אופקים
מנהג טיבול הכרפס בחרוסת
יבואר דהמנהג המקורי של כל ישראל, וכן דעת רוב הראשונים, דטיבול ראשון בליל הסדר של הכרפס [או שאר ירקות], הוא בחרוסת ולא בחומץ
סוגיית הגמ' ופרש"י, רשב"ם ור"ת
פסחים (קיד:): "הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת, הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין, אף על פי שאין חרוסת מצוה. רבי אליעזר ברבי צדוק אומר - מצוה".ופרש"י: "מטבל בחזרת - זהו לשון הגמרא, כדתניא לעיל (קז:) 'השמש מטבל בבני מעים', לפי שכל מאכלם על ידי טיבול. מטבל בחזרת – כלומר, אם אין שם ירק אחר, מטבל החזרת בחרוסת ואוכל". ורשב"ם שם פי': "והאי טיבול לאו בחרוסת הוא, כדקתני לקמן 'הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת', מכלל דעדיין לא הביאו".
וכ' שם תוספות: "ופי' רשב"ם דהאי טיבול לאו בחרוסת, דהא אכתי לא בא, כדקתני סיפא הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת - ואין זה ראיה, דהא קתני הכא חזרת ותניא נמי בסיפא, ועוד דחזרת צריך להטביל בחרוסת משום קפא, ומיהו היכא שהטיבול ראשון הוי בשאר ירקות אין צריך לטבול בחרוסת אלא או בחומץ או במים ומלח כמו שהיה נוהג ר"ת דהא אמר בגמרא דחרוסת משום קפא וליכא קפא אלא במרור, וכ"ש לר"א בר צדוק דקאמר מצוה זכר לטיט דלא שייך אלא במרור לזכר דוימררו את חייהם בחומר ועוד דלא שייך מצוה שטיבול ראשון אינו אלא להיכירא ודלא כה"ר יוסף שעשה בסדרו ויטבול בחרוסת וכן רבינו שלמה בסידרו וה"ר שמעיה".
היינו דלרשב"ם א"צ לטבל את הכרפס בחרוסת, ומוכח כן מהמשנה גופה, דהרי טרם מוזכר שהביאו לפניו חרוסת. ודחו תוס' טענה זו, חדא משום דאף חזרת הוזכרה ברישא, ושוב הוזכרה בסיפא – ש"מ שסילקו בינתיים מלפניו, ושוב החזירו, וא"כ אין טענה במאי דאיתא בסיפא דהביאו לפניו חרוסת, דיתכן שאף חרוסת היתה לפניו ואח"כ סילקוה, ושוב הביאוה לפניו. ועוד, דהרי חזרת ממה נפשך צריך לטבל אותה בחרוסת משום קפא [שהוא כמין ארס הנמצא בחזרת, או כמין תולעת, ומת מחמיצות החרוסת], וא"כ מאחר והוזכרה ברישא חזרת, ע"כ באה עמה גם חרוסת כדי לטבל עמה, אף שלא הוזכרה.
מיהו, אף לתוס', מי שלא מטבל חזרת בטיבול ראשון, אלא כרפס [או שאר ירקות], א"צ לטבל בחרוסת, משום שאין בה קפא. ועוד, דלמ"ד שטעם החרוסת אינו משום קפא, אלא זכר לטיט, אין מקום לטבל בו את הכרפס, שהוא להיכירא בעלמא לתינוקות.
