מחו"ר כולל זכרון קדושים בני ברק
מעמד וקדושת הלויים בזמן הזה
הנה, מעלת בני ישראל בני אברהם יצחק ויעקב גדלה עד מאוד, והם חשובים יותר משאר כל אומות העולם, ובם בחר ה' להיות לו לעם סגולה אוצר חביב, עד שקראם 'בנים אתם לה' אלקיכם'. אמנם, יחד עם זאת חלוקה מדריגתם איש איש כפי מהללו, וכדאיתא בשילהי מס' הוריות: "כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין, וְנָתִין לְגֵר, וְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין".ודרגות אלו מקנות מעמד שונה ומחייב, והקטן במעלה יכבד ויקרב את הגדול ממנו כהוראת תורתנו הק'. ובמאמרינו זה נביא בס"ד את דברי הראשונים והפוסקים הדנים במעלת וקדושת בני שבט לוי בזמן הזה כשאין בית המקדש קיים, שיבנה בב"א. ומינה נלמד עד כמה ובמה מחוייבים אנו לכבדם בכל העניינים, כפי שיבואר להלן[2].
בראשית דברינו נעתיק את פסוקי התורה הק' בשבח שבט לוי. בסיפור מחלוקת קרח ועדתו נגד משה רבינו, כתוב בפרשת קורח (במדבר טז, ח-י) מה שאמר משה רבינו לשבט לוי שהתאגדו והתאספו תחת הנהגתו המקולקלת של קרח ועדתו: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי. הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם. וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי־לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה. וכן בספר דברים לאחר שחטאו ישראל בעגל ושבט לוי לא היה עמהם כתוב (י, ח): בָּעֵת הַהִוא[3] הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
והנה, בזמן שבית המקדש היה קיים, ואף קודם לכן במשכן, היה לשבט לוי מעלה מיוחדת, שהם זכו לרוממות דרגתם הקדושה לשמש בעבודת המקדש והמשכן בכמה עניני עבודה ושירות, ונפרטם בקצירת האומ"ר: א. שמירה - בכ"א מקומות היו הלויים שומרים בבית המקדש[4], ואף במשכן כבר נצטוו לסייע לכהנים במצות השמירה[5]. ב. שוערים - הלויים היו ממונים על פתיחת וסגירת השערים בבית המקדש[6]. ג. שירה ונגינה - בעת הקרבת עולות ציבור ושלמי עצרת, וכן בכל יום בחג הסוכות בזמן הקרבת מוסף היום, נצטוו הלויים לומר שירה על הקרבן[7], בפה ובכלי נגינה[8]. ד. שירות - מבני לוי היו ממנים גזברים ואמרכלים[9], היו אחראים על נקיון וטהרת בית המקדש[10] ושאר עניני בדק הבית[11].
גם מצינו ששבט לוי שמרו תמיד על יחוסם, במצרים קיימו את מצות האבות, לא עבדו עבודה זרה מעולם[12], ומשום כך בחר בהם ה' והם הובדלו מתוך בני ישראל להיותם מוכנים ומזומנים לעבודת הקודש[13].
ועתה יש לנו לדון ולברר מהי דרגת קדושתם של בני שבט לוי כהיום בזמן הזה, כשאין בית המקדש קיים ואין עליהם מצות שירות ועבודה, האם עדיין יש עליהם קדושה יתירה ממעלת הישראלים, וכן אם גם נצטווינו לכבדם ולהקדימם בשארי ענינים שבקדושה [מלבד מה שאנו מצווים על כבוד הכהנים מפסוק 'וקדשתו'].
בספרי הראשונים והפוסקים מצאנו שדנו וביארו בהרחבה בענינים הנוגעים להלכה זו, עד כמה חלה קדושת הלויים וחיוב חשיבותם מצד בני ישראל, ונביא במאמר זה על קצה המזלג את מקורי וטעמי הדינים, ותן לחכם ויחכם עוד.
♦
א. בהצלת נפשות וכיו"ב
הנה לגבי הצלת נפשות, השבת אבידה ופדיון שבוים הדבר מפורש במש"כ בסוף מסכת הוריות: "האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי. בזמן ששניהם עומדים לקלקלה האיש קודם לאשה". עוד איתא שם בהמשך (משנה ח): "כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ", ע"כ לשון המשנה. [ויש מקום להאריך ולהרחיב בזה בדברי האחרונים והפוסקים אם אכן נהוג כן להלכה, ומראה מקום אני לך].♦
ב. בנתינת צדקה והלוואה
והנה לגבי דיני קדימה בנתינת וחלוקת צדקה לעניים ואביונים[14] מבואר להדיא בשו"ע (יו"ד הלכות צדקה סימן רנ"א ס"ט) שלוי קודם לישראל, וכה איתא שם: "היו לפניו עניים הרבה, ואין בכיס לפרנס או לכסות או לפדות את כולם, מקדים הכהן ללוי, והלוי לישראל וכו' במה דברים אמורים בזמן שהם שוים בחכמה", ע"כ. וכ"כ במשנ"ב (סימן ר"א סוף סקי"ג): "טוב להקדים הלוי גם כן לישראל אם הם שוין בחכמה... בנתינת צדקה, דהא מקדימין אותו בקריאה ג"כ לפני הישראל", ע"כ. וכן הוא דעת הפמ"ג. ואף בתוספות הרא"ש (גיטין דף נט:) כתב בזה"ל: "כגון במעשר עני או בצדקה המתחלקת לעניים או חברים המסובין בסעודה".מבואר מדברי הפוסקים דאם מחלקים צדקה וכדו' לעניי ישראל ואין די סיפוק לכולם, יש באופן זה להקדים את העני הלוי לפני הישראל האביון, מחמת חשיבותו[15]. וע"ע במג"א (סימן קל"ה) מש"כ בענין הקדימות.
