ירושלים
הערות בדין שתית ארבע כוסות
במתני' פסחים צט ע"ב: "אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מד' כוסות ואפילו מן התמחוי", דהיינו דאף דמן התמחוי אין נותנין אלא למזון שני סעודות ותו לא, מ"מ בפסח מוסיפין לו ד' כוסות לקיום המצוה.והנה, הראשונים נחלקו אם מברכים ברכה אחרונה על תרי כסי קמאי. דעת הרי"ף (פרק ער"פ) דמברך על תרי כסי קמאי ברכה אחרונה מעין ג'. ובעל המאור הקשה דכיון דפוטר מברכה ראשונה ליין ששותה בתוך המזון דין הוא שיפטר הוא מברכה אחרונה ע"י ברכהמ"ז, הפוטרת יין שבתוך המזון. ותירץ דמה שכתב הרי"ף דמברך ברכה אחרונה על כוסות קמאי, קאי על מתני' דעני שאין פוחתין לו מד' כוסות, ואיירי דאין לו אלא ד' כוסות ואין לו עוד יין לשתות תוך הסעודה, ואין הכי נמי אי שתי תוך הסעודה אי"צ לברך באחרונה על יין שבתוך המזון. וברא"ש (סימן כד) הקשה על דבריו דאף אי אין לו אלא ד' כוסות מן התמחוי, מ"מ יש לו יין תוך המזון, כיון דאינו שותה אלא רוב כוס ויוצא בו, והשאר מותיר לשתיה בסעודה. וא"כ אף בעני המקבל מן התמחוי אכתי יש לו יין לשתות בסעודתו, והדרא קושיא לדוכתא אמאי יברך ברכה אחרונה על תרי כסי קמאי, עכ"ד. ולכאורה יש להעיר דאם כן אמאי באמת מקבל העני מן התמחוי ד' רביעיות, כמבואר ברא"ש, הא ברוב כוס סגי ויתנו לו ד' רובי רביעיות ותו לא? ואין לומר דנותנין לו אף בשביל הקיום דלכתחילה שצריך לשתות כל הכוס, דהא מבואר ברא"ש דאינו אמור לשתות [ואינו שותה בפועל] כי אם רוב כוס, וא"כ אמאי יתנו לו טפי מדינו, וצ"ע.
וכן יש להעיר בדברי הרמב"ם (פ"ז ה"ז) ז"ל: "וכל אחד ואחד וכו' ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מארבעה כוסות, שיעור כל כוס מהן רביעית", ע"כ, ומבואר להדיא דאין פוחתין לו מד' רביעיות יין. והנה ברבנו מנוח שם מפרש כונת הר"מ [וכ"ה ברשב"ם במשנתינו] דהיינו דאפילו עני המתפרנס מן הצדקה ולא נתנו לו ד' כוסות מוכר כסותו ולוקח בהן ד' כוסות, ועל זה קאמר הר"מ דצריך לקנות ד' רביעיות של יין. וזה ודאי צ"ע, אמאי ימכור לקנות ד' רביעיות הא סגי בפחות.
עוד יש לעיין קצת, דהנה בסימן רעא סעיף יא גבי מי שאין לו שתי כוסות יין לשבת וצריך לקידוש היום והלילה כיצד יעשה, ואיתא דישתה רוב כוס בלילה ולמחר ימזגנו ע"ש. ויש להעיר אמאי במג"א ריש סימן תפג ובפוסקים שם שדנו במי שאין לו אלא ב' או ג' כוסות לליל פסח כיצד יעשה, ובפשוטו איירי דיש לו ג' רביעיות, ומכל מקום לא נזכר שם כלל דיכול לקיים ד' כוסות ע"י זה דישתה רוב כוס, וצע"ק.
