אם יבוא משיח באמצע ימי החנוכה, האם יעברו להדליק בסדר של פוחת והולך כדברי ב"ש
לכבוד אחי הגדול הגאון החריף השנון רבן גמליאל הכהן שליט"אמו"צ דק"ק קרעטשניף רחובות, בעל ספרי גם אני אודך וספר פרדס יוסף החדש על המועדים
אחדשה"ט באהבה רבה.
על שאלתך הנכבדה[2], אם יבוא משיח באמצע ימי החנוכה כיצד ינהגו, האם יעברו באמצע ימי החנוכה להדליק בסדר של פוחת והולך כדברי בית שמאי?
ויש לדון בזה מכמה פנים: א. לבית שמאי דס"ל פוחת והולך הוא רק אי התחיל כן כבר ביום הא' ב. תליא בפלוגתא אי הדלקת נרות חנוכה בכל יומא הוי מצוה בפנ"ע ג. בימות המשיח עדיין הלכה כבית הלל ד. לעתיד יתבטל נס חנוכה ה. ביאור פלוגתת ב"ש וב"ה ע"פ הסוד, והמסתייע מזה לנ"ד.
♦
פתיחה
איתא בגמ' שבת (דף כ"א ע"ב): ‘תנו רבנן: מצות חנוכה - בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך’. ואיפסקא הילכתא ברמב"ם (פ"ד מהל' חנוכה ה"א) ובטור שו"ע (סי' תרע"א סעי' ב') כב"ה, וכהא ששנינו במס' עירובין (דף י"ג ע"ב) ש'יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל'.והנה, איתא בספר ויקהל משה (דף נ"ד ע"א ראה שם הגדולים מע' ו' אות כ"ב) ובחיד"א (פתח עינים אבות פ"ה) ובמלבי"ם (תורה אור פ' חוקת ד"ה וכבר) בשם האריז"ל שלעתיד לבא יהיה הלכה כבית שמאי עיי"ש הטעם. וכ"כ בספר פירוש התפילה (לרבי אברהם ז"ל בן הגר"א זיע"א, בתיבת ובורא הכל): 'ושמעתי ממורי אבא הגאון זצללה"ה שלעתיד לבא יהיה הלכה כבית שמאי'. וענין זה מרומז כבר בזוה"ק (בהקדמה דף י"ז ע"ב, וכמו שפי' שם המקדש מלך).
ונתקשתי ממעכ"ת הרמה שליט"א 'אם יבוא משיח באמצע ימי החנוכה כיצד ינהגו, האם יעברו באמצע ימי החנוכה להדליק בסדר של פוחת והולך כדברי בית שמאי'. וקושיא זו מרפסין איגרא היא, ובפרט דאיתא במדרש (ויק"ר ל"א, י"א): 'אמר ר' חנין בזכות להעלות נר תמיד, אתם זוכים לקבל פני נרו של משיח מאי טעמא שם (תהלים קל"ב, י"ז) אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי וגו' ואומר (שם קכ"ב, א') שמחתי באומרים לי בית ה' נלך'. וכתב עפי"ז הספה"ק מאיר עיני חכמים (שער ו' פ"ג), שבחינה זו היא גם בנרות חנוכה, שעל ידיהם נזכה לקבל פני נרו של משיח. ויתבארו היטב דבריו הק' עפי"ד הרמב"ן (בהעלותך ח', ב') הנודעים, דבפרשת הדלקת המנורה בביהמ"ק איכא רמז מה"ת על הדלקת 'נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו'. וכן מצינו ענין זה רבות בספה"ק (מאור עינים פ' מקץ בד"ה זמן אור לשמים ליקוטים בד"ה טעם, ועוד) דנרות חנוכה מקרבים הגאולה [וראה עוד מש"כ להלן באות א' בשם הרוקח]. ואבארם בעזה"י בכמה אנפי.
והגם שבגמ' נדה (דף ע' ע"ב) מקשינן מתים לעתיד לבא צריכין הזאה שלישי ושביעי או אין צריכין ומתרצינן לכשיחיו נחכם להן (נתיישב בדבר, רש"י), איכא דאמרי לכשיבא משה רבינו עמהם וכעי"ז מצינו בגמ' יומא (דף ה' ע"ב), מ"מ הרי מאידך מצינו בגמ' סנהדרין (דף נ"א ע"ב) על הלכתא למשיחא 'דרוש וקבל שכר'. ואפשר ליישב דהלכתא למשיחא, מכיון דאז עולם כמנהגו נוהג (רמב"ם פי"ב מהל' מלכים ה"א) אזי דרוש וקבל שכר, אבל לעתיד לבא, בעת תחיית המתים שתהיה הבריאה באופ"א, וכמו שאמרו רז"ל בגמ' נדה (דף ס"א ע"ב) 'מצות בטילות לעתיד לבא' ובמדרש (ויק"ר י"ג, ג' עפ"י ישעיהו נ"א, ד') אמרו אמר הקב"ה [לעתיד לבא] 'תורה חדשה מאתי תצא', אזי אין ביכולתנו לדון השתא על המציאות שנזכה אז[3]. והשתא דאתית להכי, בנידון דידן כיוון דבימות המשיח תהיה כבר הלכה כבית שמאי, כמו שיובא להלן (אות ג'), ולכן שפיר אמרינן בהך דרוש וקבל שכר.
