פתיחת קופסת שימורים בשבת
בשאלה האם ניתן לפתוח קופסת שימורים בשבת, יש לנו לכאורה מספר סיבות למה לא לפתוח:א. מצד מלאכת סותר - מי התיר לנו לסתור כלי בשבת?
ב. מלאכת מכה בפטיש - מתקן מנא. כשעושים פתח יפה לקופסה יש בכך משום תיקון כלי ויהיה בכך לכאורה איסור דאורייתא.
ג. מלאכת בונה - הקופסה סגורה מכל עבר לא ניתן להשתמש בה, כלומר להוציא ולהכניס דברים. על ידי עשיית פתח אנחנו יוצרים כלי מחדש.
♦
נתבונן בסוגיה לאור גמרא שקשורה אליה:
הגמרא במסכת ביצה (לג ע"ב) דנה האם מותר לקטום מהדס שנקטף כבר בשביל להריח בו.
וז"ל הגמרא: "תני חדא: קוטמו ומריח בו. ותניא אידך: לא יטמנו להריח בו! אמר רבי זירא אמר רב חסדא: לא קשיא, הא ברכין, הא בקשין. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: בקשין, אמאי לא? מאי שנא מהא דתנן: שובר אדם את החבית לאכול ממנה גורגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי?! ועוד הא רבא בר רב אדא דאמרי תרוייהו: כי הוינן בי רב יהודה, הוה מפשח לקתתא דנרגי וחציני! לא קשיא; הא- רבי אליעזר הא - רבנן. דתניא, רבי אליעזר אומר: נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו וחכמים אומרים לא יטול אלא מאבוס של בהמה. ושוין שלא יקטמנו, ואם קטמו לחצוץ בו שיניו ולפתוח בו הדלת, בשוגג בשבת- חייב חטאת, במזיד ביום טוב - סופג את הארבעים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות. רבי אליעזר דקאמר התם חייב חטאת - הכא פטור אבל אסור, רבנן דקא אמרי התם חייב חטאת - הכא פטור אבל אסור - הכא מותר לכתחילה. ולית ליה לרבי אליעזר הא דתנן שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי? אמר רב אשי: כי תניא ההיא במוסתקי".
כלומר: הקוטם הדס בכדי להריח בו לפי רבי אליעזר - אסור שמא יקטמנו כדי לחצוץ שיניו ואם יקטמנו כדי לחצוץ שיניו הרי שבקטימתו יצר כלי ועבר על איסור תורה של בניית כלי, מאידך לפי חכמים מותר לקטום בשביל להריח כיון שגם אם בטעות ינקה שיניו, הרי מלאכה זו היא איסור דרבנן משום שרק על קטימת העץ בסכין יש חיוב מהתורה.
הגמרא מקשה לדעת רבי אליעזר: כיצד מותר לשבור חבית כדי לאכול ממנה, הרי יכול להיות שיכוון לעשות כלי וא"כ ליאסר מדרבנן אפילו אם דעתו רק כדי לאכול? ומתרצת הגמרא בסוף הענין: "אמר רב אשי: כי תניא ההיא במוסתקי" שרק במוסתקי מותר לשבור את החבית לצורך הגרוגרות.
רש"י מסביר מהו מוסתקי שמותר לשוברה: "חבית שבורה שמדבקין בשרף של עץ...וכיון דרעועה היא - ליכא למגזר בה שלא יתכוון לעשות כלי" כלומר רק חבית המורכבת משברים, מותר לשבור בשבת לצורך האוכל שבתוכה.
השאלה שנשאלת היא האם התירוץ של רב אשי הוא רק לדעת רבי אליעזר. שאין הלכה כמותו אלא כדעת חכמים ומכיוון שהוא העמיד את החבית במוסתקי(חבית רעועה) אז רק לשיטתו תהיה בעיה לשבור חבית שלימה רגילה, אבל לדעת חכמים יהיה מותר לשבור חבית שלימה לצורך אוכל שבתוכה וכל שכן מוסתקי.
