הרב אריה מלכיאל גרוזובסקי
ירושלים

הפרשת תרומה כשמיד בטלה ברוב, ובביטול ברוב באחת משני אחיות

במתני' (דמאי פ"ז מ"א): המזמין את חבירו וכו' אומר וכו', ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות. ע"כ.
ובחזו"א (דמאי סימן טו סק"ח) כתב דבנוטל יותר מאחד ממאה ומפרישו, אין לומר תרומה גדולה בצפונו, דהרי בירושלמי (תרומות פ"ג ה"ג) איתא דבצפונו מתפרש חלק רביעי בצפון, וכ"ה בר"מ (הל' תרומות פי"ג הט"ו). וא"כ כשהתרומה מרובה נמצא הטבל בטל ברוב ולא יכול להפריש אח"כ מעשר ותרומ"ע, לכן יאמר בצד צפונו. וכתב דמה שאיתא במתני' מעשר שני בצפונו, היינו משום דלא איכפ"ל אי מבטל המעשר שני מיד, עכ"ד.
ולמדנו מדבריו כמה הלכתות גבירתא.
הא'. הנה עיקר מש"כ דכה"ג בטל הוא חידוש, דהא אין החלות במקום מסוים שאינו ידוע, אלא הוא כעין חלות דאחת משני אחיות (יבמות כג ע"א), והיה מקום לדון דל"ש כלל כה"ג ביטול ברוב, דאין כאן דבר המסוים שיתבטל ברוב, אלא מתוך הכל יש רוב תרומה ומיעוט טבל.
הב', עוד חידוש יש בדבריו דאחר כתב שכה"ג בטל ברוב הרי היה מקום לדון דכה"ג כשמפריש מעשר שני בצפונו לא תחול ההפרשה כלל, דמה מקום יש לחלות שמיד תתבטל ברוב[2].
הג', עוד היה נראה לול"ד דודאי אסור לעשות כן לכתחילה משום איסור ביטול לכתחילה, אבל הרי במתני' הנ"ל מבואר דמפריש כן מעשר שני בצפונו, ולחזו"א מיד בטל ברוב, ומ"מ מותר להפריש כן לכתחילה, וצ"ע.
הד', גם יל"ד בה כשמפריש את המעשר שני שמיד בטל ברוב משום איסור משמרת תרומותי, לפי מש"כ בשו"ת אבנ"מ (סי' יח) דביטול תרומה אסור משום משמרת תרומותי. והכ"נ מעשר שני איתא בהאי איסורא, כמבואר ברש"י סוכה לה ע"ב ועי' חידושי מרן רי"ז הלוי זצ"ל במכתבים שבסוף הספר, דמסברא אין לחלק בזה בין ביטול דלח בלח לביטול יבש ביבש, ואם אסור ביטול ברוב משום דינא דמשמרת, הכ"נ אסור ביבש ביבש, והכותב שם [הגר"י אברמסקי זצ"ל] חילק בזה, ויל"ד דביטול דאחת משני אחיות למה דומה אם ליבש ביבש אם ללח בלח.
ובר"מ (פי"ג מתרומות הט"ו הנ"ל): סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי ואמר תרומת הכרי זה לתוכו, במקום שנפלה אותה סאה, שם נסתיימה תרומת הכרי, ונדמע הכל בתרומה שנפלה ובתרומות הכרי, ע"כ. ובשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' ס) הוכיח מדבריו דמהני להחיל תרומ"ע אף שמן התורה תיבטל מיד, וכמוש"כ החזו"א.
אמנם, לכאורה כל החידושים המבוארים בחזו"א מפורשים בירו' (חלה פ"ג ה"ה), אהא דאיתא שם דיכול אדם לייחד עיסה להיות מפריש ממנה חלה על כל עיסות שיעשה בהמשך, ומקשה בירושלמי איך סומך על עיסה זו ומפריש עליה חלתו בכל פעם, הא כשהפריש עד רוב חלה בטל הטבל ברוב[3].
ולמדנו מהירושלמי ככל החידושים האלו, ממש"כ דהטבל בטל ברוב מבואר דשייך ביטול בכעין אחת משני אחיות, גם דלא הוי כספק שאינו מחמת התערובת.
