תולדות הרב מרדכי אקאלר
אין ספק כי הרב מרדכי אקלאר רב האשכולות יהיה שמור בקרב עדתו כאחד המנהיגים הדגולים שקמו לה. ולא נחטא לאמת אם נאמר, כי יוכר גם בקרב כלל בני ישראל כאחד מעמודי התווך של ההיסטוריה היהודית הכללית, וחבל על דאבדין ולא משתכחין.[2]תחילת הישוב היהודי במשהאד היה עם שובו של שליט פרס נאדיר שאה בשנת ת"ק 1740]] ממסע כיבושים בהודו אשר חזר משם עטור בנצחונות ומלוה בשלל רב, את אוצרותיו הטמין בעיר כלאת הסמוכה למשהאד. מכיוון שלא סמך על ערביי המקום הפקיד את השמירה ביד היהודים, וזו הייתה תחילת היישוב היהודי בכלאת ובמשהאד. אחת מהמשפחות שהיוו את הגרעין הראשוני היו משפחת אקאלר.
עם מותו של השליט נאדר שאה השתנה היחס ליהודים מקצה לקצה, השיא היה ע"י עלילת דם שהעליל צעיר מוסלמי על היהודים, וכך היה המעשה:
בשנת התקצ"ט י"ב לחודש ניסן הוא יום 27 במרס 1839, יום חל בו אז מספד חוסין להפרסים, היתה יהודיה חולה אשר פקד עליה הרופא לסוך בדם כלב. קרובי האשה מצאו כלב ויביאוהו אל חצרה ולא מלאם לבם להרוג אותו לזאת קראו נער פרסי אחד כי יקח שכרו להרוג הכלב, ויפלו ביניהם דין ודברים בגלל שכרו ויצא הנער החוצה ויצעק מרה כי הג'הודים הביאו כלב ויכנוהו בשם חוסיין, ויחפצו ממנו כי יהרוג את הכלב הזה להתקלס במספד התושבים. הקנאים האלו לא הרבו בחקירות על דבר היהודים שנואי נפשם ויקומו בחרבות וברמחים אשר בידם להתגודד בעת המספד כמשפט היום עד שפך דם ויחלו להרוג ביהודים ואחר אשר הרגו בהם כחמשים נפש[3] איש ואשה אז שתו עצות בנפשם להמיר כבודם, כי אז יסלחו לחטאתם. בתי הכנסיות נהרסו בעצם היום ההוא וספרי התורה נשרפו באש לבד מספר תורה אחד אשר עלה ביד היהודים להסתירו והנו אתם כיום הזה.[4]
מכיוון שהאיסלם אינו כופר בה'[5] קבלו על עצמם אחד בפה ואחד בלב את דת האיסלם.
היהודים למראית העין אכן נראו מוסלמים לכל דבר ושינו את שמם לשמות מוסלמיים, ואף כונו בכינוי 'ג'דיד אל איסלאם' שמשמעותו המוסלמים החדשים[6], אך בתוך ביתם שמרו מצוות בחשאי. וכך הוקמה מחתרת שכללה שני בתי כנסת וכן רבנים ששמשו גם כשוחטים ומוהלים בעת הצורך וכך ניהלו בסתר חיים יהודים תקינים[7].
לתוך מציאות כואבת זו בשנת תר"י[8] נולד מולא מוראד לאביו ר' רפאל[9], שהיה מרבני העדה, לא היתה זו הפעם הראשונה שנאנסו בעל כורחם, מקובל במשפחה שהם מצאצאי אנוסי ספרד שהגרו לפרס וכך גלגלה ההשגחה שהם נאנסו בפעם השניה בעל כורחם.
