הרב שמואל אריה ישמח
ישיבות הדר להדר וצרור המור, חיפה

הדלקת נר חנוכה בשטח ובמסיבות, וסדרי עדיפויות בהדלקה [חלק ב']

סימן ב - הדלקת הנר לנמצא תחת כיפת השמים, ודין הדלקה במסיבות: פרק א - הקדמה * פרק ב - הסוברים שחובת נר חנוכה היא גם למי שנמצא ברחוב * פרק ג - הסוברים שחובת נר חנוכה היא רק לנמצא בבית * פרק ד - הדעות האם ניתן להדליק נרות חנוכה במסיבות, והקשר לנידון דידן * פרק ה - האם אורחים יוצאים בהדלקה שבביהכנ"ס גם אם אינם מתגוררים בו * פרק ו - המתירים להדליק במסיבה * פרק ז - הסוברים שאין להדליק במסיבה אע"פ שיש בה אנשים שאינם מדליקים בביתם * פרק ח - הפוסקים שכתבו בסתמא שאין להדליק במסיבה. סימן ג - סדרי עדיפויות בהדלקת נר חנוכה: פרק א - להדליק בזמן ע"י שליח או להדליק בעצמו מאוחר בלילה? * פרק ב - להדליק בעצמו לפני השקיעה, אחר פלג המנחה, או להדליק בזמן ע"י שליח? * פרק ג - להדליק בעצמו אחר פלג המנחה או להדליק בעצמו כשיחזור מאוחר לביתו? * פרק ד - להדליק בעצמו בזמן, ללא בני משפחתו, או להדליק אחר פלג המנחה כשכל משפחתו עמו?

הקדמה

בגליון הקודם של האוצר, פירסמתי את סימן א', בו דנתי בדינו של אדם הנמצא בבית חבירו או הוריו באחד מערבי החנוכה, ולעיתים אף סועד שם באופן חד פעמי. הסקתי כי במצבים מיוחדים ניתן להדליק שם את נר החנוכה, אף שאין זה מקום השינה שלו, ואף לא מקום אכילתו הקבוע. במאמר שם נתבארו כל פרטי הענין.
הבאתי שם בקצרה שיש פוסקים המתירים להדליק נר חנוכה תחת כיפת השמים, וכן שיש פוסקים הסוברים כי בהדלקה במסיבות מוציאים ידי חובה את משתתפי המסיבה שלא הדליקו בביתם. כתבנו שלפי דעתם ברור שמי שהדליק בבית חבירו יצא ידי חובתו, לפחות בדיעבד, ומכיון שכך אדם שאינו מדליק נר בביתו - כגון מי שלא יגיע לביתו עד לבוקר, או משפחה חילונית - ודאי שטוב שידליק במקום בו הוא מתארח באותו ערב. כאן, בסימן ב' המובא לפניכם, סיכמנו בהרחבה את דעות הפוסקים בענין הדלקה תחת כיפת השמים ובענין הדלקה במסיבות.
כאמור, בסימן א' ביררנו שההיתר להדליק בבית החבר הוא רק במצבים מיוחדים, אולם בדרך כלל יש להימנע מהדלקה בבית החבר. משום כך, במקרה בו יש צורך לשהות בבית החבר באותו הערב, על האדם להדליק את נרות החנוכה בביתו, ורק לאחר מכן לנסוע לבית החבר (ואם יש חשש לשריפה, ואפילו חשש קל, יש להמתין בבית חצי שעה, ואז לכבות את הנרות ולנסוע). במידה שפתרון זה אינו מתאפשר, הצענו שלש פתרונות נוספים: א. למנות שליח שידליק בבית בזמן. ב. להדליק נרות בבית אחר פלג המנחה. ג. להדליק נרות בבית לאחר שיחזרו מבית החבר. כאן בסימן ג' נדון מה סדר העדיפויות בין שלשת האפשרויות הללו.
♦

סימן ב - הדלקת הנר לנמצא תחת כיפת השמים, ודין הדלקה במסיבות

פרק א - הקדמה

בברייתא נאמר: "מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד" וכו' (שבת כא, ע"ב).
ההגדרה "איש וביתו" ניתנת להתפרש בכמה אופנים: א. חובת נר חנוכה היא דווקא למי שנמצא ב'בית' [או למי שיש לו בית, ואכמ"ל], אך אדם המתגורר ברחוב תחת כיפת השמים פטור מנר חנוכה. ב. חובת נר חנוכה היא דווקא למי שנמצא ב'בית שלו', אך אדם הנמצא בסתם בית שאינו משתייך אליו פטור מנר חנוכה. לפי פירוש זה, אדם לא יכול, לדוגמא, להיכנס לתחנת מוניות ולבקש להדליק שם נרות. ג. 'איש וביתו' כוונתו 'איש ומשפחתו'. החובה הבסיסית היא להדליק נר אחד למשפחה [ורק המהדרין מדליקים נר לכל אדם]. לפי פירוש זה ייתכן שאדם שמתגורר ברחוב, תחת כיפת השמים, חייב להדליק נר חנוכה ברחוב.
בפועל, הפוסקים נחלקו האם אדם שנמצא כל הלילה תחת כיפת השמים חייב בנר חנוכה. בפרקים הבאים לא נביא את שיטות הראשונים והאחרונים בדבר, אלא רק נציין לדברי פוסקי דורנו שדנו בדבר.
[לדעת הפוסקים שסברו שיש צורך בבית, יש לדון האם יש חובה להדליק נר חנוכה באהל ארעי, במכונית, ברכבת, וכדו', ובסימן זה נביא את הדעות השונות בכך].
לדוגמא: יש מהראשונים ומהאחרונים שכתבו שמי ש"היה בדרך" או "לן ביער" מדליק נר חנוכה (ראה בשו"ת מעשה הגאונים סי' נה ובפרדס הגדול לרש"י סי' קצט, ובלבוש תרעז, ב). מכאן שהלן תחת כיפת השמים חייב בנר חנוכה. אולם, חלק מחכמי דורנו פירשו שכוונת המקורות הללו היא למי שנמצא באכסניא או מקים אהל ביער.
דוגמא נוספת: יש ראשונים שדנו מה יעשה מי שהיה בספינה ולא הדליק נר. נראה מזה שאין חובת הדלקת נר חנוכה למי שאינו בבית. אולם, יש חכמים שהסבירו שכוונת הראשונים היא רק למי שלא הדליק בספינה משום הרוח או בגלל חוסר נרות.
סיכום דברי הראשונים והאחרונים ודיון בשיטתם ניתן למצוא בספרי אחרוני דורנו שיצויינו להלן[2].
דיון זה נוגע גם לחקירה האם נר חנוכה הוא חובת גברא או חובת הבית [הג"ר אברהם אבלי פאסוואלר (אב"ד וילנא, בספרו שו"ת באר אברהם סי' טז, מהד' מ"י ה'תשס"ג עמ' רלב) דן האם נר חנוכה הוא חובת גברא או חובת הבית, והמהרי"ל דיסקין (בתורת האהל שנדפס בסוף שו"ת מהרי"ל דיסקין, דף לו, טור א) כתב שנר חנוכה הוא חובת הבית, וברבבות אפרים (ח"ד, סי' קסג, אות נד) דן בענין זה, וראה שו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ה, סי' עב, במה שהביא בפתיחת התשובה לפני אות א'), ובשו"ת מאור החיים (לרב מאיר חיים אונגר, אב"ד לקנבאך ומו"צ בירושלים, ח"ב סי' כד אות ג), הביא מדברי הרב יהודה הכהן קרויס (אב"ד לקנבאך, חמיו של הרב אונגר), שהביא את דברי הב"ח שיש חיוב על הבית וחיוב על הגברא, והרב אונגר העיר שם והביא שמהרמב"ם משמע שהיא חובת הבית, וראה גם שו"ת משיב נבונים, ח"ג, סי' לז].
♦

