הערה על מאמרו של הרב יובל קורסיה "סימנים רעים בראש השנה" (עמוד ע"ו)
בס"דלכבוד הרב יובל קרסיה שליט"א, ראיתי את מאמרו בירחון האוצר [גיליון ע'] בו דן ומפלפל בטוט"ד מדוע אין אכילת הסימנים בראש השנה [הוריות יב, א. כריתות ו, א] אין בזה ניחוש. והביא את דברי המהרש"א [ח"א הוריות שם] שהקשה מדוע אין זה בכלל איסור ניחוש, של פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך [סנהדרין סה, ב].
וכתב המהרש"א ליישב שמדובר רק בסימנים לטובה, וכה"ג אין זה ניחוש אלא סימן, בשונה מצבי הפסיקו בדרך שזהו ניחוש לרעה, עיי"ש.
עוד הביא את דברי הקרן אורה [הוריות שם] החולק על המהרש"א וסבירא ליה דאף ניחוש לטובה נאסר. אלא שמבאר הקר"א שסימן לטובה מותר לאדם לעשות, וחזינן שסימנא מילתא היא ממשיחת המלכים על המעיין. והדלקת הנר היא מעין חיות האדם עיי"ש. [וכן היא משמעות המאירי בהוריות שם].
ויש לומר עוד על פי דברי הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל, בהגהות חכמת שלמה לאו"ח [תקפג, א] המבאר שאכילת הסימנים בר"ה אינה תפילה, אלא בטחון בה' יתברך שיחדש עלינו שנה טובה ולפי זה כמובן אין זה ענין לאיסור ניחוש. [וז"ל הגר"ש קלוגר: "יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא וכו'. נ"ב, הנה הטעם מה שכתוב בש"ס [הוריות יב, א; כריתות ו, א] ובשו"ע לאכול דברים טובים ומתוקים, אין הכוונה דרך תפלה, דאין מקום לתפלה בשעת אכילה, רק זה הוי לבטחון ואמונה, כי מראה שהוא מאמין ובוטח שכן יהיה. ובפרט לפי מה שכתבתי בדרושים לפרשת תבא שנת תרי"ב דבראש השנה יהיה משמח ואומר כל מה שעושה הוא יתברך הוי לטובה, ובזה יהיה נהפך באמת לטובה. ולכך מהאי טעמא נראה שיהיה אדם רגיל לומר בראש השנה אחרי תפלת שחרית כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וגם זו לטובה. ולכן מהאי טעמא תקנו לאכול מאכלים טובים ומתוקים ולומר עליהם כן, כדי שאם ח"ו נגזר להיפוך יהיה נהפך ע"י אמירה זו לטובה, אמן כן יהי רצון. ועיין בדרושים שלי לראש השנה שנת תרי"ב ביאור הפטורת יום א' דראש השנה תפלת חנה ג"כ על דרך זה, עיין שם ודו"ק".]
והביאו עוד בקובץ אור ישראל (שנה י"ד קו' א' ע' רכ"ג בהג"ה, הובא בדף על הדף הוריות שם) שעל דרך הגר"ש קלוגר כתב נמי בספר צדה לדרך (לרבנו אשר ב"ר שמואל מלוניל (מאמר ד כלל ה), וז"ל:... ולפי שאנו נשענין ובוטחין על הכפרה מתוך התשובה, באה המצוה שנשמח בר"ה כמו שבאה בקבלה בעזרא לכו אכלו משמנם ושתו ממתקים וגו', ושנגיל במצוותיו ושנזכרהו מתוך השמחה, ולכן אמרו חז"ל שנהגו לשום על השולחן סלקי תמרי רוביא... וזה שלא כדרך נחושי הסכלים, אלא שהטבע משלים כוונת היום, צריך שיהא זה על שולחנו ויחשוב עליהם בדרך השיתוף סלקי יסתלק עונותינו תמרי יתמו חטאתינו וכו', עכ"ד.
ביקרא דאורייתא
דוד לוי
♦