מחבר שו"ת אך טוב לישראל
בדין אין מעבירין על המצות בהוצאת ספר תורה[2]
דין אמע"ה מדאוריתא או מדרבנן * אמע"ה במצוה אחת * אמע"ה פעמים שהוא לשון מושאל * סתירות בדברי התוספות ממסכת למסכת * אמע"ה במצוה אחת – דעת מרן השו"ע * בעניין אין מע"ה בסדר בציעת הפת בשבת, סדר הדלקת נרות חנוכה, צורת האות ט' ותיוגה, גלילת ס"ת ועוד * אמע"ה בהכשר מצוה * אין עושין מצות חבילות חבילות בהוצאת ס"ת * אם יש מצוה באחיזת ס"ת * אם הבאת ס"ת היא התחלת מצות הקריאה? * ס"ת לא גלול אין לחוש לאמע"ה לכו"ע
שאלה
נכנסתי לבית הספק אודות בתי כנסת שיש להם כמה ספרי תורה ועושים תורנות להוציא את הספרים, ופעמים שהם מעבירים על ספר התורה שנמצא בקדמת הארון, ולוקחים מספרי התורה הפנימיים בגלל שהגיע תורם, אי יש לחוש בזה לדין דאין מעבירין על המצוות? וזה החלי בעזרת צורי וגואלי.♦
תשובה
האי דינא דאין מעבירין על המצות הוזכר כמה פעמים בתלמוד בפסחים (דף סד ע"ב), וביומא (דף לג ע"א, ובדף נח ע"ב ודף ע ע"א), ובמגילה (דף ו ע"ב), ובמנחות (דף סד ע"ב). וראשית, הבא נבא בקציר האומ'ר בדין זה אם הוא מדאורייתא או מדרבנן?והנה מדברי הרא"ש בתשובה (כלל ג סימן א) משמע דדין זה אינו אלא מדרבנן, שכתב שאם נזדמן לו תחלה תפילין של ראש, יעביר ויניח של יד, דמשום אין מעבירין על המצות אין לשנות סדר המקרא [הנחת תפילין האמורה בתורה]. ע"כ. וכ"כ הרדב"ז בתשובה (ח"א סי' תקכט), והביא דבריו ביד מלאכי (כללי הדינים כלל ד). ובשדי חמד (חלק א מערכת א אות קג) הביא דמאחר שהרדב"ז תלה דבריו בדברי התוספות ביומא (דף לג ע"א ד"ה עבורי)[3] וכדבריהם כתב הריטב"א (שם ד"ה שמע מינה), ומשמע דתרויהו ס"ל דהוי מדרבנן. והמעיין בדברי הרדב"ז יראה שתלה דבריו גם בדברי הרמב"ם (הלכות תפילין פרק ד הלכה ח). ובשד"ח (שם) הביא כמה אחרונים שכתבו להוכיח שכן דעת מרן בבית יוסף (סימן כה סעיף א) בדין המניחים תפילין בתוך טלית, דסבירא ליה דהוי מדרבנן. וע"ע בשד"ח שם (עמוד 326 כלל כא ד"ה ובמה שהבאת)[4]. אולם מדברי התוס' ביומא (דף לג ע"א ד"ה אין מעבירין), ובמגילה (דף ו ד"ה מסתבר), מבואר דדין אין מעבירין על המצות הוא מדאוריתא. וע"ע בדברי התוס' בזבחים (דף נא ע"א ד"ה אשר). וכבר העיר הרב חיד"א בעין זוכר (מערכת א' סי' טוב) על דברי הרדב"ז הנ"ל שלא זכר ש'ר מדברי התוס'. וכן העיר הגאון רבי יעקב ישראל אלגאזי בתוספת דרבנן (אות א ס"ק מא). ועיין בשו"ת ויען יוסף גרינוולד (אורח חיים סימן ט אות ט) מה שיישב בזה. וכן דעת הרב חיי אדם (חלק א כלל סח סעיף א). ובנשמת אדם (חלק א כלל יג סעיף ב) הוסיף, שהוא דין דאורייתא ובספיקו אזלינן לחומרא. ועיין במ"ש המ"א (או"ח סימן קמז ס"ק יא). גם הרב ארעא דרבנן (מערכת האלף אות א) ישב על מדוכה זו, ובעפרא דארעא (שם אות א) כתב, גם כן דהוי מדאוריתא. וכן כתב בביאור הלכה (סימן כה סעיף א ד"ה שלא יניחו) משם הפמ"ג (משב"ז סק"ה) דנקט לדינא דהוי דאורייתא. וכ"נ דעת הרב דברי מלכיאל (ח"א או"ח סימן טז אות כה). ובספר גזע ישי (מערכת האלף אות טו דף טז ע"ד) כתב, דכללא דמלתא דהסכמת רוב האחרונים דהוי מה"ת. וכ"כ בשו"ת שמו משה פארדו (חאו"ח סימן ז). וכן נקט בפשיטות בשו"ת ערוגת הבושם גרינוואלד (ח"א חאו"ח סימן ה אות ג) וע"ע בשו"ת חיים שאל (ח"ב סימן ה אות ג ד"ה ובהכי), ובמה שהאריך בזה הראש"ל הגרי"צ יוסף בילקוט יוסף (ציצית ותפילין הערות סימן כה - הלכות תפילין אות כז). ואכמ"ל. הא קמן דמידי פלוגתא לא נפקא.
♦
א. ב.
