ברכת המפיל
בגמרא במסכת ברכות (דף ס ע"ב) נאמר: "הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע. ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני וכו'". וכן פסקו כל רבותינו הראשונים: הבה"ג (ס"א הלכות ברכות פרק ט); בתשובת רב נטרונאי (או"ח ס"ט) מנה את ברכת המפיל במניין מאה ברכות; בסדר רב עמרם (ק"ש שעל המטה) העתיק הברכה בשם ומלכות. וכ"ה בסידור רב סעדיה גאון; הרי"ף (ברכות מד מדפי הרי"ף); הרמב"ם (הלכות תפילה פ"ז הלכה א); הרא"ש (שם פ"ט ס' כג); ספר הבתים (ח"ג שער עשירי, א); האגודה (ברכות פ"ט); המאירי (ברכות ס:); הרא"ה (ברכות פ"ט), והוסיף שיש לברך בהזכרת שם ומלכות בפתיחתו; פסקי הרי"ד (שם); הריא"ז (ברכות פ"ט הלכה ג); סידור רש"י (ס' תכט). מחזור ויטרי (ס' עז ותקלא); הסמ"ג (עשין כז); הסמ"ק (מצוה קנא); האשכול (שלזינגר, לקוטי הלכות תפילה); הרקח (ס' שכז ושמה); הראבי"ה (ח"א ס' קמו); שבלי הלקט (ס' מח); רבינו ירוחם (תולדות או"ח נתיב ג ח"ב דף כג ט"ג); המאורות (ברכות שם); המנהיג (דיני תפלה עמ' מה וכט); תניא רבתי (ענין מאה ברכות); אהל מועד (שער הברכות דרך ב נתיב ח); צדה לדרך (מאמר א כלל א פל"ט); ארחות חיים (ח"א דין מאה ברכות ודין ק"ש סמוך למטתו). כלבו (ס' כט); ספר הנייר (ס' כז); תשב"ץ קטן (ס' רס), שכן היה נוהג מהר"ם ע"ש; אבודרהם (ק"ש שלפני המטה, וע"ע במש"כ על ברכת אלקי נשמה מדוע אינה פותחת בברוך במה שהעיר על הראב"ד, דמזה מוכח שאין שום איסור להפסיק אחרי ברכת המפיל ודו"ק); ספר השלחן (הלכות תפילה שער ה); ספר הפרדס (שער הראיה). וכ"פ הטור ושלחן ערוך (ס' רלט). וכן נראית דעת רבינו האר"י בשער הכוונות (דף נג' ע"ג, נד' ע"ד נה ע"ג) שיש לברך ברכה זו בשם ומלכות שאינה, שונה משום ברכה אחרת. וכ"כ בפרי עץ חיים (פ"ב, ג וד). וכ"ה בספר משנת חסידים (מסכת השכיבה פ"ב, ב. ופ"י, ז). הרש"ש נהר שלום (דף כד ע"א). מזמור לאסף (עמ' שכג). וכ"כ בבא"ח (פקודי יב) שגם לדעת האר"י יש לברכה בשם ומלכות. ומכל הנ"ל מוכח להדיא בלי שום ספק ופקפוק כלל, שיש חיוב מדרבנן לברך ברכת המפיל כל יום לפני שהולך האדם לישון, שכן היא תקנת חז"ל, כמו ברכות השחר שמברכים בכל בוקר. וליתר שאת יש לחזק הדבר ולהביא עוד ראיה מלשון רבינו הרמב"ם, שאחר שבאר את כל הלכות התפילה הוסיף (שם בפרק ז): "כשתקנו חכמים דברי תפלות אלו תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום אלו הן כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך וכו'". וכ"כ בספר הבתים שם. ושוב ראיתי שכ"כ בתשובות והנהגות (ח"ב ס' קלא) שברכת המפיל היא מפורשת בגמ' ונפסק בש"ע ואין מקום להקל בברכה זו שכן הוא מורה לכל שואל שיברך ולא לחוש שלא ישן. ע"ש.ואל יקשה בעינך מש"כ כמה ראשונים שק"ש על המיטה אינה חיוב אפילו מדרבנן ולכן אינו מברך עליה כדרך שמברך לפני ק"ש בשחרית ובערבית. דז"ל הרשב"ש (ס' קעד)- "אלא שק"ש שעל המטה אינה מצוה לא דאורייתא ולא דרבנן, שלא תקנו אותה חכמים ז"ל אלא לישן מתוך דברי תורה אי נמי כדי שיהיו המזיקין בדילין הימנו כדאיתא בפ"ק דברכות. תדע שהרי תלמיד חכם אינו צריך לקרותה". ע"ש. כלומר שאין מצות עשה מן התורה לקרוא ק"ש על המיטה וגם לא מדרבנן. אלא חז"ל 'תקנו' כן כדי שישן מתוך ד"ת או להרחיק המזיקים מעליו. ולכן ת"ח אינו צריך לקרותה או שדי לו בפסוק אחד כדאיתא בברכות (ד ע"ב). אך אינו עניין לחיוב ברכת המפיל, שזו תקנת חז"ל לכל אחד לברכה לפני השינה. וע"ע בהליכות עולם (ח"א עמ' קג בהערה).
♦
א. ב.
ודבר חידוש ראיתי בתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם (ס' פג) שדן בארוכה על המנהג שנהגו לברך ברכות השחר בבית הכנסת, ושלל את המנהג הזה. והוסיף ואמר (ד"ה ומי שטוען) שאין לטעון שיש לברכן בביה"כ משום שרוב הקהל אינם יודעים הברכות האלה בעל פה ואם לא ישמעו לא יברכו אותן וקי"ל אע"פ שיצא מוציא. ענה הרב, שאין הדבר ברור שהשומעים חייבים בברכות הללו. אלא יש לברך רק ברכות שודאי שהשומע חייב בהם ולא ברכות שמסופק אם חייבים. "ולפי ההקש הזה יברכו בבית הכנסת בתחלת הלילה עם תפלת מעריב המפיל חבלי שינה על עיני כי היא חובה בזמן השינה ואפשר שיש שם מי שאינו זוכרה". עכ"ל. ומ"מ חזינן מדבריו ז"ל שחייב לברך ברכת המפיל כל יום. וכך כתב בספרו המספיק לעובדי ה' (מהדות תשמ"ט עמ' רמד) וז"ל: "ואשר לשאר הברכות שחייבון ואשר אינן קשורות בהנייה, כוונתי הניית מאכל ומשקה וריח טוב, ולא על עשיית מצוה, הרי שביניהן ברכה שלפני השינה המתאימה לזמן ולמצב, והיא המפיל וכו'". הרי שכתב בהדיא שברכת המפיל איננה קשורה להנאה. כלומר שאין צורך להסמיך את הברכה להנאת השינה.♦
ג.
