תענית י' בטבת שחל בערב שבת
פתיחה
עמדתי ואתבונן בדין תענית י' בטבת שחל בע"ש, אם צריך להשלים את התענית או לא, וא"כ, עד מתי צריך להשלים. וזה החלי בעזרת צורי וגואלי[2].♦
הגמרא בעירובין לגבי השלמת תענית בע"ש
בגמרא בעירובין (מ:-מא.): אמר רבה: כי הוינן בי רב הונא איבעיא לן: בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא, מהו לאשלומי? אמר רבא: נחזייה אנן, דתניא: חל להיות תשעה באב בערב שבת, מביאין לו כביצה ואוכל, כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה... ורבי יוסי אומר: מתענה ומשלים. ומסיקה הגמרא (שם מא:): דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא: הלכה מתענין ומשלימין. ע"כ. ומבואר בגמרא, דבין בתענית יחיד ובין בתענית ציבור, ההלכה היא שמתענה ומשלים.♦
מחלוקת הפוסקים אם מחויב להשלים או לא
וכתבו התוספות (שם מא:), וז"ל: והלכתא מתענה ומשלים – פירוש: אם ירצה להשלים דשרי להשלים, דבעיא הוא אי שרי להשלים אי לא. ע"כ. ומבואר בדבריהם, שגם לדעת ר' יוסי (שהלכה כמותו) אין חיוב להשלים, ומחלוקתו עם ר' יהודה היתה רק אם מותר להשלים או לא. וכ"כ המרדכי[3] (סי' תצד), הרא"שג (תענית פ"ב סי' כה), הגהות מיימוניות (פ"א מהלכות תענית אות ג) והאו"ז (ח"ב סימן יז) בשם ר' ברוך בר יצחק מריגנשבורק שאין חיוב להשלים, וכ"נ דעת האו"ז עצמו בהלכות תענית (סימן תח). ועיין במהרש"א (חידושי הלכות דף מא רע"א) שהביא ראיה לדברי התוספות.[4]לעומתם, התוספות שאנץ (שם מא: מופיע בתוס' שעל דף הגמרא) הביא את דברי ר' ידידיה, שפירש דגם ר' יוסי מודה שאם אינו רוצה להשלים הרשות בידו, וכתב: ואין נ"ל, מדקאמר ר' יוסי: אי אתה מודה לי בט' באב שחל להיות באחד בשבת, שהוא מתחיל מבעו"י? והתם על כרחך דחייב קאמר, דומיא דהכי ערב שבת דחייב להשלים קאמר. ע"כ. ומבואר שהוא מפרש את ההלכה שחייב להשלים. וכ"כ הרשב"א, הר"ן והריטב"א (בחידושיהם שם מא:), דפשטא דשמעתין משמע דחייב להשלים.
ובאמת שכן משמע קצת מהירושלמי (תענית ספ"ב), דאיתא התם: רבי זעורה בשם רב חונה: ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת – מתענה ומשלים. כהדא רבי ביבי הוה יתיב קומי רבי יסא, בעא מילף מיניה הדין עובדא (אם הלכה כר' יוסי, ושאל אותו אם הגיע הזמן לאכול), אמר ליה: נימטי בייתא ציבחר (המתן מעט עד שנגיע לביתך). אמר ליה: רומשא הוא! אמר ליה: אית מתענה. אמר ליה: אית גבי תורמוסין. אמר ליה: ומשלימין כרבי יוסי[5]. ע"כ. ומשמע שהוא לא התיר לו לאכול קודם צאה"כ. ופסקו ראבי"ה (סי' תתנח) והרקח (סי' לו) כירושלמי הנ"ל שחייב להשלים. אולם האו"ז (הלכות תענית סימן תח) כתב שאין חיוב להשלים, ומיד בסמוך הביא את המעשה מהירושלמי, ומבואר שהוא לא ראה בכך סתירה.
