בדין העיר לוד לקריאת המגילה ומצוות הפורים

הערות שוליים

1. ↑ בגיליון הבא יופיעו בעז"ה: הוספה א' - בדין שכונת גני אילון (אחיסמך) והערים הסמוכות ללוד.הוספה ב' - בדין פרוז שקורא בט"ו ובדין בן כרך שקרא בי"ד: פרזי שקורא בט"ו אם יוצא ואם מברך * אם צריךעשרה * הנלמד לדין העיר לוד * בן כרך שקרא ושעשה שאר מצוות היום בי"ד ואם יכול לברך בט"ו * בן כרך שקרא בי"ד * בן כרך שעשה סעודה משלוח מנות ומתנות לאביונים בי"ד * קרא בי"ד דרך חשש וספק ודעתו לחזור ולקרוא בט"ו * קרא בי"ד ביחידות לדעת הגר"א * קריאה בי"ד אחר פלג המנחה * קרא בעיר בי"ד ובט"ו הוא נמצא בכרך.הוספה ג' - בדין כרך שחרב וכרך שאין בו עשרה בטלנים.נספח - קטעים ממפות עתיקות.
2. ↑ ירושלמי מגילה פ"א ה"א: 'ר' אחא ר' יודה בן לוי ר' יהושע בן לוי בשם רבי, לוד וגיא החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון'. ע"כ. ברש"י מגילה שם כתב שכן הוא במתני' דערכין, אבל לגירסתנו אינו מוזכר שם, ואכמ"ל.
3. ↑ נראה שנוסח הדפוסים הישנים גרם לכך שהעוסקים בדין לוד עד לדורנו לא הביאו ראיה זו.
4. ↑ ולא נהיר כלל לומר שהרמב"ם העתיק שמות ערים מחז"ל בלי שתהיה כוונתו להלכה למעשה, ובלאו הכי הרמב"ם, שחי במצרים הסמוכה לארץ ישראל, ודאי ידע על העיר לוד שבזמנו, שהייתה מערי הארץ החשובות והמפורסמות, ולא ייתכן שיכתוב כך אם אינו נכון למעשה ביחס ללוד של זמנו.
5. ↑ ויש להעיר שלעניין יו"ט שני היה די לנו לומר שהיא לוד שדרו בה אמוראים, שהרי עד ימי אביי ורבא קידשו ע"פ הראיה, אבל ברמב"ם מבואר גם שהיא לוד של זמן כיבוש שני. – העירוני שאולי לעניין יו"ט שני די לנו שזו העיר של כיבוש שני וגרו בה ברצף אף שהיא זזה ממקומה מעט, וא"כ תהיה ראיה מהרמב"ם רק לעיקר הזיהוי ולא שהעיר במקומה המדויק. ברם נראה שמלשון הרמב"ם מבואר שזו העיר עצמה. ויעויין להלן מה הדין אם העיר העתיקה היא בגדר סמוך ונראה. (ולגוף הדין שם אכן כתבו האחרונים שכל הסמוך ונראה לעיר או כל שדותיה של העיר וכו' נוהגים יו"ט יום אחד, עיין כף החיים וחזון איש. ברם מצינו בכפו"פ שברמלה עושים יומיים אף שכתב בעצמו שהיא סמוכה ללוד, ויל"ד בזה ואכמ"ל).
6. ↑ עיין בכפו"פ פרק נ"א (לגבי הנידון אם בהנהגות סותרות יש לחוש שנעשית תורה כשתי תורות) 'והנך רואה בארץ ישראל, לוד שעושה יום אחד מיום טוב וגת שהוא לו לאלף וחמש מאות אמה עושין שני ימים. וכן יש עיר עבר הירדן ושמה עגלון אינם עושים מיום טוב אלא יום אחד, ויש באותה הארץ קרוב לה עיר ושמה חבראס שהוא חריס ועושין שני ימים'. ע"כ. ולכאורה כוונתו היא שהמסורת שלהם היא שללוד היו השלוחים מגיעים ולגת (-היינו רמלה כמבואר בדבריו בפרק ז') לא היו השלוחים מגיעים, וכן בעגלון וחבראס שבעבר הירדן. (והוא כשיטת הרמב"ם שתלוי אם הגיעו שלוחים שכן הייתה הלכה רווחת באותם הדורות, ואכ"מ). ואם כן הוא הרי למדנו שכך הייתה מסורת ביד יושבי הארץ שזו לוד. אמנם יש מקום לדחות שיש לחוש שזו עיר אחרת מזמן שהגיעו שלוחים והמסורת אינה כוללת שזו לוד דווקא, ויל"ע [והביאן הכפו"פ כדוגמא לכך שייתכן חילוק הנהגות כזה. ואולי לא הביא מחלוקת פרזים ומוקפים לפי ששם באמת הורו חכמים שגם הסמוך ונראה ינהגו כמוקפים. אמנם אם אין סמוך לסמוך הרי לבסוף יהיו ערים סמוכות שדינן שונה, ואולי הכפו"פ העדיף דוגמא ממצב קיים].
7. ↑ יעויין כפו"פ פרק י"א: 'למערב ירושלם כמו חצי שעה נוטה לצפון היא הרמתה ושם [קבר] שמואל ע"ה, כי שם ביתו. משם כשלש שעות ביושר למערב, הוא נוב עיר הכהנים. מנוב אל לוד למערב נוטה מעט לצפון, כשלש שעות... שערתי בעקבי, שהדרך שהוא בין ירושלם ובין עקרבת בענין כרם רבעי, הוא יותר ממה שבין ירושלם ללוד. סוף מסכת כתובות מלוד לאונו שלשת מילין. חדיד הוא על ראש הר עגול, למזרח לוד, כשתי שעות וקורין לו חרתא. מנוב ליבנה למערב ביושר עם מעט קט נטיית הדרום כארבע שעות. מנוב למערב ביושר כשלש שעות, הוא צריפין וקורין לו צרפאן. ובתחום צריפין יש עיר ושמה רמלה... אלו העיירות לא נשתנה שמם'. ע"כ (והזכיר בהמשך את קבר רבן גמליאל ביבנה). ובהמשך הפרק שם: 'למערב לוד כשתי שעות הוא יפו. לצפון לוד בין ההרים הוא כפר דכרין לא נשתנה שמו, וסמוך לו מרישה. בין לוד ויבנה כשתי שעות, וביניהם פקיעין. לדרום לוד כשלש שעות מזרחי, הוא צרעה ואשתאול לא נשתנה שמם. מיבנה לאשדוד כשלש שעות לדרום, וקורין לו אסדור'. ע"כ. ובהמשך שם: 'מיפו לעקרון כחמש שעות, והוא מזרחי אל יבנה. מעקרון לאשדוד כשלש שעות, וקורין לעקרון עקר, ועקרון זו קסרי, ואם כן יהיה בין קסרי, ובין לוד, ויבנה, שלשתם כמו משולש שוה הצלעות, ויהיה אורך הצלע כשתים ושלש שעות... מאשדוד לאשקלון לדרום כארבע שעות, ואשקלון בים יבא וקורין לו עסקלאן. מאשקלון לעזה לדרום כשלש שעות'. ע"כ. כמעט כל המקומות מוכרים בשמם בכל הדורות שמהכפו"פ עד לימינו (חלקם עד להתיישבות החדשה שמלפני כ-70 שנה, שנעקרו כפרים עתיקים ונבנו אחרים תחתיהם ונשתנו חלק מהשמות, ואכ"מ), ולא ייתכן כלל להמיר את המקום במקום אחר כלשהו. וראה להגר"א בריזל בקונטרסו 'כרכין המוקפין חומה' שכבר ביאר לפי דרכו שנראה שלוד עומדת על מקומה עם המרחקים מהערים סביבותיה ושאר הפרטים כפי המתואר בכפתור ופרח, ושכך עלה בידו מבירור שערך במקום.
8. ↑ בפרק ז' ובפרק נ"א כתב הכפו"פ שרמלה סמוכה ללוד במרחק של אלף וחמש מאות אמה, וראה בהערה להלן את הפרטים שכתב הכפו"פ על מקומה של רמלה. [ויש לציין שיש קושי מסוים במידה המדויקת הנ"ל כי המרחק לפנינו בין לוד העתיקה לרמלה העתיקה הוא הרבה יותר גדול (ראיתי כותבים שהוא כ-3.5 ק"מ), וכנראה המרחק שכתב הכפו"פ הוא אורך דרך הרבים שבין הערים בלי לכלול את השבילים שבין כרמי הזיתים הפרדסים והשדות המקיפים את העיר, שנחשבו בלשון בני אדם כחלק מהעיר, ואכ"מ. בספרו של ההיסטוריון הערבי אל'מקדסי, שהיה בן הארץ וכתב את ספרו בערך בשנת ד' תשמ"ה כ-300 שנה לפני הכפו"פ, כתוב שהמרחק בין רמלה ללוד הוא מייל אחד, וחזינן לשון בני אדם באותם הדורות].
9. ↑ בכפו"פ כתב (בפ"ז ופי"א ועיין גם פנ"א) שהיהודים קוראים לרמלה 'גת', ובפרק ז' כתב שהוציאו עליה דיבה (היינו שאומרים שאין לה קדושת ארץ ישראל), ובשו"ת מהר"ש גרמיזאן משפטי שמואל סי' מ"ג בתשובה משנת תכ"ג על יהודים שהיו בגת הנקרא ראמלא ודנו הוא ומהר"א בן חנניה בדברי הכפו"פ לעניין יו"ט שני ברמלה וכו'. ובגט פשוט למהר"ם בן חביב (קכ"ח, ל"ב) דן בשם העיר איך לכותבה בגט וכתב: 'רמלה היא עיר אחת רחוקה מירושלים דרך יום והיא סמוכה ללוד' וכתב שהיה שם עם שני גדולי הדור מהר"א בן חנניה ומהר"י ג'ארפי (שאראף) והם סידרו גט וכתבו שם העיר רמלה 'ולא כתבו שם גת שהוא כתוב בנביאים וכן קוראין אותה עתה מקצת בני עמנו'. ע"כ. והגאון בעל פרי האדמה, מדורו של החיד"א, כתב על הרמב"ם שמיטה ויובל פ"ח ה"ח 'שנה זו אירע כי בארץ גת הנקרא ראמל"י חכר ישראל שדה מן הגוי בשביעית הנה מלבד כי הארץ הלזו היא חו"ל ואין שביעית נוהגת בה'. ע"כ. (ראמלי היינו רמלה שהיו קוראים לה בשתי הצורות, כמבואר בספר טיב גיטין למהרמב"ח). והנה הביא את הדברים האלו על רמלה של זמנו, והוא נפטר לפני כ-250 שנה, ואחריו הוזכרה אצל החיד"א ובתבואות הארץ וכו' עד זמננו. ולמעשה, הרי מתקופת החיד"א יש כבר מפה מדוייקת העשויה לפי קנה מידה וכו' (היינו מפת ז'קוטן שהוכנה בשנת 1799 –תקנ"ט)].