♦
א. לבית שמאי דס"ל פוחת והולך הוא רק אי התחיל כן כבר ביום הראשון
מדברי הראנ"ח ועוד, מבואר דלדעה קמייתא, שנחלקו אי אזלינן בתר ימים הנכנסין או היוצאין א"א באמצע ימי החג לשנות הסדר, משא"כ לאידך מ"ד
גרסינן בגמ' שבת (שם) על דבר המח' דב"ש וב"ה הנז': 'אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין. וחד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין'. וכתבו התוס' (בד"ה והמהדרין): 'נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים, אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית'.והנה, המחבר (בסי' תרע"א סעי' ב') פסק שמוסיף והולך בכל לילה ולילה 'ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר', וביאר בבית יוסף (שם) שהוא מחמת דברי ר"י הנז'. מאידך, הרמב"ם (שם) והרמ"א (שם) פסקו שגם מוסיף והולך וגם שכל אחד מבני הבית ידליק. והראנ"ח (בספרו הנותן אמרי שפר פ' וישב)[4], כתב להסביר את דעת הרמב"ם ורש"י, דדברי התוס' דבעי היכרא כשמוסיף והילך או מחסר זהו דוקא למ"ד דטעמיהו דב"ש וב"ה כנגד ימים הנכנסין או היוצאין 'ולהכי בענין היכר לידע ולהודיע כמה נכנסו וכמה יצאו (לשון הפר"ח)', אבל 'למאן דיהיב טעמא כנגד פרי החג ומעלין בקודש, לא איכפת לן אם לא ניכר לדידן מספר הימים בנרות כי קמי שמיא גליא וזו היא שיטת רמב"ם (לשון החת"ס בתו"מ)', וכ"כ הפר"ח (על הרמ"א שם) והביאור הגר"א (שם סק"ד) והחידושי מהרצ"א (לבני יששכר, שבת שם).
וא"כ לפי"ז לפי דעת ר"י (תוס'), דבענין היכרא לידע ולהודיע כמה נכנסו וכמה יצאו ושכ"פ המחבר, א"כ אם באמצע ימות החנוכה יעבור אדם להדליק כב"ש שפוחת והולך בכה"ג ליכא היכרא כלל למנין הימים דסתר מנין קמייתא. אבל לאידך טעמא דנחלקו בפרי החג ומעלין בקודש, ושכן פסקו הרמב"ם והרמ"א, אכתי איכא למידן בנידון דידן אם יבא משיח ה', דהגם דסתרי הדדי שלטעם דמעלין בקודש אסור להיות פוחת והולך אפי' שיש ביה רמז לפרי החג, עכ"ז אם יעבור באמצע להדליק כבית שמאי פוחת והולך מכיון דהילכתא כוותיהו איכא שפיר רמז לפרי החג. משא"כ לדעה קמייתא, אף ידי ב"ש לא יצא מכיון דליכא היכרא כלל למנין ימים, דסתר המנין באמצע ולא ידעינן איזהו אמת, ודו"ק.
[והגם דיהיה נודע הטעם ששינו מספר הימים, מ"מ משמעות הראשונים והפוסקים דאין זה ענין לזיכרון גרידא אלא אופן פירסום הנס או ע"י שבכל יום מוסיף ומודיע שהיה הנס בעוד יום ע"י מוסיף והולך או ע"י פוחת והולך. וכדכתב הלבוש (שם סעי' ב'): 'כי זה הוא הידור למצוה שבה ידעו ויזכירו הכל כמה ימים יצא בהתמדות[5] ותוספת הנס, וכשיזכירו ימי משך ותוספת הנס שהיה זמן רב, יש בו פרסומי ניסא ושבח יותר להשם יתברך ויכולתו הגדולה'. וכ"כ הפני יהושע (שם בד"ה פליגי): 'דכיון שבכל יום ויום נתרבה פרסום הניסא וחיבת המקום יותר ביותר, לכך ראוי לעשות הידור מצוה לפי ערך פרסום הנס והחיבה' (וראה מש"כ להסביר שם ג"כ את שיטת ב"ש) וכ"ה בביאוה"ל (שם בד"ה בלילה)[6]].
♦
דעת השפ"א דגם אידך מ"ד מודו דהעיקר כדעה קמייתא, ולפי"ז לכו"ע א"א לשנות באמצע ימי החג כב"ש
אך הנה הא דנתבאר מהראנ"ח ודעימיה, דהרמ"א והרמב"ם פסקו רק כאידך מ"ד (בגמ'), והראנ"ח והגר"א והחת"ס (שם) הוסיפו ע"ז להוכיח דהלכתא כוותייהו, מהא דמסיק הגמ' מהך דשני זקנים [הובא להלן] שאמרו שטעמם של ב"ש וב"ה הוא מחמת פרי החג ומעלין בקודש, והוסיפו (הגר"א והחת"ס) שכן הוא דעת הרי"ף, מהא דהביא מימרא זו.יש לציין דמדברי השפ"א (שבת שם בד"ה מעלין) מוכח שהוא פליג על יסוד זה, דכתב תוך דבריו: באמת טעם 'ימים' אית להו לכו"ע דאי לא"ה וכי מצוה להעלות בקודש, אלא ע"כ דמעלין בקודש הוא טעם להכריע אם להדליק כנגד ימים הנכנסין או היוצאין וכו', וכעי"ז הכריע הדרכי משה (בסי' תרע"ב אות ג') דמי שלא הדליק כלום בליל א' ומדליק בליל ב' או ג' שידליק כשאר בנ"א, וע"כ דס"ל כנ"ל, דאל"כ לטעמא דמעלין בקודש היה ראוי להתחיל א' ולהיות אח"כ מוסיף והולך'. וכעי"ז כתב הבית הלוי (עה"ת, חנוכה) לאחר שהביא דברי הגר"א ליישב את דברי התוס'[7].
ולכאו' א"צ לכל זה, דאפי' לדברי הראנ"ח וסייעתו כ"ז מעיקר הדין אבל לכתחילה בוודאי בעי לחוש כאידך מ"ד, דכתב הדרכי משה (תרע"א אות א'): 'כתב מהר"א מפראג דלדידן שמדליקין בפנים ויודעין בבית כמה בני אדם בבית וליכא למיחש שמא יאמרו כך בני אדם הם בבית אף לדעת התוספות מנהגינו נכון. ועוד דמאחר שמדליקין בפנים כל אחד יוכל להדליק במקום מיוחד ולא בעי להדליק כולן בטפח הסמוך לפתח וניכר הנרות שמדליק כל אחד ואחד ואיכא היכרא כשמוסיף והולך בשאר הלילות ולכן מנהגינו אתי שפיר לכו"ע'. וכ"פ הרמ"א (תרע"א סעי' ב): 'ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד כדי שיהיה היכר כמה נרות מדליקין'.
