מחבר ספר אהבת שלמה
בדין הרואה נר חנוכה - עיון בשיטת רש"י
הקדמה
למדנו במסכת שבת (כג ע"א):אמר רב חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך. ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה צריך לברך. אמר רב יהודה: יום ראשון - הרואה מברך שתים, ומדליק מברך שלש. מכאן ואילך - מדליק מברך שתים, ורואה מברך אחת...
ברצוני לדון בשיטת רש"י ורבותיו בדינו של הרואה נר חנוכה, גדריו ופרטי דיניו? מאמר זה מתמקד בשיטת רש"י על פי הבנת הראשונים בדבריו, וכן על פי כתבי יד של פירושו.
♦
א. שיטת רבותיו של רש"י במסכת שבת
עיין ברש"י במסכת שבת, דף כג ע"א:הרואה. העובר בשוק ורואה באחד החצרות דולק, ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה שאמר משם רבינו יעקב, דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה.
עיין בדברי ההשלמה על אתר שכתב:
פירש רבינו שלמה ז"ל העובר בשוק ורואה באחד החצירות נר דולק, וכתב הרב עוד שלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה, ומשמע נמי שאם הדליק כבר בביתו ויצא ידי חובתו אינו מברך.
ברור מדבריו שבעל ההשלמה הבין שדברי רש"י בתחילת דבריו נשלמו והובררו ע"י סוף דבריו, במה שהובא בשם רבינו יצחק בן יהודה שאמר משם רבינו יעקב. העובר בשוק ורואה באחת החצירות נר דולק אינו מברך אלא אם הוא לא הדליק בביתו עדיין, אבל אם הוא הדליק בביתו אין הוא מברך שהרי הוא כבר יצא ידי חובתו. דבר זה מסתבר, שהרי אם הוא כבר בירך שעשה נסים ובלילה ראשונה גם שהחיינו בשעת ההדלקה, מה תוסיף לו עוד ברכת הרואה? אמנם, אם הוא עדיין לא הדליק, אבל הוא מתכוון להדליק בעוד שעה קלה, אז בכל זאת הוא מברך ברכת הרואה. בעל ההשלמה לא בירר את סוף דברי רבו של רש"י "או ליושב בספינה". ואולי אפשר לומר בפשטות שיש כאן רק ציור למי שלא הדליק בביתו עדיין, כגון שהוא יושב בספינה ועתיד להדליק בביתו, אבל פירוש זה הוא דחוק ברש"י, שכתב "או ליושב בספינה".
וכן למד הב"ח על דברי הטור, או"ח, סי' תרעו[2], בשיטת רש"י:
וז"ל רש"י בשם ר"י בר יהודא שאמר בשם ר' יעקב דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה וכו'. משמע שלא בא למעט שלא יברך ברכה זו אלא למי שהדליק כבר ובירך בביתו אבל מי שלא הדליק בביתו אעפ"י שדעתו להדליק באותו לילה בביתו צריך לברך אראייה דאין להחמיץ המצוה.[3]
אמנם דודו של בעל ההשלמה, ר' אשר ב"ר משולם מלוניל, אכן בירר דין זה של יושב בספינה, ובעל ההשלמה הוסיף את דבריו כנראה לפרש את דברי רש"י:
וכתב הרב דודי ר' אשר ז"ל: נראה לי דיושב בספינה וכיוצא בו דווקא, שאין לו בית להדליק ולא נסיב, אבל נסיב דמדלקי עליה בגו ביתיה, אי נמי מי שלא הדליק בביתו עדיין, אין צריך לברך ברואה, שהרי כשיקיים מצותו אז יברך את כולן, ומצוה לכנפן ולא לפזרן.
לפי דבריו יש כמה דינים: היושב בספינה מברך כשהוא רואה נר חנוכה, מפני שאין לו בית להדליק ואינו נשוי, שהרי לו היה נשוי היו מדליקים עבורו בתוך ביתו, וממילא הוא לא היה מברך ברכת הרואה. הוא הדין למי שעומד להדליק בביתו ועדיין לא הדליק שם, אינו מברך ברכת הרואה, שהרי אז הוא יברך את כל הברכות בהדלקתו את נר חנוכה.