בגיל רך הוא למד תקופה קצרה אצל חכמי דת את תורת האיסלם[10], ובדרך זו ידע את השפה הפרסית[11]. בצעירותו למד תנ"ך אצל אביו ותוך שקדנות בלתי רגילה העשיר את ידיעותיו בלשון הקדש, ע"י השוואתה עם תנ"ך בתרגום לפרסית שהופץ בזמנו ע"י מיסיונרים, ובכוחות עצמו המשיך בלימוד המשנה והגמרא. לאחר מכן אף למד מפי חכמי העדה את ההלכות הנצרכות כסידור חופה וקידושין שחיטה ומילה וכו', את אשר למד, תרגם לשפת העדה ודרש בפני הקהל והוא צעיר לימים.
בהגיעו לפרקו נשא את מרת יוכבד ע"ה, אשר שמשה אותו בנאמנות וסייעה לו במלאכת הקודש.
בראותו את הסכנה הנשקפת לעדה הקטנה, החַיה את יהדותה בסתר, אזר עוז ובלילות חורף וכפור נדד מבית לבית ללמד את ילדי ישראל תורה ולחנכם במצוות, מתוך מסירות נפש ממש, מתחת לאפם של קנאי האיסלם אשר עקבו אחרי המוסלמים החדשים, לראות ולבדוק האם הם נאמנים לדתם החדשה או עדין יהודים הם.
בבית הכנסת שבו היה רב הקהילה [אשר שכן במרתף ביתו] היה מלמד את הנערים המצטיינים דינים והלכות, והם הפיצו את תורת רבם בקרב הציבור בבית הכנסת הנוסף, אשר היה במרתף ביתו של מולא אמינוף ולהמון העם.
בתקופה זו החלו לקיים בביהכנ"ס שבמרתף ביתו ג' תפילות כסדרן מדי יום ביומו, הנשים היו שומרות בפתחי החצרות וכאשר חשו בתנועה חשודה היו מתריעות על כך, ומיד העבירו את ספרי הקודש מתחת לבגדיהן, והבריחום דרך גגות הרובע היהודי.
לבית הכנסת שבמרתף ביתו, היה הציבור מגיע מדי שבת בשבתו לשמוע את דרשת פרשת השבוע מפי הרב, שהיה מחזק את צאן מרעיתו להמשיך לקיים את המצוות תוך כדי מסירות נפש, ונהגו לאכול סעודה שלישית כל הציבור בצוותא, ולשמוע מפי הרב דברי אלוקים חיים, כמו כן בשבתות היה עורך ביקורים אצל משפחות האנוסים ואומר להם מדברי תורתו.
כרועה נאמן התמסר מולא מוראד גם לסייע לדלת העם ולקשיי יום, גייס כספים להכנסת כלה, סידר קידושין כדת וכדין בסתר, וכתב את הכתובות בכתב ידו[12], אך בגלוי היו כותבים כתובה מוסלמית. ומכיוון שבית דין לא היה להם לא התגרשו כלל[13].
בשנת תרמ"ג עלה על כסא הרבנות הרשמי[14], וכרב העדה פסק עבור בני עדתו, סידר קידושין בסתר, מל את בני הקהילה, ובהיותו שוחט ובודק מומחה גם הבטיח שחיטה מהודרת, אך לא קבל שכר על כל פעולותיו למען הקהילה, כי אם התקיים מעסק פרטי שבו עסק מספר שעות ביום, בעוד שאת מרבית זמנו הקדיש ללימוד תורה ולצורכי ציבור. במקרים שבהם התעקש אדם לשלם לו את שכר טרחתו, נטלו וחילקו לעניי העדה.
היה ידוע כדמות מכובדת גם אצל המוסלמים, וזאת לאחר מעשה שהיה: יום אחד בשבתו בחנות נכנס אדם מוסלמי עשיר ושונא יהודים בשם האגי' מוג'לאל והתחיל לקללו ולגדפו, מולא מוראד לא הגיב אך אמר בשקט יותר לא תזכה לדרוך בחנות שלי, ואכן לאחר זמן קצר האג'י מוג'לאל רכב על חמורו ונדקר בידי המתחרה שלו ונפצע קשות, חמורו המשיך ללכת עד שהגיע לפתח חנותו של מולא מוראד ושם נפל ומת[15].
