ירושלים תובב"א
התחלפות בני אדם בשדים
מאמר המשך למאמר "ואנוכי הסתר אסתיר" - התחלפותה של אסתר בשידה - ירחון האוצר גליון כו-אדר ב' תשע"ט
בירחון האוצר גליון כו אדר ב' התשע"ט (עמ' סב-עה) הובא מאמר 'ואנכי הסתר אסתיר' – על התחלפותה של אסתר בשידה, שם הארכנו בס"ד בענין התחלפותה של אסתר בשידה, על ידי הפרדת כח הרע ממנה. ושם כתבנו שעוד חזון למועד להביא על התחלפויות נוספות של בני אדם בשדים. וכעת בעזהשי"ת כי בא מועד, נבוא להשלים את הדברים.♦
א. אלו שמצאנו בהם התחלפות עם שדים
שרה
כתב בספר שפתי כהן עה"ת בראשית (יב, טו): "ויש מי שאומר שלקחה שידה עמה, ולכך ותוקח כתיב, האשה בגימטריא בשדה, וכן עשתה בת בתה אסתר שהיתה מנחת שידה במקומה וישנה בחיקו של מרדכי"[2]. ובספר צמח ה' לצבי לרצ"ה מנדבורנא (בראשית יב, יג) כתב כן מנפשיה, ומצא לכך רמז מלשון הכתוב (שם יב, יד) "ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאוד... ותוקח האשה בת פרעה" ולא נזכר שמה[3].♦
יוסף
הנה בזוהר הקדוש (כי תצא רעו, א) איתא לגבי אסתר שהסתירה הקב"ה מאחשורוש מעין מה שהיה אצל יוסף, וז"ל: "אלא כגוונא דיוסף דאתמר ביה (בראשית לט) ותנח בגדו אצלה, ולא לבושו אלא בגדו, לישנא דבוגדים בגדו…", וכתב בעץ חיים (שער קליפת נגה פרק ז' בהגהה): "עם האמור באסתר כאן תבין מש"כ ביוסף ותנח בגדו אצלה היינו בחינת הלבוש, וינס חוצה היינו פנימית".ובספר עמודיה שבעה (לרבי בצלאל מקוברין עמ' יא) מאריך הרבה מאוד בביאור הענין, ונביא חלק מלשונו שם: "כדוגמא דיוסף כאשר ראה שאשת אדוניו שתפשהו בבגד דהיינו בחלק הרע הנקרא בגד כי מצד אותו חלק היתה יכולה לתפוש בו, ולא בחלק הנקרא לבוש כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, אז עשה יוסף ג"כ פעולה זו ויעזוב בגדו בידה, בגד דייקא, ר"ל, החלק הרע הנקרא בגד הניחו אצלה ע"י פעולת שמות, וחלק הטוב הנקרא לבוש וינס ויצא החוצה. ובזה תבין משאחז"ל בפ' וישב (ב"ר פ' פ"ז ח') "ותנח בגדו אצלה רב אמי אמר מחבקתו ומנשקתו" ולפום ריהטא אין השכל סובל שתהא אשת אדוניו מחבקת ומנשקת בגד של יוסף ומה הנאה היה לה מזה, ועם מ"ש יובן כי סבורה היתה שהוא יוסף ממש". וראה שם עוד.
ובמגלה עמוקות (שמות דרוש ד'): "והוא לא ידע שנתחלף שד במקום יוסף, זה סוד בבגדו כמו שנחלף שדית במקום אסתר, סימן שלשתן איש (אסתר יוסף שרה)" ע"ש עוד.
ובילקוט ראובני (בראשית לט, יב "ותתפסהו בבגדו"): "שמעתי שיוסף עשה השבעה על השד שיבוא וישכב עמה כמו שעשתה שרה שהכניסה שידה וכן אסתר לאחשורוש, והיא יודעת שהיתה כשפנית, אמרה לו אתה בוגד בי שאתה הבאת לשד, אתה סבור שאיני יודעת את הבגד שעשית לי איני רוצה אלא בך"[4].