♦
דברי הטור ב"י ושו"ע
כתב הטור (סי' תעג): "כתב רב עמרם שטיבול זה בחרוסת, וכ"כ הרמב"ם ז"ל, ור"ת פירש שמטבל בחומץ ולא בחרוסת לפי שהחרוסת מצותו עם המרור, ואין לאכול ממנו קודם מצותו, וכן היה נוהג א"א הרא"ש ז"ל, ואפילו אין לו שאר ירקות שגם טיבולו הראשון בחזרת אפ"ה אין לטבול בחרוסת כיון שאין בטיבול ראשון עיקר מצותו".וכתב שם הב"י: "ומ"ש רבינו בשם ר"ת דטיבול זה לא יהא בחרוסת - כך פירש רשב"ם בפרק ע"פ, וכ"כ התוס' והרא"ש בשם ר"ת, וההגהות כתבו שהר"מ היה רגיל לעשות גם טיבול זה בחרוסת ואומר מה שכתב רבינו תם שאינה בחרוסת היינו שאין צריך חרוסת אבל אם רוצה הרשות בידו, מיהו בספר המצוות כתב רבותינו שבצרפת אין נוהגים לעשות טיבול זה בחרוסת כי אינו נזכר במשנה עד טיבול שני, וכן פירש ה"ר יחיאל שטיבול ראשון הבא לעשותו בחרוסת אינו אלא מנהג שטות, ופסקו רבינו תם ור"י שאסור לעשות טיבול ראשון בחרוסת, דעיקר המצוה הוא בטיבול שני למרור, וקודם המצוה אין למלא כריסו מחרוסת אלא יאכלנו בעת המצוה לתיאבון כמו מצה עכ"ל ספר התרומה (סי' רמב) ואנו אין לנו אלא דברי הר"מ דהוא בתראה וידע דברי כולם עכ"ל. ואיני יודע מה ראו לתפוס כדברי הר"מ כיון דכי מטבל בחומץ לכולי עלמא שפיר דמי ובטיבול דחרוסת חלוקים כמה גדולים, טיבול דחומץ עדיף, וכך נוהגים המדקדקים לעשות טיבול זה בחומץ, וכ"כ המרדכי דטיבול זה לא יהא בחרוסת אלא בחומץ או ביין, ומצאתי כתוב שיש עושין אותו במי מלח".
אכן, המעיין בדברי רבותינו הראשונים יראה - דמנהג כל העולם עד חידושם של ר"ת ור"י, וכן דעת רוב ככל רבותינו הראשונים - דטיבול ראשון זה הוא בחרוסת ולא בחומץ, אף כשמטבל בשאר ירקות, וכדלהלן [והיכן שלא אכתוב במפורש אחרת, אף לא הזכירו הראשונים סברא אחרת בזה]:
♦
דעת גאוני בבל
כן הוא דעת גאוני בבל – דכ"כ בסידור רע"ג (סי' פא, וכמובא לעיל מהטור בשמו), וז"ל: "ומביאין מיני ירקות כגון חמא או חסא או גרגירא או כרפסא או כוסברתא, ומביאין לפניו חרוסת ששמו חליקא שעושין אותו במקומנו מן תמרים ולוקחין כל אחד ואחד מירקות הללו ומברכין בא"י אמ"ה בופה"א ומטבלין בחרוסת ואוכלין", עכ"ל. וכעי"ז בסידור רס"ג (עמ' קלא), וז"ל: "ויכין רוטב מן תמרים ואגוזים ושומשום וילוש בחומץ וזה נקרא הליק וכו' ויברך על איזה מין שאיננו מרור בופה"א ויטבול בהליק ויאכל". וכ"ה בתשובת רב כהן צדק גאון, בתשובות הגאונים שערי תשובה (סי' רפז), וז"ל: "ומביאין מה שמבקשין מן שאר ירקות חוץ מחזרת ומברכין בופה"א ומטבילין בחרוסת". וכ"כ רשב"ן בסידורו [פ"ט עמ' פד].וכן הרמב"ם, בהל' חו"מ (פ"ח, סע"ב) כתב שטיבול זה הוא בחרוסת (וע"ש שהראב"ד, הר"ר מנוח, והרב המגיד לא העירו ע"ז דבר), וכ"כ עוד בפיה"מ (פסחים פ"י מ"ג).
ואף ר' חננאל פי' שם במשנה דטיבול ראשון הוא בחרוסת, אלא דאין מזה כ"כ ראיה, דהתם במטבל חזרת עסקינן, וא"כ משום קפא אף ר"ת מודה דיש לטבלה בחרוסת.