אולם, נראה שלפי דבריו יש סתירה (בדיוקים) בין דברי הרישא של בעל ההשלמה, שהביא את שיטת רבותיו של רש"י כשיטת רש"י עצמו, לבין הסיפא של דבריהם ולפי הבנת ר' אשר מלוניל. הרי לפי הרישא, אע"פ שהאדם עומד לברך בביתו, כל זמן שהוא עדיין לא בירך, הוא מברך ברכת הרואה. ומה הדין ביושב בספינה? כל שכן שיברך, שהרי הוא בכלל לא עומד לברך בביתו, שהרי או שאין לו בית או שהוא לא יגיע לביתו. לפי דיוקו של ר' אשר מדין יושב בספינה שאין לו בית, אם יש לו בית יש שתי אפשרויות: אם הוא נשוי ומדליקין עליו בביתו, אין לו לברך ברכת הרואה וכן אם הוא מתכוון להדליק בביתו אין לו לברך את ברכות הרואה. ממילא הדיוק של יושב בספינה סותר את הרישא של רבותיו של רש"י. ואין לומר שדברי ר' אשר הם שיטת עצמו, שהרי הדין שלו מבוסס על דיוק בלשונו של רבו של רש"י "או יושב בספינה".
ועיין במרדכי במסכת שבת, סי' רסג, שמצטט את דברי רש"י:
פירש"י שמצא בשם רבינו יצחק בר' יהודה שאמר בשם רבי יעקב בר' יקר דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין ושאין דעתו להדליק בעצמו כגון אכסנאי שלא שמע הברכה. לקמן מסיק קא מדליקי עלאי בגו ביתאי ומכל מקום צריך לראות, כדאמר בסמוך הרואה יומא קמא מברך ב' ומכאן ואילך א'.[4]
מנין למרדכי סוד זה "שאין דעתו להדליק בעצמו"? נראה שלמד את זה מן הסיפא של רבי יעקב בר' יקר - "או יושב בספינה" וכשיטת ר' אשר הנ"ל והסיפא מלמדת על הרישא. אמנם קשה מאד לומר בכוונת דברי ר' יעקב, שאמר "או יושב בספינה", דהרי משמע שיש כאן דין אחר. כמו כן קשה, למה רבותיו של רש"י בעצמם לא הביאו את דין אכסנאי להדגים אתהדין של "אין דעתו להדליק בעצמו", והביאו את המקרה של ספינה, מקרה שהמרדכי התעלם ממנו?
בכל אופן, נראה שהמרדכי חילק בין מי שבעצמו ידליק בביתו, שהוא אינו מברך על הראייה, אבל אם מדליקים עליו בביתו משמע שהוא כן מברך על הראייה, שהרי הוא רואה שם את ההדלקה.
לסיכום: ישנם שתי שיטות בהבנת רבותיו של רש"י. לפי ההשלמה והב"ח, יש לרואה לברך על נרות חנוכה כל זמן שהוא לא בירך עליהם בביתו, אפילו אם מברכים עליו בביתו או הוא בעצמו מתכוון להדליק בביתו יותר מאוחר. לפי ר' אשר והמרדכי, אם הוא מתכוון להדליק בביתו או, (ולפי ר' אשר), מדליקים עליו בביתו, אין לו לברך על הראייה.
והנה, רבי יהונתן מלוניל פירש על אתר:
הרואה מברך שתים. יש מן הרבנים שאמרו שלא תקנו ברכה לרואה לברך אלא מי שהוא יושב בספינה שאין לו נר להדליק, או אפילו בישוב ולא הדליק עדיין בביתו, או שלא נשתתף בפריטי, או שלא הדליקו עליו בביתו שאין לו אשה להדליק, (אין) <יש> לו לברך דהא לאו איהו קא מדליק.
ר"י מלוניל הבין "יושב בספינה שאין לו נר להדליק" כדברי ר' אשר' אבל מאידך הבין את "או אפילו בישוב ולא הדליק עדיין בביתו" כדברי בעל ההשלמה, ושני הפירושים מתנגדים זה לזה וחולקים, וכמו ששאלנו על דברי ההשלמה לעיל - לפי פירושו בדברי רש"י, מה הוא עושה עם "או יושב בספינה"? נמצא בפשטות שדברי רבותיו של רש"י סתרי אהדדי. אלא בפשטות צריך לומר לפי הר"י מלוניל שהפך את הסדר, שיש כאן "זו ואף זו", לא רק היושב בספינה צריך לברך אלא אפילו מי שמתכוון להדליק בביתו ועוד לא הדליק, חייב לברך. ממילא הסדר של רבותיו של רש"י שנמצא ברש"י הוא: "זו ואין צריך לומר זו", מי שעדיין לא בירך במעשה ההדלקה שהוא עתיד לברך צריך לברך ברכת הרואה, ואין צריך לומר שמי שבכלל אינו מתכוון לברך על הנר.
