ירושלים
בעניין נוסחת ברכת הרב את ריבנו
במאמר זה ברצוני לעמוד בקצרה על נוסחת הברכה: איך היא מופיעה במקורות השונים, ולהעיר על אחד משינויי הנוסח.לפנינו מובאת הברכה בארבע מקורות חז"ל, להלן טבלת השוואה בין המקורות:
המעיין בנוסחאות הברכה, כפי שהן מופיעות במקורות הנ"ל, יראה כי חלוק היה נוסחה בין ארץ ישראל לבבל, שהירושלמי והפסיקתא ומסכת סופרים, שהם מארץ ישראל, גרסו בשונה מהתלמוד הבבלי. לצורך עמידה על החילוקים, אקדים את מקורות הברכה מהפסוקים עליהם היא מיוסדת.
תחילת הברכה ('הרב' ו'הנוקם') מיוסדים ע"פ הפסוק "לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי רָב אֶת רִיבֵךְ וְנִקַּמְתִּי אֶת נִקְמָתֵךְ וְהַחֲרַבְתִּי אֶת יַמָּהּ וְהֹבַשְׁתִּי אֶת מְקוֹרָהּ" (ירמיהו נא, לו)[5].
בפיסקה הבאה בנוסח הירושלמי אמנם אין פסוק המקביל ממש לנוסח הברכה, אך אפשר לומר כי הלשונות 'גואלך' 'מושיעך' מיוסדות על הפסוקים:
"וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהֹוָה מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב" (ישעיהו מט, כו); "וְיָנַקְתְּ חֲלֵב גּוֹיִם וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב" (ישעיהו ס, טז).
והלשון 'מכף עריציך' מיוסד על הפסוק: "וְהִצַּלְתִּיךָ מִיַּד רָעִים וּפְדִתִיךָ מִכַּף עָרִצִים" (ירמיהו טו, כא).
כן לגבי נוסח הבבלי בפיסקה הבאה (והמשלם גמול וכו') מיוסד על הפסוק: "קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו" (ישעיהו סו, ו).
סיכום חלק מההבדלים:
א. נוסח הברכה בבבלי פותח ב'הא-ל' ובירושלמי לא[6].
ב. בבבלי לא הולכים ממש כלשון הפסוק אלא הופכים אותו מנוכח למדבר וללשון רבים, בעוד שבירושלמי נצמדים ללשון הפסוק ממש.
ג. חתימת הברכה בירושלמי[7] כנוסח רבא בבבלי.
על אף שבבבלי לא מצינו פתיחה לברכה, ובירושלמי לא מצינו לא פתיחה ולא חתימה, מ"מ מכל המקורות שלפנינו עולה שלברכה יש גם פתיחה וגם חתימה[8]. אולם דבר זה כנראה לא היה ברור לכולם. לדוגמה בתוס' ר"י שירליאון לברכות כתב: "וברכה שאחר מקרא מגילה האל הרב את ריבנו שאין חותמין בה בברוך אבל רבי רגיל לחתום וכן היא כתובה בספרי' ישנים במס' מגילה וגם בירושלמי... מ"ר[9]" (ר' יהודה שירליאון בשם רבו הר"י הזקן); ובתוס' פסחים (קד ע"ב ד"ה כל הברכות): "וברכה שאחר מגילה נראה דחתמינן בא"י האל הנפרע... וכן יש בירושלמי דמגילה ובגמרא דידן בספרים ישנים דחותם בה בברוך האל הנפרע כו'". משני לשונות אלו נראה שהיו אי אלו שנהגו שלא לחתום בברכה.