10. ↑ העתקה מדברי מומחים: 'הרציפות במיפויה של ארץ ישראל בולטת במיוחד: רציפות זו עולה על זו שבמִיפוּיָה של כל ארץ אחרת. הסיבה לכך נעוצה בהיות הארץ קדושה לנוצרים יושבי אירופה שמקרבם יצאו גם ציירי המפות בעת העתיקה ובימי-הביניים, וגם המגלים והחוקרים שהחלו תרים את העולם'. (מתוך מאמר של נ. קדמון, וכן חלק מהדברים להלן). בהקדמה לקובץ של מפות עתיקות המציגות את לוד נכתב: 'מכיוון שהעיר לוד הייתה על הדרך מיפו לירושלים או סמוך לדרך, היא מופיעה כמעט בכל המפות הקדומות... מקובל לזהות את קלאודיוס פתולומאי היווני מאלכסנדריה (-בטלמיוס, תלמי), כחלוץ המיפוי. הוא פעל סביב שנת 150 לספירה (-ג' תתק"י)... מימיו ועד לימי הקרטוגרף הראשי של נפוליאון, קולונל פייר ז'קוטין אשר היה חלוץ המיפוי המודרני (-הגיע לארץ בשנת ה' תקנ"ח בערך), תועדה ארץ ישראל והעיר לוד, במשך 1650 שנים, באין ספור מפות'. ע"כ. בין המפות יש לציין לדוגמא ל'מפת פויטינגר', שהועתקה בסביבות תקופת הכפו"פ ועיקרה ע"פ מפות עתיקות יותר מהתקופה הרומית. על מפה זו מופיעה רשת הדרכים הסלולות הרומיות על ידי סימון קו בין עיר או תחנת-דרכים אחת לשנייה, ומסומנים בה הדרכים והמרחקים בין לוד לערים אחרות. (משערים שהמפה המקורית הוכנה סביב שנת 365 למניינם ד' אלפים קכ"ה, כ-300 שנה אחרי החורבן). וכן יש לציין למפת מידבא, שהיא המפה המקורית הקדומה ביותר של אר"י שבידינו. המפה היא רצפת פסיפס במידבא שבעבר הירדן, שנעשתה בסביבות שנת 565 –ד' אלפים שכ"ה, הרבה לפני תקופת הכפו"פ, ושם מופיעה לוד באזור מקומה כיום. וכן מצוינת במפה הדרך הידועה מלוד לירושלים דרך בית חורון, ותחנות הדרכים שהיו בה (במיל הרביעי והתשיעי). יש לציין שבדרך כלל המפות העתיקות אינן לפי קנה מידה מסוים ומצויים בהם שיבושים ניכרים, אבל יש בהן כדי לתת מבט כללי של המקומות והמרחקים. בתקופת כיבוש נפוליון בשנת 1798 –תקנ"ח הגיעו אתו לארץ מודדים וקרטוגרפים שהכינו מפה (לפי קנה מידה של 1:100,000) הקרויה מפת ז'קוטן. במקומות בהם מפה זו מבוססת על מדידות, וכך הוא באזור לוד וסביבותיה, היא נחשבת כמפה מדוייקת. והנה, יש רציפות של מפות רבות בהן לוד מופיעה כעיר קיימת ובכולן היא מסומנת בסביבות מקומה כיום עם סטיות המצויות במפות כאלו. בכל המפות אין מקום נוסף בשם זה, וברור לחלוטין שמדובר באותה העיר. במפות שבהם צוירו הדרכים היא מופיעה על הדרך בין יפו לירושלים, שהייתה אחת מהדרכים העיקריות ששימשו את העולים לארץ.
11. ↑ בעניין הדרכים העתיקות הרחבנו בפרק מיוחד, ונתבאר שם שלוד יושבת על צומת דרכים מרכזית ויצאו ממנה דרכים לד' רוחות השמים ויותר, וראה שם (וראה בהערה להלן שהכפו"פ ציין את מקומה של רמלה הצמודה ללוד ואת המרחק בינה לירושלים). והנה הדברים משלימים זה את זה, שאם אנו רואים במפות ובספרי הגאוגרפיה מאותם שנים שלוד היא כמהלך יום למערב ירושלים וצמודה לרמלה והן יושבות סמוך לצומת הדרכים בין דרך ירושלים - יפו לדרך האורך קהיר –דמשק וכו' וכו', ואנו מכירים את הדרכים שמאותם שנים, הרי מקומה מתברר לנו בדיוק.
12. ↑ יש בלוד כיום בית תיפלה של המינים הנוצרים שנבנה על מקומו של בית תיפלה עתיק מאד שהיה מפורסם בעולם בכל השנים וייסודו קדם מאות בשנים לבעל כפו"פ, והיווה בכל הדורות מוקד עליה לנוסעים שלהם המכונים "צליינים". הבניין היה על שם איזה עכו"ם נוצרי קדמון בשם גיאורגיוס, ששמו מפורסם אצלם מאד ומקובל אצלם שהיה מתושבי העיר ושהוא קבור במתחם זה. בסוף התקופה הביזנטית ובתקופה הצלבנית קראו את שם העיר על שמו (השם הרשמי היה גיאורגופוליס, ובמסע ר' בנימין מטודילא בתקופה הצלבנית (בערך בשנת ד' תתק"ל) כתב את שם העיר 'שרגורג והיא לוד' ובהוצאה אחרת 'שן גורג' והיינו סאן גורג). ועד היום יש להם יום מסוים בשנה שחוגגים באותו בית המינים חג לכבודו. הצלבנים ראו באותו גוי כמין "פטרון" רוחני שלהם, וכן האנגלים ועוד עמים ראו בו כמין "פטרון" שלהם, ונקבע לו יום חג באנגליה (הצלם שעל דגל אנגליה היה מיוחס אליו, ועד ימינו הוא מופיע בדגל בריטניה). הבניין המקורי נבנה בתקופה הביזנטית (היינו לפני הכיבוש הערבי של לוד בשנת 636 –ד' שצ"ו), נחרב ע"י הערבים ונבנה שוב ע"י הצלבנים וכו'. שרידים עתיקים של הבניין המקורי קיימים עד היום. כן יש בלוד כיום מסגד גדול (המכונה 'אל עומרי') שנבנה אחר הכיבוש הערבי על מקום חלק מבית המינים הנ"ל. מעל שער הכניסה חקוקה כתובת המתארת את הקמתו ע"י השולטן הממלוכי המפורסם ביבארס בשנת 667 למנין הערבים (-1269), היא שנת ה' כ"ט לבריאה. בתחום המסגד יש עמוד ששרד מבית המינים שחקוקה עליו כתובת הקדשה של המינים המזכירה את אמונתם. הכתובת היא בשפה היוונית, שהייתה שפת הדיבור בארץ בתקופה הביזנטית לפני הכיבוש הערבי. כיום הכתובת אינה קריאה אבל יש העתק ישן ממנה. (והנה, בעל כפו"פ היה מהמגורשים בגירוש צרפת בשנת ה' ס"ו, והזכיר את הגירוש בכפו"פ פרק נ"א, נמצא שהמבנה הנ"ל נבנה לפחות כ-40 שנה לפני שבעל כפו"פ הגיע לארץ ישראל). המבנים הנ"ל מתוארים בהרבה מספרי ההיסטוריונים וספרי הנוסעים הגויים וכו' בכל התקופות. ובעניין רמלה, הכפו"פ כבר כתב שרמלה סמוכה מאד ללוד ולצריפין וכדלהלן, וכן הוא במקורות רבים. [ובגניזת קהיר מצאו גט משנת ד' אלפים תתי"ב וכתוב בו 'ברמלה מדינתא דסמיכא ללוד באחסנת בני יהודה' (זכור לאברהם תשס"ה עמ' מ"ט). וב'מספרות הגאונים' (אסף) עמ' 206 הביא נוסח שטר בחתימת ר' יאשיהו ראש ישיבת גאון יעקב בארץ ישראל משנת ד' אלפים תשע"ה שנכתב 'במדינת רמלה הסמוכה ללוד', ויש עוד שטרות עם נוסח כזה שם ובמקורות אחרים. ויצויין שהיו דורות בזמן הגאונים שהישיבה של אר"י הייתה ברמלה]. והמקורות למקומה של רמלה מוכיחים כמובן גם על מקומה של לוד הסמוכה לה.והנה, גם רמלה היא עיר מפורסמת ורבו מאד העדויות והתיאורים עליה בכל התקופות. העיר הוקמה אחרי הכיבוש הערבי בסביבות שנת ד' תע"ו, וההיסטוריונים הערבים הקדומים מציינים שהיא הוקמה כמחליפה ללוד ושרבים מתושבי לוד עברו לגור בה. מהקמתה שימשה רמלה כעין עיר הבירה של הארץ ובה ישבו המושלים במשך תקופה ארוכה, ועד סמוך לזמננו היא הייתה העיר המרכזית באזור זה. וכן יש ברמלה אתרים היסטוריים ידועים, ולדוגמה מגדל מפורסם מהתקופה הערבית הקדומה הקרוי 'המגדל הלבן' עם 'המסגד הלבן' שלידו המוזכר בספרים קדומים וקיים עד ימינו וכו', כאשר במסגד חקוקות כתובות של שליטים ערביים מלפני תקופת הכפו"פ המעידות מי בנה ומי שיפץ אותו, בריכת הקשתות שהיא בריכה לאגירת מים קדומה מאד (לפי כתובת החקוקה בה היא מימי הח'ליף הארון אל'רשיד, שמלך עד לשנת 809 - ד' אלפים תקס"ט) ועוד. ובכפו"פ פ"ז: 'עיר אחת הסמוכה ללוד ושמה רמלה... וזה שלצפונה (של) לוד כאלף וחמש מאות אמה בקירוב, למזרחה נוב עיר הכהנים לכמו שתי שעות, לדרומה יבנה לכמו שעה ישרה, למערבה בתוך תחום שלה צריפון וכן קורין לה צרפאן' (-כיום צריפין). ובהמשך שם: 'מצאתי בספר בטולמיוס שמזכיר ארכי העיירות ורחבן, ביניהם אל רמלה ארכו ס"ה, נ', רחבה ל"ב, שוה לירושלם ברוחב, ומערבית מירושלם מ' ראשוני מעלה לבד, ובינה ובין ירושלם יום'. ע"כ (ויש להעיר שגם לוד הובאה בספרו של בטלמיוס, וכן יש להעיר שאזכור רמלה בספר שם הוא הוספה מאוחרת שהרי העיר לא הייתה קיימת בימי בטלמיוס, ברם לנידון דידן הרי די לנו שידענו מקומה של רמלה בימי הכפו"פ, שהיא כמהלך יום מערבית לירושלים - המרחק במעלות צ"ב וראה בספר מידות ומשקלות של תורה, ואכ"מ). וראה בפירוש הגאונים לטהרות (הנקרא פירוש רב האי גאון) נדה פ"ב מ"ז: 'שירושלים היא בנויה בהרים, וכשתרד ממנה אל המישור מן עמואס ורמלה ולוד וחברותיה שמם שרון'. ע"כ. והיינו שכשיורדים מירושלים דרך אמאוס מגיעים לשפלת החוף באזור רמלה ולוד, ושפלה זו היא הקרויה שרון. ויש לידע שדרך האורך המרכזית שבין קהיר לדמשק (שהיו ערי ממלכה וערים מרכזיות באזור בתקופה הערבית) עברה דרך רמלה, וכן דרך הרוחב מיפו לירושלים עברה דרך רמלה, ומקומה היה ידוע ומפורסם בכל הדורות מהכפו"פ עד ימינו.
