ראב"ד ורשא
בדיני כתיבת הגט
לשכה מרכזית לעניני העגונותעל יד אגודת הרבנים בפולניאווארשא, רחוב דזיעלנא 4ב"ה, ווארשא, יום ה' פרשת שלח, כ"ו לחודש סיון שנת תרצ"א.
הוד כבוד ידידי הרב הגאון המובהק החכם השלם ערוגת הבושם מהור"ר יצחק אייזיק הלוי הערצאג שליט"א, הגאבד"ק דובלין והמדינה.
בששוני־הוקרה נאשר בזה קבלת הגט בצירוף ההרשאות של הבעל [...] המכונה [...] לגרש בו את אשתו [...] דמתקריא [...], בת [...] דמתקרי [...].
הגט נמסר ליד האשה בשני בשבת בשלשה ועשרים יום לירח סיון תרצ"א.
בברכה והערצה רבה הננו להודות לו בעד שקידתו לפתח חרצובות האשה האומללה שישבה כבולה בעבותות העיגון זה כט"ו שנה. אשריו ואשרי חלקו שנתגלגל זכות על־ידו להוציא ממסגר נפשה. האבי יתומים ודיין אלמנות־חיות יטה אליו חסדו ואמתו להריק לו שפע ברכה וישע רב.
ואחרי שכבודו הואיל להראות במכתבו את חילו לאורייתא, וכפטיש יפוצץ סלעי הריעותות שנמצאו בהגט, והשתעשע בחידושי תורה להעלות מרגניתא בטעמים ונמוקים נכונים וישרים להכשירו בשעת הדחק, הננו גם אנחנו לחוֹת לו דעתנו, שהריעותא היותר גדולה היתה מה שראש האות ל', של תיבת פייבל, נכנסה לתוך החלל שבין האותיות ב־ק שבתיבת ושבקית. אולם אחרי שרוב האחרונים מחמירים לפסול בדיעבד רק היכא שנכנסה בתוך אות ד' או ר', שהוא בתוך חלל האות ממש, ונשתנה צורת האות על ידי זה, אבל בשאר אותיות ניכר שאיננו ק', ולכן הזדקקנו למסור הגט לגודל העיגון.[3] ומה שכבודו מבאר לנו הגות לבו בכתיבת שם הנהרות, הגם שענין זה אינו נוגע לנו, ואין לנו להרהר אחר הנוסח שסידר מעלתו, ובודאי דייק הדק היטב לסדר שמות הנהרות כראוי וכיאות בכתיבת הגיטין בעירכם. אולם דא עקא, שעל ידי אריכות כזה בשמות הנהרות יוגרם אשר תמיד יהיה שם האשה בהשורה השביעית, אשר לכתחלה בודאי שאין לעשות כן. האמנם שבספר ברכת המים[4] הביא שאף קודם הנתינה ושלא בשעת הדחק יכולים למסור הגט שנכתב בו שם האשה בשיטה השביעית, אולם לכתחלה לתקן מנהג קבוע ומסוים ששם האשה יהיה בכל הגיטין בשיטה השביעית, אין דין צריך בושש שלא נכון זה. והגם שכל הדין הזה הוא מהלבוש בשם יש אומרים,[5] והפנים מאירות[6] כתב שאיננו יודע מקור לזה, הנה הפתחי תשובה מביא סמך לזה מהגמרא גיטין ט"ו, והברכת המים בעצמו הקדימו בזה. והדברי אמת בקונטרס ד' מביא מקור לזה מהפסיקתא פרשת תצא.[7]
ואם יתעמל הסופר לדחוק הכתב בששה שורות הראשונות, למען שישתרע שם האשה בשורה הששית, הנה גם זה אין נכון, כי מבואר בסדר הגיטין דהכתב של הגט צריך להיות שוה.[8]
ובאמת גוף הנוסח של דיתבא על מים הנמשכים הוא נוסח חדש שלא נמצא בשום גט מהקדמונים. והגם שמבואר כן בתשובת משיב דבר,[9] הנה לפי הנראה לא נתקבלו דבריו באדעס,[10] כי בהגיטין הבאים משם נכתב גם כעת דיתבא על כיף ימא ועל מי בארת, ומבואר בגט פשוט סימן קכ"ח ס"ק נ"ב דבעיר אפענהיים לא נסדר שום גט, משום דהבאר של העיר בא על ידי צנורות ולא רצו להחליט איך לכתוב. והגט פשוט משיב על סברא זאת, ולדעתו אם הצנור בא מן הנהר צריך לכתוב שם הנהר, ומשמע דמים הנמשכים על ידי צנורות אינם חשובים בעצמם לכתוב על ספוקם "דיתבא".
כתבתי לו הערותי רק למען להביע לו בזה את תודתי והערצתי לכבודו, והנני חותם ברוב כבוד והוקרה.
יו"ר הלשכה
שלמה דוד כהנא
♦ ♦ ♦