הרב שמואל אריה ישמח
ישיבות צרור המור והדר להדר, חיפה

הדלקת נרות חנוכה במקום אכילה ארעית, בשטח, ובמסיבות

סימן א: הדלקה במקום אכילה ארעית:[2] פרק א - התשובה בקצרה * פרק ב - חשיבות לימוד תורה בחנוכה, וההימנעות מנסיעות. * פרק ג - לדעת רוב הפוסקים יש להדליק את הנרות בבית, ולא בבית המארחים * פרק ד - שיטת הב"ח שהוא משום חשד בלבד *פרק ה - בדיעבד יוצאים בהדלקה בבית המארחים * פרק ו - מצבים בהם הסועד בבית חבירו מדליק שם * פרק ז - המתירים לאורח להדליק בבית המארחים אם כל משפחת האורח נסעה מביתם * פרק ח - המתירים לאורח להדליק בבית המארחים אם הוא נמצא מחוץ לעיר * פרק ט - המתירים להדליק בבית המארחים אם האורח יצא מביתו לפני פלג המנחה * פרק י - המתירים לאורח חילוני להדליק בבית המארחים מדין חינוך

סימן א – הדלקה במקום אכילה עראית

שאלה

א. אדם הנוסע עם משפחתו באחד מערבי החנוכה אל אמו האלמנה, כדי לשהות עמה ולשמחה, ובסוף הערב ישובו לישון בביתם - האם כדי לשמח את האמא יכולים הוא ומשפחתו להדליק את נרות החנוכה בבית האם?
ב. במידה והדבר אסור – האם בני ביתו של מי שמדליק בבית האמא צריכים למחות בו, ולחזור ולהדליק בעצמם כשיחזרו לבית, אע"פ שתהיה בכך פגיעה באבי המשפחה?
ג. אדם שמזמין להדלקת הנרות בביתו משפחה רחוקה ממצוות, שאינה מדליקה נרות חנוכה בביתם, האם טוב יעשה אם יעודד אותם להדליק נרות בביתו?
ד. האם יש מצבים אחרים בהם ניתן להדליק במקום בו מתארחים באחד מערבי החנוכה, אף שלא ישנים באותו המקום?
♦

פרק א - התשובה בקצרה

בפרק זה יסוכמו בקצרה, באותיות א-ב, הסברות והדעות בענין (ובפרקים הבאים יובאו הסברות והדעות בהרחבה). לאור זאת תובא באותיות ג-ט מסקנת הדברים, כיצד ראוי לנהוג למעשה במצבים שונים.

א. ההוראה לכתחילה [תמצית פרקים ב-ג]

טוב להיזהר מנסיעות מיותרות בחנוכה, הגורמות לביטול תורה ולספיקות הלכתיים (אור לציון, הגר"ח קריסווירטה, הגראי"ל שטיינמן). יש שנוסעים מביתם כדי לאגור כוחות, או כדי לכבד את ההורים ולחזק קשרים משפחתיים וכדו'. הנוסעים מביתם צריכים לדעת היטב את הלכות החנוכה, כדי שידליקו את הנרות כראוי.
בתשובה זו אין אנו דנים באדם האוכל באופן קבוע מחוץ לבית בו הוא ישן. התשובה מתייחסת לאדם הישן בביתו, אך בשעת ההדלקה הוא מתארח באופן חד-פעמי בבית אחר. במקרה זה, יש לנהוג כדעת רוב ככל הפוסקים, שנקטו שאין להדליק את הנרות בבית המארחים, אפילו אם הוא יאכל שם סעודה באותו ערב, אלא יש להדליקם בביתו הקבוע, בו הוא ישן באותו לילה.
משום כך, אע"פ שכיבוד אם אלמנה היא מצווה גדולה ויקרה, וכך גם קירוב יהודים רחוקים לתורה, מכל מקום יש למצוא דרך לקיים את המצוות היקרות הללו יחד עם הדלקת הנרות כראוי.
לדוגמא, כשמארחים משפחה חילונית, ניתן ללוותם בסיום הערב אל ביתם ולהראות להם כיצד להדליק את הנרות.
כך גם במקרה של האמא האלמנה, ניתן להדליק נרות בבית בשקיעת החמה, ומיד לצאת לבית האמא (ואם יש חשש לשריפה, ואפילו חשש קל, ימתינו בביתם חצי שעה ואז יכבו את הנרות ויסעו)[3]. אם הדבר קשה, ניתן להציע שלש פתרונות נוספים: א. ימנו שליח שידליק בביתם בזמן[4]. ב. ידליקו נרות בביתם אחר פלג המנחה. ג. ידליקו נרות בביתם לאחר שיחזרו מבית האמא [במקרה זה עליהם לזכור שרק בתנאים מסויימים מותר לאכול לפני הדלקת הנרותג]. להלן בסימן ג' נדון מה סדר העדיפויות בין שלשת האפשרויות הללו.
♦[5]

אות ב. הפוסקים שהקלו בזה

אע"פ שכאמור רוב הפוסקים סברו שיש להדליק בבית בו ישנים, מ"מ יש שבעה צדדים להתיר להדליק בבית המארחים:
צד ראשון - יש שהתירו כך לכתחילה בימינו, על פי הב"ח [תמצית פרק ד']: יש שלש שיטות באחרונים מדוע ההולך באחד הערבים לסעוד במקום אחר - צריך להדליק בביתו, ולא בבית המארחים.
אחת מהן היא שיטת הב"ח, שכתב שידליק בביתו בגלל חשד. כך כתב גם השארית יוסף (גיסו של הרמ"א) בטעמו הראשון, וכ"כ האגרות משה ושבט הלוי.
לדעת רוב הפוסקים אין בימינו חשש חשד (גרשז"א, אול"צ, שבט הלוי, חוט שני, תשובות והנהגות, שו"ע המקוצר, מנוחת אהבה, משנת יוסף, מנחת אשר, שבט הקהתי, שערי יהודה, ודלא כסוברים שיש בא"י חשד – חזו"א, הגר"ח קנייבסקי, אגרות משה, הגר"י קאפח). ממילא, לפי דעתם יוצא שלשיטת הב"ח בימינו ניתן להדליק לכתחילה בבית בו אוכלים. כך אכן נפסק בשבט הלוי חנוכה, וראה להלן בסוף הקטע הבא (בו מוסבר הצד השני להקל).
צד שני - לדעת כמה פוסקים יצא בדיעבד [תמצית פרק ה']: כאמור לעיל, יש שלשה שיטות באחרונים מדוע יש להדליק במקום השינה. הבאנו את שיטת הב"ח, ויש עוד שתי שיטות:
השיטה השניה היא שיטת השארית יוסף, שכתב בטעמו השני שיש להדליק בבית בו ישנים משום ששם עיקר דירתו [ויש שהבינו כך גם בדעת הט"ז]. לפי שיטתו עולה שמי שהדליק בבית בו הוא סועד יצא בדיעבד, כי גם שם נחשב מקום דירתו, אע"פ שלכתחילה יש להדליק במקום שבו עיקר הדירה.
השיטה השלישית היא שיטת הט"ז, ונראה שלפי שיטתו המדליק בבית מארחיו לא יצא אף בדיעבד, שהרי הוא כתב שהמדליק שם נחשב כמי שמדליק ברחוב.
אולם, יש הבינו שגם לדעת הט"ז יצא בדיעבד (כך נראה שהבין באז נדברו, וכן בשו"ת ויען דוד לרב חיים וייס, וכן כתב בנטעי גבריאל, וכן נראה שסבר במאי חנוכה לג"ר יחזקאל ראטה, וכעי"ז כתב בברכת הבית, וייתכן שכך הבינו גם הגר"ח קנייבסקי בשם החזו"א, ומנחת יצחק, והגרש"ז אוירבאך, ובעל המנוחת אהבה, והגר"מ הלברשטם).
בנוסף, יש להעיר שאף שפוסקים רבים סברו כט"ז שאדם שישן ברחוב פטור מלהדליק ברחוב נר חנוכה (הגרצ"פ פראנק ונכדו הג"ר יוסף כהן, אגרות משה ובנו הגר"ד פיינשטיין, הגרש"ז אוירבאך, הגר"ש משאש, הגר"א שפירא, אור לציון, בעל שו"ת בצל החכמה, הגר"י קאפח, הגרי"ש אלישיב, הגר"י זילברשטיין, הגר"ח קנייבסקי, מועדים וזמנים, רבבות אפרים, הגר"נ קרליץ, הג"ר דב ליאור, הגר"מ מאזוז, הג"ר יצחק ברדא, הגר"א שלזינגר, אבני ישפה, הגר"ש מן ההר, הגר"ש קמינצקי, הגר"מ אליהו, ועוד, והסקנו שכך גם דעת שבט הלוי), מ"מ כמה וכמה פוסקים חלקו על כך, ולדעתם אדם כזה חייב להדליק נרות חנוכה ברחוב (כך פשטות דברי הלבוש, וכן פסקו בציץ אליעזר, אז נדברו, עשה לך רב, הגר"ש ישראלי, בעל המנוחת אהבה, הגראי"ל שטיינמן, שו"ת מאזני צדק לרב מנחם זילבר, שו"ת דבר משולם, הרב אהרן זכאי, באר מים חיים לרב חיים ברגיג, הג"ר שלמה הכהן גראס מו"ץ בעלז בארה"ב, שו"ת משיב דברים לרב גרשון ליטש רוזנבוים, ילקוט יוסף, הרב ישראל יוסף הנדל, פסקי תשובות, ועוד, וכן נראה בשו"ת משנה הלכות, ונראה שכך דעת הרב מרדכי פוגלמן. ולענ"ד כך מוכח שנקטו כמה ראשונים ואחרונים שכתבו שאורח שאינו ישן בבית הכנסת יוצא בהדלקה בבית הכנסת, וכדבריהם פסקו בלקט יושר, ובאשל אברהם מבוטשאטש, ובשו"ת פני מבין, ובעל היד סופר, ובשו"ת בית מרדכי לרב פוגלמן, וכעי"ז כתב בעל הברוך טעם שדבריו הובאו בשער הציון. יש פוסקים שהתירו, במצבים מסויימים, להדליק בכל בית, אף אם האדם אינו אוכל ואינו ישן באותו בית וכלל אינו שייך אל הבית - שו"ת ויען דוד לרב וייס, הרב ערוסי, וכן נראה בחובת הדר). ברור לענ"ד שלפי שיטתם אדם שהדליק בבית מארחיו יצא ידי חובתו בדיעבד [לכל הפחות].
לפי דעות אלו, שהמדליק בבית המארחים יצא בדיעבד, נראה לענ"ד שמי שאינו מדליק בביתו - כגון מי שלא יגיע לביתו עד לבוקר, או משפחה חילונית - ודאי שטוב שידליק במקום בו הוא מתארח וסועד [ונראה קצת שכן הורה הגר"ע יוסף (כמובא בספר מעין אומר)].
כמה רבנים הקלו למעשה להדליק בבית המארחים, משום שהם סברו שבדיעבד ודאי יצא, וצירפו לזה את שיטת הב"ח שהתיר בזה לכתחילה: הרב יוסף מושקוביץ [אם יש קצת צורך לכך], ספר מאי חנוכה לג"ר יחזקאל ראטה [אם מדובר באלמנה שרוצה לשמחה, ואע"פ שאינו אוכל שם], נטעי גבריאל [אם קשה לו לחזור לביתו], וכעי"ז פסק בעל המנוחת אהבה [אלא שהוא מתנה זאת בכך שבני ביתו לא נמצאים בביתו, והוא אינו יכול להגיע לביתו בחצי השעה הסמוכה לצאת הכוכבים].
צד שלישי - יש שהתירו כך אם יש קביעות לסעודתו [תמצית פרק ו']: הט"ז והאחרונים כתבו שמי שבא לסעוד בבית חבירו ידליק בביתו ולא בבית המארחים. במקרים מעט שונים, יש רבנים שכתבו שידליק בבית המארחים: אם אדם אוכל בבית חבירו סעודת מצווה, או סעודה חשובה, או סעודה שאורכת זמן רב (הרב פייגנבוים, והסתפק בזה הגר"י אריאל). אם הוא אוכל בבית חבירו כמה ארוחות, ולא רק סעודה אחת (אור החמה, הגר"י אריאל). אם הוא לא בא לבית חבירו רק כדי לאכול, אלא בא לשם אירוח (הרב יאקאב, ועוד). אם הסעודה אינה בבית חבירו סתם, אלא בבית שיש לאורח שייכות אליו, כגון בבית הסבא והסבא וכדו' (הרב יאקאב).
צד רביעי - יש שהתירו אם כל המשפחה נסעה [תמצית פרק ז']: יש פוסקים שהסיקו ודייקו שכל מה שכתבו האחרונים שהסועד בבית חבירו ידליק בביתו, אין הדברים אמורים אלא במי שבני ביתו נשארו בביתו (חלקם הגדול הבינו כך אף בדעת הט"ז). לשיטתם, במקרה בו כל המשפחה נסעה יחד, ואין מישהו מבני המשפחה שנשאר בבית, בזה ניתן להדליק בבית המארחים (שו"ת קנין תורה בהלכה, והרב נפתלי ישראל גרוס, והרב פייגנבוים בספרו נר איש וביתו, ובשו"ת מאזני צדק לרב מנחם זילבר, והרב חיים אוברלנדר, וכעי"ז כתבו הרב פנחס דיק, ובעל המנוחת אהבה, ובספר ארחות ימים, וכ"כ בספר מבואו ועד צאתו אם שעתו דחוקה).
לעומתם, רבים דחו את החילוק הזה (הרב יצחק דוד אלתר, הרב אברהם צבי הכהן, הרב יצחק מרדכי רובין, ספר סוכת חיים, שו"ת מקדש ישראל, הרב יוסף כהנא, הרב יחזקאל ראטה, שו"ת ודברת בם, וכן נראה בחזון עובדיה, וראה ספר פסקי משה, ובתשובת הרב יעקב הכהן שהובאה שם), וכך סתמו כמה חכמים שהנוסע עם בני ביתו ידליק בביתו (הגר"ש משאש, רבבות אפרים, שהוסיף שכן פסק גם הרה"ג שלמה סובל, שו"ת משנה הלכות, הגר"ד ליאור, הגרמ"ש קליין).
צד חמישי - יש שהתירו אם יצא מחוץ לעיר [תמצית פרק ח']: כמה מהאחרונים שהביאו דין זה ציינו שמדובר באדם שסועד בבית חבירו שבאותה העיר. יש פוסקים שהסיקו מכך [ומעוד טעמים] שרק כאשר אדם אוכל באותה עיר בה נמצאת דירתו בזה ידליק בדירתו, אךאדם שנסע מחוץ לעיר – ידליק בבית מארחיו (שו"ת דברי שלום לרב שלום קרויז, נטעי גבריאל, הג"ר מרדכי גרינפלד, הרב פייגנבוים בנר איש וביתו, ספר כפי חיים, הרב יוסף מושקוביץ, ספר ארחות ימים, וכן נראה במשנה הלכות, וכעי"ז נראה בברכת הבית לגאון הרב איינהורן, וכ"כ הג"ר יחזקאל ראטה שליט"א, ולדעתו ייתכן שכך הדין אף במי שרחוק מיל מביתו בהליכה רגלית, וכ"כ הגר"ש קמינצקי אם קשה לו למנות שליח. וכ"כ בשו"ת אמרי יעקב לג"ר יעקב משה שטרן, וכתב שלכתחילה נראה שלא כדאי להיכנס למצב כזה, אך אם עשה כך אז ידליק בבית המארחים וזה עדיף מלהדליק בביתו מאוחר. וכ"כ הרב גדליה אוברלנדר, אך לדעתו הב"ח חולק על זה וסובר שרק אם בני ביתו באו איתו אז ידליק בבית המארחים, ויש לפסוק כדבריו).
לעומתם, כמה חכמים הקשו על החילוק הזה (הגר"ש פעלדער, שו"ת מקדש ישראל, הרב נתן הכהן קופשיץ, ספר חיים לחג, הרב מנחם וויסמאנדל, סוכת חיים), וכמה ספרים סתמו וכתבו שהאוכל חוץ לביתו ידליק בביתו ולא כתבו שהדין ישתנה אם הוא נסע מחוץ לעיר (הגר"ש משאש, רבבות אפרים, שהוסיף שכן פסק גם הרה"ג שלמה סובל, שו"ת משנה הלכות, הגר"ד ליאור, הגרמ"ש קליין).
צד שישי - יש שהתירו אם יצאו מביתם לפני פלג המנחה [תמצית פרק ט']: יש פוסקים שכתבו שאם בני המשפחה יצאו מביתם לפני פלג המנחה הם יכולים להדליק בבית המארחים, שהרי הם יצאו מביתם לפני זמן החיוב. כך כתב באור לציון (לגבי ליל שבת, ומטעמיו נראה שכך הדין גם בימות החול), וכך נראה שנקט בנטעי גבריאל, וכך הביאו בשם הגר"מ אליהו (במקרה בו הם יחזרו לביתם מאוחר).
צד שביעי - סברא להתיר לחילוני לברך מדין חינוך [תמצית פרק י]: במקרה בו אדם שאינו שומר מצוות ידליק בבית המארחים ובזה הוא יתרגל להדליק ולברך, וק"ו אם ההדלקה תסייע לקרבו לתורה ולמצוות, בזה יש מקום לצרף טעם נוסף להיתר, ולומר שכפי שמותר ללמד קטנים לברך בשם ומלכות, ולא חוששים שברכתם היא לבטלה, כך גם כאן אין לחשוש לברכה לבטלה (ע"פ פניני הלכה, ובשו"ת מבשן אשיב הביא ראיה לזה מדברי שו"ת מן השמים). יש לדון בסברא זו, ואכמ"ל.
♦
אחר צירוף כל שבעת הצדדים הללו, נראה לענ"ד שבמקום הצורך יש להקל להדליק במקום האכילה, כגון במקרים שיובאו באותיות הבאות (אותיות ג-ט).
אות ג. אדם שאינו בקי בהלכות החנוכה ומשום כך טעה והדליק נרות במקום אכילתו, ובאותו הערב התברר לו שהוא נהג שלא כעיקר הדין ופנה לשאול כיצד יעשה, נראה להורות לו שטוב שידליק שוב נרות כשיחזור לביתו, כדי לחשוש לשיטת הט"ז, אך לא יברך בהדלקה השניה שידליק בביתו [משום ספק ברכות, שהרי לדעת רוב הפוסקים הוא כבר יצא ידי חובתו בהדלקתו הראשונה]. אם קשה לו להדליק שוב בביתו הוא רשאי לסמוך על הדלקתו הראשונה בבית מארחיו, שהרי ספק דרבנן לקולא.
אות ד. אם אבי המשפחה רוצה להדליק במקום הסעודה, ולא בביתו, ינסו בני המשפחה לשכנעו בדרך מכובדת, אך אם אינו משתכנע - ימנעו מלמחות בו, ולא יעשו פעולות שיעוררו מחלוקת או פגיעה בכבודו, שהרי לדעת מיעוט הפוסקים אבי המשפחה נוהג כראוי. אם מדובר במשפחה אשכנזית, ראוי ששאר בני הבית ידליקו את נרותיהם בביתם, ולא בבית המארחים, בתנאי שאביהם לא יראה בכך פגיעה בכבודו.
אות ה. במקרה הנ"ל (אות ד), וכן במקרים שנביא בהמשך בהם מקילים ומדליקים בבית המארחים, ישתדלו האורחים לסעוד בבית המארחים, וטוב שיהדרו וידליקו שוב ללא ברכה כשיחזרו לביתם. אם הם ישהו בבית המארחים כבר מזמן פלג המנחה [או שלפחות יצאו מביתם לפני פלג המנחה] תבוא עליהם ברכה.
אות ו. במקרה בו נחוץ להדליק את הנרות בבית האמא האלמנה מותר לעשות כך. לדוגמא: משפחה אשכנזיה שרגילה בכל חנוכה לישון בבית הסבא והסבתא, ואז הבן והנכדים מדליקים כולם את חנוכיותיהן במעמד ארוך ומשמח, וכעת הסבא נפטר והאלמנה מתקשה לארח את נכדיה לשינה, ואם הנכדים לא ידליקו בביתה יהיה בכך שינוי גדול מהרגילות בכל שנה והאלמנה תצטער, בזה יש להקל ולהדליק בביתה.
אות ז. משפחה שאינה שומרת מצוות שבאה לראות הדלקת נרות בבית אחר, רצוי מאוד לשכנע אותם להדליק בביתם [שהרי כך ראוי לדעת רוב הפוסקים, ובנוסף כך הם יתרגלו להדליק גם כשאינם ליד אנשים דתיים]. אם הם אינם משתכנעים, טוב שידליקו נרות בברכה בבית המארחים. [יש מקום להציע דרך נוספת: המארח ימנה את האורח להיות שליח שלו להדליק נרות (והשליח יברך, שהרי בעל הבית עומד לידו - שבות יצחק ח"ח עמ' קלג, ועוד). בעל הבית מפסיד אמנם את מעלת 'מצוה בו יותר מבשלוחו', לפי חלק מהפוסקים (שהרי י"א שאינו מפסיד זאת, ראה לדוגמא שו"ת באהלה של תורה ח"ב, סי' צט, אות ג וכן פניני חנוכה לרב"צ קוק עמ' קט הערה קיח), אך נראה שעדיף לזכות יהודי אחר. כמובן שכדאי שבעל הבית יזכה לאורח חלק בשמן].
אות ח. משפחה שנוקטת כפוסקים הסוברים שבארץ ישראל בימינו חובה להדליק דווקא בפתח הבית מבחוץ, והם אינם מוצאים שליח שידליק בביתם בזמן, ומאוד קשה להם לשוב לביתם לפני שתכלה רגל מן השוק, נראה לומר שידליקו בבית בו הם מתארחים ויברכו [ולא ישתתפו בפרוטה].
אות ט. אדם המתגורר בבית לבדו, שיחזור לביתו מאוחר, בשעה בה אנשים כבר אינם מצויים ברחוב, ולא יהיה עמו בבית עוד אדם שיראה את הנרות, נראה שיש להורות לו כמו שכתבנו באות הקודמת. נראה שכן הדין גם באדם המתגורר לבדו שמנהגו להדליק בתוך ביתו, שאף אם הוא ידליק בזמן לא יהיה אדם נוסף שיראה את נרותיוד.
♦[6]