ואף בנתינת הלוואה מצינו דשייך בזה דין קדימה ללוי, וכה כתב מרן החפץ חיים זצ"ל בספרו אהבת חסד (ח"א פ"ו ה"ו): "אם באו לפניו אנשים הרבה ללות, בין שהם עשירים או עניים[16], ואין יכול ללות לכלם, מקדים הכהן ללוי, והלוי לישראל, והישראל לממזר. במה דברים אמורים? בזמן שהם שוים בחכמה. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם, הוא קודם לכולם. ואפילו חכם צריך המעות לכסות ועם הארץ למזון, החכם קודם. ואשת חבר הרי היא כחבר. וכל הגדול בחכמה, קודם לחברו". עוד כתב שם (הי"ד): "כל דיני הקדימה הנאמר למעלה, הוא לאו דוקא על הלואה ושאלת כלים, דהוא גם כן כעין הלואה, דהוא הדין על איזה שום טובה אחרת, דהיינו לשכר אחד להרויח וכיוצא בזה".
♦
נתינת מעשר ראשון ללוי בזה"ז
יש נידון בספרים האם בזה"ז, שאין לנו את ביהמ"ק, צריך ג"כ לתת את המעשר ראשון ללוי. בילקוט שמעוני (פר' קרח, רמז תשנו) כתב: “ואומר ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה, מה נחלה אין משתנה ממקומו אף מעשר ראשון אין משתנה ממקומו”, עכ"ל. וכתב עלה בפי' זית רענן [לבעל המג"א], ואפשר שבא לומר שאף בזמן הזה שאין עובדים נותנין להם מעשר דקדשה לעתיד לבוא, ואף בשנה השלישית שאין נוהג מעשר שני נוהג מעשר ראשון. וכן בכפתור ופרח [לרבינו אשתורי הפרחי] (פרק מ"ו) כתב דראוי לבעל נפש לתת המעשר ראשון אף בזמן הזה ללוי או ללויה, עיי"ש עוד.אמנם החזון איש (אבהע"ז סימן ג') מסתפק וסובר דאולי בזה"ז ל"צ ליתן המעש"ר ללוי, וז"ל: "ומטעם זה אפשר שאין חייבין ליתן מעשר ראשון ללוי כיון שהלויים עולין לתורה ע"פ עצמן... י"ל נהי דבזמן דהיו לויים מיוחסין אמרו חכמים שאין נותנין לו מעשר עפ"י עצמו, אבל האידנא שאין לוי מיוחס[17] ראוי ליתנו", ועע"ש המשך דבריו. וכ"כ הגרח"ק שליט"א בחיבורו דרך אמונה (תרומות פ"ו סק"כ)[18]. ויש מקום להרחיב עוד ותן לחכם ויחכם.
♦
ג. בבציעת הפת ובזימון על הכוס
מצוי מאוד ושכיח ביותר כשיושבים בצוותא חדא בעת סעודות שבת ויו"ט, וצריכים לבצוע על לחם משנה, מבואר בהלכה דיש ענין לכבד את הלוי, כשאין שם כהן, לבצוע ראשון ולברך המוציא על הפת. ונביא את דעות הפוסקים שדנו בכך.דעת הפרי מגדים (א"א שם ס"ב) דיש להקדים את הלוי, וכה כתב בלשונו: "אבל צדקה קודם הוא לישראל, ויש לכבד לוי בהמוציא וברכת המזון". אמנם דעת המחצית השקל (שם) לא כן, כפי שמבואר בלשונו: "ונראה דכאן מיירי לענין להחיותו, ודאי יש ללוי דין קדימה לכולי עלמא, דהיום או מחר יבנה בית המקדש ויחזור הלוי לעבודתו ולדוכנו, מה שאין כן באו"ח דאיירי לענין לכבדו לפי שעה ואין החיות תלוי בזה ברירא ליה לר"מ מרוטנבורג[19] דאין לו קדימה".
המשנה ברורה (סי' ר"א סקי"ג) כתב: "טוב להקדים הלוי גם כן לישראל אם הם שוין בחכמה בברכת המזון ובהמוציא, וכן בנתינת צדקה, דהא מקדימין אותו בקריאה גם כן לפני ישראל", ע"כ. והנה ממה שכתב בנוסח "טוב" להקדים לכאורה כוונתו הוא, שקדימת הלוי לישראל אינה חובה אלא הוי רק רשות, ולכן רק טוב להקדים כי אין חיוב בדבר.
