מח"ס אמרתו ארץ, ירוץ דברו, תולדות שרה
רחובות
האם מותר לסופר לכתוב סת"ם קודם התפלה או שיש לאסור משום עשיית צרכיו קודם התפלה
לכבוד ידי"ן היקר והנעלה, כליל כל מעלה, רב פעלים לתורה ולתעודה, אודם ופטדה, הגה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך.על השאלה אם כתיבת סת"ם לפרנסתו חשיב דבר מצוה או לא. דאי נימא דהוי דבר מצוה לכאורה מותר לעשות כן קודם התפלה, דחשיב צרכי מצוה ולא צרכיו (ובלבד שלא יעבור זמן תפלה ויברך קודם לכן ברכות התורה). אמנם אי נימא דלא חשיב דבר מצוה, הואיל ועיקר מטרתו היא לשם פרנסתו, א"כ חשיב עשיית צרכיו קודם התפלה, דאסור.
♦
האם כתיבת סת"ם חשוב כדבר מצוה
הנה, מרן בש"ע (סי' לח ס"ח) פסק וז"ל: כותבי תפילין ומזוזות, הם ותגריהם ותגרי תגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים, פטורים מהנחת תפילין כל היום, זולת בשעת קריאת שמע ותפלה. ע"כ. ומקורו טהור מהגמ' בסוכה (כו.) ע"ש. והמג"א (שם סק"ח) כתב וז"ל: ותגריהם. פירש רש"י, הלוקחים כדי להמציאן למכור למי שצריך להם. עכ"ל. משמע דאם עושה כדי להשתכר בו, לא מקרי עוסק במצוה. וצ"ע דבנדרים (דף לג) משמע דמחזיר אבידה הוי עוסק במצוה אע"פ שנוטל עליו שכר. וי"ל דהתם אינו נוטל אלא שכר בטלתו. א"נ התם עיקר כוונתו להשיב אבידה אבל הכא עיקר כוונתו להשתכר. עכ"ל. ומבואר מהמג"א דכל שעיקר כוונתו היא כדי להשתכר לא חשיב עוסק במצוה שיהא פטור מן המצוה. ולכאורה לפ"ז בנ"ד אם עיקר כוונתו בכתיבת הסת"ם היא כדי להשתכר, הוי בגדר צרכיו ולא בגדר צרכי מצוה.♦
חידושו של הביאור הלכה בזה
אמנם הביאור הלכה שם (ד"ה הם ותגריהם) כתב חידוש גדול, וזת"ד: ודע עוד דלענין כתיבת סת"ם גופא, כמו שמצוי שהכותב כוונתו להשתכר, מסתפקנא לומר דאפילו הכי מקרי בכלל עוסק במצוה, אף דלכאורה הוא היינו הך, דהמג"א שהביא מפירוש רש"י נראה לענ"ד לחלק, אף דע"י זה תיפול ממילא ג"כ הקושיא של המג"א, והוא דלענין כתיבה גופא דהיא בודאי עצם מצוה כדכתיב "וכתבתם", ורק דאינה גמר מצוה קודם הקשירה וכו', הוא תמיד בכלל עוסק במצוה, ואפילו אם אנו יודעים שעיקר התחלתו לכתוב היתה רק בשביל שכר ולולי זה לא היה מתחיל, מכל מקום אמרינן דהשתא שכותב אין מכוין כלל, רק שכותב סתם לשם מצות תפילין כדין. ומה שפירש רש"י הלוקחין כדי להמציאן וכו', הלא רק על "ותגריהם" פירש, וכוונתו דהתם הלא המסחר בעניני תפילין לא נזכר בשום מקום למצוה. ואפי' אם נאמר דמה שהוא מוכר לאיזה אדם הצריך תפילין הוא בכלל עוסק במצוה, עכ"פ בשעה שהוא קונה התפילין מהסופר כדי לסחור בהם, אין שם לעת עתה עצם פעולת המצוה כלל במעשה גופא, והגמ' פטרתן בכל גווני, לכן פירש רש"י הלוקחין כדי להמציאן למכור למי שצריך להם, ורצונו לומר דאז ע"י מחשבתו שהוא לשם מצוה מחשיב פעולתו לעוסק במצוה, משא"כ בעיניני מחזיר אבידה וכתיבת סת"ם וכה"ג, הפעולה גופא היא בכלל עוסק במצוה. עכת"ד.♦
המקילים בנ"ד על סמך הבאה"ל הנ"ל
