ראש הכולל שע"י ישיבת יד אהרן ב"ב
דברים האסורים למכור לגויים
א. לדעת הרמב"ם האיסור כדי לא להרבות עבודה זרה בעולם
מתני' (עבודה זרה יג:): אלו דברים האסורים למכור לגוי אצטרובלין וכו'. רבי יהודה אומר מותר למכור לו תרנגול לבן בין תרנגולין וכו'.וברש"י להלן (יד. סד"ה אלפני) פירש שהאיסור למכור דברים אלו הוא מלאו דלפני עיוור לא תתן מכשול, דבן נח מוזהר על עבודה זרה, ובדברים אלו נוהגים לעשות תקרובת לע"ז.
ולמד כן מהסוגי' להלן, דאמרו, דשרי למכור להם חבילה במשקל שלושה מנין, ואין חוששין שמא ימכור לאחריני ומקטרי, משום דאלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן, ומשמע שהאיסור במתני' הוא משום לפני עיוור.
אמנם מהרמב"ם (פ"ט מע"ז ה"ח), לא משמע דטעם מתני' הוא משום לפני עיוור, דלשונו הוא "כשם שאין מוכרין לגויים דברים שמחזקין בהן ידיהן לעבודה זרה, כך אין מוכרין להם דבר שיש בו נזק לרבים כגון דובים ואריות וכלי זיין וכבלים ושלשלאות ואין משחיזין להם את הזיין..." משמע שהאיסור הוא מכלל דיני ע"ז עצמה, שלא לחזק ידי העובדין בה, ולא להרבות ע"ז בעולם, כמו שלא להביא נזקים לעולם.
אמנם לשון הרמב"ם בהל' רוצח ושמירת הנפש (פי"ב הי"ד): "כל שאסור למכור לגוי אסור למכרו לישראל שהוא ליסטיס מפני שמחזק ידי עוברי עברה ומכשילן. וכן כל המכשיל עוור בדרך והשיאו עצה שאינה הוגנת, או שחיזק ידי עוברה עבירה שהוא עוור ואינו רואה את האמת מפני תאוות ליבו - הרי זה עובר בלא תעשה שנא' לפני עיור לא תתן מכשול".
♦
ב. ביאור הרמב"ם לסוגי' שמוכרין להן חבילה - מעורב
ונראה לבאר, דהנה כתב הרמב"ם (שם ה"ז): "היו מעורבין דברים המיוחדין עם דברים שאינן מיוחדין, כגון לבונה זכה בכלל לבונה שחורה, מוכר הכל סתם, ואין חוששין שמא ילקט הזכה לבדה לעבודה זרה. וכן כל כיוצא בזה".ולפום רהיטא, הרמב"ם פסק כרבי יהודה דמתני' שמותר למכור תרנגול לבן בין תרנגולין (וכ"כ הכס"מ). ולפי זה הרמב"ם לא הביא אלא את המשנה והשמיט את התוספ' שהביאה הגמ' שמוכרין להן חבילה.
אמנם כבר העיר בספר אבן האזל, דלא משמע מדבריו שפסק כרבי יהודה, שהרי הביא את דבריו על דוגמא שונה בתכלית, שאין אנו חוששים שהגוי ילקט את הלבונה הזכה מתוך התערובת, ובתרנגול לבן לא בעי כלל ללקט (וכן יש לדייק מדבריו, שהביא קודם את כל דיני המשנה ורק אח"כ בהלכה נפרדת את דין זה, שאינו משום שפסק כר"י).
ולכן נראה יותר כמו המפרשים (חס"ד מרכבת המשנה אבן האזל) שהתנבאו בסגנון אחד, שהרמב"ם בהלכה זו העתיק את דין התוספתא של חבילה, ופירש אותה על מי שמוכר כמה מיני לבונה, וגר' מינין ולא מנין. ודעתו הייתה באיזה אופן שאף בב' מינים יש להקל בכך (במרכה"מ כתב שהיא דעת ת"ק, והוא דוחק. ובאבה"א כתב, שכיון והוא מעורב הרבה עם הלבונה השחורה הוי כג' מינין, וצ"ע), כיון שלא זו הדרך לקנות מעורב, אין חוששים שילקט את הלבונה הזכה לע"ז. וכן משמע לשון התוספתא והגמ' דאיירי הכא בלבונה, ולפי זה העתיק הרמב"ם.
♦
ג. במוכר אין לחוש אלא משום לפ"ע
אמנם יש לבאר לפי זה את קושית הגמ' 'וליחוש דלמא אזיל ומזבין לאחריני ומקטרי'. בשלמא לרש"י הוא משום שכשמוכר אינו חבילה, אולם לדעת הרמב"ם מאי שנא תגר מאדם שקנה לצורך עצמו (ועי' מרכבת המשנה שהגמ' התייחסה להמשך התוספ' של תגר, וכאילו כתוב בגמ' וכו', ונראה דוחק).אמנם נראה פשוט, שקושית הגמ' הייתה, דהן אמנם אין לחוש לאדם שקנה לצורך עצמו שילקט את הלבונה הזכה, דאין זו הדרך לקנות לצורך פולחן ע"ז, אלא את המיוחד לתקרובת, בלא תערובת של שאר מינים, שמחשבת הקונה כבר בשעת קנייתו היא על הע"ז, והוא מכבדה בשביל לערב בקנייתו קנית שאר מינים.
אבל הלא מבואר בתוספ' שם שמותר למכור חבילה הן לבעה"ב והן לתגר, ולתגר הלא כן יש לחוש שקונה כמה מינין, ומלקט ומוכר לזה לבונה זכה לע"ז ולזה מוכר לבונה שחורה לשאר דברים. ועל זה אמרו בגמ' דעל לפני מפקדינן אבל על לפני דלפני לא מפקדינן.