[יש לציין שבכמה הגדות מזרחיות, מופיעה אכילת הכרפס אך לא מוזכר כלל טיבול! – כ"ה בסידור קדום מבגדד[2], ובסידור מבוכרה בנוסח פרס הקדום[3], וכ"ה בהגדה נוסח יהודי סין הקדומים. ושמעתי שכן נמצא בהגדות נוסח ארץ ישראל הקדום מהגניזה, ולא בדקתי עתה בעצמי].
♦
מנהג איטליה
וכן דעת חכמי איטליה - דכ"ה במדרש שכל טוב (לר' מנחם מקדמוני איטליה) בפ' בא, וז"ל: "ומברך בופה"א ואוכל וכו' מייתי חמא אי דדברא אי כרפסא וטמיש בחרוסת ואכיל". וכ"כ בשבלי הלקט (סי' ריח). ובס' התניא (סי' מז). וכ"כ בחיבור הקדמון סדר חיבור ברכות. וכ"ה בכל סידורי כתבי ידות שלהם, ובסידורי הדפוסים הקדמונים.♦
מנהג צרפת המקורי
וכן נראה שהיה מנהג צרפת הפשוט קודם ר"ת ורשב"ם [ונראה דאף אחריהם לא התקבלו דבריהם בצורה גורפת], דכ"כ במחזור ויטרי בכמה מקומות [במהד' גולדשמידט - עמ' תט ו-תטו (משם רש"י), תלט (משם רבינו משולם), תמ, תנג ו-תנד (משם ר"י טוב עלם), תנו]. וכ"ה בתוס' פסחים שם, בשם ר"י טוב עלם, רש"י, ור' שמעיה. וכ"ה באמת משם רש"י בס' האורה (ח"א סי' צ), ובסידור רש"י (סי' שפ, שפג), ובאיסור והיתר לרש"י (סי' ל, לח) [וכן בגמ' שם פרש"י דטיבול ראשון הוא בחרוסת, אך אין מזה ראיה כ"כ, דהרי התם במשנה בטיבול חזרת עסקינן, ואיכא למימר דמשום קפא דחזרת פרש"י שמטבל בחרוסת, אך עכ"פ מוכח דלא ס"ל כרשב"ם וכהרא"ש]. וכ"כ בס' הנייר (סי' ו). וכתב המנהיג: "וכן מנהג כל ישראל בספרד, ופרובינציה, וברוב צרפת - לבד תלמידי ר' שמואל ור' יעקב נ"ע אחיו מצרפת שהנהיגום לטבול טיבול ראשון בחומץ".אכן, כאמור ר"ת הנהיג את הטיבול בחומץ, וכן נהגו תלמידיו ותלמידי תלמידיו אחריו[4] – ר' ברוך בעל התרומה ור' יחיאל תלמידי ר"י, ר' פרץ (תלמיד ר' יחיאל) בתוספותיו שם ובהג' סמ"ק (מצ' קמד), ר"י חזן (תלמיד ר"פ) בס' עץ חיים, אור זרוע[5] [בשם ר"ש מפלייזא] וסמ"ג (שהיו תלמידי ר"י שירליאון תלמיד ר"י) ועוד.
ואכן בדקתי בחמשה סידורי כת"י[6] נוסח צרפת, ובכולם מופיע שמטבל טיבול ראשון בחרוסת. וזה ממש כדברי המנהיג הנ"ל - דרק דתלמידי ר"ת נהגו לטבל טיבול זה בחומץ.
