גאב"ד בד"ץ איגוד הרבנים מנשסתר
תשובות בענייני חושן משפט
אור לי"ג מרחשון ה'תשנ"ו לבה"עלהו"כ הרב הגאון המפורסם לתהלה, עמוד ההוראה בעיר הבירה, כש"ת כמוה"ר רבי חיים מאיר הלוי ואזנר שליט"א, רב דק"ק יטב בלונדון הבירה יע"א.
אחרי בואי דרך מבוא השלו' ברגשי כבוד כראוי וכיאות, ת"ח עבור תשובתו הרמתה.
ומש"כ כהדר"ג שי' בסוף מכתבו אודות העומד במשפט המדינה בעבור שהעביר דברים בלתי חוקיים ורוצה שהבעלים יצהירו שהחפצים הינם שלהם והוא היה רק שליחם גרידא, האם יש בזה דין מוסר.
הנה כפי ידיעתי, וגם ביררתי זה שוב עם יהודי חרדי פה שהינו עו"ד מתביעת הממשלה, ובקי בענינים אלה, שכאשר נלכד אדם על העברת דברים האסורים ע"פ חוק, מוכרח הוא לעמוד במשפט, ולא יינצל ע"י הצהרת הבעלים שהחפצים היו שלו, ואפילו אם יטעון הנתפס שהוא לא ידע כלל שהיו החפצים בלתי חוקיים, עליו להוכיח זאת ממקום אחר, ולא יועיל לזה עדות הבעלים, שעליו מסתכלים כ"שותף" בעסק זה ואין עדותו מתקבלת. וכל הודאתו תגרום רק שיאשימו את הבעלים ג"כ, ולכאורה לפי"ז זהו בגדר מסירה בלא שום תועלת להשליח. (והבנתי ששאלת כהדר"ג בזה הוא שאם תהיה תועלת מסוימת להשליח, להקל עליו משפטו לכהפ"ח, כי בודאי לא יפטרוהו לגמרי, האם יש היתר להכריח הבעלים לגלות חלקם בענין, ועכ"פ שאלה זו צריכה בירור עדיין).
אשר יעקב וועסטהיים
♦
א. ב.
ט' אייר ה'תשנ"ד לבה"עראובן שאל רכב משמעון, ושמעון אמר לו שהרכב צריך תיקון מפני השמן שהיה מטפטף דרך חור, ועכשיו תיקנו, אבל אעפ"כ נותן לו בקבוק שמן שמא יארע שוב, וגם אמר לו שיכולים לנסוע עם רכב זה למרחקים ובמהירות כרגיל כי הרכב טוב, אע"פ שהינו כבר בן י"ג שנה וכבר נסעה כ - 180.000 מיילס, וראובן נסע בפעם הראשונה מחוץ לעיר וראה שנדלקה הנורה האדומה הבאה להזהיר שיש תקלה בשמן, ועצר בתחנת דלק, וראה שמיכל השמן מלא, וגם קרא לנכרי אחד העובד שם וגם הוא הסתכל ואמר לו שאין לו לדאוג כי השמן מלא כדבעי, ומה שהנורה נדלקת מסתמא הוי תקלה בנורה ולא בשמן, וראובן הפליג לדרכו ושוב לא נדלקה הנורה. אמנם כאשר הגיע להכביש (מאטארווי) ונסע שם קצת, ראה שוב שהנורה נדלקה ונכבתה מספר פעמים, ולא עצר כי חשב על מה שאמר לו הנכרי שהתקלה בנורה ולא בשמן, אבל מ"מ דאג קצת ונסע מצד שמאל פנימה באופן שיוכל לעצור מיד על צד הכביש באם יארע דבר יותר חמור, ופתאום שמע פיצוץ מהמנוע, ותיכף עצר בצד הכביש, ונתברר לו שהמנוע נשרף ונתקלקל לגמרי וא"א לנסוע יותר ברכב זה.
המשטרה הגיעה וסידרו לסלק הרכב לגאראדזש בעיר הסמוכה לשם, וזה עלה לו לראובן למאה סטערלינג, וכשרצה להובילו חזרה לעירו עלתה לו הגרירה עוד מאה וחמשים סטערלינג.
ועכשיו שחזר המשאיל הוצרך לשלם מאתיים וחמשים סטערלינג להחלפת המנוע בחליפי המנוע הישן (והחליפוהו במנוע משומש), ותובע מראובן שישלם לו עבורו כי היה שואל וחייב באונסים.
וראובן טוען דחשיב מתה מחמת מלאכה, ואדרבא הוא רוצה ששמעון ישלם לו עבור ההוצאות שהיו לו להחזיר הרכב הביתה, ונפשם בשאלתם הדין עם מי.
