רבה של בראדי, בעל חכמת שלמה ועוד
בעניין בכור ליצירה[2]
משפט צדק - חושן משפט סימן רעז סעיף ח
בכור לנחלה הוא הנולד לאב ראשון שנאמר כי הוא ראשית אונו וכו'. הנה לענין מה דשאל מה ששמע בשם הגאון מהר"ח וולאזינר ז"ל[3], שנשאל במי שיש לו ב' נשים ואחת נתעברה תחלה והשניה ילדה מקודם איזה הוי בכור. ופשט ליה מקרא (דברים כא, טו) דוילדו לו בנים האהובה והשנואה נאמר אהובה תחלה ואח"כ השנואה, ואמר והיה בן הבכור לשנואה וכו'. הנה ת"ל שבזה הייתי בר מזלו וכבר כתבתי זה בחבור לתורה שנת תקפ"א ובשנת תקצ"ב (מובאים לקמן) הוספתי בזה דברים בעזה"י, והנני מעתיק לו זה בסוף הדבור לחיבוב מלתא.ומה שהרגיש רו"מ מיעקב [דלא נחשב לבכור אף שהיה ראשון ליצירה כמ"ש [רש"י בראשית כה, כו] ממדרש אגדה], כתבנו שם בעצמינו הטעם מכח מאמר חז"ל בנדה (לא, א) דאתהפוכי מתהפך, רק ביעקב הוי נס דלא נתהפך אבל הם לא ידעו מזה. והטעם כמ"ש ב[זוהר הקדוש (פרשת תולדות קלט, א)] דהוי צריך שיתברך יעקב בלי רצון יצחק יע"ש, ואם הוי יעקב יוצא ראשון היה יצחק יודע שהוא בכור והיה מברכו ברצון לכך לא נתהפכו, ויצחק סבר דנתהפכו, והוי עשו בכור. וזה שאמר ב[מדרש תולדות (ב"ר סה, יא) בפסוק ותקרא לעשו בנה הגדול שאמר הקב"ה אצליכם הוא בכור אבל אצלי הוא ננס שבננסים]יע"ש, והכונה מבואר כנ"ל ודוק.
והנה בזה אזיל ליה הערות רו"מ למה לא שאלו מאשה אחת יולדת תאומים, דבזה מן הסתם אתהפוכי אתהפוך, ועיין ב[חבורי מי נדה דף כ"ו (ע"א) בש"ס (גמרא סנדל דתנן גבי בכורות) כתבתי שם דמסוף הסוגיא מוכח דאין הכרח לומר דהנוצר אחרון יוצא ראשון יע"ש. והנה י"ל עוד, דבילדה תאומים י"ל דאולי הוי טפה אחת ונתחלקה לשנים. או אפשר נהי דזה התחיל להתרקם תחלה, מ"מ אולי גמר היצירה הוי השני תחלה דזה מיהר להתרקם ובודאי בגמר היצירה תליא מלתא, וא"כ כיון דעכ"פ זה יצא תחלה והוי זה ודאי בכור ללידה והשני ספק אם הוי בכור ליצירה, לכך אין ספק מוציא מידי ודאי. אבל בשאר נשים משכחת לה דראינו והוכר עוברה של זו תחלה, א"כ ידענו דזה בכור ליצירה לכך אזלינן בתר היצירה. ומ"ש רו"מ דלשון והיה אינו סובל דוקא היצירה, לא ידעתי מי דחקו להגאון דיוק זה, בלא"ה אתי שפיר. דמלשון וילדו לו האהובה משמע האהובה ילדה תחלה ואיך אמר אח"כ והיה הבן הבכור לשנואה, בע"כ הכונה על היצירה דבתר היצירה אזלינן.
