פתח תקווה
סוף זמן תענית ביום רגיל ובערב שבת
בשנה זו [תשפ"א] יחול צום עשרה בטבת ביום שישי, יהי רצון שיהפוך אותו הקב"ה לששון ולשמחה.נראה לבאר בס"ד מתי סוף זמן צום זה, וכמו כן מתי סוף זמן כל צום, מלבד ת"ב ויוה"כ[2].
♦
סוף זמן תענית ביום רגיל
בגמ' תענית (י"ב ע"א) אמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינה תענית. ובגמ' פסחים (נ"ד ע"ב) מבואר שכל תעניות, לבד מתשעה באב – בין השמשות שלהן מותר עי"ש. ופשטות הגמרות הנ"ל שהזמן המתיר באכילה הוא בשקיעת החמה ולא בצאת הכוכבים.♦
דעת ראשונים רבים שסוף זמן תענית הוא בצאת הכוכבים
אולם דעת ראשונים רבים שסוף זמן תענית הוא בצאת הכוכבים:הב"י (סי' תקס"ב) הביא שכ"ד ר"ת (ספר הישר חידושים סי' רכ"א), תוס' ע"ז (ל"ד ע"א), מרדכי תענית (סי' תרכ"ה בשם ראבי"ה סי' תתנ"ח), ר"פ בהגהות סמ"ק (סי' צ"ו אות מ"א) ושכ"ד ר' אלחנן (בתוספותיו לע"ז ל"ד ע"א), וכן הרא"ש בתענית (סי' י"ב) עי"ש.
ויש להוסיף שכ"ד הר"ש משאנץ (בתוספותיו לע"ז ל"ד ע"א), המנהיג בהלכות חנוכה, הגהות מרדכי שבת (פ"ב סי' תנ"ה) בשם ר' חזקיה, הר"י מלוניל בתענית (י"ב ע"א), וכ"כ האו"ז (ח"ב סי' ת"ד) בדעת רש"י (תענית י"ח ע"ב[3]) שכתב שההשלמה היא עד חשיכה שכונתו לצה"כ עי"ש. ובספר הבתים (שער ה' אות ח') כתב בשם הראב"ד שהמתענה לשעות א"צ צה"כ, אבל בשאר תעניות צריך צה"כ עי"ש. וכתבו תוס' ור"פ ועוד ראשונים שהמנהג הוא להתענות עד צה"כ.
והראשונים כתבו ליישב את הגמרות הנ"ל, שמשמע מהן שסוף התענית היא בשקיעת החמה:
בענין הגמ' תענית שכל תענית שלא 'שקעה עליו חמה' אינה תענית - כתב ר' אלחנן הנ"ל דשקיעה דהתם היינו צה"כ. וכ"כ הרא"ש ועוד.
ובענין הגמ' פסחים, שמבואר בה שכל תעניות לבד מת"ב בין השמשות שלהן מותר - כתבו ר' אלחנן והר"ש משאנץ שיש לחלק בין אפוקי יומא לעיולי יומא, דבעיולי יומא מותר בשאר תעניות ובת"ב אסור, אבל באפוקי יומא אסור בכל תעניות.
ור"פ בהגהות סמ"ק הוסיף להקשות על מה שפירש ר' אלחנן ששקעה החמה היינו צה"כ, שהרי בגמר שקיעה מתחיל בה"ש וא"כ הוה לנו להתיר בזמן זה. ותירץ ר"פ שאין אנו בקיאים בזמן זה ולכן נהגו להמתין עד צה"כ ואין לאסור מן המנהג עי"ש.
