בנוגע לשאלת זמן פורים בבית שמש
הקדמה * ודאות זיהוי הערים הקדומות * הראיות לחומה בערים אלו מימות יהושע בן נון * חלות דין מוקף בעיר חרבה ובסמוך לה * בדיני עיר מסופקת. האם יש צורך במנהג קיים על מנת להחיל דין מוקף? * סיכום
הקדמה
בחודשים האחרונים החל האכלוס בשכונת רמת בית שמש ד. השכונה סמוכה מאוד לתל ירמות, עיר קדומה המזוהה עם העיר ירמות המופיעה בספר יהושע והידועה כמוקפת חומה מימות יהושע בן נון. אמנם כבר נכתבו מספר קונטרסים בענין, אך גם בהם נקבע שאיכלוסה של שכונת רמה ד עתידה לחדש את הדיון ושוב לשאול את השאלה: האם יש לבית שמש דין עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון שמועד חגה הוא בט"ו באדר?יש גם לציין שהנתונים החדשים, המתגלים בחפירות החדשות בתל בית שמש, אף הם מצטרפים לדיון.
לאור פתיחת השאלה מחדש אנו מרשים לעצמנו להרחיב את המבט בנתונים נוספים רבים שיש לעיר בית שמש, שלא מצאנו אליהם התייחסות בכל מה שנכתב ונתברר עד כה. מאמר זה יסקור בתמצית מרובה את הסוגיא, מתוך מה שהעלנו בהרחבה בספר חומת בית שמש[2].
לחשיבותה של מצוה זו, של החזרת זיכרון קדושת הערים מוקפות החומה, יש חשיבות מרובה, וכדברי הר"ן (דף א. בדפי הרי"ף): "... לחלוק כבוד לארץ ישראל שהייתה חרבה באותן הימים ותלו אותה בימות יהושע בן נון... אלו תלו הדבר בימות אחשורוש הייתה ארץ ישראל שהייתה חרבה באותן הימים נידונת כפרזים והיה גנאי בדבר".
על כן, ראינו זכות וחובה גדולה לסייע לחיזוק כבודה של ארץ ישראל ולסייע לבירור הסוגיה. החומר שנאסף והתברר הובא בפני הגר"ד ליאור שליט"א שהכריע שלבית שמש יש דין מוקף ודאי (!) וכן בפני הגר"י ליברמן שליט"א שגם הוא הכריע שיש לעיר לפחות דין עיר מסופקת (צילום דבריהם מצורפים למאמר זה). כמו כן, החומר הוגש בפני מספר רבנים בבית שמש שכמובן בידיהם הקביעה והיכולת להורדה לשטח את החלת דין מוקף.
בעקבות גידולה של העיר בית שמש על פני שטחים נוספים ורבים מוצאת בית שמש את עצמה כשוכנת ליד חורבותיהן של שמונה ערים קדומות הנמצאות בתוכה או בסמוך לה או נראות ממנה, תופעה שלא מצאנו כמותה בכל הארץ!
על מנת לברר האם יש בכוח ערים להחיל בבית שמש את דין מוקף אנו נצרכים להיכנס לבירור של שלושה נושאים עיקריים:
א. זיהוי המקום כעיר קדומה מימות יהושע בן נון.
ב. הוכחות ברורות לחומות מימות יהושע בן נון.
ג. חלות דין מוקף בעיר חרבה ובסמוך לה.
חשוב לציין שאין בדבריי הדלים פסיקת הלכה אלא הצעת התבוננות על הסוגיא לפני הפוסקים, ורק בידם בלבד הסמכות לקביעת ההלכה.