ומבואר דס"ל להביאור הלכה דכתיבת סת"ם הוי דבר מצוה אף כשעושה כן כדי להשתכר, ולפ"ז בנ"ד שפיר חשיב עוסק בצרכי מצוה קודם התפלה ולא בצרכיו, דשרי. וכן ראיתי בספר ויברך דוד ח"א (סי' סו) שדן בזה, וציין לדברי הביאור הלכה הנ"ל, והתיר עפ"ז לסופר סת"ם לכתוב סת"ם קודם התפלה. ועוד חידש בזה, דאף מוהל מותר לו למול קודם התפלה, אף אם עיקר כוונתו לבצע כסף, דלמעשה בפועל מקיים מצות מילה. ואף רופא חולי ישראל מותר לו לרפאות אנשים קודם התפלה, אף שעיקר כוונתו בשביל הרווחת ממון, מ"מ למעשה הוא עושה מצוה, דרפואת חולי ישראל מצוה היא (עיין מג"א סי' שו) עכת"ד. וכן כתב גם בשו"ת שבט הקהתי ח"א (סי' סט) בנדונינו, דחשיב דבר מצוה ע"פ דברי הביאור הלכה הנ"ל. וכן הוא בשו"ת עומק הלכה ח"א (סי' ה) ע"ש.♦
לכאורה יש להוכיח איפכא מהבאה"ל הנ"ל
אולם לכאורה יש להעיר קצת בזה, מהא דכתב הביאור הלכה שעל ידי זה תיפול קושיית המג"א וכו', משמע דהבין דהמג"א לא ס"ל כחידושו, אלא סובר שדין הכותב כדין התגרין דאם עושים כדי להשתכר, לא חשיבי עוסקים במצוה. וכיון שהביאור הלכה לא כתב את חידושו בסכינא חריפא, אלא רק "מספקנא לומר" וכו', ואילו המג"א אוסר בודאי, א"כ אדרבא מהתם איכא ראי'ה מהימנא להחשיבו כעושה צרכיו ולא צרכי מצוה. ולפ"ז יש לאסור לכתוב סת"ם קודם התפלה. וכן אמר לי גיסי היקר, הגאון רבי אפרים שוקר נר"ו, משמיה דהגאון המופלא רבי עמרם פריד שליט"א. וכן נראה דעת הגאון רבי אפרים גרינבלט זצ"ל בשו"ת רבבות אפרים ח"ו (סי' ב) ע"ש. [ומ"ש להעיר ע"ז בקונט' יעיר קנו הנדפס בשו"ת רבבות אפרים ח"ח (סי' תלו אות ב) מדברי האור לציון (ח"ב פמ"ד סי' נ) אינו מוכרח כלל. ואכמ"ל].♦
האם סברת הבאה"ל מתאימה גם לדעת המג"א
ברם חזי הוית להג"ר יהונתן בנימין ווייס שליט"א בקובץ הבאר (גליון כה עמ' צ) שכתב, שנראה שבסברא שהוסיף הביאור הלכה דהסופר שכבר כותב עיקר כוונתו לקיום המצוה וכו', זה מיושב גם לדעת המג"א דלא ס"ל חילוקו זה, דהרי בתירוץ השני כ"כ המג"א להסביר החילוק בין השבת אבידה לתגרין בכה"ג. ע"כ. פירוש, דהמג"א בתירוצו השני כתב לחלק דבהשבת אבידה עיקר כוונתו להשיב אבידה (אע"פ שהוא נוטל שכר על זה), אבל במוכר תפילין עיקר כוונתו להשתכר (אפילו בעת המכירה למי שצריך להם) ע"ש. והנה, בכותב סת"ם אע"פ שהוא נוטל שכר על זה, ומתחילה התחיל לכתוב על דעת להשתכר, מכל מקום כעת בעת הכתיבה עיקר כוונתו לשם מצוה (שהרי צריך לכתוב לשם קדושת תפילין או מזוזה, וצריך לקדש כל שמות הקודש) ושפיר חשיב עוסק במצוה. אלא שעדיין יש להעיר ע"ז, דאם דברי המג"א בתירוצו השני יכונו לפי סברא זו, היה לו להביאור הלכה לציין כן או לכל הפחות לרמוז על כך, ומהא דשתיק מיניה משמע דלא ס"ל הכי. וצ"ע.♦
הבנה נוספת בדעת המג"א
