ראש בית ההוראה ור"מ בישיבת כסא רחמים
בני ברק
טלטול בסיס לדבר האסור והמותר, כשיכול לנער ההיתר
מעשה בבית הכנסת שרצה הגבאי להניח בערב ר"ה אקווריום עם דגים במקום מוצנע בבית הכנסת, וביום ר"ה אחר תפילת מנחה, יקחנו ויניחנו על גבי התיבה לאמירת התשליך. והנה ידוע שאסור לטלטל בעלי חיים, וכמ"ש מרן (בסי' שח סט"ל). ואפילו אם הם עשויים לנוי הו"ל מוקצה מחמת גופו, וכמ"ש מו"ר המנוחת אהבה בח"א פי"ב (סעיף מח).ושמעתי מת"ח אחד להתיר להניח מעיו"ט טבעת זהב בתוך האקווריום, והו"ל בסיס לדבר האסור והמותר. ולכאורה יש לסייעו מדברי מו"ר המנו"א (שם סכ"ג) שכתב שסכין של מוהלים הרי הוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו, ומוהל שצריך למול בשבת נכון שייחד איזה כלי ולתת בתוכו דבר שמותר בטלטול וחשוב יותר מהסכין, ואחר המילה יניח המוהל את הסכין בכלי זה. עכת"ד. ובהערה 50 ביאר דהו"ל הכלי בסיס לדבר האסור והמותר ואינו נאסר בטלטול. ושכעין זה כתב בספר לקט יושר יו"ד (עמוד 52) שכתב ואמר מהרא"י בשבת אחר שמל וכו' וטוב להניח הסכין אחר שמל בו, בשמן, ומטלטלו אגב השמן. ע"כ. ודון מינה ואוקי באתרין. ע"ש.
ולע"ד יש לאסור לטלטל את האקווריום אגב הטבעת, משום שיכול הוא לקחת את הטבעת משם ואז לא יצטרך לטלטל את האיסור. ומדברי לקט יושר ודאי שאין ראיה, שהרי לא יכול יהיה לקחת את השמן בלי לטלטל את הסכין. אולם גם מדברי מו"ר אין ראיה לנ"ד, דהתם שאני, שעיקר הטלטול הוא לצורך המקום, כי האדם צריך את השולחן (וכדומה) שמונח עליו הסכין, אלא שאם הסכין מונח על השולחן אסור לטלטלו כיון שהוא מוקצה, אבל כאשר מונח בכלי דבר המותר והאסור יכול הוא לטלטל כל הכלי יחד כדי להשתמש בשולחן, כיון שאם הוא ינער את האיסור הוא יאסור את השולחן, וכעין מ"ש מרן בסי' שט סעיף ג. אבל בנ"ד כל הטלטול כולו הוא לצורך המוקצה, ואין ללמוד משם להתיר.
והנה מקרוב נשאלתי באחד שרצה לקחת משחה שצריך להביא לסבו, ולהניחה בעיו"ט בתוך שקית שיש בה חפצים המותרים וחשובים יותר, והו"ל בסיס לדבר האסור והמותר ויקחם יחד ביו"ט. וכן נשאלתי מאדם אחר שהולך בע"ש עם משפחתו לבית הוריו והם חוזרים בשבת אחר סעודת שחרית, והוא רוצה להניח את הפלאפון בתוך תיק היד שמונחים בו חפצי היתר חשובים יותר ויטלטלם יחד לביתו.
ונראה דהיינו מ"ש מרן (סי' שט ס"ג) כלכלה מלאה פירות ואבן בתוכה, אם הם פירות רטובים כגון תאנים וענבים יטול אותה כמו שהיא, שאם ינער הפירות מתוכה יפסדו, אבל אם הם פירות שאינם נפסדים ינערם וינער גם האבן עמהם ולא יטלנה עמהם. וה"מ כשאין צריך אלא לפירות או לכלכלה, אבל אם היה צריך למקום הכלכלה מטלטלה כמות שהיא. ע"ש. והיינו שכל שהוא יכול יהיה באיזה עצה לתקן שלא יטלטל את האבן לא הקלו בזה אף שהוא בסיס לאיסור ולהיתר, וכמ"ש המשנ"ב (סק"י). וא"כ בנדון דידן כיון שהוא יכול לנער הכל ולקחת את ההיתר בלבד אין לו לקחת האיסור. ולכאורה יש לומר דלא הצריכו לנער את האבן אלא כשאין לו צורך בטלטול האבן אבל אם יש לו בה צורך מותר, דמאי נ"מ אם זה לצורך דבר המותר או לצורך המוקצה, דהא לא קיי"ל כרבי יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל (ואמנם שם הוא מטלטל את ההיתר, מ"מ בנ"ד הוא מטלטל את האיסור בדרך היתר). וכעין זה יש לדחות את הראיה מדין המחתה בסי' שי ס"ח. ע"ש. אבל כ"ז הוא דוחק, אם כי לא מצאתי ראיה מפורשת לאסור.
ולכאורה יש להביא ראיה לאסור מדכתב מרן שם (ס"ד) שכח אבן ע"פ חבית או מעות על הכר, מטה חבית על צידה והאבן נופלת ומנער הכר והמעות נופלים, ואם היתה החבית בין החביות בענין שאינו יכול להטות אותה במקומה יכול להגביהה כמו שהיא עם האבן למקום אחר להטותה שם כדי שתפול מעליה וכו'. עכ"ל. וכתב המג"א (סק"ה) ומנער הכר, ואם עושה כן לצורך המעות שלא יגנבו אסור (ב"י בשם רי"ו). ועיין סי' שיא ס"ח. ועיין בגפ"ת. עכ"ל. ור"ל דכתב מרן שם שטלטול מן הצד לצורך דבר המותר מותר (אבל לצורך דבר האסור אסור). ועיין בשער הציון (סקי"ז) שהקשה מדברי המ"א (סי' שי סקי"א) שכתב בשם הב"ח דאי איכא הפסד במוקצה על ידי הניעור אין צריך לנער אלא הוא מטלטל את ההיתר עם המוקצה ביחד. ותירץ השעה"צ דשם עיקר הטלטול הוא בשביל ההיתר (אלא שבשביל ההיתר סגי בניעור, אבל אם יהיה פסידא למוקצה), משא"כ בזה שעיקר הטלטול בשביל המוקצה וכו'. ע"כ. ומבואר מכל זה שאם הוא מטלטל לצורך המוקצה אסור. ומכאן יש ללמוד שאסור לטלטל את האקווריום שבתוכו טבעת, כיון שכל הטלטול הוא לצורך המוקצה. אבל ללמוד מכאן גם שאסור לטלטל את התיק ובתוכו הפלאפון, כיון שכל טלטול הפלאפון הוא בשביל הפלאפון, אין שני הנדונים שוים ממש, דהתם מטלטל רק לצורך המוקצה. אבל בנ"ד הוא לוקח את השקית לצורך דברי ההיתר שבתוכה, אלא שדרך אגב הוא מטלטל גם את האיסור. ואין זה דומה אלא לכלכלה והאבן בתוכה.
♦ ♦ ♦