♦
פשטות הגמ' וראשונים אחרים שמותר לאכול בשקיעת החמה
והנה, התירוצים הנ"ל הם דחוקים, ופשטות הגמ' ועוד ראשונים לא כך אלא שבשאר תעניות מותר לאכול בשקיע"ה דספיקו מותר;:כ"ד ר"י שהביא ר' אלחנן שם, וז"ל: "ור' היה אומר דשמא א"צ להתענות ממש עד צה"כ, מדאמר אפילו בת"ב דבה"ש שלו מותר [לשמואל] וכ"ש בשאר תעניות" ע"כ [וכ"כ בספר עץ חיים לר' יעקב חזן מלונדריץ (תענית פ"א) בשם ר"י עי"ש]. וכן בסידור ר"ש מגרמייזא (סי' קכ"ב) כתב: "מיהו לאחר ששקעה עליו החמה מותר לאכול מיד וא"צ להמתין עד צה"כ" ע"כ. וכ"ה בפסקי תוס' תענית (אות ל"ב): "אחר שקיע"ה אוכל וא"צ להמתין עד צה"כ" ע"כ. וכ"ד מהר"ם המובא בתשב"ץ (סי' א', שהביא הב"ח בסוף סימן תרס"ב) שמי שמתענה בשאר תעניות בחול א"צ להתענות עד צה"כ לבר מתענית הכתובה בתורה ותענית חלום עי"ש. וכ"ד הרמב"ן בתורת האדם בענין אבילות ישנה, שכתב: "ובתענית יחיד שבה"ש שלו מותר כיון שהחמה שוקעת עליו כבר נכנס בתוספת שבת ונגע נמי בבה"ש שלו" עי"ש. וכ"כ השפ"א בתענית י"ב בדעת הרמב"ן עי"ש. וכ"כ הריטב"א בתענית שם, וז"ל: "ולענין בה"ש של ת"ב קי"ל שהוא אסור. ואפשר שה"ה לתענית ציבור, או אפשר שהוא הנכון דלענין ת"צ הלכה כשמואל דספקו מותר" וכו' עי"ש[4]. וכ"כ הרא"ש (ספ"ב דשבת) בשם ר' יונה, שלענין יחיד שקיבל עליו תענית דבה"ש שלו מותר - לא הוי בה"ש עד שהכסיף התחתון כרב יוסף, עי"ש. וכן נראה מדברי הנימוק"י (תענית י"ב) שכתב: "כל תענית שלא שקעה עליו חמה פי' שאכל קודם שקיעת החמה" ע"כ, ונראה שהוא מפרש שקיעה כפשוטו. וגם בר"ח שם נראה כן שהשלמה היינו עד שקיע"ה עי"ש. וכן נראה מדברי הרמב"ם, שאמנם לא כתב את המימרא של כל תענית שלא שקעה עליו חמה וכו', אולם כתב בפ"ה שת"ב בה"ש שלו אסור, ומשמע מזה ששאר תעניות בה"ש מותר, ולא חילק בין עיולי לאפוקי.
וכ"ד ריא"ז דבתענית י"ב העתיק מימרת רב חסדא כל תענית וכו', ובפסחים נ"ד כתב גבי ת"ב שבה"ש שלו אסור בין בכניסתו ובין ביציאתו עי"ש, ומדויק מזה שבשאר תעניות מותר בין בכניסה ובין ביציאה. ובעירובין ספ"ג כתב ריא"ז המתענה בע"ש משלים תעניתו עד השבת, וכן ת"ב שחל להיות באחד בשבת מתחיל תעניתו מן השבת לפי שאסור לו לאכול בה"ש ע"כ. ונראה מדבריו שאפשר לאכול כבר בה"ש, ולא נראה שזהו דין מיוחד בשבת אלא כדין כל תענית, וכנ"ל. וכ"נ מסתימת הרי"ד בפסחים ובתענית שהעתיק כלשון הגמ'.
וספר הבתים שם כתב בשם יש מי שכתב שבכל התעניות מלבד יוה"כ ות"ב בה"ש שלהם מותר וא"צ להמתין עד צה"כ וכו' והראב"ד כתב וכו' ואע"פ שהראשון נראה עיקר ראוי לחוש לדבריו ע"כ. הרי שמעיקר הדין ס"ל שאפשר לאכול בשקיעת החמה. ובהגהות ר"פ הנ"ל כתב ש'הרבה בנ"א נוהגים לאכול בשקיעת החמה' עי"ש.
