ביאור תוס' זבחים ט ע"ב "אם קיבל [לגמור הקבלה] שלא לשמן פסול"
זבחים ט' ע"ב ר' יוחנן אמר מחשבין מעבודה לעבודה וכו'. ובתוס' שם כתבו דהיינו דוקא כשמחשב משחיטה לזריקה, אבל משחיטה לקבלה לא, דהא בין למאן דיליף מפיגול בין למאן דיליף משינוי בעלים בתרווייהו לא הוי אלא משחיטה לזריקה ע"ש. והקשו התוס': "ותימה דלקמן (י"ג ע"א) דפריך וקבלה מי פסלה, ומשני כאן במחשבת שלא לשמן כאן במחשבת פיגול, אמאי לא משני אידי ואידי במחשבת שלא לשמן וקבלה דלא עשה בה מחשבה כמעשה כגון בשוחט על מנת לקבל שלא לשמן, ובזריקה עשה בה מחשבה כמעשה". ותירצו: "ונראה דלקמן מיירי שחישב בעבודה עצמה אם קיבל [לגמור הקבלה] שלא לשמן פסול, ואם קבל [לגמור] חוץ לזמנו כשר וכו'" עכ"ל.ודברי התוס' הללו קשים טובא, וכבר נתחבטו בהם המפרשים. דמה שכתבו "שאם קיבל ע"מ לגמור הקבלה שלא לשמה פסול", ומשמע מדבריהם דאפילו אם סוף סוף גמר את הקבלה לשמה, מ"מ פסול משום מחשבת שלא לשמה שחישב בתחילה, קשה - שהרי כבר כתבו התוס' בריש דבריהם דאפילו למ"ד מחשבין מעבודה לעבודה, ה"מ במחשב לזרוק אבל במחשב לקבל שלא לשמו כשר, דלא ילפינן אלא דומיא דפיגול. וא"כ מאחר דלא יליף רק מפיגול ובפיגול גופיה כשר כה"ג בקבלה, מנלן לפסול שלא לשמו בכה"ג [וראיתי לקצת ממפרשי הזמן שכתבו דמדברי התוס' מבואר דדוקא מעבודה לעבודה הוא דפליגי ר' יוחנן ור"ל, אבל בעבודה אחת ודאי לכו"ע מחשבין מתחילתה לסופה ואין צריך לזה שום לימוד. וזהו חידוש, וקשה טובא לומר שהתוס' יבליעו בנעימה חידוש כה"ג מבלי לפרש]. ועי' טהרת הקודש כאן וחזון איש (ס"א סקכ"ה) ועוד מפרשים שנתקשו בזה והניחו בקושיא.
עוד קשה טובא על דבריהם, שהרי הקשו אמאי לא מוקי כולהו בשינוי קודש, ותירצו דהגמרא מוקי לה באותה עבודה עצמה דמחשב מתחילתה על גמרה. ואינו מובן, דאכתי קושיא במקומה עומדת דלא לוקים ליה הגמרא במחשב בעבודה עצמה, ונוקי כולהו בשינוי קודש מעבודה לעבודה, וכדהקשו התוס' מעיקרא. ומאיזה הכרח הוצרכה הגמרא להעמיד באוקימתא משונה כזו, ולא אוקמוה כפשטיה, וכקושית התוס' מעיקרא. ועי' טה"ק שעמד על זה ותירוצו דחוק.