13. ↑ ראה בשער הספר פאת השולחן שהוא סוף וסיום לארבע שו"ע וכתב שם בתוך דבריו 'וסידרתים בקצרה בלשון שו"ע', וכנראה זה חלק מ'לשון השו"ע' שבספר. ויעויין בפאת השולחן פרק א' סעיף ב': 'ויש אומרים דמצות ישיבת ארץ ישראל מן התורה גם בזמן הזה'. והנה גם שם כתבה בשם ויש אומרים בלי להקדים 'סתם' החולק על זה ובלי להביא חולקים. ובבית ישראל שם אות י"ד הביא שזו שיטת הרמב"ן ועוד ראשונים דלא כהרמב"ם וסיים דבריו שם: 'ודברי הרמב"ן והתשב"ץ ורשב"ש וסייעתם עיקר'. ע"כ. ולמדנו שבלשון יש אומרים כוונתו ללמד שאינו מוסכם וכדומה ולא שאינו להלכה (וראה בדברי הפאת השולחן פ"ח ה"י שכנראה גם שם כתב וי"א מטעם כעין זה, ויל"ע שם. ובהקדמתו כתב שהוציא 'הלכות חדשות' מדברי הגר"א וסידר אותן בלשון ויש אומרים). ופשיטא שאין מקום לומר שבנוסח זה כוונתו להכריע שהעיקר לא כך.
14. ↑ וכן בשאר ספרי הגר"י שוורץ בכל המקומות שהזכיר את לוד דבריו נכתבים מתוך ההנחה הפשוטה שלוד יושבת על מקומה הקדום, אלא שבשום מקום לא דן בחשש זה שהעיר סמוכה אך לא ממש במקומה (ע"י בניה חדשה צמוד לעיר ועזיבת השטח המקורי), שזה חשש כללי בכל הערים העתיקות ואין לו משמעות כ"כ מלבד לעניין הלכה זו.
15. ↑ הנידון כאן בדברי הדברי יוסף. אמנם לגוף החשש שערים זזו מעט ממקומם יש להדגיש שיש סיבות נוספות שגרמו לזה. וראה להלן בדברינו לגבי החשש בלוד, שהבאנו בהערה מדברי הר"י אליצור בזה.
16. ↑ ולשון הציץ הקודש: 'ואמר ע"פ ידיעה מספר הרב ר' יהוסף שווארץ ז"ל שכמה פעמים נחרבו שם המקומות ולוד הנבנה מחדש אינה לוד הישנה'. ולכאורה לשון זו ע"כ לאו דוקא, ברם הרי הדברים שם נכתבו מזיכרון של שיחה בע"פ, וייתכן שנכתב לאחר זמן רב, ושפיר זכר את עיקר העניין, ועדיין צ"ע קצת.
17. ↑ הנה כללא הוא ברמ"א חו"מ כ"ה סעיף ב': 'אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו, אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים, שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמיע להו הוי הדרי בהו'. ע"כ. אמנם אין לנו מדברי הגרש"ס אלא מה שהביא הציץ הקודש וייתכן שידע מדבריהם והיו לו נימוקים נוספים וכדו'. ויל"ע אם בכה"ג י"ל דהוי הדר ביה.
18. ↑ ואמת שנהגו יומיים בכל הערים העתיקות ואף בירושלים עצמה נהגו יומיים, וכמו שכתב הכפו"פ, אבל קשה מאד לייסד הלכה על מנהג כללי כזה, ועיי"ש בכפו"פ. ואכן בירושלים אין מי שחושש ל'מנהג' זה כלל. ובמקום שיש לנו בירור הראוי להכריע, ולא נתברר לנו שנהגו בפועל באופן אחר, הרי ודאי אין לחשוש מפני האומד שאילו היו יהודים גרים שם ואילו לא היו יודעים לברר הדין, היו נוהגים כך וכך, וכמובן. ועכ"פ כוח של מנהג לדינא בכגון זה מסתבר שיש רק בקהילה שהיו לה מסורות עתיקות מזמן הקדמונים או שנהגו ע"פ בירור של חכמים גדולים באיזה דור קדום וכדומה. אבל אם דרו כמה עשרות יהודים בלוד באיזה דור מאוחר, ולא ידעו מה ההלכה וכיצד עליהם לנהוג, ונהגו מחוסר ידיעה כפי הרגיל בכל ערי הארץ, ודאי אין מזה מקור לכלום. ובפרט שהכל נתבטל והקהילה כיום אינה המשך כלל של קהילה קדומה זו.[ראיתי למי שהעיר שבצור ג"כ נהגו יומיים והיו קוראים בשני הימים בברכה, ובתשובת הרמב"ם סי' קכ"ד אות ו' לחכמי צור כתב שצריכים לברך בי"ד ולקרוא בט"ו בלי ברכה כדין ערי הספקות. והנה מפורש ביהושע פי"ט פכ"ט 'ושב הגבול הרמה ועד עיר מבצר צר', והיינו לכאורה שצור הייתה עיר מבצר בימות יב"נ, ודן דשמע מינה שגם בעיר שודאי מוק"ח מימות יהושע בן נון חוששים שהיא זזה ממקומה. ע"כ. ולא הבנתי הטענה, שכיון שהייתה מסורת בידם לקרוא יומיים הרי שמעינן מינה שמסורת שלהם היא שהיה איזה ספק בדבר על אף שהייתה מבצר בימות יהושע. ושפיר אימא לך שבימות יהושע היה ימה חומתה, או שהיה ספק שישבה ולבסוף הוקפה. ושו"ר שיש לומר שצור לחוד ומבצר צר לחוד, וכן נראה כוונת תרגום ורש"י ורד"ק שם, וכן מפורש במלבי"ם שם. ועיין רד"ק שמואל ב' כד, ז ובתרגום ורש"י שם (וביהושע יט, לה וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכינרת, ובירושלמי מגילה א, א הצדים כפר חיטיא, צר דסמיכא לה. ואולי ייתכן שזו מבצר צר, וצ"ב), ויל"ע עוד בנקודה זו. ועכ"פ נ"ל שאין מקום לייחס להרמב"ם כללים כאלו כשהוא לא דן כלל וכלל בטעם המסורת אלא דן רק בפרטי דיני הספקות].