ויש להוסיף שכל המחלוקת הנ"ל היא בדעת הסוברים בעלמא כפירוש ר"ת הידוע שיש תחילת שקיעה ויש סוף שקיעה, ולפי דבריו – פעמים שהגמ' קוראת לצא"ה – שקיעת החמה. אבל לדעת הגאונים – לא מצאנו שהגמ' קוראת לצה"כ – שקיעת החמה, ותמיד שקיעת החמה היא כפשוטה. וע"כ נראה שלדעת הגאונים ודאי שמותר לאכול בשקיעת החמה, וכפשט הגמ'.
♦
בדברי הגר"א
והנה, הגר"א בביאורו (סי' תקס"ב) הביא את דברי הרא"ש בשם ר' יונה הנ"ל, וכתב שכן משמעות הגמ' שבה"ש שלו מותר. אולם בביאורו (סי' רס"א) כתב שאע"פ שלשון הגמ' שלא שקעה עליו חמה הוא כפשוטו – מ"מ חיישינן לדעת ר' יוסי שעד שלשת רבעי מיל לאחר שקיע"ה עדיין יום ובה"ש הוא כהרף עין ולכן המנהג שצמים עד צה"כ עי"ש. והביאו השעה"צ בסי' תקס"ב אות א' עי"ש.אולם זהו דבר חדש שלא נזכר בראשונים כלל לחוש לר' יוסי, לא כאן ולא בשאר דוכתי, ובכל מקום כתב הרמב"ם ושאר גאונים שקיעת החמה שמשם ואילך הוי בה"ש בין לקולא ובין לחומרא, וגם בראשונים שהבאנו מבואר שבה"ש מותר, והכונה לבה"ש דר' יהודה. ועוד, דהא בגמ' מפורש להדיא שלא שקעה עליו חמה, ור' יוסי לא חולק על שקיעת החמה אלא עד אמתי הוי יום, וכיון שבגמ' מפורש שהתענית היא עד שקיעת החמה ע"כ דליתא לדר' יוסי, ודוק.
♦
מסקנה
וא"כ התבאר שיש מחלוקת שקולה בראשונים האם מותר לאכול במוצאי תענית בשקיעת החמה או בצאת הכוכבים. ופשט הגמרות הוא שמותר כבר בשקיעה. והב"י לא הזכיר כלל מדברי הראשונים דס"ל שמותר לאכול כבר בשקיעה, ולכן פסק בפשיטות שמותר לאכול רק בצאת הכוכבים. אולם להאמור נראה שמעיקר הדין מותר לאכול בכל צום (מלבד ת"ב ויוה"פ) כבר בשקיעה, דהא המחלוקת היא בדרבנן, וספיקא דרבנן לקולא. אלא שראוי להחמיר כדעת הראשונים דס"ל דהיינו צה"כ, וכמ"ש ספר הבתים. וכ"כ השפ"א בתענית י"ב שעמא דבר לאכול בבה"ש ונראה שיש להם על מה לסמוך, עיש"ב. וכן ערוך השולחן בסי' תקס"ב האריך קצת בזה וסיים שהסומך על רבותינו אלה להתענות עד בה"ש אין מזניחין אותו, עי"ש.וע"כ מי שחלש וקשה לו לחכות יכול לאכול כבר בשקיעת החמה אולם לכתחילה יש להחמיר וכנ"ל.