כשיטת המרדכי הנ"ל, כן משמע בספר המאורות (והקדימו):
והני מילי רואה שלא הדליק ואינו עתיד להדליק הלילה, כגון מי שאינו בעירו, ואע"ג דמדלקי עליה בגו ביתיה, מכל מקום כיון שאינו יכול לשמוע הברכות, יברך בראותו שעשה נסים ושהחיינו יום ראשון, ויום שני שעשה, וכן באינך יומי.
וכשיטת ר' אשר ור"י מלוניל כתב עוד בספר המאורות: "ויש שכתבו הפך סברא זו דמי שמדלקו עליה בגו ביתיה פטור מכולן". אלא שבעל המאורות הגיב ואמר:
ולא נראה לן לפי שקול הדעת. גם לפי לשון הגמרא, כי אם יפטר מן ההדלקה למה יפטר משאר הברכות אחר שלא שמע, ועוד הרואה מברך שתים קאמר סתמא קאמר לא שנא מדלקי עליה בגו ביתיה ולא שנא לא מדלקי.
ומשמע שיש כאן ברכת הראייה, ואין הדבר תלוי במעשה ההדלקה, וכמו שאמרנו לעיל בדברי המרדכי. וספר המאורות ממשיך כשיטת המרדכי: "אבל אם עתיד להדליק, הרי יפטר בברכותיו כשידליק, ומצוה לו לכנסן, וכן אם הדליק כבר נפטר".
מאידך, הרי"ד כתב בפסקיו כדעתם של המאורות והמרדכי, שהרי לא הזכיר שמדליקים עליו בביתו:
פי' האי דמחייבי' לרואה לברך, כגון שאין בדעתו להדליק באותה הלילה, כגון שהיה עובר בספינה והיה יודע שלא יגיע הלילה לביתו, או שהיה הולך מעיר לעיר ולא היה יכול להגיע לעירו ולא לן באותה העיר, התם מיחייב לברך, מפני שראה. אבל אם הוא עומד בעירו, שעתיד להדליק, וראה כשהדליק חברו קודם ממנו, אינו חייב לברך על אותה הראייה, כיון שהוא עתיד להדליק.[5]
וכן הוא בספר שבולי הלקט, ענין חנוכה, סימן קפה:
והא דאמרינן הרואה צריך לברך פי' רבינו שלמה זצ"ל בשם רבו רבינו יצחק בר' יהודה זצ"ל כגון שאין בדעתו להדליק בביתו כגון שהיה הולך בספינה או שהיה עובר בדרך שלא היה יכול להגיע בביתו וכן פירש רבינו ישעיה זצ"ל.
וכנראה ממנו הובא גם לספר תניא רבתי[6].
אולם מדברי הרשב"א על אתר משמע כמו ר' אשר (שגם אם מדליקים עליו בביתו אין לו לבירך):
מסתברא בשלא הדליק ולא הדליקו עליו בתוך ביתו ואינו עתיד להדליק הלילה, הא לאו הכי אינו צריך לברך דלא מצינו יוצא מן המצוה וחוזר ומברך על הראיה.
וכן משמע מדברי הר"ן על הרי"ף למסכת שבת:
הרואה נר חנוכה צריך לברך, העובר בשוק ורואה באחת החצרות נר דולק. ומסתברא דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק ולא הדליקו עליו בתוך ביתו ואינו עתיד להדליק הלילה, הא לאו הכי לא, שלא מצינו יוצא במצוה שיתחייב לחזור ולברך על הראיה.
בעל הגהות מיימוניות למד ברבותיו של רש"י כמו בעל ההשלמה, אולם מיד הוסיף את דברי הסמ"ג ורבנו שמחה, שלמדו כר' אשר שאם מדליקים עליו בביתו, או אם דעתו להדליק בביתו, אינו מברך ברכת הרואה:
וכן כתב רש"י שמצא בשם ר"י בר יהודה שלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה. וכתב בספר המצות דדווקא אם אינו נשוי [וזה מסייג את היושב בספינה - שז"פ].[7] וכתב רבינו שמחה דאם דעתו להדליק בביתו נראה דאין צריך לברך על הראיה עד שיסדר כולן על ההדלקה בביתו, וכן כתב ראבי"ה מידי דהוה אסוכה דמסדר להו כולהו אכסא ע"כ.