ויתכן דיש לומר בזה דבר חדש, דכיון דתיקנו חכמים ד' כוסות יין בלילה, ומכמה דוכתי חזינן דחיוב אחד הוא -עי' רבינו דוד (פסחים קט) דמעכבין זה את זה, ובראב"ד בהשגות (הלכו' חמץ ומצה פ"ח ה"י) דצריך לשתותן במקום אחד ובלא"ה אין כאן ד' כוסות, ובמאמר מרדכי (סימן תעב) בשם מהרי"ל דהפסק גדול בין הכוסות מעכב- ומעתה יש לומר דהן אמנם דמהני שתית רוב רביעית בכל אחד מהכוסות וע"י רובו ככולו חשיב דאיכא רביעית ובין הכל איכא ד' רביעיות, מ"מ כל זה הוא בדאיכא בין הכל ד' רביעיות, ומדין רובו ככולו חשיב ששתה ד' כוסות, אבל אם בין הכל אין לו כי אם ג' רביעיות, לא מהני, אף דבכל כוס שתה רוב רביעית, דעיקר הדין הוא שתית ד' רביעיות של יין וליכא.
ולפי"ז א"ש היטב מ"ט נותנין לעני ד' כוסות ולא ג' רביעיות, דאף דישתה רק רוב מכל כוס מכל מקום בעי שיהא זה מד' רביעיות נפרדות, דבלאו הכי לא קיים מצות ד' כוסות. וכן מה דלא העירו הפוסקים דיכול לצאת ד' כוסות בפחות מד' רביעיות יין דומיא שכתבו בקידוש יום ולילה דאין צריך ב' רביעיות יין, דבאמת בד' כוסות, דעיקר החיוב הוא שתית ד' כוסות יין, לא מהני אלא ביש לו ד' כוסות ובכל אחד רביעית אחרת ושותה מכל אחד רוב.
עוד נראה דיש לומר על דרך זו באופן אחר, דהנה בגמרא נזיר לח ע"א: "א"ר אלעזר עשר רביעיות הן וכו' עושה פסח דאמר רב יהודה אמר שמואל ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית", וברש"י שם ז"ל: "ד' כוסות הללו - שתיקנו חכמים צריך שיהא בין כולן רביעית לוג יין חי דהיינו ביצה ומחצה כדי שימזגנו ויעמוד כל רובע רביעית שבו כדי רביעית וכגון דדרי על חד תלתא מיא כדמפרש התם", ע"כ. ולמדנו מדברי רש"י דבדין ארבע כוסות נאמר שיהא בין הכל רביעית יין חי רק דע"י המזיגה איכא ד' כוסות. ובחידושי הגרי"ז שם תמה דברש"י משמע דעיקר הדין הוא רביעית יין חי אלא דמתחלק לד' כוסות מזוג, והיכן מצינו זה. גם תמה, הא לא בעינן בין הכל רביעית יין חי, דהא שתית רוב כוס מהני וא"כ משכחת לה בין הכל בפחות מרביעית חי, דישתה רוב כוס ואח"כ יצרף להמיעוט רוב רביעית וכן באידך כוסות, וודאי יוצא בזה, והניח בקושיה.
ונראה דמקור דברי רש"י הוא מברייתא דמייתי הש"ס פסחים קח ע"ב: "ד' כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית" ופירש"י שם: "יין חי", והיינו בכל הכוסות יחד, וכן הוא בר"י מלוניל, מכתם, ותלמיד הרשב"א שם [אלא דהם פירשוהו במימרא דר"י אמר שמואל דמייתי הש"ס שם צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה ופירשו דהיינו יין חי כשיעור מזיגת כוס יפה והיינו רביעית יין חי]. ומבואר לכאורה דדין הוא שתהא שתית רביעית יין חי, והן הן דברי רש"י שם. ויתכן דיש מקום לפרש בזה את עיקר תקנת ד' כוסות מפני מה תיקנו חז"ל ד' כוסות בדוקא שסמכוהו כנגד ד' לשונות של גאולה. ונראה דלהנ"ל עיקר הדין הוא שתית רביעית יין חי משום חירות [ויין חי הוא עיקר היין] אלא דבעינן שישתה באופן הנאות על ידי מזיגה, ומכאן נולדו מנין ד' הכוסות, וכבר תיקנום אף בששותה הכל בחי.