הבאר היטב (סי' ר"א סק"ו) הביא שנחלקו הפוסקים בדבר: "ואם צריך להקדים לוי לישראל, מחלוקת בין הפוסקים, י"א שצריך להקדים... וי"א שאין צריך... ובס' אליה רבה פסק דכשאין כהן יש ללוי הקדימה לפני ישראל בהמוציא ובברכת המזון, וכן משמעות ב"ח ופרישה".
וכן היעב"ץ בסידורו בית יעקב[20] כתב דיש מדרגה אחרת בכיבוד ברכת הזימון להקדים המיוחסין זע"ז... וכך הוא סדר המדרגה, כהן קודם ללוי ולוי לישראל וכו'.
♦
ד. בשליח ציבור ובעל תפילה
אף לענין למנות חזן או שליח ציבור לתפילה מצינו דעה מפורשת בהלכה דיש להקדים את הלוי לפני הישראל, דהנה כתב במשנה ברורה (סימן נ"ג ס"ק ל"ו) וכן הובא באליה רבה (שם): "עוד כתב [שיירי כנסת הגדולה] אם שני חזנים שוים, כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ות"ח קודם לע"ה אפילו הוא כהן וכ"ש לוי", ע"כ. וע"ע מש"כ בספר כף החיים [להגרי"ח סופר] (סימן נ"ג אות מ"ב).♦
ה. ביציקת מים על ידי הכהנים
הנה בגמרא לא הוזכר כלל שהכהנים יטלו ידיהם ע"י הלויים בטרם נשיאת כפיים. ומקורו הוא מהזוה"ק (פר' נשא, דף קמ"ו), והובא להלכה בשו"ע (או"ח סימן קכ"ח ס"ו): "והלוי יוצק מים על ידיהם". ומצינו שני טעמים לכך, א, במחצית השקל (שם סק"ז) כתב בשם הזוהר הק', דכהן הוא קדוש וכן הלוי ולכן ראוי שירחץ קדוש לקדוש[21]. ב, בערוך השולחן (שם סעיף ט"ו) כתב דהוא משום 'זכר למקדש', שהיו הלויים משמשים בשמירת המקדש תחת ממשלת הכהנים. ולכן אף בזמן הזה יש קדושה ללויים ומשום כך נוטלין ידי הכהנים. [ובענין נטילת ידי הלויים בטרם ירחצו ידי הכהנים ראה שם בשו"ע (סעיף ו') פלוגתת המחבר והרמ"א].ומצאתי בזה הרחבת אמרים בפוסקים, ומשום חביבותא נזכיר את תמצית הענינים שדנים בהא.
♦
האם חובה ללוי ליטול ידי הכהן?
בספר מטה משה (עמוד העבודה, נשיאת כפים סימן קפ) כתב: "וכך יטול ידיו, ולא יטול ידיו כי אם מלוי". וכ"כ בשו"ת מהר"ש הלוי (סימן ט): "ומתוך לשון הזוהר משמע דענין הברכה תלויה בהיות הלויים יוצקים מים על ידיהם ואם הלוי יכול לפטור עצמו א"כ נתבטל הסוד... ואולי הוא אמצעי שלם כדי שתשרה שופע שובע רצון שוכני סנה ע"י הכהנים ויסכים דעת עליון ב"ה באותה ברכה בהיותם הידים מקודשות ע"י הלוי... בהיות הלוי שם מוטל עליו ליצוק מים לידי הכהנים ולא יטול הכהן לא ע"י עצמו ולא ע"י אחרים... הן אמת כי לא בא מפורש בספר הזוהר אם הוא אזהרה ללוי ליצוק מים לידי הכהן או הוא אזהרה לכהן לבד שיתקדש ע"י הלוי", ועע"ש בהרחבת אמריו בענין זה[22] ותמצא נחת.♦
כמה לויים ליטול יחד לכהן אחד?
בתשובות והנהגות (ח"ג סימן מח) כתב, "ועיקר המצוה דנטילת ידי הכהנים ע"י שנים לא ברור, ואם אפשר עדיף לחלק לכל כהן לוי מיוחד שיטול ידיו בשלימות, אבל כשאי אפשר לחלק נהגו ששניהם אוחזין בהכלי, וצ"ל שבזה מגלין שרוצים לקיים המצוה אפילו בשנים, וכיון שאינו גוף המצוה רק מסייען למצוה שפיר דמי ע"י שנים המשתתפין בכך, שהעיקר שידי הכהנים נטולות, ובסיוע גם הוי קצת מצוה ומספיק בכך, שאין זה עבודה מדינא רק דומיא דקידוש ידים לעבודה שזהו מצוה ועבודה". וע"ע בלקט הקמח החדש (סימן רכח ס"ק מ"ה).♦
אם מותר לעבור לפני המתפלל?