ומשמע שהבין שרבותיו של רש"י חולקים הן על הסמ"ג והן על רבינו שמחה ולא כמו שפירש המרדכי ברבותיו של רש"י [שלמד כר' שמחה][8].
נעיר עוד משיטת המנהיג בהלכות חנוכה (עמוד תקלא בהמד' רפאל):
הרואה נר חנוכה יום ראשון מברך שתים שהחיינו ושעשה ניסים, מיכאן ואילך הרואה מברך אחת, ניסים, ובשלא הדליק בתוך ביתו עדיין ואם רוצה לסדרם על הדלקתו ולא יברך עד שידליק בביתו הרשות בידו כדי לחבבו מאד, כדאמ' חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להו אכסא דקדושא זמן דסוכה ולישב בסוכה וכן אכסא דהבדלתא.
משמע מדבריו, שעקרונית מי שלא בירך עדיין על נרות חנוכה, כשהוא רואה אותם צריך לברך ברכת הראייה, אלא שיש לו אפשרות לחכות ולברך על הראייה עם יתר הברכות. מיתר הראשונים משמע שאם הוא מתכוון לברך בביתו, אין לו לברך על הראייה, ולפי המנהיג הוא היה חייב לברך על הראייה, אלא שמכיוון שיש לו אופצייה יותר טובה, הוא יכול לדחות את הברכה עד שהוא מברך את כולן ביחד.
בספר אור זרוע ח"ב - הלכות חנוכה סימן שכה הוא מסיים עם ההוראה הבאה: "והרואה כשבירך, כשיבוא לביתו להדליק לאח"כ, מברך להדליק ותו לא. שהרי כבר בירך כשראה." על פי דברי המנהיג הנ"ל, חביבות המצוה לברך את כולם ביחד יכול לדחות את ברכת הראייה, אבל אינו מתיר לומר אותה פעמיים[9].
♦
ב. שיטת רש"י המקורית במסכת שבת
כמה מן הראשונים (שהבאנו בפרק הקודם) כתבו להוציא משיטה האומרת שאפילו אם בירך בביתו את הברכות על נר חנוכה, אם הוא יוצא ורואה נר דולק בחצר חבירו יברך ברכת הרואה על הנר. כך כתב בעל ההשלמה הנ"ל:פירש רבינו שלמה ז"ל העובר בשוק ורואה באחד החצירות נר דולק, וכתב הרב עוד שלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה ומשמע נמי שאם הדליק כבר בביתו ויצא ידי חובתו אינו מברך.
וכן כתב ספר המאורות הנ"ל: "וכן אם הדליק כבר נפטר". וכן כתב רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ט חלק א דף סא טור ב): "ומכל מקום אם הדליק הוא בעצמו בביתו אין צריך לברך כשרואה נר חבירו".
מניין לראשונים אלו שיטה כזו, שאדם שבירך את כל הברכות על נר חנוכה שבביתו, אם הוא היה רואה נר חבירו בחצרו, היה צריך לברך ברכת הרואה, ועוד שהיה חוב עליהם להוציא משיטה כזו?
עיין עוד הפעם ברש"י במסכת שבת, דף כג ע"א: "הרואה. העובר בשוק ורואה באחד החצירות[10] דולק". אמנם בעל ההשלמה הבין את שיטת רש"י ביחד עם דברי רבותיו, אבל מכל מקום, משמע מדברי רש"י שהוא חולק עליהם, ולפי הפשט הפשוט הוא אמר שהרואה חייב לברך בלי שום תנאי וסייג, ורק אחרי שיטתו הביא את דברי רבותיו, שמסייגים את שיטת רש"י ולמדו שהוא מברך רק אם עדיין לא בירך בביתו.
אם נלמד ברש"י בתחילת דבריו שמסתבר שאם אדם הדליק בביתו כבר ובירך כל הברכות, אין טעם לברך על הראיה, אזי לא יהיה הבדל בין שיטתו לשיטת רבו, ואם אין הבדל בין דברי רש"י לרבו, וכמו שלמד בעל ההשלמה, קשה – למה רש"י הביא את דברי רבו?! וקשה לומר שהוא הביא את דברי רבו רק בשביל הסיפא "או יושב בספינה", שהרי אז נוצרת סתירה בין הרישא לבין הסיפא וכדפר' לעיל.