בירושלמי שלפנינו אין את הפתיחה ואף לא את החתימה לברכה, ולא כמו בעדויות הראשונים הנ"ל, אולם אין לומר שקטעים אלו נאבדו מהירושלמי שלפנינו, כמו שרגילים לומר על הרבה קטעים בראשונים המובאים בשם ירושלמי שאינם לפנינו. זאת, מפני שהירושלמי שלנו הוא העתק מכתב יד ליידן לירושלמי שנכתב על ידי אחד מהראשונים, הוא ר' יחיאל ב"ר יקותיאל ממשפחת הענוים (מחבר הספרים תניא רבתי ומעלות המידות) אם כן, נוסח הירושלמי שלנו הוא עצמו נוסח מזמן הראשונים שעמד לפני אחד מהם. עוד יש להוסיף בעניין, כי אף בגניזה הקהירית, שנמצאו בה קטעי גניזה רבים מהירושלמי עם נוסח מדוייק העולה בדיוקו על שאר כת"י שיש בידינו, וחלק מהם מזמן הגאונים, לא נמצאו כל הקטעים החסרים המובאים בראשונים בשם ירושלמי. ונכונה ההשערה כי מדובר היה בספר ירושלמי שהיה בו תוספות שעמד לפני אותם ראשונים. ובפרט שאותם קטעים נמצאים רק בראשונים מסוימים מאזור אשכנז (ואף יוון ואיטליה) כגון ראבי"ה וראב"ן, וכמעט שלא מצאנו ברי"ף ובשאר חכמי המזרח הקדמונים קטעים מהירושלמי שאינם לפנינו[10].
אחד ההבדלים אליהם יש לשים לב הוא תוספת הבבלי על הירושלמי בלשונות: "... והדן את דיננו... והנפרע לנו מצרינו".
מי שיבדוק יראה כי לשונות אלו הם התרגום של הלשונות שלפניהם, כפי שמופיע בתרגום יונתן לירמיה שם: "בְּכֵין כִּדנָן אֲמַר יְיָ הָאֲנָא דָאֵין יָת דִּינִיך וּמִתפְּרַע יָת פּוֹרעָנוּתִיך וְאַחרֵיב יָת יַמַהּ וַאֲיַיבֵּישׁ יָת מַבּוּעַהָא:" הרי שהלשון "והדן את דיננו" הוא תרגום ל"הרב את ריבינו", והלשון "והנפרע לנו מצרינו" הוא תרגום ל"והנוקם את נקמתינו".
לעת עתה לא מצאתי ברכה המיוסדת על תרגום של פסוק מלבד זו, מה שקשה הוא שמאחר שהובאו בברכה גם הלשונות מהמקרא וגם התרגום שלהם עצמם, יש כאן לכאורה כפל מיותר. אולם יתכן כי על אף שלשונות אלו הם תרגום ללשון שקדמתם, אם כל זה יש הפרש קצת ביניהם אף בלשון הקודש, אולם אין בידי כעת הזמן לבדוק דבר זה (מה שכן ראיתי הוא שבכל מקום בו מופיע בתורה לשון מהשורש 'נקם' היא מתורגמת בלשון מהשורש 'פרע' בארמית).
♦
בירור בנוסח הברכה
המעיין ישים לב שיש הבדל בין נוסח הברכה כפי שהוא בסידורים שלנו לבין נוסח הברכה כפי שהוא בגמרא ובראשונים. בנוסח הברכה שבסידורים שלנו הפיסקה "והנפרע לנו מצרינו" נאמרת סמוך ממש לחתימת הברכה, בעוד שבנוסח הברכה שבגמרא ובראשונים הפיסקה שמופיעה סמוך לחתימה היא "והמשלם גמול..." והפיסקה "והנפרע..." נמצאת לפניה. על שינוי זה במטבע הברכה, התהוותו ושיקוליו אעמוד כעת בארוכה.הנה, כפי שהראיתי לעיל הנוסח בגמרא הוא לא כמו בסידורים שלפנינו (הדבר נבדק אף בכל כת"י והדפוסים של הגמרא שכן הוא הנוסח ולא כסידורים. מהירושלמי, הפסיקתא ומסכת סופרים לא ניתן להוכיח כלום לענייננו, מאחר שאין הם גורסים כלל את פסקת "והנפרע...").
כן הדבר הוא אף בראשונים, שאֶמנם אחד אחד[11]:
רב עמרם גאון (אות סט), הלכות גדולות (הל' מגילה)[12], רי"ף (יב ע"א), רמב"ם (מגילה א ג), האשכול (ח"ב עמ' 30), רא"ש (ג א), תניא רבתי (עמ' קמח), מאירי (כא ב ד"ה נסח), אור זרוע (ממגילה סי' שעט), סמ"ג (עשה דרבנן ד), סמ"ק (מצווה קמח), אגודה (ג כה), כלבו (הל' מגילה), אבודרהם (סדר תפילת פורים), טו"ר (סי' תרצב)[13].
