הערות על מאמרו של הרב שלמה זלמן כהן "מצות הקהל או מצות שמחת בית השואבה הי מינייהו קדים" (עמוד רע"ד)

לכבוד הרבנים עורכי הקובץ הנפלא ירחון האוצר קובצכם הנפלא מרהיב בגווניו וגדוש בתוכנו, יה"ר שתזכו להמשיך להרבות פעלים לתורה.
ובדבר מאמרו המופלא של הרה"ג ר' שלמה זלמן כהן שליט"א, בענין מה קודם מצות הקהל או מצות שמחת בית השואבה, כל דבריו בנויים ומחושבים להפליא. וכנראה ממבט ראשון שסגר עליו בהדב"ר החרש והמסגר, אך להגדיל תורה ולהאדירה נראה להעיר כדרכה של תורה. דנראה להוכיח מלשונו של הרמב"ם דמצות הקהל קודמת, דהנה לענין מצות הקהל כתב בפרק ג' מהלכות חגיגה הלכה ג': אימתי היו קורין, במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית, והמלך הוא שיקרא באזניהם וכו'. ולשונו צריך ביאור, דלכאורה מילתא דפשיטא היא, דמוצאי יו"ט הראשון, הוא תחילת חוה"מ, ומאי אתא להוסיף בכך, ונראה דאתא לאשמועינן דזמנה כבר בתחילת ימי חוה"מ, ולא רק לאחר קיום מצות שמחת בית השואבה.
ויש לחזק את הדברים, דלענין מצות שמחת בית השואבה לא הוסיף לשון זה, דכתב בפרק ח' מהלכות סוכה הלכה י"ב: אע"פ שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, וכיצד היו עושין וכו', ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון וכו'. הרי דכאן לא כתב ומתחילין לשמוח ממוצאי יו"ט הראשון שהוא תחילת ימי חולו של מועד, אלא לאשמועינן דמצות הקהל קודמת למצות שמחת בית השואבה.
בנימין זאב יעקובזון
♦

א. ב.