19. ↑ כפי המשוער היישוב היהודי בלוד התקיים עד הכיבוש הצלבני. ר' בנימין מטודילא שעבר בארץ בתקופה הצלבנית (ד' תתק"ל בערך) מזכיר יהודי אחד צבע בלוד, וכלומר שהקהילה היהודית כבר פסקה בתקופה זו. בימי הביניים היה בתקופות מסוימות יישוב יהודי קטן בלוד, וכפי שנזכר מנהגם לגבי יו"ט שני בכפו"פ פנ"א, ואין לנו עליו הרבה פרטים. בתקופת הגר"י שוורץ, היינו בסביבות שנת ת"ר, לא גרו יהודים בלוד. ובספר חיבת ירושלים לר"ח הורוויץ (עמ' רמ"ז במהדו' הנפוצה, המחבר עלה לארץ בשנת תקע"ז והספר נתחבר בסביבות שנת תק"צ): 'זיכני ד' והייתי משובתי שבת בלוד, ואין שם יהודים בעוה"ר'. היישוב היהודי 'נתחדש עתה' בסביבות שנת תרמ"ה –תר"נ, ולא התפתח, ושנים לא רבות אח"כ נתבטל (וראה בלוח אר"י לונץ, תרנ"ה, עמ' 21 'בלוד נוסד לפני שלש שנים קהילה קטנה אך אחרי זמן מצער נתבטלה, ושלש המשפחות היושבות בה ילכו להתפלל וגם משתמשים בכל צורכי הקהילה מרמלה הסמוכה לה'. ע"כ. וכיון שהלוח יצא לאור בשלהי תרנ"ד הרי הכוונה כנראה שהקהילה נתייסדה בשנת תרנ"א. בלוח אר"י תרנ"ט עמ' כז כתב לונץ שאין בלוד יהודים כלל. וכך בלוח לשנת תרס"ב). בתקופת השלטון הבריטי, משנת תרע"ח ואילך, היו מעט תושבים יהודים בלוד אך כנראה לא הייתה קהילה ממש (ברישומי ממשלת המנדט משנת 1922 - תרפ"ב 11 יהודים, ומשנת 1931 - תרצ"א 28 נפש, וצ"ב אם היה מניין של מתפללים בלוד מיהודי המקום לפחות בחלק מהזמן. צויין שהיו יהודים נוספים בין עובדי הרכבת בלוד וחלקם התגוררו באוהלים וכדומה אך לא גרו בקבע במקום. בפרעות הערבים בתרצ"ו עזבו היהודים המעטים את לוד, מלבד משפחות בודדות של פועלים שגרו ב'שכונת הרכבת'). היישוב היהודי התחדש שוב בשנות תש"ח תש"ט בעקבות עזיבת חלק מהערבים והעליה הגדולה מחו"ל - ראה סיני (קי"ג, עמ' רע"ד ואילך) על ההיסטוריה היהודית בלוד בכל התקופות ושם עמ' רפ"ג פרטים על תקופת המנדט (וראה בקובץ על אתר י"ט, עמ' 91 ואילך, שהוסיף פרטים). ומה שהזכיר הדברי יוסף את יפו, הנה היישוב היהודי בה התחדש בימיו בסביבות שנת תק"פ כמדומה. ובברכ"י סי' תצ"ו ועוד מקורות מבואר שבתקופתם לא גרו יהודים ביפו, ואכ"מ. והמחבר בעצמו כתב בתבואות הארץ פרק א' (עמ' מ"ח): 'בבואי ארצה הקדושה שנת תקצ"ג וישבתי ביפו... כי בזמן ההוא לא היה שם יישוב מבני עמנו, אולם כעת כבר נמצאים...'. ובעמ' קס"ט כותב: 'יפו... וכעת שם מבני עמינו בערך ג' מנינים (וכאשר באתי ארצה הקדושה לא נמצא שם אף א'...)' ע"כ. וקרוב לומר שהיה סבור שחידשו את המנהג על סמך שידעו שכך היה המנהג הקדום, והיינו שהוא חשב שהיישוב היהודי פסק שם תקופה קצרה בלבד ועוד הכירו את המנהגים הקדומים ושבו וייסדום. ברם כנראה שבמציאות חידשו את המנהג על סמך המנהג הכללי בערים העתיקות בלי ידיעה על מנהג קדום. ובשכם שהזכיר בדבריו אכן היה יישוב יהודי, ונראה שהיה ידוע לו שנהגו שם יומיים וכמנהג הכללי בערים העתיקות בארץ.
20. ↑ בשו"ת תקות אהרן סי' ה' דן בשנת תרמ"ד (או תרמ"ה) בדין פורים ביהודיה הקרובה ללוד ולאונו שהיה גר שם באותו הזמן. ומבואר שם שהיה פשוט לו שלוד היא ודאי מוקף חומה מימות יהושע, ודן רק בגדרי סמוך ונראה וכו' וכן דן בזיהוי העיר אונו, ויעו"ש.
21. ↑ מסתבר שכוונתם היא שכך היה נהוג ברמלה, וצ"ב בטעם המנהג, ואכ"מ (ויל"ד מצד שהם סמו"נ ללוד אלא שבכרך שאין בו ישראל צידדו כמה אחרונים שאין בו סמו"נ וייתכן שלכן לא חששו לזה. כמדומה שגם מנהג זה אינו קדום, וגם ברמלה לא גרו יהודים דורות רבים, ואכ"מ).
22. ↑ בלוח לאר"י של רי"מ טוקצינסקי כתב לקרוא יומיים בלוד אך לא הזכיר שכך המנהג (ציינו שכתב כך לראשונה בלוח שי"ל בשנת תרע"ה). ובספר ארץ ישראל שלו כתב (עמ' מ"ד): 'א) עיירות עתיקות שכבר הוחזקו משנים קדומות לנהוג בהן דין מסופקות שבהן קורין בי"ד ובט"ו'. ובהמשך שם 'לסוג הראשון ידועות העיירות חברון שכם עזה עכו לוד טבריה יפו צפת וחיפה שהוחזקו מימים קדומים לעיירות מסופקות' וכו'. ע"כ. והנה ברור שלא דקדק בדבריו, וכמו שנתבאר מפי ספרים וסופרים (ואולי ידע שכך נהגו המתיישבים בשנת תרנ"א ואילך והניח שהיה זה מנהג קדום, וצע"ג. וכמדומה שיש ערים נוספות שהזכיר שם ולא היה בהן מנהג קדום, ובאופן כללי ידוע שלא תמיד דקדק כ"כ בדבריו). וראה להלן לגבי ההכרעה למעשה, שיש שיסדו על ההנחה שהיה מנהג קדום בלוד, ויעו"ש.
23. ↑ בחברון היה עיקר היישוב בתחילה בתל הסמוך לעיר הקרוי כיום 'תל רומיידה', והוא סמוך ונראה לעיר (וכיום הוא מיושב ביהודים). בתקופה הערבית בנו בתיהם סמוך יותר למערה והאזור הקדום ננטש. ובכפו"פ פי"א 'ועתה העתיקו העיר מן ההר ובנאוה סביב המערה, ולאותו ההר קורין לו חברא ואל העיר אל כליל שפירושו אהוב' (כנראה בגלל חשיבות המערה בעיני הערבים הם בנו בתי מגורים בקרבתה, השם 'אל'חליל' שהוא שמה הערבי של העיר ופירושו 'האהוב' הוא על שם אברהם אבינו הקבור בה). וכן ביפו, העיר הקדומה הייתה על הגבעה שבאופן טבעי מוגנת יותר מאויבים, ומפני חשיבות הנמל התפתח אזור הנמל בהמשך השנים והבתים נבנו באזור זה. ברם, למעשה יפו הערבית שלפני מאה שנה ויותר כללה גם את שטח הגבעה, ואולי בזמן הגר"י שוורץ היה חלק ממנה בלתי מיושב. והנה, בשני המקומות האלו היו הערים הישנות והחדשות במקומות צמודות זו לזו, וגם היה הדבר ידוע לאנשי המקום וכן היה ניכר בשטח. ובחברון אף נשאר שם העיר על השרידים שבמקום הישן, ולבנייה החדשה קראו בשם אחר. ואינו דומה כלל להצעות שעיר שלמה אינה במקומה ואבדו עקבותיה ונשתכח הדבר לגמרי. [בעכו יש תופעה דומה, שהיישוב היה מתחילה במקום רחוק מעט מהים (וכמדומה שהיה להם נמל קטן בשפך נהר), ואח"כ התחילו להתיישב סמוך לנמל הגדול, והחלק שהיה מיושב מתחילה ננטש ונשאר תל חרבות מהעיר הקדומה. והנה גם שם המרחק הוא רק כ-ק"מ ושליש. ולדברי החוקרים כבר בתקופת מלכי יוון שבאמצע ימי בית שני הייתה עכו במקום שהיא כיום. כפי שהבנתי החוקרים משערים שבתחילה העיר החדשה והישנה היו מחוברות כעיר אחת גדולה עד לשלב שכל היישוב התרכז סמוך לנמל והאזור הקדום ננטש ונוצר המרחק שאנו רואים כיום]. יש להדגיש שבשלושת הערים האלו (חברון יפו ועכו) אין מקור שזה נעשה ע"י הרומאים, וכפי הידוע אין הדבר כן, ובודאי שאין מקום להוציא מזה כלל גדול שהערים הרומיות דרכן להיות רחוקות מהעיר המקורית. אמנם ידוע שהיו הרומאים רגילים לבנות כעין שכונות חדשות בסגנון רומאי בערים הגדולות. ואכן, גם בלוד שלפנינו יש אזור בעיר שניכר שנתחדש בתקופת מלכות רומי, והוא צמוד וכהמשך לאזור הקדום יותר. והרי זו ראיה נוספת לזיהוי לוד במקומה.
24. ↑ מתוך מאמר הר"י אליצור: 'קרה שכל הישוב נדד מקצת ממקומו. סיבת הדבר כנראה, מפני שיושבי הארץ היו רגילים לקרוא לכל התחום וגם לשטח שדות העיר בשם העיר, ומקום מגורים חדש שנבנה בתוך התחום נקרא בשמה, ויותר מצוי מזה, שעיר שהייתה בראשונה קטנה בזמן יהושע בן נון ואח"כ גדלה הרבה כדרך ערי התקופה הרומית - ביזנטית ואח"כ חזרה שוב ונתקטנה, נצטמצם ישובה בצד אחר של הכרך הגדול. ואז כבר אפשר שיהיה מיל בינה ובין הכרך הקדום. וכמו בציפורי וגוש חלב שהעיר מימות יהושע היא בהר הגבוה והמבוצר, ובימי בית שני העדיפו להתפרס במקומות נמוכים יותר, כך מסורת עתיקה גם ביד יושבי חברון (כמ"ש בנימין מטודילה ובעל כפו"פ ואחרים), וכך מלמד הממצא הארכיאולוגי בעוד הרבה מקומות. ופעמים רבות נעזב אח"כ הישוב הקדום והגבוה, ונשאר ישוב במורדות ועל גב השלוחות הנמוכות. בפרט במאות השנים שבהם נתבססו מנהגי א"י, מעליית רבני צרפת והרמב"ן ועד קרוב לסוף השלטון התורכי, היו הישובים בא"י קטנים ביותר בשטחם ומספר תושביהם, ולרוב תפסו רק חלק קטן משטח הערים הקדומות יותר. על כן היה חשש ספק מקומן הראשון ממשי ביותר'. ע"כ. ויעויין שם שביאר היטב את המציאות בלוד, שבה אין לחשש זה. [והנה גם במקומות שהייתה בזמן בית שני תופעת 'הירידה מהתלים' שתיאר הרי היא הייתה במקום סמוך שנחשב לבנ"א כעיר אחת ולא מדובר במרחקים גדולים. ובמש"כ שעד קרוב לסוף השלטון התורכי היישובים היו קטנים ביותר, יש לציין כי משערים שבסוף המאה ה-18 למניינם לפני כ-200 שנה היו בכל הארץ כולה פחות מ-300,000 בני אדם. ויעויין רמב"ן עה"ת (ויקרא כו,ט"ז) 'וכן מה שאמר בכאן ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם'].