♦
סוף זמן תענית בערב שבת
אולם נראה שבתענית שחלה בערב שבת, אפשר לכתחלה לאכול בשקיעת החמה ול"צ לחכות לצאת הכוכבים. וזאת, משום שמצאנו לכמה מן הראשונים דס"ל שביום רגיל אפשר לאכול רק בצאת הכוכבים, אבל בערב שבת כתבו שאפשר לאכול כבר בשקיעה:כ"כ ר' אלחנן בתוספותיו (ע"ז ל"ד ע"א) וז"ל: "וכשמתענין בע"ש אז ודאי נראה לרבי שא"צ לדקדק ולהמתין עד צה"כ שאין לו להתענות בשבת, וכבר חלה קדושת שבת. והא דאמר בעירובין מתענה ומשלים - יש לפרש עד סמוך לחשיכה, וא"צ להמתין עד צה"כ. ואת"ל דבשאר תענית נמי א"צ להמתין עד צה"כ, יכול להיות מתענה ומשלים ממש כבשאר ימים וכו'. ועוד מצינו לפרש מתענה ומשלים אם ירצה אבל א"צ להמתין עד צה"כ" עי"ש.וכ"ד הראב"ד (עירובין מ"א) שהביא המ"מ (שהובא בב"י בסי' רמ"ט) שאפשר לאכול בזמן שקיעת החמה, שהיא מתוספת שבת. והנה הראב"ד גופיה ס"ל שבחול מתענים עד צה"כ וכמ"ש ספר הבתים הנ"ל משמו, ולפ"ז ס"ל שבע"ש מתענים עד השקיעה. אולם הריטב"א ס"ל שמתענין עד בה"ש, וכמו שכתבנו לעיל, ובעירובין העתיק את דברי הראב"ד, ולכאורה מאי רבותא דע"ש משאר תעניות. וצ"ל דהרשב"א ושא"ר שהעתיקו את דברי הראב"ד ס"ל שכבר מהשקיעה הראשונה אפשר לאכול בע"ש, כיון שזה זמן תוספת שבת משא"כ בשאר הימים, שאוכל הוא רק מהשקיעה השניה שזה בה"ש.
ובדעת הראב"ד גופיה אין ראיה לזה, דהא המאירי שם העתיק בשמו שמהשקיעה שהיא זמן תוספת שבת 'והוא בה"ש' עי"ש. וגם דעת הראב"ד נראית כהגאונים ודלא כר"ת (וכמו שהארכתי בירחון האוצר כ"ו עי"ש), וא"כ אפשר שהראשונים שהעתיקו את דברי הראב"ד, כהרשב"א והר"ן ועוד, כתבו כן לפי הבנתם, ולכן אין להוכיח מדבריהם לגבי כל תענית.
ומ"מ בע"ש ס"ל לכולהו שאוכלים בשקיעת החמה. וכ"כ במפורש בספר אהל מועד שער השבת (דרך א נתיב ג), וז"ל: "המתענה בע"ש משלים עד שתשקע החמה אבל משתשקע החמה מתוספת שבת הוא וכבר קידש היום, ואם רצה לאכול אוכל שכבר הותר תעניתו ולכך נהגו בתענית שחל להיות בע"ש שאוכלין מיד ששקעה החמה אף על פי שלא יצאו הכוכבים" ע"כ. הרי שהעיד שהמנהג כן הוא לאכול, בשקיעת החמה בצום שחל בערב שבת.
♦
ויש לצרף עוד את הראשונים דס"ל דהא דפסקה בעירובין מ"א ע"ב גבי המתענה בערב שבת והלכתא מתענה ומשלים – היינו אם ירצה, אבל אינו חייב להשלים, ויכול לאכול אף לפני שקיעת החמה אם הוא רוצה:
כ"כ התוס' שם, וכ"כ ר"פ (בתוספותיו שם ובהגהותיו לתשב"ץ סי' א') שכך עשה ר"י בעשרה בטבת שחל בשבת שאכל לפני השקיעה, משום דס"ל שמשלים היינו אם ירצה עי"ש [וכן הביאו עוד ראשונים שם את המעשה הנ"ל וחלקם לא קיבלו פסק זה]. וכ"ד האו"ז (סוסי' ק"מ) בשם ר' ברוך מרינשבורק שמותר להשלים, מיהו אם לא השלים טפי עדיף עי"ש. וכ"ד ר' ידידיה המובא בתוס' שאנץ שהודפס בגמרות שלנו עפ"י מהרש"ל עי"ש. וכ"כ בתוס' הר"ש (ע"ז ל"ד ע"א), וז"ל: "והמתענה בערב שבת שמא יש להקל, אף על גב דקי"ל בשילהי בכל מערבין הלכה מתענה ומשלים, ועוד דמתענה ומשלים משמע היינו אם ירצה" ע"כ [ויש לעיין בסתירת הדברים של הר"ש משאנץ בעירובין הנ"ל לע"ז הנ"ל]. ומבואר בעובדא דר"י הנ"ל דמיירי בעשרה בטבת שחל בערב שבת, ואעפ"כ לא השלים.
