פתח תקווה
האם מיץ ענבים כשר לכתחלה לקידוש ולארבע כוסות
רבים נוהגים לקדש ולהבדיל בכל שבוע על מיץ ענבים ולא על יין משום שאינם רגילים בשתיית יין, וביותר בפסח לד' כוסות משום שהם חוששים שהיין 'יתפוס' להם את הראש והם לא יהיו צלולים כ"כ לאמירת ההגדה ולספר ביציאת מצרים. אולם נראה שיש הרבה פקפוקים בשתיית מיץ ענבים, ובודאי שלא ראוי לעשות כן לכתחילה, וכפי שנבאר בס"ד.♦
יין מבושל האם ברכתו בורא פרי הגפן והאם מקדשים עליו
ראשית, יש לדון בברכת יין מבושל והאם הוא כשר לקידוש [שהרי מיץ ענבים המצוי כיום עובר תהליך בישול או פסטור, וכדלהלן].♦
הסוברים שאין מקדשים על יין מבושל
הטור בסי' ער"ב ס"ח כתב שדעת רה"ג (שהובא בריצ"ג הלכות קידוש עמ' ג') וריצ"ג (שם) ור' שמעיה בשם רש"י (בתשובותיו סי' פ"ח) שמברכים עליו שהכל ואין מקדשין עליו, דהא פסול הוא למנחות, כדאיתא במשנה במנחות פ"ח מ"ו עי"ש. ויש להוסיף שכ"ד רב פלטוי גאון שהביא הרי"ד בספר המכריע (סי' כ"ד) [והובא בשה"ל סי' קמ"ה]. וכ"ד רב צמח גאון שהביא הרמב"ן בב"ב (צ"ז ע"ב). וכ"ד רב שמואל בן חפני שהביא ראבי"ה בסי' תכ"ג עי"ש. וכ"ד ר' גרשום מאור הגולה שהובא בפסקי ר' יוסף (אות קמ"א). וכ"ד ר' יצחק הגדול שהביא שה"ל שם [והוא מספר הפרדס הלכות יין נסך עמ' נ"ז עי"ש]. וכ"ד הרי"ף בתשובה (סי' רצ"ה) עי"ש. וכ"ה במדרש שכל טוב (בפרשת בא בהלכות ליל הסדר) שברכתו שהכל ואין מקדשין עליו עי"ש. וכ"ד העיטור (בהלכות מצה ומרורו דף קל"ב ע"ד) עי"ש [ודלא כמו שנראה מדברי הטור שהעיטור חלק גם על מבושל ומכשיר, דהמעיין בדברי העיטור יראה שחלק רק על קונדיטון - עי"ש בפתח הדביר אות קכ"א וקכ"ג]. וכ"ד ר' ברוך [המובא בהלכות ברכות למהר"ם] שמברך עליו שהכל עי"ש.והנה ר' מנוח בפ"ז מהלכות חו"מ ה"י הסכים לדעת הגאונים הנ"ל והביא ראיה מירושלמי בפ"ח דשבת 'יין מבושל כדי תבל' ופירש ר' מנוח שיין מבושל 'שיעור הוצאתו בשבת' כדי לתבל, ומדאפקיה משיעור הוצאת יין ש"מ שאינו בכלל יין לא לענין קידוש ולא לענין בפה"ג עי"ש. אולם המעיין בירושלמי יראה שדבריו צ"ע, שהרי מיד אח"כ שאל הירושלמי יין מבושל מהו לצאת בו ופשט שאפשר [וכפי שהביאו שא"ר דלקמן]. והפירוש ב'יין מבושל כדי תבל' – הרש"ס בשקלים (פ"ג דף כ"ד ע"ב) גרס יין מבושל 'כמתובל', ופירש שנתבשל קצת באש והושבח 'פסול למזבח כמתובל' דהיינו קונדיטון, ומיבעי ליה מה הדין לקידוש, ופשט דשרי עי"ש. וע"ע בקרבן העדה ובפני משה ושאר מפרשים מה שפירשו בירושלמי.
וראבי"ה בסי' קכ"ג כתב: "ירושלמי יין מבושל מברך עליו שהכל נהיה בדברו, ובתשובות פירשתי הדבר הזה" ע"כ. ובסי' תכ"ג כתב: "ולא סמכינן אירושלמי דמבושל מברך שהכל" עי"ש. וכבר כתב רא"א בהגהותיו לראבי"ה שכונת ראבי"ה היא ל'ספר ירושלמי'[2] המובא באו"ז (סוסי' קס"ב) וז"ל: "ובירושלמי פ' כיצד מברכין מצאתי ברך על היין שלפני המזון פטר את היין של אחר המזון. ר' הונא וריב"ל חד אמר דשתי קונדיטון וחד אמר דשתיר מרא בלני. פירוש לפי דעל גבי קונדיטון ועל גבי חמרא בלני דהוא חמר מבושל מברך שהכל נהיה בדברו ע"כ ירושלמי" ע"כ. אולם באו"ז מהדורת מכון ירושלים עפ"י כת"י מבואר שהאו"ז הוסיף בזה"ל: "אבל איני יודע אם זה הסיום מלשון הירושלמי משום דמסיק פי'” ע"כ. הרי שכבר הוא כתב לפקפק בהוספה הנ"ל שאינה מגוף הירושלמי, ולפי האמור אכן זהו הוספת בעל 'ספר ירושלמי' ואינו מדברי הירושלמי עצמו, דהירושלמי ס"ל שיין מבושל ברכתו בפה"ג וכפי שהביאו שא"ר – עי' לקמן.
והרמב"ם לא הזכיר דין יין מבושל בהלכות ברכות, וכתב המ"מ בהלכות שבת (פכ"ט הי"ד) שיש מהגאונים שכתבו לברך עליו שהכל, ומדברי רבינו אין נראה כן שלא הזכירו בהלכות ברכות עי"ש. ודבריו צ"ע: מה שכתב ש'יש מהגאונים' וכו' – לפי מה שנתבאר - 'כל' הגאונים ס"ל שאין מקדשין עליו ושמברכים עליו שהכל. ומה שכתב בדעת הרמב"ם שמזה שהזכיר שאין מקדשים ולא הזכיר שברכתו שהכל, דס"ל שמברכים עליו הגפן – אינו מוכרח, דהא בהלכה לאחר מכן כתב הרמב"ם יין שטעמו חומץ אע"פ שריחו יין אין מקדשין עליו. ופשוט שמברכים עליו שהכל, והרמב"ם לא כתבו בהלכות ברכות, וכבר עמד ע"ז המעשה רוקח בהט"ו ונדחק ליישב עי"ש. והב"י בסי' ר"ב הביא בשם רי"ו [נט"ז ח"א] שדעת הרמב"ם שמברך שהכל עי"ש. וכ"כ ר' מנוח בהלכות חו"מ (פ"ז ה"י) בדעת הרמב"ם עי"ש. וגם זה אינו מוכרח, וכמו שכתב הב"י שם ע"ד רי"ו עי"ש.