אך אי משום הא לא איריא בנידון דידן, דהרי מבואר מדברי הרמ"א דהיכי דאפשר לפסוק רק כאחד מהני אמוראי פסקינן כדעה בתרייתא, ולפיכך בחצר כל אחד מבני הבית מדליק, אפי' שאינו ניכר מנין הימים. אבל היכי דאפשר לפסוק כשניהם מחמרינן, ולהכי בבית ידליק כל אחד במקום מיוחד. אבל בנידון דידן, אם נזכה לביאת הגואל באמצע ימי החג, אם ניזול כדעה קמייתא א"א לעבור להדליק בסדר של פוחת והולך אליבא דהילכתא, ובכה"ג נקטינן לדינא כדעה בתרייתא. ובהא ארווחנא ליישב קושיית השפ"א מדברי הד"מ דהרי התם אפשר להחמיר כשניהם, ודו"ק.
♦
דעת החיי אדם והכת"ס והערוה"ש והמשנ"ב דנקטינן לדינא כדעה קמייתא
אבל קשיא לי טובא, דהנה כתב השפ"א (שם) נפק"מ בין הנך תרי אמוראי בטעם פלוגתת ב"ש וב"ה 'אם אין לו ל"ו נרות להיות מקיים מצות מוסיף והולך בכל הלילות ויש לו עשרים נרות וכדומה דלטעם היכר הימים יתחיל לקיים המצוה כל מה דאית ליה ב' וג' לילות ובשאר הלילות ידליק אחד אחד, כיון דעכשיו יש לו יקיים עתה המצוה כתיקונה. אבל לטעם דמעלין בקודש צריך להניח ללילות אחרונות ההידור כסדר כל העולם ובלילות ראשונות ידליק אחד אחד כדי שלא להוריד בקודש'. וא"כ לפי"ד הראנ"ח, דדעת הרמב"ם והרמ"א כאידך מ"ד, האיך פסק המשנ"ב (בס"ק ה') בשם החיי אדם (כלל קנ"ד דין כ"ה): 'אם יש לו תשעה נרות ידליק בליל שני שתי נרות - ובליל שלישי - רק אחת' הרי בזה מוריד הוא בקודש. אלא ע"כ צ"ל דס"ל למשנ"ב דנקטינן לדינא כטעם הראשון.ויש להוכיח עוד דכן ס"ל למשנ"ב, דהנה כתב הבית הלוי (שם): 'י"ל באין לו נרות לכל הצורך וכגון בליל שלישי ואין לו רק שני נרות דאי טעמם דב"ה כנגד ימים היוצאין א"צ להדליק רק נר אחד עיקר החיוב, דמאי הידור יהיה אם ידליק בליל שלישי שני נרות כיון דאינו כנגד מספר הימים. אבל לטעם דמעלין בקודש צריך להדליק שנים, דאע"ג דא"א לו להיות מעלין מ"מ אין לו להיות מוריד ואין לו להדליק היום פחות מאתמול כיון שיש לו שנים', וכ"כ האמרי יוסף (חנוכה דרוש י"א).
והנה, פסק המשנ"ב (שם) בשם החיי אדם (שם) [והכת"ס (סי' קל"ה)]: 'ואם יש לו עשרה נרות, אעפ"כ לא ידליק רק בליל שני שתים ובליל שלישי לא ידליק שתים רק אחת' וכ"כ הערוה"ש (שם סעי' י'). הרי דס"ל למשנ"ב ודעימיה לפי"ד הבית הלוי דעיקר כדעה קמייתא. ברם, מרן הגרא"מ שך זצ"ל בספרו אבי עזרי על הרמב"ם הל' חנוכה (פ"ד ה"א ובמכתבים ח"ו מכתב תרנ"ח ותרנ"ט) פליג ע"ד הבית הלוי וס"ל דגם לדעה קמייתא צריך להדליק ביום ג' ב' נרות, עיי"ש.
עכ"פ נמצינו למדין דלדעת השפ"א והמשנ"ב בנ"ד, כיון דעיקר הטעם הוא דבעי היכרא לדעת מנין הימים אי אפשר לשנות באמצע ימי החג להיות פוחת והולך, דבכה"ג סותר הוא את מנין הימים, כמו שנתבאר.
♦
דעת הריטב"א דגם למ"ד כנגד פרי החג ומעלין בקודש, א"א באמצע ימי החג לשנות הסדר
מלבד כל זאת, הגם שמלשון דברי התוס' מוכח כהראנ"ח שהם תלו סברתם בדעה קמייתא, אבל הריטב"א (שם בד"ה והמהדרים) כתב כדברי התוס' לאידך מ"ד, וז"ל: 'כי אם היה כל אחד מוסיף נרו לב"ה או פוחת לב"ש לא יכירו העולם דמשום פרי החג או משום מעלים בקודש הוא, אלא שיאמרו בני הבית נתרבו [אנשי הבית] או נתמעטו'. וכן מוכח מסתימת דברי המאירי (שבת שם ד"ה מצות) דסברת ר"י דבענין היכר הימים קאי לכו"ע.♦
דעת המהרש"ק דלב"ש א"א באמצע ימי החג להתחיל לעשות רמז לפרי החג
והלום ראיתי שכתב המהרש"ק בהגהות חכמת שלמה (סי' תרע"ז סעי' ב') לדון לגבי גר שנתגייר וקטן שהגדיל באמצע ימי חנוכה, וז"ל: 'הנה לטעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין גם הגר חייב להדליק לפי ערך ימי חנוכה הנכנסין, ככל אדם – [אך ל]אידך טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג. דהא תינח אם התחיל בחיובא אז דומה לפרי החג כיון דהדליק כל מנין החיוב, אבל אם התחיל באמצע ולא הדליק כלל, כל החיוב אינו דומה לפרי החג, (אז) [באופן זה] מודו ב"ש דאין בו הידור כלל' (וראה שם עוד את הנפק"מ במח' אמוראים בטעמא דב"ה).וצ"ב טובא הטעם בזה, דאכתי לגבי הימים הנשארים דומה לפרי החג שפוחת והולך, והרי אילו בביהמ"ק אם עד אמצע ימי הסוכות לא הקריבו קרבנות, וכי לא היו מקריבים בשאר הימים בסדר של פוחת והולך? וה' יאיר עיננו בתורתו הק'.
