תל ציון
שני ביאורים בגמ' מגילה, לאור פיוטו של ריה"ל 'מי כמוך'
לאחרונה זכיתי בס"ד לההדיר ולהדפיס את הפיוט "מי כמוך – אדון חסדך" ל'אבי המשוררים' רבינו יהודה הלוי זצ"ל, אשר נוהגים בני ספרד לשוררו בשבת זכור, בהתעוררות גדולה ובשמחה רבה כמפורסם.פירושים רבים נכתבו על הפיוט, החל מפירושו של רבי יוחנן טריויש זצ"ל במחזור קמחא דאבישונא (שנת ש"א), ועד לימינו אנו. גם תרגומים רבים נכתבו לו במרוצת הדורות, החל מהתרגום לאיטלקית קדומה (שנת שס"ט) ועד לדור שלפנינו (כאשר כל תרגום הוא בעצם ג"כ 'פירוש'). כאשר כולם טרחו לברר מקחו של צדיק, למה ירמזון מילותיו, ולחשוף את מקורות הפיוט ושורשם בדברי חז"ל. בחיבור הנ"ל השתדלתי לרכז את כל הנכתב על הפיוט, מפי סופרים וספרים, ובמקומות אחדים הוספתי קצת מדילי כפי הנלע"ד, ע"מ שיהא הדבר מושלם.
להלן אני מבקש להביא מתוך החיבור, שני ביאורים בגמ' מגילה (מעט מחודשים), העולים מבין מילות הפיוט.
♦
מהי הרפואה שהקב"ה הקדים למכה
איתא במגילה (י"ג:): "אחר הדברים האלה גידל המלך אחשורוש את המן, אחר מאי? אמר רבא, אחר שברא הקב"ה רפואה למכה. דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחלה, אבל לאומות העולם אינו כן, מכה אותם ואח"כ בורא להם רפואה". ע"כ.והנה בגמ' לא נתפרש להדיא מהי הרפואה, ומצינו בזה מדרשים חלוקים: א. י"א שהרפואה היתה ענין בגתן ותרש (מדרש פנים אחרים, נוסח א' פרשה א'). ב. י"א שהיא לקיחת אסתר למלך, שעל ידה היתה הגאולה והתשועה לישראל (מדרש לקח טוב, אסתר פרק ג'). ג. וי"א שהיא העמדת מרדכי באותו הדור, שבזכותו נצלו עם ישראל ע"י זה שהוא ידע את שפתם של בגתן ותרש, וקבע צום ותפילה, ושלח את אסתר להתחנן בפני המלך (כן משמעות התנחומא בשמות סי' י"ז: 'עתידין ישראל לימכר בימי המן, והיה מתוקן להם מרדכי שינצלו על ידו'). ומבאר רבי דוד אמאדו זצ"ל בספרו תהלה לדוד (ח"א, דרוש ב' לשבת זכור) שיסוד מחלוקתם הוא בביאור פסוק 'אחר' הדברים האלה, דמ"ד שהרפואה היא ענין בגתן ותרש ס"ל ש'אחר' הוא בסמוך, ואילו מ"ד שהיא לקיחת אסתר או העמדת מרדכי באותו הדור ס"ל ש'אחר' היינו במופלג (ראה מחלוקתם בבראשית רבה פרשה מ"ד אות ה', ובאסתר רבה פרשה ה').
ובפירושי הראשונים: רש"י (ד"ה אחר) פירש שהרפואה היא המעשה עם בגתן ותרש, וכמדרש פנים אחרים הנ"ל. וס"ל ד'אחר' הוא בסמוך. אולם מאידך ריה"ל פייט: "סנסן ליאיר האיר זרח, ישיש כגבור לרוץ אורח, טרם מכה ציץ רפואה פרח, כי הפלה ה' חסיד לו". ודבריו חוזרים על מרדכי. ומדבריו מוכח שפירש שהרפואה היא העמדת מרדכי באותו הדור, וכהתנחומא הנ"ל. וכמ"ד ד'אחר' הוא במופלג [אכן, בפיוט 'ויהי בימי אחשורוש, אזכרה פלאי צור' (כל שירי ריה"ל, קרובות וסליחות, עמוד 33), פייט ריה"ל: 'גם בקצף בגתן ותרש היתה, רפואה קודם למכה וישועתה'. ושם תפס גם כמ"ד אחר בסמוך].
♦
פירוש תיבת 'אסתהר'
איתא במגילה (י"ג.): "קרי לה הדסה וקרי לה אסתר, רבי נחמיה אומר 'הדסה' שמה, ולמה נקראת שמה 'אסתר', שהיו אומות העולם קורין אותה על שום 'אסתהר'". ע"כ.והנה בגמ' לא פירשו מהו 'אסתהר'. ומצאנו בזה ג' פירושים: א. במדרש רבה (בא, פט"ו אות ו') משמע שפירש 'אסתהר' - 'לבנה', שדרשו שם חז"ל שאסתר נדמית ללבנה. ב. ומאידך, בילקוט שמעוני (רמז תתרנ"ג) איתא: "למה נקרא שמה אסתר, שהיו עובדי אלילים קורין אותה כוכב הנוגה על שם אסתהר", וכן הוא בתרגום שני: "אתקרי שמה אסתר בשם כוכב נוגהא יונית אסתירא". ג: אולם בדקדוקי סופרים (מגילה י"ג. הערה ש') הובאו כמה כת"י שגרסו בגמרא: 'אסתהר - כוכב חמה'.
ונחלקו בזה גם הראשונים: א. רש"י פירש: "אסתהר. ירח, יפה כלבנה". וכהמדרש רבה הנ"ל. ב. מאידך בפירוש מגילת אסתר המיוחס לרמב"ם (פ"ב פ"ז) כתב: “ויש אומרים שהדסה שמה, וקראו לה בשם 'אסתר' לפי השפה הפרסית, שהם מכנים את כוכב השחר (הוא כוכב נוגה) אסתהר" [וראה ברד"ק תהלים כ"ב א']. וכהילקוט שמעוני ותרגום שני הנ"ל. ג. אולם ריה"ל חרז: "עמו נאמנה הדסה תמה, היא אסתר בת דודו ברה כחמה, ובמות אביה ואמה, לקחה מרדכי לו". וממה שכינה את אסתר 'ברה כחמה' [ובאחד מכתבי היד הנוסח: 'יפה כחמה'], משמע שעמדה לפניו אותה גירסא המובאת בדקדוקי סופרים הנ"ל, ומפרש את תיבת 'אסתהר' – 'חמה'. וכן פירש רבי יוסף נחמיאש (מספרד, דור אחרי הרא"ש) בפירושו לאסתר (פ"ב פ"ז): 'שכן פרסיים קורין כוכב חמה אסתהר' [ובזה יושבה קושיית היפה ללב ח"ח בחידושיו על הש"ס 'יפה לעינים' מגילה דף ט"ו.].
♦ ♦ ♦