ומ"מ נראה יותר שדעת הרמב"ם כהגאונים והרי"ף, ובפרט שמבושל אישתני לגריעותא לדעה זו וכמו שכתבו הראשונים, והוי ככל שלקות שאישתנו לגריעותא שמברכים עליהם שהכל.
והראב"ד בפכ"ט משבת הי"ד השיג על הרמב"ם גבי יין קונדיטון מהירושלמי שמקדשין עליו, ולא השיגו גבי יין מבושל, ונראה שמסכים לרמב"ם שאין מקדשין עליו. וכ"כ המכתם (ברכות נ"א ע"א) בשם הראב"ד גבי הא דבעינן יין חי לבהמ"ז שיש מפרשים לאפוקי מבושל והראב"ד דחה זה דלא נפסל יין מבושל אלא לקידוש כדאיתא בב"ב ע"כ [ומשם הוא ברשב"ץ שם]. וכ"כ המאירי בשם י"א עי"ש. וספר הבתים (ברכות שער ה' אות י"ז) כתב בשם הראב"ד שחי לאפוקי מבושל עי"ש. ומ"מ מבואר שדעת הראב"ד שאין מקדשין על יין מבושל, ומבואר ג"כ שברכתו הגפן, דהוי יין. אולם ר' מנוח בפ"ז מחו"מ ה"י כתב: "וביין מבושל וקונדיטון הסכמת הגאונים הראשונים שאין מברכים עליהם אלא שהכל וא"כ אין יוצאים בהם בפסח וכ"נ דעת הרב ממ"ש פכ"ט משבת וכן הסכים הראב"ד בתשובת שאלה" ע"כ. וכנראה זה עוד אחת הסתירות שיש בחיבורי הראב"ד השונים, וכפי שהארכתי בקובץ עץ חיים ניסן תשע"ט עיש"ב.
ומדברי המאירי נראה דס"ל כדעת הראב"ד בברכות הנ"ל, דהא המאירי שם כתב וי"מ חי להוציא את המבושל ואינו כן שלא נתמעט מבושל אלא לקדוש ע"כ. וכן נראה מדבריו בב"ב צ"ז ופסחים ק"ז שמסכים לרמב"ם שאין מקדשין עליו עי"ש, ונראה דלשיטתו מברכין עליו בורא פרי הגפן, אלא שאין מקדשין עליו. וכ"כ בע"ז כ"ט ע"ב שיין מבושל מברכין עליו בפה"ג עי"ש. וע"ע באו"ז סי' קס"ב שכתב בשם ספר בשר על גבי גחלים שאין מקדשין על יין מבושל, ודן שם האם לדבריו מברכים עליו הגפן או שהכל.
♦
שיעור הבישול הפוסל לדעת הגאונים
הטור שם כתב בשם ריצ"ג אפילו מעט. ובשם רה"ג כתב שנתן האור תחתיו והרתיח. וכ"ה לשון רב פלטוי גאון ור' יצחק בשה"ל שם. והרשב"ץ בתשובה (ח"א סי' פ"ה) לאחר שהקשה על הגאונים כפי שהקשו הרמב"ן בב"ב ושאר ראשונים כתב: "ואפשר שהגאונים שאמרו שאין מברכין עליו בפה"ג וכו' לא אמרו כן על היין שנתבשל מעט ונשאר שם יין עליו אלא על היין שנתבשל הרבה ונעשה כעין דבש ולא נשאר עליו שם יין ובודאי שהדין עמהם בזה" ע"כ. אולם לפי הנ"ל אין דבריו נכונים. והמעיין בדברי הרשב"ץ יראה שהביא את דברי הגאונים מהרמב"ן בב"ב ומספר המנהיג[3], ולא ראה את דברי הטור הנ"ל בשם הגאונים, ולכן כתב בדרך 'אפשר' בדעת הגאונים שרק בישול הרבה משנה את ברכתו, אבל לפי האמת אין כן דעתם וכנ"ל.ור' מנוח שם כתב: "והסכימו קצת הגאונים שאפילו לא נתבשל אלא מעט כיון שעקר רתיחה ראשונה דינו כמבושל, ויש לפקפק. ודעת הרב [הרמב"ם] שלא נקרא מבושל אלא כשנתבשל באש או בשמש עד שנשתנה טעמו מחמת הבישול ודוק בהלכות אסו"מ ותשכח" ע"כ. אולם המדייק בהלכות אסו"מ יראה דוקא שלא כדברי ר' מנוח, דז"ל הרמב"ם שם פ"ו ה"ט: "והמבושל באש [והמבושל. כ"ה בכת"י] בשמש עד שנשתנה טעמו בבישול, אבל יין שמחממים אותו בשמש ולא נתנה בו טעם בישול וכו' אם הביא כשר" ע"כ. ומדכתב 'והמבושל' תרי זמני מבואר שנשתנה טעמו קאי רק על המבושל בשמש, וכמו שחילק לאחר מכן בנתבשל בשמש אם השתנה טעמו או לא, אבל באש אין חילוק. וכ"כ להדיא המאירי וז"ל: "ויין מבושל גדולי המחברים כתבו לענין ניסוך כל שנתבשל באש אע"פ שלא נשתנה טעמו או בשמש ונשתנה טעמו פסול" וכו' ע"כ. ומבואר כנ"ל ולא כדעת ר' מנוח ברמב"ם וכן עיקר בדעת הגאונים והרמב"ם. ונראה שאין לצרף את סברת הרשב"ץ בדעת הגאונים וסברת ר' מנוח בדעת הרמב"ם אפילו לספק, דהא התברר שאין כן דעתם וכנ"ל.