פרק ב - הסוברים שחובת נר חנוכה היא גם למי שנמצא ברחוב

רבים מהפוסקים בדורות האחרונים דנו בשיטות הראשונים והאחרונים והכריעו שהישן תחת כיפת השמים חייב בנר חנוכה.
כך כתבו: ציץ אליעזר (טו, כט, וראה להלן בפרק ח' שם נביא מדבריו לגבי הדלקה במסיבות), אז נדברו (ח"ו סי' עה, וכן ח"ז סי' סז, וביאר את שיטתו בספר נר איש וביתו לרב פייגנבוים ח"ב עמ' רמב), עשה לך רב (ח"ד, לט, וראה להלן בפרק ח' שם נביא מדבריו לגבי הדלקה במסיבות), וכן נמסר בשם הגר"ש ישראלי (מקראי קודש לרב הררי ט, כב, הערה פב, וראה שם ט, לב, וראה להלן בפרק ו' שם נביא מדבריו לגבי הדלקה במסיבות), הג"ר משה לוי בעל המנוחת אהבה (בספרו שו"ת תפילה למשה ח"ב סי' נ', שם כתב שהעיקר שאין צריך בית, ולכן פסק לברך במכונית, וברור שנקט לעיקר שא"צ בית כלל, אך מ"מ לא פסק מפורש לגבי אדם הנמצא בשדה, ולענ"ד ייתכן אולי שבזה היה חוכך להימנע מברכה מחמת דעת המהרש"ם שהביא שם בדבריו. אציין שבעל התפילה למשה ראה את דעת אלו שהשיבו על דבריו וחלקו עליהם, ובכל זאת עמד בדעתו, כמובא בספר הזכרון ויען שמואל ח"ז עמ' שצג ועוד), הגראי"ל שטיינמן (בתשובתו שבספר בנתיבות ההלכה, חלק לג, עמ' 16), ספר באר מים חיים (סי' טז לרב חיים ברגיג עמ' רה), הרב מנחם זילבר (קובץ פרי תמרים סאטמר חלק ג סי' ז עמ' מז, ומשם בספרו שו"ת מאזני צדק ח"א, או"ח, סי' עו, עם מעט הוספות, וכתב שנר אינו תלוי בבית, ושגם לפי הט"ז אם יצא מהבית עם כל בני ביתו יכול להדליק במקום הסעודה), שו"ת דבר משולם (ח"ג סי' קצד, אות ב), הג"ר שלמה הכהן גראס (מו"ץ בעלז בארה"ב, בקונטרסו אוצר השמן, תשס"ה, עמ' מז), שו"ת משיב דברים (לרב גרשון ליטש רוזנבוים, אב"ד טלליא, ח"א או"ח סי' ג, ושם חלק בזה על דברי הרב השואל שם, הרב יעקב יצחק בלום אב"ד בסמ"ג), ילקוט יוסף (חנוכה, מהדורת תשע"ג, עמ' ר), הרב ישראל יוסף הנדל (רב קהילת חב"ד מגדל העמק, בספרו ממלכת כהנים, חלק בירורי הלכה, סי' נג עמ' קסה, ולפי"ז הוסיף שם לחדש שמי שנמצא עם בני ביתו בחתונה וישובו לבית רק לאחר חצות עדיף שידליקו נרות באולם השמחות), הרב אהרן זכאי (בספרו הבית היהודי, כרך מועדים, סי' טו, הלכה יד, ע"פ הצי"א והאז נדברו, ולא הביא שיש מי שחולק בזה).
כמדומה לי שכעי"ז עולה גם משו"ת משנה הלכות (ז, פו, שכתב שמי שאין לו בית יש עליו מ"מ חיוב גופו וחייב להדליק בכל מקום שהוא, ובאמצע הרחוב לא תיקנו לו להדליק, אך במכונית שהיא רשות היחיד לעצמה יכול להדליק ולקיים המצוה).
בשו"ת ברכת ראובן שלמה (ח"ד, סי' מט) כתב שהנוסע ונמצא בשדה התעופה יכול להדליק בחדר ההמתנה או בבית כנסת שיש שם וכדו', ומזה משמע שלדעתו יכול להדליק גם במקום שבו אינו אוכל ולא ישן (אך אולי יש לחלק ולומר שכוונתו דווקא לשדה תעופה שנחשב כמקום השכור לו, משום שקנה כרטיס טיסה), ומסתבר שהוא הדין להולך בדרך (אא"כ נחדש ונחלק בין מי שנמצא בבית הפקר מזדמן לבין מי שנמצא תחת כיפת השמים).
ראה גם במאמר הרב אושרי חדאד (בתוך ספר הזכרון ויען שמואל ח"ז סי' לג), שההולך בדרך טוב שידליק, אך ללא ברכה, אולם אם הוא מדליק בחנוכיה, ולא בנרות סתם, בזה ניכר שמדליק בגלל החנוכה, ולכן בזה נראה שיכול להדליק בברכה.
עוד ראה שו"ת משיב נבונים (לרב נחמן שטיינמץ, מו"ץ סקווירא, ח"ג סי' לז), שהביא שיש דעות האם נר חנוכה הוא חובת הבית או חובת גברא (ובסי' לח אות א' כתב שהעיקר כשיטת הסוברים שאין להדליק בדרך, והתיר שם להדליק באוטובוס שהוא ביתו), וכתב שמ"מ ודאי שיש חובת גברא לראות נר חנוכה, ולכן הנמצא בדרך ואין לו נר לראות ידליק נר בברכה, ובסוף סי' מא כתב שבנוסף לחובת הבית יש חובת הגוף.
בספר פסקי תשובות (תרעז, אות ג), כתב בפשטות "שאין צריך בית כלל (ציץ אליעזר, אז נדברו) ואף הנמצאים במדבר ויושבי אהלים חייבים בהדלקת נרות חנוכה... וכן הדין במי שנוסע ברכבת או במטוס (שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קמו; ערוה"ש סעיף ה; צי"א ואז נדברו שם)...", ע"כ. הרי שנקט בהחלטיות שאין צריך בית [ולא זכיתי להבין מדוע לא הזכיר את דעת החולקים, ומדוע לא העיר שמדברי המהרש"ם מוכח שלדעתו צריך בית, כפי שנביא להלן בפרק ג', וצ"ע].
כפי שהקדמנו, לא נזכיר כאן את שיטות הראשונים והאחרונים, אלא רק את פוסקי הדור האחרון. למרות זאת יש כמה אחרונים קדומים יותר שראוי להזכירם כאן, משום שדבריהם לא הובאו בחלק מהספרים העוסקים בנידון: שו"ת בית שערים (או"ח סי' שסב, לג"ר עמרם בלום, אב"ד מאד וחוסט, תלמידו של המכתב סופר, וסבו של בעל המשנה הלכות הנ"ל, וראה מש"כ על דבריו ב'מצות נר איש וביתו' לגר"א שלזינגר, חלק בירורי הלכה, סי' ג), שו"ת שער שלמה (סו"ס נא, דף לג, ע"ד, לג"ר חיים זוראפה שהיה מדייני אלג'יר ולמד אצל החיד"א, הו"ד בחזון עובדיה), וראה בדברי הרב דרזי (הובאו בספר אמרי שפר לרב צארום, עמ' לד) שהביא שכן עולה מהלבוש (תרעז, ב), ומדברי מהר"ם בנעט, וראה גם בספר נר איש וביתו (ח"א עמ' קעב-קעו) במה שהביא ממהרי"ל ומהר"י סג"ל.
בהמשך סימן זה (פרקים ד-ו) נביא עוד פוסקים שכנראה סברו כך [נביא שם שבשו"ת בית מרדכי לרב פוגלמן כתב שטוב להדליק נרות במסיבות כדי להוציא את אלו שלא הדליקו נרות בביתם (וכך כתב בשו"ת יד נתן לרב נתן אורטנר, כלימוד זכות על המברכים, וצירף לזה עוד טעמים), ומכך נראה לענ"ד שלדעתו ניתן להדליק נרות מחוץ לבית. עוד נביא שם כמה פוסקים שכתבו שהסיבה שמדליקים נרות בבית הכנסת היא כדי להוציא את האורחים (כך מובא, בספר אהל מועד ותניא רבתי, ולכך נטה בבית יוסף, וכך מובא, בתוך עוד טעמים למנהג, בארחות חיים וכלבו ובספר המכתם ובאבודרהם), ונראה שכוונתם היא לאורחים שאינם ישנים בביהכנ"ס (כן כתבו כמה פוסקים, אך נביא להלן פרק ה' שיש חולקים על כך), ונראה שכן נקטו, שאורחים יוצאים בהדלקה בביהכנ"ס, בלקט יושר ובאשל אברהם מבוטשאטש ובשו"ת פני מבין, וכן נקט בעל היד סופר, וכעי"ז כתב בעל הברוך טעם שדבריו הובאו בשער הציון. מדבריהם עולה לענ"ד שאדם שהדליק נרות בבית שאינו ביתו יצא ידי חובתו, ונראה שהוא הדין להדלקה תחת כיפת השמים (שהרי בספרי הפוסקים נראה שבית שאינו שייך אליו כלל, כגון בית הפקר שאדם נכנס אליו רק כדי להדליק בו נרות, דינו כמו תחת כיפת השמים, ואמנם להלן נביא שלשה מחכמי דורנו שחידשו לחלק ביניהם, הלא הם שו"ת ויען דוד וכן הרב ערוסי וכן כנראה בספר חובת הדר)].
♦