♦
מחלוקת הפוסקים עד מתי הוי השלמה
והנה ראינו בס"ד מחלוקת הפוסקים אם יש חיוב להשלים את התענית בע"ש או לא, ומ"מ גם אם נפרש שחייב אדם להשלים, נחלקו הפוסקים עד מתי צריך להתענות בע"ש כדי שייחשב שהשלים תעניתו.♦
הרא"ש כותב שההשלמה היא עד צאה"כ
הרא"ש כתב (תענית ספ"ב) וז"ל: דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא: הלכה מתענה ומשלים. ואפלו בתענית יחיד, והכי איתא בירושלמי: אמר רב הונא: אפילו יחיד גזר על עצמו תענית – מתענה ומשלים. פירוש: אם ירצה, ולא חשיב כמתענה בשבת. וכיון שיכול להשלים אם ירצה, והוא קבל עליו תענית סתם, וכל תענית שלא שקעה עליו החמה אינו תענית – צריך להתענות עד צאת הכוכבים, אם לא שפירש בשעת קבלת תענית עד שישלים תפלתו עם הצבור. עכ"ל. ומבואר שמפרש שההשלמה האמורה כאן היא עד צאת הכוכבים. וכ"נ מדברי ראבי"ה (סימן תתנח) והרקח (סימן לו).♦
לדעת מהר"ם ההשלמה היא עד שיצאו מבית הכנסת
לעומתם, המרדכי (עירובין סימן תצד) כתב וז"ל: הלכתא מתענה ומשלים. כתב רבינו מאיר, דהשלמת תענית בע"ש – סגי עד לאחר תפלת ערבית שהיא מפלג מנחה ואילך. ע"כ. וכ"כ הגהות מיימוניות (פ"א מהלכות תעניות אות ג), וז"ל: ופירוש השלמה – היינו שמתענה אחר שקבל שבת, ותפלת שבת היא מפלג המנחה ולמעלה. ואפילו אם עוד היום גדול – מקרי שפיר השלמה. ע"כ. ומבואר שלאחר תפילת ערבית של שבת, אע"פ שעדיין לא חשיכה – מותר לאכול ונחשב שהשלים תעניתו.♦
שיטת הראב"ד
והרשב"א (בחידושיו לעירובין מא:) כתב וז"ל: וכתב הראב"ד ז"ל, שלא אמרו משלים אלא שאינו אוכל קודם שקיעת החמה, אבל ודאי משתשקע החמה – מתוספת שבת הוא, וכבר קדש היום, אם רצה לאכול – אוכל, שכיון שנכנס לתחום שבת – שוב אינו רשאי להתענות[6]. עכ"ל. וכ"כ הריטב"א והר"ן (בחידושיהם שם) והמגיד משנה (פ"ה מהלכות תעניות ה"ה) בשם הראב"ד. והוסיפו הרשב"א והריטב"א משמו, שלכן נהגו העם בתענית אסתר כשהוא בא בערב שבת[7], שאוכלין מיד עם יציאתן מבית הכנסת ואע"פ שלא חשכה. וז"ל המאירי (עירובין מא.): ומ"מ כתבו גדולי המפרשים בהשלמה זו, שאינה אלא עד שתשקע החמה, הא מששקעה חמה – כבר קדש היום מדין תוספת, אע"פ שהוא בין השמשות, ואם רצה לאכול – אוכל, שהשבת אין מתענין בו מתורת תענית אפי' שעה. ולפיכך נהגו העם בתענית אסתר הבא בערב שבת לאכול כשיוצאין מבית הכנסת מיד. עכ"ל.ויש מקום לומר, שמה שכתבו משקיעת החמה – אינו בדוקא, ואם יצא מבית הכנסת לפני שקיעת החמה – אה"נ דשרי לאכול, שהרי קדש עליו היום, ולא באו לומר אלא שמשקיעת החמה ואילך נקרא השלמה, ואע"פ שעדיין לא התפלל ערבית. וכן נראה מדברי הרשב"א הריטב"א והמאירי, שכתבו שלכן נהגו העם בתענית אסתר לאכול "מיד בצאתם מבית הכנסת", ולא הגבילו את ההיתר ליוצאים מבית הכנסת לאחר שקיעת החמה דווקא. וכן נראה ממש"כ המאירי: "הא מששקעה חמה – כבר קדש היום מדין תוספת", וא"כ, גם כשיצא מבית הכנסת קודם שקיעה – כבר קדש היום מדין תוספת. ושמא יש לחלק בין תוספת שאדם מוכרח להוסיף על עצמו, והיא בשקיעת החמה, לבין תוספת שאינו מוכרח בה, שכיון שאינו מחויב להוסיף, מי התיר לו להפקיע מעליו את חיוב התענית? וכן אפשר, שמה שכתבו הראשונים שנהגו לאכול "מיד בצאתם מבית הכנסת" – היינו משום שהמציאות הפשוטה בזמנם היתה, שתפילת ערבית של שבת מסתיימת לאחר השקיעה.
והנה, הרמ"א בדרכי משה (רמ"ט אות א) כתב על דברי הראב"ד וז"ל: "ונראה דמתחילת השקיעה קאמר". וביאור דבריו, שלדעת ר"ת (הובא בב"י או"ח סימן רסא בד"ה והתוספות) יש שתי שקיעות, אחת שהיא ד' מילין קודם צאת הכוכבים, והיא הנקראת "תחילת השקיעה", ואחת שהיא ג' רבעי מיל קודם צאה"כ, והיא נקראת "סוף השקיעה", ומשם מתחיל זמן בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה (וכ"פ מרן בשו"ע שם, ודלא כמנהגנו), ויש בין שתי השקיעות הפרש של ג' מילין ורביע, וזה מש"כ הרמ"א "מתחילת השקיעה".
והנה בב"י (סימן רסא) מבואר בשם הרמב"ן, שזמן תוספת שבת הוא מתחילת השקיעה עד זמן בין השמשות, והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע, רצה לעשותו כולו תוספת – עושה, רצה לעשות מקצת ממנו – עושה, ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש. ע"כ.וכן פסק בשו"ע (שם סעיף ב). וא"כ מדברי הרמ"א נראה, שסיום התענית לשיטת הראב"ד,הוא בזמן שראוי לקבל בו תוספת שבת. וא"כ לדידן, מפלג המנחה אין להתענות לדברי הראב"ד.