עכ"פ נמצינו למדין, דלכו"ע כשהתחיל כדעת ב"ה שמוסיף והולך, אינו פוחת והולך באמצע ימי החג. דלדעה קמייתא כבר נתבאר לעיל שהוי תרתי דסתרי הדדי. ואף לאידך טעמא, מלבד מה שנתבאר כבר דלריטב"א ולשפ"א ולמשנ"ב ודעימיה, א"א לשנות הסדר באמצע ימי החג מחמת הטעמים שנתבארו, אלא אפי' לראנ"ח, שפליג עלייהו, חידש לן המהרש"ק שבאמצע ימות החג א"א להתחיל לעשות רמז לפרי החג. אולם להלן הוכחנו מדברי המהרצ"א דפליג על המהרש"ק, עיי"ש, וא"כ לפי"ז אכתי יש לדון בזה.
♦
מאן דס"ל שא"א לשנות באמצע כב"ש האם ימשיך להדליק כב"ה או שידליק נר אחד כעיקר הדין
אך אכתי איכא למידן דמכיון דלעתיד לבא אין הלכה כב"ה, דמוסיף והולך כנגד ימים היוצאין ומעלין בקודש, ואי אפשר לעשות כב"ש דפוחת והולך כנגד ימים הנכנסין וכפרי החג, א"כ שידליק רק נר אחד כמעיקר הדין ולפי"ז יצא שיטת בית שמאי או שידליק כב"ה.הנה, בגמ' (שם) בסוגיא דחנוכה אמרינן: 'אמר רבי יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כב"ש ונתן טעם לדבריו כנגד פרי החג'. ולכאו' תמוה, דהרי אמרינן בגמ' עירובין (דף ו' ע"ב) לעולם הלכה כב"ה, ובגמ' ברכות (דף י' ע"ב): 'אמרו לר' טרפון כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל'[8]. ועוד קשיא, אמאי הביא הרי"ף מעשה זה דשני זקנים לדינא (וראה מש"כ לעיל בשם הגר"א ליישב בזה).
ומכח קושיות אלו כתבו האמרי יוסף (שם) והביאוה"ל (שם בד"ה וי"א), דהכא מכיוון דאינם מחולקים בגוף הדין, דבאמת עפ"י דין די בנר אחד לאיש וביתו, אלא פליגי בעניין הידור בעלמא, להכי העושה כב"ש לא מקרי עבריין. וכעי"ז כתב בחידושי מהרצ"א (שם). אולם כתבו שם (המהרצ"א והביאוה"ל) שאין לסמוך ע"ז להלכה[9].
ועפי"ז כתב לחדש לדינא בחידושי מהרצ"א (שם): 'דאם אין לו שמן בליל ה' רק על ארבעה נרות היה לנו לחוש שלא להדליק רק נר אחד דאם ידליק ארבעה יעשה כבית שמאי, אבל להיות דמאן דעביד בהא כב"ש לא מקרי עבריין שפיר ידליק מן הנמצא תחת ידו', וכעי"ז כתב ג"כ הבית הלוי (עה"ת, חנוכה, ד"ה בגמ' חד אמר). הרי לנו דעדיפא לעשות דלא כדינא, מלהדליק נר אחד. וא"כ בנ"ד כשתהיה הילכתא כב"ש עדיפא שימשיך להדליק כב"ה משידליק נר אחד.
אך מש"כ שאפשר לשנות באמצע ימי החג את מנין הנרות, איהו לשיטתו דהובאה לעיל, שכתב כהראנ"ח, וא"כ ס"ל דדעה בתרייתא פליג על דעה קמייתא (דלא כריטב"א והשפ"א), וגם ס"ל דהרמב"ם והרמ"א פסקו כדעה זו (דלא כמשנ"ב), וגם מוכח דס"ל דלא כמהרש"ק הנז"ל דלטעמא דב"ש אי אפשר להיות פוחת והולך באמצע ימי החג. ומדברי המהרש"ק (שם) מבואר דבר חידוש, דכתב שם תו"ד דהיכי דאי אפשר לעשות כבית הלל מודו ב"ה לטעמא דבית שמאי.
[ועוד אפשר ליישב את הקושיא הנז"ל בדרך רמז, דהנה כתב הרקח (רקח הגדול סי' רכ"ה): 'ומדליקין בחנוכה ל"ו נרות לפי שבחנוכת העולם 'ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר' (בראשית א', י"ז) וכדאיתא בפסיקתא רבתי (פכ"ג) אותה אורה שנשתמש אדם הראשון היתה ל"ו שעות כדאיתא בבראשית רבה (י"א, ב')'. וראה בבני יששכר (כסלו מאמר ד' אות פ"ו) שהוכיח כן ג"כ מדברי המהר"ל (נר מצוה דף כ"ג ע"א) וכן הביא שם (במאמר ב' אות ט"ז) משמיה דהרה"ק רבי פינחס מקוריץ זי"ע (אמרי פינחס פרשיות אות ס"ה, שער השבת אות י"ז). והנה איתא בגמ' חגיגה (דף י"ב ע"א) שהקב"ה גנז אור זה לצדיקים לעתיד לבא, ומכיון דע"י נרות חנוכה מאירה בו הארה דאור הגנוז דלעתיד לבא, לכן העושה כב"ש אין מזחיחין אותו].