והנה בהיותי בזה עלה בלבי דבזה אתי שפיר ה[מדרש פרשת תולדות (ב"ר סג, יד)] מ"ש הכניס עמו [עשו בשעת מכירה] כת של פריצים אמרו ניכול מדיליה ונשתה מדיליה וניחוך עלה וכו', ולפי שהיו כמשחקים שחק הקב"ה עמהם והסכים שהבכורה ליעקב. והוא תמוה מה זה מדה כנגד מדה לפי שהיו כמשחקים, וכבר כתבנו מזה כמה דרכים בחדושי לתורה עצמו מספר. וכעת נראה כך, דבאמת היה גלוי לפניו יתברך דיעקב ראשון ליצירה וראוי לו הבכורה, רק דבגלוי לעיני בני אדם לא נודע אם היה אתהפוכי מתהפך או לא, וכיון דאין משגיחין בבת קול ולא בשמים היא (ברכות נב, א) ולא אמרינן קמי שמיא גליא, ולכך היה לעשו דין בכור. אך כיון דיעקב קנה ממנו הבכורה, אך הם אמרו דניכול מדיליה ונשתה מדיליה וניחוך עלה, והיינו מכח שאמרו דעשו אינו גומר ומקנה לו רק משטה בו ואינו גומר ומקנה לו, ובאמת קיי"ל (סי' רז ס"ד) דדברים שבלב אינן דברים וא"כ הוי מכירה. רק הם אמרו דדברים שבלב הוי דברים ואמרינן קמי שמיא גליא דלא גמר ומקנה, וא"כ אמר הקב"ה אם עשו אומר דאזלינן בתר דגלי קמי שמיא בלא"ה הוי יעקב בכור כיון דהוא ראשון ליצירה ואינו צריך לבא מכח מכירת עשו, ואתי שפיר. זולת זה אין בידי פנאי להאריך, רק הנני מעתיק לו מחבורי לתורה הנ"ל שיראה כי הדברים אמורים אצלי בעזה"י בתוספת נופך.
מיהו שבתי וראיתי שהדין מבורר ממ"ש בש"ס ב[בכורות פרק יש בכור (מז, ב)] דיוצא דופן אינו בכור דבעינן וילדו לו, מוכח דבלידה תלוי ולא בעבור תלוי, והדבר פשוט להיפוך דהנולד ראשון הוא הבכור יע"ש ודוק.
והנה שבתי וראיתי שדין זה יהיה מוכרח מ[פרש"י פרשת תולדות (בראשית כה, כו)] מ"ש וז"ל, ויעקב בא לעכבו שיהיה ראשון ללידה כראשון ליצירה ויפטור את רחמה ויטול את הבכורה מן הדין, והנה כפל לשונו ויפטור את רחמה ויטול את הבכורה מן הדין, מבואר כוונתו שרצה שיהיה פטר רחם לאמו גם שיהיה בכור לנחלה מן הדין. מבואר הא אם יהיה עשו נולד ראשון לא יהיה בכור לנחלה ג"כ אף שהיה ראשון ליצירה, בע"כ דבבכור לנחלה נמי לאו ביצירה תלוי רק בלידה. וגם לפי פרש"י (שם) דמשל לשפופרת [דהנכנס אחרון יוצא ראשון] א"כ בתאומים הוי היוצא ראשון נוצר אחרון, והו"ל למשנה דבפרק יש בכור (בכורות מו, א) למנות זה דיש בכור לכהן ואינו בכור לנחלה ויש דהוי לנחלה ואינו לכהן, הו"ל למנות בילדו תאומים היוצא ראשון בכור לכהן והאחרון בכור לנחלה, בע"כ דהכל בלידה תלוי ודוק.
