רב היישוב מעלה מכמש
הפעלת מוזיקה בשבת עבור חולה קטן
שאלה
ילדה עם צרכים מיוחדים ונכות גופנית הסובלת מפיגור שכלי חמור ואינה מבינה דבר מסביב, וכדי לשמור על שלוותה היא שומעת מוזיקה. השאלה האם ניתן להפעיל עבורה מוזיקה בשבת? יש להעיר, שאם לא תשמע מוזיקה היא צורחת ואינה נרגעת, והמוזיקה היא הדרך היחידה שעוזרת לה להירגע.♦
תשובה
הדבר שצריך לדון בו הוא האם מותר לעשות בשבת מלאכה אסורה, כדי להרגיע חולה. יש לחלק את התשובה לשני סוגי חולים: א. חולה שיכול להגיע לסכנת נפשות, ב. חולה שאינו יכול להגיע לסכנת נפשות.♦
א. חולה שיכול להגיע לסכנת נפשות
מצינו לגבי יולדת[2] והיא מבקשת שידליקו אור הגם שיש בזה איסור תורה, שמותר להדליק על מנת להרגיע אותה. ע' שו"ע (או"ח סי' ש"ל סעי' א'): "יולדת היא כחולה שיש בו סכנה ומחללין עליה השבת לכל מה שצריכה... ומילדין (אותה), ומדליקין לה נר אפי' היא סומא", וביאר המשנ"ב (ס"ק ד'): "אף על פי שבזה לא שייך טעמא הנ"ל (בס"ק ג') דבלא"ה שרויה בחושך אעפ"כ מיתבא דעתה בנר דלוק, דקאמרה אי צריכנא מידי חזיא חברותיה ועבדי לי. ואף על פי דהדלקת הנר עיקרה אינה לרפואה אעפ"כ מחללין דקים להו לרבנן דיתובי דעתא דיולדת הוא מילתא דמסתכנא בה בלא"ה".עוד מצאנו לגבי תינוק שנפל לבור, ויש חשש שהתינוק יהיה בחרדה גדולה, מותר לעבור על איסורי תורה כדי להצילו. ע' רמב"ם (הל' שבת פ"ב הל' י"ז): "נפל תינוק לבור עוקר חוליה ומעלהו ואף על פי שהוא מתקן בה מדרגה בשעת עקירתו, ננעלה דלת בפני תינוק שובר הדלת ומוציאו ואף על פי שהוא מפצל אותה כמין עצים שראויין למלאכה שמא יבעת התינוק וימות". במג"א בסי' שכ"ח סעי' י"ג הביא דין זה, וע' משנ"ב ס"ק ל"ח: "אפי' הכי מותר השבירה שמא יבעת התינוק וימות ולא אמרינן שאפשר לקרקש להתינוק באגוזים מבחוץ עד שיביאו המפתח. ואפילו אם היה צריך להחוליא ולהנסרים והקסמין ג"כ שרי כיון שאינו מכוין לזה[3]".
עוד מצאנו לגבי חולה הנמצא במצב סופני, שמבקש שיבואו אליו אנשים, שמותר לחלל שבת כדי להרגיעו. ע' שו"ע (סי' ש"ו סעי' ט'): "אבל חולה דתקיף ליה עלמא ואמר שישלחו בעד קרוביו, ודאי שרי". ובמשנ"ב (ס"ק מ"א) ביאר שהותר שגוי יאמר לקרוביו, והם יבואו דווקא במוצאי שבת, ז"ל: "אפילו לשכור א"י רץ שירוץ כמה פרסאות בשבת להביא קרוביו במוצאי שבת ג"כ שרי כדי שלא תטרף דעתו עליו", וא"כ ההיתר הוא רק אמירה לגוי. אבל בשש"כ (פרק ל"ב סע' כ"ה[4]) כתב שהותר לעבור על איסור דרבנן, ולא רק על איסור אמירה לגוי, והביא ראיה מדברי הגר"א[5].