♦
הסוברים שמקדשים על יין מבושל
הטור בסי' ער"ב ס"ח כתב שדעת ר"ת, ר"י והרא"ש [בפרק המוכר פירות סי' י'] שמקדשים על יין מבושל. והב"י הוסיף שכ"ד הסמ"ק [מצוה רפ"א], הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א בב"ב (צ"ז ע"ב), הר"ן בפסחים [כ"ב ע"ב מדפי הרי"ף] והריב"ש בתשובה (סי' י') עי"ש.ויש להוסיף שכ"ד רוב הראשונים, ומהם הרקח בהלכות ברכות (סי' שמ"א ושס"ח), ראבי"ה (בסי' תכ"ג), האו"ז (בסי' קס"ב), מהר"ש מפלייזא בפירוש לפיוט אלוהי הרוחות באו"ז סי' רנ"ו שזהו קונדיטון דהיינו מבושל עי"ש, הסמ"ג [עשה כ"ט], מהר"ם (בהלכות ברכות), האגודה בברכות (פ"ו אות קל"ד) ובב"ב (פ"ו אות קמ"ד), וכ"ה בפסקי ר' יוסף [תלמיד ר' שמואל הרואה תלמיד מהר"ם] (אות קמ"א) ושכן הורה הר' יב"ק עי"ש. וכ"ד ר' יוסף טוב עלם בפיוט 'אלוהי הרוחות', אלא שנראה מדבריו שיש עדיפות לכתחלה ליין שאינו מבושל [וכפי שכתב בספר עלי תמר פסחים פ"י ה"א], שכתב: "יין כי יתאדם למצוה הוא מוקדם לצאת בו חובת ידי אדם, אם אין קונדיטון ומבושל נגדם" ע"כ.
וכ"ד הרי"ד בספר המכריע (סי' כ"ד), הריא"ז בפסחים (פ"י), הריבב"ן בשבת (ע"ו ע"ב), וכ"נ מסקנת שה"ל (סי' קמ"ה) כדעת הרי"ד עי"ש.
וכ"ד ר' יונה בעליותיו לב"ב (צ"ז ע"ב), הרא"ה שהובא בארח"ח [דין היין הראוי לקדש אות כ"ב], תלמידי הרשב"א ומהם ספר הפרדס (שער ב' אות ו'), ספר השולחן (הלכות סעודה שער ג' וז'), מהר"ם חלאוה ותלמיד הרשב"א בסוף פסחים, אהל מועד (שער הברכות דרך ח' נתיב ט', ושער קידוש והבדלה דרך א' נתיב ב'). וכ"ד הנימוק"י בב"ב (מ"ז ע"א מדפי הרי"ף) והרשב"ץ במאמר חמץ ובתשובה (ח"א סי' פ"ה) עי"ש.
וכ"ד המנהיג בהלכות פסח ושכן המנהג ברוב צרפת וברוב ספרד לקדש עליו עי"ש. וכ"ד המאירי בשקלים פ"ג [אע"פ שבב"ב ובפסחים הביא את המחלוקת ונראה שנוטה לדעת הגאונים והרמב"ם עי"ש]. וכן הסכים הארח"ח שם.
ורבים מהראשונים הנ"ל הביאו ראיה לשיטתם מירושלמי מפורש בפ"ח דשבת ה"א ופ"י דפסחים ה"א ופ"ג דשקלים ה"ב יוצאין ביין מבושל עי"ש. והאו"ז שם כתב שאין ראיה שאני אומר יוצאין בו ומברכין עליו שהכל עי"ש. אולם הגאונים הנ"ל כתבו להדיא שמברכין עליו שהכל ואין מקדשין עליו, ולדבריהם ודאי שיקשה מירושלמי זה.
♦
ההלכה למעשה האם מקדשים על יין מבושל
השו"ע בסי' ר"ב ס"א פסק בפשיטות שמברכים על יין מבושל בפה"ג. ובסי' ער"ב ס"ח פסק בסתמא שמקדשים עליו ובשם י"א שאין מקדשים. ועי' בשו"ת חזו"ע ח"א סי' ז' שהאריך בזה בכמה טעמים איך אנו מברכים הגפן ולא חוששים לסב"ל. ובתחלה כתב כיון שבדיעבד אם בירך הגפן יצא לכו"ע לכן אין בזה סב"ל וברכה מבוררת עדיף עי"ש. אולם במאמר שנדפס בקובץ רב ברכות אלול תש"פ בענין ברכת פירות המרוסקים הבאתי ראיה מדברי ראבי"ה בשם ר"ח שבכה"ג שיש ספק האם מברכים בפה"א או שהכל - עכ"פ לכתחלה מברכים שהכל ולא את הברכה המבוררת [ויתכן שאף בדיעבד לא יצא] עי"ש. ועוד, דברכה אחרונה מה תהא עליה, והא לדעת הגאונים והרמב"ם אם מברך על הגפן מזכיר ש"ש לבטלה לחינם, דאף אם נאמר שגם בזה יצא בדיעבד משום שלא שיקר, והרי זה גפן – מ"מ הרי מזכירים שם שמים גם בפתיחה וגם בחתימה. ועוד כתב שם לעשות ס"ס שאולי צריך שישתנה טעמו וכדעת ר' מנוח בדעת הרמב"ם עי"ש. ולפי מה שכתבנו גם זה אינו, דלא בעינן שינוי טעם לדעת הרמב"ם, וכדכתב המאירי בדעתו.אולם, כבר כתב הב"י עצמו את טעם הדבר שפסק לברך הגפן ולא חשש לחולקים, וז"ל בסי' ר"ב ס"א: "וכן העלה בשבלי הלקט שמברכין עליו בורא פרי הגפן מאחר שמפורש בירושלמי כן ולא מצינו בתלמוד שלנו שיחלוק עליו בזה [עכ"ד שה"ל מספר המכריע סי' כ"ד], ודברים של טעם הם וכן הלכה" ע"כ. הרי שהב"י כתב שהעיקר הוא משום שיש ירושלמי מפורש להיתרא ולא מצאנו בבבלי נגד זה. ומה שהביא ר' מנוח ירושלמי שמברכים שהכל – כבר כתבנו לעיל שדבריו צ"ע, ונראה שאינם נכונים. והמעיין יראה שזו מחלוקת בתראי כנגד קמאי, שכל הגאונים וראשוני הראשונים ס"ל שמברכים עליו שהכל ואין הוא יין, אולם כמעט כל אחרוני הראשונים – מצרפת ואשכנז, ספרד ופרובינצא - חלקו עליהם אף שראו דבריהם, ורובם העלו כן מחמת שכן הוא בירושלמי להדיא. ובכה"ג אמרינן בבירור הלכה כבתראי ואף נגד ב' עמודי הוראה, ומה גם שהמנהג כן, וכמו שהעיד המנהיג.