♦
כת"י משפט צדק מהדורא ג; נדפס בחכמת שלמה סימן רעח ס"א
...הנה הקב"ה ציוה בתורה כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה בן הבכור לשניאה וכו', ויש לדייק כיון דהבן הבכור לשנואה א"כ ילדה היא תחלה קודם האהובה והו"ל לומר וילדו לו בנים השנואה והאהובה למה אמר להיפוך. אך נראה הכונה, דהנה לכאורה הוי סברא דנהי ילדה היא תחלה קודם האהובה והו"ל לומר וילדו לו בנים השנואה והאהובה למה אמר להיפוך. אך נראה הכונה, דהנה לכאורה הוי סברא דנהי דבכור לנחלה באב תלה רחמנא, מי שהוי בכור לאב זה הוי בכור לנחלה ולא בכור לאם, אך הוה אמינא דזה בידה תליא מלתא מי שנולד לאב ראשון יהיה לו בכור, ולכך הנה קיי"ל (ר"ה יא, א) דאשה היולדת למקוטעין, אז לפעמים קיי"ל (יבמות פ, ב) דאשתהי הולד, דאפשר לשהות יותר מט' חדשים, ולכך אפשר שאשה שנתעברה אחר הראשונה תלד תחלה קודם לראשונה, א"כ אפשר שזה הבן הנולד ראשון יחשב לו בכור. ובפרט שהוא של אהובה ג"כ וגם האהובה היתה אשתו ראשונה ולא שהשנואה היתה אשתו תחלה רק האהובה נשא תחלה והשנואה באה בגבולה. גם אם היתה השנואה שלא כדין, הרי מצינו גבי לאה וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח ה' את רחמה ורחל עקרה (בראשית כט, לא), א"כ כיון שראה הקב"ה שלאה שנואה שלא כדין רצה הקב"ה לבטל זה וראה שרחל תהיה עקרה ולאה תוליד הרבה בנים.אך כאן כיון שהאהובה תמהר לילד קודם השנואה מוכח שהיא שנואה כדין, ולכך מכל הלין טעמא שהאהובה באה תחלה וגם ילדה תחלה וירצה לילך בתר הלידה וגם מכח שהיא אהובה כדין והיא שנואה כדין, וראיה ממה שאהובה ילדה תחלה ולא היתה עקרה. לכך אמר שלא כן הוא, רק אף כי תהיין לאיש שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה אהובה תחלה, וילדו לו בנים האהובה תחלה לילד תהיה אהובה קודם מ"מ והיה הבן הבכור לשנואה, שלהריון יהיה בן השנואה הבכור, לא יוכל לבכר את בן האהובה הקודם לילדתה רק כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה למי שנזרע תחלה.
ובאמת יש לעיין בזה אם בתר הריון אזלינן או לידה, דממה דאמרינן (ב"ב קיא, ב) דבא אחר נפלים הוי בכור דבעינן לבו דוה עליו וסובר דבתר הריון לא אזלינן רק בתר לידה. אך מקרא דכי הוא ראשית אונו משמע דבתר הריון אזלינן, וגם מלשון וילדו לו האהובה מוכח כן, וצ"ע. ועיין בחבורי על התורה שנת תקצ"ב (חכמת התורה תצא עה"פ כא, טו) מ"ש בזה.
למה שכתבתי לעיל שעיקר הבכור הוי מי שנוצר תחלה לא בתר הלידה. והנה באמת כן מורה הלשון (בראשית ט, ג) בכורי אתה כוחי ראשית אוני, אך שלא תקשה א"כ למה הוצרך יעקב לקנות הבכורה מעשו, ולמה חשבו יצחק לעשו בכור. אך נראה דא"ש ע"פ דברינו, דאדרבא מזה ראיה, דהנה למה באמת הסכים הקב"ה על קנין יעקב הלא הוי מכירת דשלב"ל וכמו שהקשו המפרשים (אוה"ח בראשית כה, לג). אך הנה באמת א"ש, דהמפרשים הקשו על רש"י (בראשית כה, כו) דפירש משל לשפופרת, דהרי אדרבא אמרינן במס' נדה (לא, א) דהוולד מתהפך יע"ש, ועיין בנזר הקדש (סג, יז). אך לדברינו צדקו מאוד דברי רש"י, דבאמת כל וולד מתהפך אבל כאן נעשה בדרך נס שלא יתהפך, כי אם היה מתהפך היה יעקב יוצא ראשון, ובאמת כיון שהוא צדיק ועשו רשע צריך להיות הקליפה קדמה לפרי (נזה"ק שם), גם צריך הוא להכין דרך ליעקב כי הוא משרת שלו, לכך עשה הקב"ה נס שלא יתהפכו. אבל יצחק שלא ידע שעשו רשע א"כ שוב סבר כפשוטו דאתהפכו וא"כ הוי עשו נוצר ראשון ולכך עשאו בכור, אבל לפי האמת הקב"ה ידע שהוא רשע ולא נתהפכו כלל וא"כ הבכורה ליעקב. אך לפי שטות עשו שסבר שהוא הבכור רצה יעקב לקנות ממנו שלא יוכל הוא לפעור פיו שהוא בכור ויסתם פיו, ובאמת בלא"ה אינו בכור ולכך הסכים הקב"ה שהבכורה ליעקב.
