רב ביהמ"ד אהבת חסד ב"ב, בעל אורח יצחק
עשרה בטבת שחל בשבת ובע"ש
מביא דברי האבודרהם שעשרה בטבת אם היה חל בשבת היה דוחהו
א. כ' הב"י בהל' תענית סי' תק"נ בשם אבודרהם שעשרה בטבת שהוא משונה משאר תענית ואם היה חל בשבת לא היו יכולים לדחותו מפני שנאמר ביחזקאל (כ"ד ב') בעצם היום בזה, וכ' ע"ז הב"י ולא ידעתי ממניין לו זה. וכתב עוד דעשרה בטבת חל לפעמים ביום שישי ומתענין בו ביום, ובשאר צומות לעולם אין חלים בשישי ובשבת.♦
ביאור דעת האבודרהם בהקדם דברי המנח"ח בטעם דכל הצומות אינם דוחים מצות עונג שבת אף דתרווייהו מדברי קבלה
והביאור בדברי האבודרהם, י"ל דהנה במנ"ח (מצוה שא' אות ב') תמה מאי טעמא אין ד' צומות דוחין את השבת דמצות עונג שבת הוא מדברי קבלה דכתיב "וקראת לשבת עונג" וגם חיוב תענית הוא מדברי קבלה, וכיון דשניהם מדברי קבלה שידחה חיוב תענית את חיוב עונג שבת ונימא שב ואל תעשה עדיף, דכיון דשניהם דברי קבלה והם שוים נימא שב ואל תעשה ולא יתענג בשבת אלא יצום. ואף דאפשר דיש גם איסור מדאוריתא להתענות בשבת, ובפמ"ג סי' רפ"ח במ"ז אות ז' כתב דזה נלמד מקרא ד"אכלוהו היום" מ"מ איסור זה כתב באור שמח פ"ה מתענית בשם המבי"ט בקרית ספר דאיסור תענית עובר רק אם מתענה כל המעת לעת בשבת, אבל אם יתענה רק ביום ובלילה של שבת הוא אוכל ליכא איסור תענית מדאורייתא. וא"כ נשאר רק בחיוב מדברי קבלה על עונג שבת וזה יכול להדחות ע"י החיוב מדברי קבלה להתענות וזה עדיף שהוא בשב ואל תעשה. ובמנ"ח תי' על קושיתו דבפסוקים של דברי קבלה לא נאמר בפירוש איזה יום לצום רק נאמר איזה חודש, ובאיזה יום בחודש יצום יקיים את המצוה מדברי קבלה, ולכן שפיר יכול לדחות את יום התענית לאחר שבת, וג"כ יקיים את המצוה של תענית.ולפי"ז א"ש היטב דברי האבודרהם דדוקא בשאר צומות אינו דוחה שבת כיון דכל יום שיצום מקיים את המצוה מדרבנן שצריך לצום באחד מימות החודש, אבל בעשרה בטבת שנאמר בקרא "בעצם היום הזה" א"כ הוי קפידא שיהיה באותו יום וא"א לדחות זאת לאחר השבת ולכן כ' האבודרהם שאם היה נופל בשבת היה צם בשבת.
