הרב ארז סבג והרב אורי אדרעי

על פירוש עקידת יצחק למגילת אסתר, ותשלום הפירוש[2]

פירוש עקידת יצחק לחמש מגילות ובעיות הדפוס

פירוש ה'עקידת יצחק' לחמש מגילות הודפס לראשונה בהוצאת ריווא די טרינטו בשנת שכ"א (1561), ובכל המהדורות של עקידת יצחק על התורה הוצאת ויניציה בשנת של"ג (1573). טעות, או שמא יד מכוונת, גרמה לכך שחלק מהפירוש למגילת רות וכל הפירוש למגילת אסתר, כמו גם כל ההקדמות לפירושי המגילות יוחסו בטעות לרבי יצחק עראמה, אך לאמיתו של דבר קטעים אלה מעולם לא יצאו תחת ידו. הטעות שנפלה בביאור למגילת רות נידונה כבר בידי החוקרים מר ישעיה זנה, פרופ' מ"ב לרנר ור' שמחה חסידה[3], ונידונה על ידינו בהרחבה במבוא למהדורה חדשה של ביאור העקידה לרות שעתידה לצאת בקרוב. כמו כן, ברור מעל לכל ספק שהביאור למגילת אסתר שיוחס במשך השנים לרבי יצחק ערמאה והודפס בריווא אינו אלא של בנו, רבי מאיר עראמה, ואילו חיבורו המקורי של רי"ע הודפס כארבעה עשורים קודם לכן, בשנת רע"ח (1518), בקוסטאנטינא [להלן: דפו"ר], בדפוס שמואל ן' דוד נחמיאש[4].
עם זאת, הפרשה שהיה נדמה שפתרונה בא על מקומו עם מציאת דפו"ר, עדיין אינה מבוררת כל צרכה. שלושה עניינים נותרו בה לכאורה סתומים:
א. הביאור מסתיים ב'פתאומיות' בפרט ט פסוק כו. לאחר מכן חותם המביא לדפוס: 'תם ונשלם המלאכה יפה צרופה מזוקקת שבעתיים על יד המחוקק ר' שמואל בר דוד נחמיאש נשמתו עדן ביום שישי שמונה ימים לחודש אדר שנת הרע"ח ליצירה פה קוסטאנטינא רבתי אשר היא תחת ממשלת אדונינו המלך שולטן סלים ירום הודו ותינשא מלכותו...'. האם רי"ע אכן נמנע מלפרש את המשך המגילה?
ב. ביאור כל מגילה נחתם בפזמון וחריזה מרי"ע או ממעתיק כתב היד[5], ואילו ביאורו המודפס למגילת אסתר נחתם ללא אף סממן סיומת שהוא.
ג. לשון הביאור נראית לעתים קצרה מדי. כמו כן, פעמים שדיבורי המתחיל אינם תואמים לביאור שבא לאחריהם.
על מנת לברר את הנקודות הללו עיינו בכ"י נ"י 639, ולהפתעתנו נפרש בפנינו ביאור ארוך המסיים את הפירוש למגילה שאינו מופיע בדפו"ר, ובסופו צורפה חריזה קצרה, כבחתימת פירושי שאר המגילות. חזרנו לתחילת פירוש העקידה וגילינו לשון עשירה ורחבה המסוגננת אחרת מהמופיע בדפו"ר, דיבורי המתחיל עליהם תמהנו לא קיימים בו, ואפילו מילים שלא הובנו בנוסח דפו"ר הן כעת כפתור ופרח ומבוארות להפליא[6].
על מנת לעמוד על טיב הממצא נדגים דוגמא יחידה מכל נקודה מהמפורט לעיל, ולבסוף נציג לראשונה את הביאור שהושמט ונמצא בכתב היד הנזכר. נבקש להודות לחו"ר פורום אוצה"ח שסייעו בפענוח מילים ובעזרת מציאות כאלה ואחרות, ומכוחם אנו מעלים את הדברים על הכתב[7].
♦