בספר ד' אמות של תפילה (סימן ו' פ"ב אות ב') כתב דלכאו' לא הותר ללוי לעבור לפני המתפלל לרחוץ ידי הכהנים, דהא אינו מעכב את הנטילה כמבואר במשנה ברורה (שם סקכ"ב), וכ"כ בספר הברכה המשולשת (ח"א עמ' 174), וכן נקט להלכה בתשובות והנהגות שהובא כאן בהמשך, עיי"ש.♦
לוי תלמיד חכם לכהן עם הארץ?
בשו"ת מהר"ש הלוי (שם) האריך לבאר אם שרי ליה ללוי ת"ח לרחוץ ידי כהן ע"ה, ואם הוי זלזול בכבוד התורה, ונביא תמצית לשונו דשייכא לענינא הדין. וכתב: “אם אין על הלוי חיוב יכול לפטור עצמו במקום שיש חסרון כבוד התורה כגון לוי ת"ח לכהן ע"ה... ומשמע דמשום שהכהנים הם עמי הארץ פטור הלוי הא אם היו אנשי שם משמן טוב היה מתרצה הלוי להטיל להם מים... הגע עצמך שעלו חמשה כהנים ת"ח לדוכן ובתוכם היה ע"ה אחד בור, היתכן שיתן מים לאותם שהם ת"ח ולאותו ע"ה לא יתן, א"כ הוא מלבין פני חבירו ברבים, ומוטב שיזלזל בכבודו אלף פעמים ואל ילבין פני חבירו... ואה"נ דאם היו מקצת הכהנים ת"ח איידי דמטיל להם מים היה מטיל גם לאחרים, אבל לכתחילה להטיל מים לאלו שאינם בני תורה הוא זלזול בכבוד התורה... והכהנים אינם ראויים שהלוי יתבזה עצמו בשבילם, כי גם הוא לש"ש מכוין לכבד ולגדל כבוד התורה ולומדיה, ויש לכהנים ליטול ידיהם בעצמם”, ע"כ. ועע"ש בדבריו.בספר בן איש חי (ש"א, פר' תצוה אות ז') כתב: "ויש אומרים שאם הלוי הוא ת"ח, אינו רשאי ליצוק מים ע"י הכהנים, אפילו אם מקצתם ת"ח ומקצתם ע"ה, וכל שכן אם כולם ע"ה, וחייב מיתה בידי שמים אם הציק מים על יד כהן ע"ה, ואף שיש מתירין בזה למיחש בעי, ושב ואל תעשה עדיף, ואפילו אם אין שם לוי אלא הוא”. וע"ע בשו"ע הרב (סי' קכח סי"א) ובפרי חדש (שם סק"ו)[23].
♦
אם אין עשרה כשהלוי יוצא?
בתשובות והנהגות (שם) כתב ע"ז: "ונראה פשוט שאם אין עשרה שומעין לחזרת הש"ץ, לא יצא הלוי מביהכ"נ כדי ליטול ידי הכהן, ואף שהדין הוא דחזן שהתחיל חזרת הש"ץ בעשרה ממשיך גם כשאין עשרה, חוץ מהנשיאת כפים גופא, עיין בבה"ל ר"ס קכ"ח, מ"מ עיקר המצוה דחזרת הש"ץ בעשרה דוקא. והאי מצוה עדיפא ממצות לוי ליצוק שהוא רק מעלה במצוה, וכ"ש שאין לו ללוי לעבור כנגד המתפלל לשם זה, ובאמת מסופקני אפי' כשיש עשרה אם כדאי ללוי לבטל לזה שמיעת חזרת הש"ץ ועניית אמן, ואם יש בלא"ה לוי אחר שיצא ליטול ודאי לא יבטל גם הוא, שמצות אמן רבה היא מאד, ותמהני שהפוסקים לא הזכירו דבר זה.מיהו כשמגיע זמן הרגל ראוי לכל לוי ליטול אז ידי הכהנים, שבזה מראה לפרקים שמחזיק עצמו כלוי, וכן ראיתי למרן הגריז"ס זצ"ל (הגאב"ד דבריסק) שהיה לוי ודקדק עכ"פ ברגל ליטול ידי הכהנים לנשיאת כפים, ונראה דברגל אף ת"ח יש לו לצאת וליטול ידיהם, ומה שנהגו ששני לויים או יותר אוחזים יחד הכלי ונוטלים, אם אחד מהלויים הוא ת"ח צריך לכבדו בהמצוה בשלימות ואין לאחר ליטול עמו, שזהו בזיון התורה שמראה שאינו מכבדו ומקדימו למצוה".