הנה, כמה מרבותינו הראשונים כתבו שאחר ברכת המפיל אין לדבר ואין לאכול או לשתות. וז"ל הארחות חיים (שם): "כתב הר' אשר ונהגו כל ישראל שאין אוכלין ואין שותין ואין מדברין אחר ק"ש שאומרים על מטתן וסמכו על האי קרא אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה". עכ"ל. וכ"כ הכלבו שם. והובא להלכה בב"י וברמ"א סי' רלט. ור' אשר שכתב כוונתו לרבינו אשר מלוניל בספר המנהגות (דף ח ע"ב) שכ"כ. וכ"כ ר' מנוח על הרמב"ם (שם הלכה ב) שכן המנהג כדי לישון מתוך דברי תורה וסמך לדבר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. והרקח (ס' שכז) כתב שצריך שלא יפסיק בין קריאתו לשנתו כדמשמע בירושלמי (ברכות פ"א הלכה א) קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מגו שנתיה. ויתרה מזו, משמע מסידור לשונו שם שק"ש אומר בתחילה ואח"כ פסוקי דרחמי ולבסוף ברכת המפיל. ובכל זאת כתב שצריך להזהר שלא להפסיק בין 'קריאתו' לשנתו. כלומר שגם קודם ברכת המפיל אין להפסיק בין ק"ש לשינה. (כ"כ בחזו"ע ברכות עמ' תקג). אך פסוקי הרחמים והברכה אינם הפסק. ומוכח להדיא שכל החשש הוא רק משום ק"ש ולא בגלל הברכה. וכ"כ רבינו ירוחם (תולדות או"ח נתיב ג ח"ב דף כג ט"ג): "יש שאינם מדברים על מטתם אחר שקראו ק"ש כדאיתא בירושלמי רבי פלוני הוה קרי וחזר וקרי עד דפקע גו שנתיה משום דכתיב אמרו בלבבכם וגו' אמרו בלבבכם על משכבכם זו ק"ש". והמאירי (ברכות ד סע"ב) כתב: "ולא על המטה ממש אלא סמוך לשכיבתו כמו ועליו מטה מנשה". וכ"כ בספר המכתם.ומכל הראשונים הנ"ל נראה פשוט, דכוונת המנהג היא, שכיון שכתוב אמרו בלבבכם על משכבכם ודרשו חז"ל (ברכות ד ע"ב) הפסוק על קריאת שמע שעל המטה (ופרש"י: "אמרו בלבבכם - אמרו מה שכתוב על לבבך (דברים ו') על משכבכם, שנאמר בשכבך (דברים ו'). ודומו - בשינה אחרי כן"), וסמוך ממש כתוב ודומו סלה, אם כן יש להזהר שלא לדבר ושלא לאכול או לשתות. אך אין כל חשש של ברכה לבטלה אם ידבר האדם אחר ברכת המפיל. כי לעולם לא נפל החשש על הברכה אלא על קריאת שמע בלבד. וגדולה מזו, שאם נאמר שאחר שדיבר הוי ברכה לבטלה, א"כ היאך קראו לזה הראשונים 'מנהג' שכן נהגו העולם. הרי הפסק בדבור אחר הברכה זו הלכה פסוקה שאסור לעשות כן ולא מנהג העולם. ועוד, שאם היה הדבור או האכילה משוי ליה לברכה לבטלה לא אישתמיט חד מקמאי או בתראי שיכתבו כן, שזו אזהרה שאי אפשר להתעלם ממנה. אלא ודאי, שנהגו לא לדבר ולא לאכול כדי להסמיך פסוקי הק"ש לשינה. וכן מפורש בירושלמי שהביאו הראשונים הנ"ל. וכן יש להוכיח מר' אברהם בן הרמב"ם דלעיל, שפסק שמיד אחר ערבית יש לברך ברכת המפיל כדי להוציא יד"ח את מי שאינו יודעה. ואם איתא שיש בזה ברכה לבטלה אם ידבר אחרי כן, וכי בכדי לזכות את הרבים יחטא באיסור חמור. שהרי אחרי תפילת ערבית כל העם הולכים לעסקיהם והרב לא הזהירם שלא לדבר. וכ"כ להדיא בספר לקט יושר לתלמיד התרומת הדשן (ח"א עמ' מה ענין ג) ונוהג (מהרא"י) שלא לשתות או להפסיק בשום דבר כשקרא ק"ש עד שילך לישן, מ"מ אין איסור בדבר אם אחד היה מפסיק. וראיתי שכ"כ הגר"ח גריינמן זצ"ל בחידושים וביאורים (ברכות ס ע"ב) שהברכה היא על מנהגו של עולם ואינה ברכה על השינה. ואחר שהביא את דברי הכלבו כתב לפרש כדברינו דמה שייך מנהג, הרי פשיטא דאסור להפסיק בין הברכה למעשה והיה ראוי לחזור ולברך. ואף שהברכה היא בלשון יחיד מ"מ על מנהגו של עולם בכללותו ואינה מתיחסת על שינה של לילה זו. ושוב הביא שמועה בשם מרן החזו"א שלא להפסיק בברכת אשר יצר אחר המפיל. נשאר בצ"ע. ע"ש. מ"מ קשה לדחות כל ההוכחות הללו. ודבריו הראשונים שרירים וקיימים.
♦
ג. ד.
עוד הסבירו רבותינו האחרונים, שהדיבור לא יגרום לברכה לבטלה מכמה סיבות: בשו"ת ברכת אברהם (לג"ר אברהם טריויס צרפתי, קבל הסכמה לספרו ממרן הב"י. ח"ד ס' קסו עמ' קמו) ביאר שברכת המפיל היא ברכת הודאה על טבע השינה ההכרחית לקיום האדם דא"א שלא ישן ג' ימים, והברכה תתקיים עכ"פ תוך זמנה שהוא ג' ימים ולא יחזור ויברך אותה עד שיישן פעם שנית. אבל ברכת לישן בסוכה אם יהיה מצטער וישן חוץ לסוכה כדין מצטער הויא לה ברכת לישן בסוכה ברכה לבטלה. ועוד יש לחלק בין ברכת המצות לברכת השבח. דברכת השבח יכול לברך אותה על מנהגו של עולם כברכת הנותן לשכוי בינה שיכול לברך אותה על מנהגו של עולם אפילו לא שמע קול תרנגול. אבל ברכת המצות לא יוכל לברך אם לא יעשה אז המצות הוא או יוציא אחרים ידי חובתם. ועל זה בברכת המפיל אין חשש אם לא יישן כלל כי היא ברכת השבח על מנהגו של עולם. אבל ברכת לישן בסוכה שהיא ברכת המצות לא יוכל לברך אותה שמא יצטער ולא יוכל לישן בסוכה והויא לה ברכת המצות ברכה לבטלה. עכ"ל. וכן הובאו דבריו בשיירי כנסת הגדולה (הגה"ט אות ה). ובכנה"ג (הגה"ט, א) הביא שבסדר היום כתב שאין לברך ברכת המפיל כי אם בשעה שיראה עצמו שהשינה באה עליו ועפעפי עיניו נאחזות לישן, כי איך יברך המפיל חבלי שינה והשינה עדין לא באה אלא שהוא מכין לה מקום שתבא, ודאי ברכה לבטלה היא. אך הרב כנה"ג כתב שהוא ז"ל היה נוהג לברך בעת שהולך לישן ואיני ממתין לאומרה עד שאישן מטעם שלא יאנוס אותי השינה ואשכח מלאמרה. והוסיף וז"ל: "ומה שכתב בעל סדר היום שהיא ברכה לבטלה, לא דיבר נכונה, שאינו מברך עתה, כלומר אינו אומר המפיל עתה חבלי שינה, אלא המפיל חבלי שינה על עיני, והוא על השינה שעתיד לישן, דומיא דהנותן לשכוי בינה, שאף על פי דלא שמע קול תרנגולא, וכן כל שאר ברכות השחר אומרים אותם, שהן על סדור העולם והנהגתו, הכא נמי מברך על מה שעתיד לישן. וכן נראה מדברי הכלבו שכתב רבינו בית יוסף ז"ל, שכתב שנהגו כל ישראל שאין אוכלין ושותין ואין מדברים אחר קריאת שמע שאומרים על מטתם וכו'. שנראה שאין ההקפדה אלא שלא לדבר או לאכול ולשתות, אבל אם יושב דומם אפילו יברך אותה קודם השינה זמן הרבה שפיר דמי. ואפילו לאכול ולשתות ולדבר, לא מטעם ברכה לבטלה נגעו בה, אלא משום דכתיב (תהלים ד, ה) אמרו בלבבכם על משכבכם זו קריאת שמע ודומו סלה. ואני נוהג, בשעה שהשינה באה עלי לומר בידך אפקיד רוחי וכו' רגזו ואל תחטאו וכו'". עכ"ל. וכן הובא בעולת תמיד (סק"א). אליה רבה (סק"ג). והסכימו לדבריו במחצית השקל (סק"ג). ובפרי מגדים (א"א סק"ג). ובקמח סולת (דף סד ע"ב).ויש לסייע דבריהם ממש"כ בספר הבתים בשם הראב"ד שאין לברך כשישן ביום אפילו כשישן כעין שינת לילה לפי שאינו מברך אלא על מנהג העולם ועל סדורו. וכן נראה מספר המכתם, שכתב: לפי שענין השינה גם כן הוא חק קבוע לגוף לפי טבעו ומנוח ומרגוע מיגיעו, מלבד התועלת המגיע בו מעיכול מזונו, כמו שהכין בורא הטבעים יתעלה, לפיכך קבועה גם כן במטבע ארוך ופותחת וחותמת בברוך. וכן מהמאירי שכתב (ברכות ס ע"ב): "יש מי שאומר שלא נתקנו ברכות אלו אלא פעם אחת ביום והוא בזמן שכיבה וקימה לרוב העולם אבל אם ישן ביום אינו צריך לברכן שלא על מעשה של עצמו נתקנו אלא על נוהג שבעולם שדרכן לשכב בלילה ולעמוד ביום ויש חולקים בדבר". ע"ש. ובשו"ת לשון למודים (לג"ר ברזילי יעבץ, רבו של בעל שער המלך. ס"ס כב) העתיק לדינא את דברי הברכת אברהם. וכ"פ בספר בירך את אברהם (ס' רלא עמ' קב) וז"ל: "והנה בגמ' ובכל הפוסקים ראשונים ואחרונים הביאו ברכה זו בהזכרת השם. וראיתי אנשים שנוהגים לברך בלא הזכרת השם. וכן ראיתי בסידור שכתב שם ויש נוהגים לברך בלא הזכרת השם. אבל לא ראיתי בפוסקים מי שיאמר כן. וכיון שכן חזרנו לכלל שכתבתי בסי' רכג ס' ט דהא דאמרינן פוק חזי מאי עמא דבר היינו דוקא היכא שהלכה רופפת בידך אבל כשידעינן דהלכה לברך אין לא ראינו ראייה כאשר כתב הר׳ בני חיי שהביאו הר׳ יד אהרן בס׳ רכג. וכי תימא שמא לא ישן והוי ברכה לבטלה כאשר ראיתי אומרים. הא דחה זה הרב שכנה"ג דליתא לטעם זה משום שברכת המפיל היא על טבע השינה ועל מנהגו של עולם. וא"כ נקטינן לברך". עכ"ל.