פתרון טעות הדפוס

בהקדמת רי"ע למגילה בדפו"ר נכתב: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, אחרי שנסתמוכל ה ב ר ת אשר נעשו על ידי הנביאים, ועל פיה אנו חיים בגלותינו אחר נעילת שערי נבואה". הרווחים שבין האותיות המודגשות הם אותיות שנמחקו למחצה. אכן, מהדירים בני זמנינו פתרו זאת באחד משני האופנים: 'הגבורות' או 'הבורות'. כך או כך, הלשון אינה ברורה דיה, על איזו 'סתימת גבורות' או 'בורות' מדבר רי"ע – אם נכתב 'גבורות' ניתן לשער שכוונתו למופתים שנעשו על ידי הנביאים, אך לפ"ז לא מובנת מילת 'נסתמו', ואם נכתב 'בורות' מילת 'נסתמו' מובנת אך על אילו בורות מדבר רי"ע?
והנה בכתב היד נכתב: 'ספו תמו הגבורות', הרי שמלבד מציאת פתרון למילה המחוקה עוד מצאנו פתרון להקשר כולו.
♦

פתרון ייתור דיבור המתחיל וסגנון הלשון

בדפו"ר מופיע בביאור פרק א פסוקים ט-יא:
גם ושתי המלכה - הנה לפי שמשתה הימים הראשונים לא עשה כן אלא לפרתמים ושרי המדינות, והגבירות נשיהם לא היו שם, עשתה ושתי משתה שבעה ימים האחרונים אשר
נעשה לכל העם נמצאים בשושן הבירה, לשרות ולנשי העם היושבים שם בעיר.
ביום השביעי כטוב לב המלך ביין - ולא כיון שתעשה גם היא שם את כל הגדולות אשר עשה המלך, כי די מה שיתכבד בעיני האנשים. אף להגיד שעשתה משתה בבית המלכות, שכיון שיצא המלך ברוב עם אל חצר גינת ביתן ושאר הבית פנוי לפניה, וכבר יכילם הבית, כי הנמצאים יותר מהיושבים הפלא ופלא.
הביאור שנחצה לשניים על ידי דיבור המתחיל לכאורה ללא פשר, נכתב בכתב היד שלפנינו בסגנון שונה, בהיר יותר וללא קטיעת ד"ה מיותר:
גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר למלך אחשורוש - הנה לפי שמשתה הימים הרבים הראשונים לא נעשה רק לפרתמים ושרי המדינות כנז', והגבירות נשיהם לא היו שם לא עשתה ושתי משתה כלל, אמנם משתה שבעת ימים האחרונים אשר נעשה לכל העם הנמצאים בשושן, עשתה גם היא שם את כל הגדולו' אשר עשה המלך, כי די במה שיתכבד בעיני האנשים אבל הגיד שעשתה משתה בבית המלכות שכיון שיצא המלך ברוב עם הדרתו אל חצר גנת הביתן נשאר הבית פנוי לפניה וכבר יכילם הבית, כי הנמצאים יותר מהיושבים הפלא ופלא.
שינוי הסגנון בין דפו"ר לכתה"י בדוגמא זו הוא מובהק. לפי דפו"ר המשתה הראשון היה לשרים בלא נשותיהם, ולכן עשתה ושתי את המשתה השני גם לנשים. אולם לפי כתה"י המשתה הראשון היה מיועד לאנשים החשובים בלבד, ולכן נשותיהם לא הוזמנו. המשתה השני לא היה פיצוי על הראשון, אלא היה מיועד לכל העם, ובהיות שהיה המוני וכוללני יותר עשתה ושתי משתה מיוחד גם לנשים.
♦

