מח"ס פריו יתן, רב ומו"ץ בפנמה
הקזת דם בערב יום טוב
גמרא שבת קכט ע"ב: "מעלי יומא טבא חולשא, מעלי יומא דעצרתא סכנתא, וגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבא משום יומא טבא דעצרת, דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח, דאי לא קבלו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו".♦
ספר הרקח (הלכות עצרת סי' רצה): "ערב שבועות אין מקיזין". והעתיק את הגמרא [וצ"ל שס"ל שעל שאר יו"ט אמרינן שומר פתאים ה' דומיא דע"ש, וצ"ע]. וכן כתב האגודה (סי' קס): "עניני הקזה למעליותא וכו', ובימיהם היו מקיזין רוב דמם, אבל עתה אין מקיזין כי אם מעט דם, אך נזהרין מלהקיז ערב שבועות משום זיקא דשמיה טבוח". ע"כ.
ראב"ן (סי' שע"א) העתיק את הגמרא. וכן פסקי הרי"ד ופסקי ריא"ז.
ראבי"ה (סי' רעו): "אבל במעלי יומא טבא גזרינן משום יומא טבא דעצרת דנפיק ביה זיקא דשמיה טבוח. אבל יום הושענא רבה אינו בכלל וכן ערב יום טוב אחרון דפסח".
מהר"ם מרוטנבורג בס' תשב"ץ קטן סי' תקנז (במהדורת כתונת תשב"ץ ס' שע"ב): "ואין מקיזין דם ביום הושענא רבה, לפי שהוא יומא דדינא, ולא בשום ערב יום טוב, דגזרינן כל ערב יום טוב אטו ערב שבועות". ע"כ. והגיה עליו רבנו פרץ: "ומיהו כיון דהורגלו רבים שומר פתאים ה', מידי דהוה בערב שבת, אע"ג דקאי מאדים, כדאיתא פרק פרק המפנין" [דברי תשב"ץ והגהתו הובאו בכל בו (סימן נח), וארחות חיים (ח"א דין ערב פסח ושאר יום טוב סעיף יב דף קסט ע"ג)].
הרי שיש ד' שיטות בראשונים: א. דעת ראבי"ה שאין מקיזין בערב יום טוב, אבל בהושענא רבה וערב שביעי של פסח שרי [ובפשטות כך סוברים ראב"ן, רי"ד וריא"ז]. ב. דעת מהר"ם שגם הושענא רבה אין מקיזין. ומשמע שערב שביעי של פסח מקיזין [כן דייקו מדבריו האחרונים, מטה משה (סי' תתקסה) הביא דבריו מגן אברהם (ס"ק טו), וכן כתב ט"ז (ס"ק ז)]. ג. דעת הרקח והאגודה שרק ערב שבועות אין מקיזין. ד. דעת רבנו פרץ וכל בו וארחות חיים ששרי בכל ערב יום טוב ששומר פתאים ה'.
♦
א. ב.
דרכי משה (אות ג) הביא את דברי תשב"ץ הנזכר עם הגהת רבנו פרץ, והוסיף: "ומהר"י ווייל (דינין והנהגות והלכות סי' יט) כתב דאין להקיז וכן המנהג". ע"כ. וכן כתב בהגהת שולחן ערוך סעיף י': "ונהגו שלא להקיז דם בשום ערב יום טוב ואין לשנות". ע"כ. ודברי מהר"י ווייל מובאים במהרי"ל מהדורת מכון ירושלים (עמ' קסד בשינויי נוסחאות אות ב') בשם ארחות חיים.וראה עוד פרטי דינים בדין זה, בשו"ת מהר"י ברונא (סי' קיח), ובמנהגים לרבי אייזיק טירנא (חדש ניסן), ובהגהות מנהגים (אות רטז עמ' קלב) מובא במגן אברהם (ס"ק טו) ומועתק לשונו בהגהות הגרי"פ (בסוף השלחן ערוך).