גם בספר מעשה רקח על הרמב"ם (ריש פ"ז ד"ה מברך) הקשה איך תקנו לברך המפיל הא שמא לא יישן. ותרץ, י"ל דשאני ברכת המפיל שאין אנו מברכים על השינה אלא אנו מברכים ומשבחים להשי"ת שהוא המפיל חבלי שינה על עינינו וכו' כלומר שדרכו בכך ב"ה על פי הטבע לקיום העולם והוא כעין ברכת דהודאה שלדעת הרבה מן הפוסקים אין בה קפידא לברך עובר לעשייתה הדבר דכל שעתא ושעתא זמנה להודות לאל ב"ה. ואף אם לא ישן אחר כך מה בכך. מה שאין כן בברכת השינה בסוכה שהוא מברך לקיים מצות שינה שהוא מחוייב לישן בה בעל כרחו. ולכך לא תקנו לנו ברכה זו דלא הויא מלתא פסיקתא כמו האכילה או שאר מצות דאפשר דלא תבא לו השינה עכשיו. עכת"ד. גם בספר דברי ירמיהו (שם) הסכים עם המעשה רקח, והוסיף, שלשון רבינו (הרמב"ם) כשיכנס אדם לישן למטתו וכו' מורה ע"ז כי אז יברך, על כי אז זמן השינה לו ואם גם לא ישן כשיכנס לישן הברכה כראוי לו אז. וכן העלה להלכה בפתח הדביר (סק"ג) שאף אם לא ישן כל הלילה לאונסו או שקם והתהלך בחוץ והסיח דעתו מהשינה ודיבר בדברים אחרים, הגם שעבר באונס על אזהרת רז"ל שלא להשיח, מ"מ אין ההפסק והדיבור והסח הדעת מזיק לשוויי ברכתו הראשונה לבטלה ולחייבו לברך שנית. שכל דין הפסק והסח הדעת הוא רק בברכת הנהנין והמצוות. ע"ש. ובספר מזמור לאסף (למקובל ר' ששון ב"ר מרדכי מבבל, דיני ק"ש שעל המטה) שברכת המפיל היא אחת ממאה ברכות שחייב לברך כל יום. ובדרוש על ק"ש שעל המטה (עמ' קנג) הוסיף שהיא ברכה על ההנאה לאדם ששוכב עייף ויגע ועומד חזק ובריא, ועוד שאם לא ישן ג' ימים ימות. לכך מברכים בכל לילה על השינה שהיא הנאה גדולה. ולכן אם לא בירך ברכה זו בכל לילה ענשו כמי שנהנה מן העולם הזה בלא ברכה ע"ש. וכ"פ היפה ללב (ח"א רלט סק"ב) כדברי הברך את אברהם. וכתב, שבתחילה נהג לברך בלי שו"מ שכן ראה במקצת סידורים. אך אחרי שראה דברי הרב ברך את אברהם שינה מנהגו וברך בשו"מ. והוסיף לתמוה על הבית עובד שכתב שי"א בלי הזכרת ה', דהיכן מצא דבר זה, אם לא שסמך במה שראה בקצת סידורים. עכ"ד. וכ"פ בכה"ח (רלט סק"ז) שכן ראוי לנהוג דכיון שנזכר בגמ' ובדברי האר"י אין לחוש לסב"ל. וכן נראה מהרב חסד לאלפים (סק"י ויא) ע"ש. וכ"כ בנתיבי עם (ס' רלט) שכן המנהג לקרוא ק"ש בשלמותה ומברכים ברכת המפיל בשם ומלכות. וכ"כ הערוך השולחן (רלט, ו) דזהו וודאי דאין הכוונה שאחר ברכת המפיל אין הפסק עד השינה כמו בכל הברכות שאסור להפסיק בין נט"י להמוציא וכיוצא בזה שהרי אומרים הפסוקים אח"כ ולהרמב"ם פרשה שמע. ואף שהם משום שמירה מ"מ אי סלקא דעתך דאסור להפסיק מאי מהני שהם משום שמירה, אלא וודאי דכאן לא הוי ההפסק איסור כבכל הברכות. והטעם דהא שינה אינה ביד האדם והסברא זו כתבו בסוכה פ"ד הרא"ש והמרדכי דלכן אין מברכין על שינת סוכה ע"ש. וברכה זו היא חיובית על עניין השינה של האדם ולזה אומר שיראה לקרבה להשינה בכל היכולת. עכ"ל.
וכן העלה המהר"י באסן (רבו של הרמח"ל בשו"ת לחמי תודה ס' כא דף פח ע"ב) שברכה זו נתקנה על מנהגו של עולם ולא על כל אדם ואדם בפרטות. ועוד כי בכולן יש בהם רמז אל דברים עליונים ואין ראוי לבטלן. ע"ש. וכ"כ המהר"ץ חיות (ברכות יא ע"ב): "אף על גב דקי"ל דמברכין המפיל על שינה וג"כ יש חששא שמא לא ישן שאני התם דהברכה על טבע השינה אשר נתן ה' לכל יצורי חלד. ואף על גב דלא ישן עתה מ"מ ענין השינה ישנה בעולם. אבל הכא עיקר הברכה על שינה בסוכה וכתבו שפיר שמא לא ישן עתה". עכ"ל. וכן העלה במאורי אור (חלק באר שבע דף מג ע"א) שאין מברכים על הנאת השינה רק על הטובה למנוחת הגוף. והברכה אינה כברכת הנהנין. ולכן אין להקפיד אלא בקביעות סיפור, אך נהגו בשתיית מים וסיפור צרכיו אפילו נמשך הרבה. ע"ש. והביאו להלכה בארחות חיים החדש (רלט סק"ג). ובאשל אברהם (מבוטשאטש ד"ה אמרתי) כתב: "י"ל שאין בכך חשש הפסק כי הברכה על שינה היא אם תהיה תיכף, וכמ"ש בברכת בדיקת חמץ שהיא לבער אם ימצא, והגם דלא דמי כלל כי שם מצוה לבדוק על הספק, ולשון ביעור היינו אם ימצא, ובכאן מפורש מניעה להפסיק, מכל מקום י"ל שעיקר הקפידא על ההפסקה היא כשברצון מפסיק תיכף שהיה זמן לישון אחר הברכה, מה שאין כן כשהיה זמן לשינה ולא הגיעה עליו, וכי כשאינו יכול לישן אח"כ כלל תהיה הברכה לבטלה, והרי רוב העולם מברכים גם כשאין ודאי שיוכלו לישן אז, אלא שהברכה נתקנה על ההכנה לשינה". עכ"ל. וכ"כ בספר תהלה לדוד (ס' שנו) שרק בברכת המצות כתבו התוס' שיש לחוש לשמא לא ישן, אבל ברכת המפיל היא ברכת הודאה להשי"ת על דרך העולם שהוא מפיל חבלי שינה על עינינו. מר ואהלות (להג"ר אליהו פוסק, אהל ברכות והודאות ס"ס ג) הסכים לפרי מגדים. וכ"כ בחיי אדם (כלל לה, ד).
