הרב יצחק מאזוז
מו"ץ בבית ההוראה יביע אומר
מחובשי בית המדרש יחוה דעת ירושלים

אם יש חיוב לאחוז כוס ההבדלה בברכת הבשמים

נשאלה שאלה בבית המדרש על אודות המנהג שנהגו רבים מאחינו בית ישראל בשעת ההבדלה שכאשר מברך המבדיל על הבשמים והנר, מניח הכוס מידו על השלחן, אי שפיר עבדי, או שאין רוח חכמים נוחה מהם ויש למחות בידם.
♦

א. הפוסקים הסוברים שיש לאחוז הכוס בשמאל

תחילה וראש שפתי אפתח בדברי רבן של כל בני הגולה, מרן מלכא, בשלחן ערוך (סי' רצו ס"ו), שכתב: "אוחז היין בימין וההדס בשמאל ומברך על היין, ושוב נוטל ההדס בימין והיין בשמאל ומברך על ההדס, ומחזיר היין לימינו". עכ"ל. הא קמן שבשעת ברכת הבשמים המבדיל לא שומט את הכוס מידו, אלא הוא אוחז אותה ביד שמאלו. ואף הרמ"א לקמן (סי' רצח ס"ג) כתב שבזמן ברכת מאורי האש יש לראות בצפרני יד ימין ולאחוז הכוס ביד שמאל. ע"כ. ומשמע ג"כ שאין לשמוט את הכוס מידו בשעת הברכות. וכ"כ הפרישה (סי' רצו סק"א): "כתב המרדכי דאוחז הכוס בימין וההדס בשמאל ואח"כ כשברך על ההדס מחליף, וכן פסק ב"י בשלחן ערוך (ס"ו) בהדיא, דאף בשעת תחלת ההבדלה אוחז ההדס בשמאלו. וכן נהג מהרש"ל". ע"כ (ועי' בהגהות מהרש"ל על הטור סי' רצז). וכן ראיתי בספר אליה רבה (סי' רצו ס"ק טו) שכתב: "מברך על הנר בעוד שעדיין הכוס בשמאלו, ואח"כ חוזר ונוטל הכוס בימין ומברך, ואינו חוזר ונוטל הבשמים אפי' בשמאלו. פסקי תוספות[2]". ע"כ. וכן דעת הגאון בעל חות יאיר בספרו מקור חיים (סי' רצו ס"ו, בקיצור ההלכות), וכתב: "לא יפה עושים המניחים הכוס על השלחן בעת ברכת בורא מיני בשמים או בורא מאורי האש" [אכן, אף לדעתו המבדיל לא אוחז את הכוס בידו בכל זמן ההבדלה, וכמו שביאר שם לעיל מינה, שאחר ברכת מאורי האש מניח הכוס על השלחן ורואה באצבעות יד ימין כבהגה סימן רצח סעיף ג וחוזר ונוטלו בימין. ע"ש]. ובש"ע הגר"ז (סי' רצו סעיף טז) כתב: "טוב שיאחז הכוס בשמאלו עד אחר ברכת מאורי האש כדי שיוכל להסתכל בצפרני יד ימינו כמ"ש בסימן רצח, ואח"כ צריך להחזיר הכוס לימינו". ע"ש. גם בחיי אדם (כלל ח סכ"ד) כתב שמברך על היין וכן על הבשמים כשאוחזן בימין, ומ"מ נוטלים גם הבשמים בשמאלו [פי' בשעת ברכת היין], וכן כשמברך על הבשמים נוטל היין בשמאל. ובטעמא דמילתא כתב בנשמת אדם (אות ג): כדאמרינן בגמרא (פסחים קד ע"א) מסדר כולהו אכסא. ע"ש. וכן כתב המשנ"ב (סי' רצו סק"ל) שאינו מניח הכוס מידו בשעת הברכה, משום שכל הברכות של ההבדלה מצוה להיות על הכוס. והוסיף בשער הציון (אות כז): "וכמו שאמרו סודרן על הכוס". ע"כ. וכן העיד בספר לקט יושר (עמ' נז) על רבו בעל תרומת הדשן, וז"ל: "כשהתחיל הברכה ממיני בשמים לקח הכוס בשמאל וההדס בימין, וכשהתחיל ברכת מאורי האש ראה בצפורן של יד שמאל עד שבא למלך העולם ואח"כ נטל הכוס ביד שמאלו, ומסתכל בצפורן של יד ימינו עד שיסיים הברכה". ע"ש. וע"ע שו"ת יוסף אומץ (סי' עז) ובפרי מגדים (סי' רצח מש"ז ס"ק ב') ובס' דרך החיים (הבדלה על היין אות ב) ובחסד לאלפים (סי' רצו) ובתכלאל עץ חיים (דף קנ ע"א) ובטהרת הבית ח"ב (עמ' קה). ע"ש.