♦
ב. תליא בפלוגתא אי הדלקת נרות חנוכה בכל יומא הוי מצוה בפנ"ע
דעת המהרי"ל והב"י שכל יום הוי מצוה באנפי נפשה
איתא בשו"ת מהרי"ל (סי' כ"ח): 'מי שלא הדליק נר חנוכה באחד מן הלילות – לילות אחרות – מדליק כדרכו דנס כל יומא איתא - וכן איתא באגודה (שבת סי' ל"א) ולא דמי לעומר דהתם משום תמימות אבל הכא כל חדא מצוה באנפי נפשה היא כמו לולב', והביאו הב"י (בסי' תרע"ב ד"ה ומ"ש), וכן נקט לדינא הרמ"א (שם סעי' ב'): 'בלילות אחרות ידליק כמו שאר בני אדם אעפ"י שלא הדליק בראשונה'. וכ"כ בשו"ת מחנה חיים (או"ח ח"ג סי' נ"א): 'כל יום ויום הוי נס בפני עצמו שהרי נעשה נס בשמן בכל יום (כהנך ג' תירוצים בב"י סי' תר"ע) בכל אופן כל יום נס בפנ"ע, דהא מברכין בכל לילה ברכת שעשה נסים – וכל יום ויום הוה חיוב מצוה בפנ"ע' והביא ראיה מדברי הרמ"א הנז'.♦
דעת השל"ג והראב"ן ועוד, דהוי מצוה אחת
מאידך, השלטי גיבורים (שבת דף כ"א ע"ב) על המרדכי (אות רס"ה) והארחות חיים (הל' חנוכה אות י') כתבו בזה"ל: 'וכתב הרב רבינו שלמה ז"ל בתשובה מי שלא הדליק בלילה אחד מכל הלילות שוב אינו מדליק שכבר הוא דחוי'. וראיתי דבספר כלי חמדה (ח"ו במילואים לפ' מקץ אות א') הביא דברי הראב"ן (בשו"ת שבחילת הספר סי' ל"ה) שכתב בטעמא דמילתא דמברכין להדליק נר חנוכה ולא על מצות, וז"ל: 'לפי שבכל הלילות לבד מלילה הראשון יש בו כמה נרות להדליק ולא נגמרה המצוה עד שמדליק כל הנרות, להכי מברך להדליק דמשמע להדליק כל נר ונר, ולא חילקו ברכת לילה הראשון משאר לילות'.והקשה ע"ז מ"ש מלולב דהוי כל יום מצוה בפנ"ע. וכתב לחדש: 'כיון דעיקר מצות נר חנוכה כדי להראות ולגלות הנס שהיה במנורה שלא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים, א"כ מוכרחין להדליק בכל שמונת ימים ומי שידליק רק איזה לילות ואח"כ לא ידליק נראה בזה שאינו מודה שהיה הנס ח' ימים, וא"כ ממילא כופר בנס ואינו מקיים המצוה כלל, ולזאת ממילא כל הלילות מצות אחת הן' [וכתב שם שכ"ז לדעת ב"ה אבל לדעת ב"ש מכיון שמיד בליל ראשון מדליק שמונה מגלה בזה שהיה הנס כל ח' ימים וא"כ אפי' אם אח"כ אינו מדליק יצא יד"ח בימים שהדליק]. ובספר חינוך הבית כהלכתו (לאחינו הג"ר אליעזר שליט"א, מו"ץ דק"ק שומרי אמונים, בפרק ק"ט בכרם אליעזר אות ג') הביא בשם הגר"י ענגיל ז"ל (במכתב שכתב להגאון רבי רפאל תאומים הי"ד) דנקט שקטן שהגדיל בימי חנוכה הרי הוא פטור מדינא גם בשאר ימי חנוכה כיוון שהכל חיוב אחד.
♦
דעת הרוגוצ'ובער שתליא בפלוגתת רש"י ותוס'
והלום ראיתי דהגה"ק הרוגוצ'ובער זי"ע בספרו צפנת פענח (מהדו"ת יסודי התורה פ"ה סוף ה"ח דף נ"ט סוף טור ב') דן בזה אי נרות חנוכה 'מציאות אחת או נפרדים'. וכתב לתלות זאת במח' רש"י ותוס' בגמ' שבת (דף כ"ג ע"א), דהנה אמרינן התם 'עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למוצ"ש מכבה ומדליקה', והיינו שבמוצ"ש מכבה וחוזר ומדליקה למצות נר חנוכה.והנה, רש"י כתב שמיירי שהדליקה מע"ש לצורך נר חנוכה, אך בעי לכבותה מכיון דכל לילה ולילה בעיא הדלקה באנפי נפשה, וכ"כ הריטב"א (דף כ"ב סוף ע"ב) ובמיוחס לר"ן (ד"ה עששית). והקשו התוס' (בד"ה מכבה) אמאי מכבה וחוזר ומדליקה בהגבהה סגי, מכיוון דהנחה עושה מצוה (להו"א בגמ'), ולהכי הם פירשו דמיירי שהדליקה מתחילתה לצורך שבת.
ולפי"ז כתב הצפנת פענח להוכיח דרש"י ס"ל דבכל יום הוי מצוה באנפי נפשה ולהכי בעי לכבותה ולחזור ולהדליקה, משא"כ תוס' ס"ל דהוי מצוה אחת ולהכי לא בעי לכבותה. ול"ז להבין, דהרי גם התוס' מודו דבעינן הדלקה בכל יומא ויומא, רק כתבו שלמ"ד דהנחה עושה מצוה סגי ע"י הגבהה שיחשב כהדלקה, אבל בוודאי שבעינן מעשה בכל יום, וצל"ע.