הרמב"ם בבהלכות שבת (פרק כג הלכה ב) כתב: "שובר אדם את החבית לאכול ממנה גורגרות...." רואים מכאן שדעת הרמב"ם היא שתירוצו של רב אשי הינו רק לדעת רבי אליעזר. מה שאומר שיהיה מותר לשבור חבית שלימה לדעת חכמים שהלכה כמותם. כמו כן כך היא דעת הר"ן.
אבל לדעת הרא"ש ותוספות התירוץ של רב אשי הוא גם לדעת חכמים. יוצא מכאן שמותר לשבור רק מוסתקי ולא חבית שלימה רגילה.
השו"ע (סימן שיד סעיף א) פסק כדעת הרא"ש, וז"ל: "אין בנין וסתירה בכלים, והני מילי שאינו בנין ממש, כגון חבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת – יכול לשברה ליקח מה שבתוכה, ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח, דאם כן הוה ליה מתקן מנא; אבל אם היא שלימה – אסור לשברה ואפילו בענין שאינו עושה כלי, ואפילו נקב בעלמא אסור לנקוב בה מחדש".
כלומר ס"ל שמה שהתירו זה דווקא לשבור חבית רעועה - מוסתקי.
כך גם פסק הרמ"א אלא שהרמ"א סייג את ההיתר לחבית בגודל של עד ארבעים סאה, מכיוון שחבית בגודל של ארבעים סאה, יש לה דין אוהל ואסור בסתירה אפילו במוסתקי. אך זה שלא כדעת הרשב"א שסבר שבכלי רעוע - מותר אף במחזקת ארבעים סאה, ואין לה דין כלי.
לכאורה בענייננו קופסאות שימורים יהיו אסורות מכיוון שהן דומות לחבית שלימה. הרי הקופסת שימורים במבט ראשון אינה דומה למוסתקי, היא אינה רעועה - היא דווקא יציבה וחזקה.
לפי בעל תהילה לדוד (ס"ק יב) יש בפתיחת קופסת שימורים משום סותר, בגלל שיש תורת כלי לקופסת שימורים אף בעודה סגורה ואין דינה כמוסתקי.
אך לפי החזון איש (או"ח סימן נא ס"ק יא) אין בקופסת שימורים משום סותר מכיוון שאין עליה תורת כלי, מכיוון שהיא אטומה מכל צדדיה. אז לשיטת החזו"א מצד אחד אין בה סותר, אבל מצד שני יש בה מלאכת בונה, כי בעשיית הפתח נוצר כלי.
סיבה נוספת לאסור לפי החזון איש היא שמא יכווין לעשות פתח יפה ואז יעבור משום מתקן מנא. החזו"א סובר שאפילו לדעת התוספות והגר"א שהתירו לשבור חבית שלימה הדבר יהיה אסור משום "שהרבה בני אדם דעתם על הקופסא לשמש בה להניח בורית או מסמרים וכיוצא בו... ואפשר דאף בדעתו לזורקה אין מתחשבים עם כוונתו, דלא מצינו היתר שבירה אלא ביש לחבית פתח, אבל גשם חלול בפנים וסתום מכל צד כל שעושה לו פתח חשיב בניין".
מאידך ישנם פוסקים אשר חלקו על הטענות הנ"ל:
דעת הגרב"צ בספרו אור לציון (חלק א, סי' כד) כתב שייתכן שעל טענת החזון איש שיש חשש שיעשה פתח יפה יש לומר שזה היה בזמנם שהיו באמת משתמשים בקופסאות לשימושים נוספים (א.ה. אכן אני זוכר שסבא שלי ע"ה היה מאכסן בקופסאות שימורים ברגים ומסמרים, סיפר לי חמי מורי הי"ו שהוא היה מלחים ידית לקופסת שימורים והופך אותה לנטלה) היום שזה כמעט לא מצוי ייתכן שגם החזו"א יודה שהדין יותר קל (לגבי קופסאות שימורים היותר גדולות יש לעיין, כי בהם יש המשתמשים בענייני גינון וכדומה). האור לציון מוסיף שאף אם משתמש בהם עוד קצת כדי לסיים את תכולתו שפיר דמי להקל.
