אמירת תודה על קבלת משלוח מנות בפורים
מנהג שלא להודות על משלוח מנות
כתב בספר לקט יושר, לרבי יוסף ב"ר משה, תלמיד רבינו מהרא"י בעל תרוה"ד (עמ' קנח במהד' ראשונה, עמ' שנט במהד' מכון ירושלים ושלמה אומן, תש"ע): "וזכורני, כשהביא לו אחד מנות בפורים, וכשהשליח הלך לדרכו אמר לו, תאמר לשולחך 'איני צריך להשיב לו שלום בשביל מנות פורים', בלשון אשכנז, מן דאנק ניט אם פורים [= אין מודים בפורים (על המשלוח מנות)]".מנהג זה מובא גם אצל רבי יונה תאומים (אב"ד פראג, נולד שנת שנ"ו), בספרו קקיון דיונה, מגילה ז, ב: "... דמרגלא בפומייהו דאינשי דאין מחזיקין טובה מה ששולחים זה לזה בפורים, כי מצוה הוא".
מבואר שכך היה מקובל אצל האנשים, ואין זו הנהגה פרטית של מהרא"י.
ובספר מנהגי מהרי"ץ הלוי (דינר, על המועדים, ב"ב תשע"ו) עמ' תסא כתב המחבר (נכדו, ידידי הרב רפאל זאב הלוי דינר שליט"א) את מנהג סבו, הגאון מהרי"ץ הלוי דינר זצ"ל: "נזהר שלא להודות לנותן משלוח מנות", וכתב נכדו על הנהגה זו: "כן נהגו כל בני אשכנז"[2].
♦
טעם המנהג שלא להודות
יש לעיין בטעם המנהג המיוחד הזה. והרי חידוש גדול יש בזה, שדוחים כאן אפילו מידת דרך ארץ להודות[3], מידה טובה ומעולה של הכרת הטוב. וכידוע המקובל במוסר מעלתה העצומה של מידת הכרת הטוב[4], וכן ידוע שהכרת הטוב אמורה להיות אצל הצד המקבל גם כשהצד הנותן מחוייב לתת או אפילו מרוויח מהנתינה[5].בס"ד כתבתי שם בהערה על הלקט יושר: "יתכן שטעם המנהג הוא, כדי להראות ששולחים בגלל המצוה ולא בגלל ידידות בעלמאה". והיינו שיש ענין להדגיש זאת, שמקיימים מצוהו, ולא סתם מתנת ידידות.
ומסתבר שכל זה דוקא במצוות משלוח מנות, שצריכים חיזוק שלא יראה כמתנת ידידות רגילה, אבל במתנות כהונה, שיש טובת הנאה לבעלים למי לתת, או כגון במי שהשיב אבידה או נתן צדקה, טוב ויפה למקבל להודות [ומצאנו גם בברכת כהנים שנהגו לומר יישר כח למברכים, וכן לכל מי שמתעסק במצוה, ראה מטה אפרים (סי' תקצב סע' יא), רש"ש (שביעית פ"ד מ"ב) ומ"ב (סי' קכח ס"ק ס)].[6][7]
והנה ידוע מה שדנו האחרונים על טעמי המצוה של משלוח מנות, האם הטעם הוא כדי שיהיו מאכלים לסעודת פורים (תרוה"ד), או להרבות חיבה וריעות בישראל, היפך דברי הצורר "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" (מנות הלוי), וכתבו בפוסקים לדון על מספר נפק"מ בזה, והדברים ידועים ואכמ"ל. וראה גם בנספח כאן נפק"מ מחודשת, האם טוב והידור לתת דוקא לעניים משלוח מנות.
ולכאורה אפ"ל גם מה שנהגו במקום ובזמן מהרא"י והלקט יושר שלא להודות על המשלוח מנות, הוא לשיטתו שהטעם הוא מצד צרכי הסעודה, אבל אם הטעם הוא כדי להרבות חיבה וריעות א"כ באמת אמירת תודה רק מחזקת דבר זה, ופשוט. וכעי"ז מסופר על הרב מבריסק זצ"ל, שעם כל גודל תורתו וצידקותו, היה משתדל לפתוח בעצמו את משלוחי המנות שקיבלו, כדי שיהיה לו הכרת הטוב, ותרבה ידידות בישראל[8].