וכן מצאתי למהר"ם אלאשקר בפירושו לטור הנקרא גאון יעקב שעדיין הוא בכתב יד, ובסי' תע"ב כתב בזה"ל: "ויין מבושל כבר נתבאר דין זה ג"כ באורך גבי קידוש בהלכות שבת [ולפנינו כתב היד מתחיל בסי' ש"ו, וחבל על דאבדין], וכתבנו שנהגו לקדש עליו ועל היין שנתערב בו דבש, וה"ה לארבעה כוסות נמי שיוצאין בהן" ע"כ. הרי שגם הוא העיד על המנהג שמקדשים על יין מבושל, וכנ"ל.
אולם, נראה שיש ענין להחמיר כדעת הגאונים והרמב"ם וסיעתם ולא לקדש על יין מבושל, דכיון שלגאוני קמאי היה פשוט שאין מברכים עליו – יתכן שכך היה המנהג בבבל שלא כדעת הירושלמי, וכבר הביא בחזו"ע שם בשם המאמ"ר בסי' ער"ב אות ד' שכתב בזה"ל: "ובמדינות אלו שהיין מצוי אין מקדשין לא על זה [על יין מבושל] ולא על זה [על יין קונדיטון], וכן יש להחמיר במקום דאפשר ובפרט במבושל שרבו האוסרים כמו שנתבאר" עי"ש. ויש להוסיף שכ"כ גם הערך השלחן ביו"ד (סי' קכ"ב סוף אות ה') וז"ל: "וכן נראה עיקר לחוש ולהחמיר כדעת הגאונים" וכו' עי"ש, אלא ששם סיים שאפשר שהרי"ף ושאר גאונים ס"ל כרמב"ם דדוקא אם נתבשל הרבה שנשתנה טעמו הוא דאינו ראוי למזבח לכך אין מקדשין עליו ומברכין עליו שהכל אבל נבשל מעט ועדיין שם יין עליו דינו כיין לכל דבר עי"ש. אולם לפי מה שכתבנו לעיל גם הרמב"ם לא ס"ל כפירוש ר' מנוח בדעתו, וא"כ נראה שיש מקום להחמיר לקדש על יין שאינו מבושל. ובפרט אם נאמר שכשהשו"ע כותב סתם ויש שדעתו להחמיר כדעת היש, וכפי שהאריך הרב אריאל אפרים אהרונוב בקובץ תורת ציון ח"ב עי"ש, שלפ"ז מרן השו"ע עצמו בהלכות קידוש ס"ל להחמיר לכתחלה.
וע"כ העיקר להלכה שיין מבושל חשיב יין גמור ומקדשים עליו, אלא שראוי ונכון לחוש לדעת הגאונים והרמב"ם ולא לקדש עליו וכן להימנע מלשתות שיעור רביעית בבת אחת משום הברכה האחרונה.
♦
קידוש על יין שיש בו דבש
דעת רה"ג וריצ"ג שהובאו בטור בסי' ער"ב שאין מברכים עליו אלא שהכל. וכן נראית דעת הרמב"ם [שכתב כן בסתמא ושכן אנו מורים בכל המערב, אע"פ שלאחר מכן כתב שיש מי שמתיר לקדש עליו] וכמו שהביא הטור. וכ"כ ר"א בן הרמב"ם בתשובה (סי' פ"ד) וז"ל: "ומקצת בעלי הוראה פסקו שמותר לקדש על הנביד המעורב המורכב ממי ענבים ודבש ומים ולא הסכים ע"ז אבא מארי זצ"ל" עי"ש, ומבואר שדעת הרמב"ם לאסור בזה. וכ"כ גם התשב"ץ (ח"א סי' פ"ה) בדעת הרמב"ם.והנה הטוש"ע השוו את הדינים של יין מבושל ושל יין שיש בו דבש בחדא מחתא, והשו"ע כתב על שניהם שמותר לקדש ויש אומרים שאין מקדשין עליהם. אולם נראה שיש הבדל גדול בין יין מבושל ליין שיש בו דבש, דהא כבר כתב מהר"י אבוהב בביאורו לטור בסי' ער"ב, שמדברי הרמב"ם עצמו נראה שיין שיש בו דבש קל יותר, דהא הביא בו מחלוקת, וגבי יין מבושל לא הביא מחלוקת אלא כתב בסתמא שלא יוצאים עי"ש. ובאמת שהעיטור חלק להדיא על יין שיש בו דבש עפ"י הירושלמי גבי קונדיטון שיוצאים בו יד"ח, אע"פ שהסכים ביין מבושל שלא יוצאים בו. וכן הראב"ד בהשגות השיג על יין שיש בו דבש, אולם ביין מבושל ס"ל שלא יוצאים וכמו שהבאנו לעיל. וכן המאירי בב"ב ובפסחים השיג על הרמב"ם גבי דבש, אע"פ שלגבי יין מבושל הביא את המחלוקת ולא הכריע. וכן הרמ"ך בהשגותיו לרמב"ם חלק עליו גבי דבש ולא חלק גבי יין מבושל. וכן המכתם בפסחים ק"ו כתב בפשיטות שמקדשים על קונדיטון, אלא שהביא את דברי הרמב"ם וציין שגם הוא כתב שיש חולקים עי"ש, ומבואר מדבריו דס"ל להיתרא. וזה מלבד כל הראשונים הנ"ל שחלקו על הגאונים והרמב"ם גם במבושל וגם בדבש, ומאידך לא כל הגאונים דס"ל לפסול מבושל – ס"ל כן גם בדבש, ולא איירו בזה אלא רה"ג ריצ"ג ורמב"ם, ומעטים הם לעומת כל הראשונים הנ"ל.
וע"כ נראה שלגבי יין שמעורב בדבש אפשר לכתחלה לקדש עליו וחשיב יין גמור לכל מילי.