אלא נראה לומר שרש"י פירש באופן פשוט ביותר, שכל הרואה באחד החצרות נר דולק, חייב לברך ברכות הרואה, בין שהוא עדיין לא בירך בין שהוא בירך כבר, בכל מקרה חייב לברך. ועל זה הוסיף רש"י בשם רבו שרק במקרה שהאדם עדיין לא בירך, אז הוא מברך ברכת הרואה, ולפי פשטות דברי רבו אפילו אם הוא מתכוון להדליק בביתו יותר מאוחר. ובסוף, לפי הבנת ראשונים בסיפא של רבותיו ("או ליושב בספינה"), מדובר במי שלא מתכוון להדליק בכלל ו/או מדליקין עליו. והבנת בעל ההשלמה אינה כפשטות לשונו של רש"י.
נעיין בכתבי היד של רש"י, ונשווה אותם. העיון בכתבי היד לכאורה יצביע על דברים אלו, שהרי בכל כתבי היד [ותיקן 127, ותיקן 129, ותיקן 138, פרמה 2087, פריז 324, אדלר 1621, רבינ 718] מופיעים דברי רבו מלבד כתב יד אחד - לונדון.
וברור שלפי כ"י לונדון, שחסר כל דברי רבותיו של רש"י, הפירוש בדברי הגמרא אינו כדברי ההשלמה, אלא כפשטות הסוגיה, שכל רואה חייב לברך, בין שלא בירך כבר, בין שבירך כבר.
נמצא שבתחילה רש"י כתב את פירושו, וכמו שזה משתקף בכ"י לונדון. אחר כך רש"י הוסיף שיטת רבותיו, וזו שיטת רש"י כמו שמופיעה בדפוסים וברוב כתבי היד. אמנם דברינו הם הערה נקודתית בסוגיה הספציפית שלפנינו, שהרי לא בדקנו את כל כתבי היד לאורך כל המסכת כדי לברר אם כ"י לונדון אכן משקף "מהדורה קמא" של רש"י. מכל מקום, כאן זה מאד מתאים לדברי רש"י ותגובת הראשונים לדבריו.
עיין עוד בדברי הריטב"א למסכת שבת שקילס את פירושם של רבותיו של רש"י: "יפה פרש"י ז"ל בשם רבותיו שלא הוזקקה זו אלא למי שלא בירך עדיין". אלא שהמשך דברי הריטב"א קצת תמוהים, שהרי משתמע בדברי רש"י בשם רבותיו אלו שאע"פ שהוא עומד לברך בביתו, כל זמן שלא בירך עדיין, הוא מברך ברכת הרואה. אבל ממשיך הריטב"א ומסכם:
אבל דעתו להדליק הוא עצמו בתוך ביתו ורואה נר אחד יש אומרי' שמברך על הראייה וחוזר ומברך בשעה שמדליק. ויש אומרים שכיון שדעתו להדליק בביתו אינו צריך עכשו לברך על ראייתו, אין בזה משום אין מעבירין על המצות כיון דעל ידי הדלקה עדיף טפי.
והרי משתמע מרבותיו של רש"י כשיטה ראשונה ולא ברור מה פירוש "יפה פרש"י בשם רבותיו..." ומיד מוסיף הריטב"א "אבל דעתו להדליק הוא עצמו בתוך ביתו..." הוא בדיוק דברי רבותיו של רש"י!? אלא יפה פירוש רש"י בשם רבותיו - להוציא משיטת רש"י עצמו שאפילו אם כבר הדליק האדם בביתו, כשהוא יוצא החוצה ורואה נר של חבירו יש לו לברך ברכת הרואה. אלא שמה שסוברים כרבותיו של רש"י תלוי במחלוקת ראשונים איך לפרש "או יושב בספינה": האם זה להגדיר שאין לו דעת להדליק כלל וכלל, או רק להדגים למה עדיין לא הדליק בביתו, ובכל זאת מברך ברכת הרואה עכשיו.
♦
ג. שיטת רש"י במסכת סוכה דף מו ע"א
רש"י במסכת סוכה, דף מו ע"א, פירש:הרואה נר חנוכה קאי על שלא הדליק בביתו ועובר ברשות הרבים ורואה אותה בפתחי ישראל שמצוה להניח בפתח צריך לברך על [ראיה] הראשונה.
כאן רש"י פירש כדברי רבותיו, שמדובר על מי שעדיין לא בירך ועבר ברשות הרבים ורואה את הנר דולק בחצר חבירו, אז הוא מברך ברכות הרואה. מכיוון שרש"י לא הבדיל בין אם כוונתנו להדליק בביתו אחר כך או לא, נראה כפירושו של ההשלמה והב"ח, ולא כהבנת ר' אשר והמרדכי. רש"י התעלם מדברי רבותיו לענין היושב בספינה ולא הביא את זה בפירושו למסכת סוכה, ולכאורה זה רק דוגמא[11].
