רבי גדעון בן משה
ראש כולל ובית הוראה יורו משפטיך
ואב"ד לממונות ירושלים ת"ו
בעל המח"ס שו"ת יורו משפטיך

בדין השותה תה או קפה האם מצטרף לזימון

שאלה

אדם ששתה כוס קפה או כוס תה חמים, האם מצטרף לזימון עם אחרים שאכלו פת?
♦

תשובה

כתב מרן בשו"ע (סימן קצז סע' ג): "המצטרף צריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל, ואינו נפטר בברהמ"ז של אלו. במה דברים אמורים דסגי בכל מאכל, להצטרף לעשרה, אבל לשלושה אינו מצטרף עד שיאכל כזית פת. וי"א דבכזית דגן מהני אפילו אינו פת. וי"א דבירק ובכל מאכל מהני. הלכך שנים שאכלו ובא השלישי, אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת מוטב, ואם אינו רוצה, לא יתנו לו לשתות או מאכל אחר. ואם אירע שנתנו לו לשתות או מאכל אחר, יזמנו עליו אע"פ שאינו רוצה לאכול פת". ע"כ. הא קמן שלכתחילה אין לתת לשלישי להצטרף לזימון ע"י שתיה. וצ"ל דשאלתך איירי אם אירע ונתנו לו, וכמ"ש בשו"ע הנ"ל. א"נ אליבא דהאחרונים שהביא המשנ"ב (שם ס"ק כב) דעכשיו נוהגים שאם לא רצה לאכול פת, נותנים לו לכתחילה לשתות או לאכול איזה דבר, וכדעה האחרונה. ע"ש. א"נ בזימון של עשרה, שכתב מרן (שם סעיף ב): "תשעה שאכלו דגן ואחד אכל כזית ירק, מצטרפים להזכיר את השם, ואפילו לא טיבל עמהם אלא בציר או לא שתה עמהם אלא כוס אחד שיש בו רביעית מכל משקה חוץ מן המים, מצטרף עמהם. והוא שיהיה המברך אחד מאכלי הפת. ואפילו שבעה אכלו דגן ושלושה ירק מצטרפים. אבל ששה לא, דרובא דמינכר בעינן". ע"כ.
ומעתה נחזי אנן אי קפה מועיל להצטרף לזימון או לא. דהנה מרן פסק בסעיף הנ"ל דמים לא מהני להצטרף לזימון. וכן הסכימו הלבוש, הפרישה, הנחלת צבי, ובסידור בית מנוחה (אות ד), והבגדי ישע, ומגן גיבורים, והחס"ל, והבא"ח (קרח או' ה) והכה"ח (ס"ק טו) ובדע"ת למהרש"ם.
ואילו המ"א (ס"ק ו) סובר דאף אם שתה מים מועיל להצטרף לזימון, והסכימו עמו כמה מהאחרונים, ומהם: הא"ר, יד אהרן בהגב"י, הגר"ז (סע' ב), הח"א (כלל מח או' יג) ועוד.
