אשדוד
מקור מנהג הדלקת נר חנוכה ע"י כל אחד מבני הבית
תמיהת הגליא מסכת ועוד אחרונים על פסק הרמ"א
כידוע, מנהג בני אשכנז הוא שכל אחד מבני הבית הזכרים מדליק נרות חנוכה בעצמו, ומדליק בלילה הראשון נר אחד ומוסיף והולך, וכמו שכתב הרמ"א או"ח סי' תרע"א ס"ב: "וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק (רמב"ם) וכן המנהג פשוט". ומבואר מדבריו שמנהג זה הוא כשיטת הרמב"ם, וכ"כ בדרכי משה הארוך שם שכן נראה מדברי הרמב"ם, וכ"כ בהגהות המהרש"ל על הטור שם שהמנהג כדעת הרמב"ם.ובשו"ת גליא מסכת או"ח סי' ו' (דף פ' ע"ב) האריך לתמוה מאוד על פסק זה של הרמ"א, ובתחילת דבריו כתב: "ונתתי אל לבי לעיין בסוגיא הנ"ל וראיתי שדברי הרמ"א תמוהין מאוד ואין לו מקום סמיכה לדבריו מדעת הרמב"ם בזה, והרמ"א סיים וכן המנהג פשוט כו' ובאמת שעל סמיכות דברי רמ"א כן עמא דבר לנהוג כך, וסמיכות רמ"א הוא על שיטת הרמב"ם, אבל עיינתי על אמיתות הדבר שמעולם לא כיון הרמב"ם לזה הסברא שהעלה רמ"א בשמו".
ותורף השגתו היא, שברמב"ם מבואר להדיא שבעה"ב בלבד מדליק נרות כמספר כל בני הבית, ולא כל אחד מדליק, שהרי זה לשון הרמב"ם בהלכות חנוכה פ"ד (ה"א וה"ב): "והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יותר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד, כיצד הרי שהיו אנשי הבית עשרה בלילה הראשון מדליקעשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות".
וכתב הגליא מסכת שגם בתוס' שבת (כ"א ע"ב ד"ה והמהדרין) מוכח שפירשו "נר לכל אחד ואחד" כהרמב"ם, שכתבו שם: "נראה לר"י דבית שמאי ובית הלל לא קיימי אלא אנר איש וביתו, שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים, אבל אם עושה נר לכל אחד אפילו יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית". ואם כל אחד מדליק לבדו מה הקשו, הא ודאי דאיכא היכרא שפיר, אלא ודאי ס"ל שאחד מדליק עבור כולם. וכן מוכח להדיא מלשון התוס' "כשמוסיף והולך או מחסר", ולא "כשמוסיפין או מחסרין", הרי שרק אחד מדליק. וכן מוכח להדיא מלשונם "אבל אם עושה נר לכל אחד", דהיינו שאחד עושה נר עבור כל אחד ולא שכל אחד עושה נר לעצמו. וע"ש שהאריך עוד בטוב טעם להוכיח כן מהתוס' בכמה מקומות, וכתב: "ולא ידעתי אנה מצא רמ"א מקור לדין זה שכל א' ידליק בפני עצמו".
ועוד הקשה הגליא מסכת דברמב"ם מפורש שצריך להדליק כמנין כל אנשי הבית, בין אנשים בין נשים, ולמה הנהיג הרמ"א שרק הזכרים מדליקים נר חנוכה, ובסיום דבריו כתב: "ולפי הנתבאר יש לחוש לברכה לבטלה מה שכל א' מבני בית מברך בפני עצמו".
ובספר ארחות רבינו כתב בשם מרן החזו"א שמסתבר כמו שכתב הגליא מסכת בדעת הרמב"ם, אמנם אין לשנות מהמנהג שנהגו העולם.
ויש להוסיף על דברי הגליא מסכת, שמלבד התוס' והרמב"ם מוכח כן בעוד הרבה ראשונים שבעל הבית מדליק עבור כולם: בסידור רס"ג כתב: "והמהדר ישים נר לכל נפש מאנשי הבית", וברש"י שבת (כ"א ע"ב) כתב: "והמהדרין. אחר המצות עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית", ולא כתב "כל אחד ואחד עושה נר לעצמו", ובריטב"א ובר"ן שבת (כ"א ע"ב) ג"כ כתבו כדברי התוס' שאם יהיה נר לכל אחד ומוסיף והולך לא יהיה היכר, ובמאירי שם כתב: "נר לכל אחד ואחד לפי מנין בני ביתו הגדולים", ובתניא רבתי (סי' ל"ה) כתב: "מצות נר חנוכה מדליק נרות כנגד כל בני הבית, ולפחות נר אחד לכולן", ובפסקי ריא"ז כתב: "והמהדרין נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, אבל על הקטנים נראה בעיניי שאינו מדליק".