ומכאן קצת ראיה שרש"י פירש את מסכת סוכה אחרי מסכת שבת וכבר סיגל לעצמו מפירושי רבותיו. אמנם הסברה אומרת שרש"י יפרש את הסוגיה בתחילת לימודו כרבותיו ורק אחר כך יחדש פירוש משלו. אולם יש להוכיח שיש פעמים שרש"י פירש פירוש עצמאי ושינה אח"כ אחרי שראה את פירושם של רבותיו. הרי במסכת ב"ק, ריש דף קב ע"א ופירושו של רש"י שנראה הוא מתקשה בפירוש הסוגיה, לעומת רש"י במסכת סוכה דף מ' ע"א, ד"ה הכי גרסינן עצים דהסקה תנאי היא, שרש"י קיבל נוסח של רבינו גרשום לטקסט התלמוד ואז הוא פירש את הסוגיה בפשטות.
♦
ד. הסבר המחלוקת בין רש"י לבין רבותיו ובין יתר ראשונים הנ"ל
להסביר את דברי רש"י אלו, נראה לפרש על פי דברי מו"ר הגריד"ס זצ"ל (הובאו ברשימת שיעורים למסכת סוכה דף מא ע"א – מדבריו קבלתי את היסודות, אבל התאמתי הדברים לחידושי בדברי רש"י והראשונים), שלפי רש"י ברכת הרואה היא ברכה על פירסומי ניסא, משא"כ ברכת המדליק היא ברכת המצוה ועובר לעשייתן. ממילא המדליק עושה מעשה מצוה, והוא חייב לברך על מעשה המצוה שלו. אמנם, בזה הוא גם גורם לפירסום הנס, אבל ברכתו על הנר היא ברכה על מעשה ההדלקה. כעת, כשהוא מברך על נר חברו, הוא מברך על פרסום הנס, ואמנם נוסח הברכה הוא אותו נוסח כמו בברכת המצוה, אבל הקיום של הברכה שונה, ולכן הוא חייב לברך עוד הפעם שעשה נסים (וביום הראשון גם שהחיינו) בזה שהוא רואה את הפירסומי ניסא.והיה מקום לומר שיש כאן ברכת הרואה, דומיא למסכת ברכות בפרק האחרון שמי שרואה את הים הגדול או מקום שנעשה לו נס, והוא הדין כאן בנרות חנוכה.אלא לפי זה, עדיין יש להקשות למה לברך כל יום ולא סגי לן פעם אחת כמו במקום שנעשה לו נס. ואולי אפשר לומר על פי מה ששמעתי מר' נתן זוכובסקי שליט"א, שחקר אם חנוכה קבועה לרצף של שמונה יומים כיומא אריכתא, או אם כל יום יש קביעות לעצמו, ויש קצת מגדרי ברכות הרואה שנכנסו כאן.
מכל מקום, נראה לפרש שיש כאן ברכה מיוחדת על פרסומי ניסא של הזולת, שאז הברכה היא כולה ברכה על פירסומי ניסא, ואין לה שום קשר עם מעשה ההדלקה, משא"כ כשהמדליק מברך בביתו.
ולזה הביא רש"י את דברי רבותיו, ללמדנו שאין כאן שני דינים וקיומים נפרדים לגמרי, ולאותה ברכה, יש ב' דינים שונים וקיומים נפרדים, אלא גם ברכת שהחיינו של המדליק היא ברכת הרואה על הפירסומי ניסא של המדליק. ממילא, אם הוא רואה את נר חבירו, בזה הוא כבר רואה את הפירסומי ניסא, והוא חייב לברך את ברכת הרואה, ועדיף להקדים אמירת ברכה זו, אולי מטעם מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה.
ונראה לומר עוד, שאז הברכה היא כולה קיום של ברכת הרואה על הפירסומי ניסא, ועדיף לומר את הברכה עם קיום בלעדי זה ולומר את הברכה פעמיים. אבל אם הוא כבר הדליק בביתו ואמר את הברכה, כבר יצא ענין זה, וממילא אין טעם לברך עוד הפעם, שהרי גם במעשה ההדלקה יש קיום של פירסומי ניסא.
