מו"צ בבית הוראה יד הרמ"ה
מח"ס אהל יעקב
לתת חיבוק למלוה - וגדר האיסור של אמירת שלום למלוה
לכבוד ידידי החשוב, הגאון רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, דומ"ץ ברחובות ומח"ס גם אני אודך. אחדש"ה.בדבר השאלה מאחד שלוה כסף מפלוני והוא טיפוס שאוהב לתת חיבוק למי שלא רואה כל כמה זמן, והסתפקת האם מותר לו לתת חיבוק למלוה שלו. ומתוך הדברים הסתפקתם בגדר אמירת שלום למלוה, ובפרט למי שרגיל בכך, אם יש בזה איסור או לא.
הנה, כתב ברמב"ם (הל' מלוה ולוה פרק ח' הלכה י"ב) וז"ל: מי שלוה מחבירו ולא היה רגיל מקודם להקדים לו שלום, אסור להקדים לו שלום, ואין צריך לומר שיקלסו בדברים או ישכים לפתחו, שנאמר "נשך כל דבר" אפילו דברים אסורים, עכ"ל. וכן נפסק בשו"ע (סימן ק"ס סעיף י"א) אם לא היה רגיל להקדים לו שלום אסור להקדים לו.
הרמב"ם חידש איסורים שאינם מוזכרים בגמ', כגון להשכים בפתחו, ובספר תורת רבית (פרק ד' בירור הלכה ד') הסתפק במקור הדבר. וכתב מדברי חז"ל ברכות דף יד. שאסור ליתן שלום לחבירו קודם שיתפלל, וזה כולל האיסור להשכים לפתחו, וצריך לומר טעם האיסור דכמו שמכבדו כשמקדים לו שלום, ה"ה שמכבדו כשמשכים לפתחו.
בספר מעדני יום טוב חלק ו' (עמוד ק"ט) כתב שיש מקום לבאר שהרמב"ם בא להחמיר ולאסור להשכים לפתחו גם אם היה רגיל בכך לפני ההלואה, דומיא דקילוס שאסור בכה"ג, ואינו דומה לשאילת שלום, דשרי אם היה רגיל בכך לפני ההלואה. צדדי הספק הם האם האיסור להקדים שלום הוא משום שמכבדו, וממילא כשרגיל בכך אינו בכוונה לכבדו, או שמא האיסור להקדים שלום הוא דהוי גדר ברכה שמברכו עבור ההלואה. ונפקא מינה ביניהם אם יהיה אם מותר ללוה לחבק את המלוה או לתת יד למלוה בהקדמה, שאין בזה לשון של ברכה, ומ"מ יש בזה משום דרך כבוד.
יש שרצו להוכיח דנתינת היד אסורה ברבית כמו שהיא אסורה בשוחד, דבשניהם נוהג אותו סוג איסור, רבית דברים ושוחד דברים, והרי שנינו בכתובות דף קה: היכי דמי שוחד דברים, כי הא דשמואל הוה עבר במברא, אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה (ונתברר ששמואל היה צריך לדונו בדין תורה). אולם הדרכי תשובה (ס"ק ע"ו) הביא מספר מרבה תורה דבלשון חז"ל מדוייק דהאיסור הוא נתינת שלום בפה דוקא, ומה שנותנים יד זה לזה דרך כבוד אין חשש בדבר, ואין לדמות איסור שוחד לרבית, בפרט דבסוגי' התם פרש"י שנתן לו יד כדי לסומכו כשעבר הגשר, ולכן החמיר שמואל כיון שנהנה ממנו.
ויש לעיין בנידון דידן אם חיבוק דומה לנתינת יד, שאת"ל ששויים הם הרי לנו שאין בזה משום איסור אמירת שלום למלוה. ואף את"ל שאין לדמות נתינת יד, שהוא דבר יותר פשוט ושקט, לנתינת חיבוק, שמראה הרבה יותר כבוד ושלום, מ"מ נלענ"ד שבנידון דידן ניתן להקל ממה שנחשב כרגיל בזה כפי המציאות שתיארתם שהלוה הוא בן אדם שמראה חיבה כך להרבה אנשים, ובפרט למי שהוא מכיר.
ובביאור ההיתר של רגיל, הרמב"ם ושו"ע כתבו בהדיא שאם רגיל לומר שלום אין חשש רבית דברים. ואגב ראה בדרכי תשובה (ס"ק ע"ב) שהביא מספר מרבה תורה ס"ק כ"ז סוף אות ג' שכתב די"ל דברגיל ליתן לו שלום אם כעת לא יתן לו שלום יהי' לפניו בזיון וגדול כבוד הבריות שדוחה אף ל"ת ובודאי שרי אף אם אומר לו אח"כ בינו לבין עצמו שבשכר מעותיו הוא, עיין שם. ולא הבנתי מה בזיון וכבוד הבריות שייך, שהרי הוא יכול לומר לו אח"כ שבשכר מעותיו הוא לא יכול ליתן לו שלום, ולא יאמר לו כלום מזה.