ובשו"ת ויחי יעקב (סימן י) חידש שחז"ל תקנו את הברכה רק בלשון המפיל חבלי שינה, שטבעו הברכה רק על נפילת חבלי שינה שהם הליאות והעייפות הנופלת על האדם ומפילה תרדמה עליו. ואע"פ שאפשר שאח"כ תגבר עליו איזו סיבה שתמנעהו מן השינה בכל זאת תהיה ברכתו לבטלה כיון שכבר היה בו העייפות ונפילת חבלי שינה. עכת"ד. וכ"כ בתשובות והנהגות (ח"ד ס' נז) דברכת המפיל אינו כברכת הנהנין שהפסקה מבטל, אלא הברכה היא על חבלי השינה, ולאו דוקא על השינה, וברגע שהולך לישון ומצפה לשינה כבר נקרא "חבלי שינה" ושייך הברכה אפילו עדיין לא נרדם, וע"כ לא הוה הפסק ויכול לברך אשר יצר. דכיון דבעצם שכיבתו נכנס לתהליך שיביאנו לידי שינה אתחלתא דחבלי שינה הוי ואין ברכת המפיל לבטלה. ובזה דחה השמועה מהחזו"א שאין לברך אשר יצר אחר המפיל. ע"ש עוד. וכ"כ בשו"ת דברי שלום ואמת (ס' א דף כב ד"ה ובזה) דמכיון שאין מברכים בלשון אקב"ו אלא רק שנתקן בלשון שבח והודאה להקב"ה והוי כמו ברכת נישואין ומילה שאין ההפסק מבטל ומזיק לה. וע"כ לא חיישינן שאף אם לא ישן תכף עכ"פ ישן בזה הלילה. ונותן הודאה להקב"ה שמפיל שינה ומנוחה לאדם. וכן משמע לשון הגמ' דאמר הנכנס לישון אומר ברוך המפיל וכו' דיכול לברך בעת שנכנס ורוצה לישון. ע"כ.
♦
בביאור הגר"א (בס"ס תלב) כתב בעניין המנהג להניח פתיתי חמץ בזמן בדיקת חמץ, כדעת הסוברים להניח שמא לא ימצא ותהיה ברכתו לבטלה. אך הרמ"א כתב שאם לא נתן לא עכב, דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא. ועל זה הביא הגר"א ראיה מברכת המפיל. ובספר דמשק אליעזר פירש את דעת הגר"א, דס"ל שהעיקר כתירוץ ראשון בתוס' (ברכות יא ע"ב) דלא מברכים כשהולך לישון בסוכה כי הברכה שברך בשעה שאכל פוטרת גם השינה. וא"כ בדיקת חמץ היא כמו ברכת המפיל, שלכתחילה נתקן על הולך לישון אף שאינו יודע אם ישן. וכ"כ לבאר בדעת הגר"א בחזו"ע (ברכות עמ' תקב).
♦
ה. ו.
עוד הביאו ראיה ממה שכתבו כמה ראשונים שיש לברך בתחילה ברכת המפיל ואח"כ לומר קריאת שמע ופסוקים הנוהגים לומר. כן משמע מהרמב"ם שם, שקודם כל כתב שיש לברך המפיל ובהלכה ב' כתב שיקרא ק"ש ופסוקי רחמים. וכ"כ בהגה' מיימוניות (אות ג) שבירושלמי משמע שק"ש יהיה אחרון סמוך לשינה וכן הוכיח רב ניסים גאון. וכ"כ האבודרהם שרבינו האי כתב שראוי להקדים הברכה לק"ש ולמזמורים ולכל הפסוקים האלו כדי שיישן מתוך הקריאה. ומביא ראיה מהירושלמי הנ"ל. וכ"כ האורחות חיים (שם) שקודם שיקרא את שמע אומר ברכה זו וכו'. והכלבו שם. ובספר הבתים שם שאע"פ שבעל העתים כתב שקורא ק"ש תחילה, דברי הרמב"ם נראים עיקר. אכן בתוס' הרא"ש (ברכות ס ע"ב ד"ה ואומר) שיש אומרים שצריך לומר ק"ש לבסוף סמוך על מטתו, ומביאין ראיה מירושלמי. אך הוסיף הרא"ש, ומיהו תלמודא דידן לא נקט האי סידרא. כלומר שהרא"ש הבין שכיון שכתוב בגמ' הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע. ואומר ברוך המפיל. משמע שיש להקדים ק"ש לברכה. וגם ברוקח שם כתב שקורא ק"ש ואומר פסוקי דרחמי ומברך המפיל. משמע שברכת המפיל תהיה בסוף. וכ"כ בסידור רב עמרם גאון, במחזור ויטרי, במאירי ורבינו ירוחם (תולדות או"ח נתיב יג ח"ב דף קד ט"ג). וכן משמע בשלחן ערוך (רלט, א) שקודם כל קורא ק"ש ואח"כ מברך.אמנם רבינו האריז"ל (שער הכוונות דף נד ע"ד ד"ה דרוש ה) כתב שיאמר בתחילה ברכת המפיל ואח"כ ג' פרשיות של שמע. וכ"כ בשיירי כנסת הגדולה הגהות (שם אות ד) שכן מנהגינו עכשיו לומר ברכת המפיל קודם שמע. וכ"פ בכה"ח (סק"ו) בשם עוד כמה אחרונים וכן עמא דבר. ובנהר שלום (רלט סק"א) כתב שאפשר שלרמב"ם היתה גרסתו בגמ' שקודם יברך ואח"כ קורא. וכ"כ במעשה רקח על הרמב"ם ריש פ"ז. והוסיף שאו שהוא מפרש דבגמרא לא נחית לענין קדימה ואיחור ולכך ס"ל ז"ל דיש להקדים ברכת המפיל ולאחר הקרית שמע כדי לסמוך הקרית שמע להשינה וכן היא דעת הגהות מיימוני מהירושלמי.
והגם שבשלחן ערוך כתב לקרוא ק"ש ואח"כ לברך, מ"מ פסק שאחר הברכה אומר יושב בסתר ועוד פסוקים. א"כ מוכח שאין איסור להפסיק בין הברכה לשינה. ואף שהם פסוקים השייכים לק"ש שעל המיטה, מ"מ אם היה איסור להפסיק בין הברכה להנאה, שהיא השינה, גם בפסוקים אסור להפסיק. ואף שאלו פסוקים הקשורים לק"ש ולשמירה נצרכת בלילה, מ"מ לא מצינו היתר שכזה. והגע עצמך, אם אחד יברך להניח תפילין ויוסיף שכ"כ בתורה והיה לאות על ידך וכו', וכי לא יחשב להפסק. אלא ודאי, שאין שום איסור להפסיק אחר ברכת המפיל (וכיוצ"ב כתב בילקו"י ס' רטז סוף הערה א ע"ש. וכן ביבי"א ח"ז ס"ס ה ובהליכות עולם ח"א עמ' ג). וכן הוכיח הערוך השלחן שם כנ"ל. וכ"כ ביחוה דעת (ח"ד ס' כא עמ' קכא בהערה) וחזו"ע (עמ' תקז) והעיר על מהר"א מני שכתב שלפי ש"ע שקבלנו הוראותיו אסור להפסיק אחר שברך המפיל. דאדרבה מהש"ע אזיל כל בתר איפכא, וכנ"ל.
♦
וברבותינו האחרונים מצינו שרובם ככולם פסקו שאין שום איסור הפסק אחר שברך המפיל. צא נא וראה מש"כ בספר עמק יהושע אחרון (קונטרס עלה לתרופה דף קס אות יא. וכן בספר עלה לתרופה הנדפס בהסכמת ובפקודת הגה"צ ר"ח מצאנז זצ"ל דף ה:) בשם הגר"ח מצאנז שמוטב לברך ברכת המפיל כל לילה בשם ומלכות, אפילו אם יפסיק בדיבור פעמים רבות. ולא יבטל ברכת המפיל אפילו פעם אחת מחשש שיפסיק בדברים בין הברכה לשינה. וכ"כ שם בשם מהרצ"א מדינוב בעל הבני יששכר זיע"א. ושינה הנאה יותר מאכילה, שהנשבע שלא ישן ג' ימים מלקין אותו אך הנשבע שלא יאכל ז' ימים מלקין אותו, כמבואר ביו"ד ס' רלו ס"ד. והוסיף שזו טעות דמה שחושבים שאסור לדבר אחר המפיל, שכל מה שכתב הרמ"א הוא רק משום ק"ש. ע"ש. וכדבריו כן פסק בשו"ת נחלה לישראל (ס' מג אות ד) שמוטב שיפסיק משלא יברך כלל ח"ו. ובאמת אם לאחר הברכה צריך לדבר נחוץ מותר דאפילו בין הפרקים דק"ש משיב שלום לכל אדם. ע"ש. וכ"פ במסגרת השלחן על קיצוש"ע (ס' עא אות ג). ובעמודי השלחן על הקיצוש"ע (אות ד). וכן העלה בשו"ת פרי השדה (ח"א ס' צג) שמותר לברך אשר יצר אחר ברכת המפיל, שאין איסור להפסיק בדיבור אחר המפיל שא"א כלל לומר לומר שיגזרו איסור בדבר דמה יעשה אם א"א לו לישון. אלא יש רק אזהרה שלא מדברים אחר הברכה, כלומר שיראה להסמיך הברכה לשינה, אך עכ"פ אין איסור לדבר כמו באמצע התפילה. ע"ש עוד. וכנראה שזו כוונת שאר האחרונים שהקשו איך מברכים הא שמא לא ישן ותרצו שעל מנהגו של עולם נתקן. מהר"ש סופר בשו"ת התעוררות תשובה (ח"א ס' קכח).