התשובה באריכות

הקדמה

בתשובה זו נראה את דברי חכמי דורנו שעסקו בנושא, אך בדר"כ לא נביא את דברי הראשונים והאחרונים ולא נפלפל בהם. זאת משום שחכמי דורנו כבר הביאו את דברי קודמיהם ופלפלו בהם באריכות, ולכן נימנע מלהרחיב את היריעה ללא צורך.
החידוש בתשובה זו הוא בעיקר בשני תחומים: ראשית - נבחן את הנושא מכמה זויות מחודשות. שנית - בכל אחת מהזויות נלקט את כל דברי הפוסקים שנוכל למצוא, ובכללם פסקים מיוחדים שהובאו בספרים שאינם מצויים[7].
♦

פרק ב - חשיבות לימוד תורה בחנוכה, וההימנעות מנסיעות

טוב להיזהר מנסיעות מיותרות בחנוכה, הגורמות לביטול תורה ולספיקות הלכתיים.
באור לציון (ח"ד, עמ' רפז) כתב ש"טוב במקום שאפשר" להימנע מלנסוע לשבת חנוכה, אם בדעתו לחזור לביתו במוצ"ש, כדי שלא להיכנס לספיקות.
בפניני חנוכה (עמ' קט, הערה קיז) הביא שהרב חיים קריסווירטה אמר לו "שאינו נוסע ממקומו לשבת חנוכה, ואמר שכך נהגו בפולין שבימי חנוכה לא נוסעים מהבית, מחמת שיש בזה בעיה עם מקום הדלקת הנרות".
בסוכת חיים (לרב לונדינסקי, מהד' ה'תש"פ, עמ' שפא, וכן מובא גם בכאיל תערוג, עמ' תקמ"ט) הביא שכן אמר הגראי"ל שטיינמן, שירא שמים לא יסע בחנוכה כדי לא להיכנס לספיקות.
אולם יש שמוצאים צורך לנסוע מביתם, כדי לאגור כוחות או כדי לכבד את ההורים ולחזק קשרים משפחתיים וכדו'. הנוסעים מביתם צריכים לדעת היטב את הלכות החנוכה, כדי שידליקו את הנרות כראוי.
♦

פרק ג - לדעת רוב הפוסקים יש להדליק את הנרות בבית, ולא בבית המארחים

הפוסקים דנו מה דינו של אדם שאוכל תמיד בבית אחד וישן בבית אחר - האם עליו להדליק את נרות החנוכה במקום השינה או במקום האכילה? הב"י והרמ"א פסקו שידליק במקום האכילה (רמ"א תרעז, א, ובבית יוסף שם בשם הרשב"א).
כאן אנו דנים במקרה שונה, בו אדם ישן בביתו, ובשעת ההדלקה הוא מתארח באופן חד-פעמי בבית אחר, שאינו שייך לו, ולעיתים אף אוכל שם.
מובא באחרונים שהיוצא חוץ לביתו ואוכל ארוחת ערב במקום אחר, וחוזר לישון בביתו, עליו להדליק את נרות החנוכה בביתו, ולא בבית בו הוא אוכל כעת[8] (ב"ח סי' תרעז אות ג, ובט"ז סק"ב, ובמג"א סק"ז, ובעוד אחרונים רבים שיובאו בהמשך, ובמשנ"ב ס"ק יב, וכן כתב כבר בצדה לדרך מאמר ד, כלל ז, פרק ג, לרבנו מנחם אבן-זרח, תלמידו של רבנו יהודה בן הרא"ש, הביאו במשנה הלכות ח"ז סי' פז). אולם, יש לדון הרבה בגדרי דין זה, כפי שנראה בהמשך.
♦

פרק ד - שיטת הב"ח שהוא משום חשד בלבד

יש שלש שיטות מדוע המתארח בבית חבירו צריך להדליק בביתו – שיטת הב"ח, שיטת השארית יוסף, ושיטת הט"ז.

א. שיטת הב"ח

הב"ח (תרע"ז, אות ג) כתב ש"מי שסועד בסעודה אצל חבירו... איכא חשדא מבני ביתו... ולכן צריך לילך תחילה לביתו ולהדליק... ומיהו אם אשתו מדליקה עליו אין צריך לילך לביתו... ומ"מ מצוה מן המובחר שילך לביתו וידליק בעצמו, שכל מצוה - מצוה בו יותר מבשלוחו".
לפי דבריו בית המארחים הוא מקום ראוי להדלקה, אלא שיש להדליק בביתו משום 'חשד'[9]. מעתה ברור לפי שיטתו שאדם שאינו יכול להדליק בביתו ידליק בבית המארחים.
♦

ב. שיטת השארית יוסף

בשו"ת שארית יוסף (סי' עג), לג"ר יוסף כ"ץ גיסו של הרמ"א, כתב שיש להדליק בביתו, והוא מביא שני טעמים לדבריו: האחד - משום חשד, והשני - משום שעיקר ביתו הוא מקום השינה, ולא המקום בו הוא אוכל, וק"ו אם הוא אוכל שם רק ארוחה בודדת (בנר איש וביתו ח"ב עמ' כג דייק שלדעת השארית יוסף הטעם השני הוא העיקר).
השארית יוסף לא כותב שמקום הסעודה הוא כמו רחוב וכדו', אלא רק מדגיש שמקום השינה הוא עיקר, ולכן לענ"ד נראה מדבריו שיש לאדם שייכות מסויימת למקום בו הוא אוכל באותו ערב, אלא שמ"מ הוא צריך להדליק במקום שהוא "עיקר" ביתו, שהוא מקום השינה [ויש לדון לפי"ז עד כמה צריך להתאמץ כדי להדליק בעיקר ביתו, ולא במקום האכילה[10]].
נראה להסיק שלפי שיטתו אדם שאינו יכול להדליק במקום השינה ידליק במקום בו הוא אוכל סעודה בודדת [כעין זה מצאנו בעוד שני מקרים, המובאים בהערה כאן, בהם יש לאדם מקום שאינו "עיקר דירתו", אך מ"מ יש לאדם שייכות מעטה לאותו המקום, ולכן בדיעבד ניתן להדליק שםט].
♦[11]