והנה, מאחר שבגמרא בגאונים ובראשונים הנוסח הוא כנ"ל, מפני מה בא השינוי בסידורים של ימינו וממתי החל שינוי זה ועל פי מי.
והנה אחר העיון מה שעלה בידי.
לראשונה אנו מוצאים התייחסות לשאלה זו בנוסח הברכה, אף כי בעקיפין, בספר משמרת המועדות המובא באבודרהם וז"ל: "כתב בעל משמרת המועדות, יש לשאול למה לא חתם במשלם גמול, שהרי יותר הוא סמוך לחתימה, וקיימא לן (פסחים קד, א) שצריך לומר מעין חתימה סמוך לחתימה, ויש לומר כי רצה לחתום בלשון שהוא כולל יותר, שלשון נפרע הוא לשון נקמה, מלשון "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים ה, ב), ועוד כי הלשון הזה מורה יותר שהפרעון שנפרע מן הצרים הוא לטוב עמו ישראל".
בעל משמרת המועדת מקשה על נוסח החתימה "הנפרע לעמו ישראל" מדוע שלא נחתום "המשלם גמול לאויבי ישראל" מאחר שסמוך לחתימה אנו אומרים "והמשלם גמול..." וכלל הוא שיש לסמוך לחתימה מעין החתימה!
בלי להיכנס לתוכן תשובתו, הרי שתשובתו של בעל סדר המועדות עונה מדוע יש לחתום דווקא ב"הנפרע" ולא ב"המשלם", אך היא מולידה שאלה חדשה, אם כן שיש לחתום דווקא ב"הנפרע" מדוע שלא נומר סמוך לחתימה את הקטע בברכה "והנפרע לנו מצרינו" שהוא מעין החתימה, ובמקום זה אנו מסיימים ב"המשלם גמול..."?
לשאלה זו אין בעל משמרת המועדות מתחייס, ואולם נראה שדבריו עוררו מספר חכמים, שבעקבות השאלה הסמויה העולה מדבריו שינו את נוסח הברכה.
כמה עשרות שנים אחר חיבור האבודרהם כותב רבי יצחק אייזיק מטירנא בספר מנהגותיו (מנהגי שבט אדר אות יז): "ואומר הדן את דיננו וכו' והמשלם וכו' והנפרע וכו' (כן נראה לי סמוך לחתימה מעין החתימה) וחותם…".
ר"י טירנא מתקן את נוסח הברכה המקובל בנימוק שיש לומר מעין החתימה סמוך לחתימה, מלשונו נראה כי המנהג במקומו אינו כמותו והשינוי הוא חידוש ממנו (כך משמע מהלשון כן נראה לי) ולפיכך הוא צריך להעיר עליו במפורש[14].
סמוך לזמנו לא מצינו מי שמעיר או חולק על דבריו של ר"י טירנא והם התקבלו ללא כל התנגדות. הרמ"א קיבל את דבריו ובדרכי משה מעיר על נוסחת הטור (שהיא: כאמור כנוסחת כל הראשונים): "כתוב במנהגים שלנו (ר"א טירנא עמ' קנז) שיש לומר והנפרע באחרונה כדי שתהיה מעין חתימה סמוך לחתימה...". לעומתו, הב"ח (תרצב ס' ב) מתייחס לדבריו אלו של ר"י טירנא ומעיר: "אבל ברמב"ם ובסמ"ג כתוב... והנפרע וכו' והמשלם וכו'... גם אין לשבש הנוסחא בסמוך לחתימה כי גם המשלם גמול וכו' הוא מעין החתימה…", את הערתו הוא כורך יחד עם התייחסותו לפרטים אחרים בברכה.