וראה עוד מש"כ לבאר בהנהגה זו "שלא להודות על משלוח מנות" גם מרן הגרב"ד פוברסקי שליט"א והרה"ג אוריאל חוברה שליט"א בקובץ מה טובו אהליך יעקב גליון ט (אדר תש"פ), וכן מש"כ בספר מנהגי מהרי"ץ הלוי דינר שם.
♦
זהירות שלא לפגוע
ובס"ד כתבתי בלקט יושר מהד' חדשה בהערה: "יתכן שכוונתו במילים אלו 'איני צריך להשיב לו שלום בשביל מנות פורים' היתה לרמוז לשולח, שאדרבה הוא כן מודה לו בליבו, אלא שנהגו לא לומר תודה בפורים".וכן ראיתי כעת שביאר בספר עלי תמר על הירושלמי (שביעית פ"ב ה"ד): "ברם אחרי שחשש שמא יקפיד השולח שבודאי שלח לו משלוח מנות רבת הערך, התחכם לומר שאיני צריך להודות בפורים על המנות, כדי שיהיה השולח מפוייס בזה".
ולפי זה יוצא שגם הנוהגים שלא להודות כדאי וראוי להם לומר זאת באופן כעין זה, איני מודה מפני שנהגו לא להודות.
ובד"כ בזמננו רוב האנשים אינם יודעים מהמנהג הזה באשכנז שלא להודות על משלוח מנות, וראה לקמן בסוף המאמר כאן, וא"כ יתכן חשש "פגיעה" אם לא יודו.
לכן נראה שגם אם המקבל משתדל שלא ממש להודות, וכמנהג מהרא"י הנ"ל, מ"מ יכול הוא וראוי להביע את רחשי לבבו באופן אחר, כגון לומר "איזה משלוח מנות יפה הבאתם, כל הכבוד", וחיוך שמחה, וכל ערום יעשה בדעת[9].
ובשו"ת מהר"י אסאד או"ח סי' רד כתב: "גם קיבלתי בשמחה את הדורון משלוח מנות איש לרעהו, ע"י ציר נאמן לשולחיו עשה שליחותו" (וכאן לא כתב בלשון תודה, והוא גם אחרי פורים, ראה לקמן).
♦
להודות אחרי פורים
ועוד נראה פשוט, שכל המנהג הנ"ל שאין מודים היינו בפורים עצמו, אבל אחרי פורים ודאי אפשר וראוי להביע תודה והכרת הטוב על מה שקיבלו.ונמצא בספר מכתב מאליהו (ח"ד עמ' 326), שהרה"צ רבי אליהו דסלר זצ"ל כתב במכתב לתלמידו: "מאד אודה לך עבור מכתביך היקרים ועבור מנת פורים ששלחת, ביחוד תודה וברכה גם משם ב"ב שיחיו, ובני שיחיו נהנו ושבעו נחת מהשוקולד הטוב והנחמד".
וכן כתב בשו"ת שרידי אש (ח"א סי' סא): "תודתי נתונה לכת"ר ולרעיתו היקרה תחי' על שקיימתם בי מצות ומשלוח מנות איש לרעהו".
♦
המנהג בזמננו
הנה עינינו הרואות שהמנהג שלא להודות, המבואר בלקט יושר וקקיון דיונה, אינו נמצא במשנה ברורה ובשאר ספרים מפורסמים, וממילא הציבור נוהג כפשטות הענין ע"פ יושרהמידות, שמודים גם על משלוח המנות.
ובספר מנהגי מהרי"ץ הלוי (דינר, על המועדים, ב"ב תשע"ו) עמ' תסא כתב המחבר (נכדו, הרב רפאל זאב הלוי דינר שליט"א) ששמע ממרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שמותר להודות. ובלוח דבר בעיתו כתב שכ"ק האדמו"ר מהר"א זצ"ל מבעלז הודה על משלוח מנות.
ודברים יפים שכתבו על הרה"צ ר' שמחה שלמה לוין זצ"ל, בן הרה"צ ר' אריה זצ"ל (כתבם נכדו, הרב אברהם רוט שליט"א): "... סיפרו שכניו, בני משפחת הירשמן, אשר גרים ב' קומות מתחתיו, שבפורים האחרון - כשכבר היה חלש מאד, ופסיעותיו ותנועותיו עלו לו במאמצים גדולים - שלחו לו משלוח מנות, ומה מאד הופתעו לאחר כמה שעות לראותו דופק בפתח ביתם, ואומר, שאמנם אין בכוחו להכין ולהשיב כנגדם במשלוח מנות כראוי, מכל מקום חפץ להודות להם על טירחתם, ולכך ירד שתי קומות בקושי ובכבדות כדי לברכם ולהודות להם!".