לגבי סברת החזון איש לעניין בונה דעת הגרש"ז אויערבך (שש"כ פ"ט הע' ז ו-יד) היא שבמקום שהדרך לזרוק את קופסאות השימורים לא יהיה בדבר משום בונה כי אין חשיבות לדבר.
בעל השמירת שבת כהלכתה (שם) מציע לקלקל את הקופסא לפני פתיחתה כגון לעשות נקב בתחתיתה ולהעביר את תוכנה לכלי אחר (בעל השמירת שבת כהלכתה מציע את הפתרון הנ"ל כדי להינצל מחשש בונה, משום שהכלי פגום ולא תהיה בנייה בפתיחתו. בעל מנוחת אהבה השיג על דברי השש"כ הנ"ל ושאל מי התיר לנו לקלקל את הכלי? הרי לקלקל הוא איסור דרבנן חמור שקרוב למלאכת סותר. לפי הרב משה לוי בעצם יצא שכרנו בהפסדנו. אבל לכאורה יש להקשות על דעת המנוחת אהבה הרי לכאורה לפי שיטתו גם יהיה אסור לקלקל כדי להוציא את האוכל, אבל יש להשיב על כך שלקלקל על מנת להוציא את האוכל מהקופסה יש מעמד אחר, כמו לקלף קליפה של תפוז שלא שייך בזה מקלקל וכמו שראינו בגמרא במסכת ביצה דף לג שהחשש הוא בפתיחת החבית שמא יעשה פתח יפה ולא משום מקלקל).
הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (חלק ב סימן יג), סבר שאף כלי סגור שם כלי עליו ולכן לא שייך לפי שיטתו מלאכת בונה בקופסת שימורים.
עוד יש לצרף את שיטת המגיד משנה (יב, ב) על תיקון כלי שכל שאינו מתכוון לעשות כלי אין לאוסרו משום פסיק רישא, שיטה זו הובאה בב"י ובמגן אברהם בסימן שיח ולכן לפי שיטה זו גם מצד מתקן מנא אין כאן.
עוד יש להתיר מצד שזהו דרך שימושו הבן איש חי בשו"ת רב פעלים (ח"א סימן יט) הביא את דברי הרמב"ם: הרמב"ם (הלכות שבת פ"ז הל' ו) כותב שהעושה גבינה עובר משום "בונה" כיון שגבשושי החלב החמוץ נתגבשו לגוש אחד והוי כבונה. הקשה הבא"ח: אם כך יוצא, לכאורה, שהפורס גבינה עובר על איסור סותר! ומתרץ הרב פעלים שהחותך גבינה - מותר משום שזה דרך שימושה הרגיל וזו דרך אכילה.
הגר"מ אליהו בספרו מאמר מרדכי משליך סוגיה זו לקופסאות שימורים - שזו דרך שימושה ואין זה בונה כלי.
עוד הובא בחזון עובדיה (חלק ה עמוד שעז) חבל פוסקים המתירים לשבור חבית שלימהוביניהם - הראבי"ה (שבת, סי' שלה), האור זרוע ח"ב (סימן עח אות יב), הריטב"א בחידושיו לשבת (דף קמו) וכן דעת הרשב"א והר"ן (שם). כמו כן נראה שכך היא דעת הרי"ף (על דף קמו) והרמב"ם (פרק כג מהלכות שבת הלכה ב) וכן מובא בספר שער המלך (פרק יא מהלכות שבת הלכה ז) שהסכים להלכה להקל בחבית שלימה. כך מובא בשו"ת אבני נזר (סימן ריג אות ג). הקורבן נתנאל (שבת דף קמו) הוכיח שדעת הרמב"ם והרי"ף להקל בחבית שלימה. וסיים: "ולדינא אני אומר שעל ידי צירוף קל יש לסמוך על דבריהם לשבור כלי שלם להוציא ממנו אוכלים אפילו לכתחילה" ע"כ לשון הקרבן נתנאל. המשנה ברורה בסימן שיד (סק"ז) כתב שהגר"א התיר לשבור חבית שלימה.