עוד סיפור דומה לזה שמענו, פעם אחת היה במשהד שר ערבי שונא יהודים גדול, וביודעו שהיהודים נוהגים לחגוג בסתר את חג הפסח, ארגן לאותו היום משתה גדול וציוה לכל אנשי העיר ובתוכם הקהילה היהודית להגיע למשתה. בקהילה היהודית התהלכו בימים שלפני החג בפחד ובחשש גדול, כיצד יצליחו לקיים את חג הפסח כהלכתו, אולם מנהיגם מולא מוראד הרגיעם שאל להם לדאוג ועד פסח הכל יבוא על מקומו בשלום. ואכן יום לפני פסח אותו שר רכב על סוסו בגאווה ובתחושת נצחון על היהודים, אך לפתע הגיע למולו שר אחר בעיר שקנא בו על אותו משתה, והרגו, ולקהילה היהודית באה הרווחה ונתקיימו דברי הרב בצורה פלאית[16]. בני הקהילה נהגו לשלוח תרומות לא"י באופן קבוע, אך בקשו לא לשלוח אליהם שד"ר מפני הסכנה שיגלו שעדין יהודים הם. וכמו שאנחנו מוצאים באגרות הראשל"צ היש"א ברכה זצ"ל[17] בין השנים התרנ"ה התרס"ג:
למעלת כבוד הרב העצום היקר והנכבד כמוהר"ר מרדכי אקאלר יצ"ו ראש קהילת ישראל בעי"ת משהד העי"א... מה מאד שמח ליבנו בשמענו מפי השד"ר בנימין הכהן את החלק הגדול אשר לוקחים אחינו היקרים שבחו"ל בחיבת ציון עיר האלקים ונגע צרת הבת ירושלים בלבבם ובמלוא חפניים בלב שלם הניפו והרימו נדבתם לה' להחיות לב נדכאים שבהר ציון... והיינו מצפים כי ישא רגליו גם למחוז תהילה משהד כאשר חייבנו אותו אך הגיע בקשתכם ע"י טלגרף... כי יחדל מבוא עדיכם פן יזיק לכם בואו שם והבטחתם כי בע"ה תשתדלו לאסוף כסף הקודשים איש איש אשר ידבנו ליבו כברכת ה' עליו.
ובאגרת אחרת:
מה מאד התמרמר לבנו בקראנו דברי מכתבכם מהצרות הרבות המסובכות בצואריכם... נמס לבנו ובעיניים זולגות דמע המנו קולנו לפני שוכן מרום... ומנינו עשרה בטלנים כי ישפכו לבבם בכל יום עש"ק בכותל המערבי'.
ועוד:
משהד, הרב מרדכי אקלר יצ"ו... כי ידענו כי תמיד אתם דואגים לטובת ציון... ויום יום נדבות... אף שבצער גדול ובגלות מר כי תבוא העת המאושרת כי בפרסום גדול ובקול המון תעבדו את ה' לעיני כל.[18]
בראותו את הצורך הגדול שבתרגום סידורי התפילה מלשון הקודש לפרסית, נטל על שכמו את מלאכת התרגום והפירוש. וכך תרגם את סידורי התפילה וערך אותם כשני סידורים נפרדים לימות החול וליום השבת, ובשנת התרס"ח שלח להדפיס את סידוריו בארץ ישראל הסידור נדפס ע"י הנגידים לבית אהרונוף שממנו את ההדפסה לע"נ אביהם. הסידור נקרא בשם 'עבודת התמיד', ונד' בהסכמת הראשון לציון ר' אליהו מאיר פאניז'יל זצ"ל [– המרפ"א] שכתב בהסכמה בשבח יהודי משהד, וז"ל:
אשרי עין ראתה אלה איך אחינו הרצוצים והסחופים גם בארצות פזוריהם מרחוק, יזכרו את ה' דבוקים באהבתם ונשענים על חמלתו... ומה מאד נאוה תהלה לישר לב, רב פעלים, הרב המופלא כמוה"ר מרדכי אקלאר יצ"ו אשר השתדל לתרגם סדר התפילה גם לפרסית בעד אחינו האובדים והנדחים בארץ פרס.