בס"ד
כ"ח תשרי פ"ג
יישר כחם על הגליונות הנפלאים המלאים מזן אל זן, ודין גרמא להרבות המו"מ בענינים אלו, ות"ח מחדדים זה את זה בהלכה, ומקבלין דין מן דין ואמרין קדוש, ישאו ברכה מאת ד'.
בענין המאמר של הרב הגאון ר' שלמה זלמן כהן שליט"א מקרית ספר אם הקהל קודם או שמחת השואבה, חשבתי לומר שהרי בריקאנטי סי' תקצז הביא דכתב רבינו אליעזר מוורמשא בשם רבותיו דהיכא דיש למול נער בראש השנה שימולו אותו אחר קריאת התורה וההפטרה קודם שיתקעו בשופר כדי שיהא ברית מילה תכיפה לתקיעת שופר שיזכור לנו הקב"ה ברית אברהם ועקידת יצחק, וראי' מדאמרינן בתפלת היום וזכר לנו ה' אלהינו את הברית ואת החסד ואת השבועה אשר נשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה ותראה וכו' דהיינו ברית תחילה ואח"כ עקידה דהיינו תקיעת שופר שנשחט תמורו איל ובחתימת הברכה ועקידת יצחק לזרעו תזכור בא"י זוכר הברית.
ובמעשה בצלאל שם הקשה, למה כתב להקדים מילה לשופר, הא אדרבה בעינן להקדים שופר למילה, שהרי שופר זה חובת היום, וקיי"ל בסוכה נו א' דחובת היום קדים אפילו לתדיר. וכתב לחדש בזה דכל עניני ההקדמות דאיתא בש"ס אינו אלא היכא דלא תתעלה המצוה האחרונה ע"י הקדמת המצוה הראשונה, אבל הכא לענין מילה ושופר איכא למימר דמתעלה מצות תקיעת שופר ע"י המילה שקדמה לה, כנראה מהרמז, כה"ג מקדימין המילה.
ולפ"ז י"ל, דבקדמונים מבואר דבמצות הקהל זו כפרה על חטא העגל, וא"כ כמה שיותר נקיים מחטאים אז אח"כ השמחה בבית השואבה תגדל יותר, דכאשר מתכפר חטא אבותינו דהעגל אז אנחנו יותר נקיים, ולכן ראוי להקדים קודם את ההקהל. ועיין במגיד מישרים בפרשת ויקהל מהדו"ק שכתב: והא איכא למידק בהאי פרשתא אמאי איתמר הכא ויקהל משה בהאי דוכתא ולית הכי בכולה אורייתא אלא בפרשת הקהל את העם האנשים והנשים והטף, ובפרשת אתם נצבים היום כולכם לא אדכר בה לשון הקהלה, ותו אמאי אתמר הכא את כל עדת בני ישראל מה דלית הכי בדוכתי אחריתי ותו הא כבר פקיד עליה בפ' תרומה, אבל רזא דמילתא, דפרשיות הן כסדרן, ואע"ג דאמור חז"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה ע' פנים לתורה, ויישר חיליה דמשה בחירי דאמר דכסדרן הן והכי נמי הוו כסדרן, דברישא פקיד על עבידת משכנא בפרשת תרומה, ואמר ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו, ובתר הכי עבדו ית עגלא, ולכפרא על ההוא עובדא פקיד בהאי פרשתא דאינון בגרמייהו ייתון נדבתא וכדכתיב יביאה את תרומת ה', והא דקאמר קחו מאתכם, כלומר כל חד וחד בגרמיה יסב תרומת ה'. ומש"ה הקהל ה' את כל עדת בני ישראל, לכפרא על חובא דעגלא. אולם צ"ע, שהרי לא הוזכר להדיא דאף במצות הקהל מתכפר, דשמא רק ציין דאין לשון הקהלה בכה"ת חוץ ממצות הקהל.
וכן עיין בשו"ת אמרי יושר ח"ג בסופו בביאורים עה"ת בעמוד רלד שכתב שבשנת השמיטה נחסר מצות צדקה, כיון שאין מעשרות ולקט שכחה ופאה וכו', ולכן התיקון לזה זה ע"י הבאת הטף במצוות הקהל. עיי"ש בכל דבריו.
ובקרן אורה במאמרו בסיום למסכתא יבמות כתב בביאור הגמ' בחגיגה ג' ע"א מעשה בריב"ב ור"א חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין, ושאל אותן במה היתה הגדה היום, אמרו לו בפרשת הקהל, הקהל את העם האנשים והנשים והטף, אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באים, כדי ליתן שכר למביאיהם. ועוד דרש את ה' האמרת כו'. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם אף אני אעשה אתכם שנאמר, ומי כעמך וגו'. ואף הוא פתח ודרש, דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות, למה נמשלו דברי תורה לדרבון לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף ד"ת מכוונין את לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים, אי מה דרבן זה מטלטל אף ד"ת מטלטלין, ת"ל מסמרות, אי מה מסמר חסר ולא יתיר אף ד"ת חסרים ולא יתירים, ת"ל נטועים, מה נטועים פרים ורבים אף דברי תורה פרים ורבים, בעלי אסופות, אלו ת"ח שיושבין אסיפות אסיפות ועוסקים בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין כו', שמא יאמר אדם איך אני למד תורה מעתה, ת"ל כולם ניתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה. ואף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לב לשמוע את דברי המטמאין ואת דברי המטהרין כו'. כלשון הזה אמר להם, אין דור יתום שראב"ע שרוי בתוכו.
ונראה בפשוטן של דברים כי בא התנא הקדוש ראב"ע להודיע לנו מעלת התורה ותכליתה הטוב אשר היא מביאה אותנו, והתחיל בפרשת הקהל, כי היא מצוה גלויה ומפורסמת בלימוד התורה כאמור, וצוה עלינו להקהיל את כל הקהל למגדול ועד קטן אל מקום הקודש לשמוע את משנה התורה. ולזה שאל אנשים באים ללמוד נשים לשמוע טף למה באים, הלא עדיין לא הגיעו למעלת הלימוד והשמיעה. ולצורך מה יובאו שמה, ואמר כדי ליתן שכר למביאיהם. כי האמת שהטף מצד עצמן לא ישכילו בלב ללמוד ולשמוע. עכ"ז מצוה על הגדולים להביא אותם למקום הקודש. ולהטותם הדרך, ויתקרבו כולם אל מקור חיותם, ואז יופיע עליהם אור התורה ואור קדושה העליונה לטהרם ולקדשם, ויהיה כולם דבוקים בה' חיים וקיימים, אשר זה השכר אי אפשר להנתן אם לא בעשות את שלנו להתקרב אליו יתברך מקטן ועד גדול, ולא ישאר שום נדח ונפרד, ואז יוכשרו לקבל ברכה שכר הנ"ל המעולה והגדול מכל. אבל אם לא יתקבצו כולם באחדות אחד להתקרב אליו יתברך ונמצא אנו פזורים ונדחים לא נוכל לקבל השכר השלם הזה מפני חסרון ענף אחד מענפי עץ החיים אשר נפרד. וזה שאמר כדי ליתן שכר למביאיהם, כי אם לא יובאו הטף גם כן אל הקדש פנימה גם הגדולים לא יוכשרו לקבל שכרם משלם.
ואחתום בברכה שיתבדרון מעיינותיכם חוצה, להרוות הצמאים לכל דבריכם המתוקים בכלהמדורים לכל גווניו
שמחה קראוס
קרית ספר ת"ו
♦

ג.

בס"ד. אפתח בשבח אכסניה, אכסניה של תורה, ירחון האוצר, מלא וגדוש במילי מעליותא, תורה מפוארה בכלי מפואר, וראוי לברך עליו ברכת הנהנין לכו"ע, ברוך ומבורך.
ואודות מאמרו העשיר בידע וגדוש בחכמה של הגרש"ז כהן שליט"א ממודיעין עילית, בענין הקהל או שמחת בית השואבה מה קודם, נראה לי לומר סברא חדשה דמצות הקהל קודמת, כיון שזו מצוה שבי"ד כופין עליו אי לא מקיימו וכמש"כ בזכר למקדש בפ"א, ועי' בתועפות ראם על היראים במצוה תלא סק"א. וא"כ מסתבר שיש לזה קדימה, משא"כ במצות שמחת בית השואבה לא מצינו דכופין על זה.
ועוד יש לומר, דהנה דנו במצות הקהל, אי עיקר המצוה היא על הבי"ד או על הציבור להקהיל את העם, או שזו מצוה על כל אחד ואחד להגיע. עיין בלשון הרמב"ם בפ"ג מחגיגה ה"א מצות עשה להקהיל כל ישראל, וכן בה"ד כדי להקהיל את העם. ובחינוך מצוה תריב שנצטוינו שיקהל עם ישראל כולו. ומשמע קצת דנקהלין מעצמן, וביראים תלג שיבואו כולם לשמוע, ובסמ"ג רל, וכן עי' במלבי"ם בפר' וילך פל"א פי"ב, ובחת"ס החדשים בסוטה מא א', ובספר נר מצוה לרמ"י וואלק במצוה טז, ובזכר למקדש פ"א אות ב', ובספר דבר שאול סוטה בסימן סג סק"ז, ויש לדון מזה לנידון דידן.
בברכה מרובה
אברהם מרדכי קורלנסקי
כולל מגדל עוז