♦
קידוש על יין שיש בו סוכר
בזמננו לא מצוי כ"כ יין שיש בו דבש, אלא יין שיש בו סוכר כמו בחלק מהיינות המתוקים וחלק ממיצי הענבים.והנה המ"ב בסקכ"א כתב בשם הפמ"ג שלדעת הרמב"ם וסיעתו גם סוכר פסול. אולם נראה שבזה יש קצת יותר קולא גם לדעתם; דהנה מקור האיסור למקדש הוא משום כל שאור וכל דבש לא תקטירו וכו', ונחלקו הגאונים והראשונים מהו דבש האמור בתורה באיסור זה. והאחרונים שדנו בזה הם בעיקר הרדב"ז בתשובה (סי' תתקס"ב) ובביאורו לרמב"ם [מהדורת פרנקל] (פ"ה מאיסורי מזבח ה"א), המל"מ (שם), השד"ח (ח"ב עמ' 272 והלאה), אלא שלא ראו את כל דברי הקדמונים בענין ונבאר בעזה"י.
בספר המצוות לרב חפץ בן יצליח (עמ' 245) [הובא בתו"ש בויקרא ב' אות פ"ט] כתב: "אסור להקריב שאור או דבש כמו שכתוב כי כל שאור וכל דבש, והקדמונים היו קוראים לתמר דבש כמו שאמרו איזהו דבש זהו דבש תמרים, ומה שמוכיח שהכונה לתמר לא לדבשו [כצ"ל עפ"י המקור 'עסלה', ולא כמו שתרגם שם 'לדבש'] דבריו קרבן ראשית תקריבו אותם לה' וזה מדבר בבכורים וכיון שלא יתכן להקריב בכורים דבש למדנו שזה תמר לא דבשו" עי"ש. וכן באזהרות הר"ש אבן גבירול כתב: "ולא תקטיר דבש תמרים ושאורים" עי"ש. וכ"כ הר"י אבן גאנח בספר השרשים (ערך דבש) וז"ל: "דבש וחלב ידוע [פירוש דבש דבורים, וכמו שכתב להדיא במחברת הערוך לר"ש פרחון בערך הנ"ל]. כי כל שאור וכל דבש ר"ל התמרים כי הדבש אין מקריבין ממנו בכורים, ועליו אומר הכתוב וכפרוץ הדבר הרבו בנ"י ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש ר"ל וראשית התמרים מפני שאמר הכתוב קרבו ראשית תקריבו אותם לה', והדבש אין מקריבים ממנו קרבן ראשית" וכו' עי"ש. וכ"כ במחברת הערוך שם וז"ל: "דבש וחלב פי' של דבורים, מ"א כי כל שאור וכל דבש פי' לחלוחית נוטפת מן התמרים, ונקרא התמרים דבש בשבילה שנאמר קרבן ראשית, ראשית ביכורי אדמתך, ואין בכורים לדבש של דבורים וכו' וכן כפרוץ הדבר וכו' ודבש פי' תמרים" עי"ש. וכן האבן עזרא שם כתב: "ורבים אמרו שפירושו [או שפירוש] דבש תמרים וכל כל ארץ זבת חלב ודבש, ויש להם כדמות ראיה בספר עזרא" ע"כ. וכן הרשב"ם בפירושו שם כתב: "וכל דבש – פירות האילן תמרים קרויים דבש" ע"כ [אע"פ שבפירושו לב"ב כתב שכל פירות האילן קרוים דבש עי"ש – מ"מ בפירושו לתורה נראה מדבריו שרק תמרים קרויים כן]. ורש"י בעירובין (ד' ע"ב) כתב: "כל דבש האמור בתורה דבש תמרים" וכו' עי"ש, וכ"ה בריב"ן לסוכה (ו' ע"א). והרמב"ן בחידושיו לע"ז ל' שהובא בר"ן שם כתב בתוך הדברים שהגויים מקריבים בנות שוח ופירות דקל טב שהוא דבש שאסרה תורה וכו', ומדכתב 'שהוא' דבש נראה דקאי על תמרים ולא על בנות שוח, שהן תאנים. וכן מתבאר מדברי התשב"ץ (ח"א סי' פ"ה) שכתב שאסור למכור להם פירות דקל טב לפי שהם מקריבים אותם והוא דבש שאסרה תורה כדדרשינן ודבש זה דבש תמרים וכו' עי"ש. ומבואר שהדבש הוא רק תמרים דומיא דזית שמן ודבש שהוא רק תמרים [וזה דלא כמו שנדחק הרדב"ז שם בדעת הרמב"ן שכונתו גם לדבש תמרים וגם לדבש דבורים עי"ש].
והראב"ד בפירוש תורת כהנים וכן ר' הלל כתבו שדבש האמור שם היינו תמרים ותאנים שעליהם נאמר קרבן ראשית תקריבו וכו' והיינו מהביכורים שהם תמרים ותאנים עי"ש, ומבואר ששאר פירות וה"ה דבש דבורים לא בכלל.
אולם מצאנו ראשונים מפורשים דס"ל שכל דבש בכלל האיסור. החינוך במצוה קי"ז כתב: "ודבש הוא שם כולל לדבש הידוע וכן דבש תמרים שהוא סתם דבש של תורה וכן מוהל היוצא מן הפירות המתוקים" ע"כ. ובפירוש ר"י מוינא: "וכל דבש לרבות כל מיני פירות" ע"כ. ובמדרש מאור האפלה: "וכל דבש להביא דבש דבורים ודבש צרעין" עי"ש [ודרשות אלו צ"ע, דהא בתו"כ לא מרבינן כן אלא דברים אחרים עי"ש]. והרלב"ג כתב: "והרחיקה עם זה הקטרת אשה לה' מהשאור שחדושו מן המלאכה וכן מהדבש שתחדשהו הדבורה במלאכה להורות" וכו' עי"ש, ומבואר שאדרבה לפי דעתו עיקר האיסור הוא מדבש דבורים. והריטב"א בב"ב צ"ו כתב: "וגם שלא יהיה בו שום מיני מתיקה משום כל שאור וכל דבש לא תקטירו" וכו' עי"ש, ומבואר מדבריו שכל מיני מתיקה בכלל האיסור. וכן האריך הרדב"ז שם בדברי טעם עי"ש.
והר"ב בתי כנסיות בדף נ"ח ע"ג כתב כן שדבש תמרים אסור מהתורה ודבש דבורים מדרבנן, וכתב לפ"ז שבקידוש אין לאסור בדבש דבורים כיון שהוא שנוי במחלוקת עי"ש.