פרק ג - הסוברים שחובת נר חנוכה היא רק לנמצא בבית

רבים מהפוסקים בדורות האחרונים דנו בשיטות הראשונים והאחרונים והכריעו שרק מי שנמצא בבית חייב בנר חנוכה.
כך סברו: הגאון הנודע ר' יעקב שור (שו"ת דברי יעקב, סו"ס עח), הגרצ"פ פראנק (מקראי קודש השלם סי' כה, שהביא דעת מהרש"ם ח"ד סי' קמו שצריך בית, ושבבית עראי ונייד צריך להדליק), ונכדו הג"ר יוסף כהן (בהערות הררי קודש על מקראי קודש שם, וכתב שגדר 'בית' לענין זה הוא שיהיה מקורה ומוגן מגשמים ורוח), הגרש"ז אוירבאך (מנחת שלמה תנינא נח, א, ושלמי מועד עמ' ר', והליכות שלמה יג, א-ב, ובהערות, ולדעתו בית ארעי מספיק כדי שיחשב בית לענין זה, ועי"ש כמה ספיקות מהו בית ארעי), מועדים וזמנים (ח"ח, עמ' לד, בהערות על ח"ב סי' קמג, וכתב כמהרש"ם שבית עראי חייב, כגון ספינה עם גג, וכעי"ז בתשובות והנהגות ח"ב סוף סי' תקמב), הגר"ש קמינצקי (קובץ הלכות יא, א, עמ' קסד, וכתב בהמשך שגם בית ארעי חייב, ושיכול להדליק במכונית), שו"ת ושב ורפא (לרב רפאל אייפרס ח"א סי' ל'), הגר"א שפירא (מקראי קודש לרב הררי, נספח א, וכתב שניתן באהל או רכב שראוי למגורים ארעיים), הגר"ש משאש (מקראי קודש לרב הררי, נספח ח, אות ה, שהביא את דברי המהרש"ם והרב פראנק), בעל שו"ת בצל החכמה (בספרו אהלך באמיתך לט, ד, שם כתב שכך "נראה", ועי"ש שכתב שניתן להדליק במשאית והסתפק האם ניתן להדליק במכונית פרטית קטנה, וכתב וראה בספרו בצל החכמה ח"ד סי' קכז, יד, כיצד ידליק במטוס[3]), אגרות משה (יו"ד ח"ג, סי' יד, ה, וראה מסורת משה ח"ג עמ' קעט שאמר שבחור ישיבה שיש ספק אם יוצא בהדלקת חבריו לחדר והוא נוסע כל הלילה במכונית, אין ענין שידליק במכונית, אך אם יכול לעצור אותה לחצי שעה ולהדליק בה זה יותר טוב. וראה אגר"מ או"ח ח"ה סי' מג, שם כתב שאע"פ שבתשובתו הקודמת כתב שהנמצא בחוץ אינו חייב להדליק מ"מ הוא יכול להדר ולהדליק נרות בברכה כדי לראות את הנר שהוא עצמו הדליק, אף אם יש שם נרות שהדליקו אחרים, ושו"ר שבנו הגר"ד פיינשטיין זצ"ל עמד על סתירה זו בשו"ת ודברת בם לרב ברוך מוסקוביץ, ח"א, סי' קפ, תחילת אות ג, עמ' תסד, ואמר שאביו סבר שאין להדליק בבית כנסת, כיון שאינו מקום המיוחד לו, אך אביו התיר להדליק במטוס וכן בטרמינל שדה התעופה במקום שמיוחד עבור הנוסעים במטוס, וראה שם עמ' תסז במה שדן בענין הדלקה בטרמינל), ובנו הגר"ד פיינשטיין (הו"ד בשו"ת ודברת בם הנ"ל, ואמר הגר"ד שמסתבר שניתן להדליק גם ברכבת שישן ואוכל בה, אך יש להשתדל לא לסמוך על זה אלא להדליק בביתו ממש, ולכל הפחות בחדר במלון שישכור לעצמו, ואמר שאין להדליק בבית כנסת, ואמר שלא ברור כ"כ דין הדלקה במטוס או בטרמינל שדה התעופה, ולכן ידליק שם רק כשאין ברירה), הגרי"ש אלישיב (ולדעתו בית ארעי מספיק, וספינה מקורה נחשבת בית ארעי, וכן רכב, ובמטוס אין לברך, ובימינו אין לברך ברכבת משום שהנסיעה בה היא קצרה, הובאה שיטתו ב'שבת ומועד בצה"ל' לרב אברהם אבידן עמ' שלג, ובפניני חנוכה לרב"צ קוק עמ' עו, ובאשרי האיש או"ח ח"ג פל"ט, אותיות ו-י, וכן כה-כח, עי"ש עוד דינים בשמו), הגר"י זילברשטיין (הובאו דבריו במקראי קודש לרב הררי ט, כב, הערה פב), הגר"ח קנייבסקי (הובאה תשובתו בספר ימי הלל והודאה עמ' רפד, שבימינו אין לברך במטוס משום שהנסיעה בו היא קצרה, וראה בתשובתו שבס’ בנתיבות ההלכה חל"ג עמ' 216 שם כתב ש'בית' לענין זה תלוי בכך שיש לו 'מחיצות' ולא תלוי בגג), אור לציון (ח"ד, מז, ז, וכתב שברכבת ידליק ללא ברכה, משום שיש ספק האם ניתן להדליק בבית ארעי שכזה, ובמטוס לא ידליק משום שאינו נחשב בית), שו"ת תפארת צבי (לרב נחום צבי קורנמל, ח"ב סי' סד), רבבות אפרים (ח"א, תלד, ה, וברכבת ומטוס חייב, בניגוד לדעת חכם אחד שהובא שם שפטר בהם, וברבבות אפרים ח"ד סי' קסג אות כג כתב שהישן בשטח באהל ידליק, וקצת צ"ע מה שציין שם לדברי הצי"א, שהרי הצי"א דיבר אף בלא אהל, וראה גם רבבות אפרים ח"ה סי' תקעט שכתב שלהדליק בשדה התעופה בחדר ההמתנה "לא שייך, המקום לא שלהם ולא יתנו להם רשות להדליק"), הגר"י קאפח (על הרמב"ם הל' חנוכה ג, ג, וראה מועדי משה חנוכה עמ' פז, ולדעתו אהל פטור), חוט שני לגר"נ קרליץ (יט, ג, עמ' שה, וכתב שאין צריך בית בגודל ד' על ד', ובאהל קבוע חייב, אך בספינה פטור כיון שאינו מקום קבוע), שו"ת דבר חברון לג"ר דב ליאור (כרך מועדים, עמ' שכד, וכתב שגם באהל סיירים לא חייב, אך חייב בקרון רכבת ששוכרים לכמה ימים), מצות נר איש וביתו לגר"א שלזינגר (חלק בירורי הלכה, סי' ג), מנחת אשר לג"ר אשר וייס (ה'תשע"ג, חנוכה, סי' טו, וראה שו"ת מנחת אשר ח"ג, ה'תשע"ו, סי' טז, אות ו, שהביא ראיות להיתר, וסיים בצ"ע), שו"ת אבני ישפה (ח"ה, סי' צד, ענף ב, וכתב שבאהל מסתבר שידליק, ולגבי מטוס כתב שבשערים המצויינים בהלכה ח"ג סי' קלט ס"ק יג כתב שידליק אך לעומת זה הגרי"ש אלישיב אמר לו שזו ברכה לבטלה), הרב אליהו מדאר (ספר דמות הכסא כרך ב עמ' קצח ואילך, וכתב שמ"מ טוב להחמיר להדליק בלא ברכה), שהוסיף שכן השיב לו הגר"מ מאזוז, הג"ר יצחק ברדא (שו"ת יצחק ירנן, ח"ו, סי' כד, ופסק שם שבספינה סגורה ואהל יברך אם משפחתו עמו), שו"ת באר שרים (לג"ר אברהם יפה שלזינגר, מהד' חדשה או"ח ח"ב סי' רסג אות י, וסי' רסד אות יד, מהד' ישנה ח"ב סי' ה-ו), ספר נר איש וביתו (לרב פייגנבוים, סי' ו, א), ספר דבריך יאיר (לרב יאיר חדאד, ח"ד, סי' לב, שם הקשה על דברי התפילה למשה), הרב אושרי חדאד (במאמרו שבספר הזכרון ויען שמואל ח"ז סי' לג, אולם שם כתב שאם מדליק בחנוכיה, ולא בנרות סתם, בזה ניכר שמדליק בגלל החנוכה ולכן בזה נראה שיכול להדליק גם בדרך), הרב אורי יצחקי (בספרו חסד לאברהם, כרך השו"ת, סי' ו, ושם האריך להקשות על דברי התפילה למשה), הרב יצחק פולק (ראש כולל להוראה באבוב אנטוורפן, במאמרו שבקובץ מוריה שנה כה, גליון יא-יב, עמ' נו), שו"ת מקדש ישראל חנוכה (סי' עב, אלא שכתב שמ"מ ידליק בלא ברכה לצאת ידי כולם, וכתב בסי' עג-עד שיכול להדליק במכוניתו הפרטית אם נוסע בה כל הלילה, ובסי' צב שיכול להדליק בספינה או מטוס, ובסי' צג-צד כתב שבדיעבד כשאין ברירה ידליק באולם חתונות ובשדה התעופה, ובסי' ע' חידש שמי שאין לו בית כלל יכול להיכנס לבית אקראי ולבקש להדליק שם וללכת, כי אין דין להדליק דווקא בבית 'שלו', ולכן לדעתו יוצאים האורחים שאין להם בית בהדלקה שבבית הכנסת אע"פ שאינם אוכלים או ישנים בביהכנ"ס), ספר צידה לדרך ע"פ פסקי הגר"ש מן ההר (פרק סו, ב, 1, ושם 6 כתב שאם ישן ברכבת או מטוס ידליק בתאו, אך לא במטבח, ושם ה, 4, כתב שהנמצא ברכבת או מטוס כל הלילה ידליק בלי ברכה), הגר"מ אליהו (הלכות חגים נח, מא, שם כתב שהחיוב הוא רק "בבית קבע", ובספינה וכדו' לא יוצא כי הם "ארעי", וכ"כ בשמו במקראי קודש לרב הררי ט, לב, הערה קז, ובסעיף כב הערה פד, ולכן פטר שם את הנוסע במשאית, אוטובוס, רכבת, ספינה או מטוס. אולם, במקראי קודש נספח ט', וכן בשו"ת הרב הראשי, תשמ"ו, סי' מג עמ' 116, ובשו"ת הרב הראשי, מהד' החדשה ח"ב עמ' תקסג, הובאה תשובת הגר"מ אליהו בה כתב שבאהל ניתן להדליק, ובמשאית ואוטובוס אין להדליק משום שהם גרועים מאהל ארעי, ומכאן שהגר"מ סבר שניתן להדליק באהל ארעי, וצ"ע. ראה גם להלן בענין היתרו להדליק במסיבות), תורת המועדים (חנוכה, ב, יח, ולגבי מטוס ומכונית ורכבת וספינה בעלת גג כתב שיכול להדליק ונכון להחמיר להדליק ללא ברכה כדי לצאת מכל ספק). גם מדברי שו"ת משנה שכיר (לגר"א טייכטאל, או"ח ח"ב, מהד' מכון ירושלים תשמ"ז סי' רב, מהד' קרן ראם תשע"ד סי' רצט) עולה לענ"ד שניתן להדליק נר חנוכה רק בבית[4] (ומדברי שו"ת מלומדי מלחמה סי' צח, אין לענ"ד ראיה לנידון דידן).
בהמשך סימן זה (בפרק ז') נסיק שכך גם דעת בעל שבט הלוי ושו"ת ויען יוסף ושו"ת חמדת צבי, שכתבו שאין להדליק במסיבות גם אם יש במסיבה אדם שאינו מדליק נרות בביתו, וכן נביא (בפרק ו) שכך נראה מדברי מו"ז הגרנ"א רבינוביץ.
[אוסיף, שבספר פסקי משה (לרב פרזיס שליט"א, ד, כ) כתב שהמדליק בדרך בברכה במקום שלא מצוי בו נר ישראל לברך עליו ברכת הראיה – יש לו על מה שיסמוך, בייחוד אם מדליק בחנוכיה ולא בסתם נר, והוסיף שניתן להדליק לכתחילה במכונית, רכבת, או מטוס].
יש שכתבו שההולך בדרך ואין לו בית – ידליק נר, אך לא יברך, מחמת הספק: הגר"ע יוסף (חזון עובדיה חנוכה, עמ' קנח), שבת ומועד בצה"ל (לרב אבידן, עמ' שלג), פניני הלכה (לרב מלמד כרך זמנים, יג, טז), ספר מועדי ה' (חנוכה, לרב יהודה אזולאי, עמ' קיב), וספר הליכות יוסף (לרב יי"ז, נדפס בשנת תשס"ז). נראה שכן גם הכרעת הרב משה עטיה (בתשובתו שבספר ובבא משה שנדפס בתוך קובץ טובים השנים, סי' כו, עמ' קלד).
יש שכתבו שניתן להדליק נרות בכל בית, ואפילו אין לאדם שום שייכות לבית זה:
בשם הרב רצון ערוסי שליט"א, רבה של קרית אונו הביאו (בספר מועדי משה חנוכה לרב אשוואל, עמ' נז) שניתן להדליק נרות רק בבית, אולם כל בית מועיל, ואפילו אינו ביתו שלו, ולכן הנמצא בנסיעה בזמן ההדלקה (כוונתו לענ"ד שיגיע לביתו אחר שיעברו 40-50 דק' מהשקיעה, ראה שם עמ' עג) יעצור מכוניתו וידליק בבית סמוך, והנמצא במקום עבודתו בזמן ההדלקה ידליק שם, והנמצא באולם חתונות ידליק שם.
כעי"ז נראה שסבר בשו"ת ויען דוד לרב חיים וייס (ח"ד, סימנים עח-עט), שם כתב שדברי הלבוש אמורים כשהוא ישן ביער תחת הגג, ומכאן שלדעת הויען דוד אין להדליק כשאין גג, ומ"מ כתב שם הרב וייס שניתן להדליק בבית בו אינו אוכל ואינו ישן, כגון בתחנת מוניות. הבאנו לעיל שכעין זה כתב בשו"ת מקדש ישראל חנוכה סי' ע'.
נראה שכשיטתם, שניתן להדליק בכל בית, סבר גם בחובת הדר (חנוכה, פרק ב, ט, הערה לט), שם כתב שבחורי ישיבה שנוסעים לחתונה במקום רחוק ויוצאים מהישיבה לפני פלג המנחה ויחזרו לישיבה רק בבוקר, יחפשו בעיר שבה תתקיים החתונה בית שלא הדליקו וישתתפו עמם בפרוטה, ונראה שאינם חייבים לאכול שם, צ"ל שלדעת חובת הדר מי שכלל אין לו בית יכול להדליק בכל בית, ואפילו שאינו אוכל באותו בית, ולדעתו בחורי ישיבה שיצאו מהישיבה דינם כמי שאין לו בית. לא מצאתי האם לפי חובת הדר ניתן להדליק ברחוב[5].
♦