וא"כ הרי מהא דמתחיל להפריש חלה מעיסה זו, הא לכאורה לפי"ז בתחילה בטלה החלה ברוב טבל, ומ"מ מפריש לכתחילה, ומבואר דאפשר להפריש על דבר שיתבטל מיד, גם דאין בזה משום משמרת תרומותי, או ביטול איסור לכתחילה. ונראה דאין לדחות דכיון דמתכוין להמשיך להפריש עוד חלה עד שתהא רוב חלה ויהא הדין דחוזר וניעור להכי מותר, דלא מסתבר דמה שאם ימשיך להפריש יהא חוזר וניעור יועיל לזה שלא יחשב כעת מבטל איסור לכתחילה.
וכן בירו' (דמאי פ"ז ה"ז, מתוספתא תרומות סופ"ה): הטבל שנתערב בחולין, הרי זה אוסר כל שהוא. אם יש לו פרנסה ממקום אחר, מוציא לפי חשבון; ואם לאו, ר' ליעזר ור' לעזר בן ערך או', קורא שם לתרומת מעשר שבו, ועולה באחד ומאה, ע"כ, ובהפרשה זו הרי בטל התרומ"ע מיד בס'. [ומבו' שם בירו' להדיא דאין בזה משום מבטל איסור לכתחילה].
אלא דיש להעיר ע"ז מהא דבב"מ (נג ע"א) איתא דבחילל פרי מעשר שני שוה פרוטה ומחצה על שתי פרוטות, לא חל החילול על אחת מהפרוטות, ומבואר בגמרא שם דהחצי פרוטה שלא נתחלל צריך חילול מן התורה. וקשה, הא לכאורה החצי פרוטה בטל ברוב, ונראה דכיון דהחילול חל על פרוטה כחלות דאחת משתי אחיות, ל"ש בזה ביטול ברוב, ודלא כהירו', ועי' באחיעזר (ח"ב ס"ט סק"ג) ובעונג יו"ט (סי' לד).
עוד יל"ע דבמתני' (פ"ז דדמאי שם) מבואר דמפריש מעשר שני בצפונו ומחללו, ולכאו' אמאי צריך חילול, הא כיון דלא פירט צד צפונו בטל מיד, וע"כ אנו צריכים למש"כ החזו"א שם לפרש דבאמת מדאורייתא בטל המעשר שני ברוב, אלא דמדרבנן מיהא אינו בטל, משום דיש לו מתירין, וכדין מע"ש שאינו בטל במינו, ודוחק.
אלא דקשה לפי מש"כ המרדכי, וכן פסק שו"ע (או"ח סי' שכ, וברמ"א יו"ד סי' קב), דבנולד האיסור בתערובת בטל ברוב אף דיש לו מתירין. וא"כ כיון שחל המעשר בתערובת דינו להתבטל ברוב (וזהו להרעק"א יו"ד סי' קב סעיף ד דדין זה אינו תלוי בנולד האיסור במציאות אלא אף אם החפץ האסור היה בעולם בלא תערובת כל שנולד בו האיסור בתערובת בטל ברוב, ודלא כמקור חיים סי' תמז סק"ח). ומהא דתנן דהמעשר צריך ביטול, מוכח דאינו בטל ברוב דאחת משני אחיות, ודלא כחזו"א. ושמא י"ל דכיון שהיה טבל מקודם, לא חשיב נולד האיסור בתערובת אף לגבי המעשר, וצ"ע.
עוד יש להעיר בעיקר דברי החזו"א והמבואר ג"כ בירו' חלה, דהתרומה והחלה מבטלת את הטבל המעורב בה, דיל"ע טובא ממש"כ המרדכי סוף חולין (סי' תשלז) גבי רוק דיבמה המעורב בדם, דהיכא דההיתר לא היה מעולם בפנ"ע אינו יכול לבטל, וז"ל: ליכא למימר ביטול ברוב אלא בדבר שהיה ניכר בפני עצמו תחלה ואחר כך נתערב, אבל בדבר שתחלת ביאתו לעולם מעורב, ליכא למימר דבטיל, ע"כ. והכ"נ הכא, התרומה לא היתה מעולם בפנ"ע ונולד ההיתר מעורב ואיך בטיל, וצע"ט.
♦ ♦ ♦