ובגדר דין זה מצאנו לדברי רבותינו בעלי התוספות בזבחים (דף נא ע"א ד"ה אשר) ובמנחות (דף סד ע"ב ד"ה איבעית), שכתבו דלא שייך אין מעבירין על המצות אלא כשיש לפניו שתי מצות כגון דישון מזבח והמנורה. ומשמע, דבמצוה אחת ליכא לדין דאין מעבירין על המצות. וכ"כ התוספות ביומא (דף לג ע"א ד"ה אין מעבירין), ובתוספות הרא"ש שם (דף נט ע"א ד"ה כי נפיק). וע"ע במג"א (או"ח סימן קמז ס"ק יא) ובמחצית השקל (שם ד"ה ואינו מוכרח). אולם במגילה (דף ו ע"ב), נחלקו התנאים אם נתעברה השנה אימתי עושים פורים באדר א' או באדר ב'? דלדעת ר"א ברבי יוסי עושים באדר ראשון, ולדעת רשב"ג באדר שני. ואמרו בגמרא מסתברא טעמיה דר"א ברבי יוסי דאין מעבירין על המצות. ומ"ט דרבן גמליאל? אמר רבי טבי מסמך גאולה לגאולה עדיף. ע"כ. וכתבו התוספות (ד"ה מסתבר) דאין לומר דדין דאין מעבירין על המצות לא שייך במצוה אחת, דהא גבי פורים דלדעת ר"א בן רבי יוסי עושים באדר ראשון ואע"ג דאינה אלא מצוה אחת. ומפרשים הטעם בגמרא משום דאין מעבירין. עכ"ד[5]. וכן בקודש חזיתי להרב לחם משנה (הלכות מעשה הקרבנות פרק ה הלכה יא) שפירש כן בדעת הרמב"ם, דאין חילוק בין מצוה אחת או ב' מצות, בדין דאין מעבירין. וי"ל.אולם הטורי אבן במגילה (שם ד"ה מסתבר טעמא), תמה ע"ז, דבכל מקום דאמר אין מעבירין פירושו דכל היכא שיש לפניו ב' מצות, שיש לו לעשות תחילה להאי דפגע ברישא מה"ט דאין מעבירין, והאריך להוכיח כן מכמה דוכתין בש"ס. ע"ש. ובסוף דבריו כתב, דהמאחר למצוה אין בו משום אין מעבירין אלא משום זריזות בלבד. ובעל כרחך אין מעבירין דאמר הכא לאו דוקא אלא לשון הרגיל ושגור בכל הני דוכתי נקט ולאו דוקא. עכ"ד. ובזה יבואר, דלק"מ מדברי התוספות, ומהשתא אפשר לתפוס עיקר כדברי התוספות ביומא דבמצוה אחת אין לחוש לדין דאין מעבירין על המצות. וכן נראה שנוטה דעת הרב מכתם לדוד פארדו (חיו"ד סימן מד דף קכ ע"א). וכ"כ הרב טהרת המים (מערכת האלף אות א דף א ע"ב) דהעיקר כדברי התוספות ביומא דהוא מהר"ם מרוטנבורג, וכתב הגה"מ (פ"ח מהלכות חמץ ומצה אות ג) דנקטינן כותיה כנגד בר פלוגתיה, דהוא בתרא. וכ"כ מהר"י מינץ בתשובה (סימן ז) והב"ד בכנסת הגדולה (בכללים בדרכי הפוסקים אות כג). ועוד, דשני דיבורי התוספות במנחות ויומא הם כנגד דיבור אחד דמסכת מגילה. ועוד, דכתב היש"ש ביבמות (פ"ד סימן לד) דבשני דיבורי התוספות הסותרים זה את זה אזלינן עיקר כדברי התוספות שבמסכת הארוכה נגד דברי התוספות שבמסכתות הקצרות כמסכת מגילה ע"כ. וכ"כ הברכ"י (סימן כה אות ג) דאם פליגי התוספות במגילה עם שאר מסכתות לא קיי"ל כהתוספות במגילה. עכ"ד. אתה הראת לדעת שסברת התוספות במגילה נדחה קראו לה, והעיקר דבמצוה אחת ליכא לדין דאין מעבירין על המצות. ומרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סימן ט) העיר ע"ד השדי חמד (מערכת א' כלל רצא) שכתב להעיר, על דברי מהר"ד פארדו בשו"ת מכתם לדוד (חלק או"ח דף יב ע"ג) שתפס משמעות דברי התוספות ביומא (שם), ולא זכר סתירת דבריהם. עכ"ל. שנעלם מהרב שד"ח מה שכתב הגר"ד פארדו בשו"ת מכתם לדוד (חלק יו"ד סימן מז) ושם דן באורך בסתירת דברי התוספות, והעלה שהעיקר כמו שכתבו ביומא. ודברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר. עכ"ד. וכן נראה ממ"ש בשו"ת שמו משה פארדו (חאו"ח סימן ז דף כח ע"ג) ומצדד שכ"ד הרמב"ם בפיהמ"ש במנחות (דף סד ע"ב) דבמצוה אחת אין לחוש בה לאין מעבירין על המצות. וע"ע בשו"ת בית שערים (חלק יורה דעה סו"ס שעא), ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"א סימן יב אות יד), ובשו"ת דברי מנחם כשר (חלק א בחלקו השני סימן לח עמוד שלה ד"ה והוצרכתי) מ"ש הראש"ל רח"מ אליישר זצ"ל, ובשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן יד), ובשו"ת משנה הלכות (חלק טו סו"ס קצו), וכ"נ הסכמת כל האחרונים הנ"ל.