ולפי כל האמור, לכאורה יש למחות ביד כל הנוהגים להניח הכוס בשעת הברכות על הבשמים והנר, שזהו היפך דברי האחרונים הנ"ל ופשט לשון מרן בש"ע. וכן ראיתי בשו"ת באר משה ח"ח (סי' כח אות ז) שכתב: "תימה בעיני שראיתי ת"ח שמבדילין ובעת ברכת הבשמים מניחים הכוס מידם יד ימינם על השלחן, ולוקחים מיד השמאל הבשמים ליד ימינם ומברכים על הבשמים, ולא ידענא איך אפשר לעשות כן, והלא צריך לאחוז הכוס אף בשעת ברכת הבשמים והמאור, כדי שכל סדר ההבדלה יהיה על הכוס, על כן בודאי החוב על אלו שלא עשו כן עד עתה לתקן ולעשות כפסקו של הש"ע". ע"ש.
♦

ב. הוכחה שאין צורך לאחוז בשמאל

אולם נראה להביא ראיה שאין חיוב לאחוז את הכוס אף בשעת הברכות על הבשמים ומאורי האש, ממאי דגרסינן בברכות פ' כיצד מברכין (מג:): "תנו רבנן, הביאו לפניו שמן ויין, ב"ש אומרים אוחז השמן בימינו ואת היין בשמאלו, מברך על השמן וחוזר ומברך על היין. ב"ה אומרים אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו, מברך על היין וחוזר ומברך על השמן". והא הכא על כרחך צריך לומר דאין שום ענין כלל לאחוז את היין או את השמן בשמאלו בשעה שאינו מברך עליו, ואמאי קתני אוחז היין בשמאלו, וכן על השמן. אלא ודאי על כרחך דלאו דוקא ואורחא דמילתא קתני, דבשעה שמברך על השמן אוחז היין בשמאלו, אך אם הוא חפץ לשמוט כוס היין מידו ולהניחו על השלחן שפיר דמי ואין בכך כלום.
והנה, הראבי"ה (סוף סי' קכ) כתב אהך ברייתא: "ומינה שמעינן שכל דבר של ברכה ומצוה ראוי שיאחזו בימין, וכן בהבדלה אוחז היין בימין ומברך בורא פרי הגפן ושוב נוטל ההדס בימין והיין בשמאל ומברך על ההדס". ע"ש. וכן הוא במרדכי ברכות (סי' קמט) [וכ"ה בהל' ברכות למהר"ם מרוטנבורג הנדמ"ח מכת"י]. ומרן הביא כן בבית יוסף (סס"י רצו) מהמרדכי בשם הראבי"ה, ועל פי הדברים האלה כתב בשלחן ערוך (סעיף ו): "אוחז היין בימין וההדס בשמאל ושוב נוטל ההדס בימין והיין בשמאל". ואחר שנתבאר שבמקור הדברים מוכח בבירור דכל מאי דיליף הראבי"ה מהגמ' הוא שכל דבר של ברכה ומצוה ראוי שיאחזנו בימין, ואהא כתב ומינה נלמד לענין הבדלה, א"כ על כרחך שאין ענין לאחוז ביד שמאל את אשר אינו מברך עליו. ולפיכך, מרן שהעתיק את לשון הראבי"ה (כדרכו בכל מקום להעתיק את לשון הפוסק), ע"כ כוונתו נמי כהראבי"ה, שיאחז את הדבר שמברך עליו בימין דוקא, ולא איכפת לן כלל שיאחז ביד שמאל. וכן משמע בדברי חמודות (פ"ו דברכות אות קכא). ונפל פיתא בבירא.