אלא שמדברי המאירי לא משמע כן, שכתב: הא מששקעה חמה כבר קדש היום מדין תוספת "אע"פ שהוא בין השמשות". ע"כ. ומבואר בדבריו שהשקיעה האמורה כאן היא השקיעה השניה, שהיא תחילת זמן בין השמשות[8].
♦
סיכום ביניים
עד כה ראינו את מחלוקת הראשונים אם צריך להשלים התענית בע"ש (ושלדעת ר"י, אדרבה, יותר טוב שלא להשלים), וגם אם צריך להשלים, נחלקו הראשונים עד מתי הוי השלמה (עד צאה"כ, לאחר תפילת ערבית או לאחר שקיעת החמה). ולכאורה אדם שהתפלל ערבית – יכול יהיה לאכול עפ"י ספק ספיקא, שמא ההלכה היא שא"צ להשלים את התענית, ואת"ל שצריך, שמא הלכה כמהר"ם שמתפילת ערבית הוי השלמה[9].♦
דברי הטור והב"י
והטור (סס"י רמט) כתב וז"ל: איתא בעירובין בפרק בכל מערבין (מ ב): הני בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא, מהו לאשלומי?... ולענין בעיין אסיקנא (עירובין מא א): והילכתא מתענה ומשלים, פירוש: אם ירצה, ולא הוי כמתענה בשבת. וכיון שיכול להשלים אם ירצה, והוא קיבל עליו תענית סתם, וכל תענית שלא שקעה עליו החמה אינו תענית – צריך להשלים עד צאת הכוכבים, אם לא שפירש בשעת קבלת תענית עד שישלים תפלתו עם הצבור. ע"כ.וכתב הבית יוסף (שם) על דבריו, וז"ל: ולענין בעיין אסיקנא והלכתא מתענה ומשלים פירוש אם ירצה. כלומר, אבל אינו חייב להשלים. כן פירשו התוספות והמרדכי והרא"ש, וגם כך כתבו הגהות מיימוניות, ולא כראבי"ה והרקח שכתבו שצריך להשלים. ומ"ש רבינו: "וכיון שיכול להשלים אם ירצה וכו' צריך להשלים עד צאת הכוכבים אם לא שפירש בשעת קבלת תענית וכו' " – הם דברי הרא"ש. ע"כ. ומדברי הב"י נראה שדעתו נוטה לפסוק כדברי הטור, שהשלמת התענית בע"ש תלויה ברצון.
♦
דברי השו"ע והרמ"א
ובשו"ע (רמט סעיף ד) כתב מרן בזה"ל: אם קבל עליו להתענות בע"ש – צריך להתענות עד צאת הכוכבים, אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלים הצבור תפלתן. ע"כ. והרמ"א בהגה כתב: וי"א דלא ישלים, אלא מיד שיוצאים מבית הכנסת – יאכל. לכן בתענית יחיד – לא ישלים, וטוב לפרש כן בשעת קבלת התענית. ובתענית צבור – ישלים. והכי נהוג. ע"כ.♦
דברי הביאור הלכה בדעת מרן
והביאור הלכה (סס"י רמט בד"ה אם לא) כתב וז"ל: ודע, דאפילו לדעת המחבר דלא העתיק בפנים דעת הר"מ (שההשלמה היא עד שיצאו מבית הכנסת) אפילו ליש אומרים, ומשמע דס"ל דזה לא מקרי השלמה כלל במה שקיבל שבת בתפלתו, היינו דוקא במי שקיבל על עצמו תענית, ומסתמא היתה כוונתו לסתם תענית, דדינו הוא עד צאת הכוכבים, וממילא מוכרח הוא להשלימו, אבל בתענית ציבור, כגון עשרה בטבת שחל בע"ש, משמע בב"י דמצדד להורות כהפוסקים דס"ל דהאי "מתענין ומשלימין" דקאמר הגמרא – היינו אם ירצה להשלים רשאי, והאי סוגיא קאי שם גם אתענית ציבור, כדמוכח שם. אבל מדברי הרמ"א דלא הזכיר בהגהתו את דעתם, וכתב סתם דבת"צ ישלים, משמע דסתם כדעת הרוקח וראבי"ה המובא בב"י דס"ל דצריך להשלים. ע"כ. ומבואר בדבריו, שמבין בדעת מרן דא"צ להשלים תענית י' בטבת שחל בע"ש.♦
דברי היבי"א בדעת מרן
ואנכי הרואה למופת הדור מרן הגרע"י זצ"ל בספרו שו"ת יביע אומר (ח"ו חאו"ח סימן לא), שאחר שהביא את דברי הראשונים בסוגיא זו, כתב וז"ל: ומרן הב"י (סי' רמט) הביא דברי התוס' והרא"ש והמרדכי והגמ"י, שפירשו דהיינו אם רוצה להשלים תעניתו רשאי, ובכל זאת פסק בשלחן ערוך: אם קבל עליו להתענות בע"ש – צריך להתענות עד צאת הכוכבים, אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלימו הצבור תפלתן. וכתב ע"ז הרמ"א בהגה: וי"א דלא ישלים, אלא מיד שיוצא מבהכ"נ – יאכל, ולכן בתענית יחיד – לא ישלים, וטוב לפרש כן בשעת קבלת התענית, ובתענית צבור – ישלים. והכי נהוג. ע"כ (דברי השו"ע והרמ"א). ומוכח דס"ל למרן, דמתענה ומשלים – היינו שחייב להשלים, וכ"ש בתענית צבור, דלא תליא מילתא בקבלתו, שהרי אפי' הרמ"א שהיקל בתענית יחיד, בניגוד לד' מרן, מודה דבתענית צבור צריך להשלים, ומכ"ש לדעת מרן שצריך להחמיר בתענית צבור עד צאת הכוכבים. וכדעת הפוסקים הנ"ל: תוס' שאנץ והרשב"א והריטב"א והריא"ז והר"ן והרוקח וראבי"ה. עכ"ל היביע אומר.ולא זכיתי להבין דבריו, שבתחילה כתב שדעת הרא"ש להקל שאין צריך להשלים, ואח"כ כתב שמדברי מרן מוכח דהוא פליג על הרא"ש, והלא לשון מרן כמעט זהה ללשון הרא"ש, וז"ל הרא"ש: וכיון שיכול להשלים אם ירצה, והוא קבל עליו תענית סתם... צריך להתענות עד צאת הכוכבים אם לא שפירש בשעת קבלת תענית עד שישלים תפלתו עם הצבור. ע"כ. וצ"ע. וראה בבאר הגולה על הלכה זו שציין לדברי הרא"ש והטור.