ויש לחקור מה טעם דמים לא מהני. אם משום דמים אינם משקה חשוב או משום דמים לא זייני ולא מקרו כאוכל לצרפו לזימון. והנה מרן הבית יוסף כתב הטעם ע"פ מה שאמרו בעירובין (כו:) דשתיית מים לא זייני, דלא מהני לאצטרופי. וע"פ זה פסק כן בשו"ע. ועיין בערוך השלחן (סעיף ה) שכתב לחלק בין סתם מים טפלים דלא מהני לבין מים מתוקים כמו סעלצער לימונאד או מיני קוואסין (מי סובין) שיש בהם חשיבות קצת, שמצטרף. ובשו"ת מהרי"ץ דושינסקי (ח"א סימן כא) כתב, שאף לדעת מרן הב"י אם שתה תה או קפה שפיר מצטרף לזימון, שהם בכלל חמר מדינה. ע"ש. ופסק כוותיה בספר כיצד מזמנין (פרק ט סע' כט) דמשקה תה וקפה אפילו בלא סוכר הוא כשאר משקים דמצטרף. וצריך לשתותו באופן שמתחייב לברך ברכה אחרונה. ע"כ [נ"ב: אבל מרן הראש"ל רבינו עובדיה יוסף סובר דהני לא חשיבי חמר מדינה, וכמו שכתב בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' לח), דתה או קפה וכן חלב ושאר מיצים ודבש לא חשיבי חמר מדינה לקדש או להבדיל עליהם. ע"ש מפי חכמים ומפי סופרים. ושנה פרקו בחזון עובדיה שבת (ח"ב עמ' ת"ח). ע"ש]. ולגבי שאר משקין כמים מתוקים כמו למונדה, כתב בכיצד מזמנין שם, דאם שתה יש להקל דיכולים לזמן בזימון שלושה, ולזימון דעשרה בהזכרת ה' הניח בצ"ע. וסודה דינו כמים. עכ"ל. מיהו בשו"ת אור לציון ח"ב (פרק מו תשובה לב) מובא דאם שתה תה או קפה או משקאות קלים ממותקים אינו מצטרף לזימון, כיון שעיקרם מים. אבל מיץ פירות טבעי מועיל להצטרף לזימון. ע"ש [אמנם מעיקרא הווה מספקא ליה בהכי עיין בספר בית חתנים (פרק טו סע' ו הערה ו), ובתר הכי הדר פשטה]. וכ"פ מרן הגריש"א בשו"ת קובץ תשובות (ח"א סימן כב), שהשואל שם הסתפק במה שכתב הב"י (סימן קצז) דמים מעורבין במלח מערבין בהם, משום דחזי לטבל בהם פיתו, וחשיבי כמדי דזיינו. אי שייך לומר כן על דבר מתוק, דחשיב יותר זיינו ממים בלבד. וגם נסתפק על המיץ הנמכר כיום בשוק, שאינו מיץ טבעי. אי חזי להצטרף לזימון. והשיבו רבינו זצ"ל דבוודאי בכל הני לא יצטרף לברהמ"ז. ע"ש. ובשו"ת מהרש"ג (ח"ב סימן קפ או' ג) כתב, שמי סודה דינם כדין מים, והדבר תלוי במחלוקת הבית יוסף והמגן אברהם.
ולכאורה לפי דברי הערוך השלחן הנ"ל שכתב להקל בלימונדה, משמע שהבין שהטעם דמים לא מהני הוא משום שאין להם חשיבות. ואילו מדברי הב"י מתבאר שאין זה מטעם חשיבות אלא מטעם דלא זייני. ולפי מה שלמד הב"י, את הדין דלא מהני מים בזימון מדין עירוב, שאמרו בגמרא דמים לא מהני כיון דלא זייני, ולענין עירוב פסק בשו"ע בהלכות עירובין (סימן שפו סעיף ה) בסתם שמערבין במים שעירב בהם מלח [וביאר בב"י שם דהיינו טעמא, דכיון שראויים ללפת בהם את הפת, מהני לעירוב]. ולאחר מכן הביא בשם י"א דדוקא כשנתן לתוכן שמן מהני הא לאו הכי לא. ובכהא קי"ל כהסתם. וכ"כ המשנ"ב שם (ס"ק כט), ובשער הציון שם הביא שכן דעת רבים מהראשונים. ע"ש. ואפשר דגם לימונדה ושאר משקאות קלים שמעורב בהם סוכרים ושאר חומרים, לא גריעי ממים עם מלח. וי"ל. אבל מיץ פירות טבעי מסתברא דחשיב מידי דמזין.