♦
ו. בקריאת התורה
במשנה גיטין (פ"ה מ"ח) איתא: "ואלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום". ובגמרא גיטין (דף נט:) מובאים ע"כ כמה טעמים מהיכן למדו את סדר דיני הקדימה, עיי"ש.♦
עליה ראשונה ללוי כשאין שם כהן
בהמשך דברי הגמ' איתא: "אמר אביי, נקטינן, אין שם כהן נתפרדה חבילה". ושלשה פירושים בדבר. רש"י פירש שני טעמים: א, "איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל". ב, "שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים". ולפי פירושו משמע שיכול הישראל לעלות לתורה אף כשיש שם לוי[24]. ופירוש שלישי מובא בתוספות הרא"ש[25] (שם): "נתפרדה חבילה. ריצב"א היה תופש עיקר אותו לשון שפרש"י שאין הלוי קורא במקומו ומותר ישראל לקרות לפניו, ודוקא כגון שהישראל חשוב ממנו אבל אם שוין לוי קודם ואפי' לעמוד במקום כהן כדאמר ריב"ל במגילה 'מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני' ור' יהושע בן לוי היה לוי כדאמרינן גבי ר' מיאשא בריה בחולין פ' כל הבשר וקאמר שלא היה מניח ישראל לברך לפניו ובשוין מיירי דומיא דלא ברכתי לפני כהן דמוקי התם בשוין[26]", ע"כ.בספר קובץ שיעורים[27] כתב: "עכ"פ כיון דמקרא וקדשתו ילפינן לכל התורה דמקודש קודם, אמאי לא יקדום לוי לישראל דהוא מקודש יותר, ובשם הר"י מדורא כתב שם בתשב"ץ, שבירושלמי יש אמר ריב"ל מימי לא ברך לפני ישראל, וכונתו לפרש הטעם, מפני שריב"ל היה לוי, ומוכח דצריך להקדים לוי לישראל, ומהר"מ דחה, דהטעם מפני שהיה גדול לא מפני שהוא לוי, ומ"ש שם שאמר מהר"מ שאינו מאמין שהוא בירושלמי, אינו מובן, למה לא סמך על עדותו של הר"י מדורא, והירושלמי הוא בסוף פרק הניזקין. ולעיל בסימן ר' כתב התשב"ץ בשם ריב"א, להביא ראיה, שיש לקרות לוי במקום כהן, מדקאמר ריב"ל 'מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני', והוא כפירושו של הר"י מדורא דכוונת ריב"ל מפני שהיה לוי, ועיין מג"א סי' ר"א".
אמנם, אף דלהלכה הלוי קודם לעלות לתורה לפני הישראל, מובא בפוסקים (או"ח סימן קל"ה בב"י, בב"ח ובד"מ) דאין לתת ללוי העליה הראשונה כשאין כהן, שלא יטעו לומר שכהן הוא, וגם דעפ"י הקבלה שלוי הוא נגד מדת הגבורה ואין להתחיל בקריאת התורה במדת הגבורה. ואף דבמור וקציעה (שם) פוסק כן למעשה דאין לתת העליה הראשונה ללוי, מ"מ אנן פסקינן כהרמ"א (ס"ו) דיכול לוי לעלות ראשון, אך חיובא ודאי ליכא, וכן הכריע כן להלכה החיד"א בספרו מחזיק ברכה (סק"ד) דלוי עולה לתורה ראשון ללא פקפוק.
בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סימן יט) על השאלה 'באין כהן ואיכא לוי איך להתנהג', מתרץ בזה"ל: "בדבר המחלוקת בביהכ"נ כשאין כהן בביהכ"נ ואיכא לוי איך צריכין להתנהג. הנה הדין אליבא דהרמ"א שכן נוהגין במדינותינו הוא שאין מחוייבין לקרא להלוי במקום הכהן אבל רשאין לקרותו כשרוצין ראשון במקום כהן, ואם קראו ישראל במקום כהן אזי אין לקרות להלוי מהז' קרואים אלא אחר הז' קרואים לאחרון ולמפטיר. ואין נוהגין אצלינו לעשות חילוק מצד הגדלות כדהביא הט"ז (סימן קל"ה סק"ו), ואולי הוא מצד מחלוקת וכדומה, לכן נוהגין לקרות למי שירצו ראשון במקום כהן ואם קראו לישראל ראשון אין קורין שוב להלוי אלא לאחרון ומפטיר, ועיין גם משנ"ב (שם סקכ"ד)".