ויש ראשונים, שדנו האחרונים בדבריהם, האם דין זה נאמר בתענית יחיד או בתענית ציבור – עי' בבירור הלכה להרה"ג דוד יוסף שליט"א (סי' רמ"ט אות כ"ח) שהביא את הצדדים לכאן ולכאן. אולם עכ"פ ודאי שיש כמה ראשונים שכתבו להדיא שבעשרה בטבת שחל בערב שבת אין חובה להשלים וכנ"ל.
♦
נמצא שיש לנו ג' ספקות להתיר לאכול בצום שחל בערב שבת בשקיעת החמה ולא בצאת הכוכבים:
א. דעת ראשונים רבים שבכל צום מותר לאכול בשקיעת החמה. ב. דעת כמה ראשונים שבתענית שחלה בערב שבת מותר לאכול בשקיעת החמה. ג. דעת כמה ראשונים שבערב שבת אין חובה להשלים את התענית ואפשר לאכול אפילו קודם שקיעת החמה.
וכיון שהתעניות הן מדרבנן, ויש לנו ג' ספקות שמהם עולה שדעת רוב הראשונים שאפשר לאכול בשקיעת החמה – נראה שכן עיקר, ואין צורך להחמיר לאכול בצאת הכוכבים.
ומרן בשו"ע (סי' רמ"ט ס"ד) כתב בזה"ל: "אם קבל עליו להתענות בע"ש צריך להתענות עד צאת הכוכבים, אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלים הצבור תפלתן" ע"כ. וכתב הבה"ל שם שמשמע בב"י דמצדד להורות כהפוסקים דס"ל דהאי מתענין ומשלימין דקאמר הגמרא היינו אם ירצה להשלים רשאי והאי סוגיא קאי שם גם את"צ כדמוכח שם עי"ש. כלומר שפסק השו"ע שצריך להתענות עד צה"כ הוא רק בתענית יחיד שתלויה בקבלת האדם, אבל בתענית צבור שאינה תלויה בכונתו – יכול לאכול אף קודם שקיעת החמה.
וכונת הבה"ל באומרו שהב"י מצדד להורות כהפוסקים הנ"ל, היא ממה שכתב הב"י שם על דברי הטור שכתב מתענה ומשלים היינו אם ירצה – "כ"כ התוס' והמרדכי וכו' ולא כראבי"ה והרוקח שכתבו שצריך להשלים” עי"ש, הרי שנראה מלשונו כדכתב הבה"ל, שהוא מצדד לפסוק כדעת התוס' וסיעתם שאין חובה להשלים. וכן מתבאר מדברי הדרכ"מ בביאור דברי הב"י שהביא את דברי המרדכי בשם ר"י 'שיותר טוב שלא להשלים' אלא יכול להשלים אם ירצה, וכתב שהיה נראה לו שזו כוונת הטור שכתב מתענה ומשלים אם ירצה, אבל הב"י פירש דבא לאפוקי 'שאינו מחוייב' להשלים, לאפוקי מדברי ראבי"ה והרקח שמחויב להשלים עי"ש.