ומה יומתק לזה לשון המדרש בפרשת תולדות (ב"ר סה, יא) אמר שם בפסוק (בראשית כז, טז) ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול וכו', אבל אצלי הוא ננס שבננסים כן אמר הקב"ה אתם אומרים בנה הגדול אבל אצלי קטן נתתיך (עובדיה א, ב) וכו'. ולפמ"ש יומתק מאוד שהם סברו דנתהפכו והוי הוא הגדול, והקב"ה אומר אצלי שאני יודע האמת הוי ננס שבננסים כי יעקב ראשון. ולכך לדידן נראה בתאומים כיון דנתהפכו בטבע הוי הנולד ראשון בכור לנחלה אבל בשתי נשים נראה דמי שנתעברה ראשונה הוי בכור, אך לדינא צריך עיון ובדיקה בש"ס בזה, ועיין בחבורי חו"מ מהדורא ג' סי' ר"ה (המובא לעיל) יע"ש.
♦
כת"י חכמת התורה הפטרת כי תצא שנת תקפא
[כתיב ב(דברים כא, טו-יז) כי תהיינה לאיש שתי נשים אחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה בן הבכור לשנואה וכו' כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה]. הנה מה שסיים כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה, והוא כפל לשון. ונראה הכונה עפמ"ש בחדושי מכבר בפירוש הפסוק מ"ש וילדו לו בנים האהובה והשנואה נקט האהובה תחלה אף דלהשנואה הבכור, והיינו מכח דבכור לנחלה לאו בלידה תלוי רק בהריון וזו שנתעברה תחלה הוי לבנה משפט הבכורה יע"ש בחבור תקפ"א. ולפ"ז הנה עיקר ראשית אונו נקרא מי שהוא ראשית אונו ממש, כעין שאמר יעקב על ראובן [(בראשית מט, ג) כוחי וראשית אוני]. ולפ"ז הוי ס"ד לומר, דבשלמא אם אזלינן בתר הלידה הוי שפיר הנולד ראשון הבכור כיון דבאמת לא נולד לו אחר קודם לו, אבל אם בהריון תלה רחמנא ובהריון תינח אם הוא ראשית אונו ממש ראוי לו משפט הבכור אבל אם אינו ראשית אונו הרי באמת אינו ראשית אונו בעצם ולמה יהיה בכור. אך התורה אמרה שאעפ"כ יש לו דין בכור והיינו כי לא אזלינן בתר דידיה רק בתר הניכר לעולם, וכיון דלעין העולם נראה לראשית אונו הוי הוא הבכור אף דבגופו ידע שאינו ראשית לו בתר דעלמא אזלינן.וזה יהיה כוונת הכתוב מ"ש כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים ודרשו חז"ל [(ב"ב קכז, ב) יכירנו לאחרים], והכונה אם לגבי נפשיה אינו בכור כי אינו ראשית אונו גם לא נולד תחלה, אעפ"כ יכירנו לאחרים דלגבי אחרים נראה כבכור יש לו דין בכור. וז"ש הכתוב דאף שנלדו לו בנים האהובה והשנואה וילדה האהובה תחלה וגם בן השנואה אינו ראשית אונו ממש, אעפ"כ לא יוכל לבכר וכו' כי את הבכור בן השנואה יכיר לאחרים לתת לו פי שנים. וזה הוי דוקא בזמן שאינו ראשית אונו אז אין לו משפט בכור בעצמותו רק מכח דלגבי אחרים נראה כבכור, אבל אם הוא ראשית אונו אם באמת נזדמן שהוא ראשית אונו כמו ראובן ביעקב אז לו משפט הבכורה בעצמותו בלי הכרה לאחרים ולו משפט הבכורה בעצם. ועיין בחבורי (שנת תקצ"ו) בהשייך להפטרת תולדות (מובא לקמן) בארתי שם זה בע"א קצת והבאתי ראיה לזה מאהבת יצחק לעשו ע"פ דרך זה כמ"ש בהפטרה שם. ועיין בחבורי לח"מ מהדוא שלישי סי' ר"ה (מובא לעיל) מ"ש בזה, ושכן פסק הגאון מהר"ח מואלוזין.