♦
עליית לוי לתורה לאחר עליית לוי
כתב בערוך השולחן (או"ח סימן קלה, אות יח), כתב רבינו הב"י סעיף ט, וכן לא יעלו שני לוים זה אחר זה, כדי שלא יאמרו שאחד מהם פגום. עד כאן לשונו. ובגמרא שם איתא משום פגם שניהם, עיי"ש. וה"פ, דלכאורה הן אמת שצוותה התורה להקדים כהן ללוי, ולוי לישראל. אבל למה לא יעלה לוי אחר לוי? לזה אמרו משום פגם, שלא יאמרו השני אינו לוי אלא ישראל, מפני שהעם מורגלים לקרות כהן לוי ישראל. או יאמרו שהראשון פגום וטעו בו, ולכן קראו אחריו לוי אמת. וזה שאמרו בגמרא מפני פגם שניהם - הכוונה או פגם הראשון או פגם השני.♦
עליה לתורה לכה"פ אחת בשנה
יש מן האחרונים שהוכיחו מספר אהבת יהונתן (הפטרת יום א' דר"ה, ד"ה ועלה האיש) דבשביל שיהא מוחזק לוי צריך לעלות לתורה לכה"פ פעם אחת בשנה. וז"ל שם: 'ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה וכו' ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה'. נראה ליישב המשך הפסוק במה שאמר ועלה האיש ההוא וכו' ושם שני בני עלי. והוא דלפי פשוטו של מקרא יש משמעות מימים ימימה בכל שנה עלה פעם א' כלשון מימים ימימה בפ' קדש לי כל בכור ואצל בת יפתח שהוא כמו מדי שנה בשנה. וא"כ ק' למה לא עלה לרגל ג"פ בשנה כאשר צותה תורתנו ונראה דאי' בגמ' דמי שאין לו קרקע פטור מלעלות לרגל ולוים לא נטלו חלק בארץ ואלקנה היה לוי לכך היה פטור מלעלות לרגל אך למה עלה פעם א' בשנה י"ל דזה היה עושה לאחזוקי נפשיה בלוי כדמצינו בגמ' דרב כהנא לא שקיל מתנות כולי שתא משום ושונא מתנות יחיה חוץ מיום א' בשנה נטל מתנות וקאמר שם הטעם כדי לאחזוקי נפשי בכהני. וזה היה טעמו של אלקנה ג"כ ולכך עלה פ"א בשנה ושימש שם במשכן כי הוא היה מן השוערים כי היכי דלידעו אינשי שהוא לוי'.♦
ז. בהוראה ודיינות
נאמר בתורתנו הק' (דברים יז, ח-ט): כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. מכאן למדו חכמים[28] 'מצוה בבית דין שיהיו בו כהנים ולויים'[29]. והטעם כתב ברבינו בחיי (שם) לפי שהם מורי התורה. וכן איתא בגמ' יומא (דף כו.): "אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר[30]. לוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב, יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל". ומינה למד הרמב"ם (הלכ' שמיטה ויובל פי"ג הי"ב): "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. לפיכך הובדלו מדרכי העולם... אלא הם חיל השם, שנאמר ברך ה' חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך".♦
ח. קדימת לוי בארץ ישראל או אפי' בגולה
עוד יש לדון האם גם בגולה או בזמננו אנו, שאין בית המקדש קיים, אם ג"כ שייך בכללות דין הקדימה. ונביא ממה שמצאנו בספרים שדנים בכך.בספר באר שבע[31] (הוריות יג.) כתב, "כהן קודם ללוי לוי לישראל כו'. בירושלמי (ה"ה) אמרו לוי קודם לישראל לוי לאו ישראל הוא אמר ר' אבין בשעת הדוכן שנינו ע"כ. וכה"ג איתא בירושלמי דנזיר פרק כהן גדול (סוף ה"א) גבי לוי וישראל יטמא ישראל לוי לאו ישראל הוא, א"ר אבין בשעת הדוכן שנינו. משמע דהשתא דליכא דוכן אינו קודם לישראל. וכן פרש"י בהדיא בחומש (דברים יב, יט) בפסוק השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך, וז"ל על אדמתך אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל ע"כ. וחפשתי לדעת מנין לו, ומצאתי בספרי (פר' ראה פיסקא כב) שדרשו כן על אדמתך ולא בגולה ע"כ, אבל הפוסקים לא חילקו בין זמן לזמן אלא פסקו כסתם משנה שלנו, כיון דבגמרא דידן לא חלק בין זמן לזמן, ובירושלמי דברכות בסוף פרק אין עומדין (ה"ד) משמע שיש ללוי דין קדימה לברך לפני ישראל במקום שאין שם כהן אפילו השתא דליכא דוכן, מדקאמר שם ריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ולא ברך ישראל לפני וריב"ל לוי היה. אכן הטור או"ח בסו"ס ר"א כתב שם מהר"מ מרוטנבורג ז"ל שאין לו דין קדימה, והא דקאמר שלא בירך ישראל לפניו מצד גדולתו ז"ל ולא מצד לויה. וק"ל על דבריו כיון שאין לו דין קדימה לענין ברכה, למה יהיה לו דין קדימה לענין צדקה להחיותו טפי מלענין ברכה ושאר דברים שבקדושה, דהא אדרבה עיקר קרא בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון[32] וגו' דיליף מיניה דלוי קודם לישראל איירי לענין דברים שבקדושה, וצריך לי עיון", עכ"ל.
בספר משכיל לדוד[33] דן בארוכה בענין זה עפי"ד הראשונים. ביסוד דבריו הוא בא לבאר את הפסוק (דברים יב, יט) 'השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך'. ומביא את דעת הספרי (פרשת ראה, פיסקא כב) 'על אדמתך ולא בגולה', דהיינו, שרק בא"י יש דינים אלו ולא בגולה, ולכאורה משמע הטעם לפי שבא"י שאר ישראל יש להם נחלה בארץ משא"כ הלוים, אבל בגולה כולם שוים... ולפי"ז בא"י מיהא אפי' שלא בזמן הבית מצוה להקדים הלוים לשאר עניי ישראל.