והאמת דגם בתה וקפה יש צד לומר דהוו משקין חשובים, שכן יש הסוברים שהם בכלל מיא דשילקי דמברך עליהם האדמה, וכמו שכתב השו"ע (בסימן רה סע' ב), על המים שבשלו בהם ירקות, מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן, אע"פ שאין בהם אלא 'טעם' הירק. ע"ש. ושעל פי זה כתבו בשו"ת הלק"ט (סימן ט) ובשו"ת פנים מאירות (סימן צה) דמדינא היה צריך לברך על התה והקפה בורא פרי האדמה. ועיין באה"ט ושע"ת (סימן רב ס"ק יט). ע"ש. ועי' שו"ת יביע אומר (ח"ה או"ח סימן יח או' ג). ועיין גם בבה"ל (סימן רב סע' יא ד"ה בתוך הסעודה). ולפי דבריהם גם תה וקפה הוו משקין חשובים לכאורה. אלא שעדיין יש לדחות דסוף סוף עיקרן על בסיס מים וכמיא בעלמא חשיבי, ובפרט למאי דקי"ל דלא מברך עליהם אלא שהכל בלבד, כמ"ש האחרונים הנ"ל, והכי נהוג עלמא [ועיין בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סימן מב) דמרן הגר"ע יוסף זצ"ל סובר דמטעם זה, דחשיבי כמיא בעלמא ודין מים עליהם, אין בהם גם משום בישולי גויים, אם שנתבשלו ע"י גוי].
ובספר וזאת הברכה (תשנט. פרק יד סע' ג עמ' 130) כתב, רביעית יין או מיץ פירות טבעי ודאי נחשבים למשקים חשובים לענין צירוף לזימון. והרבה פוסקים מוסיפים שאף תה או קפה עם סוכר מועילים לענין צירוף לזימון (אם שתו בכדי שתיית רביעית כשהתקרר) [כן הורה לי הגר"מ שטרנבוך ועיין בתו"ה ח"א סימן קפג שמצטרף אף לג'. אך האור לציון חולק וסובר שאינו די לצירוף. ונראה שמאחר שרבו המקילים אפשר לבן אשכנז לסמוך עליהם, בצירוף דעת המ"א, הסובר שאף על המים מועיל לענין צירוף, וכדבריו פסקו הגר"ז והח"א] אך לגבי מים ממותקים (כגון לימונדה, טמפו וכדומה) כיון שעיקרם מים, הרבה הורו שהם אינם חשובים דיים לענין צירוף. [כך הורו לי הגר"מ שטרנבוך והגרי"י פישר, וכ"כ האור לציון. לעומת זאת העה"ש קצז סע' ה, והמשיב הלכה ח"ב כתבו שמצטרפים. וכ"כ הגר"מ אליהו הערה י"א, ב. ע"ש. ולמעשה מאחר שהרבה מחמירים בדבר נראה שאין לזמן בעשרה מספק הזכרת השם לבטלה, אך לענין זימון בשלשה אפשר להצטרף לזימון, כמבואר במ"ב קצג, כו בשם הח"א במקרה של ספק]. ע"כ. ועיין גם בספר שערי הברכה (פרק ה סעיף י). וכעת בעת ההדפסה ממש ראיתי לידי"נ הרה"ג רבי מתתיהו גבאי שליט"א בשו"ת בית מתתיהו הנד"מ (ח"ד סימן מ אות ב) שדן בדין שתיית סודה אי מהני להצטרף לזימון. ע"ש דבריו כי נעמו.