ונראה ליישב כל זה עפ"י הנוסחא שבדפוסים הישנים, ובאמת לפלא הוא בעיני שלא העירו על כך המפרשים, דבגירסת התוס' אשר בדפוסים הישנים ליתא כלל תיבות "לגמור הקבלה" [שבסוגריים], ועד דאתי הצ"ק שהגיה כן, היתה הגירסא בתוס' "ונראה לי דלקמן מיירי שחישב בעבודה עצמה אם קיבל שלא לשמן פסול ואם קיבל חוץ לזמנו כשר" עכ"ל. ולפי גירסא זו נלע"ד פירוש דבריהם פשוט וברור, שהרי לישנא דמתניתין בהך סוגיא דהתם (דף י"ג ע"א) לא מיירי מעבודה לעבודה ולא מתחילת עבודה לגמר עבודה כלל, אלא מיירי כפשוטו באותה עבודה ממש, דתנן התם הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, קיבל והלך וזרק שלא לשמן וכו' שהזבח נפסל בארבעה דברים בשחיטה ובקיבול ובהילוך ובזריקה, ע"כ. ופשטא דמילתא ודאי איירי במקבל שלא לשמו באופן הפשוט, דבשעת הקבלה מחשב שעושה הקבלה שלא לשמה, ועל זה פריך הגמרא שם וקבלה מי פסלה והתניא וכו' קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה כו' [אלמא קבלה לא פסלה בה מחשבה], ומשני כאן במחשבת שלא לשמה כאן במחשבת פיגול, היינו מתניתין דתנן "שהזבח נפסל בקבלה" מיירי במחשבת שלא לשמה בשעת קבלת הדם, כפשטיה דמתניתין דמחשב בעבודה עצמה, ואילו ברייתא דתניא דקבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה איירי במחשבת פיגול.
והתוס' בקושייתם הבינו את כוונת הגמרא דמחשבת פיגול לא פסלה בקבלה, היינו שמחשב בשעת שחיטה על הקבלה שיקבל חוץ לזמנו, דהיינו מעבודה לעבודה, ועל זה הקשו דכיון דברייתא [דקבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה] על כרחך מתפרשא מעבודה לעבודה, א"כ היה להגמרא להעמיד הך ברייתא נמי במחשבת שלא לשמה, דומיא דמתניתין, דהא בכה"ג אינו פוסל בקבלה נמי, כמו שכתבו בתחילת דבריהם. ועל זה תירצו התוס' דהגמרא בעי להעמיד את הברייתא ממש באותו גוונא דאיירי המשנה, דהיינו במחשב בעבודה עצמה. וזהו שכתבו, "ונראה לי דלקמן מיירי במחשב בעבודה עצמה", רצונם לומר דהא דמוקי הגמרא שם לברייתא במחשבת פיגול, מוקי לה דומיא דמתניתין במחשב הכל בעבודת הקבלה עצמה, דבזה לא משכחת לה פסול מחשבת חוץ לזמנו בשום גוונא.
והא שכתבו אח"כ "ואם קיבל [לגמור הקבלה] חוץ לזמנו כשר" (כך מגיה הצ"ק), לכאורה הגהה זו מוכרחת, שהרי במחשב חוץ לזמנו בעבודת הקבלה עצמה על כרחך צריך לצייר בכה"ג דמיירי במחשב מתחילת העבודה לגמר העבודה, שהרי אי אפשר שיעשה הקבלה בזמנה במחשבה שמקבל חוץ לזמנה, דמחשבתו שמקבל חוץ לזמנו לאו כלום היא ואינו אלא כמצחק בעלמא, שהרי עכשיו הוא זמנו. מיהו באמת גם בלא הגהה כלל שפיר יש לפרש כן בדברי התוס', דכוונתם היא שבמקבל חוץ לזמנו כשר בכל ענין, בין אם מקבל חוץ לזמנו דאז הוי כמצחק בעלמא [ועי' רש"י בסוגיין (י' ע"א) ד"ה הריני שוחט חוץ למקומו], בין אם מקבל על מנת לגמור הקבלה חוץ לזמנו. כנלענ"ד.
ומסיימי התוס' דאם זרק לגמור הזריקה חוץ לזמנו פסול וכו'. כלומר, שזהו ההפרש בין קבלה לזריקה, דבקבלה לא משכחת לה פסול בחוץ לזמנו באותה עבודה בשום ענין, כמו שנתבאר למעלה. ואילו בזריקה במחשב בעבודה עצמה משכחת לה פיגול, דהיינו באופן שמחשב מתחילת זריקה על גמרה [וכאן היו מוכרחים התוס' לצייר באופן זה שמחשב מתחילת הזריקה על סופה, משום שזהו האופן היחיד בו משכחת לה פיגול באותה עבודה. שהרי אם יאמר הריני זורק חוץ לזמנו על אותה עבודה שעושה עכשיו, פשיטא שכשר, שהרי עכשיו בזמנו הוא זורק והוי ליה כמצחק בעלמא].