וכן ראיתי לריבב"ן בברכות התם, שכתב בזה"ל: "אוחז את השמן בימינו, דס"ל דלשמן מברך תחילה בורא שמן ערב והיין בשמאלו בעוד שמברך על השמן, ואח"כ מברך על היין וחוזרו בימין כשמברך. ובמוצ"ש כשמברך על הבשמים אוחז הדס בימינו, ולכשיבדיל אוחז את הכוס בימינו". עכ"ל. ותו לא מידי. הא קמן דלא נחית אלא שיאחז מאי דמברך עליו ביד ימינו. והא דנקט שאוחז השמן ביד שמאלו, י"ל דמיירי שאין שלחן לפניו וכיוצ"ב, וצריך לאחוז את שניהם בידיו, וע"ז קאמר שיאחז מה שמברך עליו ביד ימינו. וכן מצאתי עוד בהדיא בספר המכתם (ברכות מג:), שכתב על הגמ' הנ"ל בזה"ל: "ויש ללמוד מזה שאנו במוצ"ש יש למברך לאחוז את הכוס בימינו ומברך עליו, ואח"כ נוטל את הכוס בשמאלו ואוחז את ההדס בימינו, ומברך עליו. ואע"פ שבכאן לא הצריכו ב"ה ליתן את הכוס בשמאלו אחר שמברך עליו, ולאחוז את השמן בימינו. דשאני הכא שאוחז את שניהם בבת אחת, ואי אפשר להחליפם מיד ליד שמא יפול אחד מהם לארץ, או שמא מן השמן יצקו על כפו השמאלית, וכן נראה מדקאמר וטחו על ראש השמש". עכ"ל.
ושוב מצאתי אחר זמן שכ"כ בדרישה (סי' ריב סס"ק ב) אחר שהעיד בגדלו שמורו ורבו מהרש"ל לקח בשעת ההבדלה היין בימין וההדס בשמאל וכשבירך על ההדס החליף, כתב: "באמת שאין לו ראיה מוחלטת מההיא דכתבתי בשם המרדכי וגם לא מדברי ב"ה שאמר שלוקח היין בימין והשמן בשמאל, דאיירי שהביאו שניהן לפניו ולא היה לו מקום להניחן, ובא לאשמועינן כשירצה לאחוז בשניהן צריך לאחוז היין בימין תחלה. ומיהו משמעות הלשון משמע כמו שנהג מורי ורבי ז"ל". ע"כ. אולם לכאו' אחר דחזינן שבמקור הדברים מוכח שכל הקפידא היא רק שיאחז האדם את הדבר שהוא מברך עליו ביד ימין ולא איכפת לן כלל מיד שמאל, א"כ י"ל דהא דנקטי הגמ' והמרדכי הוא אורחא דמילתא לחוד, ולפום קושטא א"צ לאחוז הכוס, כי בשמן ויין דמיירי בגמ' ע"כ א"צ לאחוז את השמן בשמאלו בשעת ברכת היין. וא"כ אי אפשר לדקדק מלישנא דהש"ע, שהביא את לשון המרדכי כדמותו וכצלמו.
וכן מצאתי עוד בשו"ת להורות נתן ח"ח (חאו"ח סי' יז אות ד) שכתב ג"כ להוכיח שבמקור הך דינא משמע שאין חיוב לאחוז את הכוס בשמאל בשעת הברכות, דאהא דאמרו בגמ' בברכות (מג:) הביאו לפניהם שמן ויין וכו' כתב ע"ז המרדכי: כתב ראבי"ה, ומינה נשמע שכל ברכה של דבר מצוה ראוי לו שיאחז בימין, וכן בהבדלה. והרי בסוגיא דברכות שם שאמרו לב"ש אוחז השמן בימינו ואת היין בשמאלו על כרחך אין הכוונה שיש חיוב או מצוה לאחוז את היין בשמאלו בשעה שמברך על השמן שבימינו, דהא רש"י פירש שם דהא דהביאו לפניהם שמן ויין, היינו יין שלאחר המזון ואין זה כוס של ברכה. ונמצא דהיין והשמן אינם אלא רשות ואין בהם מצוה כלל, וא"כ ודאי דהעיקר הוא רק שיאחז את היין בימין בשעה שמברך על היין, וכן שיאחז את השמן בימין כשמברך על השמן, אבל אין קפידא שבשעה שאוחז את השמן בימין ומברך עליו שבאותה שעה יאחז גם את היין בשמאל, דהא ליכא בזה שום מצוה, וא"כ על כרחך מה שאמרו ואת היין בשמאלו היינו משום דאורחא דמילתא כך היה, שנהגו לסלק את השלחן לאחר האכילה, ועי' תוס' ורא"ש ברכות (מב.) ד"ה סילק איתמר, אם סילקוהו גם מלפני המברך, ומכיון שאין שלחן לפניו בהכרח שמחזיק את היין והבשמים בידיו, ובזה אמרו דכשמברך על היין מחזיק היין בימין והבשמים בשמאל וכן להיפוך בהיפוכו, אבל העיקר הוא שיחזיק בימין את הדבר שמברך עליו. עכת"ד. ואפריו"ן נמטייה, שכביאורו בגמ' דהא דנקט אוחז ביד שמאל הוא מטעמא שאין שלחן לפניו, כן מבואר בספר המכתם הנ"ל.
