קוים לדמותו של הגאון רבי יצחק אדלר זצ"ל
דברי תורה אלו הם מתוך כת"י אאמו"ר, הגאון רבי יצחק אדלר זללה"ה, רב ביהמ"ד אהבת חסד בב"ב. והם שיעורים שמסר בביהמ"ד במשך השנים, מעת שהתמנה לרב בית הכנסת בשבת שובה תשס"א ע"י הרב הקודם, ה"ה הגאון רבי יצחק הלברשטט זצ"ל, שבמשך הזמן מעת שנחלש ביקשו שיתמנה לרב לצדו. ואכן, מעט יותר משנה קודם פטירתו לב"ע, כשנחלש יותר, עלה הדבר בידו והתרצה אאמו"ר לשמש כרב ביהמ"ד, ובנוכחותו, קודם שעלה אאמו"ר לדרוש ליל שבת שובה תשס"א, מינהו ע"י גבאי ביהמ"ד לשמש כרב ביהמ"ד לצד הרב זצ"ל, ובחשון תשס"ב נסתלק הרב זצ"ל לב"ע וספד לו אאמו"ר תמרורים. ומאז המשיך אאמו"ר לשמש כרב עד עת שהסתלק לב"ע לאחר חולי קצר בי"ב תמוז תשע"ה, ימים ספורים קודם השלמת שנתו הס"ד. שיעורים אלו, מהם שנאמרו בליל שב"ק ומהם שנאמרו מידי שבת ומועד אחר תפילת מוסף. וכבר נדפסו הרבה מהם בכמה קונטרסים ע"ש "אורח יצחק" על סדר המועדים, והמופיע כאן הוא השלמה למה שלא נדפס בקונטרס אורח יצחק-חנוכה.[2]ושמענו מבני משפחת מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצללה"ה שבשנותיו המאוחרות קבע את מקום תפילתו בביהמ"ד, שהיה שמח ומתענג על השיעורים והיה חוזר בביתו על מה ששמע הן בד"ת והן בדברי מוסר שנאמרו ע"י בכמה עתות השנה. וכך אמר ידיד ורע לאאמו"ר הגאון רבי אברהם יצחק ליפקוביץ שליט"א, שאביו מרן זצללה"ה אמר לו פעם נראה שהרב מכין הרבה ומה שהוא אומר זה רק טיפה מן הים.
ובהזדמנות אחרת, כשנפתחה ישיבת חמדת משה מודיעין עילית, בראשות הג"ר בנימין זאב פננהים, בן ידיד ורע אאמו"ר ה"ה הגאון רבי אברהם שמואל שליט"א, שהגיע ביסוד הישיבה לבקש ממרן הגרמי"ל זצללה"ה שיורה לו ממי יוכל לבקש שימסור שיחות מוסר בישיבה, ואמר לו שיקח מישהו ששמע את אאמו"ר והושפע ממנו שאף הוא מרגיש השפעה וחוזר אח"כ לרבנית על מה ששמע. וכששאלו למה שלא יקח את אאמו"ר בעצמו השיבו מרן הגרמי"ל שאינו חושב שירצה בכך, באשר אינו מחפש משרה וגם אינו יוצא כמעט מהעיר, וכשלבסוף נתרצה אאמו"ר לכך נתפלא מרן זצללה"ה היאך עלתה בידו כן. ואכן מאז במשך כמה שנים עד הסתלקותו מסר אאמו"ר שיחות מוסר שם בישיבה והעלם בכת"י, ואי"ה חזון למועד להביאם לדפוס.
כמו"כ שמענו ממרן הגאון רבי דוב לנדו שליט"א שאחר שהזדמן ב' פעמים לתפילות שב"ק בביהמ"ד ושמע שיעורי אאמו"ר אמר למסור לו שיש מן הראוי להביא את הדברים לדפוס, באשר יש בהם תועלת והרבה חידושים יש בהם. אמנם, בשעתו מיאן אאמו"ר לזה בענוותנותו באמרו שאיו הוא מחדש דבר אלא מלקט מן הספרים, אך אחר שהסתלק לב"ע בפתע אמרנו לעשות לע"נ ולהביאם לדפוס.
ושמענו מאחד הת"ח שניכרת בהירות השיעורים היות אאמו"ר תלמיד למרן הגאון רבי שמואל רוזבסקי זצללה"ה, ואכן מרן הגר"ש היה לרבו הגדול ודברי תורתו שגורים בפיו, כמו גם ממנו ינק דרך הלימוד וההבנה הישרה ומה הוא הראוי לקרב יותר, בפרט בשיעורים הנאמרים לרבים.