ובאמת שעיקר הדין מפורש בר"מ פ"ז מחו"מ ה"ט ז"ל: "ארבעה כוסות האלו צריך למזוג אותן כדי שתהיה שתיה עריבה הכל לפי היין ולפי דעת השותה, ולא יפחות בארבעתן מרביעית יין חי", הרי למדנו שגם שיטת הר"מ היא כמבואר ברש"י דבשתית ד' כוסות דלילי פסחים נאמרה ההלכה דלא יפחות מרביעית יין חי. עוד נראה מדבריו דאף אם בעלמא מהני מזיגה ביותר, ועד ששה חלקים מים קרוי יין, ד' כוסות שאני, דהרי מפורש כתב דימזגנו שיהא ערב ובלבד שלא יפחות מרביעית חי [ושמא בכוס גדול יותר מרביעית וימזגנו בשש יהני, ובלבד שתהא בין כל הד' כוסות רביעית יין חי][2].
[וא"ש לפי"ז שיטת רש"י קח ע"ב דשתאן בבת אחת היינו שעירה כולן לכוס אחת ושתאן, ומכל מקום ידי יין יצא, והיינו דבדין שתיה לא נאמר כי אם כמות של יין. כן א"ש מש"כ רבינו דוד פסחים קט ע"ב דבדין שתיה דד' כוסות, הרי הן מעכבין זה את זה, דכיון דעיקר הדין הוא שתית רביעית יין חי, הרי בלא"ה אין שום קיום].
ומעתה נראה דלא מהני ג' רביעיות יין וישתה בכל פעם רוב כוס, דהא אין לו רביעית יין חי לדון עלה רובו ככולו, ומשום הכי נותנין לעני ד' כוסות שלמים דיין מזוג שיש בהן רביעית יין חי.
♦
פסולי יין לניסוך לענין ד' כוסות, ועשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה, האם נאמרו גם בד' כוסות
בגמרא בבא בתרא דף צז ע"א: "אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח". בטור או"ח סימן ערב נחלקו הראשונים בדין יין מבושל וקונדיטון אם כשר לקידוש מאחר דפסולין לניסוך היין [ומבושל יש פוסלין אפילו לברכת בפה"ג ע"ש], והיינו דנחלקו האם בדברים דאין פסולם לניסוך מחמת גריעותא נמי פסולין לקידוש. ויש לדון למאן דפוסל לקידוש האם הוא הדין לד' כוסות דליל פסח, או דדוקא לקידוש הצריכו בגמרא שם שיהא היין כשר לניסוך.ולכאורה יש לתלות הנידון במה שכתב בחי' מרן רי"ז הלוי בשם הגר"ח זצ"ל דדין ד' כוסות דין כוס של ברכה אית ליה, וע"ש שפירש שנחלקו הרמב"ם ותוס' אם יש בהם גם דין נוסף דשתיה. וא"כ הוא, דיש בהם דין דכוס של ברכה, הרי לכאורה אין טעם לחלק בין ד' כוסות לקידוש ושאר כוס של ברכה.
אמנם מצינו בדברי הראשונים דד' כוסות גריעי משאר כוס של ברכה. הנה, עי' בר"ן פסחים דף קח ע"ב [ובב"י סי' תעב] דהקשה על דעת הראשונים דמבושל פסול לקידוש, הא בירושלמי מפורש דמבושל כשר לד' כוסות וחד מינייהו קידוש, ומדהוצרך לזה דחד מינייהו קידוש למדנו דשאר ד' כוסות אי"צ שיהא ראוי לניסוך, ולהכי לא הקשה אלא מכוס של קידוש. וכן הוא בריטב"א בבא בתרא צז ע"ב שהקשה מהא דאיתא בירושלמי דד' כוסות כשרין במבושל, והרי כוס ראשון דקידוש וכוס שלישי דברכת המזון הוא, וע"כ דמבושל כשר לקידוש. ולמדנו דאף דלאו דוקא קידוש, אלא אף בכוס של ברכת המזון ושאר כוס של ברכה נאמר הדין שיהא ראוי לניסוך, מכל מקום ד' כוסות גריעי, שאין בהן זה הדין שיהו ראוין לניסוך [ומה שבר"ן לא הזכיר כוס של ברכהמ"ז לאו קושיא היא, דהא קיי"ל דאין ברכהמ"ז טעונה כוס].