♦
מביא ראית האור שמח להאבודרהם ממה דמוכיח מהגמ' בעירובין דתענית עשרה בטבת החל ביום שישי משלים תעניתו וע"כ משום שדוחה שבת עצמה
ובס' אור שמח הל' תענית פ"ה ה"ו כתב בתו"ד מקור לדברי האבודרהם מגמ' ערובין דף מ' ע"ב, דקמבעיא ליה בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי, רצ"ל מי אמרי' דלא ישלים את התענית כדי שלא יכנס לשבת מעונה או לא. ורוב הראשונים פי' את הגמ' גם על תענית צבור, אבל יש שפירשו את שאלת הגמ' רק על תענית יחיד, וכלשון הגמ' האי בר בי רב דיתיב בתעניתא, דמשמע תענית יחיד. וכתב האור שמח הטעם דלא מבעיא לן בתענית צבור כיון דקאי בסוף זמן האמוראים וקדשו ע"פ חשבון לא משכחת לה שיפול צום בער"ש רק בעשרה בטבת, ובזה פשיטא שמשלים דהרי אפילו את השבת עצמה י' בטבת דוחה וכ"ש דיכול להכנס לשבת מעונה, ורק הסתפק הגמ' רק על תענית יחיד וזה ראיה לדעת האבודרהם די' בטבת דוחה שבת. וכעין זה כ' הפוסקים דתענית חלום בער"ש חייב להשלים כיון דגם בשבת מתענים תענית חלום וכנ"ל.♦
מבאר דעת הראשונים שהביא הב"י דלא כהאבודרהם
והנה בב"י הביא דעת רש"י והרמב"ם דכל הד' צומות שחלים בשבת נדחים לאחר השבת וגם י' בטבת דלא כדעת האבודרהם, וי"ל דס"ל כמש"כ המנ"ח דתקנת הצומות היה על החודש ולא על יום מסוים בחודש וגם מה שנאמר בעצם היום הזה על י' בטבת נאמר על המאורע ולא על תקנת התענית.♦
מביא אופ"א מהאו"ש בטעם שי' האבודרהם ומבאר לפי"ז דעת החולקים
ועוד אפ"ל לפמש"כ האור שמח {לבאר דעת האבודרהם לפי מה שכתב המבי"ט בקרי"ס} דמה דנאסר תענית בשבת הוא רק אסור להתענות יום ולילה אבל חלק מהשבת מותר, ולכן אפשר לקבוע תענית בשבת דבלילה ליכא תענית. אך רש"י כ' במס' שבת דף כ"ד א' ד"ה ערבית, דגם בליל התענית מתפלל תפלת תענית, ומבואר דתענית חל מהלילה, והגר"א בסי' תקס"ה סעי' ג' הביא את דברי רש"י דכ' דלכן בעינן קבלה מבע"י לא סגי בלילה, ולכן לדעת רש"י והרמב"ם אין תענית דוחה שבת כיון דמתחיל התענית מהלילה וזה אסור מדאורייתא, ואין תענית דהוא מדברי קבלה דוחה איסור דאורייתא.♦
מביא ראית הרשב"א מדברי הרמב"ם בדין נשבע לבטל את המצוה דאיסור תענית בשבת הוא מדאורייתא
ב. והנה איסור תענית בשבת כתב בתשו' הרשב"א סי' תרי"ד דאפ"ל דהרמב"ם סבור דאסור להתענות מדאורייתא, וראיתו מהא דכתב הרמב"ם בהל' שבועות פ"א ה"ו דנשבע לבטל את המצוה כגון שיתענה בשבת וביו"ט ה"ז שבועת שוא ולוקה משום שבועת שוא, ואי איסור תענית בשבת מדברי סופרים אמאי, והא מהתורה אין זה נשבע לבטל את המצוה, וכ"כ בשו"ע סי' תק"ע סעי"ג דנשבע להתענות בשבת או ביו"ט לא חלה השבועה, ונשבע להתענות בחנוכה ופורים חלה השבועה כיון שאינו אלא מדרבנן. ומבואר דאיסור תענית בשבת וביו"ט מדאורייתא. ויעוין ברמב"ם פ"א מתענית הל' י"ב שכתב דהמתענה בשבת תענית חלום מתענה יום אחר מפני שביטל עונג שבת, ומשמע דאיסור תענית הוא מה שמבטל עונג שבת, ודין עונג נלמד מקרא דנביאים "וקראת לשבת עונג" וא"כ הוא איסור מד"ס ולא מדין תורה. ועיין יראים מצוה תי"ב שכ' דמצות עונג שבת גמרא גמורי להם ואתא ישעי' ואסמכא אקרא דכ' וקראת לשבת עונג. וכ"כ החת"ס בתשו' או"ח סי' קס"ח, ובפמ"ג סי' רפ"ח א"א אות ז' כתב דאיסור תענית דאורייתא נלמד מקרא ד"אכלוהו היום כי שבת היום לד' " וכ"כ בהגהות תועפות ראם על היראים דתענית ועונג ב' דברים הם, תענית אסור מדאורייתא ודין עונג הוא מד"ס. אלא דצ"ע דהרמב"ם לא הזכיר כלל קרא דאכלוהו היום.♦