♦
מנהג אשכנז היה כדברי הרמ"א כבר בימי המהרי"ל והתה"ד
ובטרם נבוא לעיין בתירוצי האחרונים על קושיית הגליא מסכת, תחילה וראש יש לציין שמה שכתב הגליא מסכת בתחילת דבריו כדבר פשוט שמנהג זה נתפשט על ידי הרמ"א, ונהגו כן רק על סמך דבריו, במחכ"ת אין זה נכון כלל, אלא כך היה המנהג הפשוט עוד לפני שכתב הרמ"א את הדברים הללו, וכמו שכתב הרמ"א "וכן המנהג פשוט", וכ"כ בדרכי משה שם שכן המנהג.ולא רק הרמ"א כתב שכן המנהג, אלא כך העיד גם בן דורו הגדול המהרש"ל בהגהותיו על הטור שם, וכן מוכח מדבריו בשו"ת מהרש"ל (סי' פ"ה), שכתב: "חתן האוכל בבית חמיו אם יש יכולת בידו אפילו ישן בבית חמיו לא ישתתף אלא ידליק לעצמו משום המהדרין שהרי הוא איש וביתו". הרי שפירש המהרש"ל שההידור הוא שכל אחד ידליק בעצמו ולא שבעה"ב ידליק עבור כל אחד. וכן מוכח מלשונו של אחד מגדולי הדור שלפניהם המהר"א מפראג, שבדרכי משה או"ח ריש סי' תרע"א כתב בשמו: "ועוד דמאחר שמדליקין בפנים כל אחד יוכל להדליק במקום מיוחד ולא בעי להדליק כולן בטפח הסמוך לפתח, וניכר הנרות שמדליק כל אחד ואחד", הרי להדיא שהמנהג היה שכל אחד הדליק בעצמו.
וכן היה מנהג אשכנז כבר בזמן רבותינו המהרי"ל והתה"ד, כדמוכח ממה שכתב בשו"ת מהרי"ל (סי' קמ"ה): "נר חנוכה נהוג בכל דוכתא שכל אורחים ובחורים מדליקין אע"ג דמדליקין על כל אחד ואחד בביתו, ושמא בימי ר' זירא דלא היו מדליקין אלא על פתחי חצירות והבתים אין לחוש, אבל השתא דהכירא לבני הבית מי מפיס להכיר אם הוא נשוי או לא, ולהאי דנהוג האידנא להדליק נר כל אחד ואחד ודלא כמו שפסק ר"י דיותר הידור בנר איש וביתו ולהוסיף, א"כ אתו למחשדא, ומשום ברכה לבטלה אין כאן כיון דאין רוצה לצאת בשל אשתו ממילא חל חיובא עליה" (הובאה תשובה זו גם בספר מהרי"ל הלכות חנוכה). הרי להדיא דנהגו שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק, דאל"כ איזה חשד יש, וגם הלשון "להדליק נר כל אחד ואחד", מורה להדיא שנהגו שכל אחד ואחד מדליק, דאם אחד מדליק עבור כולם היה לו לומר "נר לכל אחד ואחד" כלשון הגמרא.
וכן בתרומת הדשן (סי' ק"א) כתב: "שאלה. אכסנאי שהוא נשוי רשאי הוא להדליק בברכה חוץ לביתו או לאו. תשובה... אמנם מטעם מהדרין אפשר ויתכן שפיר דמי להדליק בברכה כה"ג, דכי היכא דיש הידור בנר לכל אחד בבית אחד ה"נ יש הידור בנר לאיש ונר לאשתו בשני מקומות", הרי להדיא שפירש דנר לכל אחד היינו שכל אחד מדליק בעצמו, דאם הפירוש הוא שבעה"ב מדליק עבור כולם א"כ גם מטעם מהדרין לא ידליק האכסנאי במקומו אלא אשתו תדליק בביתו שתי נרות.
וכן בלקט יושר [מנהגי התה"ד שנכתבו ע"י תלמידו] (עמ' 151) כתב: "והוא מדליק בתחילת הלילה... אבל הבחורים ושאר בני ביתו היו מדליקין כשרוצים לאכול", הרי להדיא שכל אחד מבני ביתו הדליק בעצמו.
הרי לנו שכך היה המנהג הפשוט כבר בימי המהרי"ל והתה"ד, שהיו תלמידי תלמידיהם של הראשונים, וכל מנהגיהם היו על פיהם, וא"כ גם אם אין למנהג זה ראיה מהרמב"ם מ"מ ודאי יסודתו בהררי קודש בשיטותיהם של קדמונים אחרים, וברור שאילו ידע זאת הגאון הגליא מסכת ודאי לא היה כותב על מנהג זה מה שכתב, אך מ"מ עדיין ראוי לנו לחפש אחר מקור המנהג.
♦
דברי האחרונים המיישבים את המנהג עם שיטת הרמב"ם והערות על דבריהם
ובבית הלוי על התורה (בחידושיו על סוגיות חנוכה אחרי פ' ויגש, בחידושיו על שבת כ"ג ד"ה אר"ז) כתב ג"כ כדברי הגליא מסכת, דהפשוט הוא דנר לכל אחד ואחד היינו שבעה"ב מדליק עבור כל אחד ואחד, והוכיח כן מהרמב"ם והתוס' ומדברי ריא"ז הנ"ל שהובא בשלטי גבורים. אמנם, אח"כ הוא כתב ליישב את דברי הרמ"א, דס"ל דכל זה היה בזמן הראשונים שהיו מדליקין מבחוץ, דשיעורו בטפח הסמוך לפתח, ושם לא היו יכולים להדליק כל אחד במקום מיוחד, ולכן אחד הדליק עבור כולם, אבל עכשיו, שמדליקים בפנים, יותר טוב שכל אחד ידליק בעצמו נרותיו במקום מיוחד ולא בערבוביא, כדי שיהיה היכר.ולפי דבריו, האידנא בארץ ישראל שרבים נוהגים להדליק בחוץ, לכאורה חזר הדין שבעה"ב ידליק עבור כולם, ודלא כמנהגינו.