ונראה לי לומר דבאמת גם הצ"ק עצמו בהגהתו נתכוון לכל הנ"ל. דהא שהגיה קבל "לגמור הקבלה", אין כוונתו לאופן שבגמר הקבלה נתקבל לשמה, דזה ודאי אינו, דבקבלה לא שייך מחשבין מעבודה לעבודה, וכמו שנתבאר. אלא ר"ל דכוונת התוס' היא שקיבל לגמור הקבלה שלא לשמה פסול, היינו דהמחשבה שחושב עכשיו שיחשוב שלא לשמה בגמר הקבלה, מהני לפסול כאשר יגמור הקבלה בסתמא. והיינו משום דזה פשוט דמחשבת שלא לשמה אינה בהכרח צריכה להיות בשעת עשיית העבודה, אלא גם אם הוא מחשב קודם שהתחיל בה על מנת שיעשנה שלא לשמה ואח"כ עושה אותה בסתמא, הרי זה נמי חשוב שלא לשמה, וכמו שכתבו התוס' לעיל ריש פירקין (ב' ע"ב) גבי מחשבת לשמה דאין צריך לדבר כל שעה אלא שבתחילת שחיטה יאמר שעושה כל השחיטה לשם שחיטת פסח ומהני. וה"ה במחשבת שלא לשמה אם בתחילת העבודה אומר שיעשה גמר העבודה שלא לשמה, הרי כאשר ימשיך ויגמור העבודה בסתמא, הו"ל שחיטה שלא לשמה.
ובאמת אין בכך שום חידוש, ופשיטא שבכה"ג פסול כמקבל שלא לשמה בכוליה עבודה, וכדתנן לקמן (י"ג ע"א) כיצד לשמו ולשלא לשמו, לשם פסח ולשם שלמים, ופירש"י שחישב כן בעבודה אחת לשמו ושלא לשמו, והיינו דאין צריך שתהא כל העבודה במחשבת פסול אלא סגי במקצתה. וה"נ בנדון דידן, כיון שחישב על גמר הקבלה שלא לשמה, הו"ל ממש שלא לשמה ופסול.
ובאמת התוס' לא הוצרכו לצייר בכה"ג דמחשב מתחילת קבלה לגמרה, והיו יכולים בפשטות לומר דאיירי במחשב בקבלה עצמה באופן הפשוט, שמחשב שלא לשמו על מה שעושה עכשיו ממש. רק משום דמפליג בגמרא התם בין שלא לשמה דפסלה בקבלה ולבין מחשבת חוץ לזמנו דלא פסלה בקבלה, ובחון לזמנו על כרחך חייבים לצייר בכה"ג דמיירי במחשב מתחילת העבודה לגמר העבודה, שהרי אי אפשר שיעשה הקבלה בזמנו במחשבה שמקבל חוץ לזמנו, דמחשבתו שמקבל חוץ לזמנו לאו כלום ואינו אלא כמצחק בעלמא. ולכך כתבו התוס' דהיכי מיירי החילוק בין מחשבת שלא לשמה למחשבת חוץ לזמנו באותה עבודה, כגון שמחשב מתחילתה על גמרה, דבקבלה פסול, משום דהוי ממש קבלה שלא לשמה וכמו שכתבנו, ובחוץ לזמנו כשר, דמחשבת חוץ לזמנו בקבלה אינה פוסלת כי אם במחשב בדבר שהוא אכילת אדם או אכילת מזבח. משא"כ בזריקה באותה עבודה עצמה חוץ לזמנו נמי פוסל, וכגון דמחשב בתחילת הזריקה שיתן את גמר המתנות חוץ לזמנן, דבמחשבת חוץ לזמנו הוי פיגול לאלתר גם אם לבסוף יזרוק הכל בזמנו, כיון דמחשבת חוץ לזמנו בזריקה פוסלת מטעם המחשבה בלחוד, דהיינו מחשבת פיגול.
כן נראה לי ביאור דבריהם.
♦ ♦ ♦