ולפע"ד, אף דמשמע מהביאור הלכה דהמג"א לא ס"ל כחידושו, מ"מ אין זה מוכרח בדעת המג"א, וי"ל דאף איהו מודה דכותב סת"ם חשיב עוסק במצוה אף כשהוא עושה כן להשתכר. ולא דמי לשומר אבידה, דהתם בשומר אבידה אין צריך לכוין בכל רגע לשם מצוה, דסגי בפעם אחת לכוין לשם השבת אבידה ותו לא. אמנם בכתיבת סת"ם צריך לכוין לקדושת סת"ם ולקדש את השמות הקדושים, ובכה"ג י"ל דאף המג"א מודה דחשיב מצוה. ולכן גם המג"א שם ציין את ציונו על התיבה "ותגריהם" ולא על "כותבי תפילין ומזוזות". ודו"ק. וכן הבין בפשטות הנצי"ב במרומי שדה (סוכה כו.) דהמג"א קאי רק על התגרין ולא על כותבי התפילין והמזוזות. ע"ש. וכן ראיתי בקובץ בית ועד לחכמים (ח"א עמ' ק) שכתב כן בדעת המג"א. ועוד הביא את סברת הכתב סופר בתשובה (סי' קיט) דאף שאין על העוסקים בה דין עוסקים במצוה שיהיו פטורים ממצוה אחרת, מכל מקום עדיין עוסקים במצוה מקרי. ואף דמשמע מלשונו דהמג"א לא ס"ל הכי, עכ"פ יש לצרפו בנדונינו למ"ש לעיל מהביאור הלכה. ע"ש.וכיו"ב כתב בקובץ הבאר (שם), דבנדון שאלתנו בדבר כתיבת סת"ם לפני התפלה, נראה דבזה לכו"ע אף אם נהנה הוא ע"י מתן שכר, מ"מ כיון שהפעולה היא עצם קיום המצוה הרי היא בגדר חפצי שמים דלא נאסרו, אף אם יש לו הנאה צדדית ומתן שכר ע"י פעולה זו. דכל מה שדנו הפוסקים אי העושה מצוה בשכר נחשב כעוסק במצוה, היינו דוקא לענין דין עוסק במצוה פטור מן המצוה ע"פ הסברא שכתב הכתב סופר (סי' קיט) ע"ש. והוסיף ששמע מבנו, הר"ר נפתלי צבי שליט"א, ששאל בזה את דעת סביו הגדולים הגר"ש ואזנר (שליט"א) והגרמ"ח שמרלר שליט"א, ושניהם הסכימו להתיר לסופר סת"ם לכתוב לפני התפלה. ע"ש.
♦
מה הדין כשאפשר לו לכתוב אחר התפלה
אמנם עדיין יש לדון בזה, דאף דקי"ל דצרכי מצוה מותרים קודם התפלה, מ"מ אם אפשר לעסוק בצרכי המצוה לאחר התפלה, אז אין היתר לעשותם קודם התפלה, שהרי המג"א (סי' רנא סק"ו) כתב בשם הרב סדר היום, דאם לא ימצא אחר התפלה לקנות צרכי שבת, יקנה תחלה ואח"כ יתפלל. משמע דאם הוא יכול לקנות אח"כ, אע"ג דהוי צרכי מצוה אסור לקנות קודם התפלה. וע"כ נראה בשאלתינו לגבי כתיבת סת"ם כדי להרויח, אם הוא יכול להתפלל קודם שיכתוב, בודאי יתפלל קודם, כיון דהוא יכול לעשות את המצוה אח"כ. וכן ראיתי שכתב בשו"ת שבט הקהתי ח"א (סי' סט), דאף שמותר לעסוק בצרכי מצוה קודם התפלה, מ"מ היתר זה הוא דוקא כשאי אפשר לעשות כן אחר התפלה, וציין לדברי המג"א הנ"ל.אלא ששוב הביא את דברי הפרי חדש (סי' פט סוף סק"ו) שכתב סמך לנוהגים לקנות צרכי שבת קודם התפלה, ממ"ש בגמרא (מגילה כג.) דביום טוב מאחרין לבוא לבית הכנסת בשחרית משום שצריך לטרוח בסעודת יום טוב. וכמו שפרש"י שם. הרי דמותר לעסוק בצרכי סעודת מצוה לפני תפילת שחרית. וכן מוכח ממ"ש בגמרא (ברכות יד.) דאסור לעשות "חפציו", דמשמע דוקא חפציו אבל חפצי שמים מותר. ע"ש. הא קמן דלא חילק בין אם אפשר לו לקנות צרכי שבת אחר התפלה או לא, ומשמע דבכל אופן מותר לקנותם קודם התפלה, כיון דצרכי מצוה הם ולא בכלל צרכיו. ע"ש.
נמצא איפוא, דאף אי נימא דכתיבת סת"ם חשיבא דבר מצוה, מ"מ אם יש לסופר סת"ם אפשרות לכתוב לאחר התפלה, תלי בפלוגתת המג"א והפר"ח הנ"ל. וניחזי אנן בהאי פלוגתא.