מכל המקורות האלו מבואר שמותר לעשות איסורים בשבת על מנת ליישב את דעתו של האדם, ולפעמים אפי' איסורי תורה (כל דבר לפי עניינו). אבל זה דווקא במצב שחכמים חששו שאם האדם לא יהיה רגוע זה עלול להגיע לחשש סכנת נפשות.
♦
ב. חולה שאינו יכול להגיע לסכנת נפשות
שנינו בגמ' מסכת עירובין ק"ד ע"א: "אמר ליה רבה: לא אסרו אלא קול של שיר. איתיביה אביי: מעלין בדיופי, ומטיפין מיארק לחולה בשבת. לחולה - אין, לבריא - לא. היכי דמי? לאו דנים וקא בעי דליתער? שמע מינה: אולודי קלא אסיר! - לא, דתיר וקא בעי דלינים, דמשתמע כי קלא דזמזומי". השמעת קול בכלי איסורה גזירה דרבנן, ואעפ"כ התירו להשתמש בכלי שמשמיע קול נעים, עבור החולה כדי שיישן.השו"ע והרמב"ם השמיטו הלכה זו, והמג"א סי' של"ח ס"ק א' הביאו לדינא.
במשנ"ב סי' של"ח ס"ק א' כתב: "ואם נותן מים בכלי מלא נקבים להטיף לתוך כלי מתכות כדי להשמיע קול נעים ע"י הנטיפה אסור דזה הוי ג"כ ככלי שיר ולחולה כדי להרדימו שיישן שרי...".
השפת אמת על הגמ' (עירובין ק"ד ע"א בד"ה איתיביה) מקשה על דין זה, היכן מצאנו להתיר לחולה איסור דרבנן, שהרי אסור להשמיע קול ניגון גזירה שמא יתקן כלי שיר? וכתב השפ"א שאולי בגלל זה השמיטו השו"ע והרמב"ם – שכל ההיתר כאן זה רק למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה אסורה מדרבנן, שהרי אינו צריך את גוף הקול אלא רק כדי שישן החולה[6], וזה שבות דשבות, ורק בזה התירו לצורך חולה. ולכן הרמב"ם השמיט הלכה זו, כי הוא סובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה אסורה מדאורייתא. עוד ציין השפ"א לדעת רבינו חננאל שביאר את הגמ' בחולה שיש בו סכנה, ואולי בגלל זה השמיטו כיוון שזה פשיטא שמותר. אמנם למעשה מביא את מה שהמג"א פסק להלכה.
כתב השו"ע סי' ש"ט סע' א': "נוטל אדם את בנו והאבן בידו, ולא חשיב מטלטל לאבן; והוא שיש לו געגועין (פי' שיש לו עצבון כשאינו עם אביו) עליו, שאם לא יטלנו, יחלה; אבל אם אין לו געגועין עליו, לא[7]".
השו"ע סובר כשיטת רש"י[8] שם בסוגיא שבת קמ"א ע"ב, שמדובר בילד שיש לו געגוע, הרוצה את אביו, לכן התירו חכמים טלטול מוקצה שלא בידיים[9] (היינו התירו איסור טלטול מוקצה בשינוי), על מנת להרגיע את הילד, מחשש שאם האב לא ירים, הילד יגיע לחולי, אע"פ שהוא לא יגיע לידי סכנה.
הגר"א בסי' שכ"ח ביאר שסוגיא זו היא המקור לדברי הרמ"א בסעי' י"ז: "מותר לומר לאינו יהודי לעשות תבשיל לקטן שאין לו מה לאכול, דסתם צרכי קטן כחולה שאין בו סכנה דמי".