אבל כי דייקינן הך מילתא ליתא מתרי טעמי, חדא, דא"כ נמצא דכל מאי דקפיד קרא להקדים הלוי הוא לצד רוב עניותו דלית ליה מגרמיה כלום ואם כן תיקשי הא למ"ל קרא תיפוק ליה מדכתיב בהך פרשתא גופה 'כי יהיה בך אביון' וכו' ופירש"י התם התאב תאב קודם וממילא אתי דלוי דלית ליה מידי הוא התאב מכל ישראל ופשיטא שהוא קודם ועוד דהא ודאי דמי שיש לו נחלת שדה וכרם אינו בכלל עני וא"כ מאי נ"מ דישראל יש להם חלק בארץ מ"מ זה שהוא עני פשיטא שאין לו שדות שמכרם וא"כ הרי הוא גרוע מלוי, דלוי ס"ס יש לו קצת נחלה בערי הלוים וישראל זה שהעני משכחת לה דגרע מניה שמכר הכל ונשאר ריקם, ומה גם שהלוי יש לו המעשר וזה העני שבישראל לית ליה ואמאי יקדים הלוי.
אלא צריך לומר דטעמא דקרא לפי שעובדים במקדש בדוכן ובנעילת שערים ומצד חשיבותם ועבודתם לשמים אזהר קרא להקדימם לכל עניי ישראל והשתא דוקא בזמן הבית מיירי. ולפי דברי רש"י דהכא צריך לומר דהא דתנינן בשלהי הוריות לוי קודם לישראל מיירי נמי בארץ ובפני הבית, וכן מפורש שם בירושלמי וז"ל, 'לא הוא לוי לא הוא ישראל א"ר אבין בשעת הדוכן שנינו' ע"כ, ומדקאמר בשעת הדוכן מוכח בהדיא כדאמרן דבזמן הבית דוקא ומטעמא דאמרן[34].
אמנם הרמב"ם ז"ל בהל' מתנות עניים פסק לההיא מתני' דהוריות ולא חילק שם כלום דמשמע דבין בארץ בין בחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית הדין שוה להקדים הלוי וכ"פ מרן הרב ב"י (ביו"ד סי' רנ"א), ובאמת שהדבר קשה לדחות ירושלמי מפורש וברייתא דספרי כל זמן שבגמרא דידן לא אשכחן איפכא וכבר הק' כן הרב מגן אברהם בא"ח סי' ר"א והניח בצ"ע[35].
ואפשר לומר דטעם הפוסקים ז"ל משום דבתלמודא דידן אמרי' כהן קודם ללוי שנאמר ויבדל אהרן וכו' לוי לישראל שנאמר 'בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי' ומדלא מייתי הך קרא דהשמר וכו' וכמ"ש בספרי ש"מ דלא ס"ל כוותיה אלא לעולם קדימת לוי הוי כמו קדימה דכהן בכל שאר מילי נמי שנוהגים בו קדושה להקדימו לדורות עולם אפי' שלא בזמן עבודה וה"נ הלוי אף שלא בזמן דוכן. ועי"ל דמדלא מפרש בתלמודא דידן התם דבשעת הדוכן שנינו ש"מ דפליג ומתני' אפילו בזמן הזה ומ"מ לא פליג הש"ס דידן עם הברייתא דספרי דאה"נ שאף בזמן הזה, מצוה להקדים כהן ללוי ולוי לישראל אבל אם לא הקדים אין בו אזהרה אבל בזמן הבית היה שם אזהרה נוספת מהך קרא דהשמר וכו' דכל השמר הוא ל"ת. והשתא דאתאן להכי אפי' דברי רבינו דהכא שפיר מתפרשי הכי דהא לא קאמר אבל בגולה כלם שוין אלא אינך מוזהר וכו' אזהרה הוא דליכא אבל מצות קדימה ודאי איכא אפי' בגולה וכדאמרן, ע"כ לשונו.
♦
ט. שמירת המקדש בזמן הזה ע"י הלויים
בשו"ת אבני נזר (יו"ד סימן תמט) נשאל מאת הרבני ר' הלל משה מעשיל יושב בירושלים, אם יש חובה ללויים לשמור את בית המקדש בזמן הזה, הן מצד כבוד בית המקדש והן מצד שלא יכנסו טמאים, ונביא תמצית הדברים:"על דברת מעכ"ת אם חובה בזמן הזה להושיב שומרים למקדש... אולם להטעם האחר שאמר משום דקידשה לעתיד לבוא וכיון דטעם שמירתו מפני כבוד ואף עכשיו מחויב לכבדו זה נכון... והנה בפשיטות י"ל בטעמא דאף דאין שמירתו מפני הגנבים שאין שם גנבים... מ"מ אין כבוד המקדש שיהי' הפקר ואם הי' רוצים הי' גונבים. ע"כ צריך שמירה. אבל בזמן הזה מה ישמור... אולם יש לפרש השמירה שלא יבוא שם מי שאסור לבוא. ולמ"ד קדשה לעתיד לבוא אף בזמן הזה הנכנס לתוכה חייב כגון ערל וטמא ועכו"ם או שלא יבא זר להיכל... ולא מבעיא אם הי' בכח לפעול אצל הסולטאן שיניחו לשמור שלא יכנס שם עכו"ם ג"כ דהוי שימור יפה כיון דמן הדין אסור לכנוס אף בזמן הזה. ואפי' אם לא יוכלו לשמור נגד הגוים. מ"מ שייך שימור נגד ישראל שהרי הגוי אינו מקבל טומאה מה"ת...