בר מן דין מצינו להרבה ראשונים שכתבו להדיא כפשט לשון הגמרא בברכות (מח:) שתה כוס של יין, דבעינן כוס יין דוקא. כ"כ בסידור רס"ג (דל קו) ובסידור רש"י (סימן פ) ומחזור ויטרי (סימן נז) והתוספות בברכות (שם ד"ה תשעה) והראב"ד בשו"ת תמים דעים (סימן א) והראבי"ה (ח"א סימן קכט) ובעל ההשלמה והמכתם והמאירי בברכות (שם) ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג סימן תקטו) והריא"ז (ברכות פ"ז הלכה ב או' ז) והשבולי הלקט (סי' קנב) והמנהיג (הלכות סעודה סי' יא). וכ"כ האורחות חיים (הלכות ברהמ"ז סימן לו) והכל בו (סימן כה) שהביאו בשם הרי"ף דמהני צירוף כשמקצתם לא אכלו פת דוקא לענין עשרה, וכתבו להדיא דמהני אוכלי ירק או "שותי יין". וכ"כ רבינו אשר ב"ר חיים תלמיד הרשב"א בספר הפרדס (שער עשירי) וז"ל: "אפילו שתה יין נמי מצטרף עמהם דהא שתיית יין נמי בכלל היא משום דאמרינן יין סעיד ומשמח, כן כתבו המפרשים ז"ל". ומעתה לא נפלאת היא ולא רחוקה לומר דגם שאר הראשונים שלא הזכירו בלשונם יין להדיא אלא כתבו סתמא 'שתה כוס אחד', דכוונתם לומר כוס של יין, דסתם שתיה בזמנם הייתה יין [אולם בלשון מרן השו"ע אי אפשר להעמיס כן, שכן כתב: שתה עמהם כוס אחד שיש בו רביעית "מכל משקה" חוץ מן המים, מצטרף עמהם וכו'. מבואר להדיא דלאו דוקא יין. מיהו אפשר שאילו היה רואה לכל הני רבוותא, היה מחמיר ביין דוקא].
ועוד דהשותה קפה ותה חמים הרי הוא שותה אותם קימעא קימעא ולא שותה רביעית בבת אחת. וגם בזה איכא עכולי ופשורי. דהנה מרן בבית יוסף (סימן קצז) הביא בשם המרדכי (ברכות סימן קעג) דבשתיה בעינן רביעית ובאכילה בעינן כזית. ובשם הכל בו (סימן כה) כתב, שי"א דלענין עשרה לא בעינן כזית לאותם שלושה המצטרפים להשלים המנין, וסיים הכל בו דאיכא למימר דאע"ג דלא בעינן כזית פת, מיהו כזית ירק או רביעית יין בעינן. וכן הוא בארחות חיים (הלכות ברהמ"ז סימן לו). וכ"מ ברשב"א בחידושיו (לברכות מח. ד"ה הא דאמרינן). ע"ש. ועיין בפמ"ג (א"א ס"ק ד) שכתב לבאר, דאין אכילה פחות מכזית, ואינו יכול לומר "שאכלנו" משלו. וכ"כ בשו"ע הגר"ז (סעיף ב), ושאפילו אכל פת כל שלא אכל כזית אינו מצטרף לזימון. גם המשנ"ב (ס"ק ח) הביא דברי הרשב"א והפמ"ג בזה. ועיין בראבי"ה (ח"א סימן קכט) שכתב דבעינן שיאכל כזית ירק או ישתה רביעית הלוג, וביאר טעם הדבר משום דתרי קולי לא אמרינן. ע"ש. ונראה כוונתו דדי לנו להקל בקולא אחת שאותם שלשה לא אכלו פת, ואין לנו להוסיף עוד קולא שגם לא יאכלו כזית מהירק או לא ישתו רביעית. ועיין בבה"ל (סימן קעז ס"ב ד"ה כזית ירק) שהאריך בזה, וכתב שצ"ע להקל בזה נגד דברי השו"ע והביא גם מהמשנה דהשמש שאכל פחות מכזית אינו מצטרף לזימון, והנ"מ בשלושה כ"ש בעשרה. ובשעה"צ שם (ס"ק יד) כתב דבשלושה לכו"ע בעינן שיאכל כזית, דהא תנן השמש שלא אכל כזית וכו'.