אכן צע"ג איך כתב הבית הלוי שבזמן הראשונים היו מדליקין בחוץ, הלא הרבה ראשונים כתבו להדיא שבזמנם נהגו להדליק בפנים, כמו שכתבו התוס' שבת כ"א ע"ב (ד"ה דאי לא): "דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית שהרי מדליקין בפנים", וכ"כ הטור (או"ח סי' תרע"א) בשם ספר התרומה, וכ"כ הראבי"ה (הלכות חנוכה סי' תתמ"ג) והאו"ז (סי' שכ"ג), ועוד. ואפשר דלשונו של הבית הלוי אינו מדוקדק, וכוונתו היא שאז הדליקו בפנים סמוך לפתח הפונה לרה"ר, אך אח"כ התחילו להדליק בחדרים הפנימיים, ואז כל אחד הדליק בנפרד כמ"ש הרמ"א סי' תרע"א ס"ז, וכמו שיבואר בארוכה להלן. ועוד אפשר דבמקומו של הרמב"ם אכן הדליקו בחוץ, כי אין ברמב"ם שום רמז שבזה"ז מדליקין בפנים.
אמנם עדיין צ"ב טובא דברי הבית הלוי, דגם לפי דבריו היה אפשר שהיום ידליק בעה"ב את הנרות של כל אחד מבני הבית במקום אחר, וכך יהיה היכר למנין הימים, אך מהיכא תיתי שמחמת זה כל אחד ידליק את הנרות בעצמו. ואם תאמר שיש הידור שכל אחד יעשה את המצוה בעצמו א"כ למה בזמן הראשונים לא עשו כן, ומה בכך שאז היו צריכים להדליק את כל הנרות במקום אחד, וכי משום זה לא היה אפשר שכל יעשה את המצוה בעצמו? וצ"ע.
ובערוך השולחן (או"ח סי' תרע"א סעיף ט"ז) כתב ליישב את דברי הרמ"א, שעיקר המצוה היא שכל אחד מבני הבית ידליק בעצמו, ורבנן הקילו שהבעה"ב יכול להדליק עבור כולם. אמנם דבריו דוחק גדול, דקשה להמציא דין חדש מסברא בעלמא ללא ראיה, דהא אפשר דהמצוה היא רק להדליק בבית כך וכך נרות, ואין נפק"מ מי ידליק את הנרות, ומנין לנו שיש מצוה לכל אחד להדליק בעצמו.
ועוד קשה, דאם עיקר המצוה היא שכל אחד ידליק א"כ מה שבעה"ב מדליק עבור כולם אינו אלא מדין שליחות, וא"כ היו צריכים הפוסקים לומר שבעה"ב צריך להתכוין להיות שליח עבור כולם. ועוד, שאם כן אין זה דין מיוחד בבעה"ב, כי כל אחד יכול להיות שליח עבור חבירו להדליק, וא"כ היו צריכים הראשונים לכתוב שכל אחד צריך להדליק, וממילא ידעינן שאחד יכול להדליק בשליחות כולם. ודוחק לומר שבנר חנוכה חידשו חז"ל שכולם יוצאין ממילא בהדלקת בעה"ב אף אם הוא לא כיון להוציאם, דמהיכא תיתי לומר כן. ואם נאמר שכולם יוצאין ממילא ודאי יותר מסתבר לומר שהוא דין על הבית ולא על כל אחד ואחד. ועוד, דלדבריו היו הראשונים צריכים לומר בהדיא שלכתחילה המצוה להדליק בעצמו, ואם לאו אפשר ע"י שליח.
ובחידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם הלכות חנוכה כתב ליישב, דשיטת הרמב"ם היא שאפשר לקיים את ההידור רק ביחד עם המצוה, ולכן רק בעה"ב יכול לקיים את ההידור של נר לכל אחד ואחד, ואזיל לטעמיה דס"ל דאם מל ופירש אינו חוזר על ציצין שאינם מעכבין את המילה, אך אנן קיי"ל דאפשר לקיים את ההידור גם בנפרד מהמצוה, ועל כן לדידן כל אחד ואחד מקיים את ההידור לבדו (ועי' באבי עזרי שם מה שדן בדבריו). אך עדיין קשה כנ"ל, מנין לנו שיש מצוה לכל אחד להדליק בעצמו.
ואמנם לכאורה היה אפשר לומר דגם אם אין מצוה על כל אחד להדליק, מ"מ כיון שאין נפק"מ מי ידליק נהגו שכל אחד מדליק, כדי שכל אחד יזכה לקיים את המצוה בעצמו. ומה שכל אחד מברך על הדלקתו י"ל שכל אחד מתכוין לא לצאת בהדלקת בעה"ב, ועל כן הוא מחוייב מדינא, וכמ"ש בשו"ת הגרעק"א (תניינא סי' י"ג). אמנם עדיין קשה, דאפשר דהחיוב הוא רק על הבית ולא על כל אחד ואחד, וממילא אם בעה"ב כבר הדליק את נרותיו, ממילא נפטרו כולם מההדלקה גם אם יכוונו שלא לצאת.