פרק ד - הדעות האם ניתן להדליק נרות חנוכה במסיבות, והקשר לנידון דידן

המחלוקת בה עסקנו, האם אדם ללא בית חייב בנר חנוכה, קשורה לענ"ד לדיון נוסף - האם ניתן להדליק נרות חנוכה במסיבות [הנערכות בלילה].
נסכם כאן בקצרה את דין ההדלקה במסיבות, ובפרקים הבאים נרחיב בכך יותר.
שלש היתרים מרכזיים יש להדלקה במסיבות:
ההיתר הראשון - אם במסיבת חנוכה נמצא אדם שאינו מדליק נר בביתו, הרי אז טוב להדליק נרות במסיבה בברכה, כדי להוציאו (שו"ת תפילה למשה, וכך כתב בשו"ת יד נתן ללמד זכות על המברכים וצירף לזה עוד טעמים, והגר"מ אליהו השתמש בסברא זו כצירוף בעלמא, וכך גם הגר"ש משאש השתמש בזה רק בצירוף עוד טעמים).
ההיתר השני - הדלקת נר בבית הכנסת נתקנה לדעת חלק מהראשונים ומהאחרונים כדי להוציא את האורחים שאין להם בית (בספר אהל מועד ותניא רבתי, ולכך נטה בבית יוסף, וכך מובא, בתוך עוד טעמים למנהג, בארחות חיים וכלבו ובספר המכתם ובאבודרהם, ונראה שכטעם זה נקטו הלקט יושר והאשל אברהם מבוטשאטש ובעל היד סופר ושו"ת פני מבין, וכעי"ז כתב בעל הברוך טעם שדבריו הובאו בשער הציון). לכן ניתן להדליק במסיבות, משום שמצוי שמשתתפים במסיבות אנשים שאינם מדליק נרות בביתם (שו"ת בית מרדכי).
ההיתר השלישי - הדלקת הנר בבית הכנסת היא משום פרסום הנס, לדעת חלק מהראשונים (ריטב"א, מאירי, ועוד). לכן ניתן להדליק במסיבות שהרי יש בהן פרסום הנס גדול (משנת יעקב, וכעי"ז באז נדברו).
לענ"ד הנוקטים כשני הטעמים הראשונים סברו בהכרח שאדם יכול לצאת ידי חובה בנר שהוא מדליק מחוץ לביתו.
לעומת המתירים להדליק במסיבות, יש שסברו שאין לברך על הדלקת נרות במסיבות גם במקרה בו במסיבה משתתף אדם שאינו מדליק נרות בביתם (שבט הלוי, הגרי"ש אלישיב, אור לציון, הג"ר דב ליאור, שו"ת ויען יוסף, וכעי"ז כתב בשיח נחום אם אין שם מנין), ומכאן שלדעתם אין אפשרות להדליק נרות מחוץ לבית.
יש פוסקים שכתבו באופן כללי שאין לברך במסיבות, מבלי להתייחס למקרה בו משתתף במסיבה אדם שאינו מדליק בביתו (קצות השלחן, ציץ אליעזר, גרש"ז אוירבאך, מנחת יצחק, הג"ר יעקב קמינצקי ובנו הגר"ש קמינצקי, דברי יציב, קנין תורה בהלכה, מועדים וזמנים, הגר"י אריאל. ראינו לעיל שהגרש"ז אוירבאך והמועדים וזמנים והגר"ש קמינצקי סברו שלא ניתן להדליק מחוץ לבית, ומכאן מוכרח לענ"ד שלדעתם לא ניתן לברך במסיבה גם אם משתתף בה אדם שאינו מדליק בביתו. ראינו לעיל שהציץ אליעזר סבר שניתן להדליק מחוץ לבית, ולכן מסתבר לענ"ד שהוא יתיר להדליק במסיבה בה משתתף אדם שאינו מדליק בביתו).
עוד ספרים פלפלו בנושא ההדלקה במסיבות (כגון בספר ברכת מועדיך לרב שמעיה סי' יב, ושו"ת שמחת יהודה לרב יהודה אזולאי ח"ב סי' יד).
בשני הפרקים הבאים נפרט את הדעות בענין זה.
♦