וכ"כ בספר תוספות חיים על החיי אדם (כלל לה סק"ה) שיש שאינם מברכים המפיל בטענה שיראים שמא ידברו אחר הברכה. אך באמת טעות הוא בידם כי באמת מצד הדין מותר להפסיק בדיבור אחר ברכת המפיל. ואפילו באכילה ושתיה מותר לצורך גדול שהרי הטוש"ע לא הביא כלל זה הדין, רק בב"י כתב בשם הכלבו שנהגו שלא לאכול ולשתות אחר ק"ש. ואין זה אלא מנהג ועדיף יותר לעבור על המנהג מלעבור ח"ו על מצות עשה ול"ת של דברי סופרים שלא ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה. ומבטל ברכה אחת שתקנו אנשי כנה"ג והוא ממנין ק' ברכות. וכן הישן בלא ברכת המפיל הרי זה כאלו אוכל בלא ברכת המוציא. אדרבה הנאת שינה הוי יותר מהנאת אכילה דאכילת עראי מותר חוץ לסוכה ושינת עראי אסור חוץ לסוכה. ע״כ ח"ו להתיר לישן בלא ברכת המפיל דהנהנה מהעו"ז בלא ברכה כאילו גזל להקב"ה וכנסת ישראל. ואין לזוז ח״ו מפסק הש״ע ולהוסיף סברת עצמו. ולענין להפסיק בדבור בודאי מי שיכול ליזהר שלא להפסיק אחר הברכה טוב לקיים דברי המחמירים. אבל אם אינו יכול ליזהר אין להשגיח כלל על זה לבטל עי״ז ברכה. ובפרט אם שואלים אותו מותר לכ״ע להשיב דלא גרע מבין הפרקים דמשיב שלום לכל אדם. כ״ש הכא. וא״צ לבדות חומדות מלבו. יותר מזה כ׳ הא״ר דאפי׳ לא יישן כלל אין הברכה לבטלה דהברכה נתקן על טבע הבריאה ואפי׳ לא יישן אין הברכה לבטלה והובא דבריו במחה״ש. עכ"ד. ומבואר שהוא הבין שברכת המפיל היא כמברכת הנהנין ובכל זאת אם דיבר אין ברכתו לבטלה. וכן פסק בספר ברכת הבית (ח"א שער לא אות ב' ושערי בינה סק"ח).
ובספר מחשבות בעצה (ח"א ס' ד אות ג) כתב טעם נוסף שגם אם לא ישן אח"כ אין ברכתו לבטלה, דכיון שבשעת הברכה היתה דעתו ורצונו לישון שפיר מברך, ואם נמלך אח"כ לקום רשאי. וכמו שכתב הפתחי תשובה (יו"ד ס' שלא סק"ו) בשם החת"ס שאם נשאל על תרומה שהפריש או חלה ופקע קדושת החלה יכול להפריש אח"כ בברכה, ואין בברכה הראשונה ברכה לבטלה, כי לא היתה לבטלה כלל שככה מברך וצונו להפריש תרומה חלה וענין הפרש תרומה וחלה הוא שישאר לו כח לשאול עליהם וכה צונו להפריש אותם ע"ד זה וכן עשה. עכ"ל הפ"ת. ובשו"ת עמודי אש (קונט' מעין הברכות אות לג) הסביר מעט אחרת, דכיון שבשעת הברכה בירך בהיתר, ואם אח"כ רוצה להשאל לא הוי ברכה לבטלה. והוסיף לזה ראיה ממה שנפסק בש"ע ס' רל' שמתירים שבועות ונדרים, אפילו נשבע בהזכרת השם. ואין בזה שם שמים לבטלה במה שהתיר נדרו, וכנ"ל. וכ"כ בשו"ת הלק"ט (ח"א ס' מח) שאין ברכתו לבטלה. והרב עמודי אש הביא לזה ראיה מדברי הריטב"א בחולין (קו: ד"ה ואגב) שכתב והנוטל ידיו לאכילה וברך על נטילת ידים ואחר כך נמלך ולא אכל עכשיו אין בכך כלום ואין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, דהא מכיון שנטל ידיו גמרה לה ברכת הנטילה שעליה הוא מברך, וההיא שעתא דעתו היה לאכול, וכן דנתי לפני מורי נר"ו והודה לדברי.
והן אמת שיש מהאחרונים שחששו לברכה לבטלה אם ידבר אחר ברכת המפיל. הבן איש חי (פקודי אות יב) כתב, שברכת המפיל נתקנה בשם ומלכות, וכן צ"ל כפי דברי רבינו האר"י. אך יש נוהגים שאין מברכים אותה בשו"מ וכן היה מנהגו ומנהג אביו ז"ל. והוסיף שכ"כ לו מהר"א מני דהרוב אינם מברכים בשו"מ. שכן כתב ר' אברהם אלזרקי שגדולים בישראל אינם מברכים ברכה זו מטעם שמא יצטרכו לדבר, ויש כמה פוסקים דס"ל שאם פסק הוי ברכה לבטלה. ועל כן נראה להורות שכל אחד יעשה כמנהגו בזה. עכת"ד. וביחוה דעת (ח"ד ס' כא בהערה) וכן בחזו"ע (ברכות עמ' תקו) העיר בארוכה על מהר"א מני בדברים מוצדקים ע"ש ואין להאריך. אך יש להוסיף, שמה שסמך הבא"ח על ר"א אלזרקי שכן ראה גדולים שנוהגים, אינו מדוייק, דמהר"א מני בזכרונות אליהו (ח"א עמ' ס) הביא את דברי רא"א הנ"ל, אך רא"א הוסיף שלא ראה לשום פוסק שכתב כן, אלא אדרבה ראה להיפך שאם הוא צריך לדבר מחמת איזה אונס אין ברכתו לבטלה, וכמו שכתב בשיורי כנסת הגדולה בשם ברכת אברהם, שברכת המפיל על מנהגו של עולם נתקנה, וכברכת הנותן לשכוי בינה, שאפילו לא שמע מברך, והוא הדין לכאן, ולכן אפילו אם יהיה צורך לדבר אחר ברכת המפיל בשביל איזה אונס חייב לברך. עכ"ד.
והמשנ"ב (סק"ד) כתב שאם כבר ברך יזהר שלא לאכול או לדבר כי יפסיק בין הברכה לשינה. ובביאור הלכה (ד"ה סמוך) שאחר שהביא מש"כ הח"א הא"ר שעל מנהגו של עולם הוא מברך כתב, ולענ"ד צ"ע בזה אחרי דברכה זו מברך על עצמו המפיל חבלי שינה על עיני וכו' וכעין שכתב השע"ת בסימן מ"ו לענין ברכת המעביר שינה כשאיננו ישן בלילה ע"ש. ועכ"פ נ"ל דאם מסתפק שמא לא יוכל אח"כ לישן בודאי אין כדאי לכתחלה לברך. עכ"ד. וע"פ זה כתבו בשם החזו"א בספר דינים והנהגות (עמ' נה) שאחר ברכת המפיל אין לברך אשר יצר. וכ"כ בספר ארחות רבינו (ח"ג עמ' רכו) בשם החזו"א. שוב ראיתי שם בחלק א (עמ' צח אות קלד) שנכדתו של הסטייפלר שכחה להתפלל ערבית והיא היתה מקפידה להתפלל ערבית, ונזכרה אחר ברכת המפיל. והרב זצ"ל התיר להתפלל כל תפילת ערבית. ונראה דהוא ז"ל סמך על הסוברים שאין הפסק. והגר"ח קנייבסקי השיב (אשי ישראל בסופו שאלה רפג) שגם לחזו"א אם ברך אשר יצר אין לחזור ולברך המפיל דפלוגתא היא (ובפסקי תשובות ס' רלט הערה 17 כתב כי אף המשנ"ב נזהר מלכתוב באופן נחרץ לאיסור, אלא כתב 'יזהר שלא יפסיק', ובביה"ל 'אין כדאי לכתחילה לברך').