וראיה גדולה לזה דד' כוסות אין בהם דיני כוס של ברכה מצינו ברמ"א סימן תעב סט"ו: "ואין ליקח כוס שפיו צר כעין קלו"ג גלא"ז, מפני שלא יוכל לשתות רביעית כאחד, ובכוס של ברכת המזון בלאו הכי אין לוקחים אותו, וע"ל סימן קפ"ג סעיף ד' בהגה, וכן הכוס של קידוש", ע"כ. והיינו דאף דעשרה דברים נאמרו כוס של ברכה וחדא מינייהו שיתן עיניו בכוס, ומשום הכי בקידוש וברכהמ"ז אין ליקח כוס שפיו צר, מכל מקום בד' כוסות לא בעינן לה.
והביאור בזה הוא דאין ד' כוסות אלא דין שתיה בלחוד [וזה דלא כהגר"ח דמ"מ בעינן גם אמירת הדברים על הכוס כשאר כוס של ברכה], ובדין זה לא נאמרו י' דברים הנאמרים בכוס של ברכה. ולהכי לא בעינן נמי יין הראוי לניסוך, דזה לא נאמר אלא בדין שירה על היין [שהוא יסוד דין כוס של ברכה, כמבואר בראשונים בכ"ד], ולפיכך איתא רק בקידוש ובכוס של ברכה.
ובזה יש ליישב במקצת מש"כ הב"ח (סימן תעב) דמי שיש לו כוס גדול, כדי לחוש לדעת הרמב"ן דצריך לשתות כל הכוס [ולא סגי בשתית רביעית ממנה], לא ימלא את הכוס עד סופה, רק ברביעית. והפרי חדש שם הקשה עליו הא לכתחילה בעינן כוס מלא. ולדברינו יש ליישב דבריו, דמכל מקום בכוס שני ורביעי לא נאמרו כל העשרה דברים שחד מהם הוא הדין מלא, וכבר עמד בזה במאמר מרדכי (שם סק"ז) [והוא קולא למעשה במילוי כוס ב' וד', דאי"צ מלא באיכא רביעית].
ויש להעיר במש"כ המ"ב על שו"ע (סי' תעב) שיוצאים ביין מבושל ובקונדיטון בד' כוסות, וכתב המשנה ברורה שם (סקל"ט וסק"מ) דלכתחילה לא יקח מבושל וקונדיטון כמבואר לענין קידוש, והיינו לחוש לראשונים סימן ערב הפוסלים לקידוש. והא מבואר בר"ן ריטב"א ובית יוסף דדינים אלו לא נאמרו בדין ד' כוסות, וא"כ לכתחילה אפשר ליקחם מכל מקום לכוס ב' וד' [אמנם במבושל, שיש הפוסלין אותו אף לברכת בורא פרי הגפן [עי' סי' ערב], יש מקום לחוש אף לד' כוסות, אך לא בקונדיטון].