אולם, ראיתי להרב ברכי יוסף (שם) שכתב לבאר את דברי התוספות במנחות (שם) דאין כוונתם לומר דבחדא מצוה אין דין דאין מעבירין. ע"ש. גם בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב אורח חיים סימן ה סעיף ב אות ה) השווה את דברי התוספות כולם וכתב דגם התוס' דיומא שוים בשיעוריהם עם התוספות דמגילה דאין חילוק בזה בין מצוה אחת לשתי מצות, דבכולהו שייכא אין מעבירין על המצות. אלא שהתוס' דיומא הוסיפו לחדש דכלל זה דאין מעבירין לא נאמר אלא בששניהם שקולים. ע"כ. ובדרך זו הלך הגר"י טייב בערך השלחן (או"ח סימן כה אות ג) דכתב, דכיון שהלח"מ פירש בדעת הרמב"ם דגם במצוה אחת אמרינן לדין דאין מעבירין, הכי נקטינן. ותמה ע"ד הרב ברכ"י שלא זכר ש'ר מדברי הלח"מ. ועיין במ"ש בערך השלחן (או"ח סימן רעד אות ב). ואיברא דבדברי הרמב"ם אפשר לפלפל טובא. וע"ע בשו"ת מכתם לדוד פארדו (חלק יו"ד סימן מז), מ"ש לבאר בדברי הרמב"ם והעיר ע"ד הרב ערך השלחן דשערי תירוצים לא ננעלו ואין הכרח לפרש כן בדברי הרמב"ם. ואכמ"ל. אתה הראת לדעת דגם בזה מידי פלוגתא לא יצאנו.
♦
ואבא היום אל העי'ן, לבאר ולברר את דעת מרן השולחן ערוך בזה אי ס"ל כדברי התוספות ביומא דבמצוה אחת אין דין דאין מעבירין על המצות. והנה בשו"ע (או"ח סימן כח סעיף ב) כתב דיניח תפילין של ראש תחילה בתיקן ואחר כך של יד, כדי שיפגע בהם תחילה כשיבא להניחם. ע"כ. והטעם מפורש בב"י דהוא משום דאין מעבירין על המצות. וכ"כ הלבוש (או"ח סימן כה סעיף יא) דיש להוציא מכיס את התפילין של ראש תחילה, דכיון דעל פי הדין צריך להניח של יד תחילה הוה מעביר על המצוה ויש למחות במי שעושה כן. וכ"כ הט"ז (שם סק"י). וכ"כ החיי אדם (כלל יג סעיף ב), דמטעם זה צריך להיזהר גם כן שיהיה מונח בענין שיפגע בתפילין של יד תחילה. ובנשמת אדם (שם) כתב דהגם דהמג"א (שם סק"א) כתב דכל זמן שהם בכיס לא נקרא מעביר על המצות, כיון דדין דאין מעבירין על המצות הוא מדאוריתא ודאי יש להחמיר כהט"ז.
ומדברי מרן השו"ע שזכרנו מוכח דס"ל דגם במצות תפילין איכא דין דאין מעבירין על המצות ואפילו מונחים בכיסם. וע"ע בשו"ע (סימן כה סעיף יא) ובלבושי שרד (ד"ה ויש מי שאומר), דנראה דס"ל דדעת מרן דגם במצות תפילין איכא משום אין מעבירין. גם מדברי השו"ע (שם סימן כח סעיף א) ובב"י שם נראה כן, שהוא כתב דיש למשמש בתפילין של יד תחילה. וכן דעת המלבי"ם בספרו ארצות החיים (סימן כו בארץ יהודה סק"א), שכתב דהיכא שאין לו אפשרות אלא להניח או תפילין של יד או של ראש, שיניח של יד, משום דאין מעבירין על המצות, שפוגע בזרוע תחילה. ע"כ. ולא מבעיא לפי מ"ש הלבוש (שם סעיף ו וסעיף ט ובסימן כו סעיף א) דטעמא דידן דמברכים על תש"ר בנפרד, כיון דשתי מצות הן. וכ"כ בביאור הגר"א בתיקוני זוהר חדש (דף מו ע"ב ד"ה וכד תפילין) דבמה שנחלקו הבבלי והירושלמי אם מברכים ברכה אחת על התפילין או ב' ברכות, דהבבלי סובר דהוא מצוה אחת. והירושלמי סובר דהווה ב' מצות. דלפי זה בודאי דהוה כשתי מצות נפרדות דלכו"ע אית ביה לדין דאין מעבירין על המצות. אלא אפילו לדעת מרן השו"ע (או"ח סימן כה סעיף ה) דפסק דמברך ברכה אחת, הא לקמן (סימן כו סעיף א) כתב, דבתפילין כל אחת מצוה בפני עצמה. ע"ש. ולהכי יש לחוש בזה לדין דאין מעבירין על המצות. וכן נראה דעת הרמב"ם דפסק (הלכות תפילין פ"ד הלכה ח) דיניח תפילין של יד מלמעלה שיפגע בה ראשון, שאם יפגע בשל ראש תחילה יצטרך להעביר על המצוה. ולעיל מיניה פסק (בהלכה ד-ה) דתש"ר ותש"י הן שתי מצוות זו לעצמה וזו לעצמה, ורק כשמניחם יחד מברך ברכה אחת. ומעתה יש לומר דלא נפלאת ולא רחוקה היא שדעת מרן השו"ע דבמצוה אחת אין דין דאין מעבירין על המצות. שו"ר בשו"ת ערוגת הבושם גרינוואלד (ח"א חאו"ח סימן ה אות ג דף ו סע"ב) שכתב כן ופלפל בחכמה עוד בזה ואכמ"ל.
♦
ג. ד.