♦
מנהג ספרד המקורי
וכ"ה מנהג ספרד וקטלוניא המקורי, דכ"ה בהל' רי"ץ גיאת, ובהל' ליל הסדר לריטב"א, ובס' השלחן (הל' סעודה שער ז), ובס' החינוך (מצ' כא). ובס' אוהל מועד (פסח, דרך ה, נ"ח) וז"ל: "מביא כרפס או שאר ירקות ומברך עליו בפה"א ומטבל בחרוסת, וכבר נתבאר וכו' שאין טיבול זה בחרוסת לדעת ר"ת ור"י, ונהגנו לטבל בחרוסת". וז"ל אבודרהם בפי' ההגדה: "ולוקח מן הכרפס ומברך בורא פרי האדמה וטובלו בחרוסת וכו' כך כתבו הגאונים ורוב המפרשים, אבל ר"ת ורשב"ם הנהיגו לתלמידיהם לטבל ראשון בחומץ ולא בחרוסת וכו' והעולם נהגו כדברי הגאונים". וכן הר"ן על דברי הרי"ף שם, כתב שמטבלים בחרוסת. וז"ל ר' דוד בפסחים שם בשם ר"ת: "חרוסת ודאי א"צ לטיבול ראשון לא למצוה ולא למנהג וכו' ומפני שהעולם נהגו בחרוסת אף בטבול ראשון יש לנו לומר שאינו מנהג בטעות אלא עיקר הוא וכו'".ומהר"ם חלאוה שם כתב דיכול לטבל כפי רצונו, או בחרוסת או בחומץ, ע"ש.
והרשב"ץ במאמר חמץ כתב: "י"א שטיבול ראשון אינו צריך להיות בחרוסת, לפי שלא נזכר חרוסת אלא בטבול שני וכו' ואם מטבל בחומץ דיו, וכן נוהגין הרבה גדולים לטבל ירקות בחומץ, וגם זה אינו נכון, דברישא לא הוצרך להזכיר חרוסת אלא שמטבל במה שנהגו לטבל והוא בחרוסת, אבל בסיפא הוצרכו להזכיר בחרוסת לפרש אעפ"י שאין חרוסת מצוה וכו' ועוד דהא מסקינן בגמ' דבדלית ליה שאר ירקי בטבול ראשון נפיק, ושני ליתיה אלא משום היכרא דתינוקות, א"כ לדידן דקי"ל חרוסת מצוה טבול ראשון צריך שיהיה בחרוסת".
ובספר הפרדס לראב"ח [בשער המעשה] כתב בסתם שמטבלים החרוסת, ובסמוך לזה כתב: "וכתב מורי הרב נ"ר שטיבול זה א"צ חרוסת, שלא נזכר במשנה עד טיבול שני, וכן נהגו רבני צרפת ז"ל, וטובל בחומץ או ביין", עכ"ל, ומשמע לכאורה שהמנהג היה לטבל בחרוסת [שהרי כתב רק שרבני צרפת נהגו לטבל בחומץ, ומשמע שמנהג ספרד וקטלוניה, ואלי אף רבניהם, לטבל בחרוסת]. ואכן, בס' תרומת הפרדס (שהוא קיצור הפסקים מס' הפרדס), כתב הראב"ח: "ואחר כך נוטל שתי ידיו ומברך על נטילת ידים, הוא וכל המסובים בשולחן, לפי שצריך לאכול ולטבל בחרוסת, ויטול מן הכרפס ומטבל בחרוסת וכו' ויש מי שכתב כי טיבול זה א"צ חרוסת אלא חומץ". וכאמור לעיל, כ"כ גם המנהיג שהוא מנהג ספרד.
אמנם, בס' צידה לדרך (מ"ג, כ"ד, פי"א) כתב: "יטבל בחומץ ולא בחרוסת". ומאחר ומכל הני קמאי דלעיל נראה דלא היה כן המנהג הרווח, ע"כ לא עפ"י המנהג כתב כן, אלא דכך דעתו לפסוק [ואולי משום היותו תלמיד הרא"ש דפסק כן]. וכן בסדר פסח לרבינו יונה כתב שא"צ לטיבול ראשון חרוסת [אך לא כתב שאסור, וכן לא העיר על המנהג].
ואכן, ברוב סידורי כת"י מספרד[7] וארגוניה[8] [8 מתוך 12] כתוב[9] בסדר ההגדה שמטבל הכרפס בחרוסת, ובמיעוטם[10] [4] כתוב שמטבלו בחומץ, אבל הסידורים שכתוב בהם הטיבול בחרוסת מייצגים בד"כ את הנוסח הקדום יותר [ואכמ"ל], וכמדומה שאכן בתקופה מאוחרת השתנה מנהג ספרד בזה בעקבות הוראת הרא"ש והטור, וכן הוא באמת בסידורי ראשית הדפוס [ד' נאפולי ר"נ, וונציה רפ"ד].