ולענין שתיה מצינו עוד דבא"ר (ס"ק ה) כתב בשם הצידה לדרך (מאמר א כלל ג פרק כג) שי"א דרוב רביעית מהני, ושלא מצא לו חבר בפוסקים. והובא בשערי תשובה (ס"ק ד). ועיין במלבושי יו"ט ס"ק ג) שהביא בשם הלכות ומנהגי מהר"ש מנוישטאט (סימן קיט וסימן תלא) שפסק דבעינן רביעית. וכן פסקו העולת תמיד (ס"ק ב) והמגן גבורים (אלף המגן ס"ק ה). ועיין בבה"ל (ד"ה שיש בו) שצידד דלדעת הגר"א שא"צ כזית אפשר דה"ה שא"צ רביעית בשתיה, וסגי בפחות מכן, ברוב רביעית או אפילו כזית (ע"פ הי"א שבסימן ר"י). ע"ש. מיהו י"ל דלדידן שקיבלנו הוראות מרן שמצריך שישתה רביעית [שכ"כ: אלא כוס אחד 'שיש בו רביעית'] אין להקל בפחות מרביעית. וכן פסקו הערוך השלחן (סעיף ח) ובספר בני ציון ליכטמן ( ס"ק ו). וכתב הגר"ד יוסף שליט"א בספר הלכה ברורה (סימן קצז בירור הלכה סס"ק י) שכן הסכים גם מר אביו מרן הראש"ל רבינו עובדיה יסף זצוק"ל, דבעינן רביעית דוקא. ע"ש.
ואף על פי שאם ירצה הדוחק לדחוק ולומר דשאני תה וקפה דאע"פ ששותה אותם קימעא קימעא מהני לנ"ד, והוא ע"פ מאי דס"ל לכמה מן הפוסקים, דבשתיה שכך הדרך לשתותה מעט מעט, מברך ברכה אחרונה אף אם שתאה בתוך כדי אכילת פרס. כי הנה הרמב"ם (פ"ב משביתת העשור ה"ד) פסק לגבי יוה"כ, שתה מעט וחזר ושתה, אם יש מתחילת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שיעור שתיית רביעית מצטרפים לכשיעור, ואם שהה יותר מכן אין מצטרפים. וכן איתא בתוספתא. וכ"פ השו"ע בהלכות יום הכיפורים (סימן תריב סע' י). ע"ש. ולכאורה משמע שאם שהה יותר מכדי שתיית רביעית, לא מהני. אמנם הגאון רבי אברהם הלוי בשו"ת גינת ורדים (חאו"ח כלל א סימן יז) כתב שאף לדברי הרמב"ם וסיעתו הנ"ל יש לומר שמכיון שדרך העולם כששותים קפה חם לשתות אותה מעט מעט, לפיכך השותה אותה כדרכה צריך לברך ברכה אחרונה. ע"ש. וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' פה). אולם הפר"ח בשו"ת מים חיים (סימן א) דחה חילוק זה, והוכיח מדברי הרמב"ם ( ספ"ח מאבות הטומאות) שאין חילוק בזה, ולעולם כל ששהה יותר מכדי שיעור שתיה, אין שתייתו מצטרפת. ע"ש. וכ"כ הגאון רבי אברהם יצחקי אב"ד חברון בשו"ת זרע אברהם (או"ח סימן ג). ע"ש. גם הגאון רבי חיים אלפנדארי בתשובתו להגנת ורדים (בכלל א סימן טז), העיר, שהגאון רבי משה גלאנטי הוכיח מדברי הרמב"ם (הנ"ל) שאין לחלק בכך. ע"ש. וכן בשו"ת הלק"ט ח"א (סימן ט) בדברי המני"ח, הביא ההוכחה הנ"ל בשם מר זקנו הגאון רבי משה גלאנטי. ע"ש. גם המשנה למלך (פ"ג מהלכות ברכות הי"ב) כתב, שמעתי באומרים לי שיש לברך ברכה אחרונה על שתיית קפה, ואע"פ ששוהה מתחילת שתיה עד סופה יותר מכדי שתיית רביעית מ"מ הואיל ודרך שתיית הקפה בכך, מצטרפת לברכה אחרונה. ולי נראה שחילוק זה אינו נכון, וראיה מהרמב"ם (ספ"ח מאבות הטומאות), שמוכח שאין לחלק בכך. ע"ש. וכ"כ הגאון ר' חיים אבולעפייא בספר עץ החיים (דף קמב ע"ד). וכן הסכים הח"א (כלל ג או' ה).