אמנם למה שכתב בחי' רי"ז הלוי הלכות חמץ ומצה בשם הגר"ח זצ"ל דבדין ד' כוסות איכא אף דין דכוס של ברכה שענינו אמירת הדברים על הכוס, ע"ש מה שהאריך בזה בדברי התוס' והרמב"ם, וכמבואר גם ברבנו דוד דף קח ע"א, וכ"ה פשטות דעת פרי חדש סימן תפד [שהביא ביאוה"ל סימן תעב] דהאמירה על הכוס מעכבת [אם לא נפרשו שאין זה אלא כדי לחלק את הכוסות, והצריך לזה שיהו הדברים נאמרים על הכוסות עצמן, ולא סגי באמירה שבין הכוסות], הרי יש מקום למה שכתב במשנה ברורה, אך מדברי הראשונים בית יוסף ורמ"א הנ"ל לכאורה למדנו לא כן.
♦
הבדלים בין כוס קידוש וכוס של ברכה לכוס דד' כוסות
להשלמת הענין אמנה את ההבדלים שמצינו בס"ד בין ד' כוסות לקידוש וכוס של ברכה:א. י' דברים נאמרו בכוס של ברכה, וכן בקידוש, ובד' כוסות לא נאמרו, כמבואר ברמ"א סימן תעב סט"ו לגבי קלו"ג גלא"ז.
ב. יין הפסול לנסכים פסול לקידוש וכוס של ברכה, כמבואר בגמרא ב"ב צז ע"ב לגבי קידוש, ובריטב"א שם דה"ה לכוס של ברכה, אבל לד' כוסות כשר, כמבואר בריטב"א שם, ובר"ן פסחים ובית יוסף סימן תעב.
שני הבדלים אלו הם ראיה לכאורה דבד' כוסות אין דין כוס של ברכה, וכנ"ל.
ג. שתית קידוש סגי במלוא לוגמא, כמבואר בפסחים קז ע"א, והוא הדין כוס של ברכה [ולרש"י עירובין דף מ אף זה אי"צ בכוס של ברכה אלא משום גנאי], ובד' כוסות בעינן רוב רביעית, לקולא ולחומרא, כמבואר בר"ן פסחים (יט ע"א בדפי הרי"ף), וב"ח (סי' תעב)[3].
וע"ע ביאוה"ל (סימן רעא סי"ג ד"ה צריך לשתות), דבקידוש אין דין לכתחילה לשתות כל הרביעית משא"כ בד' כוסות, ולכאו' יסוד החילוק הוא מדברי הר"ן הנ"ל דאם בעינן רוב, א"כ לכתחילה בעי כולו [כבכל דוכתא דרובו ככולו], מה שאין כן אם שיעורו במלוא לוגמא, אך צ"ע בביאוה"ל שם דנראה דאף מקודם דנחית לדברי הר"ן מכל מקום הא פשיטא ליה, וצ"ע.
גם מכאן ראיה לכאורה דאין בד' כוסות דין כוס של ברכה, אלא אם כן סבר הר"ן דבכל כוס של ברכה לא בעינן שתית מלוא לוגמיו, וכדמשמע מרש"י עירובין דף מ ע"ב ד"ה ליתביה לינוקא.
ד. להרמב"ן בד' כוסות בעינן שתית רוב כוס, אף בכוס גדולה שיש בה כמה רביעיות, והיינו שיש קיום בהכוס, מה שלא שמענו בקידוש וכוס של ברכה.
ה. בשתית ד' כוסות איתא ברמ"א (תעב סט"ו) דלכתחילה ישתה הכל בבת אחת, אבל בקידוש וכוס של ברכה לא נזכר מזה כלל, וכן משמע ברמ"א שם דאין צריך.
ו. בד' כוסות כל אחד צריך לשתות כוס, כמוש"כ התוס' פסחים צט ע"ב ד"ה לא יפחתו לו והרא"ש פרק י אות כא, משא"כ בקידוש וכוס של ברכה, דשתית אחד מהם מועלת לכולם.