♦
כת"י חכמת התורה שנת תקצב
על הפסוק בבראשית (כה, לא), ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי גרסינן במדרש [(ב"ר סג, יד) לפי שהיו כמשחקים שחק הקב"ה עמהם, והסכים שהבכורה ליעקב כמ"ש (שמות ד, כב) בני בכורי ישראל עכ"ל. והוא תמוה למה דוקא לפי שהיו כמשחקים, וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י בכמה אנפי (מובא שם בחכמת התורה פרשת תולדות). הנה בחדושינו מכבר (חכמת התורה שנת תקצו פרשת כי תצא ד"ה כי תהיינה לאיש) להתספק במי שהיה לו שתי נשים ואחת נתעברה קודם והשנית ילדה מקודם איזה בכור אם להריון או ללידה, ורציתי לפשוט זה מפרשה זו דיעקב היה בכור ליצירה ועשו ללידה והוי עשו בכור, ואח"כ הוגד לי קצת אמרו מהגאון [מורינו הרב ר' אליהו מוילנא ז"ל] וחד אמר מהגאון [מוהר"ר חיים מואלוזין ז"ל]. ואני אח"כ בחבורי [לחושן משפט (מובא לעיל) תמהתי עליהם איך נעלם מהם גמרא ערוכה (בכורות מז, ב) דיוצא דופן אינו בכור לנחלה דוילדו לו כתיב בלידה תלוי רחמנא], א"כ מוכח דבתר הלידה אזלינן יע"ש.אך לפ"ז י"ל דבזה יהיה חילוק בין ישראל לבן נח. דהנה קיימא לן (סנהדרין נז, ב) דישראל הורג העובר פטור, אבל בני נח חייבין גם על העוברין}. ולפ"ז בישראל דפטור על העובר ומוכח דעובר לא נחשב כחי וכילוד, לכך גם לענין בכור אזלינן בתר הלידה לא בתר העיבור, אבל בבן נח דחייב על העוברין ונחשב עובר כחי בזה נחשב בכור בתר העבור. ולפ"ז יהיה תליא בדין אם יצאו מכלל בן נח או לא, וא"כ י"ל דלפי האמת הוי הדין דיצאו מכלל בן נח ולכך הוי עשו בכור. והנה בבכור הוי שני ענינים אחד ליחוסו אחד לנחלה ואין זה תלוי בזה דהרי מראובן נטלה הבכורה ונתנה ליוסף, ומ"מ היינו רק לנחלה אבל ליחוס נשאר ראובן בכור וכמפורש ב[דברי הימים (א' ה, א) ולא להתייחש].
והנה קיימא לן [בחושן משפט סוף סימן קמ"ט (סעיף לא בהגה)] במי שניתן לו איזה שררה אין יכול למכור זכותו לאחר דלו נתנה ולא לאחר, הרי מוכח דכבוד שאני. דהרי בכל דבר שבממון אם נתן אחד לחברו מתנה יכול המקבל ליתנו לאחר לכל מי שירצה, ומוכח דכבוד שאני וכבוד א"א למכור לאחר. וא"כ הכי נמי נהי דעשו היה יכול למכור הבכורה היינו רק לנחלה אבל לא הכבוד, דזה הוי שלו יתברך ולמי שרוצה נותן ואין בידו למכרו לאחר. ולכך תיכף שמכר עשו הבכורה ליעקב, הסכים הוא יתברך להיות המכירה לנחלה ליעקב, ולזה ציוה לכתוב שטר מכירה ליעקב לענין הנחלה אבל לא לכבוד, אך הם היו כמשחקים. דהנה לפי האמת יצאו מכלל בן נח וחייבין לקיים השבועה, ולכך אמר יעקב [בראשית כה, לג) השבעה לי כיום]. אבל הם אמרו דלא יצאו מכלל בן נח א"כ אין מחויבין לקיים השבועה, ולכך אמרו ניכול מדיליה ונשתה מדיליה וניחוך עליה. ולכך דן הוא יתברך אותם כמדתם, כיון דהם אמרו דלא יצאו מכלל בן נח א"כ בבן נח בתר ההריון אזלינן ובהריון היה יעקב בכור מדינא, ולכך לפי שהיו כמשחקים ששחק הקב"ה עמהם והסכים שהבכורה ליעקב אף ליחוס. ולכך אמר בני בכורי ישראל דגם להתייחס הוי יעקב בכור, ואתי שפיר בעזה"י. ועיין לקמן פרשת בא בפרשת קידוש בכורים (שנת תריג ד"ה קדש לי כל בכור) על פי הנ"ל יע"ש בעזה"י.
♦ ♦ ♦
כת"י משפט צדק לגרש"ק זצ"ל