ואף הרמב"ם (פ"ז מהלכות ברכות הי"ד) כתב: "אם היה שם יין מביאין כוס מחזיק רביעית או יתר על רביעית, מביאים מין בשמים, אוחז את היין בימינו ואת הבשמים בשמאלו, ומברך ברכת המזון ואח"כ מברך על היין, ואח"כ מברך על הבושם". וכתב הראב"ד: "אני תמיה אם על כוס של ברכה הוא אומר בגמרא למה יאחוז הבושם בשמאלו, ומה צורך שיהא טרוד לשמור בידו הבושם עד שיגמור הברכה. ואנו אין מפרשים אלא על היין של רשות, כמו שהבושם של רשות, מ"מ מקדים את החביב לו או את החשוב לו ואמרו שהיין הוא החשוב". ע"כ. וכתב מרן בכסף משנה, הראב"ד מפרש כפרש"י שכתב שזהו יין שלאחר המזון ואין זה כוס של ברכה, ולכן כתב ואני תמיה וכו'. ואע"פ שרש"י כתב כדברי הראב"ד אין דבריהם מוכרחים. ומ"ש מה צורך שיהיה טרוד, אינה טענה דאין טרדה לאוחז דבר דבר של ריח טוב המשמח את הלב וכו'. ופירש"י שמן בימינו לפי שעליו מברך תחילה, מברך על שמן בורא שמן ערב. ע"כ. ומוכח בהדיא מדברי מרן שביאר דברי הרמב"ם שאין ענין מצד ההלכה לאחוז ביד שמאל את הבושם, רק שאין בזה טירדה.
וע"ע להגרי"ח בס' בן איש חי (ש"ב פ' ויצא ס"י) שדבריו טעונים ביאור, אולם לפ"ד הרב להורות נתן הנ"ל, דהפוסקים בד"ז מיירי כשאין שלחן לפניו, אי נימא דבהכי מיירי ג"כ הגרי"ח ניחא שפיר (ודבריו יובאו להלן בסוף התשובה). ודו"ק.
♦

ג. ראיות נוספות

וכן מצינו למהר"ם מרוטנבורג, שכתוב בתשב"ץ קטן (סי' פא) שמהר"ם בהבדלה כשהוא מברך בורא עצי בשמים, נוטל ההדס בימינו, וכן משמע בברכות דדבר שיש לו לברך עליו יש לו ליטלו בימינו. עכ"ל. וכ"ה בארחות חיים (הל' הבדלה סי' יז. ועי' לו בהלכות ברכות סי' מג. ודו"ק). ולא הזכיר כלל שאחז את הבשמים בשמאל. וכן מבואר שלא אחז את ההדס כלל בשעת ברכת הגפן [ועי' למהר"ם בהל' ברכות הנד' מכת"י (בקובץ שיטות קמאי עמ' אלף ריג) שהעתיק את לשון הראבי"ה. וזה ג"כ מוכיח דלאו דוקא נקט הראבי"ה שיאחז בשמאל, דאל"כ היאך מהר"ם לא נהג כן למעשה].
ועוד נראה להוסיף לחזק ולאשר הדברים, כי הראבי"ה אחר שכתב לאחוז את הכוס ביד שמאל בשעת הברכה על הבשמים, כתב: "ובירושלמי פ' אלו דברים (הלכה ה) גרסינן לה [להך ברייתא דלעיל דיין ושמן] ובענין הבדלה מייתי לה, ומשמע התם שאין ליטול שניהם בידו אחת שאין זה הידור מצוה, שהרי נזף בו רבה ואמר לו מה ידך אחריתי קטיעא". ע"כ. ולפ"ז אפשר לומר דמאי דנקט התנא להעביר השמן או היין ליד שמאל, היינו לאפוקי שיאחז היין והשמן תרווייהו ביד ימין, אבל לא קפיד כלל אם יאחז ביד שמאל דוקא או שיניח על השלחן שלפניו או שישמוט על הקרקע.
ועוד אפשר להוסיף ולהוכיח ממ"ש כמה ראשונים (והובאו אף בטור) להסתכל בכפות הידיים בשעת ברכת מאורי האש, ואף מרן בש"ע (סי' רצח ס"ג) נקט בלשון רבים (כפות הידיים והצפורניים), ואם מביט האדם בשתי ידיו כאחת צריך הוא להניח את הכוס על השלחן, ומוכח שאין צורך לאחוז הכוס בידו. ויש לדחות. ועי' בספר זכור לאברהם (תשנ"ז עמ' תסא) שכתב הה"כ לבאר בדעת הראשונים שנקטו בלשונם להסתכל בכפות הידים, דס"ל שאין קפידא לאחוז את הכוס בידו בשעת ברכת מאורי האש, אי נמי כתבו את עיקר הדין שראוי להביט בשתי ידיו. ונפק"מ באדם ששומע הבדלה מאחר ואינו אוחז הכוס בידיו, שצריך להסתכל בידיו, ע"ש. ולקמיה (זכור לאברהם שם עמ' תסד) כתב מו"ר הגאון הנאמ"ן שליט"א לפרש אחת משתי הידים, כמו בשתים תתחתן בי היום, ור"ל באחת משתים. ע"ש.