לאחר מכן נדפסו גם תפסי'ר לסליחות [תרפ"ז], הגדה של פסח, ומחזור לר"ה ויוה"כ [תרצ"ט]. בשנת תשל"ו הסידורים נדפסו שוב ע"י נכדיו ר' דוד ור' יוסף, במקום הסכמת המרפ"א הובאה הסכמת הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל וזה לשונו בקצור: '...אשר כוננו אצבעותיו בדעת ובתבונה הרב הצדיק, מזכה הרבים, דורש טוב לעמו, שמן תורק שמו, רבי מרדכי אקאלר זצ"ל רבם של אנוסי משהד'. סידורים אלו היוו הצלה לבני עדתו שלא ידעו כלל לקרא לשון הקודש, ובזכות סידורים אלו יכלו להעתיר ולהתפלל לקונם.
לאחר פעילותו הענפה חשקה נפשו לקיים מצות ישוב ארץ ישראל, ואכן רבנו בשנת התרפ"ז הצטרף לעולי רגל שהלכו למכה ולירושלים, ובמקום לחזור בחזרה לפרס נשאר בארץ ישראל תוך שהוא משאיר את בנו ר' רפאל אחריו להנהיג את הקהילה כאביו. בהגיעו לארץ הנהיג את בני עדתו אשר עלו לארץ לפניו, וכיהן כרב ביהכנ"ס 'חג'י אדוניה'. כמו כן היה דורש בבית הכנסת לעדת הבוכארים, שם גם היה לומד מדי יום ביומו עם תלמידי חכמים מעדת הבוכארים, ובפרט עם ח"ר אברהם תלמודי זצ"ל.
בארץ נשא אשה שניה, ואף היא שמה יוכבד, וכקודמתה שמשתו בנאמנות, נפטרה שנים רבות אחריו.
סילוקן של צדיקים עושה רושם ביום המר והנמהר יום ה' תמוז התרצ"ו נאסף ארון הקודש, ונתבקש רבנו לישיבה של מעלה רבנו נקבר בהר הזיתים בחלקת הקהילה המשהדית, על קברו נכתב בפשטות בה היה רגיל לחיות כל ימי חייו 'הצדיק הזקן הרב מרדכי בן רפאל אקלר זצ"ל נפ' ה' תמוז תרצ"ו תנצב"ה'[19].
מולא מוראד השאיר אחריו זרע ישרים מבורך. בניו ר' רפאל [מולא רפי][20] ור' משה [נבי], וכן שתי בנות. מולא רפי אשר כיהן כרב אחריו, היה ידוע כבעל סמכות אצל השלטונות, והציל כמה וכמה פעמים את אחיו ע"י שתדלנות אצל השלטונות. באחת השבתות בעת קריאת התורה אחזו שיתוק, ונפל למשכב אשר ממנו לא קם, בשנת תש"ט בסיוע בניו עלה לא"י, ובכ"ט ניסן תש"י נלב"ע.[21] בניו רבים הם, בנו ר' דוד שמש את זקנו וליווהו במסעותיו בעולם, כיהן כגבאי בביהכנ"ס חג'י אדוניה בשכונת הבוכארים.
בימים אלה צאצאיו מוציאים מחשכה לאורה את פרי חיבוריו שהיה ספון כמעט מאה שנה בכת"י, בכתב עברי – פרסי בלשון הקודש, חיבורו זה הוא דרשותיו שהיה נוהג לאומרם בשבתות לבני עדתו ספר זה הוא גם דברי עצמו וגם ליקוט מספרים רבים[22], חידושים ומוסרים, דברי אלוקים חיים.
ידוע לנו שישנם עוד כתבים ממנו, סיפור מסעות, פרוש למסכת אבות ועוד, אך עקבותיהם אבדו, אנו פונים לציבור בבקשה שכל היודע על מקום מציאתם וכן על מידע נוסף על הרב הנ"ל שיודיענו[23] במהרה ושכמ"ה.
♦ ♦ ♦