והעירנו הרב איתן זמורה שליט"א, שנראה מדברי הגרע"י שהוא מבין, שיש כאן רק שאלה אחת: האם חייב להשלים את התענית, והיינו שצריך להתענות עד צאת הכוכבים, או שאין חיוב להשלים את התענית, והיינו שמותר לאכול מיד לאחר שיצאו מבית הכנסת[10]. ולפי זה הוכיח הגרע"י את דעת מרן השו"ע מדקדוק דברי הרמ"א, שהרמ"א כתב דבתענית יחיד די ביציאה מבית הכנסת [=אין צריך להשלים, כנראה לדעת הגרע"י], וא"כ, הרי שמרן סובר שצריך להשלים, שהרי הוא הצריך להשלים עד צאת הכוכבים. ועוד דקדק הגרע"י, שאפילו הרמ"א, שהיקל בתענית יחיד שאין צריך להשלים – החמיר בתענית ציבור שצריך להשלים, וא"כ, ברור שמרן יחמיר בכך. ומכאן דקדק הגרע"י, שלדעת מרן צריך להשלים.
אולם מהמקורות שהבאנו מתבאר, שיש כאן ב' שאלות: א. האם חובה להשלים את התענית בערב שבת או שזו רק רשות. ב. במידה שהאדם צריך (או רוצה) להשלים – מה נקרא "השלמה", האם צאת הכוכבים, או היציאה מבית הכנסת, או השקיעה?[11] ושתי שאלות אלו אינן תלויות בהכרח אחת בשניה. וא"כ, ממה שכתב מרן, דבתענית שקיבל על עצמו סתם צריך להשלים עד צאה"כ – מבואר שסובר דהשלמת תענית היינו עד צאה"כ, אבל לא מתבאר בזה מה דעתו לגבי השאלה אם חייב להשלים או לא, ואפשר שהוא סובר שאין חובה להשלים [וכשם שהרא"ש סובר שהשלמה היינו עד צאה"כ, אבל אם אינו רוצה להשלים – אינו חייב].
ונראה שלשון הרמ"א הטעה את הגרע"י, שכתב הרמ"א וז"ל: "ויש אומרים דלא ישלים, אלא מיד שיוצאים מבית הכנסת – יאכל", ומלשונו נראה שהאכילה אחרי היציאה מבית הכנסת – פירושה שאינו משלים. אולם, כאמור, מהמקורות שהבאנו מתבאר שלדעת מהר"ם, לאחר שיצאו מבית הכנסת – הוי השלמה, ולשון הרמ"א כאן אינו מדוקדק.