♦
ודאות זיהוי הערים הקדומות
זיהוי מקומם של ערים הללו נסמך ראשית כל על שימורי שם מאת יושבי הארץ. מאות רבות של שמות חבלי הארץ ועריה הקדומות עברו במסורת ונשתמרו באורח פלא, תופעה שלא קיימת באופן כה נרחב באף מקום בעולם. לשימורי השם מצטרפים עוד ראיות רבות, הנותנים זיהוי מסתבר ביותר לחלק מאותם ערים, עד לכדי ודאי.אמנם כבר קבעו החזון איש (הלכות שביעית סימן ג ס"ק יח) והרב קוק (אגרות הראי"ה ב, עמ' ע"ה) כי אי אפשר לסמוך על שימורי שם, אך כבר כתב על כך בעל שו"ת משנת יוסף (א, מד) שלא התכוונו אלא כאשר נשענים רק על השם לבדו, אולם כאשר יש אסמכתאות נוספות ובירור מסתבר כן סומכים גם על שימורי שם. כך גם משמע במקום אחר באגרות הראי"ה (ח"ב, עמ' ק"ה) וכך גם מצינו כבר במפורש בכפתור ופרח (פרקים י, יא, מז) וכך גם פסקו בהלכות שביעית הלכה למעשה בזיהוי חבלי גבולה הדרומי של ארץ ישראל (עיין שו"ת משנת יוסף שם).
חשוב עוד לדעת כי מדע זה של גאוגרפיה מקראית התפתח לאין שעור לעומת מה שהיה ידוע בימיהם, ויש התאמה מרובה מאוד בין מאות ערים ומקומות בתנ"ך לבין שימורי השם שבידינו, מה שלא היה ידוע בזמנם. כך שאין להביא כראיה שוללת את היחס שניתן לשימורי השם לפני כשמונים שנה לתחום שנתפתח ושינה פניו, אלא ראוי לבחון אותו שוב. יש תופעה של זילזול בניתוחי החוקרים והארכאולוגים העוסקים במלאכת זיהויים של חבלי הארץ. חלק לא מבוטל בזילזול שהם זוכים הם אכן קיבלו ביושר משום השערות חסרות ביסוס ומהילה בכפירה שאינה מקבלת את אמיתות התורה, אך השלילה המוחלטת וההתעלמות מכך שכבר יש גם חוקרים יראי שמים בחקר זה, אינה מוצדקת. לא ניתן לגזור מסקנות בסוגיה זו ממי שלא נכנס לעובי הקורה לבחון את מהימנות הזיהויים שעולים מהמחקר. כותב על כך רבי יהוסף שוארץ (הקדמה לתבואות הארץ): "ידע הקורא כי טרחתי בכל האפשרי ובעזרת ד' דברי על פי המציאות והאמת... כי מי שלא ראה את המציאות ולא ידע דברי חז"ל אי אפשר להגיע לתכלית המבוקש".
נביא בתמצית את שמות הערים סביבות בית שמש וראיות לזיהויים[3]:
א. תל בית שמש - השם שהשתמר במקום הוא עין שמש, שמו של כפר שהיה קיים במקום לאורך כל הגלות עד לפני כמאה וחמישים שנה. בתנ"ך מתואר מיקום העיר באופן מדוייק בגבול נחלת יהודה (יהושע טו) ונחלת שבט דן (יהושע יט). ועוד ידוע שמקומה הוא בעמק, כפי המתואר בספר שמואל (א ו) כשארון ה' שב משדה פלישתים אל בית שמש. המיקום המדוייק מוזכר גם בתיעודי הגויים השייכים לימי האמוראים (באונומסטיקון הקצר של אפיפניוס, נספח לספרו 'על המידות והמשקלות', מוזכר שבית שמש נמצאת 12 מיל מבית גוברין, שזהו מרחק התואם את המציאות היום). במקום התגלו שרידים ברורים של חומה, שיש בהם היתכנות גבוהה בהתאמתם לזמנו של יהושע בן נון.
כל חוקרי המקרא מזהים את עין שמש עם בית שמש: החל מבעל תבואות הארץ, וספרים ארץ ישראל ושכנותיה, אדמת הקודש ועוד, ואכן הזיהוי הוא הוא בעל סבירות גבוהה ביותר.