ג. שיטת הט"ז

הט"ז (תרע"ז, סק"ב) כתב אף הוא שהסועד בבית חבירו "צריך" להדליק בביתו, ולא בבית המארח, אולם מדברי הט"ז נראה שאין זה משום חשד בלבד, אלא משום שהמדליק במקום האכילה נחשב כמדליק ברחוב, ואין זה ביתו כלל. הוא מציין שראה אנשים שמדליקים במקום בו הם אוכלים בערב, וטעות בידם, שהרי מן הדין אין הם יכולים להדליק במקום בו הם אוכלים ארוחת ערב, משום שאין זה ביתם, והוא דומה לאדם הנמצא בשעת ההדלקה ברחוב, ולכן "צריך לילך לביתו ולהדליק שם, ואם אחזו תאוות האכילה... יצווה לבני ביתו שידליקו עליו".
בפשטות לפי הט"ז המדליק בבית המארחים לא יצא אף בדיעבד, אולם בהמשך נעיר שיש שסברו אחרת בשיטתו.
♦

ד. כאיזו משלש השיטות נקטו האחרונים

האחרונים הביאו דין זה שיש להדליק בביתו, אך לא הזכירו מה הטעם לכך - האם הוא משום 'חשד', כשיטת הב"ח, או משום שאין זה ביתו, כשיטת הט"ז (ולא הבנתי את ניתוח דברי האחרונים שהובא בספר קובץ הלכות לגר"ש קמינצקי יב, יט, הערה כג).
יש מהם שהביאו את הדין בשם הב"ח (מג"א סק"ז, וציין גם לשארית יוסף, ודברי המג"א צוטטו בשתילי זיתים תרעז, סק"ד, לגר"ד משרקי; שכנה"ג הגה"ט ו'; א"ר סק"ג; וראה כה"ח ס"ק כא שהביא את לשון הב"ח שהוא משום חשד, וציין שכ"כ ב"ח וט"ז וא"ר ומשנ"ב, וצ"ל שכוונתו שכל אלו כתבו שכך הדין, ואין כוונתו לומר שהם הסכימו לטעמו של הב"ח. הרב יצחק דרזי, שדבריו הובאו באמרי שפר חנוכה לרב צארום עמ' לג, חשש לדברי הב"ח, ולכן כתב שאם אינו יכול להדליק בביתו אז ידליק במקום אכילתו ללא ברכה. נראה שכדברי הרב דרזי סבר גם הגרי"ש אלישיב בדבריו שהובאו באמרי שפר שם עמ' לה אות י[12]), ויש מהם שהביאו את הדין בשם השארית יוסף (עולת שבת סק"א; מג"א הנ"ל; כנסת הגדולה הגהות הטור סק"א; עמק ברכה לאבי השל"ה בסוף הל' חנוכה; עטרת זקנים סק"ב[13]. מדברי העטרת זקנים משמע קצת לענ"ד שהמג"א והשארית יוסף סברו שהטעם הוא משום חשד), ויש מהם ששילבו, כפי הנראה, את לשון הב"ח עם לשון הט"ז (חיי"א כלל קנד, לב, וכן הלשון במשנ"ב ס"ק יב. ראה גם בדרך החיים, דיני אכסנאי סעיף א, וכן קיצוש"ע קלט, יט, שכתבו רק ש"צריך לילך לביתו").
♦

ה. הנוקטים כשיטת הב"ח

בשו"ת שבט הלוי הביא רק את טעמו של הב"ח (שו"ת שבה"ל ח"ג סו"ס פג, וראה להלן שעל פי זה נפסק בשבט הלוי חנוכה), וכך נראה שנקט גם הגר"מ פיינשטיין באגר"מ (יו"ד ח"ג, סי' יד, אות ה, שם כתב "שאם חושב לחזור בלילה לא יצא מביתו עד אחר שידליק, או שימהר לבוא בעוד שאיכא אינשי ברחובות שיראו שהדליק", ומבואר שם שהוא משום חשד. וראה מועדי ישרון לרב פלדר פרק א הערה 80 שהביא בשם הגר"מ פיינשטיין שאף אם יחזור לביתו מאוחר בלילה מ"מ ידליק בביתו, שהרי היום עיקר הפרסום הוא לבני ביתו, והם יהיו איתו כשהוא ידליק בביתו. ובמועדי ישרון שם בהערה 82 הביא בשם האגר"מ שאף אם אדם הדליק בברכה במקום שסעד בו, מ"מ כשהוא יחזור לביתו ידליק שוב בברכה, ועדיף שידליק אחד מבני המשפחה שלא הדליק בעצמו אלא יצא בהדלקה של אחר. ובספר שמעתתא דמשה עמ' תסז הקשהמה הסברא לברך שוב על ההדלקה בביתו, שהיא רק משום חשד, ועי"ש מה שביאר בזה). (ראה גם פרק ז, סוף אות א, שם הבאנו שבעל המנוחת אהבה כתב שאין פוסקים כט"ז)יב.
♦[14]

ו. בימינו אין חשד, ולכן לפי הב"ח וסיעתו ניתן לכתחילה להדליק בביתהמארחים

רבים מהפוסקים בדורנו כתבו שמכיון שבימינו יש שמדליקים בפנים ויש בחוץ, ויש מדליקים בחלון ויש בפתח, ויש מדליקים בשקיעה ויש בצאת הכוכבים, וכו', לכן בימינו אין דין 'חשד' (הליכות שלמה יג, יא, אור לציון ח"ד מב, יז, תשובות והנהגות ח"ג סי' רטו, אות ו, חוט שני לגר"נ קרליץ עמ' שטו[15], שו"ת שבט הקהתי ח"ג סי' רז, אות א, שו"ת תפילה למשה לבעל המנוחת אהבה ח"ב סי' נ, אות ב, שו"ת עולת יצחק לגר"י רצאבי ח"א סי' פה אות ח ובספרו שו"ע המקוצר או"ח סי' קכ אות יח, וכ"כ בשערי יהודה לרב יהודה עדס, ראש ישיבת קול יעקב, חנוכה, חלק הדינים א, ט, ובשבט הלוי הנ"ל, ובקובץ מבית לוי כסליו תשנז עמ' ו, ובשו"ת משנת יוסף לגר"י ליברמן ח"ה סי' קיד, ובמנחת אשר לגר"א וייס, מועדים, חנוכה, סי' יא, ג, ובנטעי גבריאל פי"ד הערה כב, ובתורת המועדים חנוכה ב, ד, ושם ג, ח, ויש שהביאו כך בשם הגרי"ש אלישיב [ראה באשרי האיש או"ח ח"ג פל"ה, ו, ושם הובא שהיה כנראה שינוי בדעת הגריש"א בענין זה]. כל זה דלא כשיטת הסוברים שגם כיום יש חשד [בארץ ישראל, אולם בחו"ל היכן שנהגו להדליק בפנים אין חשד] – מעשה איש ח"ד עמ' קלב שכך דעת החזו"א, והסטייפלר חשש בביתו לחשד כמובא בארחות רבנו ח"ג מהד' ישנה עמ' ד-ה, מהד' חדשה עמ' קכט-קל. וכן דעת הגר"ח קנייבסקי, שתשובתו מובאת בבנתיבות ההלכה חל"ג, עמ' 214, ונראה שלזה נטה בשו"ת להורות נתן ח"ו סי' מד, אות ה. ונראה לענ"ד שכך עולה מדברי הגר"י קאפח על הרמב"ם הל' חנוכה פרק ד ציון טז. ונראה לענ"ד שכך עולה גם מדברי האגרות משה יו"ד ח"ג סי' יד, ה, ושו"ר שכך הבינו בדעת האגר"מ בספר שמעתתא דמשה-פסקי האגרות משה, על חנוכה עמ' שמ"ח, ועי"ש שהסבירו את טעמו.הגר"ש קמינצקי סבר בתחילה שיש חשד ואח"כ חזר בו והסתפק בענין, כמובא בקובץ הלכות י, ג, עמ' קנד).
ראינו לעיל שלפי הב"ח וסיעתו ההדלקה בבית היא משום חשד. אם בימינו אין חשד, הרי שלדעת הב"ח וסיעתו ניתן להדליק לכתחילה בימינו בבית המארחים[16].
בשבט הלוי נקט כשיטת הב"ח, כאמור לעיל, ואכן מצאתי שבשבט הלוי-חנוכה (מהדורת תשע"א, חלק פסקי הלכה פרק ח, ח, עמ' שכ) נפסק לאור התשובה הנ"ל ש"המתארח אצל חבירו ואוכל שם סעודת קבע, יכול להדליק שם, דלחשדא דעלמא לא חיישינן בזמננו..." (לספר זה יש הסכמה של בעל שבט הלוי. שו"ר שבספר נר איש וביתו ח"ג עמ' קיג הביא צילום ממכתבו של הרב יוסף מוסקוביץ, מו"ץ בבית ההוראה של הגר"ש וואזנר וראש כולל הוראה, שהעיד ששאל בשנת תשנ"ז לערך את הגר"ש וואזנר זצ"ל על מנהג האדמו"ר ממכנווקא-בעלזא, חמיו של הרב מוסקוביץ, שהוא מוציא בהדלקתו את החסידים הבאים מחוץ לעיר, אחרי שהוא מזכה להם מהשמן. והוא נוהג כך משום שכך נהגו בבעלזא לפי השמועה, ויש שטענו כנגדו שזה נגד ההלכה. הגר"ש וואזנר השיב "ואמר: שמע נא תלמידי, ההנהגה בדרך כלל צריך להיות שכל אחד ידליק במקום קביעותו שהוא רגיל להיות שם, כנראה מפשטות דברי הפוסקים, אבל במקום הצורך אפשר לסמוך על מה שמוכח מדברי הב"ח, כמו שהבאתי בשבט הלוי, שאפילו נמצא במקום אחד זמן מועט וקובע עצמו קצת שם יכול להדליק שם. ובאופן שלכם, שרוצים לנהוג כן מפני המנהג, אפשר לסמוך על זה בשופי לנהוג כן לכתחילה. עד כאן דבריו. ולא נכנס לברר אם סועדים סעודה אחת או שתי סעודות באותו היום"[17]).
♦

פרק ה - בדיעבד יוצאים בהדלקה בבית המארחים

א. מי שהדליק בבית המארחים, האם יצא ידי חובתו?

בפרק הקודם הבאנו את שלשת השיטות מדוע יש להדליק בבית ולא בבית המארחים – שיטת הב"ח, שיטת השארית יוסף, ושיטת הט"ז.
הבאנו שלפי שיטת הב"ח נראה שבימינו ניתן לכתחילה להדליק בבית המארחים, כיון שבימינו לדעת רבים מהפוסקים אין 'חשד'. לדעת הנוקטים שיש בימינו 'חשד' הרי שלכתחילה אין לנהוג כך, אולם נראה ברור שהם יסכימו שלפי הב"ח וסיעתו, אנשים שאינם שומרי מצוות, שבכל מקרה לא ידליקו בביתם, עדיף שידליקו במקום בו הם אוכלים. בכל מקרה, ברור שמי שכבר הדליק בבית המארחים יצא בדיעבד ידי חובתו.
הבאנו שגם לפי השארית יוסף נראה שאדם שאינו יכול להדליק במקום השינה ידליק במקום בו הוא אוכל סעודה בודדת. נראה ברור שלפי דעתו מי שכבר הדליק בבית המארחים יצא בדיעבד.
♦

ב. מה יהיה הדין בדיעבד לפי שיטת הט"ז?

למרות שבפשטות לדעת הט"ז המדליק בבית המארחים לא יצא אף בדיעבד, כפי שכתבו רבים, מ"מ בשו"ת אז נדברו (ח"ו, סי' עה) כתב שאף שמשמע מדברי הט"ז שאין חובת הדלקה למי שאין לו בית וישן ברחוב, מ"מ אין זו כוונת הט"ז, אלא כוונתו היא שמכיון שיש לאנשים אלו בית ממילא לא נפקע חיובם להדליק בביתם, גם אם הם אכלו במקום אחר, כי מקום האכילה נחשב כרחוב לעומת הבית.
כעי"ז כתב בשו"ת ויען דוד לרב חיים וייס (ח"ד, סימנים עח-עט) שדברי הט"ז שהמדליק בבית חבירו הוא כמדליק ברחוב, אינם אלא במקרה בו יש לו בית משלו בעיר [ומי שאינו ישן בביתו יכול להדליק בכל בית בו יש לו רשות לשהות שם].
לפי ההסבר של האז נדברו והרב וייס מסתבר שהט"ז יסכים שהעושה שלא כדין ומדליק במקום האכילה ולא בביתו יוצא בדיעבד ידי חובת ההדלקה [באות ג' נביא שכ"כ הנטעי גבריאל].
♦

ג. פוסקים שהקלו בדיעבד

מצאתי שהג"ר יחזקאל ראטה, אב"ד קארלסבורג (בספרו מאי חנוכה, חלק השו"ת סי' ו-ז, ושוב בספרו שו"ת עמק התשובה, ח"ו, סי' רלו-רלז) כתב שאדם שרוצה ללכת לבית אמו/סבתו האלמנה להדליק שם נרות, כדי לכבדה בזה שידליק נרות איתה, יכול לעשות כך אע"פ שאינו אוכל ואינו ישן שם, משום שבדיעבד יוצא ולכן כיבוד אם עדיף.
בנטעי גבריאל חנוכה פי"א, אות ה, כתב שההולך לאכול אצל חבירו וחוזר לביתו לישון ידליק בביתו, והביא לפי"ז בסעיפים ז-יא כמה דינים, עי"ש, אך הוסיף שאם קשה לו לחזור לביתו להדלקה בגלל טירחת הילדים וכדו' - יש לסמוך ולהדליק במקום שסועד. וכעי"ז כתב בסעיף ט, וביאר טעמו שע"פ הב"ח הרי אין כאן חשד, ומהט"ז משמע שאינו מעכב בדיעבד, ולכן עדיף שידליק במקום האכילה עם בני ביתו מאשר שידליק בביתו יחידי, שבזה יש פחות פרסום הנס.
הרב יוסף מושקוביץ כתב (בקובץ פעמי יעקב, חלק כז, עמ' נח) שבמקום שאין חשד אזי החובה להדליק בביתו הקבוע היא רק לכתחילה, והוסיף (בעמ' נט) שהוא רק "זהירות לכתחילה, ובאופן שיש איזה צורך להדליק במקום אחר אפשר לוותר על זה". ובזה צ"ל הוא הסביר ולא 'הסביר הוא' הסביר הוא את מנהג החסידים להדליק בבית המדרש עם האדמו"ר.
בספר ברכת הבית (לגאון הרב איינהורן, שער נד, י, הערה יט) כתב שהאוכל באחד הערבים בבית חבירו צריך להדליק בביתו, כמובא בט"ז ובמג"א, ואם עבר והדליק בבית חבירו יחזור וידליק בביתו ללא ברכה, שהרי בהדלקתו בבית חבירו "יצא ידי חובת הגוף של עצמו, וגם יצא בהברכות, ולא נשאר עליו אלא רק חובת המקום שחייב להדליק בביתו, ולכן ידליק בלא ברכה...". נראה לפי דבריו שאדם שלא ידליק בביתו, טוב שלפחות ידליק בבית חבירו.
אחר כל זאת ראיתי שהרב יהודה נקי הביא בספרו שו"ת מעין אומר (ח"ג, פרק ז, סי' כד) ששאל את הגר"ע יוסף האם לומר להדליק נרות בחנות לבעל חנות חילוני שאינו ישן בחנותו וכנראה לא ידליק בביתו. והבין מתשובתו של הגר"ע יוסף שאף שחנות אינה מקום הדלקה, מ"מ במקרה כזה ידליק בחנות בברכה. ע"כ. ולא פירש טעמו (אעיר שמה שכתב שבעקרון אין להדליק בחנות אם אינו ישן שם, כך מובא גם בפניני חנוכה עמ' צט, אולם אין זה מוסכם, ראה בספר נר איש וביתו לר"י פייגנבויים פרק ג, ט).
עוד הובא במעין אומר (ח"ג, פרק ז, סי' מא) שהגר"ע יוסף הורה שההולך עם משפחתו בליל שבת לאכול בבית חמיו, ויחזור אחר שיכבו נרות החנוכה, יאמר לחמיו שיכוון להוציאו (ובהערות שם ביאר הרב נקי שמכיון שבערב שבת ההדלקה היא לפני הזמן, ממילא לא די בזה שיראו את הנרות בביתם בזמן ההדלקה, אלא עליהם לראותם אחר השקיעה, ומכיון שהדבר אינו אפשרי, משום שהם יוצאים לפני השקיעה לבית אחר, לכן הם יצאו בהדלקתו של מי שהם אוכלים אצלו).
♦