ולפי ר' אשר וסיעתיה שהבינו "או יושב בספינה" שאמירת ברכת הרואה היא רק כשלא יברך ברכה זו בכלל מפני שאין לו בית או אין מדליקין עליו, נסביר כמו שאמר כבר ר' אשר לעיל, "שהרי כשיקיים מצותו אז יברך את כולן, ומצוה לכנפן ולא לפזרן". ונוסיף ונומר שעדיף ב' קיומים בברכה אחת: ברכת המצוה וברכת הראייה, לעומת הרואה שיש לו קיום אחד בלבד. ממילא כל זמן שהוא יברך על הנר בביתו, מצוה לכנפן ולקיים בברכה זו ב' קיומים. ורק מי שאין לו בית ואין מדליקין עליו יברך ברכת הרואה, עם קיום אחד של פירסומי ניסא.
על פי דברים אלו אפשר להסביר את הקס"ד של הספר אור זרוע הנ"ל (ח"ב - הלכות חנוכה סימן שכה), שסיים את דבריו: "והרואה כשבירך כשיבוא לביתו להדליק לאח"כ מברך להדליק ותו לא שהרי כבר בירך כשראה." מכיוון שהוא רק בירך על הפרסומי ניסא, הייתי חושב שאולי יברך פעם נוספת בשעת ההדלקה ולקיים את ברכות המצווה על ההדלקה בכל הברכות, קמ"ל שאין לו לברך ברכת הרואה שוב. ואפילו שהוא מברך את כולן, ברכת הרואה היא במהותה ברכה על הפרסומי ניסא ולא ברכת המצווה.
ומה שכתב ר"י מלוניל, "או שלא נשתתף בפריטי" לכאורה חולק על דברי המרדכי הנ"ל. לפי המרדכי, אכסנאי ששמע ברכה פטור מברכת הרואה, ולא כתב שום תנאי שצריך להשתתף בפריטי. משמע כל זמן ששמע את הברכה, בין שהשתתף בפריטי בין שלא השתתף, אין לו לברך. אבל אם לא שמע את הברכה, ה"ה בין שהשתתף בפריטי בין שלא השתתף, צריך לברך. ולכאורה זה אותו הדין כמו בסוף דברי ר"י מלוניל "או שלא הדליקו עליו בביתו שאין לו אשה להדליק" שמשמע אם יש לו אשה המדליקה עליו בביתו אין לו לברך. אבל עיין שם בהמשך דברי המרדכי: "לקמן מסיק קא מדליקו עלאי בגו ביתאי ומכל מקום צריך לראות כדאמר בסמוך הרואה יומא קמא מברך ב' ומכאן ואילך א'" (עיין בבגדי ישע אות ג). ומשמע שלפי ר"י מלוניל עיקר הברכה הוא ברכת ההדלקה, ומכיון שיש לו שליחים להדליק הוא פטור מברכת הרואה. אבל לפי המרדכי, אע"פ שקיים את ההדלקה, הוא צריך לברך ברכת הרואה אלא א"כ מישהו מוציא אותו בברכה זו.
וכשיטת המרדכי הנ"ל, כן משמע בספר המאורות (והקדימו):
והני מילי רואה שלא הדליק ואינו עתיד להדליק הלה, כגון מי שאינו בעירו, ואע"ג דמדלקי עליה בגו ביתיה, מכל מקום כיון שאינו יכול לשמוע הברכות, יברך בראותו שעשה נסים ושהחיינו יום ראשון, ויום שני שעשה, וכן באינך יומי.
וכדברי המרדכי אלו שהביא מרבותיו של רש"י עם סיכום דינו של מדליקין עליו בביתו שכן מברך ברכת שעשה נסים, נמצא בכל בו (מהד' דוד אברהם, ח"ב, עמ' רצה):
והרואה שלא הדליק בביתו או שאינו עתיד להדליק, כמי שאין לו בית או אינו בעירו, אף על פי שמדליקין עליו בביתו מברך שתים שעשה נסים ושהחיינו, והוא שלא שמע הברכות, אבל מי שהדליק בבית או שעתיד להדליק או שמע הברכות אינו מברך כלל בראותו אחרים שהדליקו.
