מחה"ס הכי איתמר
אם יש חיוב לאחוז כוס ההבדלה בברכת הבשמים
תגובה למאמר הרב יצחק מאזוז בגיליון הקודם
באמת הוא פלא עצום מה ענין בשמים אצל כוס, להחזיקם בשעת ברכת הגפן. ובפרט שבשו"ע מציין לראבי"ה, ואיהו לא כתב אלא לאחוז את היין בימין.ואולי השו"ע למד זאת מהרמב"ם, שכתב כן בכוס של ברכת המזון (ברכות פ"ח הי"ד), וא"כ הקיש כל כוסות של ברכה להדדי, שמכבוד הכוס לסמוך לה גם בשמים. אבל מה נעשה שגם בכוס של רשות כ"כ הרמב"ם אם הביאו לפניו יין ושמן יחד (פ"ט ה"ד), וא"כ אינו ענין ל"כוס של ברכה". ומאחיזת בשמים בהבדלה שתק הרמב"ם[2]. ועי' בצל"ח (ברכות שם) ומרכבת המשנה (ברכות פ"ז הי"ד) דהרמב"ם ס"ל דהבשמים הוא "ליקרא דכוס", אך התינח אם הרמב"ם סבר כן רק בכוס של ברכה, אבל איזה "יקרא דכוס" איכא בכוס של רשות.
ובאמת שמצאנו להבאת הדסים גם בחופה[3] ומילה ופדיון הבן[4], וג' מקומות בש"ס שנהגו להביא הדסים בנישואין (שבת קי. כתובות יז. סוף סוטה). ובתרגום שני (אסתר ז י) איתא דההדס אמר שא"א לתלות עליו את המן: "ומיני נסבין לששון ולשמחה באבדלתא ובהלולא ובמהולתא ואנא שותפא לאתרונגא וללוליבא בחדות חגא ולית איפשר די מסאיבנא בנבילתיה" [=וממני נוטלים לששון ולשמחה בהבדלה ובנישואין ובמילה, ואני שותף ללולב ואתרוג בשמחת החג, וא"א שאטמא בנבילה. ושמעינן שכבר בזמן מרדכי ואסתר נטלו הדסים לנישואין ומילה].
ונמצא מדברי התרגום שני שהשייכות של הדס להני מצוות הוא משום "ששון ושמחה", וממילא יותר מובנת שייכותו ליין, שגם הוא לששון ושמחה[5]. אך עדיין צ"ע שנוצר מזה דין להחזיקם יחד בשעת ברכת היין.
אלא שדברי הרמב"ם אינם הלכה למשה מסיני, כי אם גמרא ערוכה (ברכות מג:) כמו שהביא הרב הכותב, שאם הביאו לו יין ושמן אוחז היין בימינו והשמן בשמאלו, ומברך קודם על היין ואח"כ על השמן. וא"כ עיקר ההוראה היא שברכת יין קודמת לשמן, אבל מ"מ גם מפורש נמצא כתוב לאחוז את השמן בזמן ברכת היין.
והטור וראבי"ה השמיטו את אחיזת השמן, הרי שכנראה הם סברו דלאו דוקא הוא והעיקר הוא דין הקדימה, אבל הרמב"ם שנקט לה פעמיים, הן בדיני בהמ"ז והן בברכת הריח, הרי שפירש ההיא ברייתא כפשוטה[6]. לכך אולי באמת י"ל שהוא סובר שהוא חלק מדיני הקדימה, הן להקדים את החשוב, והן לאחוז המאוחר בשמאל.
וכך נראה מרבנו מנוח והמאירי שכתבו שאין צריך להחליף את השמן ביד ימין בשעת ברכת השמן, ושמכאן נראה שגם בשעת הבדלה אין צריך להחליף את הכוס לשמאל כדי ליטול את ההדס בימין. הרי שהוא חלק מדיני קדימה.
אלא שג"ז רק מיישב שהוא מדיני קדימה, אבל לא מבאר את הסברא למה דין קדימה מצריך להחזיק את הטפל בשמאל.
♦
א. ב.