♦
ביאור סברת מאן דס"ל דהוי מצוה אחת אפי' שהוי נס בכל יום
אך באמת יש לעי' להך דס"ל דכל ימי חנוכה הוי מציאות אחת, דהרי כל יומא ויומא הוי נס באנפי נפשיה, שהדליקו בשמן נס, כדאמרו בגמ' שבת (דף כ"א ע"ב). ואפ"ל עפ"י מש"כ לחדש השפ"א במנחות (דף פ"ח ע"ב), דהנה אמרו בגמ' שם: 'נר שכבתה מדשן הפתילה'. וכתב ע"ז: 'מכאן קשיא על מ"ש הב"י בריש ה' חנוכה (סי' עת"ר) דבכל יום נשאר השמן שבנרות מלאין, הא הכא מוכח דבכה"ג צריכין להסיר השמן וליתן שמן אחר – אך באמת י"ל דדוקא נר שכבתה מדשן השמן, אבל כשהיה דולק היה נשאר דולק כך כל השמונה ימים'. וא"כ לפי"ז א"ש, מכיון שהנס הוי במעשה הדלקה אחת, לכך הוי כל הימים חיוב אחד.שו"ר דהכלי חמדה שם בהמשך דבריו חידש כן מדיליה דלא כבו הנרות כלל. והוכחתו היא ג"כ מהא דלא היה צריך דישון, ובזה פי' את דברי הראב"ן והשל"ג. והוסיף דבאמת לפי"ז היה צריך הדלקה כל ח' הימים בתמידות לזכר הנס, אלא משום שרגא בטיהרא[10] תקנו חז"ל להדליק משקיעת החמה עד הלילה לזכר הנס [וראה עוד שם מש"כ לבאר עפי"ד הירושלמי דיומא (פ"א ה"א)].
ועוד י"ל עפ"י מש"כ הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (מהדו"ת סי' נ"ח אות ה'): 'נלפענ"ד דהדלקת נר חנוכה היא עצמה ההודאה וההלל, כלומר שעי"ז יתן אל לבו להודות לה' על הנסים הגדולים שעשה לנו בנצחון המלחמות, וכמו שאומרים בנוסח הנרות הללו וכו' על התשועות ועל המלחמות וכו' ואין לנו רשות להשתמש בהם – כדי להודות ולהלל, ולא נזכר כלל נס פח השמן משום שאין ההדלקה באה כזכר לנס פח השמן, כי לא מצינו בשום מקום להודות לה' לדורי דורות עבור זה שעשה הקב"ה נס כדי שיוכלו כלל ישראל לקיים מצוה – וזהו מה שאומרים בנוסח על הנסים בתפילה ובבהמ"ז וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול – משום שכל עיקר ההדלקה היא להודות ולהלל ולפרסם נס הישועה וההצלה'. ע"כ.
אך א"כ קשה שיקבעו רק יום כ"ה כסלו יו"ט בהלל ובהודאה, שבזה היום נחו מאויביהם, ויתבאר עפ"י מש"כ (שם) בסוף דבריו לענין הלל 'וכיון שהיה אות מן השמים ע"י פך השמן שצריכים לשמוח שמונה ימים שפיר אומרים בכל יום'. אך יש לציין דדעת הרמב"ם (פ"ג מהל' חנוכה ה"א וב') אינו כן דכתב: 'וכשגברו ישראל על אויביהם - ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים - ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים - מדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים להראות ולגלות הנס'. וכן מבואר מעוד ראשונים.
ועוד י"ל בפשטות, דעיקר הנס הוי בפעם הא' שבו נשתנה הטבע וכח הנהגה הנסית המשיך לח' ימים (וכענין דברי הגמ' בתענית דף כ"ה ע"א על מתנת שמים 'גמירי דמיהב יהבי, מישקל לא שקלי') ולהכי הוי כל שמונת הימים חיוב ומציאות אחת.
♦
הנפקותא לנידון דידן
עכ"פ לכאו' נידון דידן תליא בהך פלוגתא, דלדעת השל"ג ודעימיה דהוי כל שמונת ימי חנוכה מצוה אחת, א"כ ודאי הוא כיון שבתחילת ימי ההדלקה הייתה הלכה כב"ה וכל ימות חנוכה הוי כחטיבה אחת, א"כ הוא ממשיך להיות מוסיף והולך. ולפי"ד הכלי חמדה הנז', דהסביר דהא דסבירא להו דהוי מצוה אחת הוא מכיון דמי שאינו מדליק כל הלילות אינו מגלה הנס שהיה במנורה ולא קיים המצוה כלל, א"כ בנ"ד אף אם יעבור להדליק כב"ש הרי הדליק ח' ימים. או אפשר לאידך גיסא, דמכיוון שנמצא שלא היה יום שהדליק בו ח' נרות, א"כ הוא לא גילה בזה עדיין שהיה נס ח' ימים (ולא דמי למדליק רק נר אחד כל הימים, כעיקר הדין, שבוודאי יצא יד"ח, דהכא כיון דנחית לציין את מספר הימים ורק ציין חלקם, אפשר שהוא מגלה דעתו לפי"ד הכלי חמדה, שלא היה נס יותר יותר מזה). אולם לדעת המהרי"ל, וכן נפסק לדינא, דכל יום הוי מצוה באנפי נפשה אכתי יש לדון בנ"ד.♦
ג. בימות המשיח עדיין הלכה כבית הלל
והנה, בגוף העניין שכתב האריז"ל שלעתיד לבא הלכה כבית שמאי, בדברי רז"ל מצינו שהביטוי 'לעתיד לבא' לפעמים הכוונה לימות המשיח ולפעמים הכוונה לאחר תחיית המתים ולפעמים הכוונה לאחר אלף השישי (ולפעמים הכוונה לעולם הנשמות אף בזמן הזה, אמנם בנ"ד זה אינו, דהרי כתב המלבי"ם הנז' 'בשמים פוסקים כב"ש – ושכן יפסקו ההלכה לעת"ל' ולפעמים הכוונה בזמן הזה לאחר זמן, כביומא דף ע"ז ע"ב, אך גם זה אינו הכא) וא"כ אולי בימות המשיח עדיין אין הלכה כבית שמאי.ומדברי הרוח חיים [להגר"ח מוולאזין זי"ע] (אבות פ"ד מ"א) מוכח שהבין בפשיטות שהכוונה לימות בן דוד [אולם איהו כתב שאין הדברים כפשוטן והביא לדוגמא דין זה דב"ש, וז"ל: 'ולנצח נצחים תהיה ההלכה כבית הלל – דמוספין והולכין בנר חנוכה – ולא תשתנה ההלכה לעתיד לבא ח"ו'], וכן מבואר מדברי העצי חיים (סוכות אות ל"ב) והפרדס יוסף (פ' נשא ו' ה' אות רי"ב) והשפע חיים (חלק כ"ד עמ' קי"ט) דהיינו בימי המשיח.