ד. ראיה שיש שסברו שלפי הט"ז יצא בדיעבד

כמדומה לי שניתן להביא ראיה לכך שהמדליק במקום האכילה יצא בדיעבד גם לפי הט"ז. ראיה זו מבוססת על דברי כמה מחכמי דורנו שדנו לגבי אדם שמקום שינתו אינו קבוע, והוא מתארח לאכול סעודה בודדת.
הגר"ח קנייבסקי אמר בשם החזו"א (כמובא בספר אור ישראל פרק כד הערה תתקצ"א, הביאו בקובץ הלכות לגר"ש קמינצקי חנוכה יב, יד) שאדם המתגורר לבדו, שנסע מביתו ולא מדליקים בביתו נר, והוא מתארח לאכול במקום אחד וישן במקום אחר - ידליק במקום אכילתו. כך כתב גם בעל מנוחת אהבה בספרו שו"ת תפילה למשה (ח"ב סי' נ עמ' תק) ע"פ השו"ע (סי' תרעא, ס"ק יט), וכן ראיתי במנחת יצחק (ח"ז, סי' מט, ד"ה 'והנה', מהד' חדשה סוף עמ' קעג). הגר"ש קמינצקי (קובץ הלכות שם) הביא את דעות הסוברות שמקום שינה עיקר, והכריע שהעיקר כשיטות שמקום האכילה עיקר.
פסק דומה מובא בשם הגרש"ז אוירבאך (בשלמי מועד, סוף פמ"ה), שהורה שבחור ישיבה ההולך לסעוד בליל שבת אצל משפחה וישן בישיבה - ידליק במקום הסעודה בהשתתפות, ואם מדליק בעצמו לא יברך. הגרשז"א הטעים את פסקו והסביר שמכיון שגם בישיבה הבחור נחשב אכסנאי בלבד, לכן לא עדיפה הישיבה מבית המארח.
נראה לי שזהו הטעם למה שהביא הרב יצחק מאיר מורגנשטרן (ראש בימ"ד תורת חכם, הו"ד בספר נר איש וביתו ח"ב עמ' קיז), שהג"ר משה הלברשטאם זצ"ל הורה לו שאדמו"ר שמתארח בימי החנוכה באיזו עיר, וישן ואוכל שם, יכול יהיה להדליק נרות עם חסידיו בבית הכנסת אם יאכל סעודה בבית הכנסת.
ששת הפוסקים הללו (הגר"ח בשם החזו"א, בעל המנוחת אהבה, מנחת יצחק, הגרשז"א, הגר"מ הלברשטם) התעלמו לכאורה משיטת הט"ז, שהרי לפי הט"ז מקום אכילה בודדת הוא כמו רחוב. ואף שכאן מדובר באדם שאין לו מקום שינה קבוע עדיין הדבר תמוה: וכי מי שאין לו מקום שינה יכול יהיה להדליק ברחוב לפי הט"ז?!
ניתן היה לומר שאכן פוסקים אלו לא סברו כט"ז, אך נראה יותר לומר שפוסקים אלו סברו שגם הט"ז מסכים שמקום אכילה ארעית יש לו משמעות, ואינו לגמרי כרחוב העיר. לכן מי שמקום שינתו ארעי יכול להדליק במקום הסעודה. אלא שכאשר מקום השינה הוא קבוע, בזה הט"ז סובר שיש חובה להדליק במקום השינה, משום שהוא מקום הדירה העיקרי. לפי"ז עולה שגם מי שיש לו מקום שינה קבוע אם הדליק במקום האכילה - יצא בדיעבד גם לפי שיטת הט"ז.
♦

ה. הפוסקים שנקטו שניתן להדליק ברחוב, שלדעתם ודאי יצא בדיעבד

הט"ז כתב שהמדליק בבית המארחים הרי הוא כמדליק ברחוב, ומזה הבינו רבים שלדעתו לא יצא אף בדיעבד, כדין המדליק ברחוב שאינו שייך כלל בנר חנוכה.
אולם, יש לענ"ד להעיר שלדעת כמה וכמה פוסקים אדם המתגורר ברחוב חייב להדליק נרות חנוכה ברחוב, ואם כן לפי שיטתם ודאי שהמדליק בבית המארחים יצא [לפחות בדיעבד] ידי חובתו.
נסכם את הדעות בענין זה: נחלקו הראשונים והאחרונים האם אדם הנמצא בדרך, תחת כיפת השמים, יכול להדליק נר חנוכה. פוסקי דורנו דנו בדבריהם, ורובם נקטו כשיטת הסוברים שניתן להדליק נר חנוכה רק ב'בית' (הגרצ"פ פראנק ונכדו הג"ר יוסף כהן, אגרות משה ובנו הגר"ד פיינשטיין, הגרש"ז אוירבאך, הגר"ש משאש, הגר"א שפירא, אור לציון, בעל שו"ת בצל החכמה, הגר"י קאפח, הגרי"ש אלישיב, הגר"י זילברשטיין, הגר"ח קנייבסקי, מועדים וזמנים, רבבות אפרים, הגר"נ קרליץ, הג"ר דב ליאור, הגר"מ מאזוז, הג"ר יצחק ברדא, הגר"א שלזינגר, אבני ישפה, הגר"ש מן ההר, הגר"ש קמינצקי, הגר"מ אליהו, ועוד, והסקנו שכך גם דעת שבט הלוי).
אולם, פוסקים רבים נקטו כשיטת הסוברים שניתן להדליק בדרך: כך פשטות דברי הלבוש, וכן פסקו ציץ אליעזר, אז נדברו, עשה לך רב, הגר"ש ישראלי, בעל המנוחת אהבה, הגראי"ל שטיינמן, שו"ת מאזני צדק לרב מנחם זילבר, שו"ת דבר משולם, הרב אהרן זכאי, באר מים חיים לרב חיים ברגיג, הג"ר שלמה הכהן גראס (מו"ץ בעלז בארה"ב), שו"ת משיב דברים לרב גרשון ליטש רוזנבוים, ילקוט יוסף, הרב ישראל יוסף הנדל, פסקי תשובות, ועוד, וכן נראה בשו"ת משנה הלכות, ונראה שכך דעת הרב מרדכי פוגלמן [לענ"ד מוכח שכך נקטו כמה ראשונים ואחרונים שכתבו שאורח שאינו ישן בבית הכנסת יוצא בהדלקה בבית הכנסת, וכדבריהם פסקו בלקט יושר, ובאשל אברהם מבוטשאטש, ובשו"ת פני מבין, ובעל היד סופר, ובשו"ת בית מרדכי לרב פוגלמן, וכעי"ז כתב בעל הברוך טעם שדבריו הובאו בשער הציון].
יש שהתירו, במצבים מסויימים, להדליק בכל בית, ואף שהאדם אינו אוכל ואינו ישן באותו בית ולכן אינו שייך אליו: שו"ת ויען דוד לרב וייס, הרב ערוסי, וכן נראה בחובת הדר.
דברי כל הפוסקים הללו הובאו להלן סימן ב [ושם פורט מה דין ההדלקה בבית ארעי, מכונית מטוס ורכבת].
נראה לענ"ד שלפי המתירים להדליק בדרך, ולדברי המתירים להדליק בבית שאין לאדם שייכות אליו, הרי שבמקרה בו אדם חילוני מתארח אצל משפחה דתית למסיבת חנוכה, ולא מצליחים לשכנעו להדליק נרות בביתו - ודאי שיש לתת לו להדליק נרות בבית מארחיו, שהרי ניתן להדליק נרות בכל מקום.
♦

ו. הסבר דעת מי שכתבו שלא יצא בדיעבד

ע"פ מה שהבאנו לעיל, ברור שמי שכבר הדליק בבית המארחים וחזר אח"כ לישון בביתו - לא יוכל לחזור ולהדליק בברכה בביתו, שהרי לפי הב"ח והשארית יוסף הוא יצא, וגם לפי הט"ז נראה שבדיעבד יצא. אם כן, ודאי שלא יוכל לשוב ולברך, שהרי יש כאן ספק ברכות.
אולם, בשו"ת אבני ישפה (ח"ה, סי' צז, א) כתב שמי שישן בביתו ורק אכל בבית חבירו והשתתף עמו בפרוטה, כשיחזור לביתו עליו להדליק בברכה. גם המשנה הלכות (ח"ז, סי' פז) כתב שמי שהדליק במקום אכילתו ע"י השתתפות בפרוטה עם בעה"ב - עליו לחזור ולהדליק בביתו, ומשמע מדבריו שגם יברך. וכן מובא ברבבות אפרים (ח"א, תלד, ד), והביא שם שכן פסק הרב שלמה סאבל.
ובעוניי לא זכיתי להבין את דבריהם, שהרי אף אם הם נקטו כשיטת הט"ז, כיצד הם לא חששו לספק ברכות, שהרי לפי הב"ח יצא בדיעבד וייתכן שלדעתו אף לכתחילה ניתן להדליק בבית המארח(לפי דעת רוב הפוסקים שנקטו שבימינו אין חשד, וראה בשו"ת אבני ישפהח "ח, סי' קיא, סוף אות ו, שהביא שלדעת הגרש"ז אוירבאך בימינו אין חשש חשד).
ניתן אולי לתרץ שדבריהם אמורים דוקא כאשר השתתף בפרוטה (עי"ש במשנה הלכות, שבשיתוף בפרוטה יש כמה ספיקות), אולם הם מודים שאם הדליק בעצמו בבית המארחים לא יברך כשידליק שוב בביתו.
מובא בשם בעל האגרות משה (מועדי ישרון לרב פלדר, פרק א, הערה 82) שאם הדליק בברכה במקום שסעד בו, מ"מ כשיחזור לביתו ידליק שוב בברכה. יש להבין מה הסברא בזה, והדברים דורשים ביאור מיוחד לפי מה שראינו לעיל שהאגר"מ סבר כב"ח. שו"ר שבספר שמעתתא דמשה (על פסקי בעל האגרות משה מפי כתביו ומפי השמועה, עמ' תסז) הציע ביאור מהי סברת האגר"מ לברך שוב אף לפי שיטת הב"ח (שכל מה שלא מברכים על חשד הוא כאשר האדם כבר הדליק בפתח אחר של אותו הבית, אך אם הוא מדליק משום החשד בבית שאין בו בכלל נר חנוכה,בזה צ"ל לדעתי "הוא מדליק" מדליק הוא בברכה).
♦