ומשמע מדברי ר"י מלוניל שעיקר ברכת שעשה נסים הוא ברכת המצוה, ואם מישהוא אמר את הברכה במעשה ההדלקה שהוא קשור לו, או שהשתתף בפרוטה או שאשתו מברכת עליו, אז יש לו לברך, הרי בשבילו הברכה אינה ברכת המצווה אלא ברכת הרואה. אבל לפי המרדכי, ברכה זאת היא ברכת הרואה על פרסומי ניסא, אז אע"פ שהם אמרו את זה במסגרת מעשה הדלקה שלהם, אבל הוא עדיין חייב לברך על פירסומי ניסא שהוא רואה, ולכן הוא מברך אלא א"כ מאן דהוא הוציא אותו בברכה והוא שמע אותה מבר חיובא.
♦
ה. סיכום
שיטת רש"י המקורית היא, שבברכת שעשה נסים, יש שני קיומים נפרדים המצריך ב' מעשי ברכות שונים: במסגרת ברכות המדליק הברכה היא ברכת המצוה גרידא, ולפי דברים אלו, בפשטות צריך המדליק לומר את כל ג' הברכות עובר לעשייתן. ממילא חסר בו המימד של ברכת הראייה, שהמחייב הוא פירסומי ניסא. קיום זה מקבלים רק כשמברכים על נר חנוכה של חבירו, שאז המברך רואה את הפירסומי ניסא, ואז כשהוא מברך שעשה נסים יש לו קיום של ברכת הרואה בלבד, והוי קיום של פרסומי ניסא[12].שיטת רבותיו של רש"י על פי ההשלמה, וכן שיטת רש"י בסוכה, היא שבברכת שעשה נסים יש אמנם ב' קיומים אבל אפשר לקיימם במעשה אחד. אם הוא קיים את מעשה ההדלקה ואמר את הברכות בתור ברכות המצוה, יש בהן גם קיום של פרסומי ניסא וברכת הרואה. אבל אם הוא עדיין לא הדליק, אז מצוה הבא לידך אל תחמיצנה, ואין מעבירין על המצוות, וממילא מקיימים את הקיום של פירסומי ניסא וברכת הרואה, ואח"כ אפשר לקיים את הברכות המצוה.
שיטת ר' אשר על פי סוף דברי רבותיו של רש"י ("או ליושב בספינה"), וכן הבין המרדכי בדברי רבותיו של רש"י לעומת ההשלמה, שאם מתכוונים לברך בבית, אז אין לברך את ברכת הרואה אלא לחכות עד שיגיע הביתה ואז יסדר כל הברכות על הנר, וכדברי ר' אשר הנ"ל "ומצוה לכנפן ולא לפזרן". ונוסיף את דברי הריטב"א: "אין בזה משום אין מעבירין על המצות כיון דעל ידי הדלקה עדיף טפי". ולמה עדיף טפי, שאז יש לו ב' קיומים במעשה ברכה אחת: ברכת המצוה וברכת הרואה של פרסומי ניסא.
ויש תוספת שיטה, שאם מברכים עליו בביתו אז אין לו לומר ברכת הרואה בכלל, ולפי זה, כל ברכת שעשה נסים היא בעיקר [כולה] ברכת המצוה, וחלק ממערך המצוה של נר איש וביתו, והמדליק אומרו. ואם יצאתי ע"י הדלקת אחר, יצאתי ידי מצוה זו וחובת ברכה זו. אבל אם אין לו בית ויושב בספינה, אז יש לו לומר ברכת הרואה, שבהעדר קיום מצות ההדלקה אז הברכה עוברת למסלול אחר ורובצת על הגברא, והרואה אומר ברכת הראייה, ויש לו לכל הפחות קיום של פרסומי ניסא. לפי שיטה זאת, רק בהעדר בית אז ברכת שעשה נסים עוברת למסלול שחיוב אמירתה מוטל על הגברא.
ולעומת שיטה זאת, שיטת המרדכי שאמנם לפי רבותיו של רש"י אם הוא מתכוון לומר את ברכת שעשה נסים על ההדלקה שלו בבית אין לאמרו בראייה, אבל אם הוא לא ידליק, אז יש לו לומר את הברכה על הראיה. ולהסביר שיטה זו אולי נאמר שברכת שעשה נסים היא ברכה המוטלת על הגברא כחיוב עצמי בלי תנאי של נר איש וביתו, וממילא אם הוא בעצמו הולך לקיים את המעשה הדלקה, אז לכתחילה באותו מעמד הוא גם אומר ברכת שעשה נסים, אבל אם אין הוא מדליק בפועל אז רובץ עליו חיוב לאמרו (היינו שהחיוב מוטל על הגברא כחיוב עצמאי בלי תנאי של בית כל הזמן, ורק לכתחילה יש ענין לסדר אותו על הנר).
♦ ♦ ♦