ראש ישיבת וולוזי'ן, בעל גאון יעקב
מסירות הנפש - קביעות נס חנוכה לדורות[2]
זאת חנוכה תפר"חעסקי הגוף משכיחים את הרוחניות
באשר כל היום האדם עסוק הוא בגופניות ואינו זוכר כלל על הרוח והנשמה נושאי הגוף הנמצאים בתוכו, ואילמלא היה האדם מתבונן על נפשו כמה פעמים ביום, אזי היה מתחיל להרגיש ולחוש את נפשו ונשמתו אשר נסוכים בקרבו.כמו שאמר דוד המלך ע"ה: "ברוב שרעפי בקרבי - תנחומיך ישעשעו נפשי" (תהלים צד, יט)[3], והוא ענין איחוד הנשמה עם הגוף, שזה מוביל לסמל של אחדות העוה"ז עם העוה"ב.
♦
סוד הבריאה – לאחד את הרוח עם הגוף
אמרו רז"ל (ברכות י, א): "אין צור כאלוקינו, - אין צייר כאלוקינו", שהבורא יתברך מצייר צורה בתוך צורה, ובצורה ההיא יש בה חיות.אמר ליה: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם - צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה, קרבים ובני מעים; והקדוש ברוך הוא אינו כן, צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה, קרבים ובני מעים. והיינו דאמרה חנה: אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו. מאי אין צור כאלהינו? - אין צייר כאלהינו.
ועד כמה גדול כח הנפש, עד כי לפני החטא היה עקיבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה, כמאמרם ז"ל, (ויקרא רבה פר' אחרי מות כ' ב'): "ריש לקיש בשם ר' שמעון בן מנסיא אמר, תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה". ואמנם אף לאחר שטעה ופגם נסתלקה השכינה לעליונים, עם כל זה יכול היה להמשיך אליו את כח הקדושה והאלוקות בתחתונים[4].
וזה מסודות הבריאה לאחד באיחוד את הגוף החשוך בתכלית עם אור הנשמה אלוקית, עד כי סימני הנפש ניכרים ונראים על פניו, כמו פנים שוחקות ופנים זועפות.
ודאי שהתפעלות חז"ל על יצירת האדם וציורו, אינה על ציור גופו החומרי הנברא בבטן אמו, אלא על כך שנכנסת לתוכו הנשמה האצולה ממעל.
♦
ענין הניסים – התגלות ה' בבריאה
והנה ענין הניסים הוא ענין התגלות ה' בתחתונים, והתגלות זו באה ע"י ההכרה בניסי הבורא, וההכרה בעצמה היא היא השבח והתהילה לבורא העולם, וממילא הבורא יתעלה שוכן בתחתונים ומתהווה נס. כמו שמצינו כן אצל אברהם אבינו לאחר שהביט והסתכל בבירה, ושאל: איה בעל הבירה? ותיכף ומיד הציץ עליו בעל הבירה – ויאמר ה' אל אברהם (בראשית יב, א).כמאמרם ז"ל בראשית רבה (פרשה ל"ט):
אמר רבי יצחק, משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר, תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם.
וזהו שאמר הכתוב "ויאמר ד' אל אברהם" (בראשית יז, ט), וכן היה אף בניסי יציאת מצרים, וכן בשאר כל הניסים השונים שהיו לנו בכל התקופות והזמנים בימי חז"ל וכן בניסי חנוכה.
♦
התגלות ה' בעם ישראל – מכוח מסירות נפשם של האבות
אמנם מצינו גם אצל אומות העולם שמתהווה אצלם לפעמים התגלות ד', אך אין זה כי אם בדרך ארעי, אבל אצל כלל ישראל הניסים הינן באופן מתמיד ותדיר. ואכן זכינו לכל זה בזכות מדרגת האבות הקדושים אשר מסרו את נפשם על קדושת ה', ומכוח זה זכו בניהם אחריהם, כמאחז"ל על הפסוק: "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ: אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז: (שיר השירים ח' ח-ט), ודרשו חז"ל פסוק זה על אברהם אבינו ע"ה בשעה שהפיל אותו נמרוד לכבשן האש, ועמד אז בגבורה עילאית, וזכות זו הביאה לידי קיימות כלל ישראל לעד ולעולם[5].וכלשון רז"ל (שיהש"ר פרשה ח'):
אם חומה היא - זה אברהם, אמר הקדוש ברוך הוא אם מעמיד הוא דברים כחומה, נבנה עליה טירת כסף, נצילנו ונבנה אותו בעולם, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם דל הוא ממצוות ומטלטל מעשיו כדלת, נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת, כך איני מתקיים עליו אלא לשעה אחת, אני חומה, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא אני חומה, ואעמיד מעשים טובים כחומה, ושדי כמגדלות, שאני עתידה להעמיד כתים כתים וחבורות של צדיקים כיוצא בי בעולמך. אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום - אמר לו הקדוש ברוך הוא כשם שירדת לכבשן האש, כך אני מוציאך בשלום, הה"ד (בראשית ט"ו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.
♦
קביעות נס חנוכה לדורות – ע"י מסירות נפש החשמונאים
כמו כן היה הענין לגבי החשמונאים אשר כל ההכרה שלהם היתה ע"י הגבורה של מסירות נפש, ולכן זה נמשך באופן קבוע לעד ולעולםד.הלימוד היוצא לנו מחנוכה, כי נס פירושו הכרה אלוקית, והכרה זו צריכה להיות בדוקא ע"י גבורה ומסירות נפש.[6]
והנה, דבר זה כבר מבואר בב"ח (או"ח סי' תר"ע) שכתב לבאר את החילוק בין פורים שקבעום לימי משתה ושמחה לעומת חנוכה שלא קבעום אלא להודות ולהלל אך לא למשתה ושמחה.
וזה לשונו:
אבל בחנוכה עיקר הגזירה היתה על שהתרשלו בעבודה, ועל כן היתה הגזירה לבטל מהם העבודה, כדתניא בברייתא שגזר עליהן אותו הרשע לבטל התמיד. ועוד אמר להם מצוה אחת יש בידם, אם אתם מבטלין אותה מידם כבר הם אבודין - ואיזה זה הדלקת מנורה שכתוב בה (שמות כז, כ) להעלות נר תמיד, כל זמן שמדליקין אותן תמיד הם עומדין וכו', עמדו וטימאו כל השמנים וכשחזרו בתשובה למסור נפשם על העבודה הושיעם ה' על ידי כהנים עובדי העבודה בבית ה', ע"כ נעשה הנס גם כן בנרות תחת אשר הערו נפשם למות על קיום העבודה, ולפיכך לא קבעום אלא להלל ולהודות שהיא העבודה שבלב.
ללמדך, כי בזמן החשמונאים התרשלו בני ישראל בעבודת הקודש והמקדש ומשום כך נענשו שנתבטלה מהם העבודה, עד שהם מצידם עשו פעולות במסירות נפש על עבודת המקדש, וכיון שהתחזקו החשמונאים בענין זה - לפיכך נעשה להם הנס של 'מסרת גיבורים ביד חלשים וכו''.
♦ ♦ ♦