♦
ד. לעתיד יתבטל נס חנוכה
מקור הדברים שהמועדים בטלים והנפקותא לנ"ד
איתא במדרש (משלי ט', ב'): 'כל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם. אמר ר' אלעזר אף יום הכפורים אינו בטל לעולם' וכ"ה ביוצר לשבת זכור (ד"ה אלקים). וכ"כ הרמב"ם (פ"ב מהל' פורים הי"ח): 'אף על פי שכל זיכרון הצרות יבטל שנאמר (ישעיהו ס"ה, ט"ז) כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני, ימי הפורים לא יבטלו'[11]. וא"כ לפי"ז אתי שפיר, שאימתי שתהיה הלכה כבית שמאי אזי גם ימי חנוכה יהיו בטלין.אך יש לדחות, דמדברי המדרש משלי דלעיל מבואר דקאי על עוה"ב וכן במגיד מישרים (פ' ויקהל מהדו"ק בד"ה שנת ש"ו) ועוד רבים כתבו דקאי על לאחר אלף השישי, ואילו הלכה כבית שמאי הוא כבר לאחר ביאת בן דוד, כמו שנתבאר (לעיל באות ג'). וראה גם במנחת חינוך (מצוה ש"א אות ב') שכתב: 'כשיבנה ביהמ"ק ב"ב ונשוב לקדש עפ"י הראיה, אז הרחוקים, דעתידה א"י להתפשט בכל הארצות, בודאי יעשו חנוכה ט' ימים' משום ספיקא דיומא, הרי דס"ל לדבר פשוט דבימי המשיח עדיין לא יתבטל נס חנוכה. אך ראיתי דהבן איש חי בספרו בן איש חיל (דרוש א' לשבת תשובה) כתב: 'וכן נמי זכרון הנס שעושין בנר חנוכה אינו נוהג אחר ביאת המשיח דאין מדליקין נר חנוכה עוד'.
וכן י"ל עפי"ד הרשב"א (בשו"ת ח"א סי' צ"ג)[12], דפי' דהא דאמרו דהמועדים עתידים להתבטל היינו שהוא הבטחה לישראל שאף בזמן הגזירה שיבטלו המועדות, כעין מה שנאמר (איכה ב', ו') 'שכח ה' בציון מועד ושבת', מכל מקום ימי הפורים לא יבטלו. וכן מצינו מדברי קמאי שביארו דברי רז"ל אלו שלא לפי פשוטו (וכגון בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרס"ו ותתכ"ח ועוד רבים ואכ"מ). ולפי"ז גם נס חנוכה לא יתבטל.
♦
דעת העטרת זקנים ועוד דנס חנוכה לא יתבטל לעתיד
ברם בעטרת זקנים (סי' תרע"ו סעי' א') כתב בשם חז"ל: 'כל המועדות יהיו בטלים חוץ מחנוכה ופורים', אך כבר כתב ע"ז בדעת תורה (שם סעי' ד'): 'ולא נמצא כן בשום מקום על חנוכה'. ובספר החיים [לאחיו של המהר"ל] (פרק ז') כתב: 'אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המועדים בטלין חוץ מחנוכה ופורים', וכ"כ גם בספרו אגרת הטיול (חלק הדרוש אות מ' ד"ה מועדים), וגם ע"ז תמה בטיול בפרדס (על אגרת הטיול שם לאב"ד שאמלויא זי"ע) שם שבדבריהם ז"ל לא נזכר חנוכה.והפוסקים הביאו דברי המגיד מישרים (שם): 'אמור רבנן חנוכה ופורים אינם בטלים לעולם', אמנם המעיין שם יראה 'דיימרו בהו הלל וזמרין ושירין ותושבחן לקב"ה, ותו לא מידי', והיינו דמעשה הדלקת הנרות יתבטל.
[וראיתי בכמה וכמה אחרונים שהביאו מקור שימי החנוכה לא יתבטלו, מדברי הירושלמי במגילה (א', ד') ונדרים (ח', א') וטעות היא בידם, דהרי התם אמרו 'אע"ג דאת אמר בטלה מגילת תענית, חנוכה ופורים לא בטלו' הרי דמיירי בזה"ז ולענין מגילת תענית, ופשוט הוא. ויותר מזה מצאתי דבר חידוש בספה"ק מעגלי צדק (ליקוטים לפורים ד"ה בשו"ע) דכתב בפשיטות דהא דאיתא ביוצרות לשבת זכור (שם) דהמועדים בטלים חוץ מפורים, קאי בזה"ז על המועדים הכתובים במגילת תענית, אמנם מדברי המדרש במשלי הנז"ל מבואר דקאי על עוה"ב].
♦
ה. ביאור פלוגתת ב"ש וב"ה ע"פ הסוד, והמסתייע מזה לנ"ד
להכניע ש-ד הוא ע"י שמפחתים מאותיות שמו
ואסיים בפרפרת נאה לבאר בעזר הא-ל פלוגתת ב"ש וב"ה בדרך הרמז.דהנה איתא בגמ' ע"ז (דף י"ב ע"ב): 'ת"ר: לא ישתה אדם מים בלילה - מפני - סכנת שברירי. ואם צחי, מאי תקנתיה נימא איהו לנפשיה: פלניא בר פלניתא, אמרה לך אימך אזדהר משברירי ברירי רירי ירי רי'. ופרש"י: ‘שד הממונה על מכת סנוורים - לחש הוא ומתמעט והולך משם השד כאשר הוא שומע מיעוט תיבות אות אחר אות עד רי, וכן הוא הלחש להבריחו משם’.