25. ↑ באופן כללי יש בלוד שרידי יישוב כמעט מכל התקופות, והיא מהערים העתיקות בעולם שנראה בהן כמעט רצף של שכבות יישוב. ויש לדעת שחלק מהשכבות אינו במקום אחד אלא במקומות צמודים, והיינו שבתקופה מסוימת בנו את בתיהם סמוך לבתי התקופה הקודמת בהתאם לתנאי השטח, אבל הכל במקומות סמוכים ממש שנחשבו כאותה העיר. והנה, השרידים מכל התקופות נכנסים כולם בכעין מלבן של כ-1 ק"מ על כ-750 מטר או מעט יותר, ומלבן זה נמצא כולו בתוך העיר לוד של ימינו (וכמדומה שחלקו באזור תעשיה שבעיר). ויש מקומות שיש בהם רצף של ממצאים מימות יהושע ועד לזמננו, וכ"ש שיש רצף מימות ריב"ל ועד לזמננו.
26. ↑ אמרו במדרש (ילק"ש צפניה תקס"ז) מן המשנה זו לוד שהיא משנה לירושלים (ובפסק"ר הגירסא 'שהיתה משנה לירושלים'). ולמדנו לחשיבותה של לוד מימי קדם. וכן מוזכרת היא הרבה בדברי חז"ל וכמה וכמה תנאים ואמוראים גרו בה, וברור שהייתה מהחשובות והידועות בערי הארץ. ובפסיקתא רבתי (מהדו' איש שלום, פיס' ל"ב): 'אמר לו לך והראה לרבי יהושע בן לוי אלו אבני כדכד, והוא יושב במדינה הגדולה בלוד'. ע"כ. ובירושלמי ב"מ פ"ו 'ואינסיבת אנגריא ללוד', ולכאורה היינו שהייתה עיר מרכזית של השלטון הרומי (בירושלמי תרומות פ"ח ה"ד: 'ערק ואזיל ליה ללוד גבי ריב"ל אתון ואקפון מדינתא אמרו להן אין לית אתון יהבון ליה לן אנן מחרבין מדינתא' וכו'. ומשמע שהייתה עיר גדולה).
27. ↑ כפי הידוע בהיסטוריה לוד הייתה מעולם עיר מרכזית וחשובה, ועוד לפני החורבן (בשנת 48 לפנה"ס, שהם כ-118 שנים לפני החורבן) הייתה העיר נחשבת אצל הרומאים כבירת טופורכיה –עיר מרכז למחוז, ומקומה היה מעולם בצומת של דרכים חשובות, וכפי שיתבאר להלן. וכן היא מוזכרת בספר 'גאוגרפיה' של תלמי –בטלמיוס שחי בזמן התנאים והכניס בספרו את הערים החשובות, ומוזכר שם מקומה במעלות שזה מלמד על המרחק שלה מירושלים (וצ"ב אם ייתכן שזו הוספה). כ-130 שנה אחרי החורבן נתנו לה השליטים הרומאים מעמד של 'פוליס' שהיו נותנים לערים הגדולות והחשובות וקבעו שמה 'דיוספוליס', והיה ידוע לכל ונכתב בספרים ובמפות וכו' שזו לוד, ולפי מנין השנים היה זה בערך בתחילת זמן האמוראים. והדעת נותנת כדבר פשוט שלוד המוזכרת בגמ' כמוק"ח מימות יב"נ היא העיר הגדולה הידועה בשם זה באותם דורות. בתקופה הרומית-ביזנטית (היינו במשך קרוב ל-600 שנים אחרי החורבן שהייתה העיר בשלטון רומי וביזנטיון) הייתה קיסריה בירת המחוז אבל גם לוד הייתה עיר חשובה וידועה ששימשה כמרכז לאזור החקלאי שסביבה, והייתה מקום מושב קבוע של בישופים של המינים הנוצרים שהשתתפו בוועידות המפורסמות של דתם והנזכרים בספריהם בשמותם ובדבריהם וכו'. עוד יש לציין לדוגמא כי בספר מפורסם על זיהוי המקומות בארץ שחובר ע"י גוי (אונומסטיקון, המחבר (אבסביוס) חי בארץ ומת קרוב לשנת 339 - ד' אלפים צ"ט, כ-270 שנה אחרי החורבן), הוא מציין על כמה מקומות שהם בנפת לוד וכדומה, וכלומר שזיהוי לוד היה מוכר ומפורסם וכשרצו לתאר מקום בלתי ידוע תיארו אותו ביחס ללוד הידועה. וכן מתרגם התנ"ך ללטינית (הירונימוס, מת בשנת 420 –ד' ק"פ) מזכיר בספריו את לוד כמקום ידוע ומדבר על היהודים שבה. הוא מציין כי הקיסר גאלוס בן זמנו דיכא את היהודים 'הרג אנשים לאלפים רבים ואפילו טף, ואת עריהם דיוקיסריה טבריה ודיוספוליס (-ציפורי טבריה ולוד) ועוד רבות אחרות העלה באש'. ע"כ. והנה מנה את דיוספוליס היא לוד בין ערי היהודים העיקריות. במפת מידבא שמהתקופה הביזנטית סביבות ד' שכ"ה ניכרת הבחנה בין ערים גדולות לבין כפרים וכדומה, ולוד מופיעה כדרך הערים המרכזיות (ומצויין שמה הכפול, 'לוד וכן לידאה היא גם דיוספוליס', והנה הקדימו את השם לוד בשתי צורותיו לשם הרומאי הרשמי, שכנראה לא התקבל כ"כ אצל יושבי הארץ אף בתקופה זו). עם הכיבוש המוסלמי של הארץ נכנעה העיר לפניהם ללא קרב (בשנת 636, ד' שצ"ו). לאחר הכיבוש חזרו להשתמש בשם לוד, והעיר שימשה כעיר הבירה במחוז עד הקמת רמלה הסמוכה כ-80 שנה אחר כך. בתקופה הצלבנית הייתה לוד מהערים החשובות ביותר שלהם בגלל קברו של אותו עכו"ם שלקחו להם לפטרון וקראו שם העיר על שמו כנזכר לעיל, וגם בהיותה סמוכה לדרך מנמל יפו לירושלים, והיא מוזכרת כסדר במקורות ההיסטוריים השונים עם פרטים על הנעשה בה ובסביבותיה. וראה לעיל לגבי דברי הכפו"פ שהרחבנו קצת על המבנים המפורסמים בלוד ועל חשיבותה מאותם תקופות ועד לימינו. [ועיין באיגרת בעל השל"ה על זיהוי הכותל המערבי וגבולות הר הבית לעניין הלכה ('על במתי ארץ הצבי' עמ' 150 ואילך), 'אע"פ שהייתה ירושלים הולכת [מ]ממלכה ל[מ]מלכה מ"מ לא נפסקה הקבלה והידיעה (-ומזכיר את הכותל שנשבע לו הקב"ה וכן הר הבית והר המשחה וכו') הכל מסומן וברור לעינים... כולם גלויים להאומות והמבדיל (-ולהבדיל) לאומה ישראלית, והדברים מקובלים ונראים עין בעין, וכולם בשמות הראשונים נקראו אף להאומות מאומה לאומה'... ע"כ. והיינו שיש לסמוך על הרציפות במסורת של יושבי הארץ יהודים וגויים על האתרים השונים בירושלים, ונראה שקל וחומר לעיקר הזיהוי של עיר ידועה].לוד העתיקה של ימינו (היינו העיר הערבית שלפני ההרחבה שמשנת תש"ח ואילך) שהיא לוד של תקופת רומי וביזנטיון וכו' מכילה שרידים הן מאותם תקופות והן מהתקופה הכנענית מימי השופטים ומתקופת בית ראשון ושני (וראה להלן אם מצאו חומות עתיקות).
28. ↑ יש להדגיש שאצל כל המומחים ברור, ע"פ ממצאים, שלוד יושבת בסביבות אותו מקום מימי יב"נ ואף מימי האבות הק' וקודם לכך, ונחשבת לעיר מהעתיקות ביותר בארץ (לדבריהם הממצאים בחפירות מראים שעיקר היישוב בתקופות קדומות היה ב'תל לוד' המתחיל סמוך לאפיק נחל האילון הסמוך ללוד ונמשך לתוך לוד העתיקה, ואח"כ התרחב והתפשט, וחלק מהיישוב המקורי הסמוך לנחל ננטש. והנה, התל מגיע לתוך תחומי לוד העתיקה, היינו לוד הערבית שלפני שנת תש"ח הנכללת בתוך העיר לוד של ימינו, ומוצאים כסדר בתוך העיר שרידים המיוחסים ע"י מומחים לתקופה של ימי יב"נ וקודם לכך. וכן שכונת נוה ירק היא על מקום התל, ולמעשה רוב התל מיושב כיום). ואין מן המומחים מי שחולק בזה. ואמת שיש מקום לבדוק אחרי טענותיהם וראיותיהם, ולפעמים הם מציגים השערות בעלמא כאילו הם עובדות וכדומה, אבל אין טעם להתעלם מהדברים, ויש שהוא בגדר אומדנא דמוכח. באיזור התל נערכו חפירות רבות וכן נערכות חפירות נוספות מידי תקופה לצורך אישורי בניה וכדומה, ויש שם ממצאים רבים מימות יב"נ וקודם לכן.
29. ↑ בפירוש הרמב"ן לתורה בראשית לה, טז הכריע שהנכון ש'כברת ארץ' מתפרש לשיעור מהלך ארץ מן הבוקר עד לעת האוכל. ושוב הוסיף על זה: 'זה כתבתי תחילה ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלם שבח לקל הטוב והמטיב ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל, והנה הוכחש הפירוש הזה'. ע"כ. ואם יש מקום לומר שהערים אינן על מקומם איך הוכחש הפירוש. הא למדת שהיה פשוט להרמב"ן שחזקת הערים שעל מקומם הראשון הן יושבות, וראויה עובדה זו להכחיש פירוש שהוא הנכון יותר מצד הפשט [ובהמשך דבריו שם 'וכן ראיתי שאין קבורה ברמה ולא קרוב לה, אבל הרמה אשר לבנימין רחוק ממנה כארבע פרסאות והרמה אשר בהר אפרים (ש"א א א) רחוק ממנה יותר משני ימים'. ע"כ. וגם דברים אלו נכתבו בהנחה פשוטה שחזקת הערים שעל מקומן הן יושבות]. ומסתברא שכל זה בערים הידועות שהיו מיושבות תמיד ושמן עליהן, ולא בכל כפר ששמו דומה לשם ידוע, ואכמ"ל.