פרק ו – מצבים בהם הסועד בבית חבירו מדליק שם

א. הקדמה

מובא בגמ' (שבת כג, ע"א) ש"אכסנאי" מדליק נר חנוכה בבית מארחיו. לא נזכר בגמ' ובראשונים מהו הגדר ל'אכסנאי', וגם מצד הסברא אין הכרח לגדר מסויים (והאריך בזה בסדרת הספרים נר איש וביתו).
כפי שכבר הבאנו, השארית יוסף והט"ז ועוד אחרונים כתבו שאדם שאוכל בבית חבירו באופן חד פעמי, באחד הערבים בחנוכה, וחוזר לישון בביתו שלו - ידליק בביתו. [עוד כתבו הפוסקים (כפי שיובא להלן אות ב) שמי שאוכל בקביעות בבית אחד וישן בקביעות בבית אחר, ידליק במקום אכילתו].
גדרים אלו לא נזכרו בגמ' ובראשונים, ולכן יש לדון מסברא מה הדין במקרים שונים במקצת:
א. אדם שרגיל במשך השנה כולה לאכול בבית חבירו ביום שלישי בשבוע, יש מקום לומר שיהיה עליו להדליק נרות חנוכה בבית חבירו כשיגיע לשם ביום שלישי בשבוע שחל בחנוכה (באות ב' נביא שכן הובא בשם החזו"א והאגר"מ).
ב. יש מקום לומר שדברי האחרונים אמורים דווקא בסעודה פשוטה, אם אם מדובר בסעודת מצווה, או סעודה חשובה, או סעודה שאורכת זמן רב – בזה עליו להדליק את נרות החנוכה בבית המארחים (באות ב' נביא שכ"כ הרב פייגנבוים, והסתפק בזה הגר"י אריאל).
ג. יש מקום לומר, שדברי האחרונים אמורים דווקא במי שאוכל בבית המארחים סעודה אחת בלבד, אך אם הוא אוכל שם כמה ארוחות עליו להדליק נרות בבית המארחים (באות ב' נביא שכן דעת אור החמה, הגר"י אריאל, וראה שם בשם החזו"א והאגר"מ).
ד. יש מקום לומר שדברי האחרונים אמורים במי שבא לבית חבירו לשם האכילה ותו לא, אולם מי שבא לשם לשם אירוח, ולא בדרך אקראית, הרי הוא נחשב כשייך לאותו הבית ועליו להדליק נרות בבית המארחים (באות ב' נביא שכ"כ הרב יאקאב, ושגם הרב וייסמאנדל צידד בזה).
ה. יש מקום לומר שדברי האחרונים נאמרו במי שמתארח בבית חבירו, אולם כאשר מתארחים בבית הסבא והסבא הרי אז המתארח נחשב כשייך לאותו הבית ועליו להדליק שם את הנרות (באות ב' נביא שכעי"ז כתב הרב יאקאב ועוד).
ו. יש מקום לטעון שדברי האחרונים הללו אמורים דווקא באדם שהלך לאכול ללא בני ביתו, אך אם בני ביתו באים עמו, הרי אז יש למקום האכילה יותר קביעות, וגם יש כאן יותר עקירה מביתו הקבוע, ולכן עליו להדליק נרות בבית המארחים (להלן פרק ז' נביא שכך סברו הקנין תורה, הרב פייגנבוים, הרב נפתלי גרוס, ועוד רבנים).
ז. יש מקום לומר שדווקא כאשר ביתו סמוך לבית המארחים, בזה האכילה בבית חבירו נחשבת ארעית, כיון שהאדם נגרר אחר ביתו הסמוך. אולם, אם בית המארחים מרוחק מביתו או בעיר אחרת, הרי אז הוא אינו נגרר אחר ביתו הקבוע ולכן עליו להדליק נרות בבית המארחים (להלן פרק ח' נביא שכך סברו שו"ת דברי שלום, הרב יחזקאל ראטה, נטעי גבריאל, הרב מרדכי גרינפלד, ספר כפי חיים, הרב יוסף מושקוביץ, ועוד חכמים).
ח. יש מקום לומר שהאחרונים הללו דיברו דווקא במקרה בו יש לאדם בית קבוע בו הוא ישן בקביעות, אולם במקרה בו מקום השינה גם הוא ארעי, הרי אז ייתכן שעדיף להדליק את הנרות במקום האכילה הארעית, דהיינו בבית המארחים (להלן אות ג' נביא שכך סברו החזו"א, מנחת יצחק, הגרש"ז אוירבאך, תפילה למשה, ועוד).
ט. עוד נעיר שמפשט דברי האחרונים הנ"ל משמע שאם אדם הגיע לבית חבירו ואכל, ואח"כ גם נשאר לישון במקום, הרי עליו להדליק בבית המארחים. כך אכן דעת רוב חכמי דורנו. אולם דעת הגרי"ש אלישיב היא שרק אם האורח ישן שם בכל ימות החנוכה, או ברובם, רק אז הוא יכול להדליק את נרותיו בבית המארחים (ראה להלן אות ג').
בסעיפים הבאים נביא את דעות החכמים שעסקו במקרים הללו.
♦

ב. מקרים בהם מדליקים במקום האכילה

הפוסקים דנו מה דינו של אדם שאוכל בקביעות בבית אחד וישן בבית אחר. הב"י והרמ"א פסקו שידליק במקום האכילה (רמ"א תרעז, א, ובבית יוסף שם בשם הרשב"א), וכ"כ פוסקים רבים, כגון המנחת יצחק (ח"ז סי' מט, ד"ה 'והנה לפי', מהד' חדשה עמ' קעג, ועי"ש שאם היה מעדיף לאכול במקום השינה אזי ידליק במקום השינה, וראה בדברי הגר"ד פיינשטיין שהובאו בשו"ת ודברת בם ח"א סי' קפ, עמ' תסה).
יש חכמים שנקטו שדין זה שייך גם אם אדם אינו אוכל תמיד בבית אחר, אלא די שיאכל שם למשך כמה סעודות:
בפסקים של האגרות משה ששמע ממנו נכדו (הרב טנדלר, אב"ד ניו-המפסטר, נדפסו במקראי קודש לרב הררי, נספח ז, אות טז) הובא שאדם שרגיל לאכול אצל סבו, לדוגמא, בכל יום שלישי בשבוע, ידליק את נרות חנוכה ביום שלישי בשבוע בבית סבו, שהרי זה נחשב מקום אכילה קבוע.
בתקופה מסויימת היה הגר"ח קנייבסקי סועד בבית אביו הסטייפלר בכל שלש סעודות השבת, והיה ישן בביתו, והחזון איש הורה לגר"ח להדליק בבית אביו (שלמי תודה סי' כג אות ב סעיף ג, והדברים הובאו גם במעשה איש, ח"ד, עמ' קלב). הגר"ח קנייבסקי הסתפק שמא כך הדין גם ביום חול, ושמא די שיאכל שתי סעודות בלבד (שלמי תודה שם).
♦
הג"ר זונדל קרויזר כתב (בהגהות אור החמה על השו"ע סי' תרע"ז, ד"ה 'מ"ב ס"ק יב', עמ' תרפט) שגם הט"ז מודה "דמי שהולך לבית אביו על יום אחד שלם, ניזיל בתר אכילה, ואפילו אם ישן בביתו".
הגר"י אריאל (שו"ת באהלה של תורה, ח"ב, סי' צט, אות ד) כתב שכדי שיכול יהיה להדליק במקום אכילתו "כנראה" די בכך שיאכל שם בכל אותו יום "ואולי יש צורך בג' סעודות", ואם "בא לסעודה אחת כגון סעודת מצוה וכדו' צ"ע אם זו נחשבת קביעות".
בספר נר איש וביתו (ח"ב, עמ' עו, לרב פייגנבוים, מו"צ בבית הוראה קהילות יעקב בני ברק) הסיק שמי שהלך בחנוכה לבית חבירו ואכל שם שלש סעודות ידליק שם נרותיו, אע"פ שהוא ישן בביתו. עוד כתב שאף אם הוא אכל שם סעודה אחת בלבד, אך היא "אכילה חשובה, כגון סעודה שנמשכת כמה שעות", ידליק שם.
♦
הרב ישראל יהודה יאקב, מראשי כולל עיון בעלזא ודומ"צ בקהל מחזיקי הדת אשדוד (במאמרו שבקובץ מכון הוראה ומשפט, גליון ה, כסליו תשע"ג, עמ' לח ועמ' מג), דייק שהט"ז דיבר רק במי שסועד בבית חבירו ומיד עוזב את בית החבר, אבל אם הוא שוהה שם לזמן מה אחר הסעודה יכול הוא להדליק שם, וק"ו אם מדובר בבית בנו וכיוצא בזה, שיש לו שייכות לשם ונמצא שם לעיתים מזומנות. ולכן הסיק הרב יאקב שהשוהה בבית חבירו לסעודה ושוהה שם שם זמן מסויים לאיזה קביעות יכול להדליק שם, וק"ו אם יש לו שייכות לאותו מקום [ראה גם שו"ת דברי שלום (ח"ו עמ' רפח, מובא להלן פרק ט, אות א), שכתב שכאשר אוכלים בבית הסבא והסבתא יש בזה יותר קביעות למקום האכילה].
הרב מנחם וייסמאנדל כתב (במאמרו שבקובץ אור ישראל, שנה א, גליון ב, עמ' לז בהערה) שמי שנמצא בבית חבירו וכדו', והוא מעוניין להיות שם באותם שעות ולא מחמת סיבה חיצונית, יש מקום לומר שיכול יהיה להדליק שם, וכתב שכל עוד אין ראיה לזה אין לסמוך עלזה למעשה.
♦
המתארח בשבת, מה דינו במוצ"ש?
לכאורה היה מקום ללמוד לנידון דידן מדינו של אדם שהתארח בשבת באיזה מקום ובמוצ"ש הוא חוזר לביתו, שבזה נחלקו הפוסקים כיצד ינהג: לדעת רבים ידליק בבית המארחים (במנחת שלמה תניינא, סי' נח, אות א, כתב שידליק בבית המארחים, וכן דעת הסטייפלר שהובאה בארחות רבנו, ח"ג, הלכות חנוכה, אות ק, וכן דעת הגרי"ש אלישיב, הובאה בקובץ פניני חנוכה, עמ' עט, וכ"כ הגר"י קמינצקי באמת ליעקב סי' תרעז, בהג"ה, שהוסיף שיחמיר לשהות שם כשעה ואם אפשר יסעוד שם.העתקתי מקורות אלו מספר סוכת חיים עמ' שעט), והסברא בזה ברורה.לעומתם, יש פוסקים שסברו שעדיף שאדם כזה ידליק בביתו, אם יספיק להגיע לביתו בזמן (בשלמי תודה עמ' רט הביא שהחזו"א הורה לגר"ח קנייבסקי להדליק בביתו, וברבבות אפרים ח"ג סי' תס אות לו שכן הורה לו הגר"ח קנייבסקי, ובחוט שני עמ' שי פסק שאם חוזרים מוקדם לביתם ידליקו בביתם, ובקונטרס שושנת ישראל עמ' מט הביא שבעל האגר"מ פסק שעדיף להדליק בביתו, כי נכון להעדיף את מקום הקביעות שלכתחילה על הזמן שלכתחילה, אך אם עד שיגיע לביתו לא יהיו מי שיראו את הנרות, ובני ביתו לא יהיו ערים, אז ידליק בבית המארחים. ובשו"ת ודברת בם ח"א סי' קפ הביא מבנו, הגר"ד פיינשטיין, שצריך להדליק בביתו, שהרי הוא יחזור אליו בתוך שעה או שעתיים, ולכן ביתו אינו בבית חבירו. ובתשובות והנהגות ח"א סי' שצא, כתב שאם יצליח להגיע לביתו לפני שתכלה רגל מן השוק אז ידליק בביתו, ואם לא יצליח אז ידליק בבית המארחים. וכן דעת הגר"ש וואזנר שהובאה בקובץ מבית לוי, ח"י, עמ' יא, וכ"כ באור לציון ח"ד, פרק מז, ה, וכן סבר הגרי"י פישר, כמובאבהליכות אבן ישראל עמ' שעב. העתקתי מקורות אלו מהסוכת חיים שם. ובשו"ת ודברת בם ח"א סי' קפ הביא מהגר"ד פיינשטיין זצ"ל, שצריך להדליק בביתו, שהרי הוא יחזור אליו בתוך שעה או שעתיים, ולכן ביתו אינו בבית חבירו). ולכאורה לפי המקורות שהבאנו בפרק זה צ"ע מדוע לא ידליק הוא בבית המארחים, שהרי הוא קבוע שם?! אולם באמת נראה שאין זה דומה לנידון דידן, שהרי אדם החוזר לביתו במוצ"ש בדרך כלל אינו מעוניין לשהות עוד בבית המארחים, ואלמלא חובת הדלקת הנר הוא היה יוצא מיד לביתו, כדרכו בשאר ימות השנה [ויש לשים לב שלמרות זאת, רבים מהסוברים שידליק בביתו כתבו שאם יגיע לביתו בשעה מאוחרת ידליק בבית המארחים. ומכאן שאף לשיטתם יש לו איזו שייכות לבית המארחים, אלא שמ"מ אין זה ביתו העיקרי].
♦

ג. מקום סעודה ארעי לעומת מקום שינה ארעי

יש מקום לומר שדווקא מקום השינה הקבוע, שהוא ביתו, עדיף ממקום בו האדם סועד באופן אקראי, אולם אם מקום השינה גם הוא ארעי, הרי אז ייתכן שמקום האכילה הארעית עדיף.
הבאנו לעיל (פרק ה, אות ד) שהגר"ח קנייבסקי אמר בשם החזו"א שאדם שמתגורר לבדו שנסע מביתו, והוא מתארח לאכול במקום אחד וישן במקום אחר - ידליק במקום אכילתו, והבאנו שכן כתב בתפילה למשה ע"פ השו"ע, ושכן ראיתי במנחת יצחק, ושכן הכריע הגר"ש קמינצקי. עוד הבאנו שם בשם הגרש"ז אוירבאך שבחור ישיבה ההולך לסעוד בליל שבת אצל משפחה וישן בישיבה - ידליק במקום הסעודה בהשתתפות, והבאנו שהגר"מ הלברשטאם זצ"ל הורה שאדמו"ר שמתארח בימי החנוכה במקום אחד, וישן ואוכל שם, יוכל להדליק נרות עם חסידיו בבית הכנסת אם יאכל שם סעודה.
נביא עוד מצבים בהם מקום השינה אינו קבוע:
בפניני חנוכה (לגרב"צ קוק, עמ' קו-קז) הביא שלדעת הגרי"ש אלישיב אדם הישן בחנוכה מחוץ לביתו, אך אין זה לארבעה לילות ברצף לכל פחות - עליו להדליק בביתו ע"י שליח, ולא ידליק במקום השינה[18] (אך רוב ככל הפוסקים לא סברו כך, ונקטו שאם הוא ישן לילה אחד בבית המארחים ידליק שם –אגר"מ, יו"ד ח"ג, סי' יד, אות ה, הגרש"ז אוירבאך בהליכות שלמה יד, יח, וכ"כ בספר חובת הדר, נר חנוכה, פרק א, הערה נו, וכ"כ הגר"נ קרליץ בחוט שני עמ' שי, וכ"כ בתשובות והנהגות ח"ג, סי' רטו, אות ח, וכ"כ הגר"ב זילבר בתורת היולדת, פרק נד, הערה ב, וכן דעת החזו"א שהובאה בשלמי תודה עמ' רח, העתקתי מקורות אלו מהספר סוכת חיים עמ' שעז). כעי"ז מובא שם (פניני חנוכה, עמ' קא) שהגריש"א אמר שאדם שנסע מביתו לשבת חנוכה חייב להדליק בביתו ע"י שליח. למרות כל זה, מובא שם (בעמ' קיא) שהגריש"א אמר שאם אותו אדם לא מינה שליח – הוא יכול להדליק בבית חמיו כדין אכסנאי, ועוד הובא שם (בעמ' קה) שהגריש"א אמר שהוא יכול להדליק בברכה בבית חמיו, אם יקדים וידליק לפני השליח (ובעמ' קו מובא שהגריש"א חזר בו מזה, אך מטעם שיש בזה ביטול השליחות ולא בגלל הטעם שהוא כמדליק ברחוב). נראה מכך שלדעת הגריש"א לאדם שישן לילה אחד בבית חמיו יש שייכות לשני הבתים, שאחד מהם הוא ביתו העיקרי והשני נחשב גם הוא כביתו.
עוד הובא שם (בעמ' קיב) שאע"פ שלדעת הגריש"א אדם שישן מחוץ לביתו לשלשה לילות או פחות אין בכך כדי לעקור את מקומו, וכפי שהבאנו לעיל, מ"מ פסק הגריש"א שמי שאין לו בית קבוע מדליק היכן שישן באותו ערב, אף שישן שם רק לילה אחד.
♦