וכן יש לדון במ"ש מרן בש"ע שבשעת ברכת בורא פרי הגפן אוחז היין בימינו והבשמים בשמאלו, דמאיזה טעם יאחז הבשמים בשמאלו. וכתבו כמה אחרונים דלאו דוקא וא"צ לאחוז הבשמים בשמאלו. ואכן מקור דברי מרן הש"ע הם בד' הראבי"ה, ושם לא נזכר כלל לאחוז הבשמים בשמאל בשעת הברכה על היין. וכן ראיתי בילקוט יוסף (הלכות שבת מהדו' תשע"ג סי' רצו ס"ג) שכתב שדברי הש"ע בזה לאו דוקא. ע"ש.
♦

ד. אם יש חשש משום סודרן על הכוס

ואשר כתב בנשמת אדם (כלל ח' נשמת אדם סק"ג) הנ"ל שיש לאחוז הכוס בשמאל משום שאמרו כל הברכות סודרן על הכוס, הנה טעם זה לא נזכר כלל במקור הדברים ורק הנשמת אדם חידשו (והביאו במשנ"ב), ועכ"פ הנה לכאו' אף כשמונח הכוס על השלחן חשיב סודרן על הכוס. וכ"כ במשנת יעקב (סוס"י רצו) דמ"ש המשנ"ב שצריך לברך ברכת הנר והבשמים על הכוס, לענ"ד גם כשעומד הכוס לפניו על השלחן הוי כסודרן על הכוס. וראיתי לגדול אחד שנוהג לאחוז הכוס בשמאל, אבל כל העולם לא נהגו כן. ע"ש. וכן מצאתי בשו"ת תשובות והנהגות ח"ג (סי' צב) שאחר שהביא את דברי המשנה ברורה כתב, ואני תמה דלכאורה ברכת הבשמים והנר כל אחת מצוה בפני עצמה היא ולא שייך בהו סודרם על הכוס, ורק סידרום יחד עם ההבדלה שעל הכוס אך לא תיקנום לומר על הכוס דוקא, רק הסדר תיקנו שיברך עליהם בין ברכת בפה"ג להבדלה. ואמנם עיקר חיליה דהמשנ"ב הוא מלשון הש"ע שמפורש שמהפך שהבשמים ביד ימין והכוס בשמאל ולא מצינו שצריך להיות אז הבשמים בידו כלל רק אורחא דמילתא נקט. וא"כ י"ל דאף יין דנקט בסיפא שאוחזו בשמאל היינו לאורחא דמילתא, והעיקר לומר שמסדרו בימינו. ודברי המשנ"ב שהם חיובא הם חידוש. ע"ש וע"ע בספרו פשט ועיון (ברכות מג:) [ובעיקר דבריו שהאריך שם בסוף תשובתו שאין צריך לאחוז את הבשמים בימין בשעת הברכה, כן ראיתי גם להמאירי (ברכות מג:) שכתב שאין צריך להחליף את השמן ביד ימין בשעת ברכת השמן. ומכאן נ"ל בשעת ההבדלה שאדם נוטל את היין בימינו, כשמברך על הבשמים אין צריך להחליף את הכוס ביד שמאל כדי ליטול את ההדס בימין. עכ"ל. וכ"כ עוד ראשונים ואכמ"ל בד"ז].
וכן ראיתי עוד בשו"ת להורות נתן הנ"ל שביאר ג"כ שאף שהכוס לפניו חשיב שפיר סודרן על הכוס. וכן ראיתי להרה"ג רבי יצחק רצאבי שליט"א בספרו שלחן ערוך המקוצר (סימן נח עיני יצחק הערה נח) שכתב להתיר בנ"ד להניח הכוס על השלחן, וכתב הרב המגיה שם ליישב את מנהג המניחים הכוס מידם, כי מה שאמרו כל הברכות סודרם על הכוס אינו מעכב שיהיו בידו, דאף שהכוס מונח לפניו על השלחן חשיב על הכוס, וראיה לזה מפסחים (קטו:) לחם עוני לחם שעונים עליו דברים הרבה, והא התם הלחם (המצה) מונח על השלחן ואפילו הכי מיקרי שעונים עליו דברים הרבה. ע"ש.