אמנם ראיתי להגר"ב זילבר זצ"ל בספרו בית ברוך על הח"א (שם בעמ' שצ בהערה) שכתב לתרץ את קושיית המשנ"ב, דמה שמדמה המשנ"ב לברכת המעביר שכיון שמברך על עצמו אינו יכול לברך אם אינו ישן. נראה דלא דמי, דשם הברכה על העבר לפיכך אם לא ישן איך יברך המעביר שינה מעיני. אבל המפיל הוי הברכה על להבא, אפשר דאפילו אם עיקר הברכה הוא על הנאת השינה נמי יכול לברך דעל מנת כן הותקן, שהרי תמיד אין בידו לישון. ולפיכך מברכים המפיל חבלי שינה. ובכל אופן לפי מה דמסתפקינן דשמא על מנהג העולם נתקן בודאי יכול לברך. עכ"ד. ושם בסק"ד כתב שאין מקור מפורש שיהא אסור להפסיק. דמה שכתב הרמ"א זה לא משום ברכה לבטלה נגעו בה, אלא משום דכתיב אמרו בלבבכם ודומו סלה. ולכן אם נשאל איזה שאלה נחוצה מותר לענות בשעת הדחק וכן מותר לברך אשר יצר. ובסק"ז הוסיף, שבמילואים על הארחות חיים להרא"ש הביא סימוכין לדברי הא"ר מלשון הרא"ש דעל מנהג העולם נתקן. (כנראה התכוון לספרו השם ארחותיו על הארחות חיים, אך יגעתי וחפשתי ולא מצאתי היכן מקום מוצאו). והסכים לדבריו בספר הלכה ברורה (ברור הלכה סק" ד"ה אלא). ושם בד"ה ולפי הוסיף, שאף שהש"ע בס' מו ס"ח פסק בברכות השחר שאינם על מנהגו של עולם, ואם אינו התחייב בברכה אינו מברך כמו שאם לא שמע קול התרנגול לא יברך הנותן לשכוי. מ"מ הכא י"ל דס"ל להש"ע כדעת הגר"א שהברכה נתקנה על הספק. ובלאו הכי מנהגינו לברך את כל ברכות השחר גם אם לא נתחייב כדעת הרמ"א והאר"י ובמקום מנהג אין אומרים סב"ל. ע"ש.
עוד יש להוסיף שדעת הש"ע בברכות השחר היא כדעת הרמב"ם, ואעפ"כ כבר הוכחנו לעיל בס"ד מלשון הרמב"ם שברכת המפיל היא חובה לברך כל יום. ולא חילק הרמב"ם בברכת המפיל כשם שכתב בברכות השחר. ויתרה מזו ברמב"ם שם בהלכה ז כתב- שמנה עשר ברכות אלו אין להם סדר אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו בשעתו, וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה אינו מברך אותה. ע"כ. כלומר שרק שמונה עשר ברכות של ברכות השחר אין לברך אא"כ נתחייב בהם. הא שאר ברכות מברך תמיד. ודו"ק.
וכן פסק בשו"ת מחזה אליהו (ס' ג אות א). וכן העלה להלכה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז ס' כז) ובסוף התשובה כתב, ואסיים במה שראיתי בספר זכרו תורת משה (חיבור קטן שמחברו העלים את שמו, ויש לו הסכמה מהגאון ר' יצחק שמעלקיס ז"ל שמפליג מאד בשבח המחבר בתורתו וביראתו בנגלה ובנסתר) שמרחיב הדיבור קצת בענין ברכת המפיל ומסיים את דבריו בלשון זה: "ולענין דיבור ודאי מי שיכול ליזהר שלא לדבר אחר ק"ש טוב לקיים דברי הכלבו, אבל רוב בני אדם אין להשגיח כלל על חומרא זו בפרט אם שואלים אותו מותר לענות ואפי' בעל נפש א"צ ליזהר בזה דאפי' בין הפרקים משיב שלום לכל אדם כ"ש הכא" עכ"ל. גם הגרש"ז אויערבך פסק כן, בספר הליכות שלמה (תפילה פרק יג, טו) שהכל חייבים לברך לרבות נשים. ואף אם לפעמים אירע לו שלא נרדם לא יחוש לכך ויברך. ובהערה כג כתבו, דמשום שאפילו לא ירדם כתבו הא"ר והח"א שעל מנהגו של עולם הוא מברך. וכ"פ בשו"ת רבבות אפרים ח"ו (ס' קכג) שיש לברך אשר יצר אחר המפיל. ובחלק ז' (סימן פ') פסק שאין איסור הפסק אחר ברכת המפיל. וכן יש מקום גדול שחייב לברך המפיל אף למי שהולך לישון סמוך ללילה, שיש ב' חיובים בברכת המפיל, חיוב ברכת השבח של הלילה, וחיוב ברכת השבח על הנאת השינה, ושייך שיהא זה בלא זה. וא״כ ה״ה במי שהולך לישון סמוך ללילה, אף דאין שייך שם הך דינא דברכת השבח דלילה. הא מ״מ איכא הך ברכה דברכת השבח על ההנאה ויהא חייב לברך. עש"ב (ומש"כ שם בשם ספר שערי יוסף במחכ"ת נעלמו ממנו דברי כל הפוסקים הנ"ל). גם בשו"ת שרגא המאיר (ח"ו ס' קכו אות ב) פסק שאם אחר שברך המפיל נזכר שלא התפלל חייב להתפלל שמוכח מהפוסקים דליכא שום הפסק ושפיר צריך להתפלל. וכן בח"ז (ס' ה אות ג) פסק שאם אחר שברך המפיל נזכר שלא ספר העומר חייב לספור תיכף שיזכור, כדי שלא יפסיד הברכה וגם יש חשש שישכח לגמרי לספור ויפסיד המצוה לדעת בה"ג. ע"ש. וכ"פ בילקוט יוסף (ספירת העומר מהדורת תשע"ט עמ' שדמ) והוסיף שעדיף שלא יאמר ההוספות שנהגו לומר דהיינו למנצח ואנא בכח, שאף שבזה מעיקר הדין אין לחוש משום הפסק. ע"ש. וכנראה כוונתו שיש לחוש לרמ"א שלא להפסיק הרבה אחרי הקריאת שמע. אך משום הברכה אין איסור.
ודבר חידוש מצאנו בספר מקור חיים לבעל החוות יאיר (ס' רלט) שאם שכח להתפלל ערבית או לספור את העומר או קידוש לבנה יאמר אותם אחר ברכת המפיל. גם בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב ס' קלא) כתב שדברי החזו"א הם חידוש, ואין לבטל ברכת אשר יצר שחייב מדינא ע"ש. וכ"פ בשו"ת באר משה (ח"א ס' סג) שאין איסור הפסק אחר ברכת המפיל אלא יש להסמיך ק"ש לשינה. ולכן כשצריך לדבר לצורך כיבוד הורים מחויב לענות להם. וכן חייב לברך ברכת אשר יצר. ובלי ספק אף המשנ"ב יודה להקל כשיש צורך גדול כמו כיבוד הורים. ע"ש. והסכים עמו בשו"ת ויברך דוד (ח"ב ס' קסא) שאין כל כך קפידא בהפסק. ואין לחוש לשמא לא ישן כי לא חיישינן למיעוט שאינו מצוי כי האי ע"ש.
וכן ראיתי להגר"ש דבליצקי זצ"ל בספר וזה השלחן (ח"ב ס' רלט) שדן בזה בארוכה, והסיק שאין איסור הפסק אחר ברכת המפיל. אלא אין להפסיק אחר ק"ש ליתר שאת סגולת השמירה. שמצד הדין אפילו קרא מותר להפסיק ויחזור ויקרא. אך מצד המנהג לא יפסיק אחר שקרא פעם ראשונה. אך כתב לחוש למג"א ומשנ"ב שמשמע שיש איסור הפסק אחר הברכה אא"כ זה לצורך לאיזה ענין נחוץ או לברך איזה ברכה שנתחייב בה או לענות קדיש וכד' מותר אף מיד לאחר הברכה. ע"ש. וכ"פ הגר"מ הלוי זצ"ל בספרו ברכת ה' (ח"ד פ"ז ס"א) שיש לברך ברכת המפיל בשם ומלכות. ושם בהערה 5 האריך הרחיב להוכיח שאין חשש לברכה לבטלה אם ידבר אח"כ או שלא ירדם.
♦
ז. סיכום
לסיום יש לסכם את טעמי המחייבים ולא לחשוש להפסק:א. בגמרא ובכל הראשונים נזכר שיש לברך ברכה זו בשם ומלכות. ולא יצא מקולמוסם הטהור שיש איסור הפסק אם ידבר אחר הברכה. (אות א).
ב. מוכח מהרמב"ם שיש חיוב לברך את ברכת המפיל כשם שחייב לברך את ברכות השחר. וזו אחת מתקנות חז"ל, כחלק מהתפילות שתקנו לנו להתפלל ולברך בכל יום. (אות א).