♦
והנה הראשונים והאחרונים הנזכרים הם מעדות אשכנז ואיטליא, אמנם הרי"ף הרמב"ם והרא"ש והטור והשלחן ערוך השמיטו כל דינים אלו, וכן אחרוני ספרד לא דנו בדינים אלו ופרטיהם. וכל בו וארחות חיים שהיה ספרדי[2] הביא את דברי הגהת רבנו פרץ שאין צורך להקפיד בזה. ונראה מכל זה שסבירא להו שאין צורך להקפיד בזה. וכן כתב להדיא פר"ח, והביאו דבריו שלחן גבוה (ס"ק כ) ושתילי זתים (ס"ק כא). ואע"פ שהגר"ח פאלאג'י בספר מועד לכל חי (פ"ח ס"ב) גבי שבועות הזכיר אזהרה זו, אין ממנו ראיה שסבירא ליה כן לדינא, שהרי הוא מביא את כל התאריכים שמצא בספרים על גירסאותיהם, וודאי שאינו איסור, רק הנהגה של זהירות. וראה גם כף החיים (סופר, ס"ק צ"ט) שכתב להחמיר בזה, אמנם שם מסעיף קטן צ"ד עד ק' הביא את כל פרטי הדינים בזה, וכל המדברים הם רק פוסקים מבני אשכנז ולית חד מבני ספרד שדיבר בעניינים אלו, ומוכח מזה שלא נהגו בזה בני ספרד [ויש לציין שבני איטליא החמירו בזה כמו בני אשכנז, ראה זרע אמת ותלמידו זכות דוד[3] שהחמירו בזה] (ותימה על בית ההוראה אהבת שלום [א"ח עמ' 603 ובלוח] שהחמירו, מה ראו על ככה).
וראה מה שכתב מר"ן בספר כסף משנה (פ"ד מהלכות דעות הי"ח) שענייני הקזה שבש"ס אינם אלא לפי אקלים בבל ולא שייכים לשאר ארצות. וכן כתב בפירוש רבי דוד עראמה (שם). אע"פ שאפשר לומר שהא דערב שבועות שאני, שהוא ענין סכנה מחמת ההיא רוחא, אבל רבנו הכס"מ לא חילק, ומשמע שגם בזה לא נוהג בזמנינו, ודו"ק.
♦
ג. ד.
וכעת נכתוב כמה נדונים שנהוגים בזמן הזה, ומה שכתבו פוסקי זמנינו:בדיקת דם. עיין רבבות אפרים (ח"א סי' שמ) שהתיר. וכן הגר"ש קמינצקי בקיצור הלכות (שבועות פי"א ס"א). וכן הגר"ש וואזנר מח"ס שבט הלוי התיר, כמו שכתבו משמו בקובץ מבית לוי (בענייני ניסן עמ' לז, מובא בדרשו 33). ותורת היולדת (מו, ד) כתב שכדאי להחמיר, עיין פסקי תשובות (ס"ק יד) ובס' בדמייך חיי (עמ' מה).
תרומת דם. הגר"ש קמניצקי (הנז') התיר, והגר"ש וואזנר (הנז') החמיר. עריכת שלחן ילקוט חיים להרב שלמה קורח (ח"ה עמ' רכו) כתב להתיר לספרדים, ושמצוה גדולה תיחשב.
ניתוח ועקירת שן. ציץ אליעזר (חי"ב סי' מו) החמיר בזה, וכתב שלספרדים אפשר להקל. ועיין נשמת אברהם (ס"ק ג). ועיין המעלות לדוד (שבועות פ"ג ס"ו) שנקט להקל.
והנה כיון שכל זה הוא ענין סגולי, כל שאינו כמו שכתוב בגמרא ממש אין להחמיר, וכמו שכתבו הקדמונים. ויותר מזה שרבותינו גדולי ספרד הקלו בזה. ולכן עקירת שן ותרומת דם ובדיקת דם יש להקל בשופי לבני ספרד. ועיין מה שכתב מרן אאמו"ר נר"ו בס' אהלי שם (יורה דעה סי' קטז עמ' קצה) בגדר דין שומר פתאים ה'.
♦ ♦ ♦