ואם כנים אנו בזה דדעת מרן השלחן ערוך כן, ניחא מ"ש בשו"ע (או"ח סימן רעד סעיף א), דבבציעת הפת בוצע את התחתונה. והקשה הב"ח (שם) הא אין מעבירין על המצות והוה ליה לבצוע על העליונה? וע"ש בט"ז (סק"א) ובמשנ"ב (סק"ה) מ"ש בזה. ומ"מ שפתי מרן השו"ע ברור מיללו דלא חש לכל זה. ולדברינו ניחא, דכיון דהוה שתי החלות מצוה אחת, ס"ל דאין לחוש בזה לדין דאין מעבירין על המצות. שו"ר דכדברים האלה כתב רבי אברהם בן אביגדור מקושטא בספרו זכור לאברהם (סימן י). וכ"כ בספר תוספת שבת (סימן רעד סק"ג) בשם רבי משה גינצבורג מפראג. ע"ש. וע"ע במ"ש בזה הרב פתח הדביר (שם אות ג) ובספר בתי כנסיות להגאון רבי אברהם בן עזרא מסלוניקי (דף כד ע"ב ד"ה ואל זה), ובמה שכתב בדעת הב"ח גופא הגאון רב שלמה קמחי מקושטא בספרו מימי שלמה (סימן כה סעיף א הוצאת אהבת שלום עמוד לג ד"ה הנה).ובלכתך בדרך זו, יבואר עוד מ"ש מרן בב"י ובשו"ע (או"ח סימן תרעו סעיף ה) שמדליק נרות חנוכה מימין לשמאל, ואף שמעביר על הנר שלפניו. וכ"כ בתשובה בשו"ת אבקת רוכל (סימן טו). ובט"ז שם (סק"ו) כתב להיפך דיתחיל להדליק משמאל החנוכיה שהוא ימין האדם, דאל"כ הוא מעביר על המצוה במה שמוליך ידו לצד הנרות המוכנים לפניו, ושיכל ידו להדליק בנר שהוא בשמאל שלו ואחר כך ידליק במה שמונח לפניו. ע"כ. אתה הראת לדעת דלא חשש מרן לדין דאין מעבירין על המצות. ולדברנו ניחא, דכיון דהווה מצוה אחת ס"ל כדברי התוספות, דאין לחוש בזה. ודו"ק. שו"ר שכ"כ הגאון מהרש"ם בדעת תורה (שם סעיף ה ד"ה נמצא) דהיינו טעמא באותה מצוה לא שייך דין דאין מעבירין על המצות, דא"כ יחוייב תמיד ללמוד בספר ראשון שבא לידו או לקרות בס"ת הראשון שבא לידו. עכ"ד. ודון מיניה ואוקי באתרין.
אולם אמרתי אבא אעיר'ה במ"ש בבית יוסף (אורח חיים סימן לו בצורת האות ט) וז"ל: האות ט' - יעשה הראש עגול למעלה ולא יהיה ראוי להושיב כתרי התגין, שאם ראש הראשון שוה והגון להתגין כמו ראש השני לא היו מדלגין עליו להושיב כתרי התגין על ראש השני, דומיא דאין מעבירין על המצות (פסחים דף סד ע"ב). עכ"ד. הא קמן דאפילו באות אחת ובעניין אחד קאמר דיש בזה לדין דאין מעבירים על המצות. עוד מצאנו בדברי הבית יוסף (אורח חיים סימן קמז) אודות גלילת ספר תורה, שכתב ע"ד הטור שכתב דגולל הס"ת מבחוץ וזת"ד - ואם נפשך לומר דגוללו מבחוץ דוקא ולא מבפנים הטעם מפני שמהצד שהוא לפניו הוא צריך להתחיל דאם לא כן הוי כמעביר על המצוה וקיימא לן דאין מעבירין על המצות. ע"כ. אולם אין בדברי הבית יוסף הללו כדי דחייה, דלגבי האות ט' זכר וכתב דהוה דומיא דאין מעבירין. ועוד, שכתב שם טעמים נוספים ואפשר שכתב כן לחד מ"ד. גם מ"ש לגבי גלילת ס"ת ביאר כן בדעת הטור. ואכתי צ"ע.
ולאחר הודיע אלוקים אותנו לכל זאת, נראה לומר בס"ד, דבנ"ד אין לחוש לדין דאין מעבירים על המצוות, מאחר שבהוצאת הספר תורה איירי במצוה אחת, ובזה אין דין דאין מעבירין וכמבואר בתוספות. ועכ"פ יש כאן כעין ספק ספיקא, שמא הלכה דדין אין מעבירין על המצות הוא מדרבנן, ואת"ל דהוה מדאוריתא, שמא כהסכמת האחרונים דהוה רק במצוה אחת [וספק כעי"ז כתב מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר (חלק ז אורח חיים סימן ה אות ג) בנידונו ע"ש].
♦
ולכאורה יש להעיר, דבנידון דידן לכו"ע יש להקדים ליקח את הספר שלפניו, דהנה מצאנו בגמרא במנחות (דף סד ע"ב) דהטעם שמביאים את העומר מן הקרוב, משום דאין מעבירין על המצות, והגם דהווה מצוה אחת כתבו התוספות (שם ד"ה איבעית אימא) דיש ליקח מן הקרוב. וכ"כ הריטב"א ביומא (דף לג ע"א ד"ה אין מעבירין) וז"ל: אין מעבירין על המצות, פי' ומצוה שבאה לידו תחלה יש לו להקדים כדי שלא יתעכב ויתאחר מעשות המצוה, ומהאי טעמא אמרינן במנחות (שם) שמביאין העומר מן הקרוב לירושלים לפי שאין מעבירין על המצות. ועיין במ"ש הרב המו"ל על חידושי הריטב"א מוסד הרב קוק (שם הערה 353). וע"ש בשיטמ"ק (אות יא) שהקשה מדברי התוספות ביומא (דף לג ע"א ד"ה אין). ונראה לבאר בזה, דבשיהוי זמן מועט אין לחוש לזה במצוה אחת, דלא ניכר שמתעכב ומתאחר במצוה. ולכן גם בנ"ד שמעביר על הס"ת שלפניו ולוקח את הס"ת שרחוק ממנו אין לחוש בזה לדין דיש להביא מן הקרוב. ודו"ק. וגדולה מזו כתב בשו"ת יחוה דעת (חלק ב סימן ט), דמותר ללכת לבית כנסת רחוק אפילו אם יש בית כנסת סמוך לביתו, ואין לחוש בזה משום אין מעבירין על המצות, דכל שאינו עוסק במצוה, ואין המצוה מתבטלת, רשאי ללכת אל המקום הרחוק יותר, ואין בזה משום אין מעבירין על המצות. ע"ש דבריו הנעימים מפי ספרים ומפי סופרים. וכ"ש בנ"ד.