♦
מנהג פרוינציה המקורי
וכ"ה מנהג פרובינציה המקורי, דכן העיד על המנהג בס' העיטור (הל' מצה ומרור, ד' קל"ג ע"ד), וז"ל: "ושמעינן ממתני' דבטיבול ראשון אינו מטבל בחרוסת עד שמגיע לפרפרת הפת דקתני הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת מכלל דעד השתא ליכא וכו' ולפי שלא היו מביאין השלחן עד לאחר קידוש שאומר עבדים היינו לפרעה. לא היו מביאין חרוסת אבל מפני שמנהגינו לפרוס מפה שיהיה סדור הכל נהגו לטבול בחרוסת והרשות בידו לטבול בחרוסת". וכ"ה בס' המנהגות לרא"ש מלוניל. והמאירי הביא את הדיוק של רשב"ם מהמשנה [שלא הוזכרה חרוסת עד הסיפא], ודחאו בפשטות[11].ובאורחות חיים (ח"א סדר ליל הפסח סי' יב) כתב בסתם שמטבל בחרוסת, ואחר כמה סימנים (סי' טז) שוב כתב בסתם שמטבל בחרוסת, ואח"כ הביא את דעת ר"ת ור"י ותלמידיהם שאין לטבול בחרוסת אלא בחומץ. וכאמור לעיל, גם המנהיג[12] כתב שהוא מנהג פרובינציה [וכאמור, אף הראב"ד והר"ר מנוח לא העירו דבר על הרמב"ם, שכתב שטיבול זה בחרוסת הוא].
ואכן, בשבעה סידורי כת"י[13] מפרובנס שבדקתי, בכולם כתוב שטיבול ראשון בחרוסת.
♦
מנהג אשכנז המקורי
וכן נראה שהיה מנהג אשכנז הקדום, דכ"כ בפשיטות ראב"ן בפסחים שם. וראבי"ה, אף שכתב תחלה (ח"ב סי' תקכה): "ונוטלין כזית מן שאר ירקות וכו' ובמשנה לא גרסינן אהא טיבול בחרוסת, אלא אטיבול דחזרת", ע"כ לאו משום דס"ל דאין מטבלים בחרוסת, רק כוונתו שאין זה כתוב במשנה בהדיא, דשם לקמן בענין טיבול המרור כתב: "ועל החרוסת לא יברך, לא עם שאר ירקי ולא עם המרור, לפי שדינו לברך על העיקר ולפטור את הטפל", הרי מוכח מדבריו דטיבול ראשון אף הוא בחרוסת [וכן לא מצאתי שהזכיר כלל מדברי ר"ת ור"י]. והרקח (סי' רפג) כתב: "ולוקח כרפס הוא אפיא או ירק אחר ומטביל ביין או בחרוסת". וכ"ה במעשה רוקח. ובמנהגי מהר"א קלויזנר (סי' קז) הביא תחלה סתם את הטיבול בחרוסת, וכן בסי' שאחריו (סי' קח) הביא בסתם את הטיבול בחרוסת, והוסיף שלדעת ר"ת ור"י אסור בחרוסת[14].אמנם נראה דאח"כ שינו חכמי אשכנז מנהגם, עפ"י דברי ר"ת, דבס' האגור כתב (סי' תת) דמהרי"ל פסק לטבל בחומץ בשם כל רבותיו, והוסיף הוא גופיה "ואני המחבר ראיתי נוהגים חכמי אשכנז שלא לטבל בחרוסת טבול ראשון". וכ"ה באמת בס' מהרי"ל (סדר ההגדה). וכ"ה במנהגי מהר"ש (סי' ת). ובלקט יושר (סדר רבינו, סי' ב') שכן 'נהגו רבותינו'.