אמנם, שיטת האליהו רבה שמברכים גם על הידור (הובא בתשובת הגרעק"א שם), ולפ"ז י"ל דגם אם החיוב הוא על הבית, מ"מ יש הידור שידליקו נרות כמנין בני הבית, וכל אחד מבני הבית מקיים חלק מההידור ומברך עליו.
אך עדיין קשה מאוד איך יתכן שמנהגינו בנוי על שיטת הרמב"ם, הרי מנהגינו הוא שרק בני הבית הזכרים מדליקים נר חנוכה, ואילו הרמב"ם כתב להדיא: "והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים".
ועוד תמוה איך יתכן שמנהג אשכנז בזה הוא על פי הרמב"ם, הלא תמיד האשכנזים נמשכים אחרי שיטת התוס' ולא אחרי הרמב"ם, וביותר קשה שהרי גם גדולי פוסקי אשכנז בסוף תקופת הראשונים כתבו כשיטת התוס' שעושים רק את ההידור של מוסיף והולך, והם: פסקי מהרי"ח (שבת כ"א ע"ב), המרדכי (שבת סי' ע"ר), האגודה (פרק במה מדליקין), פסקי ר' מנדל קלויזנר (שבת כ' ע"ב) והטור (או"ח סי' תרע"א)[2].
♦
ביאור המהר"א מפראג שהמנהג נכון גם לפי שיטת התוס' והערות על דבריו
והנה, בדרכי משה (או"ח ריש סי' תרע"א) כתב: "וכתב מהר"א מפראג דלדידן שמדליקין בפנים ויודעין בבית כמה בני אדם בבית וליכא למיחש שמא יאמרו כך בני אדם הם בבית אף לדעת התוספות מנהגינו נכון, ועוד, דמאחר שמדליקין בפנים כל אחד יוכל להדליק במקום מיוחד ולא בעי להדליק כולן בטפח הסמוך לפתח, וניכר הנרות שמדליק כל אחד ואחד, ואיכא היכרא כשמוסיף והולך בשאר הלילות, ולכן מנהגינו אתי שפיר לכולי עלמא", עכ"ל. ולפי דבריו לכאו' י"ל דאכן המנהג נוסד על פי שיטת התוס' ולא ע"פ הרמב"ם.אך לכאורה דבריו תמוהים מאוד, שהרי גם בעלי התוס' וכל הראשונים שסברו כמותם הדליקו בפנים, ואף על פי כן כתבו את שיטתם, ודוחק גדול לומר שכוונתם רק לפרש את הדין של זמן הגמרא, דא"כ היה להם לומר דעכשיו שאנו מדליקין בפנים כל אחד מבני הבית צריך להדליק. והטור, שהוא ספר הלכה למעשה, ודאי היה צריך להזכיר זאת. ואכן המאירי והריטב"א וחי' הר"ן כתבו להדיא שמנהגם היה שרק בעה"ב מדליק ומוסיף והולך אע"פ שגם הם נהגו להדליק בפנים.
ונראה ברור דמה שכתב מהר"א מפראג "לדידן שמדליקין בפנים" כוונתו כמו שכתב בדרכי משה בסוף אותו סימן[3] וכן כתב הרמ"א בשו"ע שם סעיף ז'ג, שבזמן הראשונים הדליקו סמוך לפתח הפונה לרה"ר, ואז היו הנרות נראים לבני רה"ר,[4] אך בזמנינו מדליקין בבית החורף (שהוא חדר פנימי) ואין היכר כלל לבני רה"ר, וכל ההיכר הוא רק לבני הבית, וממילא שוב לא קיימת טענת התוס' שיחשבו שכך בני אדם יש בבית, כי בני הבית יודעים כמה הם בבית, וכן משום שכעת כל אחד מדליק במקום אחר, ושפיר ניכר מספר הנרות של אותו יום[5].
ובאמת מלשון המהרי"ל הנ"ל נראה שמנהג זה נתחדש רק קרוב לזמנו, שכתב: "ולהאי דנהוג האידנא להדליק נר כל אחד ואחד ודלא כמו שפסק ר"י דיותר הידור בנר איש וביתו ולהוסיף", משמע שרק "האידנא" נהגו כך, אך המנהג הקדמון לא היה כן. ולפי דברי המהר"א מפראג הדבר מבואר היטב, כי בזמן הראשונים הדליקו סמוך לפתח הפונה לרה"ר ואז נהגו כדברי התוס', אך קרוב לזמן המהרי"ל החלו להדליק בבית החורף[6], ומיני אז החלו לנהוג שכל אחד מדליק בעצמו.
אמנם עדיין תמוה, דהרי מדברי התוס' ג"כ מוכח שלמהדרין לא כל אחד מדליק אלא בעה"ב מדליק עבור כולם, וכנ"ל, וא"כ גם אחר שנהגו להדליק בבית החורף היה אפשר להנהיג שבעה"ב ידליק עבור כל אחד מבני הבית במקום מיוחד, כדי שיהיה היכר למנין הימים, אך מאין בא המנהג שכל אחד מבני הבית מדליק בעצמו בברכה.