תמה לדברי המג"א דההיתר להתענות ת"ח בשבת משום פיקו"נ
ובמג"א סי' קכ"ח אות ע' כ' דההיתר להתענות תענית חלום בשבת משום פקוח נפש, כיון דתענית יפה לחלום כאש לנעורת, א"כ הוי כמו פקוח נפש שדוחה את כל איסורי התורה, וא"כ צ"ע מדוע צריך כפרה על מה שהתענה הא מבואר במ"ב סי' של"ד ס"ק ע"ח דמי שחילל שבת משום פקוח נפש א"צ כפרה כלל.♦
דן במעשה שהיה אם אפשר לקרוא ויחל אחר שקיבלו שבת באופן שמתחילה לא קראו משום היה חסר במנין ציבור המתענים
ג. יש לדון במעשה שהיה בעשרה בטבת שחל בעש"ק בביהכנ"ס בבית חולים, שהיה ציבור שבאו להתפלל מנחה והיו רק חמשה מתענים ושאר המתפללים היו חולים שלא התענו, ובסי' תקס"ו מבואר דלקרות התורה במנחה בתע"צ בעי י' מתענים כשי' הפמ"ג וא"ר, או לפחות רובא דמינכר דהיינו שבעה מתענים כמבואר שם בשע"ת ס"ק ד' והמ"ב ס"ק י"ז הביא ב' הדעות. וכיון שלא היו מספיק מתענים התפללו מנחה בלא קריאת ויחל, ולאחר מנחה בעוד היום גדול התחילו לומר קבלת שבת, ולאחר מכאן הגיעו עוד מתפללים שהתענו והיה י' מתענים, והשאלה אם אפשר לצרפם לציבור שכבר קיבלו שבת ולקרוא ויחל כיון שעדין לא שקעה החמה או כיון שקבלו שבת שוב א"א לקרוא קריאה של תענית ציבור.♦
דן עפי"ד הט"ז בהל' שופר דאדעתא דהכי שיהיה בידם לתקוע לא קיבלו שבת וה"נ ע"ד שיהיה בידם לקרוא קריאת ויחל לא קיבלו שבת
והנה הט"ז בסי' ת"ר ס"ק ב' מסתפק בקהל שלא היה להם שופר וחל יום ב' של ר"ה ביום ששי והתפללו ערבית של שבת מבעו"י ואח"כ הגיע להם שופר ועדין לא שקעה החמה ודן אם אפשר השתא לתקוע בשופר, והעלה הט"ז דאם אין שם בקי לתקוע שלא קיבל שבת יתקע מי שקיבל שבת בלא ברכה, וכ' הטעם שיש סברא לומר דאדעתא דהכי לא קבל שבת דאילו היה יודע שיכול אח"כ לקיים מצוה של חובת היום לא היה מקבל עליו קדושת שבת והוי כמו קבלה בטעות ביום המעונן דלא הוי קבלה, והט"ז כ' שם שיתקע בלי ברכה כיון דברכות אינן מעכבות. וא"כ גם בעובדא דידן אפ"ל דאדעתא דהכי לא קיבלו עליהם שבת אם יבואו עוד מתענים שיוכלו לקרוא בתורה.♦
מוסיף לדון דמחד לפי דברי האבודרהם בנידון דידן פשוט יותר דיכולים לקרוא אך מאידך יש לדון לחלק דלא דמי לנידון הט"ז ועומד בצ"ע
ולכאורה זה פשוט יותר מדברי הט"ז דתקיעת שופר אסור בשבת, וקריאת התורה של תענית י' בטבת אינו סותר את השבת לפי דברי אבודרהם שאם היה חל י' בטבת בשבת היו מתענים בשבת כמש"נ לעיל, ומ"מ יש חילוק בין דברי הט"ז לעובדא דידן דהתם כ' הט"ז דיש חיוב מצוה לתקוע ואין קבלת שבת מועיל לבטל חובת המצוה, אבל בעובדא דידן לא היה ציבור שמחייב קריאת התורה בזמן קבלת שבת, א"כ לא היה עדיין חיוב של קריאת התורה, ורק אח"כ הגיע כאשר כבר קיבלו שבת, ומ"מ אם הסברא מצד קבלת שבת בטעות הרי חשיב בטעות, וצ"ע.♦ ♦ ♦