30. ↑ בתויו"ט שם: 'פירש הר"ב כזיב משוך כלפי הצפון לצד מזרח... וכן פי' הר"ש, ודברים הללו וכן מה שכתב בכאן דעכו יושבת ברבוע של ארץ ישראל במקצוע צפונית מזרחית קשה, שמצאתי בספר כפתור ופרח בפי"א ששלשתן על שפת הים המערבי הם, והמחברו כאשר העיד על עצמו הוא עד וראה... וכתב דעכו וכזיב ואמנה שלשתן על הים המערבי של ארץ ישראל... וא"א להכחיש המציאות, וכל דבריו ז"ל בחקירה רבה כאשר אמר וכמבואר מספרו שבחיפוש רב בדק המקומות עד שידע אנה הם אחת לאחת'. ע"כ. ועיי"ש.
31. ↑ בברכי יוסף או"ח סי' תצ"ו סק"ט: 'בעיר יפו ת"ו הסמוכה לעיר קדשנו ירושלם ת"ו אם יתישבו בה ישראל או יבא איש וביתו מחו"ל לארץ ואתרמי להו לעשות י"ט ביפו, יש להסתפק אם יעשו יום אחד, כיון שהיא ארץ ישראל וקרובה ליבנה ולוד מאד, ולירושלם מהלך יום ומחצה הן חסר'. ע"כ (ויעו"ש שהביא הרבה מקורות על תנאים ואמוראים שגרו ביפו. ויש להוסיף שמצאו ביפו הרבה מצבות מזמן חז"ל עם כתובות חקוקות עליהם המעידות שהמתים הם יהודים, וניכר שהיה שם ציבור יהודי גדול). ומתוך הדברים ניכר שהניח שהן ירושלים והן יפו ויבנה ולוד יושבות על מקומם.
32. ↑ פרופ' ר"י אליצור נחשב כיום לאחד מגדולי המומחים בתחום זה של זיהוי המקומות העתיקים וכו', והוא שומר תומ"צ.
33. ↑ מתוך המאמר: 'במחקר הגיאוגרפיה ההיסטורית של א"י יש לחלק בין שני מיני ישובים: ישובים שהיו מפורסמים וידועים מעולם ונזכרו ונפקדו בשמם במשך כל הדורות; וכנגדם מקומות רבים שלא היו חשובים במשך הדורות, והמחקר יודע לזהותם עם המקומות הנזכרים בתנ"ך או בדברי הקדמונים עפ"י שמם שנשתמר בין הערבים בעדות על מסיח לפי תומו. ערים כגון יפו, עכו, חברון, שכם ובאר שבע מעולם לא נעזבו ומעולם לא נשכח שמם, והרי הם בחזקת אותו המקום הנזכר במקרא. ואין זה ענין של עדות אלא של דבר ידוע וקיים, כמו שארץ ישראל היא אר"י, וירושלים היא ירושלים וחשבון השבת שלנו הוא המשך של סדר הימים שהיה בימי משה. באלה מוטל עלינו רק לברר באיזה חלק של העיר הנוכחית היה התל של העיר הקדומה, הואיל ולפעמים ייתכן שבעקבות תהפוכות היסטוריות התרחק החלק המיושב בדורות המאוחרים ונפרד מן התל של ימות יהושע וכנ"ל.בקבוצה השנייה נמצאים רוב הישובים המנויים בספר יהושע, ולפעמים גם ערים שהיו מרכזיות וחשובות בתקופות המקרא ואח"כ ירדו מגדולתן. כאן יש לחפש עפ"י עדויות הכותבים, דברי חז"ל ומקורות חיצוניים, יחד עם שימור השמות שהם עדות של מסיח לפי תומו 'שמעט הוא מה שנשתנה שמם בין הישמעאלים' (לשון כפו"פ פ"י עמ' רמ"ה). זאת תוך הסתייעות בממצא הארכיאולוגי אשר לפי מצב המחקר כיום יש לו דרכים לזהות תל מקראי מלאכותי, ואף לקבוע תאריכים באופן כללי לפי סוג החרסים וממצאים אחרים. גם בסוג זה נוכל פעמים רבות להגיע לזיהוי ודאי ללא פקפוק. זאת במקרה שיש התאמה מושלמת של שלושת הגורמים שהזכרנו, וכאשר כל אחד מהם הוא מובהק, דהיינו שהמקורות נותנים הנחיה מדויקת, השם נשמר היטב, והממצא הארכיאולוגי בהיר וברור. אולם בהרבה מקרים זיהוי כזה הוא מסופק, ואי אפשר לבנות על פיו הכרעה הלכתית'. ...'מבין שני סוגי הערים שהזכרנו למעלה, אין ספק שלוד שייכת לסוג הראשון, ז"א שהיא מערי א"י שהיו ידועות וקיימות בשמן בכל הזמנים. מחברים אין מספר, יהודים נוצרים ומוסלמים, עברו בה ומזכירים אותה. השאלה שצריכה להישאל היא אם יש בטחון גמור שהעיר במקומה היום כוללת בשטחה את העיר שמימות יהושע. לדעתי התשובה לשאלה זו היא חיובית בלי ספק, כפי שאנמק בהמשך'. ע"כ מדברי ר"י אליצור שם [וראה שם עוד על הזיהויים ע"פ דימוי שמות וכדומה: 'שכיח הדבר שהשערה לא מבוססת מוצגת כדבר שאין בו ספק'. ע"כ].
34. ↑ מבואר בדברי חז"ל שלוד היא מהלך יום למערב ירושלים ונראה מדברי חז"ל שהייתה דרך ידועה ביניהם, שיש דרך מלוד ליבנה ומלוד לקיסרי (ובמקום אחר מוזכר שהדרך מקיסרי ללוד היא איסרטיא, וכפי שהייתה בין קיסריה ללוד ואכמ"ל), וכן שריב"ל הלך מלוד לבית גוברין לרחוץ בשביעית (ולא הייתה קרובה כ"כ, אבל הייתה דרך ישרה וסלולה ביניהם וכנראה היא הייתה העיר הנוכרית הקרובה ללוד), מבואר היחס בינה לאמאוס ובית חורון ושהיא בתחילת העמק שעד הים (הכוונה למישור שממנה עד הים וקרוי בפינו שפילת החוף). עוד נראה במקראות ובחז"ל שלוד סמוכה לאונו ונראה שהיא סמוכה לחדיד, ומבואר במשנה שכפר טבי עומד במזרח לוד, והמקומות האלו מזוהים אלא שהזיהוי אינו מוחלט [הכפו"פ זיהה את חדיד בכפר בשם דומה (חדתא) שהיה בזמנו ותיאר את מקומו, וגם כיום יש במקום שתיאר הכפו"פ חורבה בשם דומה. אונו היא כנראה המקום הקרוי כפר עאנה, ואם כי יש קושיה מצד המרחק ללוד שנזכר בגמ' אבל הדעת נותנת שזוהי אונו ומדדו מהשדות או שיש איזו ט"ס, ואכמ"ל. (בזמן הגאונים היה מקום שהיהודים קראו לו אונו, וכפי הנראה היינו מקום זה, וימ"ק להוסיף ולברר נקודה זו. הכפו"פ שם הביא את הגמ' שאונו ג' מילין מלוד ולא כתב דבר בעניין הזיהוי, וייתכן שזיהה כפי המסתבר ולא נכנס לשאלת דיוק המרחק וצ"ב). כפר טבי לא ידוע וכתב ר"י אליצור שדרומית מזרחית ללוד, היינו בין לוד לירושלים, יש חורבה ששמה 'חירבת כפר טאב', ונראה שזהו כפר טבי].
35. ↑ כאן המקום להביע את תודתי ותודת רבים מהלומדים על המאמר, על שפע הידיעות והמקורות שבו שנעזרתי בהם רבות, ועל ההבנה שהוא נותן בשאלת הזיהוי והשייך לזה.
36. ↑ בערך 'לוד' באנצי' 'המכלול' (מקורו בויקיפדיה) נכתב בתוך תיאור ההיסטוריה של לוד בתקופת הכנענים 'לאחרונה נתגלו בלוד שרידי חומות המתוארכים לתקופה הכנענית, ומתנהלות בעיר כמה וכמה חפירות של רשות העתיקות'. ע"כ. וצריך בירור בפרטי הדברים. וח"א כתב לי שדיבר עם אחד מראשי החופרים לפני כשנה (בשנת תשע"ט) ואמר לו שלא מצאו שרידי חומות, וצ"ב. יש לציין כי אין ראיה מחסרון שרידי חומות לומר שהיא עיר אחרת ואינה לוד המוקפת מימות יהושע, שגם היכן שמצאו שרידי חומות מצוי שחסרים חלקים גדולים שנלקחו לשימוש שני בבניה אחרת, וגם ייתכן שעשו חומה מחומרים כטיט ובוץ שיכולים להתפורר אחרי חורבן החומה. וכל זה מלבד שהרבה מהשטח לא נחפר עדיין, כיון שבנויים עליו בנייני מגורים וכדומה (וכך היא גם דעת מומחים). במפת מידבא (נעשתה בתקופה הביזנטית בסביבות שנת 565 –ד' אלפים שכ"ה) מצוירת לוד ללא חומה סביבה, וכנראה באותה תקופה הייתה עיר פרזית. מאידך ראיתי לרב"צ רוזנפלד בספרו לוד וחכמיה בימי המשנה והתלמוד (עמ' 81) שכתב 'אפשר למצוא סימן לקיום חומה במטבעות דיוספוליס', והביא שבין המטבעות שנטבעו בלוד (בסביבות שנת 208, ג"א תתקס"ח, בזמן ראשוני האמוראים) יש שני סוגי מטבעות שחקקו בהם צורת איזו ע"ז שהעכו"ם החשיבוה כשליטת העיר ויש לה כתר של חומות. ע"כ. איני יודע מהו המשקל של זה, ונראה מלשונו שלדעתו עכ"פ אינו הכרח גמור, וצ"ב. וכן הביא שם (להבדיל בין חול לקודש) ממעשה דעולא בר קושב (ירושלמי תרומות פ"ח ה"ד) 'תבעתיה מלכותא ערק ואזיל ליה ללוד גבי ריב"ל אתון ואקפון מדינתא'. ע"כ. ובפשוטו היינו שהייתה עיר בעלת חומה והטילו עליה מצור. ייתכן שהחומה חרבה בין תקופה זו לתקופה של מפת מידבא.