כמו"כ דבק מצעירותו בכל רבותיו בלמדו בישיה"ק פוניבז לצעירים, שם דבק בפרט במרנן הגרמי"ל והגראיל"ש זצללה"ה. ובעת למדו בשיעור ג' אצל מרן הגראי"ל באמצע השנה קודם זמן קיץ יעץ מרן הגראי"ל לאביו שמאחר ושני החברותות של אאמו"ר עזבו את הישיבה (האחד נסע ללמוד בחו"ל והאחר עלה לישי"ג דפוניבז) על כן כדאי שיעלה גם הוא כבר לישי"ג, ואכן כך עשה. עובדה זו הזכיר לו מרן הגראי"ל בזקנותו המופלגת סמוך לשנתו המאה.
ומעת נכנס לישי"ג דפוניבז דבק במרנן רה"י, ובפרט במרן הגר"ש, ושמענו שהיה מהמיוחדים שהתעכבו במו"מ בלימוד עם מרן הגר"ש זמן ארוך בצהרים. גם דבק במרן הגרא"מ שך זצללה"ה, והיה נכנס לשמוע את השיעורים הכלליים והשיחות אף בהיותו אברך בכולל, וכמעט שלא הפסיד בזה משך כל השנים אף פעם. והייתה חי אצל אאמו"ר תורת רבותיו. כמו"כ דבק במרן המשגיח דפוניבז', רבי יחזקאל לוינשטין זצללה"ה, ופעם שח שאמנם בהיותו בחור בישיבה לא הספיק הרבה לשומעו עד עת הסתלקותו ובעיקר הושפע משמיעת הקלטות השיחות מהם שהיו מתאספים יחד חבר תלמידי מרן המשגיח לשמוע הקלטות השיחות. וזרח עליו אור אוצר ירא"ש ועוצם האמונה בחוש של מרן המשגיח. ותמידין כסדרן היה חוזר בסעודות שב"ק על דבריו וניכרת היה חיות הדברים אצלו, כמו גם כשהיה משמיע דברי מוסריו של מרן הגרא"מ שך זצללה"ה.
זכה אאמו"ר זללה"ה להיות נימול על ברכי מרן החזו"א תמוז תשי"א. ואכן זרח עליו אור תורתו ודקדוקי ההלכה ע"פ דברי מרן זצוקללה"ה, בירא"ש מופלגת כבר מבחרותו. וניתוסף בו ביותר מעת אשר נישא לאמנו מרת חנה ריזל ע"ה, בת הגה"צ רבי יוסף רוט זצללה"ה רב קהילת בית דוד בב"ב ואב"ד בביה"ד דמרן הגר"נ קרליץ זצללה"ה, אשר עמו פתח את ההרכב הראשון בביה"ד. וזקננו זצללה"ה היה מתלמידי מרן החזו"א, ממה שזכה בעצמו ללמוד עמו משך כמה חודשים איזה קביעות, וממה שהיה בידו עם ריעיו מגדולי תלמידי החזו"א. על גודל יראת הכבוד וההתבטלות שנהג אאמו"ר בחמיו הגה"צ זצללה"ה אכמ"ל, ושמענו מת"ח שנזכר בערגה במראה המרומם ומיוחד באופן שהיה מביט בהם עת היו מתהלכים יחד.
ואמר מרן הגאון רבי דוב לנדו שליט"א שלא פגש אברך צדיק כזה, ובשמעו את ההספדים בשעת הלויה אמר שהמיוחד הוא שכאן לא הגזימו בכלום, ובעת שהתייעצו עמו על נוסח הכתיבה על גבי המצבה עם כל הזהירות בדקדוק גדול על כל תיבה שלא להפריז יתר אמר שמין הנכון לכתוב התואר "הגאון הצדיק".
משך כל השנים נזהר אאמו"ר מאכילת מאכלים חוץ לביתו, וגם בביתו נזהר ביותר בכשרותם ולא אכל בשר אלא משחיטה ידועה, ובעת שמחה במשפחה היו מביאים לו מאכליו מהבית. וזהירות גדולה נזהר בענייני ריבית שלא ליכשל בהם, ושמחה גדולה הייתה לו שלא נזקק ללקיחת משכנתא מהבנק, ואירע פעם בא' מנישואי ילדיו שמחמת הדחק הגדול דובר על אפשרות כזו אך משלא יצא לפועל, מחמת עיכוב שלא היה תלוי בו, שמח ע"ז שמחה גדולה באמרו כי בלא"ה היה ספק אצלו מהו הנכון כעת בשעת הדחק אם לימנע עוד מלקיחת משכנתא, אך אחר שמשמים לא יצא לפועל נפשט לו הספק ושמח על כך. וכמו"כ אחר שאירע בשנותיו הצעירות איזה צד מכשול בחשבון הבנק בגודל יראתו סידר את החשבון בנק בשונה מדרך הרגיל, כדי שיעמוד באופן שלעולם לא יבוא לידי מכשול.