והנה, רש"י מפרש שם דאיירי ביין שלאחר המזון, והיינו דאמנם לא איירי בכוס של ברכה ואין בה שאר דיני כוס, אבל מ"מ לא נאמרה הלכה זו בכל שתיית רשות רק בשתייה הנעשית בחבורה ומתוך קביעות סעודה, שאולי מפני זה יש בה חשיבות. ואולי הוא למד כן מעצם הדבר שהיין והשמן באין כאחד, שאינו מצוי בשתיית יחיד, או מדנקטה הברייתא לשון רבים "הביאו לפניהם".אך גם בזה עדיין לא מתבאר הצורך והמעלה באחיזת הבשמים בשמאל.
והנה, הרמב"ם (ברכות פ"א הי"ב) ועוד ראשונים סוברים שלהוציא אחרים בברכת היין צריך הסבה וקביעות וצירוף בין כולם[7], וא"כ אין השתייה פרטית כל אחד לעצמו אלא מעשה של ציבור, ומהרמב"ם נראה שהצירוף אינו בגלל חשיבות ה"ברכה" אלא בגלל חשיבות ה"פת" וה"יין"[8]. א"כ לא הברכה היא של ציבור אלא השתייה של ציבור, דממילא כל מה שמצרפין לאותה שתייה היא חלק ממנה, ולכך יותר מובן אם צריך לאוחזו בידו. ואינה מדיני "כוס של ברכה", דהא אי"ז בין העשרה דברים שנאמרו בכוס, אלא מ"כוס של ציבור" ומדיני הצירוף והחבורה של הכוס[9].
וא"ש דברי הצל"ח ומרכבת המשנה שהבשמים באים "ליקרא דכוס", אף שמצאנו ברמב"ם שהיא גם בכוס של רשות, דגם כוס של רשות כשהיא נעשית בציבור ולא ביחיד היא מעין כוס של ברכה.
וכמו"כ דעת הרמב"ם שם (פ"ז הי"ג) שמי שנתנו לו לברך ברכת המזון זוכה מאליו בברכת המוגמר, וביאר המאירי (ברכות מב:) בדעתו שהוא מכח ההסבה, דאף שהביא את המוגמר לאחר ברכת המזון שאינו עוד מצרכי סעודה, "הואיל ומ"מ באותה הסבה היא".[10] הרי שההסבה היא המצרפת בין המאכלים, ומצרפת את הבשמים ליין.
אך מה שיקשה על דרך זו, שא"כ לא רק בשמים יצטרך לאחוז בשמאלו אלא כל מה שמתכוונים ליהנות מהם באותה חבורה, וזו לא שמענו. וכמו"כ לא רק ביין יצטרך לאחוז את הבשמים ביד שמאל, אלא גם בפת, שבוודאי אית בה קביעות וכוללת כל הסעודה, וגם זה לא שמענו. וצ"ע[11].
ועוד שכ"ז הוא רק למי שסובר כרש"י והרמב"ם, היינו שצריך להחזיק הבשמים רק בשתייה בציבור ולא ביחיד, ושצריך הסיבה להוציא בברכת היין, אבל רש"י והרמב"ם עצמם אין הכרח שמודים להדדי[12].
♦
הרב הכותב הביא מהדרישה (ריב סק"ב) שאפשר לפרש את הגמ' "שהביאו שניהן לפניו ולא היה לו מקום להניחן, ובא לאשמועינן כשירצה לאחוז בשניהן צריך לאחוז היין בימין תחילה", והיינו הנהוג בזמנם לסלק את השולחן אחרי האכילה, א"כ לא היה היכן להניח את הבשמים, לכן אחז בהם בשמאל כיון שצריך לברך קודם על היין. ומציינים שכן נראה מהמכתם (ברכות שם).
והשתא, שהגמ' היא רק אורחא דמילתא, גם את דברי הרמב"ם אפשר לפרש כן, אף אם השתנה המנהג בזמנו, שכן כידוע שהוא העתיק את לשונות הגמ' ולא שינה מהם, וממילא אין כאן שום הלכה ושום חיוב לאחוז את הבשמים בידו בשעת ברכה על הכוס. [אלא שצ"ע אם גם בכה"ג לא שינה].
