מחייב זה.
אבל נראה שאפשר לחקור גם לפי הטעם של רוב הראשונים שאף הן היו באותו הנס, פירושו שהן היו באותו סכנה, ובכל זאת יש לדון, מהו עצם הדין של 'אף הן היו באותו הנס': סברה שלא לפטור אותן ממצוות אלו מסיבת מצות עשה שזמן גרמא או חיוב מיוחד ומחודש. פירוש הדברים: כל תיקון דרבנן כעין דאורייתא תיקון ואף כאן נשים היו צריכות להיות פטורות מטעם מצות עשה [אמנם מדרבנן] שהזמן גרמא, וכעת הן מתחייבות מפני שאף הן היו באותו נס. ויש לדון מה עשה העיקרון ההלכתי הזה? האם סילק את המעכב של מצות עשה שהזמן גרמא, וכעת נשים שוות לגברים וכאילו אין כאן הכלל הזה של מצוות עשה שהזמן גרמא. או האם הפשט הוא, שאף הן היו באותו נס עקף את הכלל הזה לגמרי ויצר חיוב חדש.
הרב אשר ווייס[9] הביא את מחלוקת הטורי אבן ורע"א במשניות להראות שיש מחלוקת בנושא זה. ולי נראה שחקירה זאת היא בעצם מחלוקת ראשונים: מדברי תוס' רבנו יהודה שירליאון מפריז [= תוס' ר' יהודה החסיד] בברכות דף כב ע"ב משמע שאף הן היו באותו הנס בא לסלק את המעכב בחיוב נשים של מצוות עשה שהזמן גרמא: "וכן נר חנוכה ומקרא מגילה וארבע כוסות היו פטורות מטעמא דזמן גרמא אי לאו טעמא דאף הם היו באותו הנס"[10]. אבל מדברי תשובות הריטב"א (סי' צז, עמ' קטו במהד' ר"י קפאח): "ולא נחלקו אלא במגלה דסבר ר' יהודה דבהא חייבו רבנן לקטן שהגיע לחינוך חיוב גמור משום פרסומי ניסא ומפני שהיו בספק [בנס – תיקונו של קאפח ללא צורך] ובגזרה כשם שחייבו מטעם זה לנשים אע"פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא..." ומשמע שהטעם אף הן היו באותו הנס מחייב חיוב חדש הן בקטנים (שאליהם בכלל לא שייך הפטור של מצות עשה שהזמן גרמא) והן בנשים[11].
ובזה יש נפק"מ פשוטות: אי אמרינן שנשים שוות לגברים במצוה, אז גדר המצוה היא אותה גדר, ולמשל נשים יכול להוציא גברים בקריאת מגילה, וכשיטת רש"י בערכין דף ג ע"א, ד"ה לאתויי נשים "שחייבות במקרא מגילה וכשרות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם". וכן הוא באור זרוע הל' מגילה, סי' שסח: "קמ"ל שהנשים חייבות ומוציאות את הגברים דכולהו חד טעמא נינהו בעבור הנס והרי גם נשים היו בכלל הנס". אבל אי הוי חיוב חדש, אז יתכן שאין החיוב שלהן שווה לחיוב הגברים, ואדרבא החיוב שלהן שונה ואולי חיובן הוא פחות מחיובו של איש מפני שהתקנה חלה על גברים בלבד, והאשה חייבת רק מפני שאף הן היו באותו הנס. ובזה אפשר להסביר את שיטת הבה"ג (הובא בתוס' שם ד"ה לאתויי) שנשים אינן חייבות בקריאת המגילה אלא רק בשמיעת מגילה, וממילא אין הן יכולות להוציא גברים [ולפי הרמ"א הן אפילו מברכות ברכה אחרת מברכת הגברים].
הוא הדין בנרות חנוכה: אם אף הן היו באותו נס וא מסלק את המעכב מצד מצוות עשה שהזמן גרמא, אז יש להן את אותו חיוב כמו אצל גברים, כולל מהדרין מן המהדרין, וא"כ נשים חייבות בהדלקת נר חנוכה וממילא נזדקק לכל מיני סיבות למה הן אינן מדליקות כמהדרין מן המהדרין וכגון דברי החתם סופר מחמת צניעות וכו'. אבל אי אמרינן דאף הן היו באותו נס יצר חיוב חדש, אז כל החיוב על נשים זה רק להיות בכלל נר איש וביתו, ויוצאות ידי חובה עם הדלקת בעליהן.