תשלום ביאור רבי יצחק עראמה ליתר המגילה

[ט, כו – לב]
על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם:
יר' כי על האופן הנז' הפור הוא המודיע עיקר הענין והוא בלבול דעתו ורוע מחשבתו המספקת ואונאתו של המלך וחיובו אליו אשר נמשך ממה שעזרם הש"י שתגלה אליו הדבר בעת שיתפס עליו כגנב וכבר דברנו בו מה שיש בידי. על כן על כל דברי האגרת וכו' יר' על כן על שם הפור שזכר שיכלול כל דברי האגרת כלו' שזה הוא אומ' על שם הפור [עד כאן בדפו"ר] לאו' על כל דברי האגרת.
קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה: והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם:
יר' כי אסיפתם משפחות משפחות סבה עצומה לשיתקיימו עליהם שמחה ומשתה אלו הימים וזכרם לא יסוף מזרעם.
ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית: וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת: לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם: ומאמר אסתר קים דברי הפורים האלה ונכתב בספר:
ותכתוב אסתר המלכה וכו' את כל תקף מטעם המלכות לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית קראו אגרת שנית למה שתקן להם מרדכי ובית דינו לפי מה שקבלו היהודים מעצמם היה על נסחה אחרת מהאגרת כמו שאמרנו. ואמ' שיהיה כתוב ומקובל עליהם מדברי סופרים באותו חמר שקבלו וקיימו עליהם דברי ארבע הצומות וזעקתם כי אינו מדברי תורה עצמה הרי הוא בכלל לא תסור.
[י, א-ג]
וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים: וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי אשר גדלו המלך הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס: כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו:
יראה שיודיע ששם מס על כל ארץ ממשלתו מהים והיבשה כי הוא המושל על הכל בכל מעשה תקפו וגבורתו ולא על ישראל כי הוא משנה למלך ודורש טוב לעמו והגין עליהם מהמס. ויתכן שיהיה כי מרדכי היהודי נקשר עם פרש' של מעלה תכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תקף לקיים וכו' עד סוף שנא' ומאמר אסתר קיים וכו' ובכוונה כי לפי שמרדכי תקן להם לישראל לדת וחוק לעשות את ימי הפורים האלו ככתבם ובזמנם יודיע כי כדאי הוא לתקן זה ולקבלו ממנו לפי שנמצאו בו התנאים המחוייבים אם מצד המתקן ואם מצד הנמוס עצמו. אשר מצד המתקן שיהיה איש לו זרוע ליסר ולהעניש העובר לא שיהיה אדם שוה כי לא יראוהו אנשים. גם שיהיה גדול בעיני המונהגים שאם לא כן יקבלו האונס אבל לא הנמוס. ושתיהן אמרם ארסטו בפ' ט"ו מהי' מהמדות. אמ' אמנם צואת האב אין לה עוז ולא הכרח ולא ג"כ לאשר יצוה איש אחר אם לא יהיה מלך או דומה לו. וראוי שתדע שגדולת המלך או דומה לו כוללת שני הענינים היכולת והגדולה. כי המלך הוא אשר יגדל בעיני העם אשר ימלוך עליהם הפך המושל העריץ. והנה שלמה החכם הסכים אליו במה שאמ' אני פי מלך שמור. באשר דבר מלך שלטון. ואמ' חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים. ולשני אלו הענינים אמ' כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש כי אם לא היה מלך היה דומה למלך. גם אמ' וגדול ליהודים שאינם מקבלים ממנו בתורת אנסות רק בתורת דת ונמוס. ואשר מצד הנמוס הם ג'.