כלומר שלדעת הב"י – דעת הטור שבתענית ציבור אין חייב להשלים, אבל גם אין עדיפות לאכול לפני השקיעה אלא מה שירצה יעשה, אולם לדעת הדרכ"מ בדעת הטור יש עדיפות לאכול לפני השקיעה. וא"כ חזינן שבתענית צבור בין לביאור הב"י ובין לביאור הדרכ"מ, יכול לאכול לפני השקיעה, וא"כ מה שכתב הטור לאחר מכן, שבתענית יחיד כיון שקיבל על עצמו – צריך להשלים זהו רק בתענית יחיד, אבל תענית ציבור קילא לענין זה משום שלא קיבל על עצמו ממש.
וע"ע בבירור הלכה להרה"ג דוד יוסף שליט"א (סי' רמ"ט אות כ"ח) שהאריך במחלוקת האם תענית צבור חמורה יותר מתענית יחיד [ולפ"ז אם בתענית יחיד פסק השו"ע שמשלים עד צה"כ – כ"ש תענית ציבור] או להיפך או ששווים הם. ועכ"פ אין לנו לומר שדעת מרן השו"ע להחמיר בתענית צבור להתענות עד צה"כ.
וראיתי בספר שלחן לחם הפנים [למהר"י רקח] בסי' רמ"ט ס"ד שהאריך בסוגיא זו ובסוף דבריו דן בדעת הב"י ונקט שגם בתענית צבור הדין הוא כדכתב הרא"ש שבסתמא צריך להתענות עד הלילה, ורק אם התנה להדיא שיאכל לפני השקיעה יכול עי"ש. אולם הדברים צ"ע, דבתענית צבור לא מהני שאדם פרטי יחליט שרוצה להתענות עד לפני השקיעה, דהרי בציבור תליא מילתא, ופשט דברי הטור והב"י שבכל תענית צבור משלים רק אם ירצה, וע"כ כדכתב הבה"ל שתענית צבור קילא מתענית יחיד, וכמו שכתבנו.
אמנם, הרמ"א שם פסק שיש להתענות בערב שבת עד צה"כ – אולם כיון שבדעת השו"ע אין גילוי להדיא וכנ"ל – ורוב הראשונים דעתם להתיר לאכול כבר בשקיעה וכנ"ל – נראה שלדידן יש להתיר לאכול כבר בשקיעה.
♦
ומבחינה מעשית יש שתי אפשרויות למי שרוצה לאכול בשקיעה בערב שבת:
האפשרות האחת היא להתפלל ערבית בפלג המנחה ולקדש בשקיעה, אולם לדעת רוב הראשונים אין לעשות כן הן בכל יום והן בערב שבת, לדידן דעבדינן כרבנן שמתפללים עד שקיעת החמה בכל יום (וכפי שהארכתי במאמר שנדפס בירחון יתד המאיר אלול תשע"ט עיש"ב).
והאפשרות השניה היא לקדש בשקיעה, ואח"כ יתפלל ערבית, באופן שימנה שומר שיזכיר לו להתפלל, או שיש לו זמן קבוע להתפלל (שמועיל במקום שומר) - עי' בפסקי תשובות (סי' רל"ב אות ג' ורל"ה או ו') בשם האחרונים.