♦

ה. פוסקים נוספים הסוברים שא"צ לאחוז בשמאל

וכן ראיתי עוד להגאון יעב"ץ שכתב בסידורו בסדר ההבדלה (בית נז מחיצה ג' פרק שישי), אחר ברכת בורא פרי הגפן, מחזיר הכוס לשמאלו או מניחו על השלחן. ואחר ברכת הבשמים כתב, ונותן ההדס לאחרים להריח או מחזירו לשמאלו. ע"ש. ומוכח בעליל דס"ל שנטילת כוס היין והבשמים בשמאל אינה אלא אורחא דמילתא, אבל אם חפץ המבדיל להניח את הכוס על השלחן שפיר דמי. וכפי שכתב בהדיא. וכן ראיתי בספר ערוך השלחן (סי' רצו סי"ז) שהביא את דברי מרן הש"ע הנ"ל שאוחז היין בימין וההדס בשמאל ובשעת הברכה על הבשמים נוטל ההדס בימין והיין בשמאל, וכתב: "משום שעל מה שמברכים צריכים לאחוז אותו דבר בימין שהיא היד העיקרית, ודע, שהאחיזה בשמאל אינה חובה כלל, ולכן אצלינו אין מחזיקים הבשמים בשעת ברכת היין, וכשמברכים על הבשמים מניחים הכוס על השלחן ונוטל הבשמים בימינו, אלא דהכוונה היא העיקר לאחוז היין בימין וההדס בימין בשעת ברכתם, וממילא דהדבר השני בשמאל. אבל אין זה בהכרח". ע"כ. וכן נהג בתחילה הרב אשל אברהם מבוטשאש, כמ"ש בחיבורו (תנינא סי' רצו): "הייתי רגיל להחזיק כוס ההבדלה בידי רק בשעת ברכת בפה"ג והמבדיל. ואולי ראיתי כן באיזה ספר קודש. אך כיון שאיני זוכר מאיזה צד נהגתי בשינוי מלשון הש"ע, אין ספק מוציא מידי ודאי, ויש לאחוז הכוס בשמאל בשעת ברכת הבשמים והנר". ע"ש. ואפשר שאילו היה רואה את כל ההוכחות והנימוקים והאחרונים הנ"ל, הוה הדר למנהגו הראשון, דהא לא הדר ביה אלא מפני הספק.
וע"ע להגרי"ח בס' בן איש חי (ש"ב פ' ויצא ס"י) שכתב: "צריך שיאחז הכוס בימין, וכשהוא בעצמו מברך על הכוס (שאז אוחז ההדס בשמאלו) צריך שבשעת ברכה של ההדס יאחוז הכוס בשמאלו וההדס בימינו, ואחר שיברך מאורי האש יחזיר הכוס לימינו ויברך עליו ברכת ההבדלה, כי כל דבר שמברך עליו ראוי לאחזו בימין. ואחר שיברך על ההדס לא יזרקנו בארץ, אלא ישים אותו בחיקו, או ימסרנו לאחד מבני ביתו". ע"כ. ולכאו' סיום דבריו טעונים ביאור, למה לטרוח להשים ההדס בחיקו או להביאנו לאחר, ואמאי לא ישמטנו על השלחן. וגם אמאי סלקא דעתיה שיזרקנו על הארץ ולא יניחנו על השלחן. אולם לפ"ד הרב להורות נתן הנ"ל דהפוסקים בד"ז מיירי כשאין שלחן לפניו, א"כ ניחא שפיר. וכ"כ הגאון רבי אברהם חיים נאה בספרו קצות השלחן ח"ג (סי' צו ס"ב) שאפשר להניח את הכוס על השלחן. ע"ש [וע"ע בשו"ת משנת יוסף להגר"י ליברמן ח"ה (סי' עג) שאחר שהביא ד' המשנ"ב שמחמיר בזה, סיים, ושו"ר בקצוה"ש שהיקל בזה ושכן מנהג. ע"ש].