כתב השו"ע חו"מ סי' שמ"ה ס"א וז"ל: טען השואל שמתה מחמת מלאכה, אם הוא במקום שעדים מצויים, אינו נפטר עד שיביא עדים שהוא כדבריו ושלא שינה בו, ואם הוא במקום שאין עדים מצויים ישבע כמו שנתבאר בסי' רצ"ד. ושם מבואר דמגלגלין עליו בשבועתו שלא פשע בשמירתו אלא ששמרו כדרך השומרים, וכתב הש"ך ס"ק ג' וז"ל: שלא פשע בשמירתו. כתב רבינו ירוחם והביאוהו האחרונים דמשבעינן ליה שלא פשע, אבל לא סגי שנשבע שנעשה שלא בכוונה, והטעם דלשון זה משמע דמודה דפשע ולא נזהר לשומרו כראוי אלא שלא עשה כן בכוונה, והכי איתא להדיא בש"ס ס"פ האומנין ובהרא"ש שם וכ"כ הב"ח, עכ"ל.
וא"כ בנידו"ד ודאי דאיכא צד פשיעה שנסע למרות שהנורה האדומה נדלקה הנר האדום, ואף שהיה שלא בכוונה שסמך על מה שאמר לו הנכרי, מ"מ לדברי הרי"ו א"א לישבע ולומר שהיה שלא בכוונה. ותו שהיה לו להסתכל על השעון שמורה האם המנוע חם יותר מדי, ושם היה רואה שעליו לעצור, והוא הודה שלא הסתכל שם כי היו עיניו על הנורה האדומה בלבד, וא"כ הוי מחוייב שבועה וא"א לו לישבע ומחוייב לשלם. אלא דעכ"פ יש כאן צד אונס קצת, מכיון שהנכרי, שלפו"ר היה מומחה לדבר מתוקף תפקידו, אמר לו שאין ממה לדאוג, על אף שנתברר שלא היה מומחה, דא"כ היה לו לבדוק הפילטר, דנראה ברור דזה היה נסתם ועי"כ לא עבר השמן למקום הראוי וגרם להמנוע להתפוצץ, וגם המשאיל אמר לו שיכול לנסוע למרחקים ובמהירות שרוצה, א"כ יש לעשות כאן פשרה שיחלקו ביניהם שויות המנוע הישן כמו שהיה טרם שהתפוצץ.
וע"ד הוצאות גרירת הרכב, נראה שאין המשאיל חייב לשלם כלום. לא מיבעיא הוצאת החזרתו לעירו, שהרי לא ההנהו כלום מכיון שהיה הוא יכול לעשותו בחנם, אלא אפילו חלק ההוצאה הבאה לו לגרור הרכב מהכביש עד לגאראדזש שבעיר, מ"מ כל עסק זה הוא מוטל על השואל, כמבואר בפ"ת ריש סי' שמ"ג וריש סי' רצ"ג, וא"כ בניד"ד אין להשואל שום תביעה על זה מהמשאיל. [ודבר זה נתברר לי גם ע"י שיחה עם הרב הגאון מוהרח"מ הלוי ואזנר שליט"א, רב דקהל ייטב לב דסאטמאר בעיר הבירה לונדון יצ"ו].
אשר יעקב וועסטהיים
♦
א' טבת ה'תשנ"ד לבה"ע
הנותן מעות לחבירו בתורת עיסקא, והמתעסק שכר עורך חשבונות, ואין לו ממה לשלם כי הסחורה שבעסק לא נמכר ואין לו מזומנים, האם העורך חשבונות יכול לתבוע מהנותן דמי העיסקא כמו משותף או לא, די"ל דהנותן מעות לחבירו לעיסקא ואין לו שייכות עם העסק, אינו כשותף ואינו אחראי כי אם יהיה הפסד כשיבואו לחשבון, אבל איננו אחראי על ההוצאות (כמדומני שראיתי חילוק זה באיזהו מקומן אבל אינני זוכר איפה).
וזאת אשר השיב לי מחו' הגאון מוהרח"מ ואזנר שליט"א רב דקהל יטב לב דלונדון [במוצש"ק פ' וארא] הדעת נותן שכל עניני עיסקא הוא מוגבל אך ורק לממון זה המושקע ואף שנידון ככל שותפות ברוחים מ"מ זה מוגבל אך ורק בזה שחציו מלוה וחציו פקדון אבל המסתעף מזה לא נאמר בו דיני שותפות ממש שישא באחריות ההוצאות של המתעסק. אף שקשה על זה מסעיף כ"א (ביו"ד סי' קע"ז) ועתה מצאתי שכל ענין זה לחייב שותף על הוצאות שותפו כשלא אמר לו שיוציא הוצאה זו אינו פשוט, עי' ברמ"א חו"מ (סי' ע"ז ס"ב) ובט"ז שם בסוף דבריו כתב וז"ל, אבל בשנים שהניחו כל אחד איזה סך להתעסק בזה לחוד והלך אחד ולקח בהקפה שלא מדעת אין שייכות וכו' אע"פ שהוא עושה לטובת השותפות, עכ"ל, ושו"ר בפתחי חושן הל' שותפות ומצרנות פרק ח' סוף אות כ"א (דפי הספר רמ"ו) בשם אורה"מ בשם משפטים ישרים דמקבל עיסקא שלקח בהקפה פשיטא שאינו יכול לתבוע מבעל הממון, ואנכי קייתי כן מסברא דנפשאי וספרים הנ"ל אינם תח"י, ומ"מ דברי הרמ"א והט"ז הם ראי' אלימתא למדובר כאן, עכ"ל.