♦
קידוש וסעודת שבת קודם תפילת ערבית
וזה עפ"י מש"כ המ"ב בסי' רע"א (סקי"ד) בשם המג"א ושאר אחרונים, שאם רוצה לקבל שבת מבעוד יום ולקדש ולאכול ולהתפלל ערבית בלילה רשאי עי"ש. אמנם, בספר תורת שבת (סי' רע"א אות ו') חלק על המג"א בזה, וכן בחידושי הגר"א על ברכות (כ"ז ע"ב) הובא שהגר"א ס"ל לא כך, והוכיח כן מלשון הגמ' שם עי"ש, אולם בהגהה שם כתבו תלמידיו לדחות ראייתו עי"ש.ובאמת שהדבר מפורש בראשונים כדברי המג"א: הרא"ה בברכות (כ"ז ע"ב) כתב: "ואין תוספת זה נאסר בקבלתו אלא בקידוש או בתפילה דאילו בדיבור בעלמא לא עשה ולא כלום, וה"ה לענין איסור אכילה ביוה"כ" ע"כ. והעתיקו אלשבילי (שם). וכ"כ הריטב"א (שבת ל"ה ע"א, עירובין מ' ע"ב, תענית י"ב ע"ב ור"ה ט' ע"א) עי"ש. וכ"כ אהל מועד (דרך ב' נתיב ו'), וכ"כ ארח"ח (אות ג'), וכ"כ המאירי (עירובין מ' ע"ב) עי"ש. הרי שכולם ס"ל שאפשר לקבל תוספת שבת או בקידוש או בתפלה, וא"כ מותר לקדש קודם התפלה. ויותר מזה – הריטב"א (שם) הכריח כן בדעת חכמים, שהם ס"ל שתפלת ערבית היא רק לאחר שקיעת החמה וגם בערב שבת כן [וכפי שכתבנו כך דעת רוב הראשונים], וא"כ לשיטתם איך אפשר לקיים תוספת מחול על הקודש, דהא בדיבור בעלמא ס"ל לריטב"א דלא מהני, וע"כ שיקדש קודם השקיעה עי"ש.
ויש להוסיף שכך מתבאר מדברי הרמב"ם בפכ"ט מהלכות שבת הי"א שכתב בזה"ל: "יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום אף על פי שלא נכנסה השבת, וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום אף על פי שעדין היא שבת, שמצות זכירה לאמרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו במעט" ע"כ, הרי שמותר לאדם לקדש לפני השקיעה, ולא הזכיר הרמב"ם כאן שזה תלוי בתפלה אלא זהו דין ממצות הקידוש שמקדש את השבת אע"פ שלא נכנסה השבת.
וא"כ התבאר דכולהו רבוותא ס"ל כדברי המג"א ושאר אחרונים - שמותר לקדש לפני התפלה [ובתנאי שיתחיל בהיתר או שישים שומר וכנ"ל].
אמנם הכה"ח בסי' רע"א (אות כ"ב) לאחר שהביא את הדין הנ"ל כתב בזה"ל: "מיהו לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות לא נכון לעשות כן, שכתב דסדר עליית העולמות והמשכת המוחין הוא מתחיל מקבלת שבת ואחר כך באמירת ברכו ובקריאת שמע ובעמידה ובויכלו ובברכת מעין שבע ואחר כך התשלום הוא באמירת ויכלו שעל הכוס ובברכת הקידוש כיעו"ש, ואם כן אם יבא לקדש ולאכול קודם תפלת ערבית הרי הוא מהפך הסדר הנעשה בליל שבת" ע"כ. אולם הבא"ח (שנה שניה, פרשת בראשית אות י"ח) העתיק בשתיקה את דינו של המג"א הנ"ל, ונראה מדבריו שאין לזה סתירה מדברי רבינו האר"י. וע"ע בפסחים (דף ק' ע"א) בענין המתחיל סעודתו של חול מבע"י וקדש עליו היום שפורס מפה ומקדש, וכך עשו כמה תנאים ואמוראים למעשה עי"ש, ולא חששו שצריך להתפלל קודם ולאחר מכן לקדש כדי שיהיה על סדר העולמות, ואטו התנאים והאמוראים קדושי עליון לא ידעו את סדר העולמות? וע"כ שאין בזה חשש כלל, ויתכן שהאר"י כתב את הסדר הרגיל, אולם אולי בחינה גם למי שמקדים את הקידוש, ועכ"פ אם כך נהגו התנאים והאמוראים וכך ס"ל לראשונים ולגדולי האחרונים – אפשר לנהוג כך לכתחלה בלי שום פקפוק וחשש.
♦ ♦ ♦