ומרן החבי"ב בשיורי כנה"ג (סימן רד הגה"ט או' ג) כתב, שהורה הלכה למעשה לברך על הקפה בורא נפשות רבות, ושכן הסכים עמו הגאון רבי יוסף אישקפא (בעל הראש יוסף). ואע"פ שהוגד לו שהגאון ר' יעקב אבולעפייא לא היה מברך אחר שתיית הקפה, וטעמו ע"פ דברי הרמב"ם (פ"ב משביתת העשור ה"ד) שאם שהה יותר מכדי שתיית רביעית בבת אחת אין השתיה מצטרפת. אך יש לחלק שזהו רק לעניין איסור כרת של האוכל ושותה ביוה"כ, שהדבר תלוי ביישוב דעתו שיצא מכלל עינוי, אבל לענין ברכות בכל תלוי בהנאה, וכל ששתה רביעית אע"פ ששהה בשתייתו, כיון שנהנה גופו צריך לברך ברכה אחרונה. וכן המנהג. ע"כ. והגאון רבי יעקב אלפנדארי בשו"ת מוצל מאש (סי' טז) כתב ג"כ לחלק בין אוכל ושותה ביום הכיפורים, לבין ברכת הנהנין. כי הסברא נותנת שמאחר שמילא כרסו ונהנה, אע"פ ששהה באכילתו יותר מכדי אכילת פרס, ובשתייתו יותר מכדי רביעית בבת אחת, צריך לברך ברכה אחרונה. וראיה לחילוק זה מהתוספות (ברכות מט:) וכו'. ע"ש. וכיו"ב כתב הגאון רבינו זלמן בעל התניא בסדר ברכת הנהנין שלו (פרק ח הלכה ו), שהעיקר כדברי האומרים שצריך לברך על שתיית תה או קפה חמים, ברכה אחרונה אע"פ ששותה אותם מעט מעט ושוהה בשתייתו, אם לא שהה יותר מכדי אכילת פרס. ע"ש.
אולם המ"א (סימן רי) כתב לדחות דברי הכנסת הגדולה הנ"ל, והעלה שדין ברכת הנהנין שווה בזה לדין האיסורים, שאם שהה באכילה יותר מכדי אכילת פרס, ובשתיה יותר מכדי שתיית רביעית בבת אחת, אינם מצטרפים לברכה אחרונה. ע"ש. וכן העלה הגאון מהר"ם בן חביב בספרו תוספת יום הכפורים (יומא פ:), שאין חילוק בזה בין צירוף שתיה ביוה"כ לצירופה לענין ברכה אחרונה, וכל ששהה יותר מכדי שתיית רביעית בבת אחת, כמו בשתיית קפה, אין לברך ברכה אחרונה. ע"ש וכ"כ הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (סימן רד), ודחה בשתי ידים סברת הכנה"ג הנ"ל. ע"ש. וכ"כ בשו"ת כנף רננה (או"ח סימן א). וכ"פ הח"א (כלל נ סימן טו), והקצור שו"ע (סימן נא סע' ו). ע"ש. וקי"ל ספק ברכות להקל.
והן אמנם מצינו לכמה מגאוני אשכנז שפסקו כן להלכה ולמעשה, לברך ברכה אחרונה אחר כוס תה וקפה חמים. וכמו שהעיד בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סימן פה), שראה את רבו בעל החתם סופר שהיה נוהג לברך אחר הקפה והתה בורא נפשות רבות. ע"ש. ובשו"ת מלמד להועיל (או"ח סי' כה) כתב שהגאון בעל שואל ומשיב היה נוהג לברך על הקפה ברכה אחרונה, ושכן נהג בעל המנחת חינוך. ושכן דעת רבו המהר"ם שיק. ע"ש. גם הגאון מהרש"ם בספרו דעת תורה (סימן רד), אחר שהביא דברי הפנים מאירות ח"ב (סימן כז) שהעלה שיש לברך, העיד ג"כ על הגאונים בעל שו"מ ובעל המנחת חינוך שהיו נוהגים לברך. ע"ש. מ"מ לדינא אינהו נמי לא מברכים וכמו שהעלו השע"ת (סימן רד ס"ק ב) ובמשנ"ב (סימן רי סס"ק א) דמנהג העולם שלא לברך בלא שתה כשיעור. ע"ש.