וא"כ נראה שכיון שיש בזה מחלוקת ברורה בקדמונים, אע"פ שמסתימת דברי הרמב"ם גבי יין נראה שכל דבש בכלל וכמ"ש הרדב"ז [וע"ע בתשובות הרמב"ם סי' רס"ט שגם נראה כן] – מ"מ כיון שאינו ברור כ"כ נראה ודאי שיש להקל בזה לכתחילה.
♦
מיץ ענבים שאין בו סוכר ואינו מבושל האם כשר לכתחלה לקידוש
בגמ' בב"ב צ"ז ע"א איתא: "תאני ר' חייא יין מגתו לא יביא, ואם הביא כשר, וכיון דאם הביא כשר - אנן אפילו לכתחלה נמי, דאמר רבא סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום" עי"ש. ומבואר בפשטות שמותר לכתחלה לקדש על מיץ ענבים, וכן הביאו גמ' זו רבים מהראשונים, ומהם השאלתות בכמה מקומות [סי' נ"ד וס"א ועוד], הרי"ף בפסחים, ספר המנהיג, המאורות ועוד רבים, ופשטות דבריהם שהוא לכתחילה ממש.אולם בה"ג כתב: "ואי לית ליה חמרא מייתי עינבי ועצר להו במעלי שבתא או במעלי יומא טבא ולאורתא מקדש עליהו דאמר ריב"ל סוחט אדם וכו' הואיל ולענין נזיר קרוי יין דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין [ועי' בהגהת יצחק ירנן על הריצ"ג אות י"א מה שהקשה על טעם זה, וע"ע בסוף ספר בית הבחירה למאירי על מסכת נדה בהערות הגר"ש ליברמן בענין זה]. והיכא דלית ליה חמרא ולא קיטופא דעינבי מייתי עינבי יבישתא דיבשין בגופייהו ותארי להו במיא ועציר להו ומברך עלייהו בפה"ג ונפיק דתניא וכו' ושל צימוקין לא יביא ואם הביא לגבי מזבח כשר וכל היכא דאמור רבנן אם הביא לגבי מזבח כשר אנן מברכין עילוהי בפה"ג וכן הלכתא" ע"כ [והובא גם בספר העתים ובמדרש שכל טוב (פרשת בשלח עמ' 294) ועוד]. ומבואר מדבריו שאע"פ שהביא את הגמ' בב"ב שלקידוש כשר לכתחילה, מ"מ כתב 'היכא דלית ליה חמרא' וכו'', ומבואר שרק כשאין לו יין אז כשר לכתחלה אבל כשיש לו יין – יין עדיף. וכן מתבאר יותר מדברי רע"ג בסידורו גבי פסח בשם רב נטרונאי גאון, שכתב שאם אינו מוצא יין בכמה פרסאות או שהיה בא בספינה ואין לו תקנה כל עיקר להביא יין ישרה ענבים או צמוקים במים ויעשה מהם ד' כוסות וכו', וכיון דלקרבן אם הביא כשר – לקידוש ולהבדלה לכתחלה כשר 'במקום שא"א להביא יין' ע"כ. והובא בספר העתים ובמחזור ויטרי ובריצ"ג ובאבודרהם בענין פסח. וא"כ רואים מדבריהם שהכלל שכל היכא דלקרבן וכו' אינו לכתחלה כשיש לו יין אלא רק כשאין לו.
וכ"כ הריצ"ג בעמ' ב' לאחר שהביא את הדין של סוחט אדם אשכול וכו' ואת הדין של יין צימוקים ויין כושי וכו' שכיון שכשרים בדיעבד למזבח כשרים לכתחלה לקידוש כתב: "וכל היכא דאפשר להביא יין טוב ולקדש עליו הוא קודם ומצוה מן המובחר, וכל היכא דאיכא מובחר מובחר קודם, והכי כתב בהלכות לענין יין צמוקים היכא דלא שכיח חמרא מייתי ענבי יבישתא" וכו' עי"ש. ומבואר ג"כ שכתב בדעת בה"ג לגבי יין צמוקים כדברי רב נטרונאי ורב עמרם הנ"ל שאע"פ שאמרו לכתחלה כשר – מ"מ אם יש לו יין טוב מביאים אותו ולא את היינות האלו, וא"כ ה"ה גם לענין יין מגתו שכתב בה"ג והיכא דלית ליה וכו' – היינו רק בדיעבד כשאין לו יין אמיתי, דהא גם הוא כשר רק בדיעבד לגבי מזבח. וכ"כ להדיא בספר העתים (עמ' 204) לאחר שהביא את דברי רע"ג הנ"ל, וז"ל: "וכתב הנגיד הכי ולי אית מרבנן דאמרי משמעתא דא דאין סוחט אשכול של ענבים ואין מביאין צמוקין לקידוש אלא בדלא אפשר ליה וכן אתה מוצא בפסוקות לעינן סוחט" ע"כ. ומפורש להדיא שלמד בדעת בה"ג הנ"ל לגבי סוחט אדם וכו' וכן לגבי צמוקין שאינו לכתחלה אלא בדלא אפשר ליה. וכ"כ כדבריהם מדנפשיה בספר המנהגים לר' יצחק אייזק טירנא בענין ר"ה שכתב: "וטוב ליקח תירוש בליל ב' וגם יין ישן אם יש לו ואומר בפה"ג על הישן וכו' ובשעת שהחיינו יקח התירוש בידו ושותה מן הישן ומן התירוש, ואם אין לו יין ישן יקדש על התירוש דקי"ל סוחט אדם" וכו' עי"ש, והובא בקצרה בדרכ"מ סי' ת"ר. ועי' במג"א בסי' ער"ב ובסי' ת"ר שדייק מדבריו שמצוה מן המובחר לקדש על יין ולא על תירוש, ולפי האמור כן מבואר בדברי הנגיד ושאר הגאונים הנ"ל. וראבי"ה בסי' תקכ"ה הביא את דברי רב נטרונאי הנ"ל וכתב ונ"ל דמשום שעת הדחק התירו שאין דומה למזוג שאין כאן חלק עשירי מן היין וכו' וכי מעיינת התם משמע כדברי וכו' עי"ש. הרי שגם דייק מדברי הגאונים הנ"ל שהוא רק דיעבד, וא"כ ה"ה גם לענין יין מגיתו וכמו שדייק הנגיד הנ"ל. ושו"ר בספר בני ציון בסי' ער"ב ס"ו שהביא חלק מהנ"ל וגם כתב שלפי ראבי"ה ה"ה גם יין מגיתו חלש הוא ואינו אלא בשעת הדחק עי"ש.
