רב ביהמ"ד אהבת חסד ב"ב, בעל אורח יצחק
בדין אכסנאי שהשתתף בפרוטה והזיק הנר, האם גם הוא חייב בתשלומין
יש לדון באכסנאי שהשתתף בפרוטה בנרו של בעה"ב, ונפלה הנר וגרם שריפה גדולה, ונתברר שהיה אי שמירה כראוי על הנר חנוכה וזה גרם לשריפה, והדין שבעה"ב צריך לשלם את הנזק שנהיה, והשאלה אם האכסנאי גם חשיב כבעל האש וצריך להשתתף בתשלום ההיזק, ואיירי בגוונא שאינו יכול לומר שמסר לבן דעת לשמור והוא פטור משום זה, דאף שבתחילת ההדלקה אפשר שהיה שמור כראוי בהמשך הזמן נסתלקה השמירה והיה עלול ליפול, והאכסנאי ידע מזה וראה שאינו שמור כראוי, והנידון עכשיו אם האכסנאי חשיב בעל האש מחמת ההשתתפות בשמן ובפתילה, ואם יש דין בעל האש רק מחמת שממונו שרף גם בלי שהוא הדליק את האש דהכא הבעה"ב הדליק את הנר חנוכה.♦
תולה הדין בהקדם המחלוקת אם קונה האכסנאי חלק בשמן ובפתילות
ובאמת יש מחלוקת אם צריך האכסנאי ע"י הפרוטה לקנות חלק בשמן ובפתילות, דיש שסוברים דאינו קונה במעות חלק בשמן ובפתילה אלא נהיה בזה כאחד מבני הבית וסגי, אך דעת הר"ן בפסחים דף ז' ע"ב דצריך שיהיה לאכסנאי חלק בשמן ובפתילות דאינו יוצא בנ"ח אלא בשל עצמו, ולשון השו"ע בסי' תרע"ז שצריך להשתתף בשמן וכן הוא לשון הרמב"ם, ובתשו' הרשב"א סי' תקמ"ב שצריך להשתתף בשמן ובפתילות עיי' כף החיים סי' תרע"ז ס"ק ח' וכ"כ פרמ"ג בסי' תרע"ח בא"א ס"ק ג'.והגם דמעות אינן קונות ביארו האחרונים ע"פ מש"כ הרמ"א חו"מ סי' קצ"ט ס"ג והובא בביאוה"ל סי תרנ"ו דכיון דמדאורייתא מעות קונות בדבר מצוה לא העמידו רבנן דבריהם.
♦
מביא עוד נידון האחרונים אם יש חיוב באש מצד ממונו לחוד
והנה מחלוקת ר"י ור"ל אם אשו משום ממונו או משום חציו הוא בפשיטות כאשר עשה מעשה של הדלקת אש שהזיקה, ונחלקו אם חשיב כחציו וכאדם המזיק או כממונו שהזיק, אבל היכא שלא עשה מעשה ורק האש היא ממונו אם סגי לחייבו בזה דנו האחרונים, עיי' אבן האזל הי"ג מנז"מ הל' י"ט.ועיין שם שכתב להוכיח מב"ק דכ"ג ע"א דאיתא התם בגמ' כגון שנפלה דליקה לאותו חצר ונפל גדר שלא מחמת דליקה והלכה והדליקה והזיקה בחצר אחרת עי"ש ומשמע שנפלה דליקה ולא שהוא הדליק ולכאורה מדוע שיתחייב אם נפלה באונס וע"כ צריך לומר כיון שהעצים השורפים הם שלו ולא הפקירם שמתחילה חשב שיוכל לכבות ולכן חייב. ועיין עוד בספר אמרי משה סי' כ"ט אות כ"ב שדן בזה וכתב דנראה דדוקא בבור יש חיוב על ממונו משום דכתיב בעל הבור ישלם אבל באש דליכא קרא לא מחייב משום ממונו וכתב להוכיח מדף כ"ג דקאמר ליחייב נמי בעל הגחלת ומשני ששימר גחלתו ומשמע שאם שימר הגחלת והכלב נטלה לגדיש אף שיודע שהגחלת שלו מונח ע"י הגדיש ויכול לסלקו ולהציל הגדיש בכל זאת פטור ולא חייב משום ממונו, והא דאמרינן אשו משום ממונו היינו כשעושה האש או פשע בשמירתו.
ועיין חזו"א ב"ק סימן ב' ס"ק ד' ד"ה ונראה וז"ל דעצים שלו שהובערו באונס ונודע לו ויכול להציל חייב על נזקיהן כמו בדליל שהוציאו תרנגול לרה"ר.
ומשיטמ"ק בדף ה' עמוד ב' בשם תוס' שאנץ יש להוכיח דיש חיוב בעל האש על ממונו, שהקשה שם וא"ת היכי אתו כולהו מבור ואש מה לבור ואש שכן מעשיו גרמו לו, ותירץ וי"ל שאם בא האש לרשותו ממילא כגון שהביא כלב בחררה או גוי הביאו שם והניחו ברשותו והלך לו הגוי והכלב וזכה בו בעה"ב והלך האש ברוח מצויה והזיק חייב אע"פ שאין מעשיו שגרמו לו ע"כ.
ועיין ברכת שמואל ב"ק סי' י"ז אות ו' דנקט דצריך מעשה הבערה להתחייב באש ולא סגי שהוא ממונו, והשתא נידון דידן תלוי במחלוקת זו.
♦
דן אם יכול לומר שמסר לבן דעת לשמור
ועדיין יש לדון אם יכול לומר שמסר לבן דעת לשמור, ויש להביא ראיה ממתני' ריש פרק הכונס (דנ"ה ע"ב) דאיתא הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה פטור נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצאה והזיקה פטור. ויעוין שם בתוס' שדייק ממתני' דדוקא נפרצה בלילה פטור אבל אם נפרצה ביום חייב משום דביום יש קול ומסתמא ידע שנפרצה, א"נ בלילה דפטור אפילו ידע שנפרצה אינו צריך לטרוח לחזר אחריה יותר מדאי באפילה ע"כ, וא"כ בנידון דידן אם יודע האכסנאי שבעה"ב לא שומר כראוי מוטל עליו לשמור.♦
מביא עוד בעיקר הדין מחלוקת הפוסקים אם דנים דין חיוב אש בזה"ז
אכן בעיקר הדין נחלקו הפוסקים אם דנים דין אש בזה"ז, דהש"ך חו"מ סי' א' ס"ק ב' הביא בשם מהרש"ל דאין דנין דיני אש בזה"ז, דאיתא בשו"ע דאין דנין דיני קנסות ודנין דיני מזיק חבירו שהם דברים מצויים אבל דברים שאינם מצוין כגון בהמה שחבלה וכדומה לא דנין, וכתב הש"ך דה"ה דיני אש ובור לא דנין {מה"ט} ובשבו"י כתב להוכיח שדנין דיני אש בזה"ז והרעק"א דחה ראיתו ועין פתחי תשובה שכתב דאפשר שרעק"א מסכים לשבו"י ורק דחה הראיה, ועוד איתא דעת הקצוה"ח ושער המשפט שדנין דיני אש בזה"ז דלא כהמהרש"ל.♦ ♦ ♦