37. ↑ יש לציין שבהמשך הדרך יש אתרים שיש בהם שרידים ברורים מהתקופה הרומית, אבל במרחב הסמוך ללוד כנראה אין שרידים כאלו (וייתכן שהשטח לא נחפר עדיין), והאומד שבדברינו הוא מפני מקום הדרך באופן כללי. (שאלתי מומחה אם יש שרידים מוכחים סמוך ללוד וכתב לי שכפי הזכור לו בלי בדיקה בספרים הרי במרחב של לוד אין שרידים).
38. ↑ מיפו ועד סמוך לרמלה הדרך עוברת בתוואי של כביש מס' 44, מרמלה עד לטרון בתוואי כביש 424, ומשם בסביבות התוואי של כביש 1 דרך מוצא לאזור גבעת שאול ומשם לרחוב יפו עד לשער יפו. (ראה באנצי' על כבישים אלו והדברים מופיעים במקורות רבים. עד למלחמת העולם הראשונה הרבה מהדרכים בארץ התאימו כמעט במדויק לדרכים העתיקות).
39. ↑ כפי המקובל בהיסטוריה הדרך מירושלים ללוד דרך בית חורון, שהייתה הדרך העיקרית מירושלים לאזור שפלת החוף, יצאה מהשער הצפוני של ירושלים. גם הדרך הפונה ליפו עברה בסמוך ללוד (במקום שעליו הקימו שנים רבות אחר כך את העיר רמלה) והיה מעבר ממנה ללוד ונחשבה גם היא כדרך מירושלים ללוד. דרך זו יצאה מהשער המערבי הקרוי בפינו שער יפו. ובאיכה רבה (פרשה א'): 'לפילי מערבאה דהיא אזלא ללוד', פילי הוא שער, ומדובר כאן על השער המערבי.
40. ↑ כידוע, הייתה דרך עתיקה מירושלים ללוד וליפו דרך אמאוס. וכן הייתה 'דרך פנימית יותר, מקיסריה לבאר שבע דרך אנטיפטרוס, לוד (שנקראה דיוספוליס), בית גוברין (שנקראה אלבתרופוליס), משם עלתה לחברון וירדה לבאר שבע. ע"כ. ('הדרכים הרומיות בארץ ישראל' ב'המכלול'). וכנראה בתקופה שרבו המגיעים לארץ דרך נמל קיסרי, היה מסלול ידוע מירושלים לאמאוס, ללוד, ומשם בדרך הנ"ל לקיסרין.
41. ↑ היינו דרך הרבים הסלולה, ובלשון חכמים בדרך כלל 'אסרטיא' או 'איסרטיא'. ויעויין בבבלי סנהדרין ס"ח, א': 'למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא מן קיסרי ללוד'. ע"כ. וגם מנוסח זה משמע כן, ובפנים הבאתי הנוסח שבאדר"נ שמפרט יותר (ויש להעיר שעצם הדבר שהזכירו שהיה באיסרטיא היא סיבה לפרש דמיירי בדרך שבין קיסריה ללוד שהייתה דרך סלולה וגדולה שסללו הרומיים).
42. ↑ בדורות קדם קראו אנטיפרס או אנטיפטריס למקום הידוע כיום בשם כעין זה סמוך לראש העין ולמקורות הירקון (והיא עיר שבנה הורדוס וקרא שמה ע"ש אביו וכפי המשוער הוא בסביבות מקומה של אפק הנזכרת במקרא). ומבואר בגמ' שנחשבה כגבול ארץ יהודה (וכן אמרו מגבת ועד אנטיפרס כשכנראה הכוונה לכל החלק הדרומי של ארץ ישראל עד סוף ארץ יהודה).
43. ↑ הכוונה למקום שבו הייתה עתידה אנטיפרס להיבנות וראה בהערה הקודמת.
44. ↑ ואמרו שם שכל הלילה היו מהלכין וכו', ומשמע שכל אחת מהקבוצות הלכה חצי הדרך עד שנפגשו. וצ"ב מהיכן הגיע אלכסנדר והאם ייתכן שהוא הגיע מאזור קיסריה. שהרי אנטיפטריס היא בערך באמצע הדרך בין קיסריה לירושלים, ואכ"מ (קיסריה נבנתה ע"י הורדוס על מקומה של 'מגדל סטרטון' שהיא עיר קדומה).
45. ↑ בחלק מהדרכים יש אבני מיל של מלכי רומי מתקופות קדומות המציינות את המרחקים לערים השונות, והוזכרו כבר בדברי חז"ל, יעויין בילקוט שמעוני דברים תתק"ז. [וראיתי במאמר מאת חיים בן דוד (פרופ' שומר תורה ומצוות, מומחה לתקופה הרומית) שהביא שבספר על הדרכים הרומיות מיפו לירושלים (באנגלית, פישר איזק ורול 1996) נכתב שנמצאו כיום 11 אבני מיל ב-7 אתרים בדרך שמירושלים ללוד דרך בית חורון, ו-18 אבני מיל ב-5 אתרים בדרך מירושלים ללוד דרך אמאוס. מתוך אבני המיל שבדרך זו שני אבנים נושאות את שם הקיסר מרקוס אורליוס משנת 162 למנינם היא שנת ג' אלפים תתקכ"ב, בימי התנאים ופחות ממאה שנה אחרי חורבן הבית, ואבן נוספת ועליה שם הקיסר מקסימיניוס תראקס מהשנים 235-238 למנינם (ג"א תתקצה-תתקצח) פחות מ-200 שנים מהחורבן, בחיי רב ור' יוחנן. ובמקור אחר ראיתי מידע על 3 אבני מיל בדרך אנטיפטריס לוד ועל אבן מיל אחת בכביש לוד שכם]. - עוד על הדרכים העתיקות ראה לדוגמה בספר 'ציפורי' (מאת יהודה נאמן, עמ' 71 ואילך, ובמקורות שציין שם).
46. ↑ ונתבאר שם שאילו היה כן היו שרידים לעיר, ומקום שהייתה בו עיר גדולה ובתים וחצרות וכו' הרי זה ניכר מאד. ובעובדה דידן אכן יש שרידים של עיר שלימה מימי קדם והם בחלקם בתוך העיר שלפנינו, ויש להם גם המשך מחוץ לעיר בהמשך אחד. ולאידך, אין מקום נפרד סמוך ללוד שראוי להיות מקומה של לוד הגדולה. ונראה שבכה"ג אין לחשוש כן. כל זה מלבד שגם אם כן הוא הרי נכנסנו לדין סמוך ונראה לכרך שחרב, ונתבאר במקומו.
47. ↑ ראה שם מכתב (משנת תשכ"ב) החתום ע"י הגרי"ז מינצברג מירושלים, והרב קוטנר והרב אבוחצירא (רבני לוד ורמלה) שבו הם מורים לתושבי לוד לעשות יומיים. ומוזכר בדבריהם שמכבר נהגו כך היהודים שגרו קרוב ללוד. (וכ"ש 'כהיום... שבשטח לוד בעצמו וגם בסביבותיו דרים מאחב"י לאלפים ורבבות כן ירבו, בודאי שמחויבים לדקדק על זה ביותר'. ע"כ. וכנראה כוונתם שבמצב זה מתחזקת הרבה ההסתברות שלוד העתיקה מיושבת). - וראה לעיל שם שבע"פ אמר הגר"ז מינצברג שאם היה כוח בידינו להוראה כזו היה ראוי לעשות רק בט"ו. וכן הביא תשובה שהשיב לו הגרי"ש אלישיב בשנת תשל"ו שדין לוד כדין שאר עירות השניות וקורין בי"ד בברכה ובט"ו בלי ברכה 'וכך הוא המנהג, עי' בלוח א"י להגרימ"ט ז"ל'. ע"כ. וכשדן לפניו מכוח עתיקות שמצאו בתחומי לוד ושמומחים מעריכים שהם מקודם ימות יב"נ השיב לו שאף אם ברור לו לחלוטין שלוד שלנו היא לוד שמימות יב"נ, מ"מ 'כיון דכבר נהגו פורים בשני הימים יש להמשיך כך משום המנהג שנהגו'. ע"כ. ויעו"ש שהביא תשובה שהשיב לו בעל המנחת יצחק (ונדפסה במנח"י חלק ח', ס"א), וקריאה לתושבי העיר לנהוג יומיים מבעל יביע אומר. וכן הוא בתשובת הגרמ"ש קליין שליט"א בתשובה בדין שכונת אחיסמך שנדפסה בקובץ מוריה (תל"ו, שבט תש"פ, עמ' רצ"ג), אלא שנראה מדבריו שהוא סמך על ההוראות הנ"ל ועל הנהוג יעו"ש.