וכן מצאתי למו"ז מרן ראש הישיבה שליט"א בקובץ זכור לאברהם התשנ"ז (עמ' תסג) שכתב: "מנהגנו לתפוס הכוס בימין והבשמים בשמאל, ואחרי ברכת בפה"ג להניח הכוס על השלחן ולברך על הבשמים ביד ימין, כן נהג אמה"ג זצ"ל. וכן נהג אדמו"ר מליבאוויטש זצ"ל". ע"ש. וכ"כ מו"ר עוד בהסכמתו לחיבורי הקטן שו"ת ויזרע יצחק ח"ב. וע"ע באור תורה (ניסן תשע"ג עמ' תרעג בהערה). וכן ראיתי להרה"ג רבי יצחק רצאבי שליט"א בספרו שלחן ערוך המקוצר (סימן נח עיני יצחק הערה נח) שכתב על דברי הרב באר משה הנ"ל [בסוף אות א] שצריך למחות בנוהגים להניח כי אין זה כהלכה, דלעומת זאת בסידור יעב"ץ מפורש דרשאי להניח על השלחן. ע"ש. וע"ע להרה"ג ר' אביגדור ברגר נר"ו (זכור לאברהם תשנ"ז עמ' תל) שהביא ג"כ מדברי הפוסקים שרשאי להניח הכוס מידו. ע"ש. וכן הראני ידידי הרב מרדכי חיים בס' מגן אבות מנהגי באבוב (עמ' תקח) שכ', אצל כבוד מרן אדמו"ר מהר"ש זצ"ל היה אחד נוטל הכוס מידו ומניחו על השלחן. ע"ש. וכן בס' מבואו ועד צאתו (עמ' תנא) כתב, שכן נוהגים האדמורי"ם מסקווירא. ע"ש. וע"ע בס' הלכה ברורה (סי' קפב בירור הלכה סק"ב, סי' קפג בירור הלכה ס"ק יא) אם יש חיוב לאחוז כוס היין בשעת ברכת המזון. ע"ש. וק"ו בנ"ד דשרי. וכן נהג מרן הגר"ע יוסף להניח הכוס על השלחן בשעת ברכת הבשמים והנר, וכמ"ש בס' מנהגי הראש"ל (ח"א ס"פ טו) ושכ"כ בשו"ת חזון אליהו (מעשה רב, אות קטז). וכ"כ בס' פאר הדור (מידי"נ הרב אליהו פנחסי נר"ו).
אמנם הח"א והמשנ"ב החמירו, וכ"ד עוד פוסקים כמבואר בתחלת התשובה, עכ"פ במקום צורך נראה שרשאי להניח הכוס מידו בשעת הברכה על הבשמים והנר, לפמ"ש הגאון מקאפיש בס' משנת יעקב (סי' רצו) דלא טוב לאחוז את כוס היין בשמאל כי יש חשש שמא יישפך היין כשתופס היין בשמאל וטרוד בזה ולא יכוין בברכה. ולכן כל הגדולים והצדיקים והעולם מניחים הכוס על השלחן בשעת ברכת הבשמים והנר. ע"ש. וע"ע בשו"ת דברי שלום מזרחי (ח"ג סי' סז) שאף שכ' לאחוז הכוס ביד שמאל, מ"מ כ' שאם מתיירא שמא ישפך מהיין עי"ז, יניח הכוס על השלחן בשעת ברכת הבשמים והנר. ע"ש. והרי אף להרב חיי אדם בודאי שאין זה אלא לכתחלה, דהא אם אין הבשמים והנר מצויים לפניו אינו חייב לחזר אחריהם כמבואר בש"ע (רס"י רצז ורס"י רחצ), וכ' המשנ"ב (סי' רחצ סק"ג) שיברך על הנר, וכשיזדמן לו אח"כ נר יברך. ע"ש. ומבואר דאין צריך לחזר על הבשמים והנר ע"מ שיהיה סודרן על הכוס, וא"כ מאחר ואין זה אלא לכתחלה, ולדעת היעב"ץ ועוד פוסקים חשיב שפיר בכה"ג סודרן על הכוס, נראה שעכ"פ כשקשה הדבר יש להקל בזה. וע"ע בס' פסקי תשובות (סי' רצו ס"ק טו) שכ' שבסידור הגר"א השמיט את אחיזת הכוס. ע"ש.
[ועכ"פ לכתחלה טוב לאחוז הכוס בשמאל בשעת ברכת הבשמים והנר. וכ"כ הג"ר גדעון בן משה שליט"א בהסכמתו לחיבורי שו"ת ויזרע יצחק ח"ב, שהגרב"ץ אבא שאול זצ"ל הורה לאחוז הכוס בשמאל (כצ"ל). אולם מ"מ נראה שכ"ז לכתחלה, אך הנוהגים לשמוט הכוס מידיהם י"ל ע"מ שיסמוכו, כדמוכח מדברי הראשונים והאחרונים]. וע"ע בס' ביכורי ארץ (ברכות סי' נט) ובקובץ זכור לאברהם (תשנ"ז, עמ' תסה והלאה) ובס' אבני לוי ח"א (חאו"ח סי' א) ובקובץ אליבא דהלכתא (גליון נב עמ' מג, סב, קכה) ובקובץ מקבציאל (גליון לג, עמ' רפה והלאה). וי"ל עוד בזה.