♦
תמיהת המנוחת אהבה על דברי הביאור הלכה
והרה"ג משה לוי זצ"ל בספרו מנוחת אהבה (ח"א, עמ' כח, הערה 31), כתב לתמוה על דברי הבה"ל, דתענית י' בטבת בודאי שאינה גרועה מתענית יחיד שקיבל עליו להתענות, שצריך להשלים עד צאת הכוכבים, שהרי מה שא"צ לקבל תענית ציבור, הטעם משום שכבר רצו וקיבלו כל ישראל תעניות אלו, וכמבואר בטור (סימן תקנ). וכיון שלא שמענו שקיבלו ישראל עליהם תעניות אלו בתנאי שכשיחולו בע"ש לא ישלימו, א"כ מן הסתם קיבלו עליהם להתענות אפילו בע"ש עד צאת הכוכבים, הואיל ורשאים. עכ"ל. ולענ"ד נראה דאדרבה, לא מסתבר לומר שקבלו ישראל תעניות אלו עליהם באופן שיהיו חמורים יותר מתענית ציבור של חובה (כמו תשעה באב, שבזה ודאי נחלקו הפוסקים שעסקו בסוגיא, שהרי דין הגמרא בעירובין נאמר גם לגבי תשעה באב, וכמבואר שם), אלא קבלו שמה שנהגו עד עכשיו כרשות – מעתה יהיה עליהם כחובה, ומכיון שבתעניות החובה אינו חייב להשלים – ה"ה לתעניות ציבור בימינו. ועוד, שמבואר במרדכי שפעם אחת חל י' בטבת בע"ש, וטעם ר"י מהתבשיל לפני שהלך לבית הכנסת, שהוא מפרש "מתענה ומשלים" היינו אם ירצה, אבל יותר טוב שלא להשלים. והנה מבואר שגם לגבי י' בטבת נחלקו הפוסקים אם חייב להשלים או לא [ומיהו יש לדחות, שאפשר שר"י אינו מצריך השלמה גם בתענית שקיבל עליו סתם].ובעיקר מש"כ הגאון הנ"ל, שמבואר בטור שקיבלו ישראל עליהם תעניות אלו, הנה לשון הטור היא: "והאידנא רצו ונהגו להתענות" ולא הזכיר לשון קבלה כלל אלא לשון מנהג, וא"כ ודאי שמה שנהגו להתענות תעניות אלו – היינו כאילו היו תעניות חובה, ולא יותר מזה, וכפי שביארנו בס"ד. ושו"ר דלשון הרמב"ן בתורת האדם (שער האבל - ענין אבלות ישנה), שהוא מקור דברי הטור, היא: "ועכשיו כבר רצו ונהגו להתענות בהם וקבלום עליהם", ומ"מ נראה שאין קבלה זו כשאר קבלת תענית יחיד שהזכיר הרא"ש, אלא שקיבלו עליהם תעניות הרשות כאילו הם תעניות חובה, וממילא אין להחמיר בהם יותר מתעניות חובה, וכמו שכתבנו [ובאמת, שמדברי הגר"מ לוי נראה, שאינו מודה כלל לסברת הבה"ל, ואף אם היה חל תשעה באב בע"ש – היה מורה להשלים, אע"פ שזו תענית שהיתה חובה מעיקרה. שהרי במקורות שציין להם (הקרבן נתנאל והיביע אומר) מבואר שבכל ת"צ יש להשלים. ובתמיהה שתמה ע"ד הבה"ל כוונתו לומר, שאפילו אם נאמר כדברי הבה"ל – היה צריך להשלים].
♦
נראה שיש לדון בדעת הרא"ש לגבי תענית ציבור
ומ"מ עלו בי הרהורי דברים לגבי דעת הרא"ש, דשמא לא כתב "אם ירצה" אלא לגבי תענית יחיד, אבל לגבי תענית ציבור – חייב להשלים, שלשונו היא: אמר רב יהודה [אמר רב]: זו דברי ר' מאיר שאמר משום ר"ג, אבל חכמים אומרים: מתענה ומשלים. דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא: הלכה מתענה ומשלים, ואפילו בתענית יחיד, והכי איתא בירושלמי: אמר רב הונא: אפילו יחיד גזר על עצמו תענית – מתענה ומשלים, פירוש: אם ירצה, ולא חשיב כמתענה בשבת. וכיון שיכול להשלים אם ירצה, והוא קבל עליו תענית סתם וכו' כמובא לעיל. ואע"פ שהביא גם את דברי הגמרא בתענית שמתענה ומשלים, ושם מדובר גם בתענית ציבור (עי' בדף טו:), אפשר שמש"כ "אם ירצה" קאי אדברי הירושלמי דווקא, וכוונתו היא שאין חיוב לקבל תענית בע"ש על דעת להשלימה, אלא יכול להתנות שלא להשלים, ומ"מ בסתמא ישלים, כדמפרש הרא"ש ואזיל[12].וע"ע בתוספות הרא"ש (עירובין מא סע"א), שהאריך להוכיח, ששאלת הגמרא לגבי בני בי רב דיתבי בתעניתא היא אף בתענית יחיד, ובסוף דבריו כתב בזה"ל: ועוד אמרינן בירושלמי במס' תענית בשם רב הונא: אפילו יחיד גוזר על עצמו תענית מתענה ומשלים, פי': אם ירצה, ולא נחשיב כמתענה בשבת, וכיון שיכול להשלים אם ירצה וכו' כדבריו בספ"ב דתענית. ומזה ששנה וכתב כאן "אם ירצה" רק לאחר דברי הירושלמי – קצת נראה שדברים אלו נכתבו לגבי דברי הירושלמי דווקא, ולא לגבי דברי הבבלי שמדבר גם בתענית חובה. גם בקיצור פסקי הרא"ש (ספ"ב דתענית) כתב בזה"ל: וכן יחיד שקיבל עליו תענית סתם בע"ש – צריך להשלים, אא"כ פירש בשעת קבלה עד שישלים תפילתו עם הציבור. ע"כ. ולא הזכיר כלל שמשלים "אם ירצה", ולדברינו אתי שפיר, ד"אם ירצה" – היינו שיכול להתנות, וזה כבר הוזכר. וראה בקרבן נתנאל (על הרא"ש שם אות ס) שכ"כ, וז"ל: אם ירצה – וכל זה בתענית יחיד, אבל בת"צ לאו בדידיה תליא מילתא. ע"כ.