ואמנם היה אפשר ליישב כמו שכתבנו לעיל דבאמת מעיקר הדין אחד יכול להדליק עבור כולם, אך מ"מ לחיבת המצוה נהגו שכל אחד מדליק בעצמו, ומה שכל אחד מברך על הדלקתו הוא משום שמכוונים לא לצאת בהדלקת בעה"ב או כשיטת האליה רבה שאפשר לברך על הידור, אך עדיין קשה כמו שתמהנו לעיל, דאפשר דהחיוב הוא רק על הבית, ואם בעה"ב כבר הדליק את נרותיו, ממילא נפטרו כולם מההדלקה גם אם הם יכוונו שלא לצאת.
ועוד קשה דא"כ היו הפוסקים צריכים לכתוב שמנהגינו שבעה"ב מדליק נרות כמספר בני הבית, ויותר ראוי שכל אחד ידליק את נרותיו בעצמו, ונפקא מינה שמי שקשה לו לבוא להדליק בעצמו אינו חייב לטרוח עבור זה, וכן נפקא מינה שאם אחד מבני הבית לא הדליק מאיזה סיבה אזי צריך בעה"ב (או כל אחד מבני הבית) להדליק את הנרות במקומו, ולא שמענו שנהגו כן.
ועוד, שאם כן תמוה מאוד למה לא מדליקים נרות כנגד הנשים הדרות בבית, שהרי דעת הרמב"ם וריא"ז שלמהדרין בעה"ב מדליק כמנין כל בני הבית בין אנשים בין נשים, ולא מצינו מי שחולק עליהם. ובשלמא אם נאמר שההידור הוא שכל אחד ידליק בעצמו, אזי י"ל שהנשים מסתפקות בעיקר המצוה ואינן עושות את ההידור (כמו שיבואר להלן), אך אם נאמר שההידור הוא שבעה"ב ידליק כמספר כולם, ורק משום חיבת המצוה כל אחד מדליק בעצמו, א"כ גם אם יש לנשים איזה טעם שלא להדליק בעצמם, מ"מ למה בעה"ב לא מדליק את הנרות שכנגדן.
וכעת ראיתי במאמרו של הרב חיים אשר ברמן שליט"א (בירחון האוצר גיליון י"א) שהעלה, דמנהג אשכנז באמת בנוי על שיטת התוס' והטור שהמהדרין מן המהדרין עושים רק את ההידור של מוסיף והולך, ומה שנוהגים שכל אחד מדליק בעצמו אין זה מדינא כלל, אלא הוא משום שהם חיבבו את המצוה ורצו שכל אחד יקיימנה בעצמו, ודימה זאת לכמה דברים שבתחילה נהגו שאחד מוציא את כולם ואח"כ החלו לנהוג שכל אחד אומר בעצמו, אך גם על דבריו קשות כל הקושיות הנ"ל.
♦
נראה שמנהג אשכנז בנוי על שיטה שלישית דלא כהרמב"ם ודלא כתוס'
ולכן נראה ברור שמנהג אשכנז הוא לא כשיטת הרמב"ם וגם לא כשיטת התוס', אלא כמו שיטה שלישית של כמה מגדולי חכמי אשכנז, וכשיטה זו מבואר גם בתשובת רב שר שלום גאון, וכמו שיבואר:הנה, כתב הראבי"ה (מסכת שבת סי' קצ"ט): "וקרוב הדבר בעיני דאכסנאי משתתף בפריטי לנר של שבת כמו לנר של חנוכה אם לא מדליקין עליו בגו ביתיה, אם מוסר לו בעה"ב ביתו בחנם, ואם ב' בעלי בתים דרים ביחד דמי להא דתניא והמהדרין נר לכל אחד ואחד, וכל שכן [לשאינן קרויין] בני ביתו", עכ"ל.
דהיינו, שאם שני בעלי בתים דרים יחד באותו בית, מעיקר הדין די בנר אחד לשניהם, אך ראוי שכל אחד ידליק נר של שבת, ודימה זאת הראבי"ה לנר חנוכה, דאמרינן "המהדרין נר לכל אחד ואחד".
ולפי שיטת התוס' והרמב"ם הרי פשוט שאין שום ראיה מנר חנוכה לנר שבת, דהא זהו דין מיוחד בנר חנוכה שהמהדרין מדליקין נרות כמספר בני הבית, אך בנר שבת לא נזכר בשום מקום בגמרא ובפוסקים שהמהדרין מדליקין נר לכל אחד ואחד[7], והראבי"ה עצמו כתב לעיל באותו סימן שנהגו להדליק רק ב' נרות.
אלא מוכח להדיא שהראבי"ה סבר שההידור של נר לכל אחד ואחד אינו דין השייך דוקא לנר חנוכה אלא הוא דין השייך בכל המצוות, שהמהדרים ומחבבים את המצוות מקיימים את המצוה בעצמם ולא יוצאים ע"י אחר (וכמו שנביא להלן מתשובת רב שר שלום גאון).
ונראה שכן היא גם דעת המהרי"ח[8], דהנה בפסקי מהרי"ח (שבת כ"א ע"ב) כתב: "וא"ת למה אין אנו עושין כמו מהדרין שפירושו נר אחד לכל אחד מבני הבית, טעמא שלא יאמרו הגוים שעושין כשפים בשביל שאין רואין בכל בית בשוה".
