מראשי ישיבת חברון, בעל בית אהרן
בגדר תקנת בדיקת חמץ בספק בדיקה ובתרתי דסתרי
א. תקנת בדיקה על הספק
רמב"ם (פ"ב מהל' חמץ ומצה ה"י וי"א): "הניח תשעה צבורין ח' של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ונטל ולא ידענו אם חמץ אם מצה נטל ונכנס לבית בדוק צריך לבדוק שכל הקבוע כמחצה על מחצה: שני צבורין אחד של חמץ ואחד של מצה, ושני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק, ובאו שני עכברים זה נטל חמץ וזה נטל מצה, ואין ידוע לאיזה בית נכנס זה שנטל החמץ, וכן שני בתים בדוקין וצבור אחד של חמץ ובא עכבר ונטל ואין ידוע לאיזה בית נכנס, או שידע שנכנס לאחד מהן ונכנס אחריו ובדק ולא מצא כלום, או שבדק ומצא ככר, או שהיו תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ, ופירש ככר מהן ואין ידוע אם חמץ אם מצה, ובא עכבר ונטל הככר שפירש ונכנס לבית בדוק בכל אלו אינו צריך לבדוק פעם שניה שאין כאן קבוע".עיין במגיד משנה שכתב הטעם דאע"ג דספיקא דרבנן מ"מ חייב לבדוק, דעיקר הבדיקה נתקנה על הספק. וקשה דמאי שנא משני בתים בדוקים וצבור אחד של חמץ ובא עכבר וכו'. ומה שכתב המגיד משנה דשאני התם דיש בית בודאי בדוק אינו מובן, דהא יש גם בית שאינו בדוק. גם קשה החילוק מבא עכבר ונטל וספק לנו אם נכנס לבית זה (רמב"ם שם הי"ב. פסחים י, א).
♦
ב. תקנת בדיקה רק כשהוחזק צד חמץ בבית
ונראה בזה דתקנת חכמים לבדיקה הוא רק במקום שהוחזק ספק חמץ, אז חייבו חכמים בדיקה, אבל אם ספק לנו אם הוחזק חמץ, ע"ז לא תיקנו והוי ספק בחיוב בדיקה וככל ספיקא דרבנן. והנה בט' צבורין מצה וכו', דשם הוחזק בבית זה ספק חמץ חייב לבדוק, אכן באינו ידוע לאיזו בית נכנס ולא הוחזק ספק בכל בית. ולפי"ז נראה דיש חילוק בין שני בתים לבית אחד, ספק על, ספק לא, צ"ל דשם כיון שהעכבר עבר לפני הבית, הוי כמו שהוחזק ספק במקום זה, משא"כ בשני בתים לא ידענו כלל אם עבר לפני הבית, אלא דהספק אצלנו משום שאנו יודעים שנכנס לבית אחד, ונמצא דבכל בית לא הוחזק ספק והוי ספק בחיוב בדיקה.ובזה יש לתרץ קושית התוס' (שם, ד"ה ספק על ספק לא על[3]) כפי הנ"ל, דמביאה [הגמ'] ראי' דגם ספק ביאה הוי כמו שהוחזק הספק בבית. דהא בספק טומאה ברה"י בעינן שיוחזק ספק ברה"י כמש"כ הש"מ במחצלת גבי פתח פתוח, דהא דמטמאין בס"ס הוא רק כשהוחזק ספק ברה"י, וע"כ דגם ספק ביאה הוי כהוחזק ספק ברה"י דמטעם זה הוי ספק טומאה ברה"י, ומעתה חייב לבדוק בתורת ודאי כיון שהוחזק במקום זה ספק של חמץ.
♦
ג. בספק איסור דרבנן - לא תיקנו חכמים
והנה בזה שלא חילק הר"מ בין באו לשאול בבת אחת לבזה אחר זה (ראה פסחים שם), נ"ל דהכא שאני דהוי ספיקא דרבנן דפטור, דאחרת ודאי ולא שייך ע"ז תרתי דסתרי, דכ"א פטור לבדוק בתורת ודאי, וכן נראה דההוא דשבת (ל"ה) [לד, א] לענין אם עירבו שנים, אחד עירב בין השמשות, ולאחד נאכל עירובו בין השמשות [שניהם קנו עירוב][4] דלא מחלקינן שם לבאו לישאל, משום דהוי ספיקא דרבנן, ובמקום ספק לא אסרו חכמים, וא"כ הוי [בתורת] ודאי.וכן יש לפרש ההיא דסוף פ"ב דכתובות (כז, א) לענין שבוי' דהיתה שם מחבואה אחת [מצלת], דמחלקינן שם דבשבוי' לא נטמאה [ואינה אסורה] רק מספק, אע"ג דחכמים אסרו ספק זה והוי לכאורה תרתי דסתרי, דאנו מתירים לכל אחת מטעם המחבואה, ולפי הנ"ל יש לפרש דכיון דאינו אלא חששא הוי רק מדרבנן, יש כאן שבוי' (אלא) [שלא] אסרו חכמים.
♦
ד. בדיקת חמץ דרבנן אין תרתי דסתרי
אך צ"ל לפי"ז ה"ק דלענין מאי מדמה לה לשני שבילין (פסחים שם), הא פשיטא דפטור לבדוק משום דעל כל אחד הוי ספיקא דרבנן. וי"ל בזה דבאמת מספק שייך חיוב בדיקה, רק בשני בתים מוקמינן לכל אחת בחזקת בדוק, ובספק על ספק לא על לא שייך חזקת בדוק, דזהו הוי כסיבה ודאית לחיוב בדיקה. ולפי"ז מדמה לה שפיר לשני שבילין, כמו דשם מטהרינן אע"ג דאנו יודעים שהוא תרתי דסתרי, מכל מקום מוקמינן כל אחד אחזקת טהרה. אך לפי"ז יקשה שוב דאמאי לא מחלקינן בין בבת אחת לבזה אחר זה.וי"ל דבאופן אחר קצת, דרק בדאוריתא הוי כתרתי דסתרי, אע"ג דכל אחד מותר מצד הדין משום דצריך לסמוך אחזקה, מכל מקום אם באמת נטמא הוי כאיסור שוגג, וע"ז הי' תרתי דסתרי, אבל בדרבנן אם נפסק הדין דאין צריך בדיקה לא עבר כלל אמצות חכמים, כמש"כ הנתיבות בסוף הל' מכירה ומקח טעות (חו"מ רלד בסופו) דאיסור דרבנן בשוגג אין צריך כפרה[5], ועדיין צ"ע בזה.
♦ ♦ ♦