♦
קושיא על דברי המג"א
על דברי הרמ"א שהתיר אמירה לגוי באיסור תורה לצורך קטן כתב המג"א סי' שכ"ח ס"ק ט"ו והובא במשנ"ב ס"ק נ"ח: "ואם אין התינוק רוצה לאכול כ"א ע"י אמו מותר לאם להאכילו אפילו חלבו אינו יהודי ובשלו, אף על גב דמטלטלת מוקצה". משמע שהוא מתיר טלטול בידיים לצורך קטן, וקשה שהרי בסי' ש"ט מבואר שהתירו טלטול מוקצה שלא בידיים?שני תירוצים יש לקושיא על המג"א:
א. במשנ"ב (שכח, ס"ק נח) הביא את הפמ"ג שביאר שההיתר שהאם תאכיל את הקטן, היינו שהיא צריכה לעשות שינוי בטלטול המוקצה. ובשער הציון (ס"ק ל"ד) כתב שלפי דברי הפמ"ג אין קושיא מסי' ש"ט, שכל ההיתר של המג"א לטלטל מוקצה אינו טלטול מוקצה להדיא אלא בשינוי.
ב. בספר תהילה לדוד[10] (סי' שכ"ח ס"ק כ"ד), חילק בין צרכי אכילה, שבהם מותר אפי' טלטול מוקצה בידיים, לבין שאר צרכים, ולגביהם הילד מוגדר כ'מצטער קצת', ולזה מותר רק טלטול מוקצה שלא בידיים. בסימן שכ"ח מדובר לצורכי אכילה, ולכן התיר המג"א טלטול בידיים, ואילו בסימן ש"ט מדובר לשאר צרכים, ולכן התירו טלטול מוקצה רק בשינוי. אמנם בשש"כ פרק ל"ז סעי' ב'[11] פוסק כדעת האחרונים שהתירו כל צורך ולא רק צורך אכילה.
♦
יישוב הגמ' בעירובין עם התוספתא
בסימן של"ח כתבו המג"א והמשנ"ב את ההיתר בגמ' עירובין, שהתירו איסור שבות לצורך חולה. לפי דברי הרמ"אבסימן שכח שכתב: "דסתם צרכי קטן כחולה שאין בו סכנה דמי", יהיה מותר להשמיע קול לצורך קטן על מנת להרגיעו. אולם, בשו"ע סי' של"ט סעי' ג' כתוב: "אין מטפחין להכות כף אל כף, ולא מספקין להכות כף על ירך, ולא מרקדין, גזירה שמא יתקן כלי שיר. ואפי' להכות באצבע על הקרקע, או על הלוח, או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים, או לקשקש באגוז לתינוק, או לשחק בו בזוג כדי שישתוק, כל זה וכיוצא בו אסור, גזירה שמא יתקן כלי שיר...". ומקורו בתוספתא שבת י"ג י"ז, וכ"פ הרמב"ם שבת כ"ג הל' ד'. הרי מבואר שאין היתר להשמיע קול לצורך קטן.♦
צורך ההרגעה – קצת או הרבה
ביישוב הדברים, נראה לחלק בין צורך הרגעה קצת, לבין צורך גדול. חילוק דומה מצינו באיסור רפואה בשבת משום שחיקת סממנים, שגזירה זו קיימת רק ב'מיחוש', אמנם ב'מקצת חולי' חכמים התירו אמירה לגוי באיסור דרבנן, כמבואר בסי' ש"ז סעי' ה' וב'חולה' גמור התירו אפי' איסור דרבנן ע"י ישראל בשינוי, (כמבואר בסי' שכ"ח סעי' י"ז בדעה שלישית שם).א"כ ניתן לומר על דרך זה לגבי צורך בהרגעה, שבסי' של"ט מדובר על ילד קטן שהוא קצת בוכה ולא רגוע ורוצים לשחק אתו ולשעשע אותו ולעשות לו מצב רוח טוב, בזה לא הקלו חכמים, ואין זה בכלל 'צרכי קטן' שהתירו איסורי דרבנן בשינוי, וזה כעין גדר 'מיחוש', שלא התירו חכמים בעבורו איסור לעשות רפואה בשבת. אולם בסי' ש"ט מדובר על ילד קטן שאינו רגוע, והוא עצוב ודואג ומצטער, חששו חכמים שיגיע לידי חולי, כיון שכוחות הגוף שלו אינם חזקים וגם אין לו שכל מספיק כדי להרגיע את עצמו. על זה אמרו ש'צרכי קטן כחולה שאין בו סכנה' ומותר אפי' איסורי דרבנן בשינוי ע"י ישראליא. באופן זה נחשב כעין גדר 'מקצת חולי' שהתירו לעשות עבורו איסור אמירה לגוי.