ומצאתי עוד לרבינו ירוחם (תא"ו ני"ח ח"א דף קס"ג ע"א) שכתב וז"ל: ומה שאמרנו מתענה ומשלים, ואפי' יחיד, וכן בע"ש, וכן בירושלמי: יחיד גוזר תענית על עצמו בע"ש ומתענה ומשלים. פירוש: "אם ירצה", ולא חשיב שמתענה בשבת, ואף על פי שצריך להתענות עד צאת הכוכבים, כגון שקבלו סתם כמו שאכתוב, כי יכול לפרש בשעת התענית שיתענה עד שישלים תפלתו עם הצבור ולא עד צאת הכוכבים. ע"כ. ובהמשך דבריו (שם ע"ג) כתב: וכן בירושלמי, שאפילו התענה בע"ש – צריך להמתין בליל שבת עד צאת הכוכבים, ולא הוי כמתענה בשבת כמו שכתבתי, זולתי אם התנה כשקבל התענית, ופירש שיתענה ביציאתו בליל שבת עד שישלים תפלתו עם הצבור, ואז יכול לאכול אחר שיתפללו הצבור ערבית. ונ"ל, דמ"מ בתענית צבור שהוא סתם – צריך להתענות עד צאת הכוכבים. עכ"ל. ורבינו ירוחם כתב ממש כדברי הרא"ש, שיחיד מתענה בע"ש "אם ירצה, ולא נחשב כמתענה בשבת", וכתב עוד לחלק בין קיבל עליו תענית סתם לבין התנה שיתענה רק עד שיתפללו הציבור, ממש כדברי הרא"ש, ובכל זאת כתב שבתענית ציבור יש להתענות עד צאה"כ, וא"כ, אין הכרח כלל לפרש בדברי הרא"ש שגם בת"צ ההשלמה תלויה ברצון.
♦
קושיא על הביאור האחרון בדעת הרא"ש
ויש לסייע לדברינו ממה שלא ייתר מרן סעיף בשו"ע האומר שבת"צ ההשלמה תלויה ברצון. אלא שיש להקשות על דברינו, דלגבי מש"כ הטור: "והלכתא מתענה ומשלים, פירוש: אם ירצה" כתב מרן הב"י שזה כדעת התוספות, הרא"ש, המרדכי והגהות ולא כראבי"ה והרוקח. והנה דברי הראבי"ה הלא הם כתובים בסימן תתנח, ושם כתב לדון שא"צ להשלים תעניות י' ימי תשובה, ואח"כ כתב וז"ל: ואף על גב דפסקינן לקמן בסוף פרק שני: "מתענה ומשלים" גבי תשעה באב שחל להיות בערב שבת, ואמרינן בירושלמי דתענית: רבי זעירא בשם רב הונא: אפילו יחיד שגזר תענית על עצמו בערב שבת – מתענה ומשלים, ומייתי עובדא עלה... נראין הדברים שדוקא שגזר על עצמו תענית, שקיבל בפירוש, וסתם תענית יום שלם, ומחמרינן עלה, כדאמרינן בשמעתין לקמן: "אמר רב כהנא: יחיד שקיבל עליו תענית – אסור בנעילת סנדל, חיישינן שמא תענית ציבור קיבל עליו", דמחמירינן מספיקא, אבל בתעניות אחרות – לא. ע"כ. ומבואר בדבריו, דהא דמחמרינן ומחייבינן לאשלומי תענית יחיד במעלי שבתא – היינו משום שקיבל עליו תענית סתם, אבל משמע שיכול להתנות שאינו משלים. ואם כדברינו, למה כתב מרן בב"י שדברי הרא"ש אינם כדברי ראבי"ה, הלא הם בדיוק כדברי ראבי"ה?אמנם, לשון הרקח (שגם אותו הביא מרן כחולק ע"ד הרא"ש) בסימן לו היא: ואם מתענה – ישלים עד הלילה, כדמסיק בעירובין בשלהי בכל מערבין (דף מא): הלכה מתענה ומשלים. וכן פוסק בפרק סדר תעניות כיצד (דף טו). ואמרי' בירושלמי: ר' זעיר' בשם רב הונא: אפי' יחיד שגזר על עצמו תענית ע"ש – מתענה ומשלים. וקיימא לן בפ' א' דתענית (דף יב): כל תענית שלא שקעה עליו חמה – לא שמיה תענית. ע"כ. ומסוף דבריו משמע, שאין לקבל על עצמו תענית בע"ש שלא על מנת להשלים, ואם עושה כן – אינה תענית, ודמי למפוחא דמליא זיקא. וא"כ, אפשר שזו מחלוקתו עם הרא"ש, שלדעת הרא"ש אפשר לקבל עליו תענית עד לאחר שישלימו הציבור תפילתן, ושפיר הוי תענית, ולדעת הרקח אין זו תענית כלל (ואפשר דאף אין ראוי לעשות כן, כדי שלא ייכנס לשבת כשהוא מעונה בחנם). ודברי הרקח לגבי תענית בע"ש מובאים גם בס"ס ריג, וגם שם לא הזכיר שאם ירצה יכול יהיה להתנות שמתענה עד שישלימו הציבור תפילתן. ומ"מ עדיין קשה, מה ההבדל בין דברי הרא"ש לדברי הראבי"ה אם לא נפרש שמחלוקתם היא לגבי ת"צ, כדברי הביה"ל?