♦
ה. ו.
ועוד יש לאלוה מילין כמה וכמה צירופים מדברי הפוסקים שאין לחוש בנידון דידן לאין מעבירין, וזה יצא ראשונה מ"ש הרב פרי מגדים (או"ח סימן קמז באשל אברהם ס"ק יא) דבספר תורה הכל עניין אחד ואין בו חשש של אין מעבירין על המצות. ועיין בשד"ח (מערכת האלף דף קסג ע"א אות כא). וי"ל.♦
עוד יש להוסיף מ"ש בספר מכתם לדוד פארדו (חיו"ד סי' מז) אודות רב ומורה צדק לעדתו בעיר אחת, ושלחו מתם מעיר גדולה יותר שמקבלים אותו עליהם לרב ומורה צדק, ואנשי קהלתו באים בחזקה מחמת טענה שאין מעבירין על המצות, והשיב, שלפי מה שכתבו התוס' ביומא (שם) שלא שייך הדין דאין מעבירין על המצות אלא בשתי מצות ולא מצוה אחת. לפי זה, כאן הכל מצוה אחת להורות לבני ישראל את החוקים ואת התורות, הילכך מקודש עדיף, שהעיר השניה יותר גדולה וכו'. והוסיף עוד, שאפילו אם היתה העיר השניה שוה בגודלה לראשונה, לא שייך בזה הדין של אין מעבירין על המצוות, שלא אמרו כן אלא כשמניח המצוה הראשונה מידו שלא לעשותה כלל, אבל אם נתעסק כבר זמן רב במצוה הראשונה שבאה לידו וקיימה פעמים רבות, וכעת בא לעשות מצוה אחרת שנזדמנה לידו, לכל הדעות שפיר דמי, שאין כאן בזיון למצוה הראשונה שכבר עסק בה זמן רב. ע"ש. וע"ע בשו"ת יחוה דעת (חלק ב סימן ט עמ' מז) שדן עוד בדבריו, ודון מיניה ומיניה לנידון דידן דבכל ספר תורה קוראים פעמים רבות בעיתו ובזמנו על פי סדר מסוים, ואין בזה משום אין מעבירין כשפוגש בו תחילה.
♦
ז. ח.
ונראה דאע"פ ששם תלה הרב מכתם לדוד דמקודש עדיף והכא איירי בספרי תורה שווים, ופעמים שיש אפילו ספר תורה שהגיע תורו והוא פחות מהודר ממה שמונח לפניו, כיון שכך נקבע תורו וזמנו הוא המקודש ומזומן לקריאה עכשיו ובו קוראים.ומצאתי און לי במ"ש לדון בברכי יוסף (או"ח סימן כה) אם הטלית של שבת היה מונח בכיס שנותן בו טלית חול, ופגע בה תחילה, נשאל הרב החסיד מהר"י מולכו בתשובותיו כ"י (סימן פג), אם יכול להניח טלית של שבת וליקח טלית של חול, או יש בזה אין מעבירין על המצוות, וצריך ללבוש טלית של שבת? וכתב מהר"י מלכו, דכיון דזה הטלית הוא מובדל ומופרש ליום שבת, ואין בדעתו ללבשו אלא מידי שבת בשבתו, אין כאן עובר על המצוות. דעד כאן לא אמרינן הכי אלא כשרוצה ללבוש שניהם, אמרינן כל הבא לידו וקדם זכה, אבל כאן שאין בדעתו ללבשו בחול אלא יום שבת, אין כאן משום עובר על המצוות. ושם הביא ראיה מדברי מרן השו"ע (סימן כה), והרב חיד"א הוסיף עליו שנראה שכ"ד הפוסקים ע"ש. גם בשו"ת שמו משה (חאו"ח סימן ז) צרוף צורף לטעם זה בנידונו. וע"ע בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב חאו"ח סימן ה סעיף ג אות יג). ודון מיניה לנ"ד דכאן, שאין בדעת הציבור לקרוא אלא בספר תורה שהגיע זמן קריאתו, אין כאן משום עובר על המצוות.
וכן שורת הדעת נוטה דכיון דבהגיע תור אותו הספר קוראים בו, ממילא כלפי שאר הספרים אין זה זמנם, וכן נראה ממ"ש הרדב"ז בתשובה (ח"א סימן תקכט), דמי שנתהפכו לו תפיליו בכיס ופגע בשל ראש תחילה, יעביר אותם ויניח של יד ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאין כאן מעביר על המצות כיון שהוא מחויב לקשור של יד תחילה וכדכתיב "וקשרתם לאות על ידך" והדר "והיו לטטופת בין עינך" (דברים ו, ח), עדיין לא הגיע זמן של ראש עד שיניח של יד. ע"כ. וכיוצ"ב כתב בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סימן קסג ד"ה ומי) לגבי מי שנעשה לו נס באדר, יעשה את ההודיה באדר השני, דלא שייך אין מעבירין על המצות, דהשתא דעשו אנשי כנסת הגדולה השני לעיקר לענין נס משום מסמך גאולה לגאולה עיין מגילה (דף ו ע"ב), א"כ הראשון הוא שבט, ולא שייך אין מעבירין על המצות, דעדיין לא הגיע זמנו. והש"ס במגילה (דף ו ע"ב) דקאמר אין מעבירין על המצות, היינו על אנשי כנסת הגדולה גופייהו, דהיה להם לתקן בראשון משום אין מעבירין, אבל השתא דתקנו בשני משום גאולה לגאולה, שוב נעשה הראשון שבט לענינים אלו והשני הוא אדר. עכ"ד. וכן מתבאר ועולה ממ"ש בשו"ת שמו משה (חאו"ח סימן ז), ע"ש. וע"ע בספר ילקוט יוסף (הלכות תפילין הערות סימן כה אות כז), ודון מיניה לנ"ד ואכמ"ל. הא קמן, דכל היכא דאכתי לא מטיא זמן חיובו, אין בו משום אין מעבירין.