אך צ"ע על דרך זו, שאף כשנהגו בסילוק השולחן יכולים היו שאר בני הסעודה להחזיק הבשמים, ואיזה סברא היא שיטרח בזה דוקא המברך, שכבר מחזיק את הכוס בימינו. והויא טירדה טפי משאר טירדות שדנו בגמ' באחיזת הידיים בשעת תפילה, שכאן ב' ידיו תפוסות, זו ביין וזו בשמן, ולטירדה מה זו עושה אם אינה חיוב. ועוד, דא"כ למה נהגו כן גם במילה וחופה להביא הדסים, ולהכניס את המברך בתגר הזה. וכמו"כ להמפורש טעמא דהגבהת הכוס - כדי שיתנו בו עיניהם (שו"ע קפד ס"ג, רמ"א רצו ס"א), השתא שמגביה גם את הבשמים לא יסתכלו דוקא בכוס.
לכן יותר נראה שיש כאן כוונה מכוונת בדוקא להחזיק את הבשמים בשמאל.
וגם הדרישה סיים שם את דבריו, דמשמעות הלשון משמע כמו שנהג מורו המהרש"ל, לאחוז את הבשמים בידו בהבדלה. והיינו שהוא לא סבר שהוא רק מפני שלא היה היכן להניח את הבשמים.
♦ ♦ ♦
ג. תגובת המחבר
לכבוד מערכת הירחון הנכבד "האוצר"שלום וברכה. לגבי תגובת הרב איתמר טעפ על תשובתי בענין אחיזת כוס ההבדלה והבשמים.
ראשית, מאד התענגתי מצוף אמרותיו.
ואף שלא הספקתי להשתעשע עם כל נקודה בדבריו, אציין כמה נקודות.
א. בהערה א', שהרמב"ם (סוף הלכה כ"ו) הזכיר רק שעל נר אין צריך לחזר אחריו, ולא הזכיר כן על בשמים. הנה כבר עמדו הפוסקים בענין זה, וכתבו שהוא נלמד מכח כל שכן, שאם בנר אין צריך לחזר, כל שכן שאין צריך לחזר אחר הבשמים.
ב. בסוף הדברים, הקשה על דברי הפוסקים שביארו את הגמרא דמיירי שאין שלחן לפניו, וא"כ מטע"ז נקטו בגמרא שאוחז הבשמים בשמאל, ואורחא דמילתא קתני ולאו דוקא לדינא. והשיג ע"ז שצ"ע דהא יכולים היו שאר בני הסעודה להחזיק את הבשמים, ולמה יטרח דוקא המברך.
הנה מי הכריח להעמיד בגמרא ובפוסקים שיש בני סעודה לפניו, עד שנקשה למה לא ביקש מהם לאחוז את הבשמים עבורו. וקאמר סתמא בכל האופנים, אף כשמבדיל יחידי. ובאמת, אף אם יש בני ביתו עמו, מכל מקום יותר מזומן לפניו כשאוחז בידו, ולא כשאוחזים בני המשפחה ויצטרך ליטול מהם אחר ברכת הגפן.
ג. הוסיף להקשות ש"אם כן" למה נהגו גם גם במילה וחופה להביא בשמים.
לכאו' אינו ענין כלל לחיוב אחיזת הבשמים או הכוס בשמאל, וגם טעם הבאת הבשמים במילה וחופה בפשטות הטעם להבאת ההדסים הוא כמו שהביא הה"כ מהתרגום שני לאסתר (ז' י') שנוטלים את ההדס לששון ולשמחה בנישואין ומילה. אך אינו מחוייב לאוחזו דוקא בידו בשעת הברכה, וסגי בעצם הבאת הבשמים ולהריח בהם ולברך על הנאת הריח.
ויש עוד להאריך ולפלפל בזה, ואכמ"ל.
ביקרא דאורייתא
יצחק מאזוז ס"ט
♦ ♦ ♦