♦
על נרות חנוכה שורה שם הוי'ה
והנה, איתא בשעה"כ (דף ק"ח ע"ג) דנרות חנוכה רומזים על שמות הקודש שבגי' נ"ר (כזה: הוי"ה אהי"ה הוי"ה אלהי"ם הוי"ה אדנ"י) [ובספר ילקוט אורות רבותינו מאלכסנדר (חנוכה אות א') הביא דבעת הדלקת נ"ח אמר פעם הרה"ק בעל הישמח ישראל זי"ע שמי שיש לו 'ריינע אויגען' (עינים טהורות) זוכה לראות ששורה על כל נר חנוכה שם הוי'ה ב"ה].והשתא א"ש דעת ב"ה שמוסיף והולך שיתרבה בו שם הוי'ה. ולהכי ס"ל לב"ה דמוסיף והולך, דמדה טובה מרובה, ע"י שמוסיף בכל יום נר נוסף מתרבה בו שם הוי'ה ב"ה יותר ויותר, ועי"ז מתדבק בחי החיים ונכלל באור א"ס בתשוקה גדולה, וזהו מה שאמרו דטעמייהו 'דמעלין' להתקרב 'בקודש' בכל יום ע"י הנר הנוסף.
♦
בכל חנוכה נתעורר קליפת יון ונכנע ע"י הדלקת הנרות
מאידך, ב"ש ס"ל דפוחת והולך כנגד פרי החג, דהנה איתא בגמ' סוכה (דף נ"ה ע"ב): 'הני שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות' וברש"י פ' פינחס (כ"ט, י"ח) כתב, שהא שהפרים מתמעטים והולכים סימן כליה להם. והיינו דהנה איתא ברש"ש הק' (נדפס בסידור כוונות זמניות דף מ' ובסידור היר"א ח"ד עמ' מ"ה): 'וכן הוא במועדים – שמגיע הבירורים החדשים של השנה ההיא למקום ההוא של א"ק, מתעורר העניין ההוא עוד הפעם, אלא שאינו בפועל לפי שאינו אלא התעוררות הקדושה, שמתעורר נגד הקליפה ההיא שנגדה, להכניעה שלא תשלוט עוד, שכיון שכבר נברר הקדושה בפעם ראשונה, מתגבר עתה בכל פעם להכניע הקלי' וכל זה ברחמי המאציל וברחמיו הפשוטים'.הרי לנו דבכל מועד מתעורר אותו הקלי' דהיה בימים ההם (אבל לא בפועל דהיינו בעולם הזה, מכיוון שמיד מכניעים אותו, וכדלהלן), וכגון בחנוכה קלי' יון.
ומשמע מדבריו הנז' שע"י עשיית מעשה המצווה בכל מועד לפי ענייניו, וכגון בחנוכה ע"י הדלקת המנורה (ולהודות ולהלל) מכניעים אותה שלא תשלוט עוד על הזמן שבו נעשה הנס בגלות יון[13]. דכתבו בזה"ל: 'לולי שהעיר הקב"ה רוח הכהנים שהיו מדליקין נרות בשמן זית אזי אבדה פליטת יהודה מן העולם', וכן הענין בכל שנה. וכן מפורש יוצא במגיד מישרים (שם), שכתב: 'בזמן תחית המתים דהוא בתר ימות המשיח – המועדות לא יצטרכו אז לעשות ככל הנעשה היום, דהא איסור חמץ ואכילת מצה היא לאכפאה סיטרא מסאבא, וכן בשאר המועדים, בההוא זימנא לא איצריך לאכפאה לה, דהא בטל הוא ולא יעבדון במועדייא' [מאידך, בספה"ק זאת זכרון (בפ' בא ובפ' במדבר ועוד), כתב דרק חלק הקדושה מתעורר בכל שנה, אבל לא חלק הרע, דכתיב (נחום א', ט') לא תקום פעמיים צרה].
♦
כנגד נרות דקדושה איכא נרות דקלי'
והנה, איתא מהאריז"ל בשער רוה"ק (תיקון כ"ז): 'וז"ס חיוב האדם להדליק בכל ליל שבת שתי נרות – והנה ממש כנגד ב' אלו דקדושה יש בקליפה, ולכן הוא חובה להדליק ב' נרות אלו בקדושה כדי שייכבו ב' נרות של הקליפות, כנז' בזוהר בר"מ בענין כוכב שבתי המושל בשבת'.♦
שמאי מסיטרא דדינא
והנה, איתא בזוה"ק (פ' פינחס רע"מ דף רמ"ה ע"א), שהלל מסטרא דרחמי ושמאי מסטרא דדינא. והנה נודע מהזוה"ק (פ' ואתחנן רע"מ דף רס"ג ע"ב, ועוד) דעיקר אחיזת החיצונים הוא מיסטרא דשמאלא, ובפרט בקלי' יון, דאיתא בפע"ח (שער חנוכה פ"ד) 'מתתיהו בן יוחנן כ"ג תיקן ההוד באלו הח' ימים', הרי דשורשם בהוד.והשתא א"ש דעת שמאי שפוחת והולך כדי להכניע קלי' יון. ולכן שמאי שהוא מהאי סיטרא, רימז בזה לאידך גיסא דב"ה, שהוא כנגד פרי החג. דהרי ע"י הדלקת הנרות של חנוכה כנגדן איכא נרות דקלי' יון המתגברים בכל שנה, לכן פוחת והולך להמעיט חיותן (וכדברי הגמ' ע"ז ורש"י פ' פינחס הנז)'.
♦
הנפקותא לנידון דידן
ואם כנים הדברים בעיני מלכו של עולם, נמצא שלעת"ל ש'יתפרדו כל פועלי און' 'ומלאה הארץ דעה את הוי'ה', יודו ב"ש לב"ה דמעלין בקודש.[ובזה אפשר לייישב דעת המהרש"ק (הנז"ל באות א' שנשאר בצ"ע) בדרך רמז, דא"א באמצע ימי חנוכה להתחיל לעשות רמז לפרי החג, דבכה"ג נמצא דאיכא אותיות שלא נתמעטו ונכנעו, ואשר ע"כ מודו בהכי ב"ש לב"ה שיהיה מעלין בקודש, ועי"ז מתרבה בו האור א"ס, וממילא רוח מסאבא לא אתער בהדיה].
הדושה"ט אחיך הקטן אברהם יהודה הכהן
♦ ♦ ♦