והנה, לפי שיטת התוס' (שהמהדרין מן המהדרין מדליקין נר אחד בכל בית ומוסיף והולך) קושייתו אינה מובנת כלל, דהא ודאי עדיף לעשות כמו המהדרין מן המהדרין, ועל כרחך דהמהרי"ח סבר דהמהדרין מן המהדרין עושים את שני ההידורים יחד, גם שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק, וגם מוסיף והולך, ועל כן הוקשה לו שפיר, למה אנו עושים רק את ההידור של מוסיף והולך, ולא עושים את ההידור של נר לכל אחד ואחד.
אמנם לא נראה לומר דס"ל כשיטת הרמב"ם, כי לפי שיטת הרמב"ם לא היה לו לומר "למה אין אנו עושין כמו מהדרין", כי לשיטת הרמב"ם מי שעושה כשיטת התוס' אינו עושה לא כמהדרין וגם לא כמהדרין מן המהדרין, אך מלשון המהרי"ח משמע דאמנם אנו עושים לגמרי כמו המהדרין מן המהדרין, אך למה איננו עושים גם כמו המהדרין. ולכן נראה יותר דס"ל כמו שנתבאר בדעת הראבי"ה, שההידור של נר לכל אחד ואחד, הוא שכל אחד ידליק בעצמו.
וממה שמהרי"ח כתב כן בפשטות, ולא הוצרך לבאר את שיטתו בזה, מוכח קצת שפירוש זה היה רווח באשכנז בזמנו, ועל כן לא נחשב אצלו כחידוש, וא"כ יש רגלים לדבר שמלבד הראבי"ה והמהרי"ח היו עוד הרבה מחכמי אשכנז שסברו כשיטה שלישית זו[9].
וכשיטה זה מבואר להדיא בתשובת רב שר שלום גאון (תשוה"ג הלכות פסוקות סי' קל"ב ותשוה"ג שערי תשובה סי' רל"ד וגאוניקה עמ' 343[10]), שכתב: "וששאלתם אנשים הרבה בחצר אחת חייב כל אחד ואחד בנר חנוכה או משתתפין כולן בנר אחת, שורת הדין אם משתתפין כולן בשמן יוצאין כולן בנר אחד אבל מי שרצה לחבב ולהדר את המצוה כל אחד ואחד מדליק נר לעצמו, דתנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד"[11].
הרי מבואר להדיא בדברי רב שר שלום גאון שפירש ד"המהדרין נר לכל אחד ואחד" היינו שכל אחד מבני הבית מדליק בעצמו, וא"כ לפי שיטתו ודאי שהמהדרין מן המהדרין מדליקין כל אחד נר אחד ביום הראשון ומוסיף והולך כל יום וכמנהג אשכנז, ולא כשיטת הרמב"ם שבעה"ב מדליק לכולם, כי כל ההידור של נר לכל אחד ואחד הוא רק שכל אחד ידליק בעצמו.
ובספר הפרנס [לר' משה פרנס תלמיד המהר"ם מרוטנבורג] (סי' קנ"ב) כתב: "ודיורין הרבה בבית אחד ישתתפו לקנות הנרות ותו לא צריך, והמהדרין מן המהדרין נר לכל אחד ואחד" (מה שכתב "והמהדרין מן המהדרין" פשוט שהוא טעות סופר, וצריך לומר: "והמהדרין נר לכל אחד ואחד"), וניכר שדבריו הם קיצור מתשובת רב שר שלום גאון, ומוכח מזה שתשובה זו היתה ידועה לחכמי אשכנז, ויתכן שממנה הם שאבו את שיטתם.
ויסוד החילוק בין שיטה זו לשיטת התוס' והרמב"ם הוא, שלשיטת תוס' והרמב"ם ההידור של נר לכל אחד ואחד, הוא דין במספר הנרות שיש להדליק, לדוגמא אם יש בבית חמשה בני אדם, עיקר המצוה היא להדליק בבית זה נר אחד, והמהדרין צריכים להדליק בבית זה חמשה נרות, אך לפי שיטת רש"ש גאון והראבי"ה והמהרי"ח הידור זה אינו דין במספר הנרות כלל, דעדיין המצוה היא להדליק רק נר אחד, וההידור הוא רק שכל אחד ואחד ידליק נר בעצמו, ולא יסמוך על הנר שהדליק חבירו.
ובגדר הדבר יש לומר, שלשיטת התוס' והרמב"ם הידור זה הוא דין על הבית, שראוי שידליקו בכל בית כמנין האנשים הדרים בו, אך לפי שיטת חכמי אשכנז הידור זה הוא דין על האנשים, שראוי שכל אחד ידליק נר חנוכה בעצמו.
♦
למה בזמן הראשונים לא נהגו באשכנז שכל אחד מדליק
אמנם למעשה גם באשכנז נהגו בזמן הראשונים כשיטת התוס', כמו שכתב המהרי"ח עצמו, ולעיל הבאתי שכן כתבו גם המרדכי והאגודה ומהר"מ קלויזנר והטור, אך זו היא באמת קושיית המהרי"ח הנ"ל, ותירץ: "טעמא שלא יאמרו הגוים שעושין כשפים בשביל שאין רואין בכל בית בשוה".אמנם האגודה (פ"ב דשבת) והמרדכי (שבת סי' ע"ר) כתבו דהטעם שלא מדליקים נר לכל אחד ואחד הוא כדברי התוס', שאם כן לא יהיה היכר שיסברו שכך בני אדם יש בבית. ויש לבאר את דבריהם כמ"ש המהר"א מפראג, שבזמנם שהדליקו על הפתח הסמוך לרה"ר לא היה יכול כל אחד להדליק את נרותיו במקום מיוחד, כי הוא היה צריך להדליק בטפח הסמוך לפתח, ולכן אם כל אחד היה מדליק לא היה היכר למנין הימים.
ולפי שני טעמים אלו מבואר היטב ג"כ למה קרוב לזמן המהרי"ל התחילו לנהוג שכל אחד מבני הבית מדליק בעצמו, כיון שאז החלו להדליק את הנרות לפני ולפנים, במקום המשומר מעין זרים, ושוב לא היה חשש מהגוים שיאמרו שהם כשפים, וכן לא היה חשש שלא יהיה היכר, כי ידעו כמה בני אדם יש בבית וגם כל אחד הדליק את נרותיו במקום מיוחד.
♦
למה מנהג האשכנזים בימינו שכל אחד מבני הבית מדליק
ולפי זה לכאורה מתעוררת קושיא גדולה על מנהג האשכנזים בימינו, שכיום הרבה מהאשכנזים בארץ הקודש נוהגים להדליק בחוץ, כדינא דגמרא, ומ"מ נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק. ולפי מה שנתבאר לכאורה בימינו היה צריך לחזור ולנהוג שרק בעל הבית מדליק, כפי שנהגו בני אשכנז בזמן הראשונים. וכן קשה על אלו שנוהגים להדליק בפנים סמוך לפתח הפונה לרה"ר, שהרי הראשונים שנהגו כן נהגו מטעם זה שרק בעה"ב מדליק כדי שיהיה היכר, וא"כ לכאורה גם היום צריך לנהוג כן.אמנם החילוק פשוט, שבימינו מקובל שיש לכל אחד מנורת חנוכה ("חנוכיה") נפרדת, וכך יש היכר מובהק למנין הימים, אך בימיהם לא היה לכל אחד מנורה לעצמו מחמת העניות. וגם מי שהיתה ידו משגת לקנות מנורה מיוחדת לכל אחד ואחד מבני ביתו, לא היה בזה שום תועלת, כי גם על הנרות שבאותה מנורה יכולים היו לחשוב שהם עבור כמה בני אדם, כדאיתא בשבת כ"ג ע"ב שנר שיש לו שתי פיות וכן קערה שיש בה כמה פתילות עולין לכמה בני אדם, וממילא עדיין לא היה היכר למנין הימים. אך היום, כיון שמקובל בכל ישראל שכל אחד מדליק במנורה נפרדת, לא יבואו לחשוב כן.
אמנם לפי דברינו נמצא לכאורה חידוש גדול לדינא, שאם אין מקום לכולם להדליק בטפח הסמוך לפתח, אין טעם שחלק מבני הבית ידליקו בחלון או בתוך הבית, דהרי הראשונים נהגו מחמת זה שרק בעה"ב מדליק סמוך לפתח והשאר לא מדליקים כלל (ועי' מה שאכתוב להלן בהערות שכן מוכח מהחת"ס).
♦
למה לפי מנהג אשכנז נשים לא מדליקות נר חנוכה
ולפי דברינו ניחא גם המנהג שרק בני הבית הזכרים מדליקין נר חנוכה, כי לדידן ההידור הוא רק על האנשים שכל אחד ידליק בעצמו, והנשים משום מה לא נהגו בהידור זה, אך אין שום דין להדליק כמנין בני הבית.אמנם עדיין צ"ב למה הנשים לא מהדרות להדליק בעצמן, וכבר תמה כן בשו"ת שער אפרים סי' מ"ב, וכתב שבתה"ד סי' ק"א משמע דגם לאשה יש הידור להדליק (ולהלן נדון בראייתו מהתה"ד).
ובמשנ"ב (סי' תרע"א סק"ט) כתב דאשתו לא מדלקת משום שהיא כגופו [ומקורו באליהו רבא שם], וצ"ע, דלא מצאנו כיו"ב בשום מצוה דהאשה תצא ידי חובתה במעשה של הבעל משום אשתו כגופו[12]. ועוד קשה, דטעם זה שייך רק בנשים נשואות אך אכתי קשה למה הנשים הפנויות לא מדליקות בעצמן. ובשו"ת חשב סופר (או"ח סי' ו') תירץ שהפנויות לא מדליקות משום כבוד אמותיהן, ולא כ"כ הבנתי איזה פחיתות כבוד יש בזה.
ובמשנ"ב (סי' תרע"ה סק"ט) כתב בשם שו"ת עולת שמואל: "דלדידן שמדליקין כ"א בפ"ע מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים", וגם זה צ"ב טובא, דהיכן מצינו דאשה תיפטר מחיוב מצוה משום דהויא טפילה לאיש. אמנם המעיין בגוף התשובה שם [בשו"ת עולת שמואל (פראג תקפ"ג) סי' ק"ה] יראה שלא כתב שם דמשום שהנשים טפילות לאנשים יוצאות הן ידי חובה בהדלקה שלהם, אלא כתב שם שהנשים טפילות לאנשים בחיובן להדליק נר חנוכה, ולכן לא תיקנו להן את ההידורים אלא רק את עיקר הדין דנר איש וביתו, ודייק זאת מהלשון "שאף הן היו באותו הנס", משמע שהיו טפילות לאנשים באותו הנס. והביא שכן כתבו התוס' במגילה ד' ע"א ד"ה שאף "דלשון שאף הן משמע שהן טפלות". אמנם כתב דעדיין צ"ב, מאי שנא חנוכה ממגילה ומצה (כנראה כוונתו לד' כוסות) דשם הנשים חייבות ממש כמו האנשים, ע"ש שדחק בזה.
ובחידושי החת"ס (שבת כ"א ע"ב) כתב דלא תיקנו הדלקת נר חנוכה לנשים משום שהיו מדליקין בפתח הפונה לרה"ר, ולאו אורח ארעא שהאשה תעמוד שם, דכל כבודה בת מלך פנימה[13], אך לפי מה שנתבאר המנהג שכל אחד מבני הבית מדליק התחיל רק בסוף תקופת הראשונים, ואז הרי הדליקו בפנים ולא היה שייך טעם זה.
ונראה בזה בס"ד, דהנה בתוס' מגילה ד' ע"א וערכין ג' ע"א ובראשונים ובשו"ע או"ח סי' תרפ"ט ס"ב הביאו את שיטת הבה"ג שנשים אינן מוציאות אנשים ידי חובת מקרא מגילה, משום שנשים אינן חייבות בקריאה אלא בשמיעה, והוא בבה"ג סי' י"ט, ולשונו שם הוא: "נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת מגילה אלא שחייבין במשמע (=בשמיעה), למה, שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד והואיל והכל היו בספיקא הכל חייבין במשמע". ולכאורה דבריו צ"ב, דאם הנשים היו באותו הנס למה שלא יהיו חייבות בקריאה כמו האנשים.
ומקובל לבאר בזה דהבה"ג ס"ל כמו הצד שכתבו כמה אחרונים[14] דהנשים פטורות מעיקר מצות קריאת המגילה משום שהיא מצות עשה שהגמן גרמא, אך יש להן חיוב מחודש משום שאף הן היו באותו הנס, וס"ל לבה"ג דחיוב זה הוא רק על השמיעה, שעל ידה מתקיים הפרסום, אך ממעשה המצוה, שהוא הקריאה, הן פטורות משום מ"ע שהז"ג.
ועד"ז נראה לומר דבנר חנוכה ג"כ יש את שני החלקים הללו: א. מעשה הדלקה ב. פרסומי ניסא. אמנם, כאן גם נשים חייבות במעשה ההדלקה, כי אשה הדרה בבית לבדה ג"כ חייבת להדליק, דאין לה דרך אחרת לקיים את הפרסומי ניסא, וכן האיש יוצא בהדלקתה, כמבואר בגמ' שרב זירא יצא בהדלקת אשתו, וכן פסקו האחרונים ס"ס תרע"ה, אך מ"מ יש לומר דיש חילוק בין איש לאשה לגבי ההידורים, כדלהלן:
הנה, מצד הפרסומי ניסא אין צריך אלא נר איש וביתו ומוסיף והולך, שהנס מתפרסם בזה שרואין נרות על כל הפתחים, וכן יש תוספת פרסום במה שמוסיף והולך כל יום כי בזה רואים כמה ימים היה הנס, אך ההידור של נר לכל אחד ואחד אינו שייך כלל לפרסום הנס, כי אין עי"ז שום תוספת פרסום כלל, אלא הוא רק הידור במעשה ההדלקה, שראוי שכל אחד יעשה את מעשה המצוה בעצמו ולא ע"י אחר, כמו שבכל התורה מצוה בו יותר מבשלוחו.
וממילא י"ל דההידור דנר לכל אחד ואחד נתקן רק לאנשים ולא לנשים, כי האנשים חייבים במצוה זו כמו שהם חייבים בכל המצוות, ולכן הם חייבים גם בהידורים שלא מוסיפים פרסומי ניסא, אך הנשים כל חיובן הוא משום פרסומי ניסא, ולכן לא תקנו להן את ההידור הזה, שאין בו שום פרסומי ניסא[15].
והנה בתה"ד (סי' ק"א) כתב: "שאלה. אכסנאי שהוא נשוי רשאי הוא להדליק בברכה חוץ לביתו או לאו. תשובה... אמנם מטעם מהדרין אפשר ויתכן שפיר דמי להדליק בברכה כה"ג, דכי היכא דיש הידור בנר לכל אחד בבית אחד ה"נ יש הידור בנר לאיש ונר לאשתו בשני מקומות". וכתב בשו"ת שער אפרים (סי' מ"ב) דמבואר מדבריו דגם במקום אחד דיש הידור לאשה להדליק בעצמה, ודלא כמנהגינו. אמנם לפי מה שנתבאר אין זו ראיה כלל, כי בתה"ד מבואר רק דאם האשה הדליקה עדיין יש לאיש הידור להדליק בעצמו, והיינו משום דלאיש יש הידור לעשות מעשה הדלקה בעצמו, כנ"ל, אך אם האיש הדליק יש לומר דשוב אין לאשה שום הידור להדליק בעצמה, כי לה אין דין מעשה הדלקה, וכמשנ"ת[16].
♦ ♦ ♦