ג. עיקר הטעם שעליו נסמכו האחרונים הוא, שברכה זו נתקנה על מנהגו של עולם, אשר ברא השי"ת טבע באדם לישון ולהחליף כוחו ולחזק בריאותו ע"י השינה. וכך נקטו רוב המוחלט של הפוסקים. ובספר מזמור לאסף הוסיף שהיא ברכה על ההנאה לאדם ששוכב עייף ויגע ועומד חזק ובריא, ומי שלא מברכה הוא כמי שנהנה מן העולם הזה בלא ברכה. (אות ד).
ד. מוכח מהראב"ד ומהמאירי כתירוץ הנ"ל, שעל מנהגו של עולם נתקן. (אות ד).
ה. גם מה שכתבו הראשונים שאחר ק"ש אין מדברים ואין אוכלים, הכוונה היא להסמיך את ק"ש לשינה כדי שישן מתוך דברי תורה או משום שכך משמעות הפסוק. אך לא משום איסור הפסק. (אות ג).
ו. כך כתב רבינו אברהם בן הרמב"ם שברכת המפיל אין צריך להסמיך הברכה להנאת השינה. וכ"כ בספר לקט יושר בשם רבו התרומת הדשן שאין איסור להפסיק אחר ק"ש. (אות ב ואות ג).
ז. בשו"ת פרי השדה הוסיף עוד, שאי אפשר לומר שחז"ל גזרו שלא לדבר אחר המפיל, דבר שא"א לקיימו דמה יעשה האדם שלא באה אליו השינה. וכנראה זו כוונת שאר האחרונים שכתבו שעל מנהגו של עולם נתקן. (אות ז).
ח. הרב מאורי אור כתב, שאין להקפיד אלא בקביעות סיפור, אך נהגו בשתיית מים וסיפור צרכיו אפילו נמשך הרבה. (אות ד).
ט. בשו"ת דברי שלום ואמת (ס' א דף כב ד"ה ובזה) הוסיף עוד טעם, דמכיון שאין מברכים בלשון אקב"ו אלא רק שנתקן בלשון שבח והודאה להקב"ה, והוי כמו ברכת נישואין ומילה שאין ההפסק מבטל ומזיק לה. (סוף אות ד).
י. מוכח מהרמב"ם שיש קודם כל לברך את ברכת המפיל ואח"כ לומר ק"ש ופסוקי דרחמים. וכ"כ עוד ראשונים וכן מנהגינו. ואף שהש"ע כתב שקודם יקרא ק"ש ואח"כ יברך. מ"מ כתב שאחר הברכה אומר פסוקי דרחמים. ואם איתא דיש איסור להפסיק אחר הברכה, איך יתכן שמותר לומר פסוקים. (אות ו').
יא. מרבינו הגר"א מוכח שברכת המפיל נתקנה על הספק. (אות ה).
יב. בשו"ת ויחי יעקב (סימן י) ובתשובות והנהגות (ח"ד ס' נז) כתבו שהברכה נתקנה על חבלי השינה, ולאו דוקא על השינה, וברגע שהולך לישון ומצפה לשינה כבר נקרא "חבלי שינה" ושייך הברכה אפילו עדיין לא נרדם. (סוף אות ד).
יג. בספר מחשבות בעצה (ח"א ס' ד אות ג) כתב שגם אם לא ישן אח"כ אין ברכתו לבטלה, דכיון שבשעת הברכה היתה דעתו ורצונו לישון שפיר מברך, ואם נמלך אח"כ לקום רשאי. (אות ז).
יד. בספר נתיבי עם (ס' רלט) כתב שכן מנהגינו לברך ברכת המפיל בשם ומלכות. (אות ד).
♦
מסקנה
לכן להלכה ולמעשה, חייב כל אדם לברך ברכת המפיל בשם ומלכות כל לילה לפני שהוא עולה לישון. והגם שיש להקפיד על מה שפסקו הב"י והרמ"א שאין לאכול או לשתות ואין לדבר אחר קריאת שמע. מכל מקום אם נצרך לדבר לאיזה דבר נחוץ מותר לו לדבר, כגון לכיבוד הורים או לענות להלכה וכיוצ"ב. וכן רשאי לברך אשר יצר (חזון עובדיה ברכות עמ' תק). וכן מותר לשתות ולברך אם תאב לשתות. או אם הילד בוכה וצריך לדבר להרגיעו (שם עמ' תקה) וטוב שיחזור לומר שוב ק"ש לפני השינה (שם ובעמ' תקיא ד"ה ודע). וכן העלה בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סימן כא), וביביע אומר ח"ח (ס' יא אות ל) וח"ט (ס' קט אות קיז).♦
ברכת המפיל אחר חצות לילה
והנה, יש להוסיף לדון מה הדין בברכת המפיל אחר חצות לילה, האם יש לברכה או לא.בתחילה יש לבאר אם הולך לישון בסמיכות לעלות השחר או אחר עלות השחר אם יברך. הביאור הלכה (ד"ה סמוך) נסתפק אם הוא עדיין קודם עמוד השחר בעת ברכת המפיל אך הוא משער שעד שיישן יעלה עה"ש. אם אזלינן בתר עת הברכה, שהוא עדיין לילה, או בתר שינה, שתהיה ביום ועל שינת היום לא נתקנה הברכה. והביאור הלכה נשאר בספק. אמנם, אחר שעלה עמוד השחר פשוט למשנ"ב שאין לברך, משום לענין ברכת המפיל נראה דעבר זמן שהרי אינו יכול לומר השכיבנו אחר עה"ש כדאיתא בגמרא ברכות דף ט וממילא בעיניננו ג"כ אינו יכול לומר שתשכיבני לשלום. עכת"ד. אמנם האשל אברהם (בוטשאטש ר"ס רלט) אזיל בתר איפכא, וז"ל: "ונראה שיש כעין הכרעה שהיא כבלילה, כיון שעל כל פנים היא זמן שכיבה גם לגבי קריאת שמע דאורייתא. הגם שהוא גם כן בכלל קימה לגבי קריאת שמע שחרית, מכל מקום כיון ששייך בזמן ההוא גם שכיבה, מסתמא השינה דאז כבלילה ממש לגבי מילי דרבנן. וכל שהוא קודם עמוד השחר גם שהוא בתכלית הסמיכות אל היום מברך אז המפיל היטב בשם, ואין לחוש שמא לא יישן עד שיאיר היום, שאם באנו לחוש כן, גם כשיש הרבה עד היום היה חשש, רק שכפי שעתו מברך היטב". עכ"ל. והובא בשו"ת קנין תורה (ח"ו ס' קמה ד"ה ואגב). כלומר שזמן עלות השחר יש בו גם מדיני לילה וגם מדיני יום ולכן לגבי מילי דרבנן אפשר להקל. אף קודם עלות השחר אין לחוש שישן אחר עלות השחר, כיון שבזמן שברך היה לילה ואין לחוש שמא לא ירדם. אך ק"ק, הגם שברכת המפיל היא דרבנן, מ"מ ספק דרבנן לקולא ויש לחוש לסב"ל. ויתרה מזו כתב בשו"ת תשורת שי (ח"א ס' פב) שאם אדם נשאר ער כל הלילה וישן ביום, יש לברך המפיל לפני שנת היום, אך נשאר בצ"ע. גם בשו"ת פרי השדה (ח"ב ס' לא) כתב שאם ישן אחר עלות השחר כיון שזה גם זמן שינה בעולם וגם נפלו עליו חבלי שינה יכול לברך המפיל. אך בסוף הביא שמשמע מהברכ"י שאין לברך רק בלילה ולא אחר עלות השחר, לכן נשאר בספק. ע"ש. ועוד שראיית הביאור הלכה מברכת השכיבנו נראית נכונה יותר, משום שבגמ' שם אמרו שאחר עלות השחר קורא ק"ש של ערבית אך ברכת השכיבנו לא יברך. משום שברכת השכיבנו נאמרת על העתיד ואין זמן זה תחילת שכיבה כש"כ רש"י שם. וע"ע בהלכה ברורה (בירור הלכה ס"ק יא) מש"כ בזה.