ביחס לסמיכות של תל בית שמש לעיר של היום, בעקבות החפירות הארכאולוגיות שנעשו לאחרונה, התגלה כי התל ושרידי בתיו צמודים לבית שמש של היום בפחות מ70 מטרים, כך שיתכן ויש עיבור בין בתי השכונה הסמוכה לשרידי העיר הקדומה. באופן זה יתכן אולי לראות את העיר הקדומה לא רק כסמוכה אלא כמחוברת ממש לבתי השכונה הסמוכה אליה והמהוה המשך שלה.
ב. תל ירמות - השם שהשתמר הוא ירמוק, ומתאים לתיאורי הגאוגרפיה שבפסוקי התנ"ך (יהושע טו לה, נחמיה יא כט, שמואל יז). המיקום המדוייק מוזכר גם בתיעודי הגויים השייכים לימי האמוראים (אונומסטיקון של אוסביוס). בחפירות הארכאולוגיות מאשרים מציאות של עיר גדולה מאוד, בעלת רצף של אלפי שנים ותואמת את התקופות הידועות לנו שהמקום היה מיושב בהם. בנוסף, נמצאה חומה עצומה, ויתכן שהיא תואמת לתקופת יהושע בן נון. נראה שהתל מזוהה כעיר ירמות המקראית באופן מסתבר ביותר.
מבחינת סמיכות התל לשכונות בית שמש, ירמות שכנה עד כה בסמוך לשתי שכונות בבית שמש (רמה א ורמה ג) במרחק של מאות מטרים בלבד, לאחרונה החלו לאכלס גם שכונה חדשה, רמה ד, הנמצאת במרחק של עשרות מטרים בודדים מהתל והחומה שנמצאה שם, כך שיש חיבור של עיבור ביניהם. בנוסף, בתי שכונה זו בצירוף שכונת רמה ג גם מקיפים את התל בשני ראשים במרחק של פחות מ4000 אמה והופכים אותה למובלעת ביניהם, כך שמתאפשר להחיל בתל דין קשת (שו"ע סי' שצח סעיף ד) ההופך את מה שמחוץ לו להיות כחלק ממנו ובתוכו[4].
ג. עין גנים - רחוקה כקילומטר מהעיר בית שמש (תואם את מידת החזון איש למיל). הזיהוי שלה הוא על פי שמה שהשתמר: אם ג'ינה. אמנם שימור שם לא מבוסס דיו אך לא יצא מידי ספק.
ד. צרעה - הזיהוי שלה נעשה כבר ע"י הכפתור ופרח. שמה השתמר בשלמות והיא היתה מיושבת ברצף עד מלחמת העצמאות. אמנם, היא רחוקה כשנים וחצי ק"מ מבית שמש כך שאין היא בגדר סמוך, אך היא נראית היטב בחלק ניכר משכונות בית שמש ויכולה להיחשב בגדר "נראת" לפי הפוסקים הסוברים שהוא אף ביותר ממיל (מגן אברהם והגר"א וכו').
ה. זנוח - השם השתמר היטב (זנוע). מיקומה הוא בסמיכות של מאות מ' בודדות משכונות רמה א ו-ב.
ו. עזקה - רחוקה כשנים וחצי ק"מ מבית שמש אך נראית היטב בחלקים משכונות רמה ג ו-ד. שמה השתמר בשם זקריה. הארכאולוגיה מאשרת עיר גדולה ובצורה (תואמת את תקופת יהושע) ורצף מגורים בן אלפי שנים. מיקומה תואם את הפסוקים (יהושע טו, שמואל א יז ונחמיה יא).
ז. שוכה - רחוקה כשנים וחצי ק"מ מבית שמש אך נראית היטב מחלקים משכונות רמה ג ו-ד. שמה השתמר בשם שויכה. המיקום תואם את המתואר בתנ"ך (יהושע טו, שמואל א יז ונחמיה יא).
ח. אשנה - נמצאת בתוך שכונה בבית שמש. שמה לא נשתמר, והשם אשנה הוא משוער ע"פ מיקומו בתנ"ך (יהושע טו לג). נמצאו במקום חומות שעל פי התיארוך של הארכאולוגים יתכן לייחס אותן לימות יהושע בן נון. זיהויה אמנם אינו מספיק מבוסס אך מיד ספק לא יצאנו.