והנה ביערות דבש (חלק ב' דרוש יז) נראה שסובר שיוסף לא התחלף בשד, וז"ל: "... ניתן ליוסף אותיות השם, כי יש להקשות מה קידוש שם שמים שייך בזה ומהיכי תיתי לזנות עם אשת אדוניו, אבל ידוע מה שאמר הזוהר כי אסתר לא נבעלה לאחשורוש רק שידית נכנסה בדמותה ובצלמה כנודע, ואם כן היפלא מיוסף לעשות גם כן כזה לשלוח שד כדמותו ויופיו לעשות צורכי אשת אדוניו וינצל מחטא ותרעומות, אבל היה בעיני עולם ובעיניה כעובר עבירה, כאילו זינה עם אשת רעהו כי הם לא יבחינו שהוא שד הבא בדמותו, ויהיה חילול השם לכך הכניס עצמו בסכנה זו, וזו היא כוונת קידוש שם שמים בסתר והבן. כי ידוע כי שדים אף שיכולים להתלבש בדמות אדם אבל בזאת ההבדל אם מזכירים שם שמים בפשוט, כי לשד אי אפשר להזכיר, כאמרם אצל יהושע כי לכך לא חשדוהו בשד, היותו מזכיר שם שמים, ולכך מדה כנגד מדה ניתן ליוסף בתוספת שמו שיהיה השם בשמו להורות כי קידש שם שמים ולא חפץ לשלוח שד אשר סגר עליהם המדבר שם שמים" ויש להתפלא שבדברי הזוהר משמע שהכניס שד במקומו וכן בכתבי האר"י, ולא זכ"ר ש"ר את בית הזוה"ר וישכחה"ו. ויל"ע[5].
♦
יעל
נאמר (שופטים ה, כז): "בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפש באשר כרע שם נפל שדוד". ודרשו חז"ל (יבמות קג, א ועוד): "אמר רבי יוחנן שבע בעילות בעל אותו רשע באותו היום שנאמר בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד". מאידך, מצאנו שדרשו חז"ל (ויקרא רבה אחרי מות פרשה כג): "שלשה הם שברחו מן העבירה ושתף הקדוש ברוך הוא שמו עמהם ואלו הן יוסף ויעל ופלטי... יעל מנין שנאמר (שופטים ד) ותצא יעל לקראת סיסרא ותכסהו בשמיכה, מהו בשמיכה רבנן דהכא אמרי בסודרא ורבנן דתמן אמרי במשיכלא, אמר ריש לקיש חזרנו על כל המקרא ולא מצינו כלי ששמו שמיכה, ומהו שמיכה 'שמי – כה' שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע…", וכתב הרד"ק שמדרש זה מכחיש את קודמו[6]. והחיד"א במדבר קדימות מביא (מערכת י' אות נב): "יעל... הענין, כי סיסרא... וכשבא על יעל לא השליך הטיפה ברחמה אלא נפלו הטיפין בין רגליה ושידה היתה מוכנת שם ובעלה ז' פעמים..." ממהרי"ד בצמח דוד דף קטו, ב בשם האר"י"[7]. והנה מה שלמדו חז"ל 'גדולה עבירה לשמה' מיעל קשה לפי"ז, וראה מה שהובא במאמר "ואנוכי אסתר אסתיר" אות ב' בארוכה. וצרף לכאן. וראה עוד בשו"ת דברי יואל (אהע"ז ס' קי"ח) : "ומ"ש הכא והא קמתהניא מעבירה, צל"פ דכיון דדבר זה לא הי' ידוע, ובעיני העולם נראה שעברה עבירה, אין לשבח אותה יותר מהאמהות..." וראה שם עוד.אמנם, כמה מגדולי המקובלים כתבו שבא עליה ממש ולא היתה שידה: הרמ"ע מפאנו בעשרה מאמרות מאמר חיקור דין (חלק ה' פרק יא)[8]. והמגלה עמוקות (ואתחנן אופן פח). והרמח"ל בספר קנאת ה' צבאות (ספר גנזי רמח"ל עמ' צז, ובמהדורה ישנה עמ' 23-24) וביארו הענין על פי סוד למה היה צריך להיות כן, ולא התחלפה כמו באסתר.