נראה עוד, שהוא הדין בהלל בליל הסדר. עיין בתוס' סוכה, דף לח ע"א, ד"ה מי שהיה, שכתבו: "שאני הלל דפסח דעל הנס בא, ואף הן היו באותו הנס". על פי דברים אלו למד התורת רפאל שנשים חייבות בהלל כמו גברים, וממילא הן יכולות להוציא גברים ידי חובתם בהלל. והדין שהמשנה אמרה בסוכה דף לח ע"א "מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין" הוא רק ביתר ימים שאמירת ההלל אינו מפני הנס.
והנה, הרמב"ם בספר המצוות, מצות עשה קנז, כתב: "והמצוה הקנ"ז היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר..." ובסיום רשימת המצוות העשה הרמב"ם רשם המצוות הנוהגות בזמן הזה, וכן רשם המצוות שנשים פטורות. ובסיפור יציאת מצרים הרמב"ם לא כתב שנשים פטורות, ממילא נשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, שכנראה כולל שבח והודאה וגם הלל. ולפי זה, חיוב נשים בהלל מקורו בסיפור יציאת מצרים ולא מטעם אף הן היו באותו הנס.
ואף אם נאמר שהלל אינו חלק מסיפור יציאת מצרים מן התורה, בכל זאת יש לחייב נשים בהלל זה, כמו שהסביר מו"ר הגרי"ד סולובייצ'יק ברשימות שיעורים למסכת סוכה דף לח ע"א: "ויתכן ששאני הלל בפסח שהוא חלק מעיקר מצות ד' כוסות, וכשם שנשים חייבות בד' כוסות - שהן מעשה המצוה דפרסומי ניסא וחלק של מצות ספור יציאת מצרים - חייבות נמי בהלל." לפי זה, המחייב הוא אולי מדרבנן, אבל הקיום הוא מן התורה של סיפור יציאת מצרים.
♦
במבט ראשון, היה נראה שאפשר לתלות חקירה זאת של הגרי"ז זצ"ל בשני הפירושים ב"אף הן היו באותו נס" אי נשים הוו הגורם לנס או רק שהשתתפו בסכנה. לפי הצד שהן גרמו לנס, זה יוצר חיוב חדש. משא"כ לפי הצד שהן השתתפו באותה סכנה והצלה, הן שוות לאנשים בחיוב. אם כנים דברינו נמצא דבר מעניין, לפי הצד שנשים גרמו לנס, אע"פ שהן הגיבורות שעל ידן נגרם כל הנס, בכל זאת חיובן היא פחותה מן הגברים. אבל אם הן אינן הגיבורות אלא רק שוות לגברים, מפני שהן היו באותו סכנה ונס כמו הגברים, אז החיוב שלהן שווה לחיובם של בעליהם, וכמו שהבאנו לעיל מדברי האור זרוע (הל' מגילה, סי' שסח). לפי זה, הרמב"ם יהיה לשיטתו כמו שהסברנו לעיל: הדין של אף הן היו באותו הנס הוא מפני שנשים גרמו לנס, וזה מחדש דין וחיוב חדש של נשים באותה מצוה, וממילא חיובן אינו דומה לחיוב הגברים. לכן לפי הרמב"ם נשים אינן מוציאות גברים בהלל בליל הסדר, וכן עבד כנעני פטור מקריאת המגילה, וכן מצאתי בחידושי הגרי"ז במהדורה ב'.
אע"פ שהדברים נראים, קשה לומר שלפי כל הראשונים סברות אלו תלויות בפירושים אלו. הרי רש"י סבור שנשים קוראות מגילה ומוציאות הגברים, וצ"ל שהן שוות לגברים וב"אף הן היו באותו נס" הכוונה שהן היו באותה סכנה, ולכן חיובן שווה לחיוב הגברים. והרי רש"י בפסחים ובשבת פירש כמו הרשב"ם שהן היו הגורמות. אלא שאפשר לדחות את זה ולומר, שרש"י בפסחים ובשבת הוא בתחילת לימודו והוא קיבל פירוש זה מרבינו יצחק הלוי, ובמסכת שבת רש"י כבר שמע או פירש פירוש אחר התואם את הירושלמי ולשון הסוגיא. בסוף ימיו, בפירושו למסכת מגילה כבר אימץ לגמרי את הפירוש השני והפשוט, וכן לפי הסברה הזאת, הוא הדין בערכין, וזה משתקף בדבריו לענין קריאת המגילה ולהוציא גברים ידי חובתם. אמנם יתכן שדברים אלו נכונים, אלא שבינתיים אין לנו שום ראיה לכאן ולכאן ולכן אלו הן השערות בעלמא.