כפי הנראה רמת הזיהוי והודאות והנתונים המבססים את מיקומה משתנה מעיר אחת לשניה, כשתל בית שמש ותל ירמות הם בעלי הזיהוי החזק ביותר.
הדבר המתחדש פה בביאורנו זה הוא שאנו לא עוסקים בזיהויה של עיר כזו או אחרת אלא באזור שלם, שבו יש מספר אפשרויות של ערי חומה, כך שגם אם נטיל ספק בעיר אחת הרי ודאי תימצא עיר אחרת שבכוחה לחייב מדין מוקף. העיר בית שמש של ימינו לכל אורכה ודאי נמצאת בתא השטח של הפסוקים "... וצרעה ואשנה וזנוח ועין גנים... ירמות ועדולם שוכה ועזקה" (יהושע טו לג-לה) "צרעה אשתאול ועיר שמש" (יהושע יט מא). ואף שכבר בזיהוי של בית שמש וירמות יכולנו לראותם כמזוהים באופן די מבוסס, הרי חיבור של כולם כמקשה אחת מביא אותנו לזיהוי מסתבר ביותר עד לכדי ודאי.
ובאשר לאלו שיסרבו לראות זאת כוודאות מוחלטת, האם חייבים להגיע לזה בזיהוי הלכתי? כבר מצינו בענין זה את הפרי חדש[5] (כללי הספקות יורה-דעה קי) וכן בשו"ת עזרת כהן[6] (מא) הקובעים כי דבר מסתבר ביותר הוא בגדר ודאי (ועיין עוד במאמרו של הרב דביר לוי בירחון האוצר מ"ט "שיקול הדעת וספקא דרבוותא" עמ' שיב-שיד).
♦
הראיות לחומה בערים אלו מימות יהושע בן נון
כעת ניגש להוכיח שערים אלו היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון ונביא לשם כך מספר הוכחות[7]:א. כל הערים הקדומות הנ"ל מנויות בספר יהושע. ע"פ הירושלמי בתחילת מסכת מגילה (פרק א הלכה א) היו לערים המנויות ביהושע חומה: "כל עיירות שמנה יהושע... רבי שמעון בן לקיש
אומר: מוקפות חומה מנה".
אמנם הגמרא מביאה שם בענין זה מחלוקת ר"ל ורבי יוסי ברבי חנינא, אך נראה שרבותינו סברו שאין מחלוקת על כך שכל הערים המנויות ביהושע היו מוקפות ומחלוקתם היא על דבר אחר:
א. ע"פ קרבן העדה (ד"ה מוקפין חומה מנה) נראה שמחלוקתם היא ביחס לערים שלא מנויות ביהושע. כלומר, המחלוקת נוגעת בשאלה: האם היו כאלו נוספות המוקפות חומה, רק שלא נזכרו אלא ערי הגבול בלבד או שמא כל המוקפות נמנו ואין יותר מעבר אליהן? מתוך פירושו של קרבן העדה נראה שרבי יוסי ברבי חנינא מתייחס לדברי רבי יוחנן בגמרא "מגבית ועד אנטיפרס ששים ריבוא עיירות היו...", ואם כך מתפרשים דבריו שכוונתם היא לערים מוקפות חומה. יוצא שלכו"ע לערים המנויות ביהושע היו חומה. באופן זה פירש גם הנרות אהרון (עמ' עג): "ואפי לדעת ריב"ח נראה עפ"י פירושו של קרבן עדה וז"ל: "הסמוכין לגבול מנה אבל מוקפות חומה טובא הוו" משמע דלא פליג ריב"ח אעיקר מילתא דר"ל אלא דמוסיף לומר דאפילו מוקפות לא מנאן כולן אלא העומדות על הספר".
ב. שיטת רש"י - בספר יהושע, ברשימות הערים המנויות, בסוף כל רשימת ערים יש את חותמת המילים "ערים וחצריהן". ע"פ הפשט, וכך גם פירש רש"י (יהושע יג כח), מה שמייחד ערים על פני חצרים הוא חומה. ומכאן שלכל הערים המנויות היו חומה.