מ"מ מנהג הספרדים ובני עדות המזרח כדעת רוב האחרונים שפסקו שאין לברך אחר שתיית תה או קפה חמים ברכה אחרונה, וכמו שכתבו הרב פרי חדש, המשנה למלך, מהר"ח אבולעפייא, הגאון מהר"ם בן חביב והגאון יעב"ץ. וגם הגאון בעל גינת ורדים כתב בתשובתו שהובאה בשו"ת זרע אברהם (או"ח סימן ב) שהלכה רווחת ופשוטה בעיה"ק ירושלים שאין לברך ברכה אחרונה אחר הקפה. והגאון רבי אברהם יצחקי בספרו זרע אברהם הנ"ל (או"ח סימן ג), לאחר שהסכים למעשה עם המנהג שאין לברך. סיים: "שהמברך ברכה אחרונה על הקפה אין זה מברך אלא מנאץ". והסכים לזה הגאון ר' דוד פארדו בשו"ת מכתם לדוד (או"ח סימן ג). וכ"כ הגאון ר' יהודה עייאש בשו"ת בית יהודה (או"ח סימן ז), ובספרו מטה יהודה (סימן רי), שפשט המנהג שלא לברך ברכה אחרונה אחר הקפה. ע"ש. גם בספר מעשה רוקח על הרמב"ם (פ"ב משביתת העשור, דף רכב ע"ד) הסכים לדעת רוב האחרונים שאין לברך ברכה אחרונה על הקפה. וסיים, ולכן השותים מרק חם ע"י כף לא יברכו בורא נפשות רבות, כיון שאינם שותים רביעית בבת אחת, וה"ה לענין משקים העשויים מחתיכות שלג וקרח, ששותים אותם בתוקף החום של הקיץ, ואי אפשר לשתותם כי אם ע"י שהיות רבות, אין לברך אחריהם בורא נפשות רבות. ע"ש. ומרן החיד"א בברכי יוסף (סימן רד ס"ק ה) כתב, שבכל גלילות טורקיה וארץ מצרים וארץ הצבי, נקבע הלכה שאין לברך ברכה אחרונה על הקפה. וכ"כ עוד בספרו מורה באצבע (סימן ג או' צו). וכ"פ הגרי"ח בבן איש חי (פ' מסעי אות ט). וכ"פ המשנ"ב (סימן רי ס"ק א) בשם כמה אחרונים, ושכ"כ בדרך החיים ושכן מנהג העולם [ואע"פ שיש כאן ס"ס עם ג' ספיקות להתיר לברך, מ"מ ידוע הכלל שיש בידינו דלא עבדינן ס"ס בברכות ואפילו כשיש כמה ספיקות. וכן העלה מרן הראש"ל בשו"ת יחו"ד ח"ה סימן כא בהערה עמ' צב. ע"ש באורך. וכבר האריך בכל זה מרן הראש"ל בשו"ת יחוה דעת ח"ה סימן כא. וכן איתא ביביע אומר ח"ה או"ח סימן יח. ע"ש. ועיין בשו"ת אור לציון ח"ב פרק יד תשובה כז. ויבי"א ח"ט סימן קח אות קא. ושם לעיל סימן צח או' ו. ואכמ"ל].