הנה, בכנסת הגדולה (סי' רנ הגה"ט), ובהגהות מהר"א אזולאי (סי' רמב סק"ג), ובספר תוספת שבת (סי' רנא סק"ח), ובשלחן ערוך הגר"ז (סי' רנ ס"ג), ובחיי אדם (כלל א אות ב), ובקיצור ש"ע (סי' עב אות ד), ובכף החיים (סי' פט אות כה), ועוד אחרונים, הביאו להלכה את דברי הרב סדר היום שהובאו במג"א הנ"ל, דרק היכא שא"א לו לקנות צרכי שבת לאחר התפלה, יש להקל לקנותם קודם התפלה.
ומאידך גיסא, הפמ"ג (סי' פט אש"א ס"ק טו), ומרן החיד"א בברכי יוסף (סי' רנ סק"א) הביאו את דברי הפר"ח. ע"ש. והמשנ"ב (סי' פט ס"ק לו) סתם כדברי הפר"ח להקל בזה בכל אופן, ואילו להלן (בסי' רנ סק"א) העתיק להלכה את דברי המג"א, דרק היכא שלא ימצא צרכי שבת אחר התפלה יש להקל. ע"ש. ויותר נראה דמשנה אחרונה עיקר, ובפרט שהיא סוגיא בדוכתיה. ודו"ק[2].
ואכן קי"ל לענין קניית צרכי שבת, דאין להקל בזה קודם התפלה אלא רק היכא דיש חשש שלא ימצא לאחר מכן. וא"כ העיקר בזה כדעת המג"א וסיעתו. ולפ"ז ה"ה נמי בנ"ד, דאין להקל לכתוב סת"ם קודם התפלה, אלא רק באופן שאין לו אפשרות לכתוב לאחר מכן.
♦
דברי הרב שבט הקהתי ועוד אחרוני זמנינו בזה
ובשו"ת שבט הקהתי (שם) הוסיף, דאף אם צריך לצורך פרנסתו לכתוב כך וכך שעות ביום, ואם לא יכתוב ג"כ קודם התפלה יפסיד מזמן הכתיבה, הוי כאילו א"א לו לעשות המצוה לאחר התפלה, ואז גם להמג"א מותר לו לכתוב קודם התפלה. ויהדר לומר קודם מקצת ברכות[3], וכן צריך לברך ברכה"ת קודם כתיבת סת"ם, ואז מצטרף עוד סניף להיתר דיש מקילין אחר ברכות להתעסק בצרכיו. ואם התחיל בהיתר קודם זמן התפלה, בכל אופן מותר לו להמשיך אח"כ ובלבד שלא יעבור זמן התפלה. עכת"ד. וע"ע מ"ש בזה בשו"ת חיי הלוי ח"ב (סי' א), ובשו"ת דברי אור ח"ב (סי' ה), ובשו"ת מעין אומר ח"א (סי' קסג) ע"ש.ושו"ר בספר אהל יעקב (תשובות ופסקים עמ' קנא) שבירר נדון זה אצל גדולי ההוראה שליט"א, והשיבו הגר"א נבנצל שליט"א שמותר לו לכתוב קודם התפלה. והגאון רבי עזריאל אוירבך שליט"א פסק דאם יש לו זמן קבוע לתפלה, מותר לו לכתוב לפני זה. ואילו הגאון רבי שריה דבליצקי (שליט"א) פסק דיאמר ברכות השחר מקודם. ע"ש [וכתב כן גם במאמרו בירחון האוצר גיליון ו'].
♦
אין להקל אלא כאשר מתפלל במנין קבוע
ומכל מקום, כדי שלא ימשך אחר כתיבתו, בעינן שיתפלל במנין קבוע, דהוי כעין שמירה, כמבואר בפוסקים (עיין מה שהאריך בזה הגרח"ש סגל שליט"א בבירורי חיים ח"ב סי' יב) ואכמ"ל.♦
מסקנא דדינא
העולה מן האמור, דסופר סת"ם שיכול לכתוב לאחר תפלת שחרית, אין לו להתחיל לכתוב סת"ם קודם התפלה משהגיע עלות השחר. אמנם סופר שאין לו זמן לכתוב אחר תפילתו, כגון שיש לו סדרי לימוד בכולל, ואחר כך יש לו הפרעות מהילדים וכיו"ב, והזמן היחיד שיש לו לכתוב הוא בשעות הבוקר המוקדמות קודם התפלה, אם יתאפשר לו להתחיל קודם עלות השחר עדיף טפי (ע' שו"ת שבט הקהתי סי' סט אות א), ואם קשה עליו הדבר, מותר להתחיל אף אחר עלות השחר, ובלבד שיש לו תפלה קבועה, ויברך קודם לכן ברכות השחר וברכות התורה. ומה' ישא ברכה.♦ ♦ ♦