עתה נדבר משמירת הלוים דאף שהדבר ברור דשמירת הכהנים והלוים מצוה אחת כמבואר בכל מוני מצות... ומ"מ נ"ל דשמירת לויים בלא"ה בכלל אין בזמן הזה מאחר שחלקו דוד ושמואל למשמורות איזה מן המשוררים ואיזה מן השוערים כמבואר בכתוב. ושוערים היינו שומרים כנ"ל והכלל משורר ששיער במיתה (ערכין דף יא:), ומאין נדע מי המה השוערים. ואף שבגמ' לא מצינו אלא בהגפת דלתות. מ"מ כיון שהוכחנו דשוערים דקרא שומרים ועבודה הוא. א"כ גם השומרים אסורין רק המבוררים. וכן ברבה נשא פ' ו' מלמד שבני מררי אסורין לשמור ולעבוד מה שבני גרשון שומרים ובמס' תענית (דף יז.) כל כהן היודע משמרתו כו' הרי דמשמורות שסדרו אז לא נתבטלו בזמן הזה. ואפי' רבי דאמר אסור כל השנה ופירש"י שמא כשיבנה ביהמ"ק ישתנה המשמורות. מ"מ כל זמן שלא נבנה ולא נשתנו המשמורות עדיין הם כמו שסדרום דוד ושמואל ברוה"ק. ואי אפשר לקיים מצות שמירה בזמן הזה גם בלוים בזמן הזה", עכ"ל.
♦
י. לעתיד לבוא הלוי יהיה קודם לכהן
נסיים מאמרינו בפרפרת נאה שהובא בספר הק' ייטב לב (פר' וזאת הברכה, אות יח): "אשר עשה משה לעיני כל ישראל. ראשי תיבות לוי כהן ישראל. והקדים לוי לכהן[36], על כרחך צריך לומר שמרמז על העתיד, שיתעלו הגבורות ויהיה לוי קודם לכהן, כמו שכתוב בלקוטי תורה יחזקאל (עמ' שכג) על מה שאמר (מד, טו) והכהנים הלוים בני צדוק, כי כהן חסד, ולוי גבורה, לכן לעת עתה שאין העולם מתקיים בדין, הכהן קודם, ולעתיד כי יתוקן העולם ורוח הטומאה יעבור, אז יתעלו הגבורות על החסדים, בסוד (משלי יב, ד) אשת חיל עטרת בעלה, ויהיו הלוים כהנים וכהנים לוים, עיי"ש. וזהו שאמר, לטעם שהקדים לוי לכהן, כי בראשית (הבריאה) ברא אלקים את וגו', ששיתף מדת הרחמים והקדימו לדין... אבל באחרית הימים כי יתוקן העולם להתקיים במדת הדין, אז הגבורות קודמין, על כן לוי קודם.ואפשר זה הנאמר באבותינו אברהם יצחק ויעקב, בכל (שם כד, א) מכל (שם כז, לג) כל (שם לג, יא), סוד כהן לוי, חסד קודם, לכן האותיות כסדר א"ב, הכ"ף קודם ללמ"ד. וזהו שנאמר 'זכור את אשר עשה "לך" עמלק', ל"ך שלא כסדר, לוי קודם, מורה שרצה להגביר הדין. על זה אמר והיה בהניח ה' אלקיך "לך" מ"כל" [וגו'] תמחה את זכר עמלק, כי אז לוי קודם כהן, והיינו "לך" מ"כל", שמ"כל" ישתנה למעליותא ויהיה "לך"... וזה סוד הנאמר בירמיה (לב, ז) כי "לך" משפט הגאולה, לוי קודם כהן בזמן הגאולה, וכה משפטו. אלקים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו ויגאלנו במהרה בימינו אמן.
ונסיים מאמרינו במה שכתב המקובל האלקי רבי מנחם ריקאנטי זלה"ה (פרשת נשא): "ודע כי הכהן נוטל ידיו מן הלוי והלוי משרתו [של הכהן] כאשה לבעלה".
ואנו תפילה לפני אבינו שבשמים: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים. אַתָּה צִוִּיתָנוּ לְהַקְרִיב קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ וְלִהְיוֹת כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּים בְּדוּכָנָם וְיִשְֹרָאֵל בְּמַעֲמָדָם. וְעַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבֻטַּל הַתָּמִיד. וְאֵין לָנוּ לֹא כֹהֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלֹא לֵוִי בְּדוּכָנוֹ וְלֹא יִשְֹרָאֵל בְּמַעֲמָדוֹ / בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה וְכוֹנֵן מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ. וְהַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ וְשַֹמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ. וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם. וְהָשֵׁב יִשְֹרָאֵל לִנְוֵיהֶם, בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.
♦ ♦ ♦