מה גם שבאופן שיש סדר בבית הכנסת ולא אתי לאינצויי בודאי שעדיף טפי שכך תתקיים הקריאה, ודמי למ"ש בחידושי הריטב"א בשבת (דף כג ע"א ד"ה הרואה), גבי נר חנוכה דיש אומרים דכיון שדעתו להדליק בביתו אינו צריך עכשיו לברך על ראייתו, ואין בזה משום אין מעבירין על המצות כיון דעל ידי הדלקה עדיף טפי. עכ"ד. וכ"כ הרשב"א (שם ד"ה הרואה) והר"ן (שם ד"ה אמר רב חייא) וכ"פ הטוש"ע (או"ח סימן תרעו ס"ק ג), ודון מיניה ואוקי באתרין.
♦
והסתפקתי אם יש להביא עוד סעד דאין לחוש לאין מעבירין על המצות, ממ"ש הרב מגן אברהם (או"ח סימן כה סק"א) לגבי תפילין דכל זמן שהם בכיס לא נקרא מעביר על המצות. ושכן מוכח מדברי השו"ע ע"ש במחצית השקל ביאורו. וא"כ יש לומר דגם כאן כל זמן שהספר תורה סגור דמי לתפילין מכוסים. והגם שחלקו על דבריו הפוסקים, עיין בנשמת אדם (חלק א כלל יג סעיף ב)[6], יש לצרפו לנידון דידן.
ואיברא דמקום יש בראש לחלק ולומר דשאני תפילין דמוציאם לגמרי ממקום כיסוים כשמניחם, לא כן ספר תורה, דתלוי במנהג העדות, דאנו הספרדים משאירים את הספר תורה בתוך הבית וכך קוראים. אולם לאחינו האשכנזים, הנוהגים להוציא את ספר התורה כולו מתוך כיסויו בשעת הקריאה, נראה דדמי ממש לדין התפילין שזכר המגן אברהם. ודו"ק.
♦
ט. י.
עוד עלה במחשבה לפני לומר, דלא שייך הכא כלל לדין דאין מעבירין על המצות, כיון שאין מצוה בעצם החזקת הספר תורה, והמצוה היא רק בקריאה בה, והשתא אכתי לא קורא, ולא הוי אלא כהכשר מצוה, דלא שייך לומר בו אין מעבירים על המצות. וסעד וסמך מצאתי ממ"ש באור זרוע (הל' שבת סימן מח), הו"ד בדרכי משה (אורח חיים סימן קמז אות ה), דאיתא בירושלמי (סוטה פ"ז ה"ו) כשמוציאין ב' ס"ת אין להוציא השניה עד שמחזיר הראשונה למקומה. ואנו אין מנהגינו כן אלא מוציאין שניהם בבת אחת. ותופסין האחת עד אחר שקראו בראשונה ואז לוקחין השנייה ונותנין להם הראשונה. ע"כ. ובמג"א (שם ס"ק יא) כתב דבשני ס"ת נוהגים ע"פ דברי הרמב"ם (הלכות סוטה פ"ד ה"ב) דלא קפדינן בהבאה דאין בזה משום מצות חבילות ע"י ההוצאה בלחוד. ע"כ. וכ"כ במשנה ברורה (סימן קמז ס"ק כח). ולדברינו ניחא, דכיון שאין מצוה בעצם ההבאה אין לחוש בזה גם כן משום אין עושין מצות חבילות חבילות. וכדברים האלה כתב הגאון רבי משה פארדו בשו"ת שמו משה (חלק או"ח סימן ז) בנידונו, שנשאל על המנהג שנהגו לעבור דרך בית הכנסת האיסטנבולים אשר בעיר העתיקה בירושלים ת"ו, להיכנס להתפלל בבית הכנסת הגדול על שם רבן יוחנן בן זכאי, אם אין בזה משום אין מעבירין על המצות? ואחר שהאריך למעניתו העלה בכחא דהיתרא שאין לחוש לזה כלל, וכתב, שתפלה בבית הכנסת אינה דרך חיוב גמור אלא למצוה מן המובחר, ונחשב הדבר כהכשר מצוה, ובזה לא שייך הדין שאין מעבירין על המצות. עכ"ד.ואל תשיבני ממצות טלית ותפילין, שמצאנו שם שיש בהם דין דאין מעבירין, וכמבואר בשו"ע (או"ח סימן כה סעיף א), דהתם שהמצוה היא להתעטף ולהניח, איך שפוגע בהם לקחתם הוה חלק מהמצוה, לא כן בקריאה בתורה שהיא מצוה נפרדת מהבאת הספר תורה. שו"ר דכ"כ בספר חשוקי חמד במגילה (דף כט ע"ב), שכתב דהוצאת ספר תורה, הספר תורה עצמו אינו המצוה גופא, אלא הוא מכשיר את המצוה, ובזה אינו נקרא מעביר על המצוה, אלא מעביר על מכשירי מצוה. אבל בתפילין וטלית, שהם שני מצוות, אם כבר לקח הכיס של התפילין, אסור להניחו מידו ולקחת את הטלית כמבואר בשו"ע. עכ"ד.