חילוק זה גם מבואר מלשונו של התהילה לדוד[12]סי' שכ"ח ס"ק כ"ד[13] שביאר בגדרי קטן: "...ודינו לשאר צרכיו כגדול ובמצטער קצת מותר אמירה לעכו"ם בשבות ובמצטער הרבה מותר שבות ע"י שינוי...".
לגבי גדול שנפל למשכב - בגמ' עירובין הנ"ל התירו באדם גדול שהוא כבר חולה ונפל למשכב וצריך את השינה לרפואתו ולחזקו, ולא רק להרגיעו שיהיה לו מצב רוח ולהוריד ממנו לחצים, אבל אם השמעת קול שיר אינה על מנת שישן ויתחזק אלא להרגעה בעלמא אין היתר, ואפי' במצב זה התירו רק שבות דשבות עפ"י השפ"א (כלו' איסור דרבנן בשינוי).
וניתן ללמוד מגמ' זו שאדם שהוא בריא ועכשיו נכנס למצב לחץ גדול מאוד ואינו יכול כלל להירגע
ובעקבות כך אינו יכול לתפקד כלל, יהיה מותר לעשות איסורי דרבנן בשינוי כדי להרגיעו כיוון שעצם המצב שהוא אינו יכול לתפקד נחשב כ'חולה', ומה לי נפל למשכב ואינו מתפקד מתשישות כוחות גוף ומה לי אינו יכול לתפקד ממצב נפשי, דזיל בתר טעמא.
על פי זה ניתן להבין מה שכתב בספר פסקי תשובות בסי' שכ"ח ס"ק ל"ו: "מכל מקום לעשות שבותים או לקחת תרופות כשאין צריך להם לרפואת החולה אלא 'ליתובי דעתיה' של החולה, לא התירו, ואין שייך היתר ד'ליתובי דעתיה' אלא לחולה שיש בו סכנה". ובס"ק ל"א כתב: "וכן אדם בריא אשר יש לו חוסר רוגע באופן שמטריד מנוחתו וקשה לו ליישב דעתו, רשאי לקחת תרופות הרגעה לפי הצורך". ועיי"ש בהערה 265 שכתב מסברת עצמו: "וכל זה לא גרע מהא דהתירו להפעיל מזגן בימי הקיץ החמים ע"י נכרי מטעם שעקב החום המעיק הו"ל כחולה שאין בו וה"ה כל מצב נפשי הגורם לאי שקט וחוסר ישוב הדעת".
♦
אוושא מילתא וזילותא דשבת
למרות שמותר לעשות פעולות שכרוך בהן איסור דרבנן בשינוי לצורך חולה והגדרנו אדם שנמצא במצב נפשי של לחץ גדול מאוד כמבואר לעיל, בכל אופן הרי עצם השמעת השירים בשבת אסורה, וזה מגמ' שבת י"ח ע"א: "אבל אין נותנין חטין לתוך הריחים של מים אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום. מאי טעמא? - אמר רבה: מפני שמשמעת קול. ... אלא אמר רב יוסף: משום שביתת כלים". א"כ לדעת רבה עצם השמעת קול בשבת אסורה, ואפי' שזה נעשה באופן עצמאי מערב שבת. ובטעם הדבר כתב רש"י ד"ה שיטחנו מבעוד יום וז"ל: "מפני שמשמעת את הקול, ואוושא מילתא בשבת, ואיכא זילותא". אמנם לדעת רב יוסף אסור בגלל 'שביתת כלים', וכיוון שאנו פוסקים כדעת ב"ה שאין שביתת כלים בשבת, למעשה איסור זה לא קיים לדינא לפי רב יוסף.ונחלקו בראשונים להלכה - ר"ת, הרי"ף והרמב"ם פוסקים כרב יוסף ואילו ר"ח פוסק כרבה, ועיין בב"י סי' רנ"ב בהרחבה.
