הערות על חידושי הגרי"א לנדא (עמוד ה')
בהשמטות מסידור דובר שלום בסופן מה שכתב בנוסח הבקשה ונאכל מפריה וכו', יש לציין לטור סימן ר"ח סעיף ט' ומפרשים שם.בביאוריו על סדר התפלה הביא דמה שניסחו היהי רצון אחר ברכות השחר בלשון יחיד הוא טעות, וכוונתו היא שכיון שאומרים אחרי המעביר שנה ויהי רצון וכו' שתרגילנו וכו' בלשון רבים ואף שהתחילו הברכה בלשון יחיד, א"כ הוא הדין להיהי רצון שבא אחריו לצורך הגשמיות צ"ל בלשון רבים. ונראה ליתן טעם לדבר כי לרוחניות אפשר לבקש בלשון כללות, אבל בגשמיות כל אחד יש לו לבקש על צרותיו בנפרד.
שם אות ת"ת, וכן ב"כ ג"כ אי אפשר וכו', סומן בסוגריים שיש לפענחו וכן בדרך כלל, אבל נראה כי כוונתו וכן ב' כתובים, והיינו שמקודם אמר דבר הלמד מעניינו וכו' דהיינו שאי אפשר ללמדו מכאן רק ממקום אחר ונמצא דבעינן ב' מקומות ללמוד הדין, ועל זה מוסיף שיש מציאות דאפילו שני מקומות לא די וצריך לפסוק שלישי.
ובאות תת"א פירש שהוא מלשון כן בנות צלפחד, אבל יש להעיר כי זה דרך דרש, כי כאן עוסקים בלשון משנה וברייתא ולא במקרא, והגירסא וכאן שני כתובים עולה על כולנה, דהיינו דמקודם פירש י"ג מידות, אבל האחרון אינו ממנו, אלא הוא מוסיף דכאן בתחילת ויקרא יש ב' כתובים וכו'.
שם אות תת"ה יש להוסיף עוד, כי יש לבדוק בציציותיו לפני ק"ש אם הם כשרים כי תקנו לקרותו עם ציצית ותפילין, עיין מ"ב סימן כ"ד סק"ג.
אות תתכ"ד, נראה דנקט את סדר הדברים לפי הזמן, כי מקודם היא מדליקה את הנרות ואח"כ שומרת מטהרה, ואחר השבת היא מסקת החלה, כי לפני השבת אין לה זמן.
תתל"ו, מה שכתב שבזמן ר"א הקליר נשאו הכהנים כפיהם גם בפורים ולכן סיימו שאותך לבדך וכו' הוא תמוה מאוד, האם גם בזמנו נשאו כפיים רק בימים טובים. ועוד, הרי בפורים יש חשש גדול לשכרות, אלא פשוט כי הוא בא מארץ ישראל ושם סיימו כך את הברכה בכל השנה, וכן הוא לגבי החתימה צור ישראל וגואלו.
ובאות תתל"ו(ב) פשוט שאנשי כנסת הגדולה תקנו את נוסח הברכות והתפלה כפי שדברו אז בלשון המשנה כדי שיבינו מה שאומרים, ולכן תקנו על נטילת לולב וכו', ולא כמו שכתוב בתורה.
דוד אריה שלזינגר
♦