♦
רמזים על השייכות של אסתר לשרה ויעל
אסתר ושרה: בבראשית רבה (פרשת חיי שרה ג) איתא: "רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם בקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה אלא תבא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה ק' וכ' וז' ותמלוך על ק' וכ' וז' מדינות". והספרים מאריכים בביאור מאמר זה לבאר את השייכות ביניהם. וראה תורת חיים (סנהדרין עד, ב ד"ה והא אסתר): "ואולי אסתר בת גילה דשרה היתה שכל מעשיה דמין להדדי זאת נלקחה באונס אל המלך וזאת נמי נלקחה באונס אל המלך שרה מסרה עצמה לכך כדי שתציל את אברהם וכן אסתר שתציל את ישראל...". עיי"ש עוד. ולפי המבואר כאן דמיון נוסף להם, ששתיהן נצלו מהעבירה על ידי שהתחלפו בשידה.אסתר ויעל: עיין בני יששכר (מאמרי חודש אדר מאמר ז, ז) שהביא את דברי החיד"א בספר דבש לפי (מערכת א' אות ג') בשם מהרח"ו זלה"ה, שאסתר היתה גלגול יעל והמן היה גלגול סיסרא, וכתב לפרש לפי דבריו, ש"זהו שרמזה אסתר (אסתר ד, טז) וצומו על"י – אותיות יע"ל, והנה יש לומר כמו שיעל מסרה את עצמה לביאה אסורה בכדי להציל את ישראל, כן אסתר באת ברצון לביאה אסורה בכדי להציל את ישראל, ומה שזימנה את המן לאכול ולשתות, כמו בגלגול הראשון ותפתח את נאד החלב ותשקהו (שופטים ד, יט) ועי"ז היתה מפלתו, כן בכאן זימנה את המן גלגול סיסרא לשתות דייקא, ובזה יצדק לך מה שאינו מובן מה דכתיב והמן נופל על המטה אשר אסתר עליה, היינו כמו בגלגול הראשון בין רגליה כרע נפל שכב (שם ה, כז) ועי"ז היתה מפלתו, כן בכאן נפל הרשע על מטתה ולא הוסיף קום, כן יאבדו כל אויבך ה'". וראה במראית העין (נזיר כג) שכתב "מנשים באוהל תבורך" - "באהל תברך" גימטריא "אסתר" עם הכולל.
♦
ב. אלו שהובא בהם ענין הפרדת כח הרע מהם, כעין מה שכתבו באסתר
אליעזר
במדרש תלפיות (ערך אליעזר) מביא שהקשו שבברכות (נד, ב) איתא שמשה רבינו הרג את עוג מלך הבשן, ומאידך מצאנו (מסכת סופרים פכ"א, ח) שעוג הוא אליעזר עבד אברהם, ועליו אמרו חז"ל (דרך ארץ זוטא פ"א) שנכנס חי לגן עדן, וביאר לפי המבואר שיש באדם חלק טוב וחלק רע, וחלק הטוב עלה לג"ע וחלק הרע נשאר ואותו הרג משה. וכעין זה בספר טהרת המים (לרבי אברהם הכהן, מערכת א' אות קיח) הביא כן מכתבי האר"י שער הקליפות ספ"ט).♦
שמואל הנביא
באור יקר להרמ"ק על הרע"מ (כרך טו עמ' קנו בהוצאה חדשה) כתב שמה שהעלתה בעלת אוב לא היה אלא החלק הרע אבל לא שמואל עצמו. וראה יערות דבש (חלק א דרוש יב ד"ה והוסיף דוד).♦
ר' יוסף (האמורא)
במקדש מלך עם פי' הרמ"ז על זוה"ק (חלק ג' דף רע"ז) כתב שיוסף שידא (המובא בעירובין מג, א ועוד מקומות) הוא הצד הרע של ר' יוסף, וז"ל שם: "נפש הצדיק נותנים לה יצר הטוב שהוא מלאך אחד מפנימיות חיצוניות דקדושה, וצר הרע שד אחד מפנימיות חיצוניות דקליפה... ומהכא אשתמודע יוסף שידא שהוא היה מצד הרע של ר' יוסף שנהפך להתכלל בצד הטוב".[עוד בענין אסתר שנתחלפה בשדה:
כתב בספר הנצחון לרבי יום טוב ליפמן מלהויזן (סימן של"ז): "ואל תתמה שלא נעשה לה (לאסתר) נס כמו שנעשה לשרה אמנו כשלקחה אבימלך, והלא נעשו נסים גדולים על ידה ותשועה לכל ישראל, כי נראה שהדבר היה סיבה מהשי"ת, משום שעתיד היה מלכות בית פרס לצוות על בנין בית המקדש, והגון הדבר שיבוא אותו המלך מזרע ישראל...". אפשר, שלא ראה את דברי הזוהר, או שכוונתו על אותה פעם שממנה נולד דריוש, ועליה יש אומרים שלא היתה אז שידה. ועיין].
♦ ♦ ♦