ובשו"ע סי' רנ"ב סע' ה' מרן פסק להקל: "ומותר לתת חטים לתוך רחיים של מים, סמוך לחשיכה", ואילו הרמ"א כתב: "ויש אוסרים ברחיים ובכל מקום שיש לחוש להשמעת קול והכי נהוג לכתחלה מיהו במקום פסידא יש להקל..." וכתב הפרי מגדים (א"א ס"ק כ"א)[14] שגם הרמ"א פוסק מעיקר הדין לקולא, אלא הלכה למעשה החמיר כדעת ר"ח, ולכן הוא מקל במקום הפסד. ובשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' ס"ג) כתב שאם הרמ"א מתיר משום הפסד כל שכן שמותר לחולה שאין בו סכנה, וכן יש להביא ראיה להיתר זה מדין הגמ' עירובין ק"ד ע"א שהובאה לעיל, ששם גוף הדיון הוא על השמעת שירים בשבת (ואולי ניתן לחלק ולומר שכל איסור 'אוושא מילתא' מדובר בקול גדול כמו קול רחיים, וכלל לא מדובר על קול שיר נמוך).
ובפרט אם הוא שומע את השירה באוזניות רק לעצמו נלע"ד שיש עוד סניף להקל, כיוון שסברת 'זילותא דשבת' היא מצד שיוצא קול גדול ונראה כיום חול. ואע"פ שיש פוסקים שסוברים שמה שחכמים אסרו אפי' בחדרי חדרים אסור[15] זה נאמר על מה שחכמים אסרו משום מראית עין, אבל כאן כל האיסור הוא משום זילותא לשבת, וזה לא קיים אם אף אחד לא שומע בלעדיו.
ואם כנים דברינו לעיל, שאדם שנמצא במצב לחץ ואינו מתפקד ונחשב 'חולה' שנפל למשכב הרי שאפי' לרמ"א אין איסור מצד עצם 'השמעת הקול' ולא גזרו בזה משום 'אוושא מילתא וזילותא דשבת'.
♦
מסקנה להלכה
במקרה הנידון אפי' אם לא היו צרכים מיוחדים ונכות גופנית ופיגור שכלי, מכיוון שהילדה אינה יכולה כלל להירגע ואינה יכולה לתפקד מצב זה כשלעצמו מוגדר כחולה שאין בו סכנה, ואפי' לא צריכים להגיע להיתר של צרכי קטן[16] ומותר לעבור איסורי דרבנן בשינוי. ולמעשה, יש כמה אפשרויות מעשיות להפעיל את הנגינה.אמנם לגבי חולה שאין בו סכנה כתב החיי אדם והובא במשנ"ב סי' שכ"ח ס"ק נ"א: "כל דבר שמותר לעשות ע"י ישראל בחולי שאין בו סכנה אפילו יכול לעשות ע"י אינו יהודי מותר", בכל אופן כתב בפסקי תשובות סי' שכ"ח אות לו: "אם בלא טירחא יתירה יכול היהודי לעשות בהיתר גמור, ודאי שאין להסתמך על ההיתר שהתירו לעשות איסורים דרבנן לחולה שאין בו סכנה, אלא צריך לעשות באופן של היתר, ורק אם לא עשה ועתה אין בידו אלא בדרך של איסור, יעשה באיסור".
ולכן האפשרות הטובה ביותר היא לסדר מלפני שבת שיופעלו שירים בשעה מסוימת בשבת. אם אי אפשר לעשות כן, מותר להכניס 'שעון שקע' ובשבת להרים את הזיזים על מנת שיידלק לאחר זמן. ואם בכל אופן אין אפשרות לעשות זאת, מותר להפעיל את השירים בשינוי (ע"י המרפק וכדו') בשבת[17].
על מנת שלא תהיה 'זילותא דשבת' כדאי שזה יהיה בחדר נפרד, ובכל אופן אפי' אם שאר בני הבית שומעים אין חובה לצאת החוצה מהבית, שהרי אין הם מתכוונים ליהנות[18].
♦ ♦ ♦