פרק ז - המתירים לאורח להדליק בבית המארחים אםכל משפחתו נסעה מביתם

א. המתירים להדליק בבית המארחים כשכל משפחת האורח נסעה מביתם

בשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ה, סי' עב, מאת הרב אברהם הורוויץ, אב"ד שטראסבורג וחבר בד"ץ העדה"ח בירושלים) כתב שהמג"א והט"ז ושאר האחרונים עסקו במצב בו אשתו נשארת בביתם, אבל אם כל המשפחה יצאה יחד, במקרה זה ראוי אמנם שיצאו מביתם רק לאחר שידליקו, אך אם הדבר קשה להם הם יכולים להדליק במקום בו הם אוכלים, משום שכל מקום שאדם נמצא שנמצא עם אשתו שם הוא ביתו[19].
הקנין תורה בהלכה מביא שני טעמים לדבריו:
הטעם הראשון - במצב כזה אין ראיה מה יסברו המג"א והט"ז, ובא"ר רואים שאפי' כשנשאר אחד בבית זה רק מצוה מן המובחר שידליק בעצמו בביתו, ולא מדינא, וא"כ ק"ו שאם כל בני הבית יצאו שאין חובה מהדין לשוב להדליק בביתם [ובדעתי העניה דבריו אינם מובנים כלל, שהרי מה שכתב הא"ר הוא דווקא משום שבני ביתו ידליקו עבורו בביתם ויוציאו אותו, אך אם כל בני הבית יצאו עמו בזה אין ק"ו, אלא דוקא יש בזה יותר סברא לחייבו מעיקר הדין להדליק בביתו. ושו"ר שכן הקשה עליו גם בספר נר איש וביתו ח"ב עמ' סה].
הטעם השני - בפר"ח כתב שכשאוכל וישן בבית אביו ידליק בבית אביו, ונראה שכוונתו היא אף אם הלך לשם ליום אחד, וכן מצאנו במהרש"ם וערוה"ש שניתן להדליק כשנוסע ברכבת, הרי שמוכח שגם מי שנמצא במקום לכמה שעות בלבד יכול להדליק שם [לא זכיתי להבין את דבריו, שהרי הפר"ח מדבר במי שגם ישן בבית אביו, והמהרש"ם מדבר בפשטות במי שישן ברכבת, ונראה שבזה גם מדבר ערוה"ש, ולכן אין ראיה מדבריהם למי שנמצא במקום מסוים ואינו ישן שם. אוסיף, שכמדומה לי שמדברי הפר"ח תרעז, סק"א, מוכח דלא כדברי הקנין תורה בהלכה, שהרי הפר"ח שם כתב שמי שיצא מביתו עם כל בני ביתו לכמה ימים לאכול ולישון בבית אביו, ידליק בבית אביו, "אינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה, דכיון שאין שום אדם בבית למי ידליק", ומדוייק מזה שאם הם ישנים בביתם ורק אוכלים בקביעות בבית אביו עליהם להדליק בביתם. שו"ר שכך הבין מדברי הפר"ח בכה"ח ס"ק י"ז, וראה בתפילה למשה לבעל המנוחת אהבה ח"ב סי' נ' שכתב שנראה שאין הכרח לדייק מדברי הפר"ח כדיוקו של כה"ח].
עוד רבנים כתבו בדומה לדעת הקנין תורה בהלכה. יש מהם שסמכו על כך רק בשעת הצורך, או במקום שיש טורח לשוב לבית, וכדו', וכפי שיתבאר.
הרב נפתלי ישראל גרוס (מו"ץ בירושלים, מחבר ספר ברית אברהם, הו"ד בנר איש וביתו ח"ב, עמ' פז) הסיק שהנוסע מביתו עם כל בני משפחתו, ולא נשאר אף אחד מהם בבית, ידליק בבית המארחים (ולדעתו כך יש לפרש גם בדעת הט"ז, וראה מה שהעיר על דבריו בנר איש וביתו שם).
בספר נר איש וביתו לרב פייגנבוים כתב להדליק בבית המארחים, אם בני ביתו [ואפילו חלק מהם] נמצאים עמו, וביסס דבריו באריכות (דבריו הובאו בגוף הספר כרך א, מהד' שניה ה'תשע"ג, סי' ד, יב, וראה במילואים לספר בפרק א [בסימן א ס"ק כג, ובסימנים ב-ו], שם האריך מאוד בזה, וראה גם בכרך ב, ה'תשע"ז, עמ' כה-כח, ועמ' נז ואילך, ובעוד מקומות שם, שהאריך עוד בזה).
הרב פייגנבוים מסביר שאין מקור מדברי חז"ל וגם אין סברא לומר שדווקא שינה ללילה בודד היא שגורמת לזה שיוכל להדליק בבית המארחים, אלא צ"ל שהעיקר הוא שישהה שם באופן שאינו ארעי. לכן נראה שכל עוד שהייתו בבית המארחים תהיה באופן קבוע, ולא כמי שעומד ברחוב, הרי אז יוכל להדליק שם.
הוא מביא שכך אכן כתב הב"ח, שניתן להדליק במקום שסועד, אא"כ יש חשד, וסברתו תובן ע"פ דברי המג"א תרע"ז סק"ז, שם ציין המג"א (לפי הדפוסים המדוייקים) לדין עירוב בסי' תט, סעיף ז, וגם הט"ז ציין לדיני עירוב. והרי בדין עירוב מועיל הנחת עירוב למרות שמקום אכילתו ושינתו היא בתוך העיר, וגם מדברי המג"א הנ"ל נראה שמקום אכילה קובע גם אם הוא חד פעמי, ובתנאי שרוצה לקבוע מקומו שם. לכן נראה שכך גם סבר הט"ז, וכל דבריו להחמיר אינם אמורים אלא כשבני ביתו נשארו בבית, שאז דעתו עליהם ושהותו בבית המארחים היא בדרך ארעי, אך אם אדם בא בכוונה בשעת ההדלקה אל בית המארחים ובני ביתו עמו [ואפילו בני ביתו אינם עמו, אך הם נסעו מביתם ולכן אין דעתו עליהם]. או אם הוא אדם המתגורר לבדו - בזה גם לפי הט"ז יוכל להדליק בבית המארחים, ובתנאי שנוח לו לאכול בבית המארחים יותר מאשר לאכול בביתו (משא"כ אם אוכל שם רק משום שאין אוכל בביתו, או משום שאיחר את האוטובוס לביתו, וכדו').
הרב פייגנבוים מביא אסמכתא לדבריו גם מדברי שו"ע הרבסי' רסג, יא, הפוסק שאשה יכולה להדליק נר שבת בבית כנסת של נשים אם היא תשתמש מעט בהכנת צרכי הסעודה לאור הנרות, ודיני נר שבת הם כדיני נר חנוכה כמו שכתב שו"ע הרב שם סעיף ט.
הרב פיינגבוים כותב שלכן נראה שהנמצאים באולם חתונות בדרך קביעות, כגון החתן והכלה והשושבינים, יכולים להדליק שם.
הרב פנחס דיק (ראש כולל נזר ישראל בירושלים), הגיב על דברי הרב פייגנבוים, והתווכח עמו (הובאו דבריו במילואים לנר איש וביתו ח"א פרק א סי' ג-ו), ומ"מ הסכים שבמקום הצורך אם בני ביתו באו עמו יכול להדליק בבית המארחים [לפי המג"א ונראה שכך גם לדעת הט"ז], ובפרט אם בית המארחים נמצא בעיר אחרת והוא בית הסבא והסבתא.
בעל המנוחת אהבה (הג"ר משה לוי, בספרו שו"ת תפילה למשה, ח"ב סי' נ') עיין בדברי הב"ח והט"ז והראשונים ופסק שההולך עם בני ביתו כדי לאכול בבית חבירו, ואח"כ הם יחזרו לביתם לישון בו – ידליק האבא נרות בבית המארחים [אא"כ האורחים יחזרו לביתם בתוך חצי שעה מצאת הכוכבים], שהרי מקום האכילה הוא העיקר [וכיום, שאין חשד, כו"ע מודים שמקום אכילה הוא העיקר, ובכך יש פרסומי ניסא הרבה יותר מאשר במקום בו הוא ישן אח"כ], ולא ישתתפו בהדלקת המארח בעל הבית אלא ידליק האב בעצמו [משום שייתכן שהשתתפות בפרוטה לא תועיל להם, כיון שאינם אלא אורחים מזדמנים לסעודה אחת]. אולם, אם האורח בא לסעוד לבדו, ובני ביתו נותרו בביתם, בזה כתב המנוחת אהבה שבני ביתו ידליקו בבית ויוציאו אותו, והוא יראה במקום אכילתו את ההדלקה של המארח בעל הבית. במקרה זה לא נאמר שהוא ידליק עבורם, שהרי אע"פ שמצד הדין הוא מוציא אותם, מ"מ אין זה ראוי, שהרי לא ניכר אצלם פרסום הנס, וגם יש כלפיהם חשד, שהרי רואים אותם בביתם ללא נר [ולענ"ד יש לדון לפי"ז מה יהיה הדין לשיטתו במשפחה אשכנזית, שבה כל בני הבית מדליקים נרות]. המנוחת אהבה כותב שאמנם דעת הט"ז היא שצריך לישון שם כדי להדליק שם, אך אין פוסקים כמותו (וכתב שמהפר"ח משמע שאם הוא הולך עם כל בני ביתו לאכול במקום אחד והם יחזרו לישון בביתם אז ידליקו בביתם, וכן הבין מדברי הפר"ח בכה"ח ס"ק י"ז, אך כתב התפילה למשה שנראה שאין הכרח לדייק כך מדברי הפר"ח).
הרב חיים אוברלנדר (רב דקהל שארית ישראל, במאמרו שנדפס בקובץ אור ישראל, גליון ו, עמ' מא-מד, ושוב בגליון לד עמ' נב, וראה שם גליון י, עמ' פה), הסיק שאם כל המשפחה נסעה הם יכולים להדליק לכתחילה בבית המארחים [הן לפי הב"ח, והן לפי הט"ז], אלא שהוא מסייג וכותב שאם בית המארחים הוא בעירו הרי אז לכתחילה טוב להדליק בביתו, אף שגם במקרה זה מי שמדליק בבית המארחים יש לו על מי לסמוך. עוד הוא כותב (בגליון לד) שניתן לסמוך על זה לכתחילה במקרה בו אדם רגיל להדליק עם משפחתו בתוך הבית, ולא בחלון או בפתח, ובליל שבת הוא יאכל אצל הוריו שגרים בעירו בריחוק מקום ממנו, והוא יוצא אליהם לפני השקיעה וחוזר לביתו רק אחרי שנרות החנוכה יכבו (וראה שם גליון לה, עמ' רמח).
הרב מנחם זילבר (קובץ פרי תמרים סאטמר, חלק ג, סי' ז, עמ' מד, ומשם בספרו שו"ת מאזני צדק, ח"א, או"ח, סי' עו, עם מעט הוספות) כתב שלדעת הב"ח [ולדעתו כך סבר גם המג"א] כאשר אין חשד אז ניתן להדליק לכתחילה במקום האכילה, ולעומתו הט"ז יסבור שעליו להדליק בביתו, ומ"מ גם הט"ז יודה שאם הוא נסע עם כל משפחתו והם לא יבואו עמו להדליק בביתם, עדיף שידליק במקום האכילה עם בני ביתו מאשר שידליק בביתו לבדו. הרב זילבר הוסיף שייתכן שהט"ז יסבור שאף לכתחילה ניתן להדליק עם בני ביתו במקום האכילה ואין צורך שהם ילכו להדליק בביתם.
בספר אור ישראל(על חנוכה, לרב ישראל דרדק, עמ' רכו בהערה) הביא ש"יש שכתבו" כך, שאם כל בני ביתו באו עמו אז ניתן להדליק בבית המארחים. הוא מציין שכך כתבו הרב מנחם זילבר והקנין תורה בהלכה.
בספר ארחות ימים (כרך חנוכה, לאברך החשוב הר' אברהם שנבלג, סי' תרעז סעיף א, נתיב כא) כתב שגם לפי הט"ז אם כל בני ביתו באים עמו - ידליק בבית המארחים, והסיק בארחות ימים שניתן להדליק בבית המארחים "בתנאי שיקח עמו כל בני ביתו, ולא יישאר איש בביתו, וישהה כמה שעות בבית חבירו", ולכל הפחות יותר משעתיים. אולם, הוא מסייג וכותב שמכיון ש"אין ההיתר פשוט כל כך" לכן "לכתחילה כשאפשר לעשות באופן אחר אין לסמוך על זה" [אא"כ בית חבירו הוא בעיר אחרת, שבזה יכול לעשות כך לכתחילה, וטוב להדר לנסוע מביתו קודם זמן ההדלקה], אך כדי להרנין לב אלמנה "מותר בשופי לעשות כן" אם כל בני ביתו עמו. ואם יכול יהיה, יהדר שכבר לפני זמן ההדלקה לא יהיה איש בביתו. לפי"ז כתב הארחות ימים בהמשך דבריו (נתיב כב) שהיוצא מביתו לחתונה לפני הלילה, ואינו יכול להדליק בביתו, ובני ביתו נמצאים איתו, והוא ישהה בחתונה כמה שעות – יותר טוב שידליק באולם החתונות אף אם ישוב לביתו לפני חצות הלילה [וכתב שנראה שיעשה כך אף אם יצא מביתו אחר פלג המנחה].
בספר מבואו ועד צאתו (חנוכה, לרב פנחס שפיצר, עמ' מ) כתב שניתן לסמוך על דברי הקנין תורה "בשעת הדחק שצריך לצאת מביתו קודם השקיעה".
♦