הגרע"י בחזון עובדיה (שם) מסיק, שקרוב לומר שאם היה רואה מרן השו"ע את כל הראשונים הנ"ל היה גם הוא מתיר.
עוד יש להקל שגם לשיטת האוסרים לשבור חבית שלימה שנחשיב את קופסת השימורים למוסתקי וזאת על אף שקופסת השימורים אינה רעועה כלל, אלא יש לומר שהסברא מאחורי ההתר לשבור מוסתקי היא מצד חד פעמיותה של המוסתקי, החד פעמיות מעידה על חוסר חשיבות ולא מצד מצבה הפיזיולוגי ולפי זה במידה ומשליך את הקופסה לאחר השימוש יהיה מותר אף לאוסרים בחבית שלימה, כך היא דעת הגרש"ז אויערבך (הובא בשש"כ פ"ט הע' י)
כמו כן יש לצרף דוגמא נפלאה שמובאת בספר אגרות משה (או"ח ח"א סימן קכב ענף ט) שיש לדון את הקופסא כקליפה של פרי מחותלות של תמרים כפי שמובא בשו"ע סימן שיד סעיף ח ע"פ הגמרא בשבת דף קמו. החותלות של תמרים שימשו לאחסון ולסיוע להבשלת התמרים ומותר לקורען בשבת כדי לקחת את התמרים. טעם ההיתר הוא משום שאנו מחשיבים את החותלות לקליפה כמו שלא שייך לאסור לפצח אגוז בשבת כך לא שייך לאסור לקרוע את החותלות בשבת ומטעם זה יהיה מותר לפתוח קופסת שימורים בשבת. אלא שיש לציין שבעל האגרות משה לא התיר זאת באופן גורף אלא התיר זאת לצורך גדול ועל ידי גוי או לת"ח בצנעא.
עוד מובא בשו"ת יחוה דעת (חלק ג עמוד קד) שיש להתיר מצד הפסק של תרומת הדשן לגבי דף שסותמים בו את התנור מערב שבת וטחים אותו בטיט, שמותר לסתור חיבורו ולפותחו בשבת, הואיל ולא נעשה לקיום כך נפסק בשו"ע סימן רנט סעיף ז. ובעניינו הדין יהיה יותר קל כי מדובר על כלי ולא על קרקע שרק בקרקע יש סתירה ובנייה דאורייתא, ובכלי אין.
ועוד יש להתיר ע"פ מה שנכתב בשו"ת תפילה למשה (ח"א סימן כד-כה) שיש להשוות קופסת שימורים לפסק השו"ע בסימן שיז סעיף ג. שקופסת שימורים נעשתה על דעת שיפתחו אותן אח"כ ויש להתיר בזה כמו בדין "הפותח בית הצוואר שנפתח וחזר ותפרו".
♦
ולסיכום נראה שבסוגייתנו רבו המתירים על האוסרים כשלא עושה שימוש חוזר בקופסה (דרך אגב מחזור לא חשיב כשימוש חוזר, מכיוון שלא משתמש בכלי אלא מתיכים ויוצרים כלי חדש), ויש הרבה כיוונים להתיר כמו שהבאנו למעלה.
אולם מאידך יש רבנים גדולים שאסרו - הרב בנימין זילבר בשו"ת אז נדברו (נקט כדעת החזון איש), בעל המנחת איש כתב שלדעת החזון איש גם בזמננו יהיה אסור לפתוח קופסאות שימורים משום שהמאכל נשאר לפעמים בקופסה מספר ימים, ויוצא שמשתמש בכלי לאחר פתיחתו (לדעת גר"מ אליהו והגרב"צ אבא שאול החזון איש יתיר בזמננו, מכיוון שגם בחותלות תמרים דרכם הייתה להשאיר את התמרים לאחר פתיחת החותלות).
לכן שאם אפשר שלא לפתוח פתח מלא לקופסה, ולהריק את תוכנה לכלי אחר - עדיף. אך אם הדבר מסורבל מידי, אפשר לפתוח את הקופסה כדרכו ולסמוך על רבים מהפוסקים שהתירו.
♦ ♦ ♦