ולפי זה אין לנו הכרח מהגמ' דטעם מתני' הוא משום לפני עיור, כדברי רש"י, דהלא הגמ' כשדיברה על לפני דלפני, לא דיברה על המקרה שעליו מדובר במשנה, שיש חשש הוא עצמו יקריב לע"ז, אלא שיש חשש שמא ימכור לאחרים.
ואלו הן דברי הרמב"ם בטעם מתני' שאסור למכור מינים המשמשים לעבודה זרה, מחמת ההרחקה מע"ז עצמה שלא להרבות עובדיה בעולם. ודין זה שהוא הרחקה מע"ז, הוגבל בחשש אצל העובד עצמו, אבל משום שמא ימכור לאחרים בזה לא גזרינן. אלא שהגמ' שאלה שעכ"פ מדין לפני עיוור יש לאסור, וענתה הגמ' שלפני דלפני לא נאסר.
♦
ד. ישוב הרמב"ם בהל' רוצח לעומת הלכות ע"ז
אמנם כל זה במוכר לנוכרי, שאין כאן מכשול במה שהישראל מעביר אותו על לפני עיור גופיה. אולם כשמוכר לישראל, הלא יש לאסור גם משום החשש שמא ימכור לגוי אחר עובד עבודה זרה. והיינו מה שכתב הרמב"ם בהל' רוצח ושמירת הנפש, איסור לפני עיור במוכר ע"ז או דבר המזיק לרבים, דהתם איירי במוכר לישראל, ובזה נאסר מדין לפני עיור, אף שאין כאן את טעם האיסור העיקרי משום עצם ההיזק או ריבוי הע"ז, דזה כאמור אין בתגר המוכר למי שעצמו אינו חשוד על כך.♦
ה. איסור ריבוי ע"ז אזלינן בו לחומרא
והנה לשון הרמב"ם (ה"ו): "דברים שהן מיוחדים למין ממיני עבודה זרה שבאותו מקום אסור למכור לעובדי אותה עבודה זרה שבאותו המקום לעולם". ויש לעיין מה בא לכלול בלשון 'לעולם' שכתב.והנה הרמב"ם השמיט כל סוגי' הגמ' להלן והדינים העולים ממנה, כמו הדין שאם אמר תרנגול למי, מותר למכור לו תרגול לבן לכו"ע, שהובא בהלכות הרי"ף כאן. וכן התוספ' שהובאה בגמ' שאם עושה משתה לבנו או שהיה לו חולה בתוך ביתו שרי.
וכן השמיט הרמב"ם את ספק הגמ' להלן (ע"ב): "תרנגול לבן למי ונתנו לו שחור, וקיבל, מהו לתת לו לבן, מי נימא דאערומי קא מערים ליטול שחור כדי לקחת לבן או לא". ועל זה יש שכתבו, שהוא מחמת שספק הגמ' הוא לרבי יהודה כמש"כ שם רש"י משום שלרבנן נאסר אף תרנגול לבן בין תרנגולים, והוא פסק כרבנן. אמנם לכא' כבר העירו התוספות שאין הכרח בכך, שהרי כאן לקח מתחילה תרנגולת שחורה, אלא שאנו מעלים צד שמא הוא מערים עליו, ובהחלט יתכן שאף לרבנן אין חוששים לכך. וגם, שאם זה נכון, הלא לרש"י משמע שהלכה כרבי יהודה ממה שסתמא דגמ' הסתפקה אליביה.
והנה הרא"ש שם כתב שזה תיקו לחומרא שהוא ספק דאו', ואולי לכן לא הביא בהלכות הרי"ף ספק זה, דממילא משמע לאיסור. אמנם לרמב"ם יש לעיין, שהרי אמרנו שמדין הרחקה מע"ז כתב, ויש בו הגבלה למי שקונה לצורך עבודתו, ומשמע שאינו דין מהתורה. ואף שיש לאסור בין כה, משום לפני עיוור, הכא לא איירי באיסור זה (ויש בזה נפק"מ לחד עברא דנהרא דליכא לאיסור של לפני עיוור, אף שכידוע ברמב"ם לא נזכר דין זה להדיא), וצריך עיון בזה.
אמנם באמת נראה מלשון 'לעולם' שכתב הרמב"ם, שיש לאסור גם בזה, משום שגם איסור זה של ריבוי ע"ז, גם אם באופן מסוים הוא מדרבנן, עיקרו בדין תורה בוודאי, כמו שכתב הרמב"ם להלן (הט"ו) שהזהירה התורה מלהתרחק אף מלאכול מזבחו של נכרי, שמא יבוא ממנו לקרבה של חתנות ולע"ז. ועל כן פשוט שאזלינן ביה לחומרא[2].
ולכן נראה, שסתם הרמב"ם בכל הנ"ל מחמת שיתכן שאינם דין מוסכם בגמ', שלעניין שואל תרנגול סתם, הלא בירו' על אתר אמרו להפך מלשון התוספ', אף שיש שם מי שחולק עי' שם בסוגי', וגם בבבלי הקשו על זה (כמש"כ האב"א). וכן לעניין התוספ' שהתירה בעשה סעודת מריעות לבנו, סבר הרמב"ם שא"א לנו להחליט שאינה דעת יחיד. ולכן סתם בכולם הרמב"ם וממילא הן בכלל האיסור, בכדי שלא ילמדו להקל בהרחקה מעבודה זרה, וכמו שנתבאר.
♦ ♦ ♦