דבר נוסף הרואים מפירוש רש"י: לרש"י לא הפריע לפרש את הפסוקים (יהושע טו כא) ע"פ דעת רבי חנינא ברבי יוסי בירושלמי הסובר שערי גבול נמנו ביהושע, ומכאן שרש"י סובר שגם לדעתו של אותו אמורא, כל הערים המנויות היתה חומה.
כותב על כך הנרות אהרון (עמ' ע"ג): "ופירושו מוכרח (פירושו של קרבן העדה, לפיו לכו"ע הערים המוזכרות ביהושע מוקפות חומה היו) דליכא מאן דפליג שהנזכרות ביהושע הם מוקפות כי כן מפורש בקרא כמה פעמים בענין העיירות שכתוב "ערים כך וכך וחצריהם" משמע שהמנויין הם מוקפין חומה... וגם בלא"ה היינו תולים במיעוט ערכינו ולא היינו דוחים דעת ר"ל מפני הנראה מפשוטו של מקרא עפ"י הבנתינו".
ג. הגר"א – כך גם הגר"א ביאר את הפסוקים, כפי שרואים מפירושו על פסוק כח בפרק יח ביהושע[8].
ד. הרמב"ן - בחידושי הרמב"ן מגילה ה: סובר הרמב"ן שכל המנויות ביהושע מוקפות חומה.
ה. עוד אחרונים - כך גם מובא בשו"ת דברי יוסף, נרות אהרון (עמ' ע"ג), מעשה חושב (על ערכין דף לג:), הרי"ם טיקוצינסקי בספרו ארץ ישראל (מזה שמנה שם ערים מסופקות מכח זיהויין ומכך שהן מנויות ביהושע).
ב. המנויות בנחמיה - המוזכרות בנחמיה פרק יא היו מוקפות חומה ע"פ הירושלמי וביאור קרבן העדה, כך מובא גם בשו"ת דברי יוסף ו.
ג. ראיות מהארכיאולוגיה – נמצאו בחפירות חומות שניתן לשייך אותן לימות יהושע בן נון בתל בית שמש, ירמות עזקה ואשנה.
♦
חלות דין מוקף בעיר חרבה ובסמוך לה
א. מהו דין הסמוך לכרך שחרב ונעשה של גויים?
הגמרא בירושלמי מגילה א, א עוסקת בשאלה זו: "חרב הכרך ונעשה של גויים, איתא חמי: בו אינן קורין ובחוצה לו קורין?!".יש מחלוקת בביאור הגמרא האם השאלה היא על הכרך החרב עצמו או על הסמוך לו. אם השאלה היא על הכרך החרב, הנחת הגמרא היא שבסמוך לו קוראים בט"ו, אך אם השאלה היא על הסמוך לכרך, משתמע מהגמרא שדין סמוך לכרך חרב הוא בי"ד ולא בט"ו.
כל הערים המוזכרות לעיל הן כיום בגדר חרבות, ואם כך, באנו למחלוקת המובאת לעיל בדבר השאלה: האם בכוח חורבות ערים להחיל דין מוקף בסמוך אליהן.
אולם נראה ששאלה זו נפשטת באופן ברור, ויש להחיל על בית שמש דין מוקף באופן ודאי ללא כל חשש מאחר ויש ארבע סיבות לכך, ויתכן שכל אחת עומדת לעצמה (וכ"ש כולן יחדיו):
א. הלכה כדעה האומרת שדין סמוך לכרך חרב דינו בט"ו:
לדעת הראשונים: הרשב"א (מגילה ב:) הריטב"א (מגילה ב:) וכן לדעת הגר"א (ביאור הגר"א או"ח תרפ"ח ב): דינו נשאר בט"ו, אך לדעת הברכי יוסף דינו בי"ד (וגם זאת רק כשאין יהודים בכרך עצמו). אמנם המשנה ברורה פסק כדעת הברכי יוסף אך נראה שההלכה היא כדעת הראשונים והגר"א מהסיבות הבאות:
א. הברכי יוסף לא ראה ראשונים אלו. כך רואים בבירור מתשובתו הארוכה. וכך גם כותב החזון איש (או"ח סימן קנ"ד): "...אבל כל דברי הברכי יוסף נכתבו בזמן שלא היה בידו לא הרמב"ן ולא הריטב"א, אבל כשזכינו לדבריהם, אין מקום למה שכתב הברכי יוסף... ואין לנו מי שיחלוק על דברי הריטב"א...".