ב. הקשיים בשיטה זו, והחולקים עליה

דברי הקנין תורה מחודשים, וכבר הערתי לעיל על הקשיים שיש בטעמים שהוא מביא לדבריו.
על דברי בעל המנוחת אהבה שהבאתי לעיל השיב בספר פסקי משה (לרב משה פרזיס שליט"א ו, ט), והביא תשובה של הרב יעקב הכהן (ר"מ בישיבת כסא רחמים), שאף הוא השיב על דברי התפילה למשה.
על דברי הרב פייגנבוים [שהסכים לשיטת הקנין תורה, ודבריו הובאו לעיל אות א] הגיב הרב יצחק דוד אלתר (ראש ישיבת גור), וכתב "לענ"ד צריך עיון גדול לומר כן" (נר איש וביתו, ח"א, עמ' רפה).
הרב אברהם צבי הכהן כתב על דברי הרב פייגנבוים: "איני רואה לזה שום דיוק מלשון הט"ז, וגם אין שום ראיה מתחומין... ובסברא אינו נראה כלל" (נר איש וביתו, ח"א, עמ' רפט).
הרב יצחק מאיר מורגנשטרן כתב שדברי הרב פייגנבוים אינם מוכרחים (הו"ד בנר איש וביתו, ח"ב, עמ' קיז ואילך, ועי"ש תגובת הרב פייגנבוים).
הרב יצחק מרדכי רובין (בעל הארחות שבת) דחה את דברי הרב פייגנבוים (נר איש וביתו, ח"ב, עמ' קמו ואילך, ועי"ש בחילופי המכתבים ביניהם).
בספר סוכת חיים (לרב לונדינסקי שליט"א, מהד' ה'תש"ס, עמ' תריז) דחה את דברי הקנין תורה, וכך גם בשו"ת מקדש ישראל (חנוכה, סי' עט, מאת הרב ישראל דוד הרפנס שליט"א) דחה את השיטה הזו, וציין שגם הרב יוסף כהנא דחה אותה (במאמרו שבקובץ פרי תמרים סאטמר, חט"ו, עמ' קסו). ראיתי שבספר מאי חנוכה (לרב יחזקאל ראטה, אב"ד קארלסבורג, חלק השו"ת סי' ד, ונדפסו הדברים שוב בספרו שו"ת עמק התשובה ח"ו סי' רלד) הסכים עם הרב כהנא [הרב ראטה הוסיף שם שלדעתו אדם שסועד וישן בבית חבירו אך בני ביתו נשארו בביתם, כפי שמצוי באדם שיושב שבעה בחנוכה, ידליק עם בני ביתו בביתו הקבוע]. הגר"ע יוסף (חזון עובדיה, חנוכה, עמ' קנו) כתב ש"יש להשיב על דבריו" של הקנין תורה. גם בספר חיים לחג (לרב חיים קלמן גוטמן, עמ' קצג) נראה שלא סבר כשיטת הקנין תורה. בשו"ת ודברת בם (הרב ברוך מוסקוביץ, ח"א, סי' קפ, עמ' תסא) כתב שמכך שהאחרונים לא כתבו שאם הלך עם אשתו ידליק בבית המארחים משמע שלא כדברי הקנין תורה, וגם הוסיף שלפי הט"ז אין סברא לחלק בין מי שבני ביתו בבית לבין מי שבני ביתו עמו.
חכמים רבים סתמו בפשיטות שהנוסע עם משפחתו ידליק במקום שהם ישנים, ולא בבית המארחים: הגר"ד ליאור (שו"ת דבר חברון, כרך מועדים, עמ' שיח); שו"ת משנה הלכות (חי"א, סי' תקמ); הגר"ש משאש (שו"ת שמש ומגן, ח"ג, או"ח סי' נו, אות ז); רבבות אפרים (ח"א, תלד, ד), שהוסיף שכן פסק גם הרה"ג שלמה סובל; ספר עיטורי מרדכי (לרב מרדכי מאיר, פרק כט, ב-ג) בשם הגרמ"ש קליין.
♦

פרק ח - המתירים לאורח להדליק בבית המארחים אם הוא נמצא מחוץ לעירו

א. הסוברים שאם בית המארחים נמצא מחוץ לעירו אז ניתן להדליק שם

בשו"ת דברי שלום לרב שלום קרויז (ח"ו, חלק פסקי תשובות, סי' קסג, עמ' רפח) רשם בקצרה פסק שנתן, ולפיו אם משפחה יצאה חוץ לעירם לאכול אצל הוריהם והם יחזרו לביתם לישון - ידליקו במקום האכילה.הוא דייק כך מלשון המשנ"ב, שכתב שאם "יש לו בית באותה העיר" ידליק בביתו, ומדוייק מזה שאם ביתו חוץ לעיר, בזה ידליק במקום האכילה. הדברי שלום מוסיף שהמשנ"ב מדבר באדם האוכל אצל חבירו, אולם במקרה שאדם אוכל אצל הוריו - בזה יש יותר קביעות למקום אכילתו. הדברי שלום מוסיף שמ"מ כשיחזור האדם עם משפחתו אל ביתם, כדי לישון, ידליקו שוב נרות ללא ברכה (כדי "שלא יהיה ביתו בלא נר חנוכה", ואולי כוונתו משום החשד, ואח"כ ציין "עיין טורי זהב סק"ב", וכוונתו כנראה שההדלקה בביתו היא גם כדי לחשוש לשיטת הט"ז).
שו"ר שגם הג"ר יחזקאל ראטה שליט"א (בספרו מאי חנוכה, חלק פסקי הלכות סי' ז, אות א, עמ' כא) הביא שאם הלך לסעוד מחוץ לעיר, ולא בתוך העיר, אז ידליק נרות במקום הסעודה [והעיר שיש מקום לדון שאם הוא במרחק מיל מביתו, בהליכה רגלית, כבר אין הוא מחוייב להדליק בביתו].
כך גם כתב בנטעי גבריאל (חנוכה, פ"ט, ה) כדבר פשוט, ע"פ דיוק לשון הקיצוש"ע.
כך גם הביא בספר נר איש וביתו (לרב פייגנבוים, ח"א עמ' סו ועמ' קלא, וח"ב עמ' סט) בשם הג"ר מרדכי גרינפלד, שכך מבואר מדיוק לשון הט"ז (ובכרך ב' עמ' לז כתב הרב פייגנבויים שלדעתו אין לדייק כך מהט"ז, ובעמ' עו הסיק למעשה שאם אדם נסע מחוץ לעירו ידליק בבית בו הוא סועד, אא"כ שהותו שם היא מחמת אילוץ, כגון כשהוא מתעכב בשדה תעופה, ובעמ' קפ דייק שכן גם דעת הרב רובין, בעל הארחות שבת, אך לענ"ד ייתכן שאין דיוקו מוכרח).
כך גם דייק מדברי הט"ז בספר כפי חיים (למחבר עלום שם, בן זמננו, פרק יג, ד, הערה יח), והכריע כן לדינא. הרב יוסף מושקוביץ כתב (במאמרו שבקובץ פעמי יעקב, חלק כז, עמ' נח) שאם הוא יצא חוץ לעירו יכול להדליק בבית המארחים.
שו"ר שהגר"ש קמינצקי (קובץ הלכות, חנוכה, יב, יט) דייק כך מדברי הט"ז והמשנ"ב, והוסיף שכן מדויק מלשון הקיצוש"ע קלט, יט [וכתב שנראה שלכן השמיטו המג"א ודרך החיים וחיי אדם את התיבות 'באותו העיר', כיון שהם סברו שאף ביצא חוץ לעיר חייב להדליק בביתו. והוסיף שמ"מ גם הם כתבו שאוכל בבית חבירו "באקראי", ולפי"ז ייתכן שגם הם מודים שאם יצא מהעיר ידליק במקום אכילתו]. לכן הכריע הגר"ש קמינצקי שלכתחילה ימנה שליח להדליק בביתו, אך אם אינו יכול למנות שליח ידליק בעצמו במקום האכילה, וכשיחזור לביתו ידליק שוב [ללא ברכה] "מחמת חובת הבית".
מהמשנה הלכות (ח"ז, סי' פז, וציין לזה הרב פייגנבוים) נראה שהוא דייק שלדעת הט"ז רק אם ביתו באותה העיר אז חייב הוא להדליק בביתו, משא"כ אם ביתו בעיר אחרת.
הג"ר יעקב משה שטרן שליט"א (בספרו שו"ת אמרי יעקב, ח"א, סי' עד, אות ג) כתב ש"מי שהלך לעיר אחרת ונמצא שם בזמן ההדלקה, הגם שאח"כ בלילה יחזור לעירו, מ"מ בזה נראה דקיל טפי, וגם הט"ז והמג"א אפשר שיודו דיכול להדליק במקום שנמצא... ובפרט כשסועד שם באותו ערב... זה רק בתורת לימוד זכות על המקילים בזה, אבל לכתחילה נראה דאין כדאי להיכנס לזה, אלא יש להשתדל להיות בביתו בזמן הדלקה, דכל מה שכתבנו הוא רק בתור לימוד זכות ומליצה בדיעבד כשנמצא כבר בעיר אחרת ואז הרי אי אפשר לדחות ההדלקה לכשיחזור בביתו מאוחר, דהרי כל זמן שלא הדליק אסור לו לסעוד ואפילו ללמוד... ולכן לכתחילה ודאי ראוי לא לצאת מביתו ועירו אלא רק אחרי ההדלקה, ויכול להדליק מזמן השקיעה ואילך, ואם יצא בדיעבד מעירו קודם, ונמצא אצל הוריו וכיוצא בזה – ידליק שם, וזה עדיף מאשר ידליק רק כשיגיע לביתו מאוחר בלילה".
בברכת הבית לגאון הרב איינהורן הביא את דברי הט"ז והמג"א, וכתב ש"אם אשתו מדלקת עליו (בביתם)... מ"מ בזה דהחיוב עליו שילך בעצמו להדליק בביתו כיון שהוא בעיר הזאת, והוא עושה שליח לפוטרו מחיובו – הוי כאילו הדליק הוא בעצמו, דשלוחו של אדם כמותו, וכיון שהדליק פעם אחת (ע"י אשתו) אסור להדליק פעם שני (ולכן לא יוכל להדליק בעצמו בבית המארחים). מה שאין כן כשהוא בעיר אחרת, שאין עליו חיוב לילך בעצמו לביתו – (בזה) אף שאשתו מדלקת עליו יכול לומר שאינו רוצה שתהיה שלוחו, אלא הוא בעצמו יקיים המצוה (בבית המארחים!) ואשתו תדליק לעצמה" (ברכת הבית, שער נד, י, הערה יח, ההוספות בסוגריים הם תוספת שלי).
יש מי שהסכימו לשיטה זו, אך כתבו שצריך שגם כל בני ביתו יהיו עמו בעיר הרחוקה מעירם.
הרב גדליה אוברלנדר (במאמרו שצויין לעיל) כתב שמדברי הט"ז והמשנ"ב מדוייק שאם האדם יצא מחוץ לעירו יוכל להדליק בבית המארחים, אולם לפי הב"ח [והמג"א] יכול יהיה לעשות כך רק אם כל בני ביתו באו איתו. לכן הרב אוברלנדר הסיק למעשה שאם בני ביתו נשארו בבית לא ידליק בבית המארחים.
בספר ארחות ימים (כרך חנוכה, לרב אברהם שנבלג, סי' תרעז סעיף א, נתיב כא) כתב שאם כל בני ביתו באים עמו אל בית חבירו שנמצא בעיר אחרת - ידליק לכתחילה בבית חבירו, וטוב להדר לנסוע מביתו קודם זמן ההדלקה. וכתב (בנתיב כב) שלפי"ז היוצא מביתו לפני הלילה לחתונה בעיר אחרת, ואינו יכול להדליק בביתו, ובני ביתו נמצאים איתו, וישהה בחתונה כמה שעות – יותר טוב שידליק באולם החתונות, אף אם הוא ישוב לביתו לפני חצות הלילה [וכתב שנראה שיעשה כך אף אם יצא מביתו אחר פלג המנחה].
נעיר כאן על חילוק דומה שנזכר לגבי דברי הפר"ח: בפר"ח (תרעז, סק"א) כתב שמשפחה שאוכלת וישנה בבית הסבא במשך שמונת ימי החנוכה, עליהם להדליק בבית הסבא, גם אם אבי המשפחה סועד ביום אכילת עראי בביתו. יש שלמדו מדברי הפר"ח שכדי שאדם ייחשב כמי שעקר את דירתו למקום אחר עליו ללון במקום האחר במשך רוב או כל ימי החנוכה (הובא לעיל פרק ו, אות ג, ועי"ש שרבים חלקו על דיוק זה). בספר שלמי תודה (חנוכה, עמ' רי) הביא ששמע מהגראי"ל שטיינמן והגר"נ קרליץ שאע"פ שיש לדייק כך מדברי הפר"ח, מ"מ הפר"ח דיבר דווקא כשהוא עדיין באותה העיר בה נמצא ביתו, משא"כ אם נסע מחוץ לעירו. כעי"ז מובא בשו"ת ודברת בם (לרב ברוך מוסקוביץ, ח"ב סי' רלא, וכעי"ז שם ח"א, סי' קפט, ח, עמ' תצג), שהג"ר דוד פיינשטיין זצ"ל אמר שמדברי הביאו"ה בשם הפר"ח משמע שצריך להיקבע בבית המארחים לכל ימי החנוכה [ושלעומת זה מהט"ז נראה שדי בשינה של לילה אחד בבית המארחים], ושייתכן שכל זה דווקא אם הוא באותה העיר, ולכן אמר הגר"ד פיינשטיין ש"אינו נכון" לצאת מביתו "על כל פנים באותה עיר", אלא אם כן יסע לכמה ימים, ואם נוסע לעיר אחרת מסתבר שאין צריך להחמיר [עוד אמר הגר"ד שמנהג העולם לא לחשוש לשיטת הפר"ח, אלא לסמוך על הט"ז ולהדליק במקום בו ישנים לילה אחד, אך כל זה בתנאי שאינו חוזר לביתו באותו הלילה, הו"ד בשו"ת ודברת בם ח"א סי' קפ, אות ג, 2, עמ' תסד], וראה באות ב' שם נביא את המשך דבריו.
♦