פרק ה – האם אורחים יוצאים בהדלקה שבביהכנ"ס גם אם אינם מתגוררים בו

יש ראשונים שלא הזכירו שהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת מוציאה אורחים וכדו', אלא כתבו שהטעם הוא כדי לפרסם את הנס וכדו' (ריטב"א ומאירי שבת דף כג, מנהיג סי' קמח, מנהג מרשלייאה עמ' 145, מנהגים דבי מהר"ם, ספר התדיר סי' יז, שו"ע סי' תרעא, ז). הריב"ש ועוד חכמים כתבו שאין אדם שיוצא בהדלקה בבית הכנסת (ריב"ש סי' קיא, רמ"א סי' תרעא, ז, ועוד).
לעומתם, כמה ראשונים ואחרונים סברו שההדלקה בבית הכנסת מוציאה אורחים, כפי שנביא מיד, ויש שסברו שכך יש לנהוג הלכה למעשה [אפילו אם נניח ששיטה זו לא נפסקה להלכה, מ"מ ניתן לצרף אותה כחיזוק לדעות הסוברות, מטעמים אחרים, שאדם יכול להדליק נרות בבית שאינו ביתו].
נביא את המקורות לשיטה זו: בארחות חיים (הל' חנוכה, אות יז) הביא כמה טעמים להדלקה בביהכנ"ס ואחד מהם הוא כדי להוציא את מי שאינו מדליק בביתו, וכעי"ז בכלבו (סי' מד, וראה בכלבו סי' נ', וראה בשו"ת יד נתן שהביא דברי האחרונים שדנו בהבנת שיטת הכלבו, וראיתי במנחת אשר לגר"א וייס, חנוכה, סי' יד, ז, עמ' צז, שהציע עוד ביאורים בשיטת הכלבו), ובספר המכתם (פסחים קא ע"א, ד"ה ושמואל) שדבריו הובאו באבודרהם (מעריב של שבת, מהד' קרן רא"ם ח"ב עמ' 27). טעם זה הובא כטעם יחידי בספר אהל מועד (חנוכה, נתיב ז, מהד' ה'תרס"ד ח"ב דף נא ע"ב), ובתניא רבתי (סי' לה), וכן נראה בשו"ת מן השמים (סי' כה). הבית יוסף (סי' תרעא) כתב שנראה שהטעם הוא להוציא את האורחים, ואח"כ הביא את דברי הכלבו.
לפי דבריהם יוצא בפשטות שאדם יוצא בהדלקת נר מחוץ לביתו, שהרי בית הכנסת אינו ביתם של האורחים. אולם, הדבר תלוי בדיון האם האורחים היו רגילים לישון בבית הכנסת או בחדרים שבצדו: בשו"ת תפילה למשה (לבעל המנוחת אהבה, ח"ב, סי' נ') הבין שהאורחים שיצאו בהדלקה שבבית הכנסת לא היו ישנים בביהכ"נ, והוסיף שם במילואים שבזמן הטור והב"י האורחים גם לא היו אוכלים בביהכנ"ס, כדמוכח בטור סי' רסט ובב"י שם. כך נראה שהבין גם מו"ז הגרנ"א רבינוביץ (שו"ת שיח נחום, סי' מב). לעומתו, בשו"ת יד נתן (לרב נתן אורטנר, ח"ב, סי' כה) הביא כמה אחרונים שדנו בדברי הכלבו, וחלקם הבינו שהאורחים היו ישנים בבית הכנסת, וכעי"ז ראיתי בשם הרב יעקב הכהן שליט"א (בספר פסקי משה לרב פרזיס, ו, ט), וביד נתן שם כתב שמהכלבו עולה שאף אם האורחים אינם ישנים שם ניתן להוציאם, וכתב ביד נתן שכן הסביר היד סופר ע"פ אביו בעל ההתעוררות תשובה (וכן עולה לענ"ד ממה שכתב ביומין דחנוכה ח"א סי' מד שאביו בעל היד סופר נהג לצוות שאורח ידליק בביהכ"נ כדי שיצא בזה, וראה גם בדברי בעל היומין דחנוכה במאמרו שנדפס בקובץ האהל תשט"ו, עמ' לח-מ), ושכן עולה מהתניא רבתי.
אכן מצאנו כמה פוסקים שכתבו שבהדלקה בביהכ"נ יוצא מי שאינו מתגורר שם: בשו"ת תפילה למשה שם כתב שמדברי הרב השואל בשו"ת הריב"ש סי' קיא עולה שהשמש של ביהכנ"ס שמדליק נרות יוצא ידי חובתו בהדלקה (והריב"ש עצמו השיב שם לשואל שאף אדם אינו יוצא בהדלקה שבביהכנ"ס, אך התפילה למשה חידש שכוונת הריב"ש היא רק משום שהשמן אינו שייך לאף אדם, וכמה חכמים השיגו על דברי התפילה למשה). עוד מצאנו בלקט יושר (עמ' 151, מהד' מכון ירושלים עמ' שלט-שמ) שהביא שבעל תרומת הדשן אמר לתלמידו ולבנו להדליק בבית הכנסת ובזה יצא ידי חובה, וברור לענ"ד שהם לא ישנו בביהכנ"ס (וראה בתפילה למשה ובהוספות שם, בעמ' תצז ועמ' תק, במה שפלפל מעט בהבנת דברי הלקט יושר). בשו"ת פני מבין לרב נתנאל הכהן פרייד (חלק או"ח, סי' רכו, אות א) כתב שאדם שאינו מתגורר בביהכ"נ שמדליק בבית הכנסת יוצא בזה ידי חובת הגוף, ולא ידי חובת הבית, ומספיק שתחול על אדם חובת הגוף או חובת הבית כדי שיוכל לברך על ההדלקה. כדבריו כתב כבר בעל הברוך טעם (בהגהות אמרי ברוך, על סי' תרעא, ז), ודבריו הובאו בשער הציון (תרעא ס"ק נב). באשל אברהם מבוטשאטש (סי' תרעז, א, מהדו"ת) כתב ש"נוהגים שהאורח מדליק נרות דביהכ"נ כדי שיצא ידי חובה".
♦