♦
נספח
ושלחו מנות לאין נכון לו
כתב רבינו תרוה"ד בסי' קיא שטעם מצוות משלוח מנות כדי שיהיה לכל אחד די לסעודת פורים. והינו כביאור החת"ס בשו"ת או"ח סי' קצו, שנותנים דרך כבוד "איש לרעהו", וככה כולם יקבלו ("וי"ל אפילו אית לי' טובא מ"מ תיקנו כך שלא לבייש מי שאין לו, כבסוף מסכת תענית"), אבל עיקר המטרה היא עבור העניים שיהיה להם די סיפוקם לסעודת פורים. ושם בתרוה"ד כתב נפק"מ שיוצאים יד"ח רק במאכלים ולא בסדינים וכו', וכבר ידוע בשערים הנפק"מ הרבות שתלו האחרונים בטעם זה ולעומתו בטעם הר"ש אלקבץ להרבות ידידות ואחדות, ואכמ"ל.ולכא' לפי טעם תרוה"ד יתכן שיש אכן הידור לתת משלו"מ ליותר נזקקים. ואע"פ שלא ציוו מפורש כך, היינו כאמור כדי שיהיה דרך כבוד, אבל הידור יתכן שיש בזה (אע"פ שבאמת אם כולם ינהגו כך, בטל כל הטעם, ודוק). וכן מצינו בפיוט המיוחד והארוך של רבי יהודה הלוי על מגילת אסתר ופורים [הפותח "מי כמוך"], שכתב: "אכלו רעים, שתו ושכרו, וימי הפורים בשמחה שמרו, ועם שמחתכם האביונים זכרו, ושלחו מנות לאין נכון לו". והוא ע"פ הפסוק בנחמיה ח, י, "ושלחו מנות לאין נכון לו". וכידוע מה שכתב בספר לאור ההלכה לגרש"י זווין זצ"ל על לימוד דברי הלכה מספר הכוזרי לריה"ל, וכש"כ כאן ללמוד הידור מצוה.
ובעיקר הדבר כבר העיר בקיצור בשו"ת יחוה דעת ח"ו סי' מה, שהביא את דברי תרוה"ד בטעם המצוה וכתב בסוגריים: "כן נראה מדברי המשורר רבי יהודה הלוי בפיוט מי כמוך ואין כמוך". וכ"כ בחיבור סנסן ליאיר (לגר"מ מאזוז שליט"א) על פיוט זה של ריה"ל, שכך העיר אחיו רבי צמח מאזוז שליט"א.
ויתכן לבאר בזה מש"כ בספר לקט יושר, לרבי יוסף ב"ר משה תלמיד מהרא"י בעל תרוה"ד, שמתאר את המנהג אצלם: "וזכורני, דיש מנהג באושטריך שכל אחד שולח לכל הקהל חתיכת דג ויין בכלי, ולפעמים היה אחד משנה ושלח יין וצוקר או בשמים (היינו "בשמים", תבלינים, שעומדים לתבשיל, כזנגביל וכדומה, ע.כ) או דגים קטנים חיים בזכוכית מלא מים. לסוף באו רוב הדגים בבית החזן והשמש ובביתם של העניים, כי הם לא שלחו לכל הקהל, וכל הקהל שלחו להם חתיכת דג ויין בכלי ומעות לפי השגת ידם" [לקט יושר, או"ח, מהד' מכון שלמה אומן עמ' שס (מהד' ישנה עמ' 158)].
ומה שציין את התוצאה שבסוף הכל הגיע לעניים ולשמש, יתכן לבאר ע"פ טעמו של תרוה"ד, וכלעיל, ודוק.
ובשאר ספרים לא נמצא דבר זה להדר בכך, ויתכן שנקטו לעיקר טעמו של הר"ש אלקבץ שיותר פשוט מסברא. ואדרבה, היו מעט פוסקים שדנו האם יוצאים יד"ח במשלוח לעני[10], ראה בספר ימי הלל והודאה עמ' רחצ. וכנראה ס"ל שלשון הפסוק להדיא "איש לרעהו", ולא כסמוך לו "לאביונים", ודוחק לחדש הידור כזה לתת במיוחד לעניים.
♦ ♦ ♦