נמצאנו למדים דצירוף השותה תה או קפה לזימון הוא רעוע מאד. חדא דיש מצריכים שישתה כוס יין בדווקא ושאר משקין לא מהני, ואף לדעת החולקים דגם שאר משקין מהני (וכ"מ מלשון מרן השו"ע), מ"מ מים לא מהני לכו"ע, והקפה והתה שעיקרם על בסיס מים, הרבה אחרונים סוברים שדין מים יש להם, וכמ"ש מו"ר הגרב"צ א"ש זצ"ל ומרן הגריש"א הנ"ל וכן ס"ל לעוד אחרונים. וגם אם תמצא לומר דשאני קפה ותה דהוו משקין חשובים, הני מילי אם שותה מהם רביעית בבת אחת שמתחייב בברכה אחרונה, הא לאו הכי אינו מצטרף, והכא לא שותה אותם בבת אחת, וכבר העידו גדולי הספרדים שאין מברכים ברכה אחרונה אחר תה וקפה אע"פ שהדרך לשתותם קימעא קימעא, וכן המנהג פשוט. וא"כ תרי [וארבע!] קולי בהדי הדדי לא עבדינן. וכ"ש דעצם צירוף השותה משקין לזימון שנוי במחלוקת גדולה, ומעיקרא ס"ל למרן שאין ליתן לו לשתות משקין כדי לצרפו לזימון בשלושה. ובפרט לפי מה שכתב הרב קצות השלחן (סימן מה ס"ק י) דשנים שאכלו פת ואחד אכל ירק (וכ"ש שתה משקין) הזימון הוא רשות בלבד ואינו חובה. ע"ש. ולצרפו לזימון בשם חמיר טפי, שיש לנו לחוש לספק ברכות להקל [בהזכרת ש"ש בזימון]. והוו דלא להוסיף עלה.
וקרוב להדפסה מצאתי בחפיס'ה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן קפג) שנשאל בנ"ד ממש על שנים שאכלו כאחת וצירפו אחד ששתה כוס תה לזימון אם מועיל. ולאחר דשקיל וטרי בהאי דינא והביא שלדעת מרן אין לצרפו אם אינו רוצה לאכול פת, כתב שנראה דאף למי שנוהג כדעת המ"א (ודלא כמרן השו"ע) שהמנהג כיום לתת לכתחילה לשתות ומצטרף אם אינו רוצה לאכול פת, מ"מ אין לתת לו לשתות תה חם שעיקר ברכה אחרונה בו מוטל בספק ומחלוקת הפוסקים, וכללא הוא דתרי קולי לא עבדינן, והיינו להקל שמצטרף בלי פת רק בשתיה, ועוד שמקילים גם על תה חם, ואף שאפשר שלא שתה רביעית בשיעור צירוף. שלמחבר צריך רביעית דוקא ובכדי צירוף, אין להקל לזמן. וצריך ליתן לו לאכול כזית פרי או עכ"פ לשתות רביעית בתוך שיעור שתיית רביעית ואז סומכין לזמן. ושוב הביא מספר שלחן הטהור (סימן קצז בהגהה) שכתב שלדעת רוב הראשונים לשלשה לא מצטרף, ומסיים שאם מצרף אין זה מצוה אלא עבירה. ע"ש. ומ"מ סיים התשובות והנהגות, דלדידן שאין המזמן מוציא השומעים י"ח, הוא יותר קל. ובספק זימון מזמנין. מיהו בעינן שיהיה עכ"פ כדעת המחבר וכנ"ל. ע"ש. והניאני.
♦

הכלל העולה

אדם ששתה כוס תה או קפה חמים [וכן אם אכל צלחת מרק צלול, ללא ירקות], ורוצה להצטרף לזימון, נראה שאינו מצטרף, לא לזימון בשלשה וכ"ש שלא לזימון בעשרה. וה"ה אם שתה משקה קל קר מאד, שאינו מצטרף. ואם שתה מיץ פירות "טבעי" [או כוס חלב, ללא תוספת מים], וכ"ש אם שתה רביעית יין או מיץ ענבים, ושתה מהם רביעית בכדי שתיית רביעית, רשאים לצרפו, ע"פ כללי ההלכה.
♦ ♦ ♦