העולה מהדברים הוא כי נוסח הברכה שונה בנימוק שיש לחתום מעין החתימה סמוך לחתימה, והנה לכאורה תמוה, שאף על פי שצריך לסיים מעין החתימה לא מצינו שיש לעשות זאת במילים של החתימה עצמה ממש. ולדוגמא, בברכת ההבדלה לכו"ע מסיימים "בין יום השביעי לששת ימי המעשה בא"י המבדיל בין קדש לחול" ואף אחד לא טוען לסיים במילים בין קודש לחול בא"י המבדיל בין קדש לחול", שברור לכולם הדין שיש לסיים בברכה מעין החתימה היינו באותו העניין ולא ממש באותו הלשון. ועוד ראייה לזה משיטת רבא שיש לחתום בברכה רק "הא-ל המושיע", ואם כן בכל מקרה אין מעין חתימה סמוך לחתימה לפי דבריהם. וכאן בענייננו נכונה סברת הב"ח ש"המשלם גמול לכל אויבי נפשינו" הוא כעין "הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם", ומה ראה ר"י טירנא לשנות את המנהג?
והאמת נראה שאף ר"י טירנא סבר ש"המשלם וכו'" הוא מעין החתימה, אלא שאמר מחמת שאנו אומרים בברכה עצמה נוסח כלשון החתימה ממש - למה שלא נסמיכנו לחתימה עצמה.
ואח"כ בדקתי את דעת מרן בזה, והנה בשולחן ערוך לא הביא רק תחילת הברכה בקיצור וכו', ועל הרמב"ם והטור שהביאו נוסח הברכה הקדום לא העיר דבר בפירושיו שם, ומשמע מזה שהוא לא ראה טעם לשנות את הברכה. אולם מפירושו בבית יוסף (שם ד"ה יש לדקדק) לנוסח הברכה, שמסביר שם את כל הלשונות שבברכה לפי הסדר הזה: "הרב הדן הנוקם המשלם הנפרע" נראה שהלך כדעת ר"י טירנא.
והאמת שמכך שמרן לא העיר דבר בזה על הרמב"ם והטור נראה שלא הסכים עם דעת ר"י טירנא (אולי לא ידע ממנה כלל, שלא מצינו שמביא מרן מספר המנהגות), ומסתמא סבר כסברת הב"ח ולא ראה כל הבדל מהותי בין הנוסחים, אלא שמנהג מקומו היה לומר בסדר הזה (המשלם, הנפרע; בהשפעת ר"י טירנא או חכמים אחרים שסברו כמותו), ולכן פירש כפי שהיה רגיל בלשונו.
ועכשיו, שנודע שלשון "הנפרע וכו'" הוא תרגום של "הנוקם וכו'" ולכן הוא מובא בסמוך אליו, תובן נוסחת הגמרא וכל הראשונים שגרסו כך, שנוסחתם מדוייקת ונכונה.
לסיכום העולה מהאמור לעיל:
נוסחת הברכה הקדומה, כפי שהיא נאמרה ע"י האמוראים והראשונים הייתה בסדר הזה:והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו" ולא להיפך, בתקופה מאוחרת יותר הפכו מספר חכמים את הסדר בשביל שיהיה סמוך לחתימה מעין החתימה, וכך שונה המנהג הקדום.
סברתם זו אינה מדויקת אף לפי שיטתם, מפני שאין חייבים לסיים ממש כלשון החתימה אלא באותו העניין. ואף יש סיבה מדוע הסדר הקדום היה כך, והוא ש"הנפרע" הוא תרגום של "והנוקם" ולכן הוא הובא בסמוך אליו.
♦ ♦ ♦
ירושלמי מגילה (פ"ד ה"א)
בבלי מגילה (כא ע"ב)
פסיקתא רבתי (פיסקה יג)
מסכת סופרים (יד, ה)
ר' זכיי טבחא בשם ר' יוחנן
[אמר ר' יוחנן]
ר' זכאי טבחה בשם ר' יוחנן אומר
ב"א ייי אלהי' מ"ה
ברוך אתה י'י אלהינו מלך העולם
הרב את ריבך
והנוקם את נקמתך
האל הרב את ריבינו והדן את דיננו
והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו
הרב את ריבך
והנוקם את נקמתך
האל הרב את ריבך
והנוקם את נקמתך
הגואלך והמושיעך מכף עריציך
והמשלם גמול לכל איבי נפשינו
והגואלך מכף עריצך
והגואלך והמושיעך מכף כל עריציך
ב"א ייי האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם. רבא אמ' האל המושיע. אמ' רב פפא הולכך נימרינהו לתרויהו
ב"א ייי האל המושיע
ב'א י'י האל העוזר והמושיע