זהירות גדולה נזהר בשמירת העיניים בלכתו ברחוב וכן ממכשול המצוי ממעבר בין ב' נשים. ומעולם נזהר שלא ללכת ברחוב ר"ע בב"ב, והיה הולך דרך רחובות צדדיים ורק חוצה את רחוב ר"ע היכן שהיה צריך. וכמו"כ לא השתמש משום כך בתחבורה הציבורית בעיר והיה לוקח מונית כשהוזקק לאיזה נסיעה, שלא לדבר על גודל זהירותו ביציאה מחוץ לעיר במקומות המועדים, אף בעת צורך נזהר עד מאוד, שלא לדבר על שהיה נמנע מיציאה לנסיעה שאין בה צורך כ"כ. ואף לטייל עם הילדים מחוץ לעיר היה נמנע משום כך, ובעת הצורך אמנו ע"ה נסעה עמנו, נוסף על זהירותו מצד ביטול הזמן.
גודל יגיעתו בעבודת התפילה כבר נדפס בסוף הקונטרס "אורח יצחק - עניני תפילה" ואלקט קצת משם. א. כפי הידוע לנו מזה עשרות בשנים שלא היה מתפלל אלא במנין הקבוע מראש (ודרך משל ניתן להמשיל זאת כפי שאצל כל בנ"א מסודר להם מראש היכן יתפללו תפילות הימים הנוראים) והיה נותן דעתו מראש היכן יתפלל ודואג שלא יהיו לו מפריעים בתפילתו. ב. כפי הידוע לנו מעודו לא היה מתפלל בעת השמחות באולם השמחה אף לא בשמחת נשואי ילדיו והיה מסדר לעצמו בימות החורף להתפלל מקודם ובימות קיץ היה יוצא לאחר החופה לביהכנ"ס בקרבת מקום להתפלל בישוב הדעת ובמתינות כהרגלו, ולא שת ליבו לכל הסובב הלא הוא זקוק כעת להתפלל. ג. היה נזהר לא לצאת חוץ לעיר משהגיע זמן תפילה וכשיצא חוץ לעיר לכמה ימים חישב יציאתו מהעיר וחזרתו לפי זמן התפילה ובירר מקודם היכן יהיה בידו להתפלל במקום איליו נסע, (ולא כפי המצוי שרק אחר שבאים למקום מחפשים היכן אפשר להתפלל). ד. כפי הידוע לנו לא ראינו אצלו מושג לאחר לתפילה, ואירע איזה פעמים בהיותו אברך בישיבת פוניבז' שיצא קודם מוסף ואיחר במעט את תחילת התפילה עם הציבור, מיד שם פעמיו לביהכנ"ס "לדרמן" המרוחק כברת דרך מהישיבה בכדי להתפלל תפילה בציבור כדין, ופעם אירע בעת שההליכה הייתה קשה לו ואיחר שמיעת ברכו של מעריב ומיד חזר לאחוריו והלך כברת דרך לביהכנ"ס אחר למנין מעריב מאוחר יותר. ה. נזהר עד מאוד בכוונת השמות. ו. הקפיד ליתן מטבע לצדקה קודם התפילה כן נהג בכל ג' תפילות היום. ז. זהירות גדולה היה נזהר בכוונת הברכות וביחוד בכוונת השמות ונזהר שלא יהיה דבר הטורדו בשעת הברכה ויש שהיה נכנס לחדר וסוגר אחריו בכדי לברך ברכת אשר יצר באופן שלא יהיה דבר המפריעו מכונת הברכה, ודרך כלל אף ברכת שהכל לא היה מברך בעמידה רק חיפש מקום לשבת בכדי לברך בישוב הדעת כראוי וכשלא היה מקום לשבת נעמד במקום צדדי לברך בריכוז המחשבה כראוי. ח. אף בזמני קושי וחולי לא ניכר היה שינוי בערך עבודתו, ואדרבה באותם זמנים היה צריך להשקיע כוחות יותר גוף בעבודתו.
זכה אאמו"ר זללה"ה ליפטר מהעולם מתוך ברכת שהכל נהיה בדברו, רגעים ספורים קודם שקרסו בפתע מערכות גופו בליל שב"ק פרשת חוקת י' תמוז תשע"ה, ונסתלק לב"ע יום ב' י"ב תמוז תשע"ה, ויהי לפלא שזכה לסיים עבודת חייו במה שהיה אצלו תמצית עבודת השי"ת ה"ה עבודת התפילה והברכות.
ועוד הרבה יש להאריך ללמוד ממעשיו המרובים מחכמתו שהיה למופת בכל תהלוכותיות.נ.צ.ב.ה.
♦ ♦ ♦