ב. הקשיים בשיטה זו, והחולקים עליה

לא הבנתי את סברתם של הדברי שלום וסיעתו, שהרי היציאה מהעיר אינה משפיעה בפשטות על מקום קביעותו [ושו"ר שכן הקשה הגר"ש פעלדער]. ומה שדייקו כך מלשון האחרונים, מסתבר לדחות זאת ולומר שבימיהם כלי התחבורה היו איטיים, וגם לא היו רגילים לנסוע בלילה, ולכן לא היה מצוי שאדם יסעד בערב בעיר זו ואח"כ יסע לעיר אחרת לישון בה. ולכן השאלה היתה רלוונטית רק במקרה בו האדם אוכל וישן באותה העיר [ושו"ר שכ"כ במקדש ישראל שם]. ומה שהאחרונים הנ"ל דקדקו לכתוב זאת שמדובר באותה העיר הוא משום שאכן בימיהם מי שתכנן אחר אכילתו לנסוע בכרכרה כמה שעות לעיר אחרת ולישון שם בביתו אכן עליו להדליק במקום האכילה, שהרי בשעת ההדלקה נחשב שהוא עקור מביתו, משום שלא היה הדבר מצוי בימיהם לנסוע באותו ערב לעיר אחרת (כך נראה מסתבר בעיני, אף שניתן לטעון לאידך גיסא, ולומר שבימי קדם הערים היו קטנות למדי, וממילא מקום אכילתו בבית חבירו היה סמוך לביתו, ולכן אדם שאכל בבית חבירו שבאותה העיר היה נחשב כנמצא בביתו. משא"כ כיום, שיש ערים גדולות, ולכן אם מקום אכילתו אינו סמוך לביתו עליו להדליק במקום האכילה, אע"פ שהוא באותה העיר).
וראה בשו"ת ודברת בם (לרב ברוך מוסקוביץ, ח"ב סי' רלא, וכעי"ז שם ח"א, סי' קפט, ח, עמ' תצג), שהג"ר דוד פיינשטיין זצ"ל אמר שייתכן שדברי הפר"ח אמורים דווקא באותה עיר, והבאנו דבריו לעיל אות א', ואמר שלגבי דין זה 'עיר אחרת' תלוי בטירחא ולא בתחומי העיר וכדו', כלומר שאם יכול בקלות להדליק בביתו או שחוזר לביתו באותו ערב - בזה הוא נחשב כמי שנמצא באותה העיר, ולכן אין לו היתר להדליק בבית המארחים.
הרב נתן הכהן קופשיץ (חבר בד"ץ העדה החרדית ורב הקריה החרדית בבית שמש, הו"ד בנר איש וביתו, ח"ג, עמ' קיד) נקט שאע"פ שדברי הט"ז [שידליק בביתו, ולא במקום בו הוא אוכל] אמורים כשיש לו בית באותו העיר, מ"מ בזמננו, שהנסיעות מחוץ לעיר אינן ארוכות, אין הדבר תלוי האם הוא מחוץ לעירו, אלא "כל שיש לו אפשרות לחזור לביתו תוך זמן ההדלקה עליו לעשות כן, ולא נתנו לו דין אכסנאי, וכל שקשה לו לחזור – יכול להדליק היכן שנמצא בפועל בזמן ההדלקה, ובלבד שיהיה זה בבית ולא ברחוב. ועל כן נראה להלכה ולמעשה שמי שנמצא בשעת ההדלקה בבית אחר, ואין לו אפשרות לחזור לביתו – עליו להדליק באותו הבית אף אם הוא לא אוכל ולא ישן שם. ודוגמא לדבר, מי ששוהה בזמן הדלקה הנרות בבית החולים ליד חולה, ואינו יכול לחזור לביתו במשך כל זמן ההדלקה, וגם אשתו אינה נמצאת בביתו – ידליק בבית החולים אף שאינו אוכל ואינו ישן שם".
בשו"ת מקדש ישראל (כרך חנוכה, סי' פ', מאת הרב ישראל דוד הרפנס) חלק על דעת הדברי שלום (ובספר אור ישראל על חנוכה לרב ישראל דרדק הביא בעמ' רכו בהערה את דעת הדברי שלום ולעומתו את דעת המקדש ישראל, ולא הכריע), וכך גם בספר חיים לחג (לרב חיים קלמן גוטמן, עמ' קצג), וכן במאמרו של הרב מנחם וויסמאנדל (קובץ אור ישראל שנה א, גליון ב, עמ' לז בהערה, שם כתב שאין לדייק כך מדברי הט"ז), ובספר סוכת חיים (לרב לונדינסקי, מהד' ה'תש"פ עמ' שעד) הביא שגם הגר"ש פעלדער חלק על הדברי שלום [וראיתי שחכמים רבים סתמו בפשטות שהנוסע עם משפחתו ידליק במקום שהם ישנים, ולא חילקו האם האדם נסע מחוץ לעיר, כגון בשו"ת דבר חברון (לגר"ד ליאור, כרך מועדים, עמ' שיח), ובשו"ת משנה הלכות (חלק יא, סי' תקמ), ובשו"ת שמש ומגן (לגר"ש משאש, ח"ג, או"ח סי' נו, אות ז), וברבבות אפרים (ח"א, תלד, ד), שהוסיף שכן פסק גם הרה"ג שלמה סובל, וכ"כ בספר עיטורי מרדכי (לרב מרדכי מאיר, פרק כט, ב-ג) בשם הגרמ"ש קליין].
♦

פרק ט - המתירים להדליק בבית המארחים אם האורח יצא מביתו לפני פלג המנחה

בשם הגר"מ אליהו נמסר (מקראי קודש לרב הררי, פרק ט, כא) שמשפחה שיוצאת מביתם לפני פלג המנחה לסעוד אצל חברים וחוזרת בשעה מאוחרת, בה אחרים לא יראו את הנרות, בזה הדין הוא שידליקו בבית בו הם סועדים, ואם הם ירצו להחמיר על עצמם, ידליקו שוב ללא ברכה כשיחזרו לביתם (כל זה אם הם מדליקים בדר"כ ברחוב, אך אם הם מדליקים בדר"כ בתוך הבית בזה אמנם עדיף שהם ידליקו בזמן במקום הסעודה, אך מ"מ הם יכולים להדליק כשיחזרו לבית. אגב, לא הבנתי כיצד הרב הררי כתב בסוף הערה פ' היפך מדבריו בגוף הספר בשם הגרמ"א).
באור לציון (ח"ד, מז, ה), כתב שהאוכל בליל שבת אצל אחרים וחוזר לביתו לישון, אם הוא יצא מביתו לפני פלג המנחה ידליק במקום אכילתו (והשווה ילקוט יוסף, חנוכה, מהד' תשע"ג עמ' תקד). האול"צ לא כתב שם מה הדין ביום חול, ומהטעמים שהביא בהערה נראה שהוא הדין ביום חול (ובסוף ההערה כתב שהנמצא בבית חבירו בשעת ההדלקה וחוזר "לאחר זמן מה" לישון בביתו "לכאורה" ידליק בביתו כשיחזור אליו [ונראה שהוא פקפק קצת בזה ולא הכריע בוודאות], ונראה שכוונתו כאן היא במי שיצא מביתו לאחר פלג המנחה). בנטעי גבריאל (חנוכה, פי"א, ט) כתב שאסור לצאת מביתו אחר פלג המנחה, עם כל המשפחה, לאכול בבית חבירו, כיון שכבר חלה עליו חובת ההדלקה ולכן אסור לו לפטור את עצמו מכך (וכתב שכ"כ בחובת הדר, עמ' ק"ד), ומדבריו עולה שלפני פלג המנחה הדבר מותר. ראה גם במה שהובא לעיל (פרק ז, אות א) מהספר ארחות ימים.
♦

פרק י – המתירים לאורח חילוני להדליק בבית המארחים מדין חינוך

א. המתירים

ראה פניני הלכה (זמנים יב, טו, לרב אליעזר מלמד, רב הישוב הר ברכה, וראש הישיבה שם), שכתב לגבי הדלקה במסיבות, שהרוצה לסמוך על המתירים רשאי, ועדיף לכבד אדם שאינו רגיל במצוות, משום ש"אפשר להחשיב את אמירת הברכה שלו כלימוד וחינוך, וכעין מה שמרגילים את הקטנים באמירת ברכות (עיין שו"ע או"ח רטו, ג, ומשנ"ב ס"ק יד, ושעה"צ ס"ק יד, ונראה שאמירת ברכות תוך כדי קריאה בגמרא חמורה מחילוני שמתרגל לברך)".
בשו"ת מן השמים (סי' כה) כתב שמקדשים בשבת בביהכנ"ס, אע"פ שאינו מקום סעודה, משום ש"יש אנשים שאינם יודעים לקדש ולהבדיל, וכששומעים בביהכנ"ס נותנים אל לבם ולומדים ומקדשים בביתם" (והביא עוד טעמים להיתר).
בשו"ת מבשן אשיב (לרב יהושע ון דייק, ח"א, סי' מו, אות ט) נקט שאין לברך במסיבות אם לא מתפללים שם ערבית, ומ"מ הביא את דברי שו"ת מן השמים, וכתב שלפי"ז אם יש במסיבה אנשים שאינם מדליקים נרות בביתם יכול אדם להדליק בברכה, ויסביר את פרטי המצווה, ויסביר שלכתחילה צריך להדליק בפתח הבית, וכעת אנו מדליקים כדי להמחיש כיצד ואיך מדליקים ומברכים, וכתב שיש אוסרים גם בזה, והמברך יש לו על מה שיסמוך.
♦

ב. קשיים בשיטה זו

סברתו של הפניני הלכה מחודשת, וכל הפוסקים שדנו בהדלקת הנר במסיבה לא הביאו סברא זו, ומכמה צדדים יש לדון בהיתר זה, כפי שנביא כעת [ומחמת קוצר הזמן לא הרחבנו בזה, ועוד חזון למועד].
יש לדון מה טעם ההיתר בקטן? ייתכן שההיתר הוא מפני שקטן פטור ממצוות, ולפי"ז אין לדמות זאת לחילוני מבוגר.
ייתכן גם שההיתר בקטן הוא משום שמוטלת חובה לחנך את הקטן, ולכן יש לחנכו לברך אע"פ שהדבר יגרום לקטן להזכיר שם שמים לבטלה. לפי"ז אין לדמות זאת לחלוני מבוגר, שאין חובה עלינו לחנכו.
עוד ניתן לחלק: בקטן אנו מרגילים את הקטן לברך כפי שראוי. לעומת זאת, כשמרגילים חילוני להדליק מחוץ לביתו הרי זה הרגל שלא כפי עיקר ההלכה (ולגבי חינוך קטן שלא כפי פרטי ההלכה, כגון לתת לקטן לברך על אתרוג שאינו כשר או על סוכה פסולה, נחלקו בזה הפוסקים: ראה ביכורי יעקב תרנז, ד, ומשנ"ב תרנח, כח, ובאשל אברהם מבוטשאטש תניינא סי' תרעה, וראה בדברי הפוסקים שסיכם הרב סג"ל בקובץ מה טובו ח"ז עמ' תנא. אך ייתכן לענ"ד שחלק גדול מהמקורות שהתירו זאת עסקו במצב בו הקטן אינו מבחין בכך שהוא אינו נוהג כהלכה, אך בנידון דידן הרי האורח מרגיש בזה שהוא מדליק חוץ לביתו וממילא עלינו לחשוש שכך הוא ימשיך לעשות לכשישוב בתשובה. וראה חזון יחזקאל חגיגה פ"א מ"ג שכתב שמצוות חינוך אינה על תנאים מתנאי המצוה אלא עניינה הוא רק שהקטן ידע לקיים את עיקר המצוה, וכ"כ בשער הציון תרנח, ס"ק לו, שאין מצוות חינוך על פרטי המצוה).על כך ניתן להשיב ולומר שמכיון שאנו מרגילים את החילוני להדליק ולברך, ובנוסף הרי יש דעות שניתן להדליק במקום בו מתארחים, לכן סוף סוף יש כאן הרגל טוב לקיום מצוות (וקצת יש לדמות זאת לקטן ששכח לספור ספירת העומר באחד הימים, שמחנכים אותו להמשיך ולספור שאר הימים בברכה, וסומכים על כך שיש דעות לפיהן גם מי ששכח ממשיך לספור – ראה גם אני אודך תשובות הרב פיינהנדלר בעל האבני ישפה, עמ' קפט). זאת ועוד, ייתכן לומר שאם הדלקת הנרות תקרב את החילוני למצוות, ממילא אנו תולים ומצפים שהוא יזכה בעז"ה במשך הזמן ללמוד את פרטי ההלכות ולהקפיד עליהן, עד שלבסוף הוא ידליק בביתו כראוי.
יש לפלפל ולהרחיב עוד בענין זה, ומפאת חוסר הזמן קיצרנו, ותן לחכם ויחכם עוד.
אסיים במה שכתב לי חכם חשוב, וזו לשונו: "כתב האור זרוע (חלק א, שאלות ותשובות, סימן תשנב, אות ט)... עי"ש... [וכתב שם האו"ז: "ועוד שמעתי שיש בירושלמי לשמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא? כדי לזכות את התינוקת, פי' שירצו לשמוע ברכה ויענו אמן ויטעמו מן הברכה"], ובשו"ת מן השמים סי' כה כתב שקידוש בבית הכנסת היא משום ברוב עם הדרת מלך, ואע"פ שאינו במקום סעודה, וכך נראה מדברי האו"ז הנ"ל שתקנו קדוש בבית הכנסת, שיהיה קידוש ברבים. ועל זה כותב השו"ת מן השמים שכן נהגו גם בהדלקת נרות. והוסיף שעי"ז עמי הארץ ילמדו ויקדשו בביתם. ומשמע שדוקא בבית הכנסת יש סברא כזאת, ומשום "ברוב עם הדרת מלך" יכלו להנהיג דבר כזה. אבל לחנך וללמד אדם פרטי ע"י הדלקה פרטית כדין, לא מצאנו בדבריו, עייש"ה... תיקנו או הנהיגו לעשות דברים כאלה בבית הכנסת דוקא, ולא בכל אסיפה של אנשים. והענין פשוט, משום שבית הכנסת הוא מקום כינוס של אנשים כשמו, משא"כ חתונה וכדו' שיש שם במקרה עשרה אנשים.... ומה שכתב האו"ז בסו"ד בענין התנוקות, היינו כדי לחבב עליהם את ההגעה לבית הכנסת, וכמו חלוקת ממתקים לתנוקות שבאים לבית הכנסת, ואין זה ענין לבית פרטי.  ולכן מודגש בירו' שהביא: למה להו לקדושי בבי כנישתא...".
♦

מסקנת הסימן

בפרקים הקודמים הבאנו כמה צדדים להתיר להדליק במקום אכילה ארעית, ובצירופם נראה שיש להקל למעשה בכמה מקרים, כפי שהבאנו לעיל פרק א, אותיות ג-ט, עי"ש, ולא נכפול כאן את הדברים.
♦ ♦ ♦