48. ↑ הנה דעת הגר"א (באור הגר"א תרפ"ח סעיף ד') והפמ"ג (תרפ"ח מ"ז,ד') ועוד שבן ט"ו שקרא בי"ד יצא ידי חובתו, וע"פ הירושלמי. ונמצא שגם אם זו עיר מוקפת מימות יב"נ הרי הברכה בי"ד אינה לבטלה והקריאה היא קריאה של מצוה. אמנם הלכה זו שנויה בפלוגתא, והפר"ח (תרפ"ח) ועוד נקטו שאינו יוצא בי"ד (ובפשוטו הוא לכה"פ מחלוקת ראשונים, וברשב"א וריטב"א יש משמעות שלא יי"ח, ואכמ"ל). ועיין מ"ב תרפ"ח סק"ח ובשעה"צ אות ח' שנראה שמצדד כהגר"א ופמ"ג, אבל לא כתב הכרעה גמורה. ובס"ק י"א לגבי ספקות כתב שדיעבד יצא בי"ד, ויל"ע אם כוונתו להכריע כן גם בוודאות, ויל"ד בזה ואכמ"ל. ולכאורה נכון עכ"פ לחוש להשיטות שאינו יוצא ידי חובתו (ובאמת שבלאו הכי דין הספקות לקרוא שני ימים ולא סמכו על זה שבדיעבד יי"ח כדי שלא לעקור זמן ט"ו מן הספקות. וכוונת דברינו כאן לומר שבכגון נידון דידן חמור טפי וטפי). במרכבת המשנה מגילה פ"א ה"י נראה שדעתו שכוונת הירושלמי שחייב לחזור ולקרוא בט"ו אלא שאם לא חזר וקרא יצא. ולכאו' סתימת דברי הגר"א ופמ"ג משמע דסברי רבנן שדיעבד אינו מחוייב לחזור ולקרוא בט"ו כי אם בערי הספקות שלא לעקור יום ט"ו, ויל"ע. ועוד, שכל זה לגבי קריאת המגילה, אבל שאר מצוות היום אין בני עיר המוקפת מקיימים בי"ד. (ובחידושי ר' מאיר שמחה בעל אור שמח מגילה ד, א: 'ודע דמשתה ושמחה בודאי לא יצאו אם עשה בי"ד דעיקר מנוחתם הוה בט"ו, רק בקריאה קורין על הנס שאירע להם גם בי"ד, ודוק'. ע"כ). והנה, אם לא נקפיד על קריאת המגילה בט"ו ככל משפטיה הרי ברור שייגרם זלזול בקיום מצוות היום בט"ו. ובשאר מצוות היום אין חשש ברכה לבטלה, ואין מניעה הלכתית מלקיימן יומיים בכל חומר הדין, וראה במאמרי הרב אורטנר שם. ונוסף עוד לזה שהרי אינו נכון לבן כרך לצאת בי"ד. ויל"ד אם הוא בגדר איסור כשאפשר או בגדר מצוה כתיקונה וכו', ועכ"פ ברור שצריך לקרוא בזמנה, וכ"ש שאין לעקור את זמן הקריאה הנכון מכל וכל (אמנם אחרי שיצא דיעבד צ"ב אם לקרוא שנית בט"ו הוא תיקון לזה, ברם יעויין לקמן בהוספה א' שנראה מהפוסקים שיש בכך תקנה). ועכ"פ הרי דין הספקות לקרוא שני ימים, ונחלקו אם הוא חיוב גמור או כחסידות, וכאן שהדעת נותנת שבאמת היא עיר מוקפת הרי הנכון לחזק הקיום בט"ו ככל אשר תמצא ידינו.
49. ↑ יעו"ש שקהילות 'התושבים הקדמונים' באר"י נהגו להעלות לס"ת ולומר על הניסים גם ביום השני, וכן קהל המערביים (היינו עולי מרוקו מהקהילה הקדומה שלפני בוא המגורשים מספרד), שהיו עימהם כקהל אחד ומתפללים יחד, וקהילות הספרדים נהגו שלא לקרוא בס"ת ביום השני (ונראה שם שהיו אומרים על הניסים). ואירע שהש"ץ היסס לקרוא בתורה ביום השני ובעל התיקון יששכר הורה לו לקרוא. ותלמיד אחד שצידד שלא לקרוא הלך אח"כ 'וסיפר הדברים לפני החכם השלם גדול דורינו הרב הגדול מהר"ר יוסף קארו נר"ו, ואמר לו יפה עשה ומנהג טוב הוא לומר היום על הניסים בתפילה ולהעלות בו ספר תורה אלא שקהילותינו הספרדים יצ"ו לא נהגו להעלות, ואני כמו שמצאתי המנהגות מזמן רב נוהגין הנחתי אותם'. ע"כ.
50. ↑ ראה לעיל שהבאנו ההוראות השונות שקיבל, וראה שם שכאשר הביא נתונים מהחפירות וכו' לפני הגריש"א השיב לו: 'כיון דכבר נהגו פורים בשני הימים יש להמשיך כך משום המנהג שנהגו'. ע"כ.
51. ↑ הלשון שם (במוסגר): 'ואמנם יש מקום לברר ולדון, שאפשר שכמעט בכל ערי המרכז וגוש דן יש לקרוא ביום ט"ו בלבד בברכה. והוא ע"פ הגמ' במגילה לוד ואונו וגיא החרשים מוק"ח מימות יב"ן, והנה אף אם העיר לוד בימינו אינה ממש באותו מקום של לוד הקדומה, ודאי שאינה כ"כ רחוקה, וא"כ כיון שכל האיזור שם מיושב, היה מן הראוי לבדוק שמא כל מקום אפשרי שהוא לוד הקדומה והסמוך לו מיושב הוא, וא"כ כל הסמוך למקום זה בתוך שיעור עיבור נחשב סמוך למקום המוקף חומה וקורא בט"ו, ואפשר שבאופן זה כל אזור המרכז סמוך זה לזה כשיעור זה ויקראו בכל המקומות האלו בט"ו. ודבר זה צריך בירור ובדיקה במקומות אלו'. ע"כ. ובספר נר ציון, לתלמידו הגר"נ בן סניור שליט"א (לחודש אדר, עמ' שנ"ב): 'ומדברי מו"ר הגרב"צ בשיעור היה נראה, דנטיית דעתו דגבי לוד שיש בתי מגורים בכל האיזור, העיקר שיקראו ביום ט"ו, לפי שקרוב לודאי שהיתה באיזור זה, [וגם היה בה ישוב תמידי], ועתה כל האיזור מיושב בצפיפות'. ע"כ. ועיי"ש בהמשך שכמדומה שלמעשה נהג בה דיני ספק גם לגבי הסמו"נ (שע"פ החיד"א אין סמו"נ לספקות), וסיים שצ"ע בבירור דעתו בזה, יעו"ש. והיינו שלא נתברר לו אם אכן כל המקום המסופק הוא מיושב. [וציינו עוד שבספר 'רבינו האור לציון' (ח"א עמ' 585) הביאו מתלמידו הרב ציון עמר (עורך האור לציון), שכשדיברו בשיעורו בעניין דומה אמר אודות העיר לוד: 'כמה מענין היכן היא לוד, הרי אינה רחוקה בכל אופן מאזור לוד כיום, אולי פה אולי שם. אם ימצאו שרידים במקום מיושב כיום הרי שכל גוש דן חייבים לקרוא בט"ו ובתורת ודאי'... 'אילו הייתי בכוחותיי הייתי הולך בעצמי לבדוק בכל המקומות האפשריים האם הם מיושבים, כיום אין לי כוחות לזה'. ע"כ. ומעתה, במציאות הידועה כיום שאכן במקום המיוחס ללוד מצאו שרידים מכל התקופות הרי ייתכן שהוא היה מורה לקרוא רק בט"ו. וכפי שהעיד תלמידו הגר"נ בן סניור שאכן צידד כך וכנ"ל. וצ"ב אם כל הדברים נסמכים על אותו שיעור או שאמר כך בכמה שיעורים].
52. ↑ הנה, לכאורה הצד לומר כן הוא, שאולי נחשוש שבכל זאת העיר זזה מעט, ושלא כדברי הכפו"פ ומשמעות הרמב"ם. וכבר ביארנו לעיל (לגבי דברי הגרש"ס) שלפי העניין רחוק לדון כן בלוד, וחזקתה שהיא במקומה. ולענ"ד שאין הדברים כדאים לערער אחר דברי רבותינו הראשונים שהובאו לעיל. וגם מסברא דידן הרי נראה שאין טעם לפקפק בחזקת הדברים הברורה העולה מהידיעות שבידינו (וכפי שהציג ר"י אליצור במאמרו הנזכר וכך מוסכם על כל המומחים בתחום). וכן נתבאר בדברינו שם שגם אם נחוש לזה הרי דנו רק שנתרחקה מעט והסכימו כולם שהיא עכ"פ בגדר סמוך ונראה לכרך, אלא שטען הגרש"ס שכרך שחרב ושמם אין לו סמו"נ, ויש לדון לגופה של הוראה זו, והרחבנו בזה בהוספה ב' לקמן.
53. ↑ ברוח חיים להגר"ח פאלאג' או"ח תרפ"ח מבואר שהיה המנהג בכפרים שהיו סמוכים לאיזמיר לקרוא גם בט"ו, ויעו"ש שנתחבט טובא בטעם המנהג, מפני שלא היה נראה להדיא ובאחד הכפרים לא היה נראה כלל. ותשובתו שם צ"ב ואכ"מ. ויל"ע אם יש מכאן סיוע לנידון זה.
54. ↑ ובזה יש צירוף מדעת הגר"א והפמ"ג שגם בערים המוקפות יוצאים דיעבד בקריאה בי"ד, אבל בשאר מצוות היום אין לצירוף זה, וכמש"נ כל זה לעיל.
55. ↑ וכן נהגו בירושלים החדשה בשנים תש"ט-תשכ"ז שהייתה העיר העתיקה בשלטון ירדני ולא היה שיתוף בענייני העיר ומ"מ נהגו את כל דיני הפורים בט"ו ולא חששו, ולכאורה הוא מהאי טעמא, וצ"ב. [ויש שחששו שאין סמו"נ לכרך של גויים וצירפו את הטענות שהר ציון (שהיו בו ישראל) היה מוקף בימות יהושע. ולצירוף זה לכאורה ג"כ לא היה שיתוף אא"כ נאמר שדי לנו שהכרך נסמך בענייניו על הפרוז. ויש שצירפו את הטענה שעד החומה השלישית הסמוכה למאה שערים היה מוקף מימות יהושע, וגם בזה צ"ב אם נחשב שירושלים משתתפת עם מקום מסוים זה. וייתכן שיש באותו אזור משרדים עירוניים או ממשלתיים שראויים להיחשב משתתף, וצריך בדיקה. וברם כמדומה שלא בדקו כלל את כל הנידונים האלו אלא הניחו בפשטות שמעיקר הדין א"צ משתתף בענייניו].
56. ↑ וניתן להוסיף ולהחמיר ולהביא גם בן כרך שהוא יהיה המברך בט"ו ובזה לא נכנסנו לשום שאלה, אלא שאינה תקנה מעשית לכלל היחידים.