הא' שיהיה הנמוס ההוא בלתי משקיף אל תועלת המתקן ורצונו כי אם אל מה שיחפצו וירצו בו המשכילים מהמונהגים. ויבא ההכרח על הכל. וזה ג"כ כתב החכם בפ' י' מהח' מהספר הנז'. אמ' העריץ הוא ההפכי לזה. כי הרודף אחר המועיל עצמו הנה הוא גלוי בזה. כי היותר רע הוא הפכי ליותר טוב כי הוא יוצא מצד ממלכות אל עריצות. וזאת היא שלטנות רעה. הרי שביאר שכוונת המנהיג מחוייבת אל תועלת המונהגים ורצון רובם לא אל תועלתו והכרח הכלי ורז"ל מנו בכלל פושעי ישראל בגופן המטילים אימה יתירה על הצבור שלא לשום שמים.
הב' שתהיה כוונת הנמוס ההוא אל הגעת המונהגים אל הטוב העצמי שהוא פועל השכל המיוחד כי הוא אשר תכוין אליו המדינית לזה ג"כ אשר כתבו ארס' בספר ההוא פ' י"א מהי'. אמ' כי אשר הוא מיוחד לכל א' בטבעו הוא היותר טוב והיותר מענג לכל א'. וכי הם החיים אשר הם כפי השכל לאדם. כי זהו הדבר היותר גדול באדם. וא"כ יהיה היותר מאושר ע"כ. ולפי שהתורה האלי'ת נבנתה על עקר זה תזכיר בכל מקום למען ייטב לך לטוב לנו כל הימים.
הג' שתהיה ג"כ כוונת הנימוס להדריך העם בעצת שלום והסכמה כי הוא הטוב המדיני באמת כמ"ש ארסטו מאמר ט' פ"ח מהספר ההוא בארך וחתימת דבריו. אמנם האהבה מדינית היא עצת שלום בין החסידים. כי אלה תהיה עצת שלום בהם ובין זה לזה עומדים בדברים אחדים כפי מה שהוא אפש'. והנה רצון כל א' הוא עומד ולא יבגדו כמו נחל וכו'. ואמ' לא כן הרשעים כי לא יסכימו יחד כי אם במעט וכו'. וסוף דבריו וכאשר לא ישמרו הטוב הכללי תאבד עצת שלום מאתם. ועל זאת ההסכמה אמ' יתרו בסוף הנהגתו וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. והנה אמ' כי מרדכי היהודי כמו שנמצאו לו השני תנאים אשר מצד עצמו כן נמצאו לו התנאים אשר מצד הנמוס. כי הוא היה רצוי לרוב אחיו כי לא היה הכרח ואונס לתועלתו. אמנם אמ' לרוב שאם הכל היו רוצים בה לא היה צריך לסדור מסדר. אבל יספיק שירצו בו נבוני העם ומשכילים והנשארים יזהרו בו על כרחם. גם שבו היה דורש טוב לעמו שהוא הענין השני גם דובר שלום לכל זרעו שהוא השלישי כי כל אלו התארים המעולים נמצאו בו בעצמו בכלל גם בהשקפת המכוון במגלה הזאת בפרט כמו שהוא מבואר כי ענין המשתה ושמחה ומשלוח מנות הוא רצוי לרוב א'. ומתנות האביונים הוא דרישת הטוב במה שיגיע בו מההודאה והשבח אל המשגיח האמתי כמו שאמרנו. ועד שאז"ל קריאתה זו הלילא. גם בקבצם יחד בכל דור ודור משפחה ומשפחה ובמנות ובמתנות הכל הוא דברי שלום ואמת. והנה לפי זה נכנס וישם ה' אחשורוש מס וכו' בין הדבקים האלו אמ' הנה מרדכי ואסתר שלחו אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש דברי שלום ואמת. ולקיים עליהם בחק ודת ימי משתה ושמחה. ומשלוח מנות ומתנות ונהפוך הוא את כל שונאיהם כי שם המלך אחשורוש עליהם מס ואין בהם נודד כנף ומצפצף לסבת מעשה תקפו וגבורתו ככתוב על ספר דברי הימים. ואחר חזר לבאר כי לא נפל מהחק והנמוס ההוא אשר הוא עקר הספור ותכליתו שום תנאי הן מצד המניח הן מצד הנמוס לפי שמרדכי היהודי היה משנה וכו' ועל כן השמחה קבועה לדורי דורות. ת"ם. ת"ל ית' וית'.
♦ ♦ ♦