ב. הברכי יוסף נסמך על מקור ברמב"ן שלא קיים[9]. עיון בדברי הברכי יוסף בהיסמכו על דברי הרמב"ן מצוטט בר"ן ובעיון של דברי הרמב"ן במקורו מוביל לכך שהברכי יוסף נסמך על דברים שלא אמר אותם הרמב"ן כלל. וכך מובא בשו"ת עמודי אש (סימן ו): "ומה שכתב שם הברכי יוסף בכוונת דברי הר"ן שכתב גבי "כרך שאין בו עשרה בטלנין", וכתב בשם הרמב"ן דקרי בי"ד, והביא הוכחה לזה מהירושלמי "אף שהגירסא מתחלפת ופירושו אינו ברור" עד כאן לשון הר"ן, ועל זה כתב הברכי יוסף דכוונתו על הירושלמי הזה, ועיין שם מה שכתב בביאורו, ובמחילת כבודו הא ליתא כוונתו על הירושלמי דכרך שחרב תקנתו קלקלתו כמבואר בליקוטי הרמב"ן, והגירסאות שמתחלפות הוא דיש גורסין "כפר"... אולם אחרי העיון בליקוטי הרמב"ן ובחידושי הריטב"א יראה דאינו השגה כלל עליו".
ההלכה למעשה הורו הפוסקים כדעת הראשונים והגר"א לגבי קריאת מגילה בירושלים המערבית בזמן שהמזרחית הייתה בידי שלטון ירדני, שיש לקרוא בט"ו. והכי העלה בשו"ת היכל יצחק (אורח-חיים סה) ונימק זאת: "הגר"א גורס כנוסחא שלפנינו, ובענין הגרסאות שבירושלמי מי כמוהו כעמוד ברזל... ובכגון זה הלכה כבתראה" (כמו הגר"א). וכן העלו גם בשו"ת משפטי עוזיאל (ח, סב), בשו"ת הר צבי (אורח-חיים קלא), בחזון עובדיה (פורים עמוד קי. וע"ע ביביע-אומר ז, נח), ובספר ארץ ישראל לגרי"מ טיקוצינסקי (עמוד נ) בשם הגר"ש מסלנט.
ב. השכונות ליד תל בית שמש ותל ירמות אינן בגדר סמוכים, אלא נחשבות כחלק מהכרך עצמו:
לאחר החפירות בתל בית שמש ועקב התחלת אכלוס רמה ד קיים כבר רצף בין הסמוך לכרך.
כותב על כך בשו"ת בני ציון (ח"ג סימן מב) על הרצף שהיה בירושלים בין העיר העתיקה שבשליטת שלטון ירדן, קודם מלחמת ששת הימים, לבין העיר החדשה: "אמנם לפי מה שביארנו דהפרוורים הנקראים ירושלים החדשה המחוברים בלי הפסק לירושלים העתיקה... דנה כירושלים העתיקה גופא ולא רק מטעם סמוך ונראה... ולא נחשב ח"ו ככרך חרב לענין מגילה".
ג. הכרך אינו נחשב כחרב בזמן שלטון ישראל:
מובא ע"י הגר"ד ליאור בהסכמה לספרנו חומת בית שמש: "מרן הבית יוסף (או"ח סימן תקס"א) כותב שהגדרת בתי ישראל ביישובן אינה תלויה אם במציאות יש בתים או לא אלא השלטון קובע, שלטון יהודי נחשב יישובן ושילטון נוכרי נחשב חורבנן. כאן בודאי השילטון יהודי אלא שמסיבה מסויימת אינו בנוי על תילו או שבכוונה משאירים אותו כך כדי שישאר כגן ארכאולוגי ולכן נחשב שהמקום ביישובו".