♦
נראה לתרץ שמרן לא ראה את דברי ראבי"ה בפנים
ונראה לתרץ, שמדברי מרן בהרבה מקומות בב"י מוכח שלא היה לפניו ספר ראבי"היב, ולכן העתיק דבריו מתוך ציטוטי המרדכי, הרא"ש ועוד, וא"כ יש לחקור מהיכן הביא מרן דברי ראבי"ה בסוגיא דידן?ונראה שמקורו בדברי הגהות מיימוניות, וז"ל (בפ"א דתעניות אות ג): בפרק בכל מערבין: הני בני בי רב דיתבי בתענית במעלי יומא דשבתא, מהו לאשלומי? וכו' הלכתא מתענה ומשלים. ואפילו בתענית יחיד... והנה פי' מתענה ומשלים – אם רוצה, ואין אסור בדבר. תוס' וכן הר"מ, ולא כאשר כתב ראבי"ה וברוקח שצריך להשלים... אבל כל שאר תעניות (למעט תענית חלום), אפילו הרוצה להשלים – אוכל לאלתר לאחר תפלת השבת, והוי שפיר השלמה. ויש שאינם רוצים להשלים, ורגילים לטעום התבשיל מן המנחה ולמעלה. ע"כ.[13]ומדבריהם נראה, שבכל תענית חוץ מתענית חלום – אין חיוב להשלים, וה"ה בתענית סתם, ודלא כהרא"ש, ועל זה כתבו שאינו כדברי הראבי"ה והרוקח[14].
ומרן, שלא ראה את דברי הראבי"ה בפנים, הסיק מדברי הגהות מיימוניות, שדעת הראבי"ה היא כדעת הרקח לגמרי, שאין לקבל על עצמו תענית בע"ש שלא על מנת להשלים, ולכן כשדן מרן בשאלה זו ממש, כתב שהתירו התוספות, המרדכי והגהות (שהרי הם כתבו שאין חיוב להשלים בכל תענית) והרא"ש (שהרי כתב בפירוש שאם התנה שפיר דמי), ולא כדברי הראבי"ה והרוקח. ובאמת אין זה נכון, כי הגהות מיימוניות התכוונו שלדעת ראבי"ה בסתמא דמילתא צריך להשלים תענית בערב שבת, אבל אם רוצה אדם להתנות שלא להשלים – אה"נ דשרי, ועל זה לא דיברו הגמ"י. ואילו היה רואה מרן את דברי הראבי"ה בפנים, שהם ממש כדברי הרא"ש – לא היה מצרפו לדעת הרקח.
♦
אפשר שמחלוקת הרא"ש והרקח היא בדין תענית שעות דעלמא
ואפשר שמחלוקת הרא"ש והרקח אינה קשורה כלל לדין תענית בערב שבת, אלא מחלוקתם היא בדין תענית שעות, שלדעת הרא"ש, תענית שאינו משלימה עד הלילה – שמה תענית, וגם בשאר ימות השבוע יכול אדם לקבל על עצמו תענית שלא על מנת להשלימה, ואילו לדעת הרוקח, תענית שאינו משלימה עד הלילה – לא שמה תענית, ולכן אין לקבל על עצמו תענית כזו.וראיתי מקופיא את שיטות הראשונים בסוגיית תענית שעות, ואפרושׂ בעזהי"ת את הסוגיא בקיצור:
בגמרא בתענית (יא:-יב.): א"ר חסדא: הא דאמרת מתענין לשעות, והוא שלא טעם כלום עד הערב. אמר ליה אביי: הא תענית מעלייתא היא! לא צריכא דאימלך אימלוכי. ואמר רב חסדא: כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית. ע"כ.
ובפירוש המיוחס לרש"י (שם ד"ה לצעורי נפשייהו) כתב, שתענית שלא שקעה עליו החמה – אינו תענית, לא להתפלל תפלת עננו, ולא לקובעו עליו חובה כלל, וכל שעה שהוא רוצה לאכול – אוכל. ע"כ.
אולם הרא"ש (תענית פ"א סי"ב) הוכיח מהירושלמי, שגם תענית שלא שקעה עליו חמה – שמה תענית, וכתב שהבבלי חולק על הירושלמי, וא"נ לא פליגי, אלא שהבבלי מיירי לעניין תפילת עננו, שאינו יכול להתפלל אם אינו מתענה יום שלם, והירושלמי מיירי לעניין שיצטרך להשלים נדרו, שצריך להשלים אף בתענית שעות. וכ"פ מרן בשו"ע (סי' תקס"ב סי"א).