כמו כן, לפי דברנו צ"ל שהבה"ג סבור כשיטת ר' יצחק הלוי ורשב"ם. ומכיון ששיטה זאת מחודשת, תימה אי הבה"ג היה סבור כפירוש כזה. אמנם הגרי"ז זצ"ל למד כך בשיטת הרמב"ם, עקב דברי הירושלמי, ומכל מקום קשה לומר שזה פירוש הפשוט של אף הן היו באותו הנס.
לכן נראה לי דחוק לתלות את חקירת הגרי"ז ומחלוקת ר"י מפריז וריטב"א במחלוקת בפירוש "אף הן היו באותו הנס". ועוד, מתוס' ערכין, דף ג ע"א, ד"ה לאתויי, משמע שהם לא למדו כמו ר' יצחק הלוי ורשב"ם, שהרי הם אמרו "והלכות גדולות הוסיפו אלא שחייבין בשמיעה לפי שהכל היו בספק להשמיד ולהרוג ולאבד", ומשמע בפירוש שלא כשיטת רשב"ם.
אעפ"כ, נראה כדברי האור זרוע הנ"ל, שתלה את דינו הנ"ל שנשים מוציאות גברים ע"פ סברה פשוטה זו כמו שנתפרש. וכן מדברי הגרי"ז, שאם יש כאן חיוב מחודש, הוא מפני שנשים גרמו לנס, וכדברינו.
♦

ג. ד.

עוד יש לחקור מהו תוקף הסברה של אף הן היו באותו נס במישור הדאורייתא. בתוס' במסכת מגילה, דף ד ע"א, מצאנו מחלוקת ראשונים אי סברת "אף הן היו באותו נס" היתה מחייבת נשים במצוה כגון מצה. לפי הפירוש הראשון שם, אף הן היו באותו הנס לא היה יכול לחייב נשים וממילא צריכים דרשה מיוחדת. לפי פירוש רבינו יוסף איש ירושלים אכן סברה זאת היתה מחייבת נשים, אלא שיש לימודים אחרים שבאים להוריד את החיוב ולפטור אותן, ע"ש. בכל מקרה, לפי חקירת הגרי"ז אפשר להסביר: אם סברת "אף הן היו באותו נס" היא מחייב חדש, אז החיוב הוא רק מדרבנן. אבל אם זו סברה המסלקת את העיכוב מצד מצות עשה שהזמן גרמא, אז אם אין מעכב כזה, הפסוק המחייב אנשים, יחייב נשים ג"כ - שהרי אין פטור של מצוות עשה שהזמן גרמא. אלא צ"ע, איך הסברה של אף הן היו באותו הנס יכולה לסלק את הפטור מדאורייתא של מצות עשה שזמן גרמא?
♦

ה.

ידועה שיטת הטורי אבן בדברי ריב"ל לעניין קריאת המגילה בלילה, שהוא תיקן את זה, ועד זמנו לא קראו בלילה בכלל, ודבר זה מתאים לדברי המשנה בסוף פרק שני. ואחרי העיון, רציתי לומר שהוא הדין בקריאת המגילה לנשים: עד תקופת ריב"ל נשים לא היו חייבות בקריאת המגילה, והוא שתיקן שנשים תהיינה חייבות.
הרי בתוספתא, פרק שני של מגילה, כתוב שנשים פטורות מן המגילה, ולכן נראה שבדורו של ריב"ל, היא הרחיב את התקנה המקורית וחייב אף את הנשים. וראיה לזה, שהוא בעצמו היה נאה דורש ונאה מקיים וקרא את המגילה לבני ביתו, והירושלמי מציין את זה.
לפי זה, בודאי שנשים אינן יכולות להוציא את הגברים, שהרי החיוב של הגברים הוא מדברי קבלה, לעומת נשים, שחיובן הוא רק מדרבנן.
ולולי דמסתפינא, הייתי אומר שהוא הדין בנר חנוכה, וכן בארבע כוסות. הרי הברייתא אומרת שחיוב חנוכה הוא נר איש וביתו, וממילא נשים היו פטורות, במיוחד על פי דברי החת"ם סופר מטעמי צניעות[12], עד שבא ריב"ל ותיקן שנשים יתחייבו מכאן ואילך. שינוי זה בהלכה יכולה להיות עקב התקנה להדליק בתוך הבית, או אפילו שינוי בנסיבות חברתיות להדליק בחוץ.
והוא הדין בד' כוסות. הרי במשנה כתוב "ולא יפתחו לו מד' כוסות", משמע שהחיוב הוא באיש הבית ולא באשתו, עיין תוס' דף צט ע"ב, ד"ה לא.
♦ ♦ ♦