ד. עיר שנדדה ממקומה למקום סמוך אינו בגדר סמוך אלא העיר עצמה:
כותב על כך הרשל"צ הג"ר בן ציון מאיר חי עוזיאל בזמן שהעיר העתיקה היתה בידי הירדנים: "דין מוקפין חומות מימות יהושע בן נון הוא משום כבודה של ארץ ישראל ולא משום הקפת החומה. הלכך אין לצמצם כבוד זה רק לתוך החומות, אלא לכל גבולי העיר... ואין כאן (בירושלים החדשה) ענין לדין סמוך ונראה וכרך שנחרב שבתלמוד ובירושלמי, שאין הדברים אמורים אלא בכפר הסמוך לכרך...".
♦
ב. האם יש לחלק בין עיר של גויים לכרך חרב?
יש טענה כי הגמרא הירושלמית הנ"ל מדברת רק על סמוך לעיר של גויים ולא לסמוך לכרך שחרב, ועל כן דינה בי"ד בלבד[10]. אמנם לפי חלק מהסיבות שהובאו לעיל (סברתם של הגר"ד ליאור והרשל"צ הגרבצמ"ח עוזיאל ואולי גם של שו"ת בני ציון) אין בדבר קושי, אך נתרץ גם שאלה זו באופן תמציתי:א. הברכי יוסף שאל את שאלתו על כרך חרב ובתשובתו הביא את הגמרא הירושלמית העוסקת בכרך שחרב ונעשה של גויים. הברכי יוסף הבין שהגמרא לא מבחינה בין כרך שחרב לעיר שנעשית של גויים. אמנם הוא הסתפק בהבנת תשובת הגמרא, אך כפי שציינו לעיל, ההלכה קובעת שתשובת הגמרא שדינם בט"ו.
ב. בחידושי הרמב"ן (מגילה ב.) בביאור ירושלמי זה מובאות שתי האפשרויות בשאלת הגמרא והרמב"ן לא מחלק ביניהם[11].
ג. ע"פ החזון איש (או"ח קנד) לא פקע דין מוקף מכרך חרב[12], ומכיון שע"פ החזון איש לכרך ולסמוך "דין אחד להם" הרי שדינם בט"ו.
ד. ע"פ הר"ן (דף ב. בדפי הר"ף ד"ה אבל הרמב"ן) ישוב גויים לא הוי ישוב ועל כן אין לחלק.
ה. סברה: התקנה היתה מלכתחילה על ערים חרבות והסמוך להם (שו"ת בני ציון שפירא ח"ג סימן סט), והיה נהוג שבונים סמוך לחורבות ולא עליהן, וזהו טעם תקנת הסמוך לכרך.
♦
ג. האם יש דין מוקף לסמוך רק אם היה קיים עוד מימי קיום הכרך?
טענה נוספת היא (עיין שו"ת דברי יציב חלק ב רצ"ה) שדין מוקף לסמוך הוא רק אם הסמוך היה בנוי עוד מימי הכרך הבנוי.והראיות שאין לומר טענה זו הן:
א. הדיוק ברשב"א ובריטב"א אינו מוכרח, משום שהנושא על פיהם הוא התמשכות דין מוקף בכרך עצמו למרות שחרב והסמוך לו רק מלמד על ההתמשכות של דין מוקף ולא הובא ללמד על עצמו
ב. ע"פ הבנה זו אין דין מוקף לכרך שנעשה של גויים (אלא א"כ יש סמוך שהיה קיים עוד מימות הכרך). הבנה זו לא נכונה ע"פ הגר"א (ביאור הגר"א או"ח תרפ"ח, ב) והחזון איש (או"ח סימן קנ"ד) הסוברים שלכרך של גויים יש דין מוקף אף שפקעה ממנו קדושת עיר חומה.
ג. סברה לא מובנת: אם הסמוך תלוי בקדושת חומת הכרך אז מדוע שלא יתבטל דין מוקף בסמוך כאשר הכרך נחרב? קושיה זו מקשה החזון איש (או"ח סימן קנד).