אכן כאמור, מכל עדִיות אלו בשם החכמים, משמע דעדיין מנהג המון העם היה לטבל הכרפס בחרוסת (דאל"ה ה"ל להני חכמים להביאו בתור מנהג פשוט, ולא שכך נהג חכם פלוני וכיו"ב).
ואכן, בכמה סידורים אשכנזים כת"י שבדקתי, במקצתם[15] היה כתוב שטיבול ראשון בחרוסת, ובמקצתם[16] בחומץ או מי מלח.
♦
מנהג כל עדות ישראל
כאמור לעיל, מוכח דהמנהג המקורי של כל ישראל היה לטבל את הכרפס בחרוסת – בבל הקדומה, ספרד, קטלוניה, צרפת, פרובינציה, איטליה ואשכנז. וכן הוא מנהג התימנים [הבלאדים] עד היום. וכפי הנראה כן היה מנהג המוסתערבים המקורי, דכ"ה בסידור נוסח אר"צ [ד' ונציה רפ"ז], וכן מצאתי בסידור כת"י משנת רע"ח הנכתב בירושלים במיוחד עבור ר' יוסף אבן ציאח [ומסביב לנוסח התפלה מופיע פירוש, שהוא כנראה ממנו גופיה] – מגדולי רבני המוסתערבים בא"י בזמן מרן הב"י[17]. ונראה דכ"ה מנהג רומאניה, דאף שבסידורי ראשית הדפוס [קושטא ר"ע, ונציה רפ"ג] כתוב לטבל בחומץ [וכתוב שם שדעת רמב"ם ורע"ג בחרוסת, ור"ת והרא"ש בחומץ וכן דעת רוב הפוסקים], נראה דאינו מייצג את המנהג, אלא הוא דעת המדפיסים - דבסידור כת"י אחד[18] מצאתי שכתוב בהדיא לטבל בחרוסת. וכמו"כ נמצא בשני סידורי כת"י[19] בנוסח קורפו. וכ"ה בשני סידורי כת"י[20] נוסח צפ"א הקדום. ואף בסידור אחד כת"י קדום[21] ממרוקו מצאתי כן.וכאמור לעיל, מה שטענו ר"ת ותלמידיו, דמנהג זה לטבל בחרוסת הוא מנהג טעות – צ"ע כיצד יתכן שכל ישראל ממזרח שמש עד מבואו טעו במנהג.
♦
לסיכום
ולסיכום – מנהג כל ישראל המקורי היה לטבל את הירקות בטיבול ראשון בחרוסת, וכן דעת רוב הראשונים [או שלפחות הביאו המנהג ולא דחאוהו] – בין השאר רב עמרם גאון, רב סעדיה גאון, רב כהן צדק גאון, רשב"ן, רמב"ם, בעל שכל טוב, שבלי הלקט, תניא, ר' יוסף טוב עלם, רש"י, ר' שמעיה [ובמחזור ויטרי], ר' משולם, ס' הנייר, ר' יצחק בן גיאת, החינוך, אוהל מועד, ריטב"א, ר' דוד אבודרהם, הר"ן, ס' השלחן, הרשב"ץ [ודעת מהר"ם חלאוה שיכול לטבל בחרוסת או בחומץ כרצונו], הרא"ש מלוניל, בעל העיטור, ראב"ן, ראבי"ה, הרקח, מהר"ם מרוטנבורג, וכן נראית דעת המאירי [ואולי כן דעת ר' חננאל, הראב"ד, והר"ר מנוח].ומנגד, רשב"ם ור"ת חידשו שטיבול זה א"צ להיות בחרוסת, וכן נהגו והנהיגו חכמי צרפת אחריהם [בין השאר – ר"י הזקן, בעל התרומה, ר' יחיאל, ר' פרץ, ס' עץ חיים, ר"ש מפלייזא, סמ"ג ועוד], וכן דעת הרא"ש [ותלמידיו – הטור, ובעל צידה לדרך], והמנהיג. וכן נהגו והנהיגו חכמי אשכנז המאוחרים [בין השאר מהר"ש, בעל תרומת הדשן, מהרי"ל ועוד].
♦ ♦ ♦