ואילו הראבי"ה (סימן תתנה) כתב, וז"ל: ואם דעתו להתענות לשעות – יאמר הריני שרוי לפניך למחר בתענית שעות עד שליש היום או חצי היום, הן חסיר הן יתיר כפי חפצו. ע"כ. וסמוך לסוף הסימן כתב: כל עניני מתענין לשעות [ד]קאמר תלמודא – מתפלל תפילות תענית, דאין בידינו לחלק אחרי שלא חילק התלמוד. ע"כ. ומבואר בדבריו, שתענית שעות, אע"פ שאין בכוונתו להשלימה – שמה תענית, ואפילו לעניין תפילת עננו.
והנה, אם נאמר שהרקח סובר כרש"י לעניין תענית שעות, שאין שמה תענית כלל ומותר לאכול, דברי הראשונים כאן הם בדיוק כדבריהם בסוגייתנו, שלדעת הרא"ש והראבי"ה, תענית שמתנה שלא ישלימה – שמה תענית (לפחות לעניין שיצטרך להתענות), ולכן אפשר לקבל בע"ש תענית עד שישלימו הציבור תפילתן, ואילו לדעת הרקח – לא שמה תענית, ולכן אם אדם מקבל תענית בע"ש עד שישלימו הציבור תפילתן – אינה תענית כלל.
ולפי זה אתי שפיר מה שפסק מרן בסוגיית תענית שעות כדברי הרא"ש, וכמו שפסק בנ"ד.
♦
רוב האחרונים כתבו כדברי הרמ"א שבתענית ציבור צריך להשלים
ואכן, רוב ככל האחרונים פסקו שיש להשלים ת"צ שחל בע"ש, וכדברי הרמ"א, והוסיפו וכתבו שאין הדבר תלוי בדעתו כלל, ואפילו תנאי לא מועיל. וז"ל המג"א (סק"ח): משמע מלשון רמ"א, דבת"צ לא מהני תנאי, דלאו בדידיה תליא מילתא. ע"כ. וכ"כ שו"ע הרב (סי"ב), הא"ר (סק"י), ערוה"ש (ס"י), המשנ"ב[15] (סקכ"א), הבא"ח (שנה שניה סוף פרשת לך לך), כה"ח (סקל"א), מרן הגרע"י זצ"ל (יבי"א ח"ו חאו"ח סל"א), הגר"מ אליהו זצ"ל (סידור קול אליהו עמ' תשצו) והגר"מ לוי זצ"ל (מנוח"א ח"א, עמ' כח), וככל הנראה כך פשט המנהג בישראל.♦
מסקנה
ולכן נראה, שאין לזוז ממנהג ישראל להשלים תענית י' בטבת שחל בע"ש עד צאה"כ, שהוא מבוסס ע"ד ראשונים רבים, הרמ"א וכל האחרונים, ונראה שכן היא גם דעת הרא"ש ומרן השו"ע. ויה"ר שיהפוך הקב"ה עלינו מהרה צום זה וכל ימי הצומות לששון ולשמחה וימים טובים.♦
סיכום
הגמרא בעירובין הסתפקה אם המתענה בע"ש משלים תעניתו או לא, ופשטה את הספק ממחלוקת התנאים לגבי תשעה באב שחל בע"ש, ששם נפסקה ההלכה שמתענה ומשלים.ונחלקו הראשונים אם מסקנת הגמרא היא שחייב להשלים תענית בע"ש, או שמותר לו להשלים אם ירצה ואין חיוב בכך, וכמו כן נחלקו הראשונים מתי נחשב השלמת תענית בע"ש.
הטור ומרן פסקו כדברי הרא"ש, שמתענה ומשלים – היינו "אם ירצה, ואין איסור בדבר, ולכן מי שקיבל עליו תענית סתם – צריך להתענות עד צאה"כ", והרמ"א פסק, שבתענית יחיד – יתענה עד לאחר תפילת ערבית (ושטוב לפרש כן בשעת הקבלה), ובת"צ – ישלים עד צאה"כ.
הביאור הלכה מפרש, שמש"כ הרא"ש ומרן השו"ע שצריך להשלים – היינו דווקא בתענית סתם שקיבלה עליו, אבל בת"צ, שאינה צריכה קבלה – ההשלמה תלויה ברצון (לדעת הרא"ש ומרן). אולם הראינו שמסתבר יותר לפרש, דמש"כ הרא"ש ומרן שהמתענה בע"ש ישלים "אם ירצה" – היינו דווקא בתענית יחיד, והכוונה היא שיכול להתנות שלא להשלים, אבל בת"צ, שאין הדבר תלוי בדעתו – חייב להשלים, וסייענו דברינו מדברי הקרבן נתנאל והגר"א. ועפ"י פירוש זה כתבנו, שאפשר שמחלוקת הרא"ש והרוקח היא אם אפשר בעלמא לקבל על עצמו תענית לחלק מהיום או לא, ושלפי זה אתי שפיר מה שפסק כאן מרן כהרא"ש, בדיוק כמו שפסק בדין תענית לחלק מהיום.
ועכ"פ, כל האחרונים הצריכו להשלים תענית י' בטבת שחל בע"ש עד צאה"כ, כדברי הרמ"א, וכן המנהג פשוט ואין לזוז ממנו כלל.
♦ ♦ ♦