ולענ"ד צ"ע בדבריו הנעימים, כי הרי כ' בעצמו דקשה ע"ז מהא דאי' ביו"ד סי' קע"ז סכ"א, ולכאורה נראה דהחילוק הוא פשוט, שהרי ז"ל המחבר שם, אם נותן לחבירו סחורה בתורת עיסקא אם דרך לשכור כתף להוליכה לשוק לא יאמר לו כיון שאני נותן לך שכר טרחך אתה תתן שכר כתף (אלא שמין כמה צריך ליתן והוא בכלל הקרן טור עכ"ל, הרי מבואר דהוצאה שהיא רגילה והדרך כן צריך הנותן לישא בעול הוצאה זו כדי שלא יהא הפסד להמקבל, כמש"כ שם הטו"ז והש"ך, ואינו דומה למש"כ הרמ"א והטו"ז בחו"מ סי' ע"ז הנ"ל והפתחי חשן בשם הפוסקים הנ"ל, כי שם מיירי בהקפה וכדומה שאינו דוקא ענין שיכולים לומר עליו שהיא הדרך לקחת, משא"כ בניד"ד היא הדרך הפשוטה שכל עסק שוכר רואה חשבונות כדי לסדר עניני העסק לענין המיסים וגם לדעת מצב העסק וכו', ובזה דומה ניד"ד להיכא דהוי הדרך לשכור כתף, ולכהפ"ח הי' על הנותן לשלם לפי ערך רווחים שהי' מקבל, דהיינו רביע בניד"ד, וגם זה רק ע"י שומא מה שהי' צריך להיות שכר הרואה חשבון אילו לא קלקל המקבל ע"י אי סידורו בספרי החשבונות, והמקבל ישלם השאר.
וכשהצעתי הדברים לפני הגאון מוהר"ר דוד אורדנטליך שליט"א, דומ"צ בעיה"ק ב"ב ורב דעיר ביתר, אמר כנ"ל שישלם לפי ערך רווחיו, דהיינו רביע, וכנ"ל.
♦
ג. ד.
י"ג טבת ה'תשנ"ד לבה"עמי ששכרו אותו ללכת להשגיח בענין כשרות ומשלמין לו גם זמן נסיעתו למקום העבודה וגם זמן החזרה לביתו, והי' יכול לנסוע ברכבת אלא שמי שסידר הענין אמר לו שיסע במכונית עם עוד משגיח שהלך ג"כ למקום זה, ובחזרה נתקל המכונית ונתעכב שעתיים וחצי בדרך, האם יכול לתבוע שישלמו לו גם בעד זמן העיכוב בדרך החזרה (ואולי לא עדיף ממש"כ בשו"ת מהרי"ק סי' קל"א בשם שו"ת הרשב"א שהיזק שבא לשליח בדרך ששלחו המשלח אין המשלח חייב לשלם לו).
וזאת אשר השיב לי מחו' הגאון מוהרח"מ ואזנר שליט"א רב דקהל יטב לב דלונדון [במוצש"ק פ' וארא] הדמיון של היזק הוא טוב, ואין לשלם למשגיח, ומה גם שהוא בחר לו הנסיעה במכונית שהיא יותר עלולה לנזקים, אבל אם הי' צריך תמיד להוסיף תשלום נוסף ברכבת ממכונית והשוכר את המשגיח הרויח מחסכון הזמן שנסע במכונית א"כ ניחא הי' לו הנסיעה במכונית בכדי לחסוך כסף ע"י קוצר זמן הנסיעה, א"כ חייב הוא לשלם אף המקרה של השהיי' הארוכה שבמכונית, עכ"ל.
♦
ה.
ט"ז תמוז ה'תשנ"ב לבה"עמי שהשאיל חפץ לחבירו ואמר לו כל האחריות של החפץ עליך, ואח"כ הוזק החפץ ע"י מתה מחמת מלאכה האם יכול המשאיל לומר שבשביל כך אמרתי כל האחריות עליך שרציתי שתתחייב אפילו במתה מחמת מלאכה, דאל"ה לא הייתי צריך לומר כל האחריות עליך כיון שאתה חייב בכל בלי זה.
כהרה"ג הר"ר חיים וואזנר שליט"א אמר דא"א לחייב כיון שלא פירש כן להדיא והוי כענין יד בעל השטר על התחתונה מפני שצריך לפרש בהדיא, ונלע"ד עוד דאיתא בס' פתחי חשן פ"י סקי"ד שאלה אם אפילו במפרש שיתחייב בשביל מתה מחמת מלאכה אי צריך קנין, וא"כ מכ"ש בניד"ד דיש עוד לכהפ"ח ספק אם הוי התחייבות הוי כעין ס"ס לפטור.
♦ ♦ ♦