פרק ו - המתירים להדליק במסיבה

בשו"ת בית מרדכי (לרב מרדכי פוגלמן, סי' מא) כתב שניתן להדליק נר חנוכה במסיבות ולברך, משום שבמסיבות הנערכות רגילים לבוא אנשים רבים שאינם מדליקים נרות בבתיהם, וצריך להדליק עבורם מדין עריבות (ולדעת רבים יש דין עריבות גם במצוות מדרבנן), והרי זה דומה להדלקת נר ביהכנ"ס שטעמה הוא, לדעת כמה ראשונים, כדי להוציא את אלו שאינם מדליקים (הוא מדבר על מסיבות הנערכות "באולמות ובבתים פרטיים", והיה מקום לומר שלא תיקנו אלא בבית, ואפי' בית שאינו שלו, משא"כ ברחוב שלא תיקנו שם, ולכן במסיבות שברחוב לא יברך, אמנם פשטות דבריו היא שדיבר בבתים רק משום שכך המציאות הרגילה, והוא הדין שיש לברך ברחוב, וכן משמע קצת מדבריו בד"ה 'אולם לאמיתו').
גם בשו"ת אז נדברו התיר זאת (אז נדברו ח"ה סי' לז, וכן ח"ו סי' עה), וביאר שם שמדליקים בביהכנ"ס כדי לפרסם את הנס, ולכן במסיבות שנערכות בככר העיר ודאי שיש בזה פרסום הנס יותר מביכנ"ס ויכול לברך שם, וביאר שם (וכן בחלק י"א סי' לד וכן במכתבו המובא בספר 'מצות נר איש וביתו' לגר"א שלזינגר, חלק בירורי הלכה, סי' י) שכאשר מתאספים במקום פרטי, ולא ברחוב, בזה "אף שלפי דעתי אפשר לברך, מ"מ יש להתחשב עם הטענה שטוענים כנגד זה... אבל בחוץ ממש נראה לי שיש לברך" (וקצת משמע בדבריו בחלק ו' שהתיר רק במקום שרגילים הרבים להתאסף, כגון ככר העיר, ולא הכריע בודאות להתיר במקום שהרבים מתאספים בו באופן זמני בלבד, אולם בדבריו בחלק יא משמע שהתיר בכל הדלקה בחוץ, וכן בדבריו במכתב הנ"ל). כמדומה לי שלדעתו ניתן להדליק גם במקום פרטי אם יש שם אדם שאינו מדליק בביתו, שהרי ראינו לעיל שלדעת האז נדברו ההולך בדרך חייב בנר חנוכה.
גם הג"ר יעקב רוזנטל (משנת יעקב, הל' חנוכה, פ"ג, ה"ד, עמ' רס) התיר להדליק במסיבות. טעמו הוא משום שהדלקה בביהכנ"ס היא לפרסום הנס, ובהדלקה "במקום ציבורי" יש יותר פרסום.
הג"ר נתן אורטנר שליט"א (נתפרסם תחילה ביתר קיצור בקובץ נעם כא, עמ' קס, ואח"כ האריך יותר בשו"ת יד נתן ח"ב סי' כה) לימד זכות על המדליקים במסיבות, ודבריו עוסקים גם על הדלקה ברחובות העיר, וכתב שלכתחילה אין לברך, אך מ"מ יש ללמד זכות על המברכים, בצירוף שלשה טעמים: הראשון - שיש במסיבות אנשים שלא הדליקו נר ולכן לפי הסוברים שניתן להדליק נר גם מחוץ לבית הם יכולים לצאת במסיבה אם המדליק במסיבה יקנה שמן עבורם ויכריז שהוא מוציא אותם. השני - שכך גם הם יוכלו לברך ברכת הראיה על הנר. השלישי - שיטת הסוברים שבמסיבה ניתן להדליק משום פרסום הנס בדומה לבית כנסת).
גם בשם הגר"ש ישראלי הביאו שהתיר להדליק במסיבות (מקראי קודש לרב הררי, י, ז), ואמר שההיתר הוא משום פרסום הנס ומשום שיש שם כאלו שלא הדליקו בביתם, ואף שהם אינם יוצאים בזה י"ח מ"מ ניתן לברך כמו בביכנ"ס, ע"כ [לא זכיתי להבין את דבריו, שהרי אם אינם יוצאים בהדלקה ממילא אינו כדין בית כנסת ומה מועיל שיש שם כאלו שאינם מדליקים בביתם?! ועוד – הרי לעיל בפרק ב' הבאנו בשמו שניתן לצאת גם מחוץ לביתו?! לכן, מסתבר לענ"ד שיש שיבוש קטן בציטוט דבריו שם, ולדעתו אכן במסיבות השומעים יוצאים ידי חובתם].
הגר"ש משאש (שמש ומגן, ח"ג, או"ח, סי' לג, ב) כתב שמברכים במסיבות, וכתב שכך הוא נוהג בעצמו ומכריז שמי שאינו מדליק בביתו יכוון לצאת בהדלקה זו [והטעים דבריו שבמסיבות יש את כל הטעמים שנאמרו בביהכנ"ס, שהרי יש בזה פרסום הנס, וגם מוציא בזה אנשים שלא מדליקים, והכל מתקבצים שם כמו במקדש, ע"כ. ייתכן שלדעתו רק כאשר מצטרפים כל הטעמים אז ידליק בברכה, וכך נראה שהרי לעיל ראינו שלדעתו אין חובת הדלקה מחוץ לבית].
בעל המנוחת אהבה (שו"ת תפילה למשה, ח"ב, סי' נ') כתב שאם באולם שמחות יש בני אדם שלא הדליקו - יקנו להם את השמן וידליק אחד מהם בברכה.
בשו"ת תפארת צבי (לרב נחום צבי קורנמל, ח"ב, סי' סד) התיר להדליק במסיבות, ולדעתו ניתן להדליק מצד שיש בזה פרסום הנס כמו בביכנ"ס. הוא כותב שמצד הטעם שבביכנ"ס מוציא אחרים אין להדליק במסיבה, שהרי רק אורחים שגרים בחדרי ביהכנ"ס יוצאים, ומחוץ לבית לא ניתן להוציא אדם. למעשה כתב ש"טוב יותר שלא יברכו" במסיבות, כיון שיהיו אנשים שיטעו לחשוב שהם יוצאים בזה ידי חובתם, "אבל המברך אינו חושש לברכה לבטלה מסתמא".
בשו"ת ויברך דוד (ח"ב סי' קסו, לרב ישראל הרפנס, בעל שו"ת מקדש ישראל) כתב שמסתבר שניתן להדליק בכל מסיבה בה יש אנשים שלא ראו הדלקה בבית הכנסת, משום פרסום הנס [ולמרות שלא שייך הטעם שמוציא בהדלקתו את האורחים, והביא שבמנחת יצחק ותשובות והנהגות כתבו שלא לברך במסיבה אך טעמם אינו נראה].
שמא יש לדייק כך גם מדברי הגר"י וייס אב"ד ווערבוי (שו"ת שיח יצחק, סי' שלח), שהרי התיר שם להדליק בבית המדרש משום פרסום הנס, ולענ"ד משמע קצת מזה שבכל מקום שיש פרסום הנס ניתן להדליק בברכה.
הג"ר אשר וייס (קובץ דרכי הוראה, גליון ד-חנוכה, סימן ו אות א) כתב שלפי שו"ת הרמב"ם נראה שניתן להדליק במסיבות (כפי שהובא במנחת אשר-חנוכה סי' ה אות ז), אך למעשה נראה יותר שאין לברך, ומ"מ אם יש במסיבה מי שאינו מדליק בביתו והמדליק יכול לדבר עמם שהוא מוציאם בהדלקתו - המברך לא הפסיד ואין מוחין בידו, כי יש לו על מה לסמוך, אך לכתחילה אין לברך [עוד כתב שניתן להדליק בכל מקום שמתפללים, אע"פ שאינו ביכנ"ס, אולם לענ"ד נראה יותר שכוונתו דווקא כשמתפללים באותו מקום בקביעות].
בשו"ת שיח נחום למו"ז הגרנ"א רבינוביץ (סי' מב) כתב שניתן להדליק בברכה במסיבות ובכינוסים שבמקומות עבודה, אם יש שם מי שלא מדליק בביתו (וראה בדבריו בשו"ת מלומדי מלחמה, סי' צח, שם אסר לברך בחדר אוכל צבאי אם כל המשתתפים בהדלקה כבר הדליקו בחדרם), אך התנה זאת בכך שנמצאים שם עשרה גברים לפחות, בדומה להדלקה בבית כנסת (ובסיכום התשובה מובא שצריך שעשרת הגברים עדיין לא הדליקו את נרות החנוכה בביתם, ולענ"ד הדברים אינם ברורים, וכמדומה שהיא טעות סופר, וידוע לי שסיכומי התשובות בדרך כלל לא נכתבו ע"י הגרנ"א, וככל הנראה רק עבר עליהם מקופיא), והוסיף שרצוי שאת החנוכיה ידליק מי שאינו מדליק בביתו "כדי שלא תהיה זו ברכה שאינה צריכה", והוסיף שיש להדגיש שמי שהדליק במקום עבודתו לא יצא ועליו לחזור ולהדליק בביתו. עוד כתב שאף שכשאין שם מנין גברים אין לברך, מ"מ מן הראוי להדליק שם ללא ברכה [מכך שאסר לברך כשאין שם מנין, אע"פ שיש שם מי שלא הדליק, מוכח מזה בפשטות שסבר שאדם אינו יכול לצאת בהדלקה ברחוב. אמנם שמא ניתן לדחוק שלא דיבר במקרה בו יש שם בודאות אדם שלא מדליק בביתו שמוכן להדליק במסיבה].
הגר"ע יוסף (חזון עובדיה, חנוכה, עמ' מז) כתב שנהגו לברך במסיבות שנערכות באולמות וכיוצא בזה, ויש להם על מה שיסמוכו (ונראה שעיקר סברתו היא מצד פרסום הנס, ולא מצד שמוציאים את מי שלא מדליק בביתו), והוסיף בהערה ש"מה טוב להתפלל שם תפילת ערבית בציבור מיד לאחר ההדלקה" (וכ"כ בילקוט יוסף חנוכה סי' תרעא, י, מהד' שנת תשע"ג עמ' רכד, וציין שבתקופה קדומה יותר הגר"ע יוסף היה מורה שחובה להתפלל שם, וכן הובא במהד' הראשונות של הילקו"י, אך אח"כ אמר שאין זה מעכב. ראיתי בספר הבית היהודי לרב אהרן זכאי, כרך מועדים, סי' טו, הלכה יג, שכתב שניתן להדליק במסיבות אם מתפללים שם מנחה וערבית, משום פרסום הנס, ודבריו נסמכים על הילקוט יוסף הישן. ראיתי בספר מעין אומר, תשובות הגר"ע יוסף, ח"ג פרק ז, סי' כח, שהגרע"י נשאל לגבי הדלקה במסיבות בהן יש אנשים שאינם מדליקים בביתם, והשיב להיתר. בילקוט יוסף שם עמ' רכו חילק מדעתו בין הדלקה ברחוב העיר שהיא בעייתית יותר מהדלקה בתוך אולם, ולא הבנתי מדוע כתב כך, ואדרבא, הרי מדברי האז נדברו שהבאתי לעיל מבואר שלדעתו יש יותר סברא להדליק ברחוב, וצ"ע, וייתכן שכוונתו לסברת הרב ערוסי המובאת כאן בהמשך), ובשו"ת דברי בניהו (לרב בניהו דיין כרך כב סו"ס נא) העתיק את דברי הגר"ע יוסף.
הגר"מ מאזוז (עלון בית נאמן, גליון 93) התיר להדליק במסיבות שבאולמות, ובמסיבה ברחוב כתב שאין הדבר פשוט.
בשו"ת מבשן אשיב (לרב יהושוע ון דייק, ח"א, סי' מו, אות ט) נקט שאין לברך במסיבות אם לא מתפללים שם ערבית, ומ"מ כתב שאם יש במסיבה אנשים שאינם מדליקים נרות בביתם יכול להדליק בברכה, ויסביר את פרטי המצווה, ויסביר שלכתחילה צריך להדליק בפתח הבית, וכעת אנו מדליקים כדי להמחיש כיצד ואיך מדליקים ומברכים, וכתב שיש אוסרים גם בזה, והמברך יש לו על מה שיסמוך.
הרב רא"ם הכהן (שו"ת בדי הארון, אורח חיים, סי' כה) התיר להדליק במסיבות, בתנאי שיהיו בהדלקה זו עשרה נוכחים (ובכלל זה אף נשים וילדים בגיל חינוך), ואם אפשר טוב להתפלל שם ערבית.
הג"ר רצון ערוסי, רבה של קרית אונו, מורה שלא להדליק במסיבות מצד פרסום הנס, אולם לדעתו ניתן לצאת ידי חובה בהדלקה בכל מבנה סגור, ולכן לדעתו הנמצא בזמן ההדלקה באולם אירועים ידליק ויברך (הובאו דבריו במועדי משה חנוכה, עמ' נו-נז).
ראה גם ב'ערוך השלחן עם צפה הצפית' מאת מו"ח הגר"מ רבינוביץ (חנוכה, נספח י), שמדבריו שם יש סמך לנוקטים שניתן לברך במסיבות.
נוסיף, שאם יש במסיבה אדם שאינו מדליק בביתו, בזה נראה לענ"ד שהפוסקים שסברו שההולך בדרך חייב בהדלקת הנר (ציץ אליעזר, אז נדברו, הגר"ש ישראלי, בעל המנוחת אהבה, עשה לך רב, הגראי"ל שטיינמן, הרב מנחם זילבר, שו"ת דבר משולם, משיב דברים, ספר באר מים חיים, הרב שלמה הכהן גרוס, פסקי תשובות, הרב ישראל יוסף הנדל, ילקוט יוסף, הרב אהרן זכאי, הרב אושרי חדאד, שו"ת משיב נבונים, וכעי"ז במשנה הלכות, והבאנו את דבריהם לעיל בסימן ב פרק ב) יורו שניתן להדליק במסיבה, כדי להוציא את אותו אדם שאינו מדליק בביתו. כך גם לפי הפוסקים שסברו שניתן להדליק בכל בית, אף שהאדם אינו אוכל ואינו ישן באותו בית ואין לו שייכות לאותו בית (הרב ערוסי, ושו"ת ויען דוד לרב וייס, וכנראה גם בחובת הדר, הבאנו לעיל פרק ג' את דבריהם), אלא שלפי דעתם הדבר מותנה בכך שהמסיבה נערכת בתוך מבנה ולא תחת כיפת השמים.
נציין שבהמשך הדברים (פרקים ז-ח) נביא שהגר"מ אליהו והעשה לך רב התירו להדליק במסיבה אם מתפללים שם ערבית [משום שאז יש לזה דין של בית כנסת].
♦