ובגדר של רגיל להקדים לו שלום, מצאנו בכמה מקומות בש"ס ופוסקים שרגיל הוא ב' או ג' פעמים, וכך הביא בדרכי תשובה (ס"ק ע"ג) מספר מרבה תורה שם אות ה' שכ' דמלשון הש"ס והפוסקים נראה פירושו שהוא רגיל ב' או ג' פעמים, אבל אם לא הי' רגיל להקדימו רק פעם א' הוא פלוגתת הראשונים, עיין שם. ומאידך, בביאור הגר"א (ס"ק יד) הביא תוספתא בב"מ סוף (פרק ו') ר"ע אומר קשה רבית שאף שאלת שלום רבית, כיצד והוא שלא שאל בשלומו בימיו עד שלוה הימנו, וכן מבואר בירושלמי. משמע שאם שאל בשלומו פעם אחת כבר הותר לשאול בשלומו גם אחרי שלוה ממנו.
בספר מעדני יום טוב (עמוד ק"י) כתב דנראה לו דיש מח' בדבר, ואע"פ שקיימא לו דאיסור רבית דברים הוא דרבנן, מ"מ ראוי לנהוג כמ"ש הפמ"ג בהל' עירובין (סימן שס"ח א"א ס"ק א') שהביא כמה שיטות בגדר של רגיל, וסיים דעכ"פ בג' פעמים ודאי מיקרי רגיל. והגם שיש מקום לחלק בין הל' עירובין להל' רבית, מ"מ מחמת חומר האיסור של רבית, אינו ראוי להקל אא"כ היה רגיל להקדים שלום למלוה לפני שהלווה לו, פירוש שכבר הקדים לו שלום ג' פעמים. וראה עוד בספר ברית יהודה עיקרי דינים (פרק י' הערה ק"ט).
ובאמת מצאנו כמה דרכים בפוסקים שנוכל להקל בזה, וכן במקרה דומה לגבי שאלת שלום למי שרגיל, בספר ברית יהודה (פרק י"א הערה ס"ב) חידש שהרי ההיתר של רגיל הוא משום דבכה"ג אינו ניכר שמקדים לו שלום משום שהלווה לו, ולכן אם נולדה סיבה לאחר ההלואה שאפשר לתלות בה למה מקדים לו שלום, הוי כמו רגיל, ולכן אם נעשה שכנו או קרובו אחרי ההלואה מותר לו להקדים שלום למלוה.
יש לדון בכה"ג להקל בזה מעוד טעם, אם הלוה הכיר את המלוה לפני ההלואה ולא היה מקדים לו שלום, אסור לו להקדים לו שלום אחרי שהלוהו משום שהדברים ניכרים שעושה כן משום רבית, אבל באופן שהלוה לא הכיר את המלוה עד היום, ועכשיו שהלוה לו כסף הוא מכירו, אם הרגלו של הלוה להקדים שלום לכל מי שמכירו במקצת, בספר רבית לאור ההלכה (פרק ח' הערה ג') הביא מהגרי"ש אלישיב זצ"ל שמותר לו גם להקדים שלום למלוה בכה"ג. ולפי זה נראה שגם מי שרגיל לתת יד או חיבוק לכמעט כל מי שמכיר כשרוצה לומר להם שלום עליכם, יש להקל אפילו כשאינו רגיל לעשות כן לאותו מלוה לפני ההלואה. וראה עוד בספר ברית יהודה עיקרי דינים (פרק י' הערה ק"ט) ובספר משנת יוסף סוגיות ביורה דעה (עמוד ק"ו).
ולענין עוד כמה פרטים באמירת שלום, ראה בספר תורת רבית (פרק ד' הערה י"ב) שכתב דאם המלוה הקדים לומר שלום ללוה בודאי מותר להשיבו שלום, דאין זה בשביל מעותיו שהלוהו אלא שעונה למלוה, ואדרבה מבואר בברכות דף ו: שאם חבירו נתן לו שלום ולא החזיר לו שלום נקרא גזלן. והוסיף עוד בבירור הלכה אות ב' דלפי מה שכתב המהרש"א שם דמנהג דרך ארץ נהגו שהמשיב כופל שלום ממילא אם המלוה מקדים שלום ללוה לכפול לו שלום, כיון שכן נהגו ואין זה מושם שהלוה לו.
עוד הוסיף שם שאם המלוה רגיל לומר לו שלום, מותר ללוה להקדים לו שלום, דהרי בגמ' שם אמר רב הונא כל שיודע בחבירו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר בקש שלום ורדפהו.
בברכה מרובה
יעקב אהרן סקוצילס
♦ ♦ ♦