ומאחר שכל דין סודרן על הכוס אינו אלא לכתחלה, והואיל ולדעת היעב"ץ ועוד פוסקים חשיב שפיר בכה"ג סודרן על הכוס, לכאורה עכ"פ כשקשה הדבר יש להקל בזה. וכולה הך מילתא אינה אלא לכתחילה בדרבנן, ופלוגתא בלכתחלה בדרבנן י"ל דספיקא דרבנן לקולא. ויתכן שאף החיי אדם והמשנ"ב גופייהו יודו להקל במקום צורך. והוי כעין ס"ס, שמא כהערוה"ש ודעימיה שלדעת מרן א"צ כלל לאחוז בשמאל, ואפי' את"ל כהחיי אדם והמשנ"ב, שמא במקום שקשה עליו לאחוז אף הח"א והמשנ"ב יודו להקל, מאחר שדין סודרן על הכוס אינו אלא לכתחלה. ואדרבה לאידך גיסא יש להעיר על אחיזת הכוס בשמאל, ממ"ש מרן בש"ע (סי' צו ס"א) כשהוא מתפלל לא יאחז בידו קערה מלאה ולא סכין ומעות וככר, מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו. וכתבו הפמ"ג והמשנ"ב שם (סק"א) שאפי' באמירת פסוד"ז לא יאחז דבר שמבטל הכוונה. והכא נמי כשאוחז את הכוס בשמאל נטרדת כוונתו שלא ישפך היין. ויש מקום ליישב, דדמי למה שסיים שם מרן דלולב בזמנו מותר לאוחזו, שכיון שהאחיזה בידו היא מצוה אינו נטרד בשבילה, אולם יש לחלק דהכא חמיר מלולב, משום דקרוב ומצוי יותר שישפך יין, ותיטרד כוונתו, משא"כ בלולב שאפשר לאוחזו ללא הפרעה. ואף שיש מקום ליישב, מ"מ מי שמפריע לו לכוונה כיון שחושש משפיכת היין וכדומה, יש מקום להקל שיניח הכוס מידו. ודו"ק.
ועי' בילקוט יוסף (עמ' תשצז) שכתב גבי אחיזת הבשמים בשמאל בשעת ברכת היין, שא"צ, כי לשון מרן לאו דוקא. אלא שהבשמים יהיו מזומנים לפניו, והעתיק לשון הברייתא. (וע"ש מ"ש בסי' צו הנ"ל). ואם כבר הגענו לכך שלשון מרן לאו דוקא, והעתיק לשון הברייתא, א"כ יש מקום לומר כן אף על אחיזת הכוס בשמאל בשעת ברכת הבשמים, דלאו דוקא. ובאמת שמוכח להקל בנ"ד, ממ"ש בכל בו (סי' כד, עמ' תרעח בנדמ"ח) וז"ל: במוצ"ש כשמתחילין על הכוס, לאחוז היין בימין, ומברך בפה"ג, ואחוזין ההדס בימין, ומברך בורא עצי בשמים, שהדבר שמברכין עליו ראוי לאוחזו בימין בשעה שמברך. ע"כ. ומבואר שא"צ כלל לאחוז הכוס בשמאל. ועכ"פ בודאי שאין הכרח מהראשונים להחמיר. רק מחלוקת באחרונים אם לאו דוקא. ולכן במקום צורך אפשר לסמוך על המקילים. ונשאתי ונתתי בזה הרבה עם ראש בית מדרשנו, הגאון רבי דוד יוסף שליט"א, ואמר שנכון לאחוז הכוס בשמאל, אך במקום צורך אפשר להקל, ושאף מר אביו מרן זצוק"ל בשנותיו האחרונות כשהיה קשה עליו לאחוז הכוס בשמאל, היה מניח הכוס.
♦

מסקנא דמילתא

נכון לאחוז את הכוס ביד שמאל כפשט דברי מרן והרמ"א. וכן נקטו בחיי אדם והמשנה ברורה. ומ"מ במקום צורך, כגון מי שידיו רותתות ונשפך היין, או שאחיזת הכוס טורדת כוונתו, מאחר שמבואר בדברי היעב"ץ ובסידור הגר"א ובערוך השלחן ובקצות השלחן להקל (ונחלקו האחרונים בדעת מרן גופיה), וכולה הך מילתא פלוגתא בלכתחלה בדרבנן, סד"ר לקולא עכ"פ במקום צורך. והמניחים את כוס היין מידם בשעת ברכת הבשמים והנר יש להם על מה שיסמוכו.
♦ ♦ ♦