♦
אולם קושטא דמילתא שאין הדבר פשוט כל כך שאין מצוה בעצם הבאת הספר תורה. דהנה מבואר בגמרא בברכות (דף יח ע"א) שלא יכנס עם ס"ת לבית קברות משום לועג לרש. וכ"פ הרמב"ם (הלכות אבל פרק יד הלכה יג), וז"ל: לא ילך אדם בתוך ארבע אמות של קבר ותפילין בידו וספר תורה בזרועו. ע"כ.
וכתב הרב כסף משנה (שם): לא ילך אדם וכו'. ובנוסחי דידן גבי ספר תורה לא יהלך אדם בביה"ק וס"ת בזרועו ויקרא בו, והכי מסתבר דבלא קריאה בו מאי לועג לראש איכא. ע"כ. ומוכח מדבריו שאין מצוה בהחזקת הס"ת. ולפי זה מה שמביא את הס"ת מההיכל לבימה אין זו מצוה, וממילא אין בו גם כן דין דאין מעבירין על המצות.
אלא שבמקום אחר כתב הרמב"ם (הלכות ספר תורה פרק י הלכה ו) וז"ל: לא יאחז אדם ספר תורה בזרועו ויכנס בו לבית המרחץ או לבית הכסא או לבית הקברות, אף על פי שהוא כרוך במטפחות ונתון בתוך התיק שלו, ולא יקרא בו עד שירחיק ארבע אמות מן המת. עכ"ל. וכתב הכסף משנה: ומ"ש ולא יקרא בו עד שירחיק ד' אמות מהמת וכו'. אמרו בגמרא בברכות (שם) דהיינו תוך ד' אמות דוקא אבל חוץ לד' אמות שרי. ואף ע"ג דפשטא דברייתא משמע דלא אסרה לילך לבית הקברות וס"ת בזרועו אלא בקורא בו, נראה שרבינו מפרש דתרתי קתני לא יהלך בבית הקברות וס"ת בזרועו או קורא ובכל חד מהני, איכא משום לועג לרש דאחיזת ס"ת בזרועו אף ע"פ שאינו קורא בו מצוה היא ואית בה משום לועג לרש. עכ"ד. וכ"כ בב"י (יו"ד סימן רפב אות ד). והב"ח (יורה דעה סימן רפב אות ג). ע"ש. וכבר העיר הרב לחם משנה בהלכות אבל, בזה, והוסיף דהטור כתב בהלכות קבורה (יו"ד סימן שסז) וס"ת בזרועו ויקרא בו או יתפלל, משמע דאית ליה דברייתא חדא קאמר דבעינן שיהא שם תרתי לאסור שיאחז הספר תורה ויקרא בו. ויש להעיר ממ"ש בהלכות ס"ת (סימן רפב) ולא יאחוז אדם ס"ת ולא יקרא בו משמע דאית ליה דברייתא תרתי קתני ואולי מ"ש בהלכות קבורה ויקרא בו ר"ל או יקרא בו ולא חש להאריך וסמך עמ"ש בהלכות ס"ת. עכ"ד.
ובדעת השו"ע כבר כתב בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא (אורח חיים סימן קט) דדברי השלחן ערוך (יו"ד סימן שסז סעיף ג) מורים כדבריו בכ"מ בהלכות אבל, דאין מצוה באחיזת ס"ת אם לא קורא בו. אמנם בהלכות ס"ת (יו"ד סימן רפב סעיף ד) מורים כדבריו בכ"מ בהלכות ספר תורה שבכל אחד לחוד יש בו משום לועג לרש. וכן כתב שם הט"ז (ס"ק ג) שבבית הקברות עצמו גם האחיזה לחוד אסור. ע"כ. אתה הראת לדעת שאין בירור בעצם הדבר אי הוה מצוה. ואולם אם נדקדק בלשון הכס"מ נראה דבהלכות אבל קבע מסמרות שרק עם קריאה בס"ת עובר על לעג לרש. ובהלכות ס"ת כתב, נראה שרבנו מפרש, והיינו שרק דעת הרמב"ם כן, וליה לא ס"ל. ומה שנקט בשו"ע בסימן רפב סעיף ד לשון זו, העתיק לשון הרמב"ם כדרכו בקודש. וסמך על מה שפירש בהלכות אבל. ויל"ע.
♦
יא. יב.