ובאמת שהמנהיג בהלכות פסח הביא את דברי רב נטרונאי הנ"ל וכתב: "ואני אומר כיון דלקרבן אם הביא כשר דיעבד אבל לכתחלה לא - אנן אפילו לכתחלה ואף במקום שאפשר להביא אחר, דאי בדלא אפשר אף לקרבן כשר להביא לכתחלה ואף במקום שאפשר למצוא יין אם הביאו כשר לקרבן" ע"כ. וכן מבואר בשו"ת הריב"ש (סי' ט') וברשב"ץ ביבין שמועה (דף ל"ד ע"א) עי"ש. ולכאורה כ"נ מדברי הרי"ף והראשונים שהעתיקו את הגמ' בב"ב כפשוטה, שהוא לכתחילה ממש אף כשיש לו.
ונראה שיש לחוש למעשה לדעת הגאונים והראשונים הנ"ל ולהשתדל לקדש על יין ממש ולא על מיץ ענבים [חוץ מהבעיה של מבושל שיש בו] וכן לא על יין צמוקים, ורק מי שקשה לו וכד' יכול לקדש לכתחילה על יין מגתו או יין צמוקים.
♦
והנה, עד כאן עסקנו בענין יין לקידוש של כל השנה, וראינו שמיץ ענבים אינו כשר לכתחילה להרבה מן הגאונים והראשונים. אולם לד' כוסות יש עוד נידון שמוסיף עוד בעיה לכתחילה במיץ ענבים, וכמו שנבאר בס"ד:
♦
יין חי או יין שאינו משמח לד' כוסות
בגמ' בדף ק"ח ע"ב איתא: "שתאן חי ידי יין יצא ידי חירות לא יצא”. ופירש הריבב"ן שם: "הואיל דיין חזק מאד אין שמחה בשתייתן ולא קיים ושמחת בחגך ובזמן הזה לאנשים שמחה" ביין ע"כ. וכ"כ המאירי שם לענין חיוב קטנים בד' כוסות וז"ל: "התינוקות אעפ"י שאנו מצווים לעוררם כדי שישאלו אין משמחין אותם בענין חובת ארבע כוסות שהתינוקות אין להם שמחה כל כך ביין אלא מחלקים להם קליות" עי"ש. ומבואר מדבריהם שיש דין של שמחה בד' כוסות אלא שאינו מעכב בדין ד' כוסות, אלא שלא יצא יד"ח שמחה. וכעי"ז כתב תור"פ שם גבי שתאן בבת אחת ידי יין יצא ידי ד' כוסות לא יצא, שפירש רשב"ם משום שמחת יו"ט יצא, וכתב תור"פ: "וא"ת פשיטא וכי בעי שמחת יו"ט ד' כוסות, ושמא י"ל כיון דתיקנו רבנן ד' כוסות וגם צריך יין בשביל שמחת יו"ט א"כ צריך שיהא אותו יין מד' כוסות" עי"ש. ונראה שהחידוש של הגמ' לפי תירוצו הוא לא שאין צריך כלל שמחה בד' כוסות, אלא שאינו מעכב ואין חובה שישמח דוקא בד' כוסות, אבל לכתחילה מיהא בעי, וכראשונים הנ"ל.וכן מפורש בפירוש הגדה של פסח לר' יצחק בר' שלמה אלאחדב [מחכמי ספרד בשנים ק"י-ק"צ] שנדפס בהגדת 'פסח דורות' וז"ל: "והשתא דאתברר דשמחת החג הוי בזמן הזה ביין, וליל הפסח תקנו רבנן מצות ד' כוסות על היין, ובעינן בכל דוכתא למעבד מצוה מן המובחר – צריך לרדוף אחר היין המשובח" וכו' עי"ש.
ובאמת שהרבה אחרונים כתבו כן מעצמם שיש דין לכתחילה של שמחה בד' כוסות. הראשון הוא מהר"ש הלוי ביו"ד (סוסי' י"ב) בשם רבו ר' חיים [שבתי] שלא יוצאים יד"ח במי צימוקים משום שחכמים תקנו ד' כוסות לשמחה ולכן צריך שיהיו מיין וזה אינו משמח, וכתב עליו מהר"ש הלוי שאינו חולק אלא מפרש דבריו שהרי שתה יין חי יצא ידי ד' כוסות ולא ידי חירות, וכתב הר"ן שאינו מצוה מן המובחר וא"כ ה"ה במי צימוקים ידי חירות לא יצא שהחירות והמצוה מן המובחר הוא ביין וזה לא הוי יין גמור, 'ומי שיכול לשתות יין ודאי שאין לו לשתות ד' כוסות ממי הצימוקים דפשיטא דלא הוי מצוה מן המובחר ויהיה חייב לשתות יין', אבל מי שאינו יכול וכו' פשיטא שיקרא מצוה מן המובחר אם יקיים הד' כוסות ממי צימוקים עכת"ד עי"ש. והביאו בקצרה הפר"ח בסוסי' תפ"ג וג"כ כתב שמי שאין לו יין גמור יכול לשתות יין צימוקים אע"פ שאינו משמח דכיון דלית ליה אלא זה כדיעבד דמי ואמרינן שתאן חי יצא עי"ש. ומבואר דלכתחילה צריך יין המשמח. וכן הביא בשו"ת בית דוד (סי' רנ"א) את דברי מהר"ש הלוי הנ"ל והסכים לזה בדיעבד שאין לו אפשרות ביין עי"ש. ובספר מועדי ה' [נג'אר] (דף מ"ב ע"א) הב"ד מהר"ש הלוי הנ"ל שיוצא במי צימוקים והוסיף שכ"ד עוד ראשונים, וכתב ומדברי כולם מבואר דדוקא אם אין לו יין דאז כשר אף לכתחלה, אבל מדברי הרשב"ץ משמע אפילו במקום יין. ונ"ל דאפילו למ"ד דדוקא בשאין יין מצוי ה"ה נמי למי שהיין קשה עליו שיוצא לכתחלה ביין של צמוקים והכי נהוג עי"ש. והנה מש"כ בשם הרשב"ץ אפשר דהוא מיירי ב'יין' צימוקים שהוא משמח, ולא בשירביט שהוא 'מי' צימוקים, וכמו שחילק בזה הר"ב ב"ד הנ"ל עי"ש, ועכ"פ מבואר שגם הוא מסכים שלכתחילה צריך יין המשמח.