אמנם בספר הבתים (ח"ג שער עשירי, א) בשם הראב"ד כתב שאין לברך כשישן ביום אפילו כשישן כעין שינת לילה, לפי שאינו מברך אלא על מנהג העולם ועל סדורו. וכן המאירי כתב (ברכות ס ע"ב) יש מי שאומר שלא נתקנו ברכות אלו אלא פעם אחת ביום והוא בזמן שכיבה וקימה לרוב העולם אבל אם ישן ביום אינו צריך לברכן שלא על מעשה של עצמו נתקנו אלא על נוהג שבעולם שדרכן לשכב בלילה ולעמוד ביום ויש חולקים בדבר. וכ"כ בארחות חיים (הל' ק"ש סמוך למטתו) שכן היה נוהג מהר"ם לא לברך המפיל כשישן ביום. וכ"כ בתשב"ץ קטן (ס' רנט). וכ"כ בכלבו (ס' כט ד"ה ואחר ק"ש) בשם מהר"ם. ובמנהגי מהרי"ל (הל' נשיאת כפים אות טז) כתוב שחייב לקרוא ק"ש כשהולך לישון בצהרים אך לא יברך ברכת המפיל חבלי וכו' ולא ויהי נועם, רק ק"ש. ע"ש. לפי זה להלכה יש להורות שרק כשהולך לישון בלילה חייב לברך המפיל. אך אין לברך המפיל כשהולך לישון ביום אפילו כשישן שנת קבע. ואם ישן אחר שעלה עמוד השחר, העלה להלכה בחזו"ע (ברכות עמ' תקי) שאינו מברך המפיל. וכן אם יודע בבירור שלא תבוא לו שינה אלא לאחר עמוד השחר, לא יברך המפיל אע"פ שבשעת הברכה עדיין לילה, שספק ברכות להקל.
♦
א. ב.
הנה, בדין ברכת המפיל אחר חצות הלילה. הגאון מהר"י באסן בשו"ת לחמי תודה (ס' כא) כתב שחייב לברך המפיל אחר חצות הלילה. שאם יש מחלוקת בין הפשט לסוד, לענין דינא אין לזוז מהמוסכם בגמרא. והרי תלמוד ערוך שהנכנס לישון על מטתו אומר ברוך המפיל וכו'. וזו היא ברכת הנהנין על הנאת השינה שאין לגוף למעלה הימנה כדאיתא בבראשית רבה (אולי כונתו לפרשת בראשית יד, ט). והיכי תיסק אדעתין לבטלה ושיהנה מן העולם הזה הנאה כזו בלא ברכה. והאריך הרב לדחות את הראיות מכוונות האר"י שכתב השואל שלא לברך המפיל, אלא גם לדעת האר"י חייב לברך המפיל. ע"ש. והובא בברכי יוסף (ס' רלט, ב), בקמח סולת (דף סד ע"ג) ובשערי תשובה.אמנם אין לכחד כי רבינו הרש"ש בספר דברי שלום (דף סד ע"ג) ס"ל שאין לברך ברכת המפיל אחרי חצות. וזאת, על דרך הסוד, ע"ש טעמו. אמנם, חתנו הגאון הרשל"צ ר' חיים אברהם גאגין ס"ל שיש לברך המפיל גם אחר חצות וכל אחד הביא ראיות לדבריו, ע"ע ותרווה צמאונך.
אך על כל פנים רוב האחרונים הספרדים הלכו בעקבות רבינו הרש"ש הנ"ל. הבא"ח ברב פעלים (ח"א סוד ישרים ס' יד) וכ"כ בחסד לאלפים בהגהת בן המחבר (ס' רלט סוף אות י) שכן מנהג החסידים הבאים בסוד ה' ע"פ האר"י בירושלים שלא לברך אחר חצות. והסכים עמו בזכרונות אליהו (מערכת ה' אות א) ובשו"ת פני יצחק אבולעפייא (ח"א מערכת ברכות אות עו) ובכה"ח (סק"ח). והוסיף הכה"ח לעיין במה שכתב בס' מו אות מט. וכנראה כוונתו למש"כ בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז ס' מה אות א) לדייק מדברי הרש"ש שאחר חצות יש לברך את כל ברכות השחר (מלבד ברכות התורה אם לא ישן) ואע"פ שדעתו אח"כ לישון אין בכך כלום דהוי ליה כישן ביום. וכיון דה"ל כישן ביום איך יכול לברך המפיל ולעשותו בחינת לילה, ועוד שאחר ברכת המעביר איך יאמר המפיל והו"ל כתרתי דסתרי. ע"ש הטעמים ע"פ כוונות האר"י. והוסיף בסוף דבריו שודאי אילו היו לנגד עיני החיד"א דברי הרש"ש לא היה עובר בשתיקה על דברי המהר"י בסאן. ע"ש. וכ"כ הנתיבי עם בשם הכה"ח שכן מנהג ירושלים שלא לברך כל שעבר חצות. אך יש להעיר שדברי הכה"ח לקוחים מהחס"ל הנ"ל, ושניהם כתבו שכן מנהג החסידים הבאים בסוד ה' ע"פ האר"י. כלומר שחכמי הקבלה שבירושלים כך נוהגים. אך לא כתבו שכך היה מנהג קבוע בכל ירושלים.
♦
ג.
ולעניין הלכה. הנה דעת הפוסקים האשכנזים שמברכים ברכה זו כל הלילה שלא חלקו בזה. כמו שכתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א ס' קצח) שכתב דשמע מכמה גאונים וצדיקים שלא ברכו, כיון שהלכו מאוחר לישון, וע"פ סוד אין לברך אחר חצות לילה וכמבואר בסידור הרש"ש. ואף שע"פ הלכה ראוי לברך שהפוסקים לא חילקו ודבריהם עיקר מ"מ יש למנהגם יסוד, אבל לא כל אחד יכול להתעטף בטלית לא לו ולומר שנוהג ע"פ הסוד, אבל אולי נמנעים לברך מטעם אחר שחבלי שינה לא באים סמוך, ואין כעת עדיין מקום לברך ולכן חיישי ולא מברכים. ע"ש. וע' בפסקי תשובות (הערה 15) הביא שכ"כ בספר עלים לתרופה (דף ה:) שזו טעות לומר שאין לברכך המפיל אחר חצות הלילה וח"ו להקל בזה. וכן נהג הגאון ממונקטש כמובא בספר דרכי חיים ושלום (אות שמח).אך בכל זאת רוב רבותינו הספרדים האחרונים ס"ל שאין לברכה אחר חצות, ודייקו כן מרבינו האר"י. וכ"פ בשו"ת אור לציון ח"ב (פרק טו אות יב) ובברכת ה' (ח"ד פ"ז, ב) ובספר ארחות ציון (ח"א פ"א אות טו). וכן היתה דעתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל רוב שנותיו, כפי שפסק בשו"ת יחוה דעת (ח"ד ס"ס כא) שראוי לחוש לדברי האחרונים הנ"ל, שספק ברכות להקל. וטוב שיאמרנה בלי שם ומלכות. וכ"ה בהליכות עולם (ח"א עמ' רס). ובחזון עובדיה ברכות (עמ' תקא) כתב בהלכה שאחר חצות יאמרנה בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו. אכן בהערה שבעמ' תקיא כתב שהרוצה לסמוך על המתירים יש לו על מה שיסמוך, שכן משמע מהראב"ד והמאירי שכתבו שאין לברך המפיל ביום. הא בכל הלילה יש לברכה. ועוד שבכל מקום שיש מחלוקת בין המקובלים, הלכה כהפשט. ע"ש. אמנם בסוף ימיו שינה דעתו, וכתב בתשובה ביחוה דעת ח"ז (ס' לט אות ז) להלכה שיש לברך גם אחר חצות. וזאת משום שלשון הגמרא 'הנכנס לישון על מטתו אומר ברוך המפיל' משמע כל זמן שנכנס לישון בלילה, לא שנא בתחילת הלילה או בסופה, יש לו לברך. ונמצא שיש לפנינו מחלוקת בין התלמוד לבין אותם המקובלים ונקטינן להלכה כדעת התלמוד. ע"ש. ואפשר לדייק מדבריו בחזו"ע שכתב שכיון שיש מחלוקת "בין המקובלים" יש לילך אחר הפשט. כלומר דבנד"ד נוסף לזה שגם המקובלים עצמם לא שווים בדעתם כדכתבינן לעיל, שדעת המהר"י בסאן והחיד"א והרב גאגין היתה דעתם שיש לברך גם ע"פ הקבלה. ולכן יש להכריע כדברי הפוסקים. וכ"כ בספר הלכה ברורה (ס' רלט בירור הלכה סק"י) והוסיף שכן אמר לו מרן אביו זצ"ל להלכה ע"ש. וכן הוא היה נוהג בעצמו בשנותיו האחרונות לברך המפיל אחר חצות לילה (ארחות מרן פרק יט, י). ולכן כל אחד יעשה כמנהג אבותיו וכדעת רבותיו.
הנראה לענ"ד כתבתי וה' יאיר עינינו בתורתו ומשגיאות יצילנו.
♦ ♦ ♦