ד. הסברה היא שהתקנה היתה על ערים חרבות והסמוך להם (שו"ת בני ציון שפירא ח"ג סימן סט) והיה נהוג שבונים סמוך לחורבות ולא עליהן.
♦
בדיני עיר מסופקת
אמנם טענתנו היא לדין ודאי מוקף ולא מסופק, ואעפ"כ, לאלו שיתקשו להכריע מדין ודאי וירצו לדון בו בדין ספק, נעיר מספר הערות:א. ההיתכנות לראות את בית שמש בדין מוקף ודאי מחייבת קריאה בט"ו משום שבדיעבד מוקף ודאי לא יוצא ידי חובה בקריאה בי"ד. אמנם ע"פ משנה ברורה, הפרי מגדים והגר"א יוצאים י"ח בדיעבד אך דבריהם הם בניגוד לכל דברי הראשונים (הגאונים, טור, רמב"ם מגילה א, יא, ראב"ן, רמב"ן, רשב"א ריטב"א, מאירי מגילה ב.) וכן פסק בספר תקפו של נס (סוף הספר פרק ג הלכה ט) לרבי רחמים חי חיותא הכהן, ברית אברהם (פרק כד) לרב יוסף שבתאי שני, כרכים ומוקפים (פרק י"ז) לרבי משולם מועלם והרשל"צ הרב יצחק יוסף בילקוט יוסף (תשע"ו עמ' 47).
ב. אי קריאה בט"ו לכתחילה היא "ביטול מצות כרכים בידים" (כלשון הירושלמי בשקלים א, א).
ג. גם לסמוך לכרך מסופק נכון לכאורה לקרוא יומיים: הברכי יוסף קבע את ההלכה שסמוך לכרך מסופק דינו בי"ד בלבד על סמך קביעתו בדין הסמוך לכרך חרב. אולם לאחר שהוכח שאין הלכה כברכי יוסף הרי גם בהלכה זו אין הלכה כדבריו (ועיין שו"ת ציץ הקודש סימן נג אות ו).
♦
האם יש צורך במנהג קיים על מנת להחיל דין מוקף?
יש עוד טענה נוספת והיא שידיעה זו של עיר מוקפת בספק או ודאי יכולה להגיע אלינו רק דרך מסורת של קהילה קבועה וקיימת מדורי דורות עד לימות בית שני, אולם טענה זו נופלת מהמציאות של קביעת הפוסקים בדין יפו ולוד שחייבות בט"ו מדין מוקף אף שיישובן אינו מקדמא דנא אלא רק מהדורות האחרונים בלבד. ועיין עוד בירחון האוצר גיליון מט עמ' קמג-קמד במאמר "בדין העיר לוד לקריאת מגילה".♦
סיכום
העולה מכל הנאמר לעיל:א. אזור בית שמש מזוהה באופן ודאי כאזור תנכ"י, המושפע מדין מוקף ע"י שמונת ערי בית שמש, המוקפות חומה מימות יהושע בן נון.
ב. הסמוך לכרך חרב וכן הסמוך לספקות דינו בט"ו.
ג. גם מי שעדין יטיל ספק בשתי קביעות אלו הרי שעליו לחשוש שמא כל האמור אכן מביא לדין ודאי ואין לסמוך על יציאה בי"ד בדיעבד משום ש:
א. נראה שאין יוצאים בדיעבד.
ב. לכתחילה חייבים משום בעיית "ביטול מצוות כרכים בידים".
♦
נספח - הסכמות
מכתב הגר"י ליברמן
לשונו של הגר"י ליברמן [המכתב נכתב בשיתוף עם הרב אלחנן פרינץ והתשובה נשלחה ופונה אליו]:דבריו מסתברים, ולמעשה נראה שיקראו בי"ד בברכה כרוב העולם ובט"ו בלא ברכה לצאת ידי כל הספקות
כך לע"ד לכאורה דורש שלומו הטוב
יוסף ליברמן