וראיתי להרב רבי זאב וואלף טורבאוויץ אב"ד קלצק בחיבורו זיו משנה על הרמב"ם (הלכות ספר תורה פרק י הלכה ו), שכתב דודאי באחיזה לבד לא שייך לועג לרש לכוליה עלמא, דאין מצוה באחיזה. וכל מה שחשש הרמב"ם שלא יכנס עם ס"ת בזרועו לבית הקברות הוא משום דברי הזוהר (פרשת אחרי דף עא ע"א) שמבואר בו דהמתים מזדעזעים מאד כשבאים אליהם בס"ת שמא יש צער בעולם, ואם טעות בס"ת ההיא, איכא גם סכנה גדולה בזה עיין שם. וא"כ כיון דגם בגמרא אמרו דאנו לא בקיאינן בחסרות ויתירות א"כ ודאי יש איסור וגם סכנה לאחוז ס"ת בזרועו בבית הקברות, אבל שלא בבית הקברות אין בו כלל משום לועג לרש בתוך ד' אמות של מת המונח בבית, אלא רק בקריאה לבד ולא באחיזה. עכ"ד. ובדבריו יש לעיין, דמאי דפשיטא ליה דהרמב"ם ראה את הזוהר הקדוש, אין הדבר פשוט שבזמנו רב טובו דהזוהר היה צפון. וכן מבואר בדברי מהרח"ו בשער הגלגולים (הקדמה לו, עמוד קיז ד"ה גם הרמב"ם) דהרמב"ם הוא מן הפאה השמאלית ולכן לא זכה לידע חכמת הזוהר, אבל הרמב"ן ז"ל הוא מן הפאה הימנית ולכן זכה אליה כנודע. ע"כ. וכ"כ החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן נא) שכתב, ספר הזוהר לא נגלה אפילו לאחרונים [מהראשונים] כמו הרשב"א והרא"ש וק"ו שלא נתגלה בימי הרמב"ם. ע"ש. ובסדר הדורות (חלק א שנת ד"א תתקכז) הביא אגרת הרמב"ם שכתב שאילו היה יודע מחכמת הקבלה היה משנה הרבה דברים בספרו. עכ"ד. וכ"כ בשו"ת עטרת פז (ח"ק א כרך ג חאה"ע סימן יב הערה א), אולם בשדי חמד בכללי הפוסקים (סימן ה אות כב) הביא פלוגתא בזה. ובשו"ת עשה לך רב (חלק ב סימן י בהערה) כתב, ויש אתנו מחקר בכתובים בענין זה להוכיח שהרמב"ם ראה את ספר הזוהר, שכן כתב בספרו דברים שאין להם שום מקור אחר מחוץ לזוהר ואכמ"ל. ועיין עוד שם בדבריו (חלק ה סימן יז, ובחלק ח סימן מב). גם בהערות על שו"ת מפענח נעלמים (סימן ה) הביא מה שכתב בעמח"ס שומר אמונים הקדמון (ויכוח ראשון אות יב) ששקל וטרי במבוכה זו ומיישב התמיה היאך אפשר לומר שנעלמו מהרמב"ם ספר הזוהר וחכמת הקבלה שכל סתום לא עממוהו? ומסיים שם, ואם תרצה להאמין אל מה שנמצא כתוב בספרי האחרונים, הנה גם הרמב"ם בסוף ימיו זכה לקבל זאת החכמה מפי מקובל ע"כ. וע"ע במאמר הראש"ל הרב מרדכי אליהו זצ"ל בכתב עת שערי צדק (ח"ד עמוד 56). ודי בזה.♦
נתנה ראש ונשובה לנד"ד, ראיתי בשו"ת דברי מנחם כשר (בחלקו השני של חלק א סימן לז עמוד שלב) שיצא לדון ממש בנ"ד, וכתב דלא שייך בזה אין מעבירין על המצות כיון דלא התחיל עדיין במצוה דהא עיקר המצוה היא הקריאה והוי קודם דקודם המצוה כשהולך להביא את הס"ת ומבואר מדברי התוס' ישנים ביומא הנ"ל דהיכא דמחוסר מעשה לא שייך אין מעבירין על המצות. אולם שם (סימן לח) הביא מכתב תשובה מהגאון הראש"ל רח"מ אליישר זצ"ל דנדחה קרא לה לסברא זו, וטעמו ונימוקו עימו, דלקיחת ס"ת היא חלק ממצות קריאת התורה ולא כמצוה בפני עצמה, ולכן לא שייך לומר בה דהוה מחוסר מעשה. ולדינא הביא טעמים שונים מפני מה אין לחוש בזה לדין דאין מעבירין על המצות. ע"ש בדבריו. ותהילות להשי"ת שכיוונו לכמה מדב"ק.
♦
יג. יד.
וטרם אכלה לדבר אבא אעירה מדברי התוספות ישנים ביומא (דף לג ע"א ד"ה אפילו הכי) שהקשו, אמאי לא קאמר בגמרא, דהטעם שסידור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי משום דאין מעבירין על המצות דפגע במזבח החיצון ברישא? ותירצו, משום דכיון שהיה צריך להביאן מלשכת העצים ואינם שם על המזבח לא מיקרי מעבירין. וכ"כ הריטב"א ובתוס' הרא"ש (שם). ונראה לדון מזה גם כן על ס"ת שלא גלול לאותה הפרשה ובצידו יש ס"ת הגלול, דאין לחוש בזה לאין מעבירין על המצות ויש לקחת את הגלול, מכיון דמחוסר גלילה לא מקרי מעבירין. שו"ר שכ"כ הרב שדי חמד (כרך א מערכת האלף כלל קג עמוד 39, ושנה דבריו בעמוד 217 כלל מז) מפי ספרים ומפי סופרים דאם המצוה מחוסרת קצת תיקון והכנה אין בזה משום אין מעבירין על המצות. עכ"ד. וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל (ח"א או"ח סימן ט), וכ"פ להדיא הגר"י זלברשטיין שליט"א בספר חשוקי חמד במגילה (דף כט ע"ב ד"ה אחד) דס"ת שצריך לגוללו אין בו משום אין מעבירין. וע"ע בשו"ת הרי יהודה (חלק א חאו"ח סימן לח אות ד). ועל כן לרוחא דמילתא הגבאי המסדר את ספרי התורה תמיד יכין את ספר תורה יחיד הראוי לאותה הקריאה, ותו ליכא למיחש למידי.♦
המורם מכל האמור: דאין לחוש משום אין מעבירין על המצות כשמוציא מארון הקודש ספר תורה אחר ממה שלפניו, מכל הני טעמי תריצי שכתבנו. וגם אין לחוש בזה לפגם הספר תורה, שהדבר מפורסם לכל באי שערי הבית הכנסת שיש סדר הוצאות בספר תורה. וגם האורחים הבאים ממרחק, ישערו בדעתם שכן הוא הדבר, דדבר מפורסם הוא שנוהגים כן בכל בתי הכנסיות בעולם. וכ"פ הגאון הראש"ל רח"מ אליישר זצ"ל בתשובה שהובאה בשו"ת דברי מנחם כשר (ח"א בחלק השני סימן לח עמוד שלג). וכ"כ בשו"ת בירורי חיים (ח"ב סימן ב) והוסיף שכ"כ בספר יד בקריאת התורה (סימן ג סעיף ט) משם הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל. והנלע"ד כתבתי, וצי"מ וימ"ן אמן.
♦ ♦ ♦