והנה בגמ' שם איתא שיוצאים בין ביין חדש בין בישן בין במזוג ובין בשאינו מזוג לדעת חכמים, ור' יהודה אומר צריך שיהיה בו טעם ומראה יין, ופסקו הראשונים כדעת ת"ק, וביארו דיין חדש היינו דין סוחט אדם אשכול ענבים וכו'. ז"ל המאירי: "ויין חדש מותר בו כמו שביארנו למעלה בענין קידוש" ע"כ, וכונתו למה שכתב לעיל גבי סוחט אדם וכו' עי"ש, וכן העיטור בהלכות מצה ומרור הביא את הדין של סוחט אדם אשכול ענבים וכו' עי"ש, ומבואר שגם לד' כוסות כשר. וכ"כ להדיא הריצ"ג בהלכות פסחים באורך וז"ל: "אחד חי ואחד מזוג אחד חדש ואחד ישן פי' בין שהיין חי מאין מזיגה בין שהוא מזוג בין שהוא חדש בין שהוא ישן צריך שיהא בהם כדי רובע רביעית ואפילו מזוג נמי צריך שיהא בו מן היין רביעית ור' יהודא אומר עד שיהא בו טעם ומראה פי' החדש והישן עומד, פעמים שלא נמצא בהם טעם ומראה; חדש שעדיין לא הגיע לכלל יין, ישן שנתיישן הרבה עד שיכהה טעמו ומראהו, והלכתא כת"ק דהא אמרינן סוחט אשכל של ענבים" וכו' ע"כ. ומבואר שהלכה כת"ק וסוחט אדם אשכול וכו' גם לד' כוסות, ולכאורה זהו ממש מי צימוקים או מיץ ענבים ומבואר שכשר לד' כוסות. אולם נראה ברור שכונת הגמ' שכשר רק מדין ד' כוסות ואין זה לכתחילה, דהא ידי חירות לא יצא בזה, ודומיא דיין חי שמבואר בבריתא הנ"ל שכשר, והגמ' אמרה שידי חירות לא יצא, וא"כ ה"ה גם ביין חדש. וראיה ברורה לזה דהא לעיל הבאנו את דברי הגאונים והריצ"ג מכללם שסוחט אדם אשכול ענבים וכו' אינו לכתחילה אלא רק באין לו יין טוב עי"ש, וא"כ ע"כ גם ללא הדין של חירות אין זה לכתחילה לדעת הריצ"ג, אלא שכשר הוא מעיקר הדין למי שאין לו יין אחר, וכ"ש הכא שיש דין של חירות שאינו לכתחילה.
וע"כ נראה שלכתחילה יש לקיים מצות ד' כוסות ביין ממש ולא במיץ ענבים גם משום הדין הנ"ל של יין המשמח.
♦
סיכום
נמצינו למדים מכל הנ"ל שיש כמה טעמים למה לא כדאי ולא מומלץ לקדש ולהבדיל בכל שבת, וכן לקיים מצות ד' כוסות במיץ ענבים. חדא, משום שהוא מבושל ולדעת הגאונים והרמב"ם ועוד ראשונים אין יוצאים בו ידי חובת קידוש וד' כוסות. ועוד, שלדעת גאונים רבים וכמה מהראשונים אין מקדשים לכתחילה על מיץ ענבים כשיש לו יין. ועוד, שלדעת כמה ראשונים והרבה אחרונים אין מקיימים מצות ד' כוסות לכתחילה אלא ביין המשמח ולא במיץ ענבים.♦
עצות למעשה לקיים מצות ד' כוסות ביין הכשר לכתחלה
אלא שיש טוענים שאם ישתו יין אמיתי – יכבד עליהם ראשם ולא יכולים יהיו לקיים את מצות סיפור יציאת מצרים, שהיא מצות עשה מהתורה, כדבעי, ועדיף לוותר על הידורים אלו ולקיים מצות עשה מהתורה כתיקנה.אולם יש עצה פשוטה לצאת ידי חובת הכל מבלי שיכבד עליו ראשו.
אפשרות ראשונה, לקחת כוס קטנה שמכילה כ90 או 100 סמ"ק ולא יותר, ולערב בה יותר ממחצה יין שאינו מבושל והשאר מים, ובזה הוא מדלל את הריכוז והאלכוהול של היין. וכבר כתב הרמב"ם בפ"ז מחו"מ ה"ט: "ארבעה כוסות האלו צריך למזוג אותן כדי שתהיה שתיה עריבה הכל לפי היין ולפי דעת השותה" עי"ש, הרי שאף יש מעלה למזוג את היין וליהנות משתייתו שלא יהיה חזק מדי. וגם לאחר שמזגו ישתה רק רוב רביעית ולא את כל הרביעית, וכפי שהעליתי במאמר שנדפס בקובץ עץ חיים ניסן תש"פ שעדיף לעשות כן ולא לשתות את כל הרביעית עי"ש. וזה יקל מעליו, שלא יכנס לגופו כמות גדולה של אלכוהול, ולא יחזק ראשו.
אפשרות שניה, למזוג יותר ממחצה יין שאינו מבושל, והשאר מיץ ענבים [אף שהוא מבושל], וזה על פי תשובת הרי"ף בסי' רצ"ה [שהובאה בכה"ח סי' ער"ב אות מ"ג] וז"ל: "אם יהיה הרוב מן היין שאינו מבושל מברכין עליו בורא פרי הגפן, אבל אם יש הרוב מן היין המבושל מברכין עליו שהכל וזה אינו ראוי לקידוש היום" עי"ש. הרי דס"ל שהיין המבושל שברכתו שהכל בטל ברוב היין שאינו מבושל וברכתו הגפן ואפשר לקדש עליו. וגם בזה יקח כוס קטנה וישתה פחות מרביעית וכנ"ל, ובזה יקיים גם מצות קידוש וד' כוסות בהידור, וגם יוכל לספר ביציאת מצרים בישוב הדעת.
אולם נשים וקטנים שקשה להם גם בזה – ישתו מיץ ענבים ויסמכו על עיקר הדין דשרי.
♦ ♦ ♦