ז. כתב הרי"ף פ' ער"פ דכיון דכל אחד מהכוסות תקינו לה רבנן מצוה, בעינן לברך עליו בפה"ג בפני עצמו, וכן נקטינן לדינא, ובמשנה ברורה סימן תעא סקכ"א מבואר דאין צריך שיהו שני הכוסות של מצוה אלא אף אם הכוס הראשונה דבירך עליה היתה שתיה בעלמא, ועכשיו בא לשתות כוס של ד' כוסות בעי ברכה דבפה"ג מסברת הרי"ף, שכתב דאם התחיל סעודתו קודם חשיכה בערב פסח וחשכה פורס מפה ומקדש ומברך, אע"ג דבעלמא בפורס מפה לקידוש אינו מברך בפה"ג, כמבואר בירושלמי ובשו"ע סימן רעא, מכל מקום הכא שאני דכוס מצוה הוא[4]. וצ"ע מאי שנא קידוש מד' כוסות אידי ואידי מצוה נינהו, וכבר עמד בזה בתורי"ד פסחים קב ע"ב וכתב דלהכי לא קיי"ל כהירושלמי, ועי' חמד משה סי' רע סק"ה. ולכאורה מתבאר דסברת הרי"ף אינה אלא בד' כוסות, ולא בקידוש וכוס של ברכה, וצ"ע.
וביאור הדבר נראה דרק במקום דשתית היין עצמה היא מצוה י"ל דהיא מחלקת להצריך לה ברכת הנהנין בפני עצמה, דהא השתיה עצמה היא המצוה, משא"כ היכא דהמצוה היא אמירת הדברים על הכוס, ואין השתיה אלא לקיים דהדברים נאמרו על היין, שפיר אהני לה בפה"ג דבירך מקודם [אלא דצ"ע בסברא זו, דהא בגמרא פסחים קט ע"ב מקשי דד' כוסות יש בהן משום זוגות, ומשני דכל חד תקינו לה רבנן ברכה בפנ"ע. ולכאורה היינו דין כוס של ברכה דידהו, וכמו שפירש רבנו דוד שם, ומסוגיא זו הוא שהוציא הרי"ף דינו שמחלק לבפה"ג. והיינו דטעם חילוק דברכה ראשונה דידהו אינו מדין שתיה דחירות שיש בד' כוסות, דאדרבה משום זה מצורפות הן ויש בהן חסרון דזוגות, רק מדין אמירת הדברים וכוס של ברכה דידהו, וצ"ע].
ח. בחידושי רי"ז הלוי כתב דמה שכתב הרמ"א (תפג ס"א) דחמר מדינה מהני בדיעבד לד' כוסות אינו אלא לדין כוס של ברכה, ולא לדין שתיה דחירות, ויל"ע לפי"ז אם בחמר מדינה צריך הסיבה.
ט. בכתבי רבי ראובן גרוזובסקי זצ"ל איתא דתרתי איתנייהו בדין ארבע כוסות, דין שתיה, ודין כוס של ברכה, [וכמו שכתב בחידושי רי"ז הלוי] וכתב דבדין שתיה דד' כוסות פגום כשר לכתחילה, ורק בדין כוס של ברכה איכא פסול דפגום. וביאר בזה מה שכתבכ הר"ן ושו"ע (תעב ס"ט) דכמה בני אדם שותין מכוס אחד, והאחרונים נתקשו הא הוי פגום (עי' גר"א ומ"ב סקל"א), וכתב דבדין כוס של ברכה יצאו הכל בשתיה ראשונה דחד מהם, כשאר כוס של ברכה, ובדין השתיה דחירות המיוחד דד' כוסות, שצריכין לשתות כ"א ואחד, בזה לא נאמר כלל דינא דפגום[5].
בששת הבדלים אלו מבואר לכאורה דיש בד' כוסות דין מיוחד דשתית היין, ושונה בזה מקידוש וכוס של ברכה.
י. בשו"ע סי' ערב ס"ה דמקדשין לכתחילה על יין חי, ומאידך בד' כוסות איתא בגמרא פסחים דף קו דאינו לכתחילה, ועי' גר"א (סימן ערב שם) דשאני ד' כוסות שהוא חירות.
♦ ♦ ♦