פרק ז - הסוברים שאין להדליק במסיבה אע"פ שיש בה אנשים שאינם מדליקים בביתם

כמה פוסקים כתבו שאין להדליק נרות חנוכה במסיבה, וכתבו במפורש שכך הדין אע"פ שיש במסיבה אנשים שאינם מדליקים נרות בביתם [נציין גם מה דעתם במקרה בו מתפללים במקום המסיבה].
כך כתבו: הגרי"ש אלישיב (באר ישראל חנוכה עמ' צו, וראה בספר אשרי האיש או"ח ח"ג פל"ט ז-ח, שהוסיף בשמו שגם אם מתפלל ערבית לא ידליק שם, ושאפילו ללא ברכה לא ידליק!), שבט הלוי (ח"ד, סי סה), אור לציון (ח"ד מב, יא, שכתב שכשם שבנרות ביהכ"נ כתב הרמ"א שלא יוצאים בזה, כך גם בהדלקה באולם אירועים לא יכול לצאת חילוני שלא מדליק כלל), הג"ר דב ליאור (בשו"ת דבר חברון, כרך מועדים, עמ' שיט, וכתב שאף אם יתפללו שם ערבית, ואף אם יש שם מי שלא מדליק, בכל זאת לא יברכו, שהרי בכל מקרה הדלקה זו לא תוציא אותם ידי חובה), שו"ת ויען יוסף (לרב יוסף גרינוולד, ח"ג, או"ח, סי' תא, שהרי בכל מקרה אף אחד לא יצא בהדלקה זו שהרי מדליקים רק בבית), וכן נראה מדברי הגר"מ אליהו (שהרי הובא בשמו במקראי קודש לרב הררי י, ז, ושם בנספח ט', שמותר להדליק נר במסיבה רק בתנאי שיש שם אנשים שלא מדליקים בביתם ובנוסף צריך שיתפללו שם ערבית, ואמר שאם לא מתפללים ערבית הרי זו סברא דחוקה להתיר כדי להוציא את מי שאינם מדליקים בביתם. מכיון שלעיל פרק ג' ראינו שלדעתו יש חובה להדליק רק בבית לכן נראה שסברתו המרכזית היא משום שמתפללים שם ערבית. אמנם, עי"ש במקראי קודש שהגר"מ אליהו התיר להדליק נרות בכינוס חיילים, גם אם לא מתפללים שם, ועי"ש בטעם הדבר), וכ"כ בשו"ת ברית אברהם (לרב אברהם דניאל ח"ג סי' כ, אות ז-ח, והכריע כך מחמת ספק ברכות, וכתב שגם אם מתפללים שם ערבית לא יברכו, וציין שיש להסתפק האם כדאי להדליק שם בלא ברכה, שהרי הדבר עלול לגרום לכך שאנשים יטעו לברך או יטעו לצאת בהדלקה זו), וכן נראה משו"ת חמדת צבי (לרב משה וולנר, אב"ד אשקלון, ח"ד, סי' כט, שהרי כתב שיש להדליק רק אם המסיבה נערכת בפנימיה, או במוסד שבו כל המתגוררים שם אוכלים יחד, שאז אחד מהמתגוררים שם ידליק ברוב עם בחדר האוכל, שבזה יש גם פרסום הנס וגם שבח לה' ברוב עם וגם מוציא את אלו שאינם מדליקים בחדרם).
♦

פרק ח - הפוסקים שכתבו בסתמא שאין להדליק במסיבה

יש פוסקים שכתבו שאין להדליק במסיבה, אך לא הזכירו שהם מדברים גם על מצב בו יש שם כאלו שאינם מדליקים בביתם:
קצות השלחן (הובא בספרו הערות למעשה, עמ' קמא), קנין תורה (ח"א, סו"ס קלא, אות ג), מנחת יצחק (ח"ו, סי' סה, ג), אמת ליעקב לגר"י קמינצקי (על השו"ע, סי' תרעז, הערה 590), הג"ר יעקב אריאל (שו"ת באהלה של תורה, ח"ב, סו"ס צט), שו"ת דברי יציב (או"ח, ח"ב, סי' רפו), ספר צידה לדרך (ע"פ פסקי הרב שלמה מן ההר, פרק סו, ב, 2, ואסרו אף בבית כנסת ארעי, ע"פ הציץ אליעזר), הגר"ש דבליצקי (ארבעה ספרים נפתחים אות י', עמ' כה, וביתר אורך שם עמ' לח ואילך, והוסיף שאין להדליק במקום בו מתפללים ערבית בקביעות אם אינו בית כנסת קבוע), הגר"י רצאבי (שלחן ערוך המקוצר, או"ח סי' קכ, סעיף טז, הערה לו), שו"ת משיב נבונים (לרב נחמן שטיינמץ, מו"ץ סקווירא, ח"ג סי' לד, וכן סי' לח אות א), שו"ת פרי חיים (סי' נז) לרב חיים אלעזר פרידמן, וכן דעת חמיו הגה"צ מציעשינוב (הרב פרידמן הביא שחמיו כתב שמדליקים רק בבית כנסת ולא בככר העיר, והרב פרידמן כותב שלפי"ז אין להדליק בחנות שהרבה מתאספים בה למנחה וערבית, שהרי אינה בית כנסת, אולם הרב פרידמן כותב שלולא דברי חמיו היה נראה לו שמדליקים בכל מקום קיבוץ הרבים שמתפללים שם אף שאינו ביכנ"ס, וכך הוא מסיק למעשה. הרי שגם לדעת הרב פרידמן אין מדליקים במסיבה, וצ"ע כיצד יורה כאשר מתפללים במסיבה באופן חד-פעמי), ולענ"ד משמע קצת כך גם מדברי הגרע"י שלזינגר בעל לב העברי (הובאו דברי בשו"ת שיח יצחק, לגר"י וייס אב"ד ווערבוי, סי' שלח, שהרי כתב שם שניתן להדליק נרות בבית מדרש רק אם הוא נבנה מראש לשם בית מדרש, אך אם רק שכרו את המקום לא ניתן להדליק שם, ומזה משמע שמדליקים רק בבית כנסת או מקום שדומה לבית מקדש ולא בכל מקום ציבורי). בספר נר איש וביתו לרב פייגנבוים (ז, ז) כתב שטוב להדליק, אך מחמת הספק לא יברך.
כך כתבו גם בעשה לך רב (כך עולה מדבריו בעשה לך רב ח"ד, לט, עמ' רכה, והתיר אם מתפללים שם ערבית), ובציץ אליעזר (חלק טו, ל, וכן חלק כב, לז). הם אינם כותבים מה הדין אם יש במסיבה אדם שאינו מדליק בביתו, אולם מכיון שלעיל בפרק ב' ראינו שלדעת העשה לך רב והציץ אליעזר אדם הנמצא תחת כיפת השמים מדליק נר, אם כן מוכרח שלדעתם אם יש במסיבה אדם שאינו מדליק בביתו ניתן להדליק בברכה ולהוציאו.
כך כתבו גם הגרשז"א (הליכות שלמה פרק י"ז, ה, וכן בשלמי מועד עמ' רלז), מועדים וזמנים (ח"א סי' תצח, שגם אם יתפללו ערבית באולם שמחות לא ידליקו בברכה), הגר"ש קמינצקי (קובץ הלכות טו, יב), שו"ת ושב ורפא (לרב רפאל אייפרס, ח"א, סי' ל'), וכן עולה לענ"ד מדברי שו"ת משנה שכיר (לגר"א טייכטאל, או"ח ח"ב, מהד' מכון ירושלים תשמ"ז סי' רב, מהד' קרן ראם תשע"ד סי' רצט, שהרי התיר שם להדליק בבית מדרש בגלל טעם שאינו שייך במסיבות, ולא הבנתי מדוע בחזון עובדיה הביא שמהמשנה שכיר יש סייעתא לברך במסיבה). הם אינם כותבים מה הדין אם יש במסיבה אדם שאינו מדליק בביתו, אולם מכיון שלעיל בפרק ג' ראינו שהגרש"ז אוירבאך והמועדים וזמנים והגר"ש קמינצקי ושו"ת ושב ורפא וכנראה גם שו"ת משנה שכיר, סברו כולם שאדם הנמצא תחת כיפת השמים אינו יכול להדליק נר, הרי שנראה שלדעתם לא ניתן לברך במסיבה גם אם משתתף במסיבה חילוני שאינו מדליק בביתו, שהרי בכל מקרה אותו חילוני לא יוכל לצאת בהדלקה, שהרי ההדלקה אינה בביתו].
♦

סימן ג – סדרי עדיפויות בהדלקת נר חנוכה

פרק א - האם עדיף להדליק בזמן ע"י שליח או להדליק בעצמו מאוחר בלילה?

