הערה על מאמרו של הרב רפאל סויד "בעניין הכנסת מת למנהרות בכבשי ישראל" (גיליון מ"ו עמוד של"ח)
בס"דכבוד ידידי ובן דודי הרב הגאון הגדול חריף ובקי טובא כמוהר"ר רפאל סויד שליט"א
שלום וברכה
הבאתם ענין ג' חתיכות מתוס' רי"ד ושני שבילין שמוכח שאסור באופן שברור שעוברים איסור. ואילו הר"א ווייס נר"ו הקשה מעשר אסופים בעיר שרובה גויים שמסתמא מצטרפין למנין עשרה, והנחתם בצ"ע. ונראה שיש חילוק בין היכא שהאיסור הוברר להיכא שאף פעם לא הוברר האיסור. דשני שבילין יש מת ידוע בבירור, וכבר היה מוברר האיסור. וכן ג' חתיכות. ולכן כשעושה את כולן ביחד אין שייך דיני הספיקות, שכבר אין ספק אלא הוברר הספק. משא"כ בדין החלב אין איסור מבורר, שע"פ דין יש לנו לחשוב שכל הן הפרות מהרוב, ואם אח"כ שחטת ומצאת לא כן אמרינן השתא איתרע. וכן בתינוקות אסופי אמרינן שכולם יהודים, ואין לך סתירה לזה, שאין לך בירור שאינו כן. ושו"ר באות ד' שהשתמשתם בסברא כזו.
ובענין החלב עיין למ"ז הרב תהלתו בפי סי' י"ג, ובהסכמת הגרע"י לספרו, ובשו"ת יביע אומר ח"ח חיו"ד סי' ב'.
הבאתם את המשנה בטהרות. יש לעיין שאפשר דהתם טמא משום היסח הדעת, דסגי בזה שיש אפשרות שאולי נגע בו זב כדי שיחשב היסח הדעת ויטמא.
אי אפשר להקשות על הגר"נ קרליץ מהמשנה בטהרות, שהרי מסתמא סבירא ליה כדודו החזו"א שאותה משנה הוא דין דרבנן, וא"כ אין הכרח שגזרו גם בטומאת כהנים. וכן הגר"ד לנדו אפשר שאזיל בשיטת החזו"א.
באופן שלמסקנא, לדעת החזו"א אין לנו ראיה כלל לאסור בגלל סטטיסטיקה. ולחולקים עליו אפשר סבירא להו כמשנה למלך שלא חשיב אוהל זרוק.
ומה שכתב בהשלמות בשם הרב לובין שפשוטי כלי עץ בטלים לרכב, אפשר להבין זה אם הם מסביב לרכב באופן שנשארים שם וחשיבי כחלק מהרכב, אמנם אם ישימו הפשוטי כלי עץ סביב המת באופן שאין להם קשר ישיר לרכב, קשה לומר שהם בטלים לרכב, שמה הקשר ביניהם?
הבאתם ראיה שאזלינן בתר השכל אע"פ שעל פי טענות הלכתיות שרי, מהאומרת טמאה אני לך ודעת הרבה ראשונים שמדאורייתא לא נאמנת, ובכל זאת אם מאמין בלבו סגי לאסור. איכא למידחי דהתם מדאורייתא מותרת בגלל הסברא שנתנה עיניה באחר, וסברא זו גורמת שלא נאמנת מדאורייתא, אבל כשאין סברא זו, כגון כשמאמין בלבו כבר מדאורייתא אסורה, כיון שהתברר האיסור, ועיין
בברכה ובידידות
יוסף פרץ
♦