ענין זה תלוי בשעה בה יחזור לביתו, דהיינו האם יחזור לביתו לפני שתכלה רגל מן הרחוב שלו, או שיחזור מאוחר יותר אלא שבני ביתו יראו את הנרות, או שכשיחזור מאוחר יותר כאשר כל בני ביתו ישנו. כמו"כ ענין זה תלוי גם במקום ההדלקה, שהרי מי שמדליק בפתח ביתו מבחוץ צריך להקפיד יותר על זמן ההדלקה, ואכמ"ל. לכן, דברי הפוסקים שיובאו מיד תלוים גם בשיטתם בענין מקום ההדלקה.
למעשה, רבים הביאו שעדיף להדליק בזמן ע"י שליח מאשר להדליק בעצמו מאוחר בלילה, וכן הביאו בשם הגרי"ש אלישיב (קונטרס הליכות והנהגות עמ' 6, ומ"מ אמר שהמדליקים בתוך הבית, כנהוג בחו"ל, יעדיפו להדליק מאוחר בעצמם), וכ"כ הגר"נ קרליץ (חוט שני, חנוכה, עמ' שיח), וכן הביא בספר חנוכה (פרק יד, הערה יד) בשם הגר"ח קנייבסקי, ובסוכת חיים (עמ' מו) הביא לזה ראיות מהמג"א והחיי אדם, וכ"כ בחובת הדר (פ"א, הערה מ, אך ייתכן שרק במקרה בו בני ביתו יהיו ישנים כשיחזור, רק בזה עדיף ע"י שליח), וכ"כ הגר"ע יוסף (שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' נא) שבעל שחוזר לביתו מאוחר עדיף שאשתו תדליק עבורו בזמן מאשר שידליק בעצמו כשיחזור, וכ"כ הגר"א וייס (מנחת אשר-חנוכה, סי' י, אות ד, ואף שהוא מדבר דווקא באשתו שהיא כגופו, מ"מ נראה קצת מדבריו שכך יכריע גם בסתם שליח).
לעומתם בשו"ת שבט הלוי (ח"ד, סי' סו) הסיק שעדיף שידליק בעצמו בלילה, כל עוד הדבר מותר, מאשר שידליק בצאת הכוכבים ע"י שליח, וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ד, סי' קע). בשו"ת מעין אומר (ח"ג, פרק ז, סי' לח) הביא ששאל את הגר"ע יוסף מה דין משפחה שיוצאת מביתה לפני שקיעה וחוזרת אחר חצות לילה, והשיב הגרע"י שעדיף שידליקו כשיחזרו לביתם מאשר שימנו שליח שידליק בביתם בזמן, ובהערות שם הסביר הרב נקי את הסתירה לדבריו הנ"ל ביחוה דעת, והסביר שכנראה במקרה הנידון העדיף הגרע"י שלא ידליק ע"י שליח, משום שבני הבית לא יראו את ההדלקה, ולכן משום פרסום הנס עדיף שידליקו כשיחזרו לביתם, ועי"ש שהציע עוד הסבר.
♦

פרק ב - האם עדיף להדליק בעצמו לפני השקיעה, אחר פלג המנחה, או להדליק בזמן ע"י שליח?

בסוכת חיים (לרב לונדינסקי, עמ' לז-מ) הביא שיש שאמרו שעדיף ע"י שליח (שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' סו, ד"ה ועפ"כ, וכ"כ הגר"נ קרליץ בחוט שני חנוכה עמ' שיז, וכ"כ הגרי"ש אלישיב בפניני חנוכה עמ' קסט, ומ"מ הוסיף שאם הוא יוצא מהבית סמוך לשקיעה, כגון רבע השעה לפני השקיעה, בזה עדיף שידליק בעצמו. לענ"ד גם מהמנחת אשר-חנוכה לגר"א וייס, סי' י, אות ב-ד, יוצא שעדיף שאשתו תדליק בזמן, ונראה קצת מדבריו שכך הדין גם לגבי שליח שאינו אשתו, וראיתי בתורת המועדים ד, ב, שכתב גם כן שעדיפה הדלקה ע"י שליח מאשר הדלקה לפני הזמן), ולעומתם י"א שעדיף שידליקו בעצמם (כך הובא בשם הגר"מ פיינשטיין בספר שמעתתא דמשה, שמועות, סי' תרעב, ג, ומובא באור ישראל עמ' קו שכך פסק הגר"ח קנייבסקי, וכ"כ בשו"ת רבבות אפרים ח"ח סי' תסב, וכ"כ הגר"ש מילר בשושנת יעקב פ"ח סעיף יז, וכ"כ בקובץ מה טובו אהליך יעקב ח"ו עמ' מח בשם בעל המשנה הלכות).
עוד הביא בסוכת חיים שלדעתו אם מדובר אחר פלג המנחה מהשקיעה ולפני פלג המנחה מצאה"כ, בזה יש להעדיף להדליק ע"י שליח, שהרי יש כאן מחלוקת נוספת האם זמן זה נחשב אחר פלג המנחה [שהרי יש מחלוקת כללית האם זמני היום הם מהזריחה עד לשקיעה, כשיטת הלבוש (רסז, ב) ועוד, או שמא מעלות השחר עד צאת הכוכבים כשיטת הגר"א (תנט, ב) ומג"א (רסא, סק"י) ועוד. המשנ"ב לא הכריע בזה. שתי הדעות הללו יחלקו גם לגבי חישוב פלג המנחה. בערוה"ש (רסא, י) הכריע שמחשבים פלג המנחה מהשקיעה, ובספר אור ישראל (פ"ט, עמ' קה) הביא שכן הכריעו הגר"ח קנייבסקי והגר"ש דבליצקי. לעומתם כתבו בקיצוש"ע (קלט, י) ובכה"ח (תרעב, ט) שמחשבים מצאה"כ, ונראה שכ"כ במשנ"ב (תרעט, סק"ב), וראה מועדים וזמנים (ח"ב, סי' קנב) שכתב שגם הלבוש וסיעתו שסוברים קודם השקיעה כוונתם רק אם נוקטים כשיטת ר"ת, וכ"כ בשו"ת מקדש ישראל (סי' קלו)].
♦

פרק ג - האם עדיף להדליק בעצמו אחר פלג המנחה או להדליק בעצמו כשיחזור מאוחר לביתו?

יש שכתבו שעדיף להדליק אחר פלג המנחה מאשר להדליק בלילה אחר שעבר חצי שעה מצאה"כ (הגרי"ש אלישיב בפניני חנוכה עמ' קעה, וכ"כ באור ישראל עמ' קו בשם הגר"ח קנייבסקי, וכך נמסר בשם הגרש"ז אוירבאך בספר ועלהו לא יבול ח"א עמ' רלו [ועי"ש שנראה שהסתפק בדבר], וכן מסר בשם הגר"מ פיינשטיין בשו"ת רבבות אפרים ח"ד סי' קסג, אות לב, וכן הובא בנר איש וביתו לרב פייגנבוים ח"א עמ' רצו בשם הגרמ"מ שפרן, וכ"כ בקובץ מה טובו אהליך יעקב ח"ו עמ' כד בשם הגר"ש דבליצקי ובעמ' נ' בשם הגרח"פ שיינברג, וכתב בסוכת חיים שברור למדי שאף הם יסכימו שהמדליקים בתוך הבית יעדיפו להדליק בלילה בתנאי שבני הבית ערים, והגרמ"מ שפרן כתב שאם הוא מדליק בתוך הבית יעדיף להדליק בלילה רק אם אין בני בית בבית אחר פלג המנחה, ובחובת הדר חנוכה פרק א, יא, הערה נ, הסתפק בענין וכתב שאולי יש לחלק בין המדליקים בפנים שעדיף שידליקו מאוחר ובתנאי שידליקו לפני חצות, לבין המדליקים בחוץ שעדיף שידליקו אחר פלג המנחה).
לעומתם, יש שכתבו שעדיף בלילה (שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' סו, וכן פסק הגר"ש פעלדער בקונטרס שיעורי הלכה, וכן הובא מהגראי"ל שטיינמן כספר כאיל תערוג עמ' תקמב, וכ"כ הגר"ש מילר הובאו דבריו בשושנת ישראל עמ' לח, וכ"כ הג"ר אשר וייס בקובץ דרכי הוראה, גליון ד-חנוכה, סי' ד [והתנה זאת בכך שכשיחזור לביתו יהיו כמה מבני הבית ערים, ומסתבר לענ"ד שהפוסקים הנ"ל יסכימו לכך, ותשובתו זאת הובאה במנחת אשר-חנוכה סי' י, אות ג, ושם יש לענ"ד טעות דפוס], וכ"כ בשו"ת ודברת בם ח"א סו"ס קפט, שעדיף להדליק מאוחר בפני בני ביתו. וראה תשובות והנהגות ח"ו סי' קנד, ובסוכת חיים כתב שכל זה למדליקים בבית אך המדליקים ברחוב נראה שיעדיפו להדליק אחר פלג).
♦

פרק ד - האם עדיף להדליק בעצמו בזמן, ללא בני משפחתו, או להדליק אחר פלג המנחה כשכל משפחתו עמו?

בשו"ת עמק התשובה (ח"ו, סי' רלב, לג"ר יחזקאל ראטה, אב"ד קארלסבורג) כתב שמי שמדליק בתוך ביתו עדיף שידליק בזמן, ללא בני משפחתו, וכמדומה לי שמשמע מדבריו שמי שמדליק